דוגמא להחלטה בנושא יציאה מהארץ בזמן משפט: רקע לפניי בקשה לחילוט ערבויות בהתאם לסעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). הבקשה מתייחסת לערבויות צד ג' אשר נחתמו על-ידי רעייתו, אמו ועובדו של הנאשם אשר יצא את הארץ במהלך משפטו, ולא שב. הבקשה מעלה סוגיות של תוקפה של ערבות במקרה שבו כתב האישום הוגש לאחר 180 ימים מחתימת הערבות אך בתוך תקופת הארכת תוקף הערבות. עוד מתעוררת סוגיה של תוקפה של ערבות צד ג' אשר נחתמה במלי שצוין במסמך סכום הערבות. ביום 10.6.10 נעצר הנאשם, משה תשובה, ועל פי החלטת בית-המשפט (כב' השופט ארניה) בהליך המעצר לצרכי חקירה (מ"י 20375-06-10, מיום 14.6.10), שוחרר הנאשם בתנאים הבאים: א. התחייבות עצמית על-סך 100,000 ₪. ב. ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪ שנחתמה על-ידי מרי תשובה ומזל תשובה. ג. הפקדת ערבון כספי בסך של 40,000 ₪. 3. בתאריך 29.11.10, בהסכמת הצדדים, הוארכו תוקפן של הערבויות ב- 180 ימים נוספים. 4. בתאריך 18.5.11, הוגש כתב אישום נגד הנאשם (ת"פ 37559-05-11). 5. ביום 27.10.11, נעצר הנאשם, ושוחרר שוב על-ידי בית-המשפט (כב' השופט ארניה) בערבויות הבאות (מ"י 40100-10-11) : א. התחייבות עצמית על סך 1,000,000 ₪. ב. ערבות צד ג' בסך של 500,000 ₪, שנחתמה על-ידי מר איתי זוארץ. 6. בתאריך 25.12.12 שינה בית-המשפט את תנאי ההפקדה. 7. בתאריך 5.2.12 הוגש נגד המשיב כתב אישום מתוקן. 8. בתאריך 27.11.12 הוצא נגד הנאשם צו הבאה, היות ולא התייצב לדיון. 9. בתאריך 17.12.12, בעוד שההליך הפלילי מתנהל נגדו, עזב הנאשם את הארץ, ולא שב עד מועד זה. הנאשם לא התייצב לדיונים נוספים שהתקיימו בתאריכים 31.12.12, 23.1.13, 6.3.13 ו- 4.4.13. 10. בהחלטה מיום 6.3.13 הוריתי על חילוט הפקדה עצמית של הנאשם בסך 40,000 ₪ והתחייבות עצמית של הנאשם בסך 100,000 ₪ מהליך מ"י 20375-06-10, וכן על חילוט התחייבות עצמית של הנאשם בסך 1,000,000 ₪ והפקדה עצמית של הנאשם בסך 50,000 ₪. טיעוני הצדדים 11. ב"כ המבקשת, עו"ד רויטל זאוברר, עתרה לחילוט הערבויות. 12. לטענת המשיבות 2-3, הן חתמו על ערבות צד ג' בשלב המעצר לצרכי חקירה, כלל לא ידעו על הארכת התנאים לאחר מכן, ולפיכך הערבויות אינן בתוקף בשלב המשפט. 13. לדברי המשיבה 2, רעייתו של המשיב 1 (הנאשם), היא אינה נמצאת בקשר עם המשיב, למעט לעניין בנותיהם. לדבריה, המשיב 1 עזב אותה עם שתי בנות. 14. לדברי המשיבה 3, אמו של המשיב 1, היא נמצאת בקשר עם המשיב 1, וביקשה שיחזור לארץ, אך אינה יודעת מתי בכוונתו לשוב. 15. לטענת המשיב 4, כלל אינו יודע על מה חתם, ואינו זוכר שחתם על שום מסמך. המשיב 4 אישר את חתימתו על כתב הערבות, אך טען שלא ידע על מה הוא חותם. דיון והכרעה 16. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי מן הראוי לחלט את ערבויות צד ג' שעליהן חתמו המשיבות 2-3, ואין לחלט את ערבותו של המשיב 4. להלן יפורטו נימוקי ההחלטה. סעיף 51 לחוק המעצרים קובע כדלקמן: "(א) שופט הדן בעניינו של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות, ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחררו בערובה בתנאים שיקבע. (ב) נוכח שופט כי משוחרר בערובה הפר תנאי מתנאי השחרור וכי ולא ניתן להביאו בפניו, רשאי הוא להורות על חילוט הערבות. (ג) בקשה לחילוט ערבות שניתנה על ידי ערב, לא תידון, אלא אם כן ניתנה לערב הזדמנות להשמיע את טענותיו". הפרת תנאי מתנאי השחרור - אי התייצבות למשפט 17. הוכח בפניי כי הנאשם הפר תנאי מתנאי השחרור וכי לא ניתן להביאו לדיון בעניינו. הנאשם עזב את הארץ במהלך משפטו, ולא שב. 18. סעיף 48 (א) רישא לחוק המעצרים קובע כדלקמן: "שחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון". 19. התנאים שנקבעו בסעיף 48(א) לחוק המעצרים הינם תנאים מנדטוריים, אשר חלים באופן אוטומטי על כתב ערובה. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ד' ברק-ארז בבש"פ 8163/12 אלון נ' מדינת ישראל (19.11.12): "כפי שנקבע בבש"פ 4348/99 ארוך נ' מדינת ישראל (3.11.1999) (להלן: עניין ארוך), התייצבות הנידון לנשיאת עונשו הינה אחד מן התנאים המנדטוריים הקבועים בסעיף 48(א) רישא. לפיכך, הוא חל "באופן אוטומטי על כל 'כתב ערובה' הנחתם במסגרת שחרור בערובה... על כן יש לקרוא אל תוך החלטת בית המשפט את הוראה סעיף 48(א) רישא, באופן שזו מהווה חלק אינטגרלי מהחלטת בית המשפט" (שם, בפסקה 5). חשוב לומר: התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם המדיניות המשפטית הראויה. בין התכליות הבולטות של חילוט ערבויות של צדדים שלישיים, ולא כל שכן מפקחים, בולטת התכלית ההרתעתית. מן ההיבט של הרתעה אישית, האפשרות של חילוט מדרבנת את הערב לא לזנוח את מחויבויותיו. מן ההיבט של הרתעת הרבים, שמבחינות מסוימות חשובה אף יותר, בהקשר זה, חילוטה של ערבות במקרה של הפרה, תורמת להעברת המסר שעניינו חשיבותן של ההתחייבויות שנוטלים על עצמם מי שמסכימים לפקח על נאשמים ונידונים, ובכך לוקחים על עצמם להגן על הציבור מפני מי שחלה לגביהם חזקת מסוכנות. רק כך יפנימו המפקחים את כובד האחריות הכרוך בתפקידם ואת ההשלכות האישיות הנובעות מהפניית עורף לתפקידם זה. ניתן להוסיף ולומר כי האפשרות של חילוט הערבות תורמת להכוונת התנהגותם של הנאשמים עצמם. ידע כל נאשם או נידון, המתעתד להפר את תנאי שחרורו, כי במעשיו הוא עתיד לפגוע באנשים קרובים לו אשר הסכימו לערוב לו". 20. כלומר, חובת ההתייצבות לדיון במשפטו של הנאשם הינה תנאי מתנאי השחרור לאור סעיף 48 לחוק המעצרים. מדובר בתנאי סטטוטורי, אשר קיים בכל מקרה של שחרור. מכאן, שיציאתו של הנאשם מן הארץ, ואי-חזרתו לדיונים במשפטו, עולה כדי הפרת תנאי השחרור. מכאן, שיש לעבור ולבחון את סוגיית חילוט הערבויות. תוקפן של הערבויות 21. הוכח בפניי כי הערבויות היו בתוקף במועד המשפט. בכל הנוגע לטענת המשיבות 2-3 כי חתמו על הערבויות בהליך המעצר לצרכי חקירה, הרי משהוגש כתב האישום המקורי בתוך 180, שבמסגרתם היו הערבויות בתוקף במסגרת הארכת הערבויות, הרי שהערבויות היו בתוקף במהלך המשפט. מסקנה זו נלמדת מסעיף 58 לחוק המעצרים אשר קובע כדלקמן: "(א) הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו, אם לא יוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים; ואולם בית המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע". 22. יפים לעניין זה דברי כב' השופט א' א' לוי בבש"פ 7021/06 וקנין נ' מדינת ישראל (6.9.06): "מעיון בסעיף 58(א) אתה למד, כי תנאי שחרור בערובה שהוטלו על חשודים מכוח סעיף 44 הותנו בתנאי אחד בלבד - הגשתו של כתב-אישום בתוך תקופה של 180 ימים מיום שנקבעו הערובות - ורק אם תקופה זו חלפה מבלי שהוגש כתב אישום, ובית-המשפט לא הורה על הארכתן של הערובות, הן פוקעות ומתבטלות מעצמן, בלא צורך בפעולה משפטית כלשהי (השוו: בש"פ 78/91 ועקנין נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 127, 129). בעניינו של העורר לא התקיים התנאי המפקיע הקבוע בסעיף 58(א), וכתב-האישום בעניינו הוגש במהלכה של תקופת 180 הימים. מכך מתחייב כי תנאי השחרור שנקבעו לו ממשיכים לחול גם לאחר הגשתו של כתב-האישום, ויהיו תקפים עד לסיום משפטו". 23. במקרה דנן, הערבויות של המשיבות 2-3 נחתמו ביום 14.6.10. בתאריך 29.11.10, קרי: בתוך מסגרת 180 הימים, הוארכו תוקפן של הערבויות ב- 180 ימים נוספים. בתאריך 18.5.11, קרי: בתוך מסגרת 180 הימים הנוספים של הארכת הערבויות, הוגש כתב אישום נגד הנאשם. לפיכך, הערבויות שעליהן חתמו המשיבות 2-3 בתוקף. לעניין זה אין נפקא מינה אם משיבות 2-3 ידעו על הארכת התוקף, אם לאו. 24. בכל הנוגע למשיב 4, הרי שעיון במסמך הערבות עצמו (אשר העתק הימנו צורף לבקשת המבקשת), מעלה כי לא פורט בו הסכום. כלומר, מדובר בחתימה על מסמך ריק, ללא ציון סכום הערבות. סבורני כי מדובר בפגם היורד לשורשו של המסמך, באופן אשר אינו מאפשר את חילוט הערבות. כמו-כן, לאור הפגם במסמך, יש לקבל אף את טענת המשיב 4 לפיה לא הבין את מהות המסמך שעליו חתם, וזאת בשים לב לכך שאכן בעת שחתם על המסמך, לא נרשם בו סכום כלשהו של ערבות צד ג'. 25. סעיף 21 (ב) לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 קובע כדלקמן: "לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב- פטור ערב יחיד מערבותו". אמנם הוראות סעיף זה אינן חלות במלואן על המקרה דנן, אך ניתן להקיש מהוראות סעיף זה לעניינו. מודעות המשיבות ומצבן הכלכלי 26. אין ביכולתי לקבל את טענת המשיבות לפיה לא ידעו על מה חתמו או שלא הבינו את משמעות חתימתן. מדובר בבגירות, בעלות הבנה ראויה, אשר חתמו על מסמך בעל תוקף משפטי, ולא ניתן בשלב זה לקבל טענה בדבר העדר הבנה או רצינות בעת חתימת המסמך. 27. בכל הנוגע לטענת המשיבות 2-3 לגבי מצבן האישי והכלכלי והקשר עם הנאשם, הרי שמן הראוי היה להן לתת את הדעת על כך שבעת שחתמו על הערבות. חתימה על ערבות צד ג' לנאשם, הינה שטר ששוברו בצדו, ולא ניתן בעת שהנאשם נמלט מהתייצבות למאסר, להתנער מן הערבויות. יחד עם זאת, לא נעלמה מעיני מצוקתן הכלכלית של המשיבות. 28. כמו-כן, לאור מצבן הכלכלי של המשיבות 2-3, סבורני כי יש לאפשר להן להפקיד את סכום הערבות לצורך חילוט בעשרה תשלומים שווים (ר' גם בש"פ 8163/12 אלון נ' מדינת ישראל (19.11.12)). סוף דבר 29. אשר על-כן, אני מורה כדלקמן: אני מורה על התליית ההליכים בתיק. חילוט ערבות צד ג' שעליה חתמה המשיבה 2, גב' מרי תשובה, בסך 50,000 ₪. חילוט ערבות צד ג' שעליה חתמה המשיבה 3, גב' מזל תשובה, בסך 50,000 ₪. סכומי הערבות צד ג' יופקדו על-ידי המשיבות 2-3 במזכירות בית-המשפט לשם חילוטם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. ככל שלא יופקד תשלום כלשהו במועד, תחולט היתרה באופן מידי. 30. הבקשה לחילוט ערבותו של משיב 4 נדחית. ככל שיהיה בידי המבקשת להמציא לבית-המשפט את מסמך הערבות המקורי, אשר כולל פירוט הסכום, תהיה המבקשת רשאית להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. מזכירות בית-המשפט תשלח העתק ההחלטה לצדדים (לרבות המשיבים 2-4). חילוט ערבותחילוטערבות