דוגמא להחלטה בנושא החלטת רשם לפתוח מחדש תיק הוצל''פ: מבוא בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת סגל מרים (להלן: "הרשמת") מיום 24.07.12 בתיק הוצאה לפועל 01-17864-80-1 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). בהחלטתה קבלה כב' הרשמת בצורה חלקית את בקשת החייבת, והורתה על פתיחה מחדש של תיק ההוצל"פ וכן ביצעה תחשיב להקטנת החוב הקיים בו. בהתאם להחלטתי מיום 24.10.12 הצדדים מסרו את תשובה ותגובה. רקע הדברים המבקשת, רינת אוחנה, הינה הזוכה בתיק ההוצל"פ אשר נפתח ב 21.10.10 (להלן: "המבקשת" או "הזוכה"). החייבת הינה חברת רותה שיווק בע"מ (להלן: "המשיבה" או "החייבת"). תיק ההוצל"פ נפתח עקב מתן פסק דין בבית הדין לעבודה הליך תע"א 8038-08 אוחנה רינת נ' רותה שיווק בע"מ (להלן: "פסק הדין הראשון" )מתאריך 07.06.10 אשר בו נקבע כי על החייבת לשלם למבקשת סכומים מסוימים בגין הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, שכר טרחה וגמול שעות נוספות-הוא הרכיב הרלוונטי לעניינו, בסך 29,640 ₪. כמו כן לכל הסכומים הנ"ל תתוסף ריבית והצמדה מיום 16.09.07 ועד לתשלומם בפועל. הזוכה לא הצליחה לגבות את כספה ולכן פתחה את תיק ההוצל"פ ב 21.10.10. החייבת הגישה ערעור על פסק הדין הראשון, ב 08.12.11 ניתן פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בהליך ע"ע 25045-08-10 רותה שיווק בע"מ נ' רינת אוחנה (להלן: "פסק הדין השני") ובו נקבע כי סכום גמול השעות הנוספות שעל החייבת לשלם לזוכה נכון ליום מתן פסק דין זה עומד על סך 5000 ₪ וזה במקום הסכום שנפסק בבית הדין לעבודה-בפסק הדין הראשון, יתר הרכיבים נותרים על כנם. מכאן ואילך הוגשו הן ע"י הזוכה והן ע"י החייבת בקשות וביניהן בקשות להקטנת חוב עקב פסק הדין השני, כל אחד ע"פ חישוביו הוא, כאשר לא ניתנה החלטה לגופו של עניין ע"י הרשמת לעניין הקטנת החוב. (בקשות הוגשו ב 13.02.12 ע"י זוכה, ב19.02.12 ע"י החייבת, תגובות החייבת לבקשת הזוכה ב 22.03.12 והשלמה מ 08.05.12 ו 31.05.12). ב 03.06.12 הורתה כב' הרשמת כי עקב חילוקי הדעות בנוגע לגובה החוב יועבר העניין לרו"ח מטעם ההוצל"פ אשר הצדדים יישאו בתשלום שכר טרחתו באופן שווה. ב 12.07.12 הודעה הזוכה שאין בכוונתה להוציא הוצאות נוספות בגין גביית החוב ופועלת למען סגירת התיק, ב 19.07.12 הגישה הזוכה בקשה לסגירת התיק. לא הוגשה תגובה לבקשה זו ע"י החייבת. ב 22.07.12 הורתה כב' הרשמת על סגירת התיק לפי בקשת זוכה (להלן: "ההחלטה על סגירת התיק") מכוח תקנה 126(א) לתקנות הוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "תקנות הוצל"פ"), כמו כן ב 19.07.12 הגישה החייבת תשובה לתגובת הזוכה המסרבת למינוי רו"ח ובקשה זימון דיון דחוף בנושא. הרשמת הפנתה את החייבת להחלטתה לעניין סגירת התיק ב 22.07.12. ב 23.07.12 הגישה החייבת בקשה בהולה לביטול ההחלטה לסגירת התיק, להורות על החייאת התיק ובקשה להקטנת החוב בתיק, הזוכה לא הגישה תגובתה. ב 24.07.12 נתנה הרשמת החלטה המבטלת את סגירת התיק ומורה על פתיחתו מחדש (להלן: "ההחלטה על פתיחה מחדש של התיק") ובה קבלה באופן חלקי הרשמת את בקשת החייבת להקטנת החוב. בהחלטתה הציגה כב' הרשמת את טענות הצדדים ותחשיבי הצדדים לעניין הקטנת החוב, ציינה הרשמת המלומדת כי עקב כך שהצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין רו"ח, מורה למזכירות לבצע פעולות אשר יש בהן להקטין את החוב והורתה על אופן החישוב, בדרך כזו שסופו של דבר על הזוכה להשיב לחייבת סכום של 11,965 ₪. ב 19.09.12 הוגש הערעור (בשוגג) לבית המשפט המחוזי ו18.10.12 הועברה בקשת רשות הערעור לבית משפט השלום. הצדדים הגישו תגובותיהם ותשובותיהם. תמצית טענות המבקשת כב' הרשמת חרגה מסמכותה העניינית שכן נתנה החלטה על החייאת תיק ההוצל"פ מבלי לקבל את תגובת המשיבה, ומעבר לכך קיימות ארבע סמכויות שיפוטיות של ראש ההוצל"פ והן ביחס לסעיפים 19,25,48 ו 53-60 לחוק ההוצל"פ-התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") והעניין דנן אינו נופל בגדרי סמכויות אלו. כב' הרשמת אינה אמורה לפרש את פסק הדין או לקרוא מה שאין בו, סכומי התשלום נקבעו בפסקי הדין והיה עליה לבצעם כלשונם, לשיטתה, היו לכב' הרשמת שתי אפשרויות: לפעול לפי סעיף 12 לחוק ולבקש הבהרה מבית הדין הארצי לעבודה והשנייה להפנות את החייבת לקבלת הסעד המבוקש המגיע לה, לדעתה, מבית המשפט או בית הדין. כב' הרשמת חרגה מסמכותה בכך שהתערבה בתוכן פסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי לעבודה. כב' הרשמת ערכה תחשיבים על דעת עצמה בשעה שהייתה סבורה שיש להעביר זאת לרו"ח מוסמך, וכן התעלמה מרכיב פיצויי הפיטורין ומעוד רכיבים נוספים. לטענת הזוכה, הצליחה לגבות סך של 33,954 ₪ שזהו חלק מסכום החוב לאחר ההקטנה, כמו כן בכתב התשובה שלה הציגה את חישוביה. טוענת החייבת שהעדיפה לסגור את התיק ולא לשאת בעוד הוצאות, למרות שלטענתה נותרה יתרה על סך 800 ₪, והמשיבה נותרה חייבת כספים למבקשת אף לאחר סגירת תיק ההוצל"פ. תמצית תגובת המשיבה טענה מקדמית לדחייה על הסף עקב כך שהבקשה הוגשה מעבר ל 20 ימים הנקובים בתקנה 119 (ה) לתקנות הוצל"פ, וזאת מבלי לבקש הארכת מועד, ההליך הננקט היה שגוי, הוגש ערעור במקום הגשת בקשת רשות ערעור והוגש לבית המשפט המחוזי במקום לבית משפט שלום, לכן טוענת להעדר סמכות עניינית. לעניין פתיחת התיק מחדש, לכב' הרשמת יש סמכות לפי סעיף 16 לחוק להורות על השהיית הליכים או מניעה מנקיטת הליך כנגד החייבת. כבוד הרשמת פעלה בסמכות, מאשררת את פסקי הדין, החלטתה הינה מכוח סמכותה הכללית, ומעבר לכך לרשם ההוצל"פ קיימות סמכויות שונות: סמכות כללית לדון בקביעת הפרשי הצמדה וריבית על סכומים שנפסקו בפסק הדין. סמכות מכוח תקנה 126 א לתקנות הוצל"פ, תיקון כל פגם או טעות בהליך לפי החוק, ואין המדובר רק בפגם טכני אלא גם בפגם מהותי. הפסיקה הכירה בתקנה 126 א לתקנות הוצל"פ כמקור סמכות לשינוי החלטות שונות. סמכות לרשם לפי תקנה 27 לתקנות, סמכות לעיין מחדש בהחלטותיו. לעניין התחשיבים, הציגה היא את עמדתה כאשר מתייחסת לשני פרמטרים אשר יש בהם להקטין את יתרת החוב. כמו כן ציינה החייבת כי שילמה סך של 6000 ₪ בשני מועדים שונים, סך של 4000 ₪ ב 04.08.11 וסך של 2000 ₪ ב 19.12.11 . לטענתה, החייבת פעלה בחוסר תום לב לגביית מלוא הסכום אשר נפסק לפי פסק הדין הראשון ביודעה שישנו פסק דין שני המורה אחרת. את בקשתה לסגירת התיק הגישה בחוסר תום לב. תשובת המבקשת לבקשת המחיקה על הסף מבקשת למחוק את בקשת דחייה על הסף ותגובת המשיבה כיוון שאינה נתמכת בתצהיר לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"). לטענתה, הגישה את בקשת הערעור במועד, שכן 20 ימים מ 24.07.12 כולל פגרת ימי הקיץ מקנה לה זמן עד 20.9.12, הגישה בשוגג לבית המשפט המחוזי ב 19.09.12 ולכן עומדת בזמנים. שוללת מכל וכל את טענות החייבת על כל סעיפיהן בטענה שאינן רלוונטיות למקרה דנן. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי שאין ליתן רשות ערעור בטענות המבקשת הגם שיש לשנות מהחלטת הרשמת על אופן בדיקת החשבון כפי שיפורט בהמשך. אין בידי לקבל את בקשת החייבת לדחייה על הסף עקב איחורה של המבקשת בהגשת הבקשה, מניין 20 ימים המנויים בתקנה 119 לתקנות ההוצל"פ מ 24.07.12 מביאים אותנו ל 20.09.12 (כולל פגרת קיץ), והרי בקשת הערעור של החייבת הוגשה ב 19.09.12 -אמנם בשוגג הוגשה לבית משפט מחוזי בתל אביב, אך זהו המועד הרלוונטי ועל כן עומדת היא בזמנים. אין בטענות כדי לחסום את המבקשת מבירור ערעורה לגופו ויש לראות את הערעור כאילו הוגש במועד ולחילופין מוארך המועד עד להגשתו בפועל של הערעור לערכאת ערעור זו. האם חרגה הרשמת מסמכותה בפתיחת התיק מחדש הצדדים טוענים בכתבי הטענות שלהם טענות לגבי סמכות הרשמת בהחלטתה לפתיחת התיק מחדש, אולם, ראשית יש לבדוק את ההחלטה אשר קדמה לה, ההחלטה בדבר סגירת התיק מתאריך 22.07.12 , האם היא הייתה כדין. כאמור, את הבקשה הגישה הזוכה ב 19.07.12, ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד, לחייבת לא הייתה הזדמנות להשיב עליה, יתרה מכך, ב 19.07.12 הגישה החייבת תגובה להודעת הזוכה (הודעת הזוכה על כך שאינה מעוניינת במינוי רואה חשבון) וציינה החייבת בבקשתה כי מעוניינת בקיום דיון דחוף, עקב המחלוקות בנוגע לסכום הקטנת החוב. הרשמת המלומדת הפנתה את החייבת להחלטתה מיום 22.07.12 ההחלטה בדבר סגירת התיק לבקשת הזוכה. מכאן למדים אנו שבפועל ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד. מכל האמור לעיל, ההחלטה בדבר סגירת התיק לא הייתה כשורה כיוון שניתנה במעמד צד אחד. על הרשמת היה לקבל את תגובת החייבת, במיוחד לאור העובדה שבנקודת זמן זו היה ידוע לכל הצדדים כי קיימות מחלוקות לגבי הקטנת החוב, יתרה מכך, הזוכה גבתה סכום לא מבוטל (33,954 ₪ לטענתה), מספר ימים לאחר מתן פסק הדין השני, הסכום מקטין את החוב בצורה משמעותית ובנקודת זמן זו מעוניינת הזוכה לסגור את התיק. העולה מן הדברים הוא שעל תיק ההוצל"פ להיות פתוח, שכן מלכתחילה סגירתו הייתה לא כדין ולכן מתייתרת הבדיקה האם ההחלטה לפתוח את התיק מחדש הייתה כדין. במאמר מוסגר אציין כי גם ההחלטה בדבר פתיחת התיק מחדש ניתנה במעמד צד אחד ולכן גם היא אינה כשורה. ביצוע התחשיב כעת משהוכרע שתיק ההוצל"פ פתוח, יש לעבור לשלב השני ולבדוק את התחשיבים שביצעה הרשמת, שהרי קיימת מחלוקת לגבי סכום הקטנת החוב עקב מתן פסק הדין השני, לאחר שבשלב הראשון הורתה על מינוי רו"ח אולם הזוכה לא הייתה מעוניינת. ראשית אציין כי אין בידי לקבל את טענת המבקשת שסעיף 12 לחוק הוא החולש על המקרה שכן פסקי הדין נהירים, קובעים חד משמעית סכומים, אין המדובר בקביעה בסיסית ועקרונית אלא בפסק דין שהחוב הפסוק בו נקבע באופן ברור וחד משמעי, לכן אין מקום לדרוש בדבר הבהרתם, המחלוקת אינה בגין רכיב לא ברור בפסק הדין השני, המחלוקת היא על אופן חישוב ההפחתה שיש לבצע, ויצוין, כל החישובים הללו מבוצעים ע"י מחשבון הוצל"פ. טוענת המבקשת שהיה על ראש ההוצל"פ להימנע מביצוע תחשיבים שכן היא הציעה את מינויו של רואה חשבון ולכן חרגה מסמכותה שביצעה תחשיבים, עוד טוענת כי החישובים חורגים מהסכומים אשר צוינו בפסק הדין. אני דוחה טענה זו, כפי שצוין, פסקי הדין נהירים ומובהר בהם בדיוק לאיזה רכיב בוצעה הפחתה, המדובר בגמול שעות נוספות, מסכום של 29,640 ₪ שנקבעו בפסק הדין הראשון לסכום של 5000 ₪ שנקבע בפסק הדין השני. הדעות חלוקות לגבי אופן ביצוע ההפחתה בתיק ההוצל"פ . במקרה דנן, לראש ההוצל"פ קיימת סמכות לבצע את התחשיבים אשר עליהם הורתה. החישובים אינם חורגים מגדר סמכותה וזאת לאור סמכותו הכללית של רשם ההוצל"פ להעמיד את סכום חוב על תיקונו על דרך הפחתה. יחד עם זאת אני סבור שלא היה ראוי לרשמת שתבצע בעצמה את החישובים אלא כפי החלטתה הראשונה, תעביר לחו"ד רואה חשבון. המדובר בבקשות ותחשיבים אשר הוגשו ע"י הצדדים בבקשותיהן להקטנת החוב. לבקשת החייבת מ 19.2.12 נתנה הזוכה תגובה ב 22.03.12 והשלמה לתגובה ב 08.05.12 אשר נסרקה שוב ב 31.05.12, לא ניתנה החלטה לגופו של עניין בבקשה, ולבקשת החייבת מ 23.07.12 כלל לא ניתנה תגובה ע"י הזוכה, היינו, בפני הרשמת המלומדת לא היו תחשיבים עדכניים למועד מתן ההחלטה ותגובות הצדדים לכל בקשה ועל כן בנסיבות הספציפיות במקרה דנן יש להעביר את ביצוע התחשיבים לרואה חשבון מטעם ההוצל"פ. רואה החשבון שימונה, יערוך חוות דעת ותחשיב עם יתרה סופית נכון ליום הכנת חוות דעתו אשר כוללת שערוכים. בשלב הראשון יישאו הצדדים בשכרו של המומחה בחלקים שווים, ולאחר מכן תחול ההוצאה לפי התוצאה הסופית של חוות דעתו ועל פי קביעת הרשמת. סיכום הבקשה למתן רשות ערעור נדחית ותיק ההוצל"פ יישאר פתוח. הרשמת תעביר את טענות הצדדים לגבי החישובים והשערוכים לחוות דעתו של רואה חשבון שתמנה ועל פי חוות דעתו יעודכן החוב בתיק ההוצל"פ. לאור התוצאה ובנסיבות, אין צו להוצאות בבר"ע. רשםהוצאה לפועל