דוגמא להחלטה בנושא בקשת הפטר ללא שינוי נסיבות: רקע : המבקשים/החייבים - בני הזוג הגישו ביום 6/1/11 בקשה למתן הפטר מותנה. לחייבת ניתן צו כינוס ביום 1/6/08 והיא הוכרזה כפושטת רגל ביום 7/6/09, בתיק פש"ר 124/08. לחייב ניתן צו כינוס ביום 5/2/09 והוא הוכרז כפושט רגל ביום 26/4/10 בתיק פש"ר 192/08. במועד הגשת הבקשה היה החייב בגיל 59 והחייבת בגיל 58. החייבת עובדת משרד החינוך כמנהלת בית ספר. החייב עבד לסירוגין בתחום שיווק עץ. כיום אינו עובד בשל בעיות בריאות. החייבים טענו כי חובותיהם נוצרו מערבויות שנתנו לחברות שבבעלותם עד לקריסת העסק בשנת 2001. הנושה המובטח מימש נכסים שהיו משועבדים ובכללם חסכונות ובית פרטי, וזאת בנוסף לנכסים של בני משפחה נוספים ששעבדו גם כן את נכסיהם לטובת הנושה המובטח במסגרת ערבויות שונות. כתוצאה מההסתבכות הכלכלית, חלה הידרדרות במצב בריאותם של החייבים. החייב סובל מלחץ דם וסכרת, עבר ניתוח להחלפת פרק ברך ימין , הוא מוגבל בתנועותיו, ואיננו מסוגל לעבוד. החייבת סובלת מבעיות דנטליות. מצבם הרפואי גורר הוצאות רפואיות והם מתקשים לספק את צרכיהם היום יומיים. בקופת הפש"ר של החייבת נצבר, נכון ליום הגשת הבקשה, סך של 72,000 ₪ ובקופת הפש"ר של החייב סך של 42,000 ₪. סה"כ נצבר סכום של 114,000 ₪. החייבים מבקשים להעביר לקופת הכינוס סכום נוסף, כך שבקופת הפש"ר של שניהם יצטבר סכום של 250,000 ₪, סכום שבכוונתם לגייס מבני משפחה. החייבים טענו כי שיתפו פעולה עם הנאמן ונהגו בתום לב במהלך ניהול ההליך. תגובת הכנ"ר מיום 3/2/11 : נגד החייבת הוגשו תביעות חוב על סך של כ - 2.8 מיליון ₪. הנאמן אישר תביעות בסכום של כ- 1.7 מיליון ₪. החייבת צברה פיגורים ואיננה מגישה דוחות. משכורתה של החייבת כמנהלת בית ספר מגיעה ל - 12,000 ₪. בבדיקה התברר כי לזכות החייבת נצברו כספים בקרנות השתלמות ובקופות גמל גבוהים מאלה שהיא טענה - 193,000 ₪ ולא 120,000 ₪. הנאמן איננו מתנגד למתן הפטר, בכפוף להעמדת מלוא הכספים שנצברו בקופת הגמל ובקרנות ההשתלמות כך ששיעור הדיבידנד לנושים יעמוד על כ- 12.9%. באשר לחייב: נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך כ- 24 מיליון ₪. הנאמן אישר תביעות חוב בסך כ - 14 מיליון ₪. החייב צבר פיגורים. הכנ"ר יודיע עמדתו לאחר שישמע בדיון את עמדת הנאמן. עמדת הנושים: הנושה - חברת "ארד בע"מ" הודיעה על התנגדותה למתן צו ההפטר בשל הדיבידנד הנמוך המוצע. הנושה - בנק הפועלים, הודיע על התנגדותו בשל הדיבידנד המאוד נמוך המוצע, ובהתחשב בכך שההליך מתנהל זמן קצר יחסית. אין כאן נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות מתן הפטר למרות התנגדות הנושים. החייב יכול, למרות המגבלות הרפואיות לעבוד בעבודה המתאימה למגבלותיו. הוא עדיין לא בגיל פנסיה. גובה החובות, גם אלה שאושרו על ידי הנאמן, יותר מ - 14 מיליון ₪, יש בה כדי להוות משקל לעניין חוסר תום הלב ביצירת החובות. הוראות סעיף 63ב(6) לפקודה מסייג מתן הפטר למי שיצר את חובותיו בעסקאות "נמהרות" או "מסוכנות". סכום החובות מחייב את המסקנה שהחייב לקח על עצמו סיכונים רבים בעסקאות נמהרות. החייב פתח יותר מאשר חברה אחת באותו עסק - שיווק עצים, שיש בה לפגוע בתום הלב הנטען על ידו. בהחלטה מנומקת מיום 11/7/11 קיבל כב' השופט צרפתי את בקשת החייבת למתן הפטר מותנה ודחה את בקשת החייב. בהחלטה מפורטים הנימוקים לשוני ולאבחנה בין החייבת לבין החייב בקבעו כי הפטרו של החייב כמבוקש על ידו, יפגע באופן בלתי מאוזן בקניין נושיו, וכי יש תועלת לנושים מהמשך ההליך נגדו, למרות הפגיעה המשמעותית בכושר השתכרותו. למרות שלא נסתרה גרסת החייב לתום לב ביצירת החובות, הוא האחראי העיקרי ליצירתם והאחראי לצמצומם תוך מקסום כל היכולות והמשאבים בעניין. בסיכום ההחלטה קבע כב' השופט צרפתי "על פי מכלול המפורט, נוכחתי כי קבלת הבקשה תיצור איזון בלתי ראוי בין אינטרס החייב לאינטרס נושיו, ועל כן, אני דוחה לעת הזו את בקשתו להפטר" הצעת ההסדר של החייב : במסגרת הבקשה שהיתה קבועה לדיון, ביקש החייב לאשר הצעת הסדר לפיה הוא יפקיד סכומי כסף בקופת הפש"ר, כך שהנושה העיקרי יקבל סך של 100,000 ש"ח. המבקש חזר בבקשתו זו, בחלק מהסעיפים מילה במילה, על כל הנימוקים שנטענו על ידו במסגרת בקשתו להפטר - הבקשה שנדחתה על פי החלטת השופט צרפתי מיום 11/7/11. הנימוק המרכזי הנוסף - הוא הסכמתו להצעת ההסדר של הנושה העיקרי שסכום הנשייה שלו עומד על כ - 85%. לאחר מכן, הגיש, כאמור, החייב בקשה ביום 28/8/12 בה ביקש לשנות את תוכן הדיון הקבוע מ"בקשה לאישור הסדר נושים" ל" בקשה לצו הפטר". זוהי הבקשה נשוא החלטה זו. הנימוק לבקשה : ביום 2/8/12 התקיימה אסיפת נושים לדון בהצעת ההסדר של החייב, אף נושה לא נכח בישיבה. גם לישיבה הנוספת שנקבעה ליום 9/8/12 לא התייצב איש מטעם הנושים. ב"כ החייב ציין כי הבקשה מוגשת בהסכמת הכנ"ר והנאמן וחוזר ומזכיר כי הנושה העיקרי מסכים להצעת ההסדר. בדיון מיום 11/10/12, ציין הנאמן כי אמנם קוימו הליכי הסדר, אליהם התייצב רק נושה אחד - בנק הפועלים שהוא הנושה העיקרי והמשמעותי ביותר, שנתן את הסכמתו, אך לא התייצבו נושים נוספים גם לא באסיפה הנדחית ועל כן לא היה מניין חוקי. כיוון שכך, לא התקיים התנאי של הסכמת רוב מניין הדרושים ועל כן, כך לדברי הנאמן, הוא המליץ לחייב לעתור לבית המשפט ולבקש שהדיון שנקבע ממילא, יהיה לדיון בבקשת הפטר ולא בבקשה לאישור הסדר נושים. הנאמן ציין כי מס' הנושים בתיק הוא 12 וכי שני נושים התייצבו לדיון, ובשלב מסוים ביקשו מהנאמן שיביא את עמדתם בפני בית המשפט - מתנגדים להסדר: בנק המזרחי טפחות סבור כי לאור גובה החובות, מן הראוי שההצעה שתועמד תהא גבוהה יותר והנושה "ארד השכרת רכב" שהודיעה גם כן שהיא מתנגדת לבקשה. הנאמן סבור כי אמנם ההצעה "לא מגלמת דיבידנד גבוה לנושים", אך בהתחשב בכך שהחייב הוא בגיל 61 שמצוי בהליך מזה כ - 3 שנים, וכושר ההשתכרות העתידי מוגבל, הנטייה שלו היא לשקול בחיוב את ההצעה. יצוין כי נימוקים אלה של הנאמן נלקחו בחשבון כולם על ידי כב' השופט צרפתי שדחה את בקשתו של החייב. ב"כ הכנ"ר הודיע שהוא מצטרף לדברי הנאמן ולבקשת החייב למרות שלא הוגש תסקיר ולמרות התנגדויות הנושים. דיון : למרבה הצער, לא החייב, לא הנאמן ולא הכנ"ר, לא הביאו, מיוזמתם, לידיעת בית המשפט את העובדה שהחייב הגיש כבר בקש להפטר, ובקשתו זו נדחתה בהחלטה מנומקת על ידי בית משפט זה [כב' השופט צרפתי], אך לא מזמן - ביום 11/7/11. דהיינו, תקופה שהיא פחות משנה אחת לפני הגשת הבקשה לאישור הסדר נושים וכשנה וחודש מאז הוגשה הבקשה להמיר את הדיון במקום בקשה לאישור הסדר, לבקשה להפטר [11/7/11 - 28/8/12]. התנהלות זו היתה עלולה היתה לגרום לבית המשפט לטעות, במיוחד כאשר ההחלטה הקודמת לדחיית בקשת ההפטר ניתנה על ידי מותב אחר. בבקשה לאישור הסדר מיום 30/5/12 צוין כי לאשת החייב ניתן ביום 11/7/11 צו הפטר מותנה שהפך חלוט, אך לא צוין כי באותה החלטה ממש נדחתה בקשתו של החייב להפטר. נראה לי כי לו הכנ"ר לא היה מזדרז להביע עמדה במהלך הדיון, ללא הכנת תסקיר, כמתחייב מהוראות תקנה 44 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה - 1988, והיה מגיש תסקיר שהוא בד"כ חובה כדי לפרוס תמונה מלאה בפני בית המשפט, יש להניח שהעובדה שהחייב כבר הגיש בקשה להפטר שנדחתה לפני זמן לא רב, היתה מקבלת ביטוי בתסקיר. הנאמן, למרות שהוא זה שהציע לחייב לבקש להסב את הדיון לדיון בבקשת ההפטר, לא פעל בהתאם להוראות תקנה 42 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985, לא הגיש לבית המשפט את רשימת נושי החייב, את החובות בני התביעה לכל נושה, שהכיר בהם ואת הסכום שנפרע על חשבון כל חוב. כמו כן, לא פעל הנאמן על פי הוראות סעיף 148א לפקודה, המחייב את הנאמן להגיש לפחות אחת לשנה דיווח לבית המשפט על מהלך ניהול פשיטת הרגל. אני סבור שקיים שוני מהותי בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול כאשר הוא נדרש לראשונה לבקשת חייב להפטר, לבין השיקולים שיש לשקול כאשר מדובר בבקשה חוזרת להפטר, ובמיוחד כאשר פרק הזמן שחלף מאז ההחלטה בבקשה הקודמת הוא פרק זמן של כשנה אחת בלבד. בעוד שהשיקולים בבקשה הראשונה הם אלה שפורטו כבר על ידי כב' השופט צרפתי בהחלטתו, הרי שהשיקולים בבקשה חוזרת נוגעים, ככלל, לשאלה האם יש שינוי נסיבות ממשי, שיש בו כדי להביא למסקנה אחת מזו שנקבעה בהחלטה הקודמת. לאחר עיון בהחלטת כב' השופט צרפתי, אני סבור כי לא נס לחם של השיקולים שהביאו את כב' השופט צרפתי להחלטתו ואין כאן "שינוי נסיבות" המצדיק שינוי ההחלטה. כאשר בית המשפט דן בבקשת חייב להפטר, עליו להביא בחשבון, על פי הוראות סעיף 62(א), את התסקיר המוגש על ידי הכונס הרשמי בדבר התנהלות החייב ועסקיו, לרבות התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל וזאת בנוסף לכך שעל בית המשפט לשמוע את עמדת הכונס הרשמי, הנושים, הנאמן והחייב, כדי לגבש את עמדתו. תסקיר כזה, כאמור, לא הוגש. בית המשפט איננו מוגבל בשיקול דעתו האם לקבל את הבקשה או לדחותה, ליתן צו הפטר חלוט, להתלות את תוקפו לתקופה מסוימת או להפטיר בכפוף לתנאים, כאמור בסעיף 62(ב). ההגבלה היחידה הקיימת היא זו המפורטת בפקודה המפרטת מקרים שבהם אין בית המשפט רשאי לתת הפטר חלוט. חוץ ממקרים אלה, כמו בשאר ענייני פשיטת הרגל, שומה על בית המשפט להביא בכלל שיקוליו לא רק את טובת החייב והנושים אלא אף את טובת הציבור [ראה ספרם של השופטים שלמה לוין, אשר גרוניס "פשיטת רגל" מהדורה שלישית, עמ' 199-200]. גם במקרים שאין שום מגבלה סטטוטורית להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט, אין בית המשפט חייב לתת הפטר חלוט. כך למשל, רשאי בית המשפט לסרב ליתן הפטר חלוט, מקום שלפי קנה המידה המקובלים בעולם המסחר, לא היה החייב רשאי להמשיך בעסקיו מבלי לסכן את נושיו [שם, עמ' 220]. סכום החובות של החייב שייך למדרג העליון של סכומי החובות בהם אנו נתקלים במחוזנו. רוב תיקי פשיטת הרגל עניינם חובות בסדרי גודל בסכומים של מאות אלפי שקלים ולעיתים נמוך מכך. אמנם למכלול הנסיבות להן טוען וכפי שטען החייב בעבר, נוסף נימוק נוסף והוא העובדה שהנושה העיקרי שסך הנשייה שלו כ - 12 מיליון ₪ התייאש מהסיכוי לגבות והסכים להסתפק בסכום של 100,000 ₪. זוהי זכותו של נושה זה לוותר על זכויותיו הקנייניות, אולם ויתור זה, אין בו כדי לפגוע בזכות הקניין של כל שאר הנושים האחרים שסכום הנשייה שלהם נע [בהעדר נתונים מדויקים], בין 1.5 ל - 2 מיליון ₪, זכות שלגביה קבע כב' השופט צרפתי כי קבלת הבקשה להפטר תיצור איזון בלתי ראוי בין אינטרס החייב לאינטרס נושיו. יתר על כן, מול שינוי נסיבות זה, שהוא לטובת החייב קיים שינוי נסיבות אחר שהוא לחובת החייב. עובר לדיון הקודם היו גם החייב וגם אשתו בהליכי פש"ר. כאשר המצב כיום שונה והוא - שאשת החייב הופטרה הפטר חלוט. אשת החייב עובדת כמנהלת בית ספר מטעם משרד החינוך, כפי שציין ב"כ הכנ"ר, ומשתכרת סך של 12,000 ש"ח. החייבת חויבה בזמנו בתשלום חודשי בסך 4,000 ₪, ולאחר מכן, לאחר שגם בעלה נקט בהליך פש"ר הופחת הסכום החודשי שהושת עליה לסך של 2,000 ₪. עם מתן ההפטר קיימת הכנסה פנויה נוספת, לכאורה, של 2,000 ₪. ב"כ החייב וגם לא הכנ"ר ולא הנאמן לא התייחסו לכך כלל. בנוסף לכל השיקולים הנ"ל, אני סבור שאין להתעלם מנתון נוסף. החייב מיוצג על ידי עו"ד פרטי, עובדה זו מהווה שיקול גם בשאלת ההפטר, במסגרת השיקולים השונים כפי שהיא מהווה שיקול בעניינים אחרים כפי שיפורט. החייב לא פירט בבקשתו כיצד זה יש ביכולתו לממן שירותי עו"ד פרטי. לצורך השוואה - בעניין תשלום אגרה, נקבע : "הגשת בקשה לפטור מאגרה מחייבת את בעל הדין "להתפשט" ולמסור תמונה מלאה על מצבו הכלכלי" [בה"נ 6857/00 רוטה נ' נצבטייב, פד"י נד'(4), 707 בעמ' 712]. ובעניין עירבון - בע"א 2996/02 דוד כבירי נ' בל"ל, תק - על, 2002(2) 687 נקבע: "... זאת ועוד, המבקש מיוצג על ידי עורך דין, ומכך עולה לכאורה כי בידו לממן את יצוגו המשפטי. עובדה זו איננה מתיישבת עם טענתו להעדר יכולת להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיב". מאחר והחייב לא סתר הנחה לכאורית זו ולא התייחס לכך בבקשתו, על כן ההנחה היא שיש לחייב יכולת כספית נוספת מעבר לזו לה הוא טוען. הפער בין גובה החובות לבין ההצעה הוא פער עצום. מדובר בהצעה לדיבידנד שהוא כמעט אפסי. ככל שסכום החובות גבוה יותר, החשש שמא התנהלות החייב לא היתה תמת לב, גובר ועל כן, על החייב מוטל נטל כבד יותר לשכנע בתום לבו. החייב כאן הצהיר בבקשתו להכרזה על חובות בסך 5.5 מיליון ₪ כפי שצוין בפרוט' האחרון, אך בסופו של דבר הוגשו נגדו תביעות על סך 24 מיליון ₪, מתוכן אושרו כ - 14 מיליון ₪. הדיבידנד הצפוי לנושים, מהצעתו של החייב, הוא 1.4% בלבד. החייב מצוי בהליך זמן קצר יחסית, טרם חלפו 3 שנים מאז הוכרז כפושט רגל. לפיכך, אני דוחה את הבקשה החוזרת למתן הפטר. הפטר