האם גירוש עובד לביתו נחשב פיטורים ? לגרסת התובע, מאחר ונאמר לו כי עליו לקחת את דבריו וללכת הביתה, דברים אלו מהווים מעשה פיטורים, ומכאן שפוטר מעבודתו בנתבעת. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא האם גירוש עובד הביתה נחשב פיטורים: 1. בפני תביעתו של התובע כנגד צרכניה אגודה שיתופית של עובדי חברת החשמל לישראל בע"מ ("הנתבעת" או "הצרכנייה"), לתשלומים שונים המגיעים לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה. הרקע העובדתי 2. להלן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, כפי שהן עולות מהמוסכמות ומחומר הראיות שבתיק: (א) התובע הועסק בנתבעת, מיום 30/10/11 ועד חודש 10/12. התובע עבד כקצב, ומילא תפקיד אחראי הקצביה. (ב) ביום 4/10/12 עבדו שני עובדים במתן שירות ללקוחות הקצביה. במקביל, עבד התובע לבדו בביצוע הזמנות בקצביה. עובד נוסף בשם אבי, נעדר באותו היום מהעבודה. (ג) באותו מועד שהה מנהל הנתבעת, מר אורי גזית ("מר גזית") בחוץ לארץ, וגב' לירז אוחיון, סגנית מנהל הנתבעת ("גב' אוחיון"), שימשה כממלאת מקום המנהל. (ד) בעקבות דין ודברים בין התובע לבין גב' אוחיון, עזב התובע את הקצביה ונסע לביתו. לאחר זמן קצר התקשרה גב' אוחיון לתובע וביקשה ממנו לחזור לעבודה. התובע סירב, ושב לעבודה ביום ראשון, 7/10/12. באותו היום התקיימה שיחה בינו לבין מר גזית, מנהל הנתבעת. (ה) ביום 9/10/12 שב התובע לעבודה, אולם לאחר חילופי דברים עם נציגי הנתבעת, הוא עזב את המקום ולא חזר יותר. (ו) באותו היום, 9/10/12, הנתבעת הוציאה לתובע שני מכתבים: האחד, הודעה על ביצוע גמר חשבון (ת/1); השני, מכתב בנושא "התפטרותך מהעבודה ללא הודעה מוקדמת" (ת/2). התובע השיב למכתב זה, באמצעות בא כוחו, ביום 18/10/12 (ת/3). טענות הצדדים 3. לגרסת התובע, דבריה של גב' אוחיון ביום 4/10/12, לפיהם עליו לקחת את דבריו וללכת הביתה, מהווים מעשה פיטורים, ומכאן שפוטר מעבודתו בנתבעת. לחילופין נטען, כי התנהגות גב' אוחיון ודבריה כלפי התובע, בנוכחות עובדים הכפופים לו ובנוכחות לקוחות קבועים של הצרכניה, עולים לכדי פגיעה בו והעלבתו באופן שיש לראותו כמתפטר בדין מפוטר. במסגרת דיון שנערך בפני ביום 11/2/13 העלה התובע טענה חדשה, ובית הדין התיר תיקון כתב התביעה כך שנוספה גרסה חלופית, לפיה הנתבעת פיטרה את התובע סמוך לתום שנת העבודה הראשונה במטרה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. 4. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע התפטר, תוך הפרת משמעת וזניחת עבודתו. נטען עוד כי התובע לא נאות לחזור בו מהחלטתו זו, אף שניתנה לו האפשרות לכך. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובע ניסה להתייצב בעבודה בשלב מאוחר יותר, לאחר שהבין שהוא עלול לאבד זכויות בשל התנהגותו והפרת המשמעת החמורה שביצע, אולם הנתבעת הבהירה לו כי הוא זה שהתפטר, ובנסיבות התפטרותו לא ניתן לדרוש מהנתבעת להעסיקו בתקופת ההודעה המוקדמת. גדר המחלוקת 5. השאלות העומדות להכרעת בית הדין הן אלו: (א) נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת - האם בפיטורים או בהתפטרות עסקינן; (ב) זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת; (ג) זכאות התובע לדמי הבראה; (ד) זכאות התובע להפרשי שכר עבודה עבור הימים 7/10/12 ו- 9/10/12; (ה) זכאות התובע להשבת סכום שקיזזה הנתבעת משכרו האחרון בגין תמורת הודעה מקודמת. דיון והכרעה 6. בישיבת ההוכחות ביום 9/4/13, מטעם התובע העידו התובע בעצמו, ומר איציק ליבוביץ ("מר ליבוביץ"), עובד לשעבר בנתבעת. מטעם הנתבעת העידו מר אורי גביש, מר יעקב חי, גזבר הצרכנייה וחבר הנהלת הצרכנייה ("מר חי"), וגב' לירז אוחיון. 7. אקדים ואומר, שלאור התרשמותי מהצדדים בעת מתן עדותם, אני מעדיפה את גרסתה של הנתבעת העולה מעדותם של עדי הנתבעת, והנתמכת בחלקה בעדות התובע, על פני גרסתו של התובע ועדותם של התובע והעד מטעמו. עדת הנתבעת, הגב' אוחיון, הותירה רושם שהעידה על הדברים כהווייתם, כפי שהתרחשו במציאות. לעומת זאת, התרשמתי שהתובע מסר גרסה מגמתית, וניסה להתאים את גרסאותיו למה שחשב שראוי לטעון בנסיבות השאלות שנשאל. לא זו בלבד שנמצאו סתירות בגרסת התובע, אלא שהתובע העיד על הדברים לפי מה שנוח לו, העצים את תיאוריו ככל שהתייחסו למעשי הנתבעת (כגון "איומים בטלפון", "כיתת יורים", "זלזלו בי"), ומזער את תיאוריו בנוגע למעשיו שלו. לא רק התרשמותי מהעדים ותוכן עדותם היא שהכריעה את הכף לכיוון העדפת גרסת הנתבעת על פי זו של התובע, אלא שמהעובדות שכלל לא היו שנויות במחלוקת, בצירוף ניתוח סבירות יתר העובדות ביחד עם הגיונם של הדברים - הכל כמכלול - למדתי שהגרסה העובדתית של הנתבעת מעוררת אמון רב מזו של התובע, שלא תמיד התאימה למציאות שהוא עצמו העיד לגביה. סיום יחסי העבודה בין הצדדים - התפטרות או פיטורים? 8. ההכרעה בשאלה העובדתית אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות הינה חיונית במקרה דנן, לאור תביעת התובע לפיצויי פיטורים. התובע העלה, כאמור, טענת פיטורים, ולחילופין טענת התפטרות בדין פיטורים. התובע טען כי פוטר מעבודתו על ידי גב' אוחיון, שאמרה לו "קח את הדברים ולך הביתה". ככל שלא מדובר בפיטורים, הרי שדבריה של גב' אוחיון היו פוגעניים עד כדי כך שקמה לו לטענתו זכות להתפטר בדין מפוטר. לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, כיון שהתפטר, והוא אף אינו זכאי לפיצויי פיטורים כיון שבכל מקרה לא השלים שנת עבודה מלאה. 9. אמנם, נפסק שמותר לעובד לייחס אמירה של המעביד כפיטורים, ואם ייקבע שאין באמירה פיטורים - לטעון שהתנהגות המעביד מהווה התפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה (ע"ע 197/03, 198 פרי שר אסייג - חנה גורן הפקות בע"מ, ניתן ביום 16/6/2005). אולם, העלאת טענת פיטורים, ולחילופין טענת התפטרות מאחת העילות המזכות בפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, מציבה מכשול בדרכו של העובד, שספק אם ניתן לסלקו (דב"ע לג/ 8- 3 טוטנאור בע"מ - אליהו לפידות, פד"ע ד 321; דב"ע לה/ 45- 3 נטשה מוחמד - יזרום בע"מ, פד"ע ז 64). 10. האירועים שהתרחשו ביום 4/10/12 הם העומדים בלב המחלוקת האם התפטר התובע מעבודתו או פוטר. למעשה, וכפי שיובהר מיד, אין כמעט מחלוקת בין הצדדים לגבי התיאור העובדתי של ההתרחשות והדברים שנאמרו על ידי גב' אוחיון והתובע, והם חלוקים בפרשנות הדברים ובמסקנה המשפטית שלהם. 11. אין חולק על כך שביום 4/10/12 היה עומס עבודה בלתי רגיל בקצביה, בשל תקופת חגי תשרי. אף אין חולק כי הקצביה פעלה בכוח אדם חלקי ועובד אחד נעדר מהעבודה. לטענת הנתבעת, פנו אל גב' אוחיון לקוחות והתלוננו על עיכוב במתן השירות בקצביה. גב' אוחיון הגיעה לקצביה בכדי לברר את פשר הבעיה ולנסות למצוא פתרון לעומס ולבעיית השירות. בעדותו בחקירה חוזרת, אישר התובע גרסה זו (פ: 11, ש: 16). 12. לגרסת התובע, גב' אוחיון פנתה אליו בטון ציני, הרימה את קולה ופגעה בו, עד שהוא נאלץ לעזוב את עבודתו ונסע לביתו. אלא שמעדות התובע מצטיירת תמונה שונה. התובע העיד כי "התפתח בינינו ויכוח מילולי וקולני קצת יותר מהרגיל" (פ: 6, ש: 25- 26), וכי "היו צעקות. היא צעקה ואני צעקתי" (פ: 11, ש: 20). משמע שלגרסת התובע - גם הוא הרים את קולו. לאור זאת, אני מתקשה לקבל את גרסת התובע בדבר פגיעתו והעלבתו על ידי גב' אוחיון, ונדמה שהתובע נתפס לכלל הגזמה כאשר העיד שהרגיש עצמו "מול כיתת יורים" (פ: 10, ש: 26). זאת אני קובעת, על יסוד התרשמותי מהתובע בעת עדותו, ומתוך מכלול הראיות שהובאו בפני. 13. בכתב התביעה נטען כי "לעיני העובדים הכפופים לתובע ולעיני הלקוחות, הודיעה גב' אוחיון לתובע 'קח את הדברים ולך הביתה - אנחנו נסתדר בלעדיך'" (סעיף 5ז' לכתב התביעה). בחקירתו הראשית חזר התובע על גרסה זו, משהעיד: "באיזשהו שלב היא אמרה לי לקחת את הדברים וללכת הבית[ה]" (פ: 6, ש: 26). אולם, התובע סתר גרסתו כשהעיד בחקירה חוזרת "בסוף היא אמרה לי 'אתה יכול לקחת את הדברים שלך ואנחנו נסתדר בלעדיך, מבחינתי אתה יכול ללכת'" (פ: 11, ש: 21- 22). עינינו הרואות, התובע שינה גרסאות לגבי פרט מהותי ביותר העומד בבסיס המחלוקת בין הצדדים, ולמעשה אישר את גרסת הנתבעת לפיה אחרי חילופי דברים בין התובע לגב' אוחיון, גב' אוחיון אמרה לו "אתה יכול לקחת את הדברים שלך וללכת, נסתדר בלעדיך". לפיכך, מקובלת עלי גרסת הנתבעת, לפיה התובע לא השיב לשאלות גב' אוחיון, שפנתה אליו בנימוס, ואיים שיעזוב הכל וילך. בתגובה, ביקשה גב' אוחיון מהתובע שיירגע, הודיעה לו "תפסיק לאיים וגם אם תלך, נסתדר בלעדיך". לאחר זמן קצר, גילתה גב' אוחיון שהתובע מימש את איומיו ועזב את הקצביה. 14. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לאחר שגב' אוחיון גילתה שהתובע אינו נמצא בקצביה, היא התקשרה אליו וביררה עמו האם יצא להפסקה או עזב את מקום העבודה. לא יכול להיות ספק שמדובר בזמן קצר לאחר האירוע, שכן לדברי התובע מדובר בשעה לערך, בעוד שלטענת הנתבעת מדובר ב- 10 דקות. התובע הבהיר שעזב ונסע לביתו. מקובלת עלי עדותה של הגב' אוחיון, לפיה התקשרה למר חי, מאחר שמנהל הצרכנייה שהה בחו"ל, וביקשה הנחיות מה לעשות (עדות הגב' אוחיון, פ: 14, ש: 2- 5, 10- 11). התובע הודה כי על אף בקשותיה של גב' אוחיון, הוא סירב לחזור לעבודה, וכפי שהעיד "אמרתי לה שאני לא חוזר בכל מקרה" (פ: 6, ש: 32). מעדותו של התובע עולה כי הוא חש פגוע מדבריה של גב' אוחיון (פ: 7, ש: 23- 25). הדבר עולה אף מגרסת התובע בכתב התביעה, לפיה "היה בסערת רגשות עקב האירועים ... השיב לגב' אוחיון, כי במצב הנפשי שהוא נמצא בו, הוא לא יוכל לשוב באותו היום" (סעיף 6ב' לכתב התביעה). לפיכך, התרשמותי, הן מגרסת התובע בכתב התביעה והן מעדותו בפני, שהתובע היה שרוי בעלבונו, בהלך רוח כזה מכוחו העדיף לעזוב הכל ולצאת ממקום העבודה, וכי חרף בקשתה של גב' אוחיון, והתובע סירב לשוב לעבודה. זאת ועוד: לאור התרשמותי מהתובע ומגב' אוחיון בעת מתן עדותם, אינני מקבלת את עדות התובע לפיה גב' אוחיון איימה עליו בטלפון (פ: 6, ש: 31; פ: 7, ש: 1). היפוכו של דבר: אמינה עלי עדותה של גב' אוחיון, אשר העידה: "אמרתי לו בדיוק מה שיעקב [מר חי - מ.ש.ג.] אמר שאם לא יגיע בחצי שעה הקרובה או השעה הקרובה אז יעקב רואה בו כמתפטר כי אנו לא ביקשנו ממנו ללכת. הוא ענה לי שהוא לא חוזר" (פ: 14, ש: 13- 14). 15. התובע נתלה בתביעתו על אמירתה של גב' אוחיון כי "אתה יכול ללכת", משמע שהיא פיטרה אותו. אלא שבעניין זה נפסק כי "משנאמרים דברים בעידנא דריתחא והצד השני מקבלם כפשוטם, תמיד נתונה האפשרות למי שאמר את אשר אמר, תוך זמן סביר, להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית" (דב"ה לה/ 41- 3 יעקב היגר - דינה שוורץ, פד"ע ז 24; ראו גם: ע"ע 298/03 חי ישעיהו - סופיה קומיסרוב, ניתן ביום 11.12.05; דב"ע שן/ 6- 3 ניהול רשתות חניונים - ז'ק לוי, פד"ע כא 309; דב"ע נד/ 220- 3 רחל גולן - אבינועם לוי, פד"ע כח 387). משאומר מעביד לעובד כי "אין לך יותר מה לעשות במקום העבודה" וכי "אתה יכול ללכת", פשוטו שהוא מפטרו, אלא אם כן הוכח כי הדברים נאמרו בלא כוונה לתוצאה, בעידנא דריתחא. כך, למשל, מקום שבו האחראי אינו שולט בעצמו עקב ריב ואומר לעובד שלא לחזור לעבודה, אך למחרת היום שולח שליחים להחזירו, הרי שהתנהגותו מעידה כי התחרט על מעשיו הנחפזים ואין לראות באמירתו פיטורים. הכלל הוא, אפוא, שהשאלה אם הפיטורים, או ההתפטרות, היו בעידנא דריתחא, תיבחן גם לאור השאלה האם הודיע הצד הפועל על חזרתו מדבריו תוך זמן קצר. 16. בענייננו, לאחר ששקלתי את הגרסאות השונות ובחנתי את עדויות הצדדים בנוגע לאירועי אותו יום, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת. אסביר: (א) מחומר הראיות שהובא בפני הוכח בבירור כי במהלך דין ודברים בין התובע לבין גב' אוחיון, גב' אוחיון לא הורתה לתובע "ללכת הביתה", אלא אמרה לו "אם אתה רוצה אתה יכול ללכת, נסתדר בלעדיך". (ב) הגם שדבריה של גב' אוחיון לתובע, שנאמרו בעידנא דריתחא, "אתה יכול ללכת", ניתנים לפירוש כפיטורים, ספק אם כוונתה הייתה לפטר את התובע על אתר ולהותיר בכך את הקצביה ללא עובד שמטפל בהזמנות. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שהיה עומס חריג בצרכניה, עקב תקופת חגים ומחסור בכוח אדם. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים משעה שגב' אוחיון, על אף היותה ממלאת מקום מנהל הנתבעת, אינה בעלת הסמכות להעסיק או לפטר עובדים (כפי שעולה מעדותה של גב' אוחיון בחקירה נגדית). אף הוכח בפני כי במקרה של פיטורים הנתבעת מקיימת הליך פיטורים, כולל שימוע ומכתב פיטורים (כפי שעולה גם מעדותו של מר איצקוביץ, עובד הנתבעת לשעבר שהעיד מטעם התובע). זאת לא נעשה בעניינו של התובע, ויש באמור כדי לחזק את גרסת הנתבעת בדבר נסיבות סיום העבודה. (ג) גב' אוחיון העידה, כי בדבריה לתובע "אתה יכול ללכת", לא שיערה שהוא יעזוב, וודאי לא התובע בהיותו מנהל הקצביה (פ: 16, ש: 23). לאור האמור, שוכנעתי כי דבריה של גב' אוחיון לא נאמרו בכוונה להביא לתוצאה של סיום יחסי העבודה (ראו בהקשר זה: דב"ע לב/ 26 -3 דניאל חיים - אהרון, פד"ע ד 149, 152). (ד) הוכח בפני, כי גב' אוחיון ביקשה מהתובע - עוד באותו יום - לשוב לעבודתו, בשתי שיחות טלפון שקיימה עמו, אך התובע סירב (עדות התובע, פ: 9, ש: 16, 18). מקובלת עלי עדותה של גב' אוחיון כי ניסתה לדבר על ליבו, פנתה אליו בנימה חברית ואמרה לו שחבל שיאבד את זכויותיו וכדאי לו לחזור (פ: 16, ש: 1- 3). (ה) כאשר ההתפטרות נכנסה לתוקף, הבחירה בידי המעביד אם לקבל את בקשתו של העובד לחזור בו מההתפטרות ואם לאו. במקרה דנן, הנתבעת החליטה שלא לקבל את בקשת התובע לחזור בו מהתפטרותו, ולכן לא קיבלה אותו לעבודה ביום 7/10/12. 17. הנה כי כן, לאור כל האמור, אני קובעת כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת. 18. משכך הם פני הדברים, נסתרה מניה וביה החזקה שנקבעה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, לפיה פיטורי עובד סמוך לפני סוף שנת עבודתו הראשונה נובעים מרצונו של המעביד להימנע מתשלום פיצויי הפיטורים. 19. למעלה מהדרוש אוסיף, שגם אם הייתי קובעת שהתובע פוטר מעבודתו, ספק אם בנסיבות העניין קמה לו זכאות לפיצויי פיטורים. לא זו בלבד שלא השלים שנת עבודה, אלא שכעובד בתפקיד ניהולי, כאחראי הקבציה, מוטלת עליו אחריות מוגברת. אין לצפות ממנהל לנטוש את מקום העבודה, שעה שיש עומס לקוחות בלתי רגיל, מחסור בכוח אדם, עיכובים בביצוע ההזמנות, תלונות של לקוחות על שירות לקוי ואף מנהל הצרכנייה לא נמצא במקום. בנסיבות בהן התובע עזב את מקום העבודה, באמצע יום העבודה ומבלי ליידע את הממונים אליו, הרי שמדובר בהפרת משמעת שהמעביד רשאי לפטר את העובד בגינה וספק אם קמה בנסיבות אלה זכות לפיצויי פיטורים. 20. משקבעתי שהתובע התפטר מעבודתו בנתבעת, יש לבדוק האם התפטרות זו נעשתה בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, כלומר: האם התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. 21. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את מכלול הנסיבות, לא שוכנעתי כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים להכיר בתובע כמתפטר בדין מפוטר. התובע לא הצביע על הרעה בתנאי עבודתו. כפי שקבעתי לעיל, התובע לא הוכיח טענתו כי גב' אוחיון צעקה עליו, העליבה אותו, זלזלה בו ואיימה עליו. אולם, כדי להפיס את דעתו של התובע אוסיף, כי גם במקרה שלשיטת התובע התפטר על רקע העלבתו על ידי גב' אוחיון, הרי שאין די בתחושתו הסובייקטיבית של התובע, אלא היה עליו להוכיח תשתית עובדתית אובייקטיבית המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות בן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר עקב הרעה בתנאי עבודה או עקב נסיבות שביחסי עבודה בטרם יתפטר מעבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים דרישות החוק. בענייננו, התובע לא התריע על כך שבאם ההרעה תימשך הוא יראה את עצמו כמי שזכאי לפיצויי פיטורים (עדות התובע בחקירה נגדית, פ: 10, ש: 32; פ: 11, ש: 2). זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת 22. משקבעתי כי התובע התפטר מעבודתו, ולא בנסיבות שיש לראותו כמתפטר בדין מפוטר, הרי שלא קמה לו זכות לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, ודין תביעות אלו להידחות. יתר על כן: בנסיבות בהן עזב התובע את עבודתו בנתבעת, בדין חויב בתשלום תמורת הודעה מוקדמת לנתבעת. 23. אשר לתביעת התובע להחזר קיזוז שלא כדין: יוזכר, כי בתשלום גמר חשבון שנערך לתובע (ת/1), קיזזה הנתבעת משכרו האחרון של התובע סך 3,211 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. הנתבעת ערכה חישוב לפי 18.5 ימי הודעה מוקדמת, ובדיון שהתקיים בפני הודתה כי קיזזה תמורת הודעה מוקדמת ביתר והיא מוכנה להשיב היתרה לתובע. בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, וכפי שהוסכם בין הצדדים - תקופת ההודעה המוקדמת הינה בת 11 ימים. לפיכך, היה על הנתבעת לקזז משכרו של התובע, לכל היותר סך 1,909.6 ש"ח. 30 יום / 5,208 ש"ח * 11 יום = 1,909.6 ש"ח מאחר שהנתבעת קיזזה משכרו של התובע סכום של 1,301.4 ש"ח ביתר, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5/10/12 ועד לתשלום המלא בפועל. זכאות התובע לדמי הבראה 24. צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. 25. אין חולק בין הצדדים כי התובע הועסק בנתבעת, מיום 30/10/11 ועד לחודש 10/12. לטענת התובע, יחסי העבודה הסתיימו ביום 9/10/12, בעוד שלטענת הנתבעת יחסי העבודה הסתיימו ביום 4/10/12. כך או כך, התובע לא השלים שנת עבודה מלאה, ולכן אינו זכאי לדמי הבראה. 26. לא נעלמה מעיני טענת התובע, כי בחישוב תקופת העבודה לצורך בחינת זכאותו לדמי הבראה, יש להביא בחשבון את ימי החופשה שנצברו לזכותו ואת תקופת ההודעה המוקדמת. אין לקבל טענה זו, שכן פדיון ימי החופשה וחלף הודעה מוקדמת אין בהם כדי להאריך את יחסי העבודה והם משולמים לעובד לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד. למעלה מהדרוש אוסיף, כי גם אם נצרף למניין תקופת עבודתו בנתבעת 7.1 ימי חופשה ששולמו לתובע בגמר חשבון, וכן 11 ימי הודעה מוקדמת, הרי שגם אז התובע לא השלים את שנת עבודתו הראשונה, ולא קמה לו הזכות לדמי הבראה. 27. לאור האמור, תביעת התובע לדמי הבראה - נדחית. זכאות התובע להפרשי שכר עבודה עבור הימים 7/10/12 ו- 9/10/12 28. משקבעתי כי התובע התפטר מעבודתו ביום 4/10/12, הרי שדין תביעתו להידחות גם ברכיב זה. 29. התובע אישר בעדותו, כי בבוקר יום 7/10/12, הגיע לעבודה, החתים כרטיס ומיד נקרא לשיחה עם מר גזית. כך העיד התובע: "ביום א' כאשר הגעתי לעבודה אחרי שהייתי אצל אורי המנהל הוא ירד אלי ואמר לי ש'גם אם הדפסת כרטיס, מבחינתי אתה לא עובד פה עוד'. אותו דבר היה ביום שני. אורי אמר לי 'אתה עובד ללא שכר'" (פ: 7, ש: 16- 18) התובע חזר על גרסה זו פעם נוספת בחקירתו הנגדית (פ: 10, ש: 10- 13). עינינו הרואות, התובע אישר בעדותו, כי כבר ביום 7/10/12, נקרא לשיחה עם מנהל הנתבעת והובהר לו שהנתבעת רואה בהתנהגותו אקט של התפטרות, ובנסיבות התפטרותו היא אינה מעוניינת להעסיקו בתקופת ההודעה המוקדמת. משהעיד התובע, כי הנתבעת הבהירה לו שלא ישולם לו שכר עבור עבודה שייבצע, ככל שיעבוד ביום 7/10/12, ואף סירבה לקבל את בקשת התובע לחזור בו מהתפטרותו ולא קיבלה אותו חזרה לעבודה, התובע אינו זכאי לשכר עבודה. להשלמת התמונה ייאמר, כי גם בכרטיס הנוכחות שהציגה הנתבעת (נ/2), לא דווח על שעות עבודה ביומיים הנטענים. 30. לפיכך, נדחית תביעת התובע לתשלום שכר עבודה עבור שני ימי עבודה לאחר יום 4/10/12. סוף דבר 31. התביעה נדחית על כל מרכיביה, למעט החזר קיזוז שביצעה הנתבעת ביתר. הנתבעת תשיב לתובע סך 1,301.4 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5/10/12 ועד לתשלום המלא בפועל. 32. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ש"ח, אשר ישולמו לידיה תוך 30 ימים מעת שיומצא לתובע פסק דין זה, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לצדדים מוקנית, בתוך 15 ימים מיום שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין. משרד הפניםגירוש מארץשאלות משפטיותפיטורים