מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גניבת קופת צדקה מבית כנסת: א. בפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט יחיאל ליפשיץ) מיום 8.1.13, בתיק פלילי 220-08-12, לפיו נדון המשיב ל-15 חודשי מאסר בפועל, וכן הופעל במצטבר מאסר מותנה בן חודשיים, כך שבסך הכל על המערער לרצות בהתאם לגזר דינו של בית משפט קמא 17 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו. בנוסף נדון המשיב ל-8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע, וכן נדון המשיב ל-4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים כשהתנאי הוא שהמשיב לא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון. ב. הנסיבות הצריכות לענין הינן אלה: כנגד המשיב , יליד מרץ 1976, הוגש כתב אישום לבית משפט קמא ובו 5 אישומים. בהתאם לאישום הראשון התפרץ המשיב בין תאריך 23.7.12 ל- 24.7.12 בכוונה לגנוב, לבית הכנסת "ישורון" בטירת הכרמל בכך ששבר את חלון חדר השירותים ונכנס לתוך בית הכנסת. המשיב גנב מטבעות כסף באופן שפתח את קופות הצדקה ונטל מתוכן מטבעות כסף בשווי של כ-20 ₪, מתוך כוונה לשלול את הכסף שלילת קבע מבעליו וכן פגע במזיד ושלא כדין בחלון ובסורג של עזרת הנשים בבית הכנסת. באישום הראשון ייחסה המערערת למשיב עבירה של התפרצות למקום מגורים/תפילה כדי לבצע עבירה, לפי סעיף 406 (ב) של חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") , גניבה לפי סעיף 384 של החוק, והיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 של החוק. ג. בהתאם לאישום השני התפרץ המשיב במהלך סוף מאי 2012 וביוני 2012 לבית הכנסת "בית יעקב" בטירת הכרמל, בכוונה לבצע גניבה באופן שניסר את סורג החלון, ניפץ את חלון עזרת הנשים, נכנס לתוך בית הכנסת וגנב מטבעות כסף באופן ששבר את מנעול הארונית וקופת הצדקה וגנב מתוכה כ-400 ₪ במטבעות כסף, מתוך כוונה לשלול את הכסף שלילת קבע מבעליו. המשיב גם פגע במזיד בחלון עזרת הנשים, בארונית, ובקופת הצדקה, באופן ששבר את חלון עזרת הנשים, ניסר את סורגו, וכן פרץ לארונית ולקופת הצדקה וגרם להם נזק. גם באישום זה ייחסה המערערת למשיב עבירות של התפרצות למקום מגורים/תפילה כדי לבצע עבירה, גניבה והיזק לרכוש במזיד. ד. בהתאם לאישום השלישי התפרץ המשיב בין התאריכים 23.7.12 - 24.7.12 לבית הכנסת "בית יעקב" שבטירת הכרמל, על ידי כך ששבר את חלון חדר השירותים ונכנס לתוך בית הכנסת. המשיב גנב מטבעות כסף על ידי ששבר את מנעול קופת הצדקה שהיתה מונחת על תיבת החזן ונטל מטבעות כסף בשווי של מאות שקלים מתוך כוונה לשלול את הכסף שלילת קבע מבעליו. המשיב, כך נטען, פגע במזיד בקופת הצדקה ובחלון השירותים באופן ששבר את מנעול קופת הצדקה בחלון השירותים וגרם להם נזק. גם באישום זה מייחסת המערערת למשיב עבירות של התפרצות למקום מגורים/תפילה כדי לבצע עבירה, גניבה, והיזק לרכוש במזיד. ה. באישום הרביעי נטען, כי במהלך המחצית הראשונה של יולי 2012 התפרץ המשיב לבית הכנסת "ישורון" בטירת הכרמל, בכוונה לבצע גניבה באופן ששבר את החלון הסמוך לדלת הכניסה של בית הכנסת, נכנס לבית הכנסת, וגנב מטבעות כסף מקופות הצדקה בשווי של עשרות שקלים, מתוך כוונה לשלול את הכסף שלילת קבע מבעליו. באישום זה מייחסת המערערת למשיב עבירות של התפרצות למקום מגורים/ תפילה במטרה לבצע עבירה וגניבה. ו. באישום החמישי נטען כי במהלך אפריל 2012 התפרץ המשיב לבית הכנסת "ישורון" בטירת הכרמל בכוונה לבצע גניבה על ידי כך ששבר את חלון השירותים, נכנס לתוך בית הכנסת, וגנב מטבעות כסף מקופות הצדקה מתוך כוונה לשלול את הכסף שלילת קבע מבעליו. המשיב גם פגע במזיד בחלון השירותים של בית הכנסת באופן ששבר את החלון וגרם לו נזק. המערערת מייחסת למשיב עבירות של התפרצות למקום מגורים /תפילה כדי לבצע עבירה, גניבה, והיזק לרכוש במזיד. ז. בישיבת בית משפט קמא מיום 16.10.12, הודה המשיב בעובדות כתב האישום והורשע בעבירות אשר יוחסו לו בחמשת האישומים שבכתב האישום. לפי הסדר הטיעון הזמין בית משפט קמא תסקיר משירות המבחן, שהתבקש גם להתייחס לאפשרות של שחרור המשיב לקהילת "בית חם" לצורך גמילה. ח. ביום 27.11.12 אכן הונח התסקיר בפני בית משפט קמא. מעיון בתסקיר עולה שהמשיב החל לצרוך סמים בגיל 20, ומאז מנהל אורח חיים התמכרותי - עברייני, ואיננו עובד על רקע התמכרות ארוכת שנים זו. המשיב החל את מעורבותו בפלילים בגיל 15 ומרבית העבירות שלחובתו הינן עבירות רכוש. בפני שירות המבחן הסביר המשיב כי ביצע את העבירות נשוא הדיון הנוכחי על רקע הצורך למימון סמים. המשיב טען בפני שירות המבחן כי מנקודת מבטו הוא רואה התפרצות למגורים כחמורה יותר מאשר התפרצות לבית כנסת, והוא בחר את בתי הכנסת כמקום לביצוע העבירה מתוך מחשבה לצמצם נזק אפשרי לנפגעים. לדעת שירות המבחן מבטאות העבירות נשוא הדיון החמרה בהתמכרותו של המשיב, שלא יכול היה לווסת את דחפיו לצורך מימון הסם. המשיב ביטא בפני שירות המבחן רצון להשתלב בקהילה טיפולית סגורה, וציין כי הוא מבין את החשיבות שיש בטיפול בקהילה סגורה, וכן ציין את רצונו להמשיך בשמירה על נקיונו. ט. הערכת שירות המבחן היתה שהצהרותיו של המשיב בדבר רצונו להשתלב בהליך טיפולי נובעות מעצם היותו נתון במעצר ומאימת הדין, ולמעשה טרם מעצרו לא עשה המשיב כל מעשה בהקשר זה, וסירב לנסיונות משפחתו לשלבו בטיפול. הערכת שירות המבחן היא שלמשיב חסרים כוחות לשינוי בדפוסי התמכרותו, והמוטיבציה להשתלב בהליך טיפולי נמוכה, ונראה כי היא נובעת מרצונו להשתחרר ממעצר. הערכת שירות המבחן היא שהסיכון להישנות עבירות דומות הינו גבוה, כשעונשים מותנים שהוטלו על המשיב בעבר לא הצליחו להרתיעו. מכאן המלצת שירות המבחן להטיל על המשיב ענישה מוחשית של מאסר בפועל במסגרתו יוכל לעבור תהליך גמילה מסמים, וכן להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו. י. בישיבת בית משפט קמא מיום 4.12.12 נשמעו הטיעונים לעונש. בפתח הישיבה גם נשמעה מטעם המשיב עדותו של סגן ראש עירית טירת הכרמל, וכן עדותו של מנכ"ל "בית חם". בהחלטתו מיום 4.12.12 הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי העבירות שבהן הורשע המשיב מאפשרות יתר חופש פעולה לבית המשפט. לדעת בית משפט קמא מתחם הענישה שאליו הפנתה המערערת (60-70 חודשי מאסר), איננו רלוונטי. בהתחשב בכך שעד למועד הישיבה היה המשיב עצור 4 חודשים, הגיע בית משפט קמא למסקנה שניתן להורות על שחרורו של המשיב, ולהביאו לעמותת "בית חם" בשיטת "מדלת לדלת", כשעל המשיב לשהות בעמותת "בית חם" בתנאי מעצר בית מלאים, והעמותה נדרשה לדווח על כל הפרה. יא. לא חלפו ימים רבים וביום 27.12.12 יצא המשיב ממסגרת העמותה ללא פיקוח וללא ידיעת הממונים והשתמש בסמים. הדבר נודע לגורמים המטפלים ביום 30.12.12 ואזי, משנמסר הדיווח על הפרת תנאי חלופת המעצר, נעצר המשיב. ביום 1.1.13 חזר והורה בית משפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. יב. שירות המבחן הגיש בפני בית משפט קמא תסקיר משלים מיום 3.1.13, בו נאמר כי התנהגותו פורצת הגבולות של המשיב בשלב בו עדיין מתנהלים כנגדו הליכים משפטיים מצביע על חוסר כוחות להשתלב בהליך טיפולי ממושך ומחייב. נוכח כוחותיו המוגבלים של המשיב להתמיד בטיפול, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית, ומעריך שהסיכון מצד המשיב להישנות עבירות דומות גבוהה. עונשים מותנים שהוטלו על המשיב בעבר לא הצליחו להרתיעו, ולכן, ממליץ שירות המבחן בתסקיר זה להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד המשיב ולהטיל עליו ענישה מוחשית של מאסר בפועל במסגרתו יוכל לעבור תהליך גמילה מסמים. יג. בתאריך 8.1.13 השלימו ב"כ הצדדים את טיעוניהם לעונש. בגזר הדין מאותו יום ציין בית משפט קמא, שהמשיב מגיע ממשפחה נורמטיבית חמה ותומכת, אך הוא מנהל אורח חיים התמכרותי-עברייני וניסיונות משפחתו לסייע לו - כשלו. לחובת המשיב עבירות לא מעטות בעברו, כשרובן בעבירות רכוש, אך עד כה לא ריצה המשיב מעולם מאסר בפועל. כן ציין בית משפט קמא, את העובדה שהמשיב שוחרר, לבקשתו, לקהילת "בית חם" לצורך גמילתו מסמים, אך כעבור תקופה קצרה יחסית הפר המשיב את תנאי השחרור, יצא את כותלי העמותה, רכש סמים, ובעקבות כך נעצר. יד. בית משפט קמא דחה את מתחם הענישה לו טענה המערערת (60-70 חודשי מאסר בפועל), וציין, כי לדעתו המתחם ההולם הוא 2-4 חודשים ועד 6-8 חודשי מאסר בגין כל אירוע, ונוכח נסיבות המקרה סבור בית משפט קמא שיש להשית על המשיב 3 חודשי מאסר בגין כל אירוע. טו. יש לראות בחומרה, כך ציין בית משפט קמא, עבירת התפרצות למקום תפילה, אך ל"זכות" המשיב זקף בית משפט קמא, במידת מה, את רצונו של המשיב להימנע ממצב בו ייתקל בפריצה בדרי דירות מגורים, שכן, בגין התפרצות למקום מגורים היתה הענישה אמורה להיות חמורה בהרבה. עוד הביא בית משפט קמא בחשבון כי מדובר במאסרו הראשון של המשיב, ויש לקוות שהשתת מאסר ראשון לתקופה שאינה מבוטלת תסייע בידו ותבהיר לו, שאם לא ינצל את פרק הזמן לגמילה של ממש צפוי הוא לחזור אל בין כותלי הכלא. משכך, הטיל בית משפט קמא על המשיב את הענישה שפירטנו לעיל. טז. מונח בפנינו ערעור המדינה הטוענת, כי בית משפט קמא הקל עם המשיב במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור. המערערת סבורה שהואיל ועבירות הרכוש נפוצות, מזיקות, ופוגעות, מחייבים האינטרס הציבורי, וכן שיקולי הגמול וההרתעה, הטלת ענישה מרתיעה ומשמעותית בגין סוג זה של עבירות. המערערת הפנתה לפסיקה שדנה בחומרה בה יש להתייחס לעבירות רכוש והתפרצות כשגישת בתי המשפט היא שיש להחמיר מאוד בעונשם של מבצעי העבירה. יז. בענייננו, מצביעה המערערת על כך שמדובר בחמישה אירועים שונים בסמיכות זמנים בהם פרץ, גנב, והזיק המשיב במתכוון לרכוש בתי כנסת, הסב נזק ממוני ופיזי למבנה בתי כנסת, ומעשיו היו מתוכננים ומעידים על כוונה לפגוע ברכוש הציבורי. יח. עוד מצביעה המערערת על עברו של המשיב, שלחובתו 9 הרשעות קודמות ב-26 עבירות שונות, מרביתן עבירות רכוש. גם תסקירי שירות המבחן מלמדים, לטענת המערערת, כי המשיב סיגל לעצמו דפוסי התנהגות בעייתיים לאורך שני עשורים. למשיב, כך מציינת המערערת, בעיית התמכרות לסמים, והוא מעולם לא פנה לגמילה וטיפול ייעודי בהתמכרותו וסירב לכל ניסיון של משפחתו לשלבו במערך טיפולים ולגמלו מסמים. עוד טענה המערערת, כי שירות המבחן בא בהמלצה להשית על המשיב ענישה הרתעתית של מאסר בפועל, במסגרתו יוכל לעבור תהליך גמילה מסמים. יט. מוסיפה המערערת, שהמשיב קיבל שתי הזדמנויות מבית המשפט, האחת, כשנדון בתיק פלילי (שלום חיפה) 27133-12-11 לחודשיים מאסר על תנאי בגין עבירת גניבה, והעבירות בגינן הורשע המשיב מפעילות את התנאי, וההזדמנות השניה היתה, כשבית משפט קמא שחרר את המשיב לקהילת "בית חם" לצורך גמילתו מסמים, אך המשיב הפר את תנאי שחרורו, ויצא מכותלי העמותה לרכוש סמים. כ. המערערת חוזרת ומדגישה, שגזר דינו של בית משפט קמא אינו נותן די משקל לעובדה שאין זו העבירה הראשונה שביצע המשיב, שנוהג לחזור ולבצע עבירות רכוש בפרט. כמו כן, חוזרת ומצביעה המערערת על הפסיקה לפיה יש להחמיר עם מבצעי עבירות של התפרצות שהפכו ל"מכת מדינה". עד כאן תמצית טענות המערערת. כא. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 4.4.13 חזרה ב"כ המערערת על תמצית טענותיה והפנתה אותנו לפסיקה רלוונטית. הסניגור מצידו ביקש, כי נורה על דחיית המשך הדיון בשלושה חודשים ונזמין הכנת תסקיר משלים על-ידי שירות המבחן הואיל והמשיב עובר כיום הליך גמילה ממשי בין כותלי בית הסוהר והתסקיר ייתן תמונה מלאה על ההליך שעובר המשיב, וכן ציין הסניגור, כי המשיב הסכים לוותר על השליש כדי להשלים את הליך הגמילה. כב. באשר להפרת תנאי השחרור בתקופה הקצרה בה שהה המשיב בקהילת "בית חם" טען הסניגור, שכוחותיו של המשיב לא עמדו לו ולפיכך, הפסיק את הטיפול והפר את התנאים. הסניגור הוסיף, כי אחוזי ההצלחה של טיפול גמילה במסגרת בית הסוהר גבוהים. מדובר במסגרת סגורה וטיפול מקצועי מסור, וכדברי הסניגור (עמ' 2 לפרוט'): "רואים ניצנים, רואים שהוא מתקדם. יש שינוי". כג. לעיצומו של ערעור, טען הסניגור שגזר דינו של בית משפט קמא ענייני ומאוזן והמערערת לא הצביעה, לטענתו, על פגם שיהא בו כדי להצדיק התערבות. לטעמו של הסניגור יש להתייחס לחמשת האירועים נשוא כתב האישום כאל אירוע אחד, והכל על רקע התמכרותו של המשיב לסמים. הסניגור גם ציין, שהשווי הכספי של הגניבות היה של עשרות שקלים בודדים - דבר התומך, לטעמו, בכך שמדובר על התפרצות וגניבה לצורך מימון סם, כשמדובר על צורך קיומי של מי שמכור לסמים. כד. עוד הצביע הסניגור על תיקון 113 של חוק העונשין ועל הדגש והעדיפות של הפן השיקומי. לטענת הסניגור, כשרואים שהמשיב משקיע את מיטב מאמציו להיגמל מסמים, מחייב האינטרס הציבורי לתמוך בו, ולדעתו, דחיית הערעור תעודד את המשיב על מנת שיסיים את מאסרו כאדם נורמטיבי, מה גם, שזו הפעם הראשונה שהוא מרצה עונש מאסר, משפחתו תומכת בו, וכאמור, לטענת הסניגור, רואים כבר את ניצני ההליך. בהתייחס לאמור בתסקירים, ציין הסניגור שאמנם המשיב מעד בתחילת הדרך, אך יש להבין שהשיקום והגמילה קשים הם. הסניגור הפנה אותנו אף הוא לפסיקה התומכת בטענותיו מנקודת מבטו. כה. לאחר שנתנו דעתנו לגזר דינו של בית משפט קמא, לתסקירים של שירות המבחן, להרשעותיו הקודמות של המשיב, לטיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים, ולפסיקה הרלוונטית, מסקנתנו היא, שיש מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. כו. תחילה נציין, כי יש לדחות את ניסיונו של הסניגור לראות את חמשת האירועים נשוא כתב האישום כאירוע אחד (עמ' 3 לפרוט', ש' 5-6). מעיון בכתב האישום, שבעובדותיו הודה המשיב ולפיהן הורשע, ברי שמדובר בחמישה אירועים שונים שהתרחשו בתקופה שבין אפריל 2012 ליולי 2012, ואין כל הצדקה להתייחס אליהם כאל אירוע אחד. כז. גם הטענה לפיה ערך הגניבה באירועים אלה היה של "עשרות שקלים בודדים" (עמ' 3 לפרוט', ש' 6), אין לה משקל ממשי, שהרי אך יד המקרה היא שסכומי הכסף שנמצאו במקום היו נמוכים. נוסיף, כי העובדה שהמשיב חזר וביצע פעם אחר פעם התפרצויות לבתי כנסת, בסמיכות זמנים, מחזקת את המסקנה כי מעשי הפריצה של המשיב היו מתוכננים ומתוך כוונה לגזול את רכוש הזולת. כח. העונש הצפוי למי שמתפרץ למקום מגורים המשמש למגורי אדם או תפילה בכוונה לבצע גניבה או פשע הינו עד שבע שנות מאסר (סעיף 406(ב) של חוק העונשין). אכן קיימת פסיקה הנוטה יותר לצד החומרה, עליה הצביעה הפרקליטה, וקיימת פסיקה מקלה יותר, עליה הצביע מטבע הדברים הסניגור, ואולם, עיון בפסיקת בית המשפט העליון מעלה שקיים צורך להחמיר בענישה בעבירת התפרצות, ובעבירות רכוש בכלל, אם כי כמובן שיקולי הענישה כוללים גם את ההיבטים האינדיווידואליים. עיינו: רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל, מיום 21.2.08, בפיסקה ח': "בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו אפשר לומר - למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם". ובפיסקה י"א, שם: "יא. כללם של דברים: בית המשפט המחוזי, בכל הכבוד, הלך בדרך נכונה. ראוי כי פורצים או פורצים בפוטנציה יידעו כי עלולים הם למצוא עצמם, משיילכדו, מאחורי סורג ובריח - כדי לפטור מעונשם, ולו לתקופת מה, את הציבור. כט. על גישה זו חזר בית המשפט העליון גם ב-רע"פ 10551/09 יורובסקי נ' מדינת ישראל (מיום 7.1.2010): "בית משפט זה חזר והזהיר והתריע פעמים רבות, כי תינקט גישה מחמירה בענישה על עבירות רכוש בכלל ועל עבירות התפרצות לבתים בפרט, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים, ואשר תעניק את המשקל הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים להם בשל החדירה לפרטיותם (ראו רע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.2.2008); ע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה (לא פורסם, 31.12.2008)). ל. בפנינו טען הסניגור, כי ראוי לדחות את ההכרעה בערעור בשלושה חודשים ולהורות על הזמנת תסקיר משלים נוסף של שירות המבחן, על מנת לקבל תמונה מלאה יותר לגבי התקדמות המשיב בהליכי הגמילה והשיקום שהוא עובר במסגרת בית הסוהר. איננו מוצאים כל הצדקה לכך. בפני בית משפט קמא הונחו שני תסקירים של שירות המבחן, האחד מלפני כחמישה חודשים (מיום 27.11.12) והמסקנה היתה שהסיכון להישנות עבירות דומות הינו גבוה, כשעונשים מותנים שהוטלו על המשיב בעבר לא הצליחו להרתיעו, ומכאן המלצת שירות המבחן להטיל על המשיב ענישה מוחשית של מאסר בפועל, במסגרתו יוכל לעבור הליך גמילה מסמים, וכן המליץ שירות המבחן על הפעלת המאסר המותנה. התסקיר הנוסף הוא מלפני כשלושה חודשים (3.1.13), תסקיר שהוזמן לפי ההסכמה בהסדר הטיעון, וניתן לאחר שהמשיב יצא ממסגרת קהילת "בית חם" והפר את תנאי חלופת המעצר. שוב מציין שירות המבחן כי הסיכון להישנות עבירות דומות הינו גבוה, עונשים מותנים שהוטלו בעבר לא הרתיעו את המשיב ומכאן, ההמלצה להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו, ולהטיל עליו ענישה מוחשית של מאסר בפועל, במסגרתו יוכל לעבור תהליך גמילה מסמים. לא. טענה מעין זו, דהיינו, דחיית בקשה להגשת תסקיר משלים, נדונה ונדחתה ב-רע"פ 10551/09 יורובסקי נ' מדינת ישראל, מיום 7.1.10, וכך נאמר: "באשר לדחיית הבקשה להגיש תסקיר במסגרת הדיון בערעור יודגש, כי יהיו נהליו הפנימיים של שירות המבחן אשר יהיו, עצם ההוראה על הכנת תסקיר בעניינו של המבקש היתה נתונה לסמכותו ושיקול דעתו הבלעדיים של בית המשפט המחוזי. החלטתו שלא להורות כאמור, אינה מקימה בסיס להיענות לבקשת רשות הערעור שלפניי (ראו רע"פ 5356/01 שוויץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.2001); רע"פ 8628/04 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.9.2004); רע"פ 3675/06 עזרא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.8.2006)). לא זו בלבד אלא שהכנתו של תסקיר נוסף - רביעי במספר - לא היתה תורמת כל מידע משמעותי לדיון בערעור, גם לו שירות המבחן היה מגיש את התסקיר מיוזמתו. בית המשפט המחוזי הביע בפסק דינו חשש, כי מתן הזדמנות נוספת למבקש עלול לפגוע ביסוד ההרתעה ולהתפרש על ידו כביטוי לסלחנות. חוות דעת נוספת של שירות המבחן לא היתה תורמת להפגתו של חשש זה הואיל והדברים נאמרו על רקע התסקיר האחרון שהוגש לבית משפט השלום ובו הוצגה תמונה חיובית למדי בדבר השינוי שחל בשאיפותיו של המבקש לשינוי באורח חייו". לב. הסניגור המלומד דיבר בפנינו על שבחו של הליך הגמילה והשיקום במסגרת בית הסוהר: "אני גם אומר שאחוזי הצלחה במסגרת בתי הסוהר גבוהים. שם מקבלים טיפול מסור, מקצועי. המסגרת סגורה. וייתכן שאנשי מקצוע יכולים להתאים לו טיפול מתאים. רואים ניצנים, רואים שהוא מתקדם, יש שינוי" (עמ' 2 לפרוט', ש' 14-16). כך גם אנו אכן מקווים, ומצטרפים בעניין זה לדברי בית משפט קמא בפיסקה 11 של גזר דינו: "אכן הנאשם אינו אדם מבוגר, אך יש לקוות כי השתת מאסר ראשון (ויש לקוות אחרון) לתקופה שאינה מבוטלת, תסייע בידו ותבהיר לו כי באם לא ינצל את תקופת המאסר, או לכל המאוחר את התקופה שלאחר שחרורו, לגמילה אמיתית וסופית, הרי שהוא צפוי לחזור אל בין כותלי הכלא". לג. אין כל הצדקה עניינית להורות כיום על הזמנת תסקיר משלים. הנתונים הרלוונטיים הובאו בהרחבה בתסקירים הקיימים של שירות המבחן, כמו גם בטיעוניהם של הצדדים. כמצויין בדברי הסניגור, המשיב מקבל כיום טיפול מקצועי מסור, ויש לקוות שהטיפול ישא את פירותיו, אך אין בכל אלה כדי לגרוע מן הצורך להטיל על המשיב ענישה ההולמת את חומרת מעשיו. לד. בית משפט קמא ציין בגזר דינו (סעיף 10), כי לצד החומרה שבפריצה לבית כנסת ניתן להניח כנסיבה מקלה, במידה מסויימת, שהמשיב עשה כן מתוך חשיבה שאם יבצע פריצה לדירות מגורים עלול הוא להיתקל עם המתגוררים בדירות, מצב שרצה להימנע ממנו. הנחה זו של בית משפט קמא אינה מקובלת עלינו. לא בכדי קבע המחוקק את הענישה בגין עבירת התפרצות למקום תפילה לצד העבירה של התפרצות למקום מגורים (סעיף 406 של החוק), כשהעונש המירבי בגין עבירה זו הוא עד 5 שנות מאסר בנסיבות של ס"ק (א), ועד 7 שנות מאסר בנסיבות של ס"ק (ב), כשהאחרון הוא הסעיף הרלוונטי בענייננו. אנו סבורים כי במעשי הפריצה לבתי הכנסת, ומדובר בחמישה אירועים שבוצעו בסמיכות זמנים (אפריל-יולי 2012), יש משום קלון ושפלות. המשיב נוהג כמי שאין כל מורא עליו, ולמען סיפוק צרכיו אינו נרתע מלהתפרץ פעם אחר פעם לבית כנסת וליטול מעות מקופת הצדקה. לה. הסניגור המלומד גם הצביע בטיעונו בפנינו (עמ' 3 לפרוט') על כך שלנוכח תיקון 113 של חוק העונשין, יש ליתן עדיפות לפן השיקומי. ואולם, בצד טענה זו ראוי גם ליתן את הדעת לאמור בסעיף 40 ו' של חוק העונשין שכותרתו: "הרתעה אישית": "מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת, וכי יש סיכוי של ממש שהטלת עונש מסויים תביא להרתעתו, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם". ובהמשך, בסעיף 40ז' של החוק שכותרתו: "הרתעת רבים": "מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירה מסוג העבירה שביצע הנאשם, וכי יש סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של הנאשם תביא להרתעת הרבים, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונשי ההולם". מכאן, שסעיפים אלה מעגנים בחוק את שיקול ההרתעה בין אם של הנאשם ובין אם של הזולת. לו. הצבענו עוד קודם לכן על פסיקת בית המשפט העליון בדבר הצורך לנקוט גישה מחמירה בעבירות התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, וכן הצבענו על האמור בשני התסקירים של שירות המבחן בדבר הסיכון הגבוה להישנות עבירות מצד המשיב אשר עונשים מותנים שהוטלו עליו בעבר לא הרתיעוהו. לז. כאן המקום להתבונן על גיליון ההרשעות הקודמות של המשיב, הנמשך בהתמדה משנת 1991 (כשהיה המשיב בן 15) ועד לאחרונה, משמע, כ-20 שנה. המשיב הורשע במהלך שנים אלה בשלל עבירות של גניבה, ניסיון לגניבה, הסגת גבול, איומים, התפרצות למקום מגורים/תפילה לבצע עבירה, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, פירוק חלקים מרכב, גניבה מרכב, חבלה במזיד ברכב, תקיפה הגורמת חבלה ממש, תקיפה סתם, היזק לרכוש במזיד, והתנהגות פרועה במקום ציבורי. לח. שיחק לו מזלו של המשיב ובמשך כל אותן שנים נמנעו בתי המשפט מלהטיל עליו עונשי מאסר לריצוי בפועל, והסתפקו במאסר מותנה, קנס, והתחייבות להימנע מעבירה, למעט כאשר נדון ב - 1991 (הרשעה מס' 9) למעון נעול לתקופה של שנתיים, וב-1995 (הרשעה מס' 6) כשנדון ל-4 חודשי מאסר שנתאפשר לו לרצותם בעבודות שירות. מסתבר שענישה זו לא הותירה את רישומה על המשיב, שאין מורא החוק עליו. הא ראיה, שביום 21.2.12 נדון המשיב בגין עבירת גניבה לחודשיים מאסר על תנאי למשך שנתיים, וכבר באפריל 2012 ביצע המשיב התפרצות לבית כנסת וגניבה (אישום מס' 5), הראשונה מבין חמש ההתפרצויות נשוא הליך זה. לט. נוכח כל המפורט לעיל, איננו רואים מנוס מלהחמיר בענישתו של המשיב, תוך שאנו ערים כמובן לכך שאין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם כאשר מתקבל ערעור המדינה על קולת העונש. מ. משכך, ומשהצבנו לנגד עינינו את טיעוניהם של שני הצדדים, ונתנו דעתנו לכל הנתונים הרלוונטיים, ולפסיקת בית המשפט העליון, אנו מקבלים את ערעור המדינה וקובעים שבמקום תקופת המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא על המשיב, תעמוד תקופת המאסר בפועל שעל המשיב לרצות על תקופה כוללת של 24 חודשים, וזאת בניכוי תקופות מעצרו מתאריך 25.7.12 עד תאריך 4.12.12, וכן מתאריך 31.12.12 ועד מועד גזר דינו של בית משפט השלום (8.1.13). למניעת ספק מובהר שתקופת מאסר זו של 24 חודשים כבר כוללת בתוכה את שני חודשי המאסר על תנאי שהוטלו על המשיב ב-ת"פ (שלום חיפה) 27133-12-11, ואשר הופעלו. עונשי המאסר על תנאי שהטיל בית משפט קמא על המשיב עומדים בעינם ללא כל שינוי. גניבה