דוגמא להחלטה בנושא המועד בו נוצרת עילת תביעה / מועד היווצרות עילת תביעה: לפני שלוש בקשות לסילוק על הסף. רקע עובדתי 1. המשיבה, היא יורשת יחידה של אמה המנוחה, אנה דויטשר ז"ל, אשר נפטרה ביום 2.1.2010 (להלן: "המנוחה"). המנוחה היתה בעלים של שתי דירות בבניין מגורים בן שש יחידות ברח' שד' חן 57, רחובות (להלן: "הבניין"). אחת הדירות היא דירת פנטהאוז בקומה השלישית של הבניין (להלן: "הפנטהאוז"). על פי האמור בתביעה, המבקשת 1 (להלן: "בזק"), הקימה במהלך שנות ה-70, בחלקה אשר היתה לה זכות חכירה בה והגובלת עם הבניין, תורן שגובהו כ-56 מ' (להלן: "התורן"), ובסמוך לשנת 2000, התירה למבקשת 2 (להלן: "סלקום"), ולמבקשת 3 (להלן: "פלאפון"), שהינן חברות תקשורת, לבנות על התורן אנטנות סלולריות. 2. התורן ואיתו האנטנות הסלולריות של פלאפון, סולקו בינואר 2011 בעקבות הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במסגרת תביעה שהוגשה כנגד המבקשות ע"י דיירים אחרים של הבניין. האנטנות הסלולריות של סלקום סולקו מהתורן סמוך לדצמבר 2008 (ת"א 1207/06). 3. על פי האמור בתביעה, התורן נבנה בניגוד לתב"ע (מבחינת מרחקי הבניה המותרים וגובה הבנייה) והאנטנות אשר הוקמו עליו הינן בניגוד להוראות תמ"א 36, האוסרות הקמת אתר שידור על קרקע באזור בנייה עירונית. מאז הצבת האנטנות הסלולריות על גבי התורן, ירד ערכה של דירת הפנטהאוז (סעיף 20 לתביעה). המבקשות, בהתנהלותן, התרשלו והפרו חובה חקוקה ובמחדליהן גרמו למנוחה נזקים אשר התגבשו בשנת 2004 בכל הנוגע לדמי השכירות שיכלה המנוחה לגבות בגין השכרת הפנטהאוז ובעיקר בעת מכירתו בשנת 2008, כאשר הסתבר שניתן לקבל עבורו מחיר מופחת משמעותית מערכו בשוק. טענות הצדדים 4. בזק, סלקום ופלאפון הגישו באופן נפרד בקשות לדחיית התביעה על הסף. בזק טענה שמכוחה של תכנית 1/11, אשר אושרה ב-20.8.69, הוקמה מרכזיית בזק והתורן. התכנית מכוחה הוקם הבניין היא רח/750א שאושרה ב-13.11.85. כלומר כבר בשנת 85 בעת אישורה של התכנית, שאפשרה את בניית הבניין היתה קיימת על המקרקעין מרכזיית בזק. היות והתורן היה קיים עוד לפני שנבנתה דירת הפנטהאוז שוויה של הדירה לא יכול היה להיפגע מהסמיכות לו וערכה של הדירה כבר גולם בהתייחס לסמיכותה למרכזיית בזק הכוללת את התורן. בכל מקרה, אין חולק שהתורן נבנה כבר בשנות ה-70 והאנטנות שמעליו בשנת 2000 ועל כן התביעה התיישנה. יתרה מכך; עסקינן בתביעה לירידת ערכו של הפנטהאוז, באיצטלא של תביעה נזיקית ועל המנוחה היה למצות את זכויותיה בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), הקובע את "יחוד העילה" ומשלא פנתה לוועדה המקומית בהתאם לחוק, תביעתה גם בהיבט זה התיישנה ודינה להידחות על הסף. יש גם לדחות את התביעה על הסף מטעמים של השתק ומניעות שכן המנוחה בחרה ביודעין לקנות את הדירה ליד התורן ושתיקתה ארוכת השנים מקימה מחסום של מניעות הנובע מהשלמת המצב והסכמתה בפועל להצבתו של התורן והאנטנות. בנוסף לאמור לעיל, בזק, סלקום ופלאפון טענו שאין עילת תביעה או יריבות כלפיהם שכן התורן הוקם כדין מכוח תכנית מאושרת וכי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית אשר סולקה כבר בפסק דין ע"י כב' הש' ניב (בש"א 183556/06). בכל מקרה, היות וסוגיית חוקיות התורן טרם הוכרעה והיא מונחת לפתחה של ועדת הערר, יש מקום לעכב את ההליכים בתובענה עד לבירור המחלוקת העובדתית בעניין זה. 5. המשיבה הגיבה לכל אחת מהבקשות וטענה כי התכנית המאושרת אפשרה רק את הקמת מרכזיית בזק. אין בסיס משפטי לטענה לפיה התורן הוקם מכוח תכנית כלשהי, מעולם לא היה היתר בנייה המאפשר הקמת התורן ואף לא תכנית או היתר המתירים קיום אתר שידור על הקרקע. עסקינן בתביעה נזיקית אשר עילתה הפרת חובה חקוקה ורשלנות. התביעה מבוססת על נזקיה של המנוחה, אשר התגבשו במהלך שבע השנים האחרונות, עת ניסתה להשכיר את הפנטהאוז ולאחר מכן למוכרו. משכך אין לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות. למשיבה יש עילת תביעה ויריבות כלפי כל אחת מהמבקשות, כב' הש' ניב אשר מחקה את התביעה על הסף, סמכה על פסק דינו של כב' הש' ורדי אשר בוטל ע"י ביהמ"ש העליון, והדיון הוחזר לוועדה המקומית על מנת שתדון בחוקיות התורן והאנטנות, אך משאלה סולקו זה מכבר סביר שהוועדה לא תדון בעניין אקדמי גרידא (עע"מ 4113/06 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות נ' בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ביום 12.3.08). דיון 6. הלכה פסוקה כי בימ"ש ינקוט משנה זהירות בטרם ימחוק או ידחה תביעה על הסף. "הסנקציה של מחיקה על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות" (ע"א 693/83 שמשון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו מ(2), 668, 271). עוד נקבע כי יש להשתמש בכלי הסילוק על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. (ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' מא' (1), 577, ע"א 642/89 עיזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה מו' (1), 470, ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', מה (4), 18). 7. אני מקבלת את טענת המשיבה כי ישנה יריבות ועילת תביעה כלפי כל אחת מהמבקשות. בזק היתה הבעלים של המקרקעין והיא זו שהתירה לסלקום ולפלאפון להתקין את האנטנות הסלולריות. סלקום ופלאפון התקינו את האנטנות ועל כן בשלב זה ניתן לקבוע כי ישנה יריבות ועילת תביעה כלפי כל אחת מהמבקשות. 8. אינני סבורה גם שמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, שכן אין חולק שכב' הש' ניב מחקה את התביעה על הסף בהסתמכה על פסק דינו של כב' הש' ורדי, עליו כאמור הוגש ערעור אשר בעקבותיו הוחזר הדיון לוועדה המקומית. 9. אין גם מקום לעכב את ההליכים. התורן והאנטנות סולקו, ויש להניח שהוועדה המקומית לא תדון בעניין אקדמי גרידא. 10. אני סבורה שאין גם לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות בשל הנימוקים המפורטים להלן: א. על פי האמור בתביעה (סעיף 20) נזקה של התובעת הוא פועל יוצא מהעובדה שעל גבי התורן הוקמו האנטנות הסלולריות. על כן טענת המבקשות כי ערכו של הפנטהאוז גולם בזמן רכישתו בשל קיומו של התורן החל משנות ה-70, אינה מעלה ואינה מורידה. ב. המועד להיווצרות עילת התובענה לצורך מניין ההתיישנות הוא "כוח תביעה" קונקרטי, היינו קיום אפשרות ממשית להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש, אם התובע יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי והמשפטי. כאשר עסקינן בארוע עוולתי מתמשך אשר נגרם נזק בצידו הוא מוליד במהלך התרחשותו עילות תביעה חדשות בזו אחר זו עד לפקיעתן. במצב דברים זה כל עוד נמשך המצב הפוגעני אין התובענה חסומה (ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ( 22.6.08). על פי סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב]: "מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם ע"י מעשה או מחדל - היום שבו ארע אותו הנזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע - היום שבו נתגלה הנזק. אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום ארוע הנזק". בענייננו, הנזק הוא אחד מיסודות העוולה הנזיקית וזה ארע לשיטתה של המשיבה שבע שנים עובר להגשת התביעה. לראשונה בשנת 2004 עת ניסתה להשכיר את הפנטהאוז ובעיקר בשנת 2008 כאשר ניסתה למוכרו. אין עסקינן בתביעה לירידת ערך אלא בתביעה נזיקית בעילה של הפרת חובה חקוקה ורשלנות. לא הוכח כי המשיבה ידעה או היה עליה לדעת על הנזקים שייגרמו לה לפני השכרתו של הפנטהאוז או מכירתו ובוודאי שבשלב זה אין לקבוע כל ממצא באשר לכך. ג. אני מקבלת גם את טענת המשיבה כי התכנית המאושרת עליה סומכות המבקשות היא להתקנת מרכזיית בזק זאת ותו לא. המשיבה לא נפגעה מהתכנית ועל כן גם לא פנתה לוועדה המקומית על פי סעיף 197 לחוק. למקרא פסק דינו של בימ"ש העליון עולה שבזק היתה מודעת לפחות מאז 9.6.04, כאשר פנתה לוועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשה להכשיר את התורן והאנטנות השייכות לה לבעייתיות של התקנת האנטנות על התורן. מטרתה של אותה בקשה היתה להכשיר את המבנה והאנטנות כ"מתקן שידור קטן" על פי תכנית תמ"א 36. ב-22.11.04 קבעה הוועדה המקומית שלא תדון בבקשה אלא לאחר בדיקה האם לתורן עצמו יש היתר בניה. ביום 19.12.04 קבעה הוועדה כי לתורן אין היתר ובקשת בזק תידון לאחר קבלתו. בזק הגישה ערר על החלטת הוועדה המקומית. הוועדה המחוזית דחתה ביום 13.11.05 את הערר והחזירה את הדיון לוועדה המקומית, בקובעה שהבקשה במהותה אינה להיתר לתורן, שאלה זו צריכה להיבדק ע"י הוועדה המקומית, כאשר תוגש בקשה מתאימה לכך, אז גם ניתן יהיה לדון גם בבקשת בזק לגבי כל מה שמתלווה לתורן. אם ייקבע שהתורן נבנה ללא היתר ולא ניתן להכשירו, אזי גם לפלאפון אין היתר. על החלטה זו עתרה בזק לבימ"ש לעניינים מנהליים וכב' הש' ורדי קבע בפסק דינו כי על הוועדה המקומית לתת היתר לתורן ולאנטנה של בזק שהותקנה עליו. כאמור, על פסק הדין הוגש ערעור ובימ"ש עליון ביטלו והחזיר את הדיון בשאלת חוקיות התורן והאנטנות שמעליו לוועדה המקומית. מהמקובץ עולה שבזק ידעה לפחות מאז יוני 2004 כי תכנית הבניין אשר אישרה את הקמת מרכזיית בזק איננה מספקת. בניגוד למנוחה אשר לא הוכח שידעה או שהיה עליה לדעת כי אין היתר לתורן וכי האנטנות נבנו בניגוד לתמ"א 36. סוף דבר 11. אני דוחה את הבקשות ומחייבת כל אחת מהמבקשות בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בגין בקשות אלה. התיישנות