דוגמא לפסק דין בנושא תביעה להחזר חוב של אדם שנפטר: עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חוב הלוואה שניתנה לנתבעים ע"י המנוח ז"ל (להלן:"המנוח"). תיק זה נשמע בפני כב' השופט כספי, ולאחר פרישתו הועבר לטיפולי למתן פס"ד. קבעתי דיון מקדמי, ובהסכמת הצדדים הוסכם כי יינתן פס"ד על יסוד מלוא התיק לרבות העדויות שנשמעו בהקלטה, כאשר הצדדים יגישו סיכומי השלמה, שהוגשו. רקע עובדתי התובעת (להלן:"התובעת") הינה בתו של המנוח ויורשת כל רכושו , בהתאם לצו קיום צוואה מיום 6.4.08.(נספח א' לכתב התביעה). כמו כן, התובעת הינה אחותו של הנתבע 2. הנתבעים 1 ו-2 (להלן:"הנתבעים") היו שותפים במשרד "אדריכלים ובוני ערים" משך כ-30 שנה. ביום 31.12.06 פורקה בהסכמה השותפות ביניהם תוך שנותרו לשותפות חובות רבים לרבות יתרת חוב ההלוואה מושא התביעה דנא. במכתב מיום 15.2.04 אשר העבירו הנתבעים למנוח, אישרו הנתבעים קבלת הלוואה מהמנוח ע"ס 200,420 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה). ביום 29.9.04 העבירו הנתבעים למנוח מכתב נוסף בו הם מציינים כי סכום של 50,000 ₪ מסכום ההלוואה שולמו לידי משה עבור החזר ההלוואה, כשבחודש ינואר ישולמו סך של 50,000 ₪ נוספים,50,000 ₪ ישולמו בדצמבר 2004(מתוקן) והיתרה תשולם בחודשים מרץ-אפריל 2005. ביום 10.12.06 שלח המנוח מכתב לנתבעים ובו פירוט חובם כלפיו ודרישת התשלום על סכום של 95,420 ש"ח (להלן:"מכתב דרישת התשלום"). התביעה דנא הינה תביעת יורשת המנוח לתשלום יתרת חוב ההלוואה בסך 95,420 ₪ מאת הנתבעים , בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.5.05 עד למועד הגשת התביעה וכן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבע 2 לא הגיש בקשת רשות להתגונן במועד ובכלל, כשלא הוגשה כל בקשה מאת התובעת ליתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדו. טענות הצדדים; לטענת התובעת, הנתבעים שלמו סך של 50,000 ₪, 50,000 ₪ נוספים כאמור במכתבם מיום 29.9.04 וכן 5,000 ₪ נוספים בשלב מאוחר יותר, כך שיתרת חובם עומדת על סך של 95,420 ₪. מציינת התובעת כי לאחר שפניות חוזרות ונשנות של המנוח לנתבעים לתשלום יתרת החוב לא נענו, שלח המנוח את מכתב דרישת התשלום. באשר לשיק שמספרו 01901516 ע"ס 25,000 ₪ מיום 14.1.05 (להלן:"השיק") אשר לגביו טוען הנתבע 1 כי יש להורידו מיתרת חוב ההלוואה , טוענת התובעת כי לא התקבל בחשבון המנוח ועל כן, אנו מהווה חלק מהפירעון. לטענתה, ייתכן כי שיק זה נמסר לפירעון חוב מחובות השותפות, או הוסב לתשלום שכר עובדים. מנגד טוען הנתבע 1 כי אינו חב כלל ביתרת חוב ההלוואה למנוח. טוען הנתבע 1 כי לאחר פירוק השותפות ניהלו הוא והנתבע 2 הליך בוררות בפני בורר-אדריכל ד"ר צבי גבאי (להלן:"מר גבאי") לצורך פירוק וחלוקת נכסי השותפות, לרבות חלוקת החובות שנותרו לשותפות לאחר מועד פירוק השותפות. לטענתו, במסגרת הליך הבוררות בפני מר גבאי הגיעו הוא והנתבע 2 להסכמה מפורשת לפיה הסכים הנתבע 2 לקחת על עצמו את תשלום החוב לאביו המנוח במלואו, תוך שהנתבע לקח אחריות מלאה לפירעון החוב והסדרת העניין מול אביו, תוך שהדבר נעשה בהסכמת אביו. לטענת הנתבע 1, כנגד התחייבות זו של הנתבע 2 , שלם הוא חובות ישנים אחרים של השותפות, לרבות בנקים ורשויות המס. טוען הנתבע 1 כי על אף והליך הבוררות בפני מר גבאי לא הגיע לסיומו , ההסכמה בדבר חלוקת החובות נותרה על כנה , תוך שהצדדים פעלו ע"פ הסכמה זו. מציין הנתבע 1 כי הנתבע 2 מעולם לא הודיע על חזרתו מהסכמה זו, תוך שהוא הסתמך עליה והמשיך להחזיר את החובות להם התחייב. טוען הנתבע 1 כי מס' חודשים לאחר התפטרותו של מר גבאי ,התחילו הוא והנתבע 2 הליך בוררות חדש לצורך פירוק נכסי השותפות במוסד לבוררות עסקית בפני עוה"ד אורית לוי . טוען הנתבע 1 כי לאחר תחילת הבוררות החדשה על מנת להפעיל עליו לחץ בלתי לגיטימי ובשיתוף פעולה מלא עם הנתבע 2 , הגישה התובעת את התביעה דנא בהתעלם מהתחייבותו המפורשת של הנתבע 2 לשאת בתשלום החוב, התחייבות שאף הוסכמה על אביו המנוח של הנתבע 2 ושל התובעת, בטרם נפטר. מציין הנתבע 1 כי התובעת בחוסר תום לב הסתירה בכתב התביעה כי הנתבע 2 הינו אחיה. טוען הנתבע 1 כי למרות והנתבע 2 לא הגיש בקשת רשות להתגונן , לא הגישה התובעת נגדו בקשה לפסק דין בהעדר, להבדיל מהתנהגותה כלפיו, אשר אי הגשת הבקשה במועד עקב אי הבנה גררה מיד הגשת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. טוען הנתבע 1 כי התנהלות זו מלמדת על חוסר תום ליבה של התובעת , תוך שהיא יחד עם אחיה עשו יד אחת להפעיל עליו לחץ בלתי לגיטימי שעה שהם מנהלים את הליך הבוררות בגין פירוק השותפות. עוד מוסיף הנתבע 1 כי במסגרת הליך הבוררות החדשה התגלה לו צילום השיק ע"ס 25,000 ₪ אשר על גביו מצוין מפורשות כי שולם על ידי הנתבעים למנוח ע"ח ההלוואה מושא התביעה תוך שהשיק נפרע בחשבונו של בנו של הנתבע 2- יוסף רז, ככל הנראה בהסכמת המנוח. בעניין זה מציין הנתבע 1 כי שיק זה החליף שיק אחר בסך 25,000 ₪ מיום 7.1.05 שנרשם על ידו לצורך תשלום למנוח , אולם הנתבע 2 בתיאום עם אביו ביטל שיק זה ותחת זה משך כאמור את השיק לפקודת בנו כחלק מתשלום החזר ההלוואה. הסתרת השיק וטשטוש העובדה כי ע"ח החוב הנטען שולמו כספים רבים נוספים , מהווה התנהגות בלתי ראויה ע"י התובעת. עוד מציין הנתבע 1 כי ההלוואה מושא התביעה ניתנה לשותפות ע"י המנוח כשהיא לא נושאת כל ריבית והצמדה ועל כן אין רשאית התובעת לכלול רכיב זה בתביעתה. דיון ומסקנות; אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים החזירו לנתבע סכום של 105,000 ₪ לכיסוי חלק מחוב ההלוואה. אל שבענייננו עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לחבותו של הנתבע 1 בתשלום יתרת חוב ההלוואה. במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, יש ליתן את הדעת לשאלת גובה חוב ההלוואה וחלוקתו בין הנתבעים וכן, לשאלת צירוף הפרשי ההצמדה וריבית לסכום שייקבע. זהות החייב; על מנת לבחון את שאלת חבות הנתבעים בתשלום יתרת חוב ההלוואה, חשוב לעשות הפרדה בין מערכת היחסים שבין המנוח לנתבעים, לבין מערכת היחסים בין הנתבע 1 לנתבע 2. כל טענתו של הנתבע 1 לעניין החבות כפי שחזרה בכתבי טענותיו, תצהירו ועדותו, מבוססת על כך שהנתבע 1 התחייב בהסכמת המנוח לקחת על עצמו את תשלום יתרת חוב ההלוואה במסגרת חלוקת החובות ביניהם, וכי התביעה דנא הינה חלק מקונספירציה של התובעת ונתבע 2 על מנת לגבות חוב זה . בענייננו, משאין מחלוקת בין הצדדים באשר לקבלת ההלוואה וגובהה מידי המנוח , על מנת לקבוע כי הנתבע 1 אכן אינו חב בתשלום יתרת ההלוואה כטענתו , לא מספיק להראות כי הנתבע 2 הסכים לקחת על עצמו את תשלום חוב ההלוואה , אלא יש אף להראות כי המנוח -"נותן ההלוואה", הסכים להסדר אליו זה הגיעו הנתבעים. ובעניין זה , אין טענתו של הנתבע 1 כי התובעת ידעה על הסדר החוב בין הנתבעים לבין עצמם כדי לאיין את חבותו להחזר יתרת הלוואה למנוח. לאחר עיון בכלל הראיות שהובאו בפניי ובעדויות הצדדים סבורני כי הנתבע 1 לא הרים את הנטל להוכיח כי המנוח עצמו הסכים להסדר זה שבין הנתבעים, ואפרט: מכתב דרישת התשלום מיום 10.12.06 ובו פירוט יתרת החוב ודרישה לתשלום יתרה זו מעידה כי המנוח בקש לקבל מהנתבעים את יתרת החוב. במכתב דרישת התשלום אף נכתב מפורשות: "באם עד תאריך 28.12.06 לא יוסדר החוב, אגיש תביעה לבית משפט באמצעות עו"ד בהליך מזורז, להחזר כל סכום החוב כולו(לא בהסדר תשלומים), בתוספת הצמדה, ריבית, הוצאות עו"ד, הוצאות משפטיות ועוד". עוד נכתב כי :"התראה נוספת לא תשלח". יצוין כי במסגרת מכתב זה מינה המנוח את התובעת כבאת כוחו והסמיך אותה כשותפה בכל הקשור לגביית החוב. בחקירתה הנגדית של התובעת טענה התובעת כי לו היה המנוח מוחל על החוב לא היה פונה לעו"ד לתבוע את הכסף, ואף צרפה מכתב אשר נשלח לנתבע 1 מעו"ד אבינועם ארדן ( סומן כ-במ/1 ) ובו נדרשים הנתבעים לשלם את יתרת חוב ההלוואה תוך 7 ימים מיום משלוח המכתב בצירוף ריבית והוצאות גביה (פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 12 שורות 29- 30). מכאן כי חומר הראיות מעלה כי המנוח דווקא בקש לפרוע את חובו ואף החל לפעול במישור המשפטי על מנת לפרוע את החוב. לא ניתן אף לקבל את טענת הנתבע, כי הסכמת המנוח ניתנה לאחר מועד דרישת התשלום ולאחר תחילת הבוררות עם מר גבאי, במהלכה הגיעו הנתבעים להסדר החוב וביניהם כי הנתבע 1 ייקח על עצמו את חוב החזר ההלוואה למנוח. הנתבע 1 מבקש להסתמך על האמור בפרוטוקולי הדיון אשר התקיימו בפני הבורר מר גבאי (להלן:"הפרוטוקולים"). ראשית, אציין כי משהאמור בפרוטוקולים הינם דברים אשר נאמרו מפי הנתבעים עצמם ולא מפי המנוח, האמור בהם יכול לשמש ראייה בבירור מערכת היחסים שבין הנתבעים לבין עצמם במסגרת הסדר פירוק השותפות ביניהם והסדר חובות השותפות , המתבררת כיום בפני עו"ד אורית לוי , בלבד, ואין לה תוקף באשר להתחייבות המנוח שעה שנאמרו מפי הנתבע 2 . שנית, לגופו של עניין , ככל ונעיין בתוכן הדברים שנאמרו בדיונים בפני הבורר מר גבאי נמצא, כי הגם והמנוח ידע על ההסדר שנעשה בין הנתבעים באשר ליתרת חוב ההלוואה, המנוח לא מחל על חוב ההלוואה לאף אחד מהנתבעים. עיון בפרוטוקול מיום 7.05.07 (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם נתבע 1 ) מגלה כי אכן בפגישה אשר התקיימה בפני הבורר מר גבאי הסכימו הנתבעים כי הנתבע 2 ייקח על עצמו את חוב ההלוואה בתמורה לכך כי יהא זכאי ל-95,000 ₪ בחוב אחר, אולם אם זאת אנו עדיין נמצאים בתוך מערכת יחסים בין הנתבעים לבין עצמם, כשלקיחת חוב ההלוואה במסגרת הסדרי החובות בין הנתבעים אינה מעידה כי המנוח עצמו, כלפיו התחייבו הנתבעים אכן הסכים להסדר בין הנתבעים ומחל לנתבע 2 על החוב. עיון בדברי הנתבע 2 בפרוטוקול דיון מיום 8.05.07 (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם נתבע 1), אשר נאמרו יום לאחר שהנתבע 2 הסכים לקחת על עצמו את הסדר חוב ההלוואה למנוח תמורה לזכאות בחובות אחרים, דווקא מגלה כי המנוח לא מחל על החוב. בפרוטוקול זה אמר הנתבע 2 כי דיבר עם אביו על חוב ההלוואה ועל ההסדר עם הנתבע 1 כשהלה השיב לו כי אין לו בעיה שייקח על עצמו את החוב, אולם הוא רוצה את הכסף. עוד אמר לו לטענתו כי או שהוא תובע אותם או שהוא מעוניין בכסף (ראה עמ' 3- 4 לפרוטוקול). משמע כי אף לדברי הנתבע 2 ,במסגרת הבוררות בה הסכים לקחת על עצמו את הסדר יתרת חוב ההלוואה, המנוח עצמו לאחר ששמע על הסדר זה עשה הבחנה בין מערכת היחסים שבין הנתבעים שם לא התערב, לעצם חבות הנתבעים ביתרת חוב ההלוואה עליו לא היה מוכן לוותר ואותה דרש משניהם. מכאן, כי אף הפרוטוקולים עליהם מבקש הנתבע 1 להסתמך מעידים כי המנוח עמד על קבלת יתרת חוב ההלוואה מהנתבעים. משנשאל הנתבע 2 בחקירתו הנגדית האם אביו ידע על ההסדר בינו לנתבע 1 בתחילה העיד כי לא דבר עם אביו כלל , אולם משעומת עם דבריו בפרוטוקול הדיון מיום 8.5.07 שם טען כי דבר עם אביו באשר להסדר החוב, שינה גרסתו ואמר כי לא זוכר האם דבר עם אביו אם לאו (פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 46 שורות 15- 33). אני סבורה כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדותו של הנתבע 2, שכן נראה מכלל העובדות שהוצגו עד כה, ואשר יוצגו בהמשך, כי עדותו משתנה בהתאם לאינטרס העומד לנגד עיניו באותו הרגע. כך במסגרת הבוררות טען כי הוא יקבל על עצמו את החוב, ובפני ביהמ"ש לא הסכים לחזור על הסכמה זו. עם זאת ניתן לראות כי משנשאל הנתבע 2 האם אביו מחל לו על החוב או האם העביר לו מסר, כי התייאש מהחוב אמר בעקביות ובחד משמעיות כי אביו לא מחל לו על החוב והיה בדעתו לגבות את החוב(פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 48 שורות 27- 33). דברים המתיישבים עם דרישות החוב מאת המנוח ועם דבריו של הנתבע 2 כפי שנאמרו בפרוטוקולים בפני מר גבאי. מכאן, שוכנעתי כי המנוח ידע על ההסדר בין הנתבעים לבין עצמם בעניין הסדר חוב ההלוואה, אולם אין הדבר השפיע על נחישותו לגבות את יתרת חוב ההלוואה מהנתבעים ואין כל ראייה כי הוא וויתר או מחל על חוב ההלוואה. אציין כי לאורך שאלותיו בחקירה הנגדית של התובעת בקש ב"כ הנתבע לברר אם יש תוקף או אין תוקף להסכמות אליהם הגיעו הנתבעים במסגרת הבוררות, והאם התובעת ידעה על הסכמות אלו. התובעת, הגב' קוטלר בחקירתה הנגדית העידה כי אביה לא שוחח איתה על כך שאחיה, הנתבע 2 , פנה אליו לאחר הבוררות אצל מר גבאי ואמר לו כי הוא לוקח את החוב על עצמו, כי היא לא שאלה את אביה על עניין זה, כי אין לה שום ידיעה אם אחיה דבר עם אביה בעניין החוב ,כשאת כל הנתונים והעובדות לגבי החוב היא יודעת מקריאת מסמכים לאחר מותו של אביה (פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 8 שורות 10- 28). אחזור ואומר כי הגם ואכן יש תוקף להסכמות שהוסכמו בין הצדדים במסגרת הבוררות , לא הוכחה בפניי הסכמתו של המנוח כי החוב יחול על הנתבע 2 בלבד, ולהיפך הוכח בפניי כי המנוח ראה את החבות כחלה על שני הנתבעים. באשר לתובעת, הגם והתובעת ידעה על הסדר חוב ההלוואה בין הנתבעים עוד בחיי המנוח, אין זה מעיד, כי היא התובעת ידעה על הסכמת המנוח לייחס את החוב לנתבע 2 בלבד או למחול על החוב, שעה שלא הוכח בפניי כלל כי ניתנה הסכמה כזו בכלל מאת המנוח. בעניין זה אף טענות הנתבע 1 לקונספירציה בין התובעת לנתבע 2 לאחר מותו של המנוח אינן רלוונטיות לשאלת החבות המשותפת של כל אחד מהנתבעים להחזר חוב ההלוואה למנוח עצמו, ולתובעת מכוח יורשת כל רכושו. עוד אציין כי שעה שהתובעת הינה היורשת היחידה של כל רכושו של המנוח (כאמור בצוואת המנוח), יכולה היא לעשות ברכושו ככל העולה על רוחה ובין היתר להעביר לנתבע 2 כספים ואף למחול לו על חלקו בחוב. אין רלוונטיות לכוונות האב טרם מותו בחלוקת הירושה שעה שיש צוואה מפורשת וניתן צו לקיומה, המורה כי כל רכושו יועבר לבתו, התובעת בלבד, ושאין כל מסמך אחר המורה כי נישולו של הנתבע 2 מהירושה הינה למראית עין בלבד ועל מנת שיוכל הנתבע 2 להתחמק מחובות, ממנו היה משתמע כי המנוח באיזה שהוא אופן היה שותף לקונספירציה של התובעת והנתבע 2. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי החבות להחזר יתרת ההלוואה הינה חלה על שני הנתבעים. חלוקת החוב; הנתבע 1 אישר בחקירתו הנגדית כי ההלוואה ניתנה לו ולנתבע 2 ביחד ולחוד (פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 37 שורות 18- 19). עם זאת, סבורני כי בענייננו, לאור התנהלות התובעת והנתבע 2, אין לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום יתרת חוב ההלוואה אלא יש לחייב כל אחד מהם לחוד לשלם מחצית מיתרת חוב ההלוואה, ואפרט: במקרה דנא, ניתן ללמוד, כי למרות והתביעה הוגשה הן נגד הנתבע 1 והן נגד הנתבע 2 , נקיטת ההליכים המשפטיים נעשית מול הנתבע 1 בלבד, והתנהלות זו עולה כדי חוסר תום בניהול הליך משפטי, בנסיבות המסויימות של התובענה שבפניי. בענייננו הנתבע 2 לא הגיש בקשת רשות להגן במועד ובכלל ולמרות זאת התובעת עד היום משך יותר מ-4 שנים מיום הגשת התביעה, לא מצאת התובעת לנכון להגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר . משנשאלה התובעת בחקירתה הנגדית לעניין זה, השיבה התובעת תשובות שונות וביניהן כי היא לא מתעסקת בעניינים האלה אלא עורכת דינה, כי לא ידעה שאחיה לא התגונן, כי לא חשבה על זה ופעלה בהתאם לעצת עורך דינה, כי הנתבע 2 הינו אחיה בשרה ודמה ולא תריב איתו על כסף (פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 9 שורות 1-10). התובעת אף העידה כי היא בקשר טוב עם אחיה (פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 8 שורות 29- 32). שוכנעתי כי התובעת ידעה כי הנתבע 2 לא הגיש בקשת רשות להגן ובכל זאת בחרה שלא להגיש בקשה למתן פסק דין נגדו לגבות את מלוא הסכום או לפחות את מחציתו ובכך להקטין את הנזק שנגרם לה. לאור התנהלות זו סבירות גבוהה מאד כי אם יינתן פסק דין כי הנתבעים חבים ביחד ולחוד התובעת אשר לא הגישה נגד הנתבע 2 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה משך יותר מ-4 שנים , אף לא תגבה ממנו את החוב כעת, לא כולו ולא מחציתו, כשתגבה את כל החוב מהנתבע 1. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב, שעה ששני הנתבעים חבים בהחזר החוב. יתר על כן, התובעת לכל הפחות לאחר הגשת התובענה, כבר הכירה את טענת הנתבע 1, כי אחיה, הנתבע 2, התחייב לשלם את מלוא החוב. למרות זאת, ומנימוקים שאינם עולים בקנה אחד עם חובתה להקטין את נזקיה, ולפעול בתום לב כלפי החייב הנוסף, לא ביקשה פסק דין וממילא לא נקטה בכל הליכי גבייה שהיו עשויים לדרבן את הנתבע 2 לשלם את חובו ולקיים את התחייבותו. אני סבורה כי התובעת למעשה מנסה לגבות את מלוא החוב מהחייב הזר למשפחתה, ובכך לסייע לחייב בו היא לכאורה נושה, להתחמק ממילוי התחייבותו כלפי הנתבע 1. עוד אני סבורה, כי ניתן להתייחס להתנהגותהתובעת כלפי אחיה, כאל ויתור לכאורה על החוב. סעיף 55 (ג) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, מלמדינו כי: "(ג) הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו - בוויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת - הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת." אני סבורה, כי לאור התנהלות התובעת, לאורך כל הדרך אי נקיטת קבלת פס"ד, אי נקיטת הליכי גבייה כלשהם, הודאתה, כי על פי עמדתה, היא רשאית להעביר לאחיה חלקים מהעיזבון בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי, ולמעשה ניהול ההליך על מלוא סכום התביעה כנגד הנתבע 1, בהתעלם מהסכמות בינו לבין הנתבע 1 , אחיה, שהיו ידועות לה, על פי הצהרתה, כל אלה מובילים אותי למסקנה כי יש לראות בתובעת , ביחסים בינה לבין הנתבע 1, כמו שויתרה על חלקו של האח בחוב, ומשכך, גם הנתבע 1 מופטר בהתאם להוראות חוק החוזים ממחצית החוב. גובה יתרת חוב ההלוואה; הצדדים חלוקים באשר לגובה סכום יתרת חוב ההלוואה, כך שבעוד התובעת טוענת כי יתרת חוב ההלוואה עומדת על סך של 95,420 ₪ טוען הנתבע 1 כי יתרת חוב ההלוואה עומדת על סך של 75,420 ₪ מששולם על חשבון החזר חוב ההלוואה סכום נוסף של 25,000 ש"ח . שוכנעתי כי יש לקזז סכום זה מחובו של הנתבע 1 ולהטילו על נתבע 2 בלבד, ואפרט: אין מחלוקת בין התובעת לנתבע 1 כי על השיק מושא המחלוקת בסך 25,000 ₪ כתוב:" החזר הלוואה לאליעזר רוזנאפט" בכתב ידו של הנתבע 2 , כשהתאריך המודפס עליו הינו 14/1/05 (ראה נספח ה1 לתצהירו של הנתבע 1). בפרוטוקול דיון מיום 14.4.10 בפני הבוררת עו"ד אורית לוי, אף אישר הנתבע 2 בעצמו את חתימתו ואת כתב ידו ע"ג השיק. כמו כן, כפי שעולה מנספח ה2 השיק הופקד לטובת רז יוסף, בנו של הנתבע 2. לא ברור מדוע השיק על גביו נכתב כי הוא מיועד עבור החזר ההלוואה לאביו של הנתבע 2, המנוח, הופקד ע"י הנתבע 2 בחשבונו של בנו, רז יוסף, כשלא הוכח בפניי כי הופקד כשכר עבודתו. בעניין זה טען הנתבע 2 בחקירתו הנגדית כי קרוב לוודאי דובר על שכר עבודה לבנו, אולם לא ידע להסביר בעדותו את גובה התשלום לבנו , יוסף רז, את מועד התשלום ותשובותיו אף לא היו חד משמעיות אלא בגדר השערות בלבד (פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 50 שורות עמ' 11- 31). מנגד העיד הנתבע 1 בחקירתו הנגדית כי אומנם בנו של הנתבע 2 , רז יוסף, עבד בעסק בתקופה מסוימת, אולם לא היה כל חוב כלפיו וכי הוא קבל הרבה מעבר לסכום שהגיע לו. (פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 39 שורות 6- 11). עניין זה תמוה עוד יותר שעה שהנתבע 1 הצהיר הנתבע 1 ואף חזר על כך בעדותו, כי ביום 7.1.05 הוצא שיק נוסף שמספרו 01901501 כחלק מהחזר ההלוואה למנוח אולם שיק זה בוטל ע"י הנתבע 2 , כששבוע לאחר מכן הוצא השיק מושא המחלוקת אשר הופקד לטובת בנו של הנתבע 2, רז יוסף. עדותו של הנתבע 1 בעניין זה לא נסתרה ואף תואמת את נספח ז' לתצהיר עדות ראשית מטעמו. כל טענתה של התובעת בעניין זה הייתה כי השיק לא הופקד בחשבונו של המנוח ועל כן הינו חלק מיתרת חוב ההלוואה (פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 28 שורות 15- 33). בחקירתה הנגדית אף העידה התובעת כי יכול להיות כי השיק ניתן מתנה לנכד מאת המנוח. מכאן שעה שעל השיק היה כתוב שהינו מיועד לפירעון הלוואה עבור המנוח , שעה שהכספים הוצאו מחשבון השותפות, שעה שלא הוכח בפניי כי הייתה סיבה לשינוי ייעודו של השיק מידי המנוח לידי רז יוסף כשלא הוכח בפניי כי אכן דובר על שכר עבודה עבור יוסף רז , סבורני כי יש לראות בסכום זה, כחלק מהסכומים ששולמו על חשבון ההלוואה, ואשר כדברי התובעת בעצמה, ניתנו לאחר מכן כמתנה על ידי המנוח לנכדו. אציין כי מתן השיק בחודש ינואר אף תואם את האמור במכתב אשר הוצא למנוח ע"י הנתבעים ביום 29.9.04 במסגרתו התחייבו הנתבעים לשלם למנוח סכום של 50,000 ₪ אף בחודש ינואר. הפרשי הצמדה וריבית; בעוד התובעת טוענת כי יש להוסיף ליתרת חוב ההלוואה הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.05 ועד יום התשלום בפועל, טוען הנתבע 1 כי משההלוואה ניתנה ע"י המנוח כשהיא לא נושאת כל הצמדה וריבית , התובעת אינה רשאית לכלול רכיב זה בתביעתה. ראשית, יש לבחון האם ההלוואה אכן ניתנה ע"י המנוח כשהיא לא נושאת כל הצמדה וריבית כטענת הנתבע 1. בהעדר הגנה מטעם הנתבע 2 לא ניתן לאמת טענה זו עימו, אולם ניתן ללמוד על עניין זה מהתכתובת השונה אשר נערכה בין המנוח והנתבעים, המתיישבת עם טענת הנתבע 1. עיון במכתב אשר נשלח למנוח מאת הנתבעים ביום 29.9.04 הכולל את לו"ז להחזר ההלוואה לא מוזכר נושא ההצמדה והריבית. כמו כן, במכתב דרישת התשלום מיום 10.12.06 מאת המנוח לנתבעים תובע המנוח את יתרת החוב בסך 95,420 ₪ מבלי לציין כי לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית. יותר מכך במכתב זה מצוין כי רק אם החוב לא יוסדר עד לתאריך 28.12.06 תוגש תביעה לביהמ"ש באמצעות עו"ד להחזר יתרת החוב כולה בתוספת הצמדה ריבית והוצאות. מכאן ניתן ללמוד כי המנוח אכן נתן את ההלוואה כשהיא לא נושאת הלוואה וריבית, אולם כוונתו הייתה כי אם לא תשולם לו במועד לנקוט בהליכים משפטיים אשר במסגרתם יתבע מהנתבעים אף הפרשי הצמדה וריבית. התובעת נשאלה לעניין זה בחקירתה הנגדית, ומעדותה עולה כי אינה יודעת האם הוסכם שההלוואה תישא הפרשי הצמדה וריבית, ראה פרוטוקול דיון מיום 7.7.11 עמ' 31 שורות 23- 33, עמ' 32 שורות 1- 7. מכאן כי התובעת עצמה העידה, כי אינה יודעת אם אכן המנוח והנתבעים הגיעו להסכמה כי ההלוואה לא תשא הפרשי הצמדה וריבית, ולמרות זאת היא משיקוליה עומדת על תשלומם בתביעתה. לאור האמור לעיל, ולאחר ששוכנעתי, כי המנוח נתכוון לחייב את הנתבעים בהפרשי ההצמדה וריבית רק במידה והנתבעים לא יפרעו את יתרת חוב ההלוואה כלפיו, שאז יחל לנקוט נגדם בהליכים משפטיים, סבורני כי יש לצרף ליתרת חוב ההלוואה הפרשי הצמדה וריבית רק מיום תחילת נקיטת הליכים המשפטיים נגד הנתבעים. ניתן להיווכח כי מכתב דרישת התשלום שנשלח לנתבעים ע"י עו"ד אבינועם ארדן בשם המנוח במסגרתו כבר נדרשו הנתבעים לשלם למנוח את יתרת חוב ההלוואה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית נשלח ביום 19.2.07. לאור זאת, הנני קובעת כי זהו המועד לעניין הפרשי ההצמדה והריבית. בעניין שיקול הדעת הנתון לביהמ"ש בעת פסיקת הפרשי הצמדה וריבית והרציונל העומד מאחורי פסיקתם אפנה לפסק הדין שנתן בערעור ע"א 525/81 גזית ושחם חברה לבניין בע"מ נ' צבי רוזן פ"ד לו(2)337, 343. סוף דבר; הנני קובעת כדלקמן: בהתאם לאמור לעיל, יש להפחית מסכום יתרת ההלוואה את הסך של 25,000 ₪, 70,420 ₪ = 25,000 - 95,420 . כמו כן, הנתבע 1 חייב רק במחצית מסכום זה, 35,210 ₪. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.2.07 מועד הדרישה ועד התשלום בפועל. הנתבע 1 יישא בהוצאות המתחשבות בניהול ההליך על ידי התובעת ובאופן שבו ניהלה בסכום הכולל הוצאות ושכ"ט בסך של 3,500 ₪. הנתבע 2 ישלם לתובעת סך של 70,420 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.2.07 ועד התשלום בפועל, הנתבע 2 ישלם הוצאות ושכ"ט בהתאם לתקנות. חובות אדם שנפטרחוב