ככלל, שיקולי שירות המבחן אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט. זאת, בין היתר, מאחר ששרות המבחן אינו מופקד על הראייה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצא באלה: ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל, פ"ד לה(4) 313, 318 ). בית המשפט אמור להסתייע בתסקיר שרות המבחן ככלי עזר בקבלת ההחלטה בדבר העונש, אך הוא אינו מחוייב לקבל את המלצותיו: ע"פ 4383/07 וג'די אבו פנה נ' מדינת ישראל (2007). לפיכך, רשאי היה בית המשפט קמא שלא לקבל את המלצת שרות המבחן ולאחר ששקל את כל השיקולים הרלוונטיים לגזור את עונשו של המערער כפי שנגזר בפועל. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא המלצת שירות המבחן: השופט עודד גרשון: 1. לפנינו ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער, יליד 13.4.1990, מקרית אתא, על ידי בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת טל תדמור-זמיר) בת"פ 54562-02-12 ביום 30.7.2012. 2. עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המערער א. כתב האישום הוגש כנגד המערער וכנגד אבישי X (אבישי X היה הנאשם מס' 1 והמערער שלפנינו היה הנאשם 2). בכתב האישום המתוקן פורטו ארבעה אישומים שונים. הנאשם מס' 1 הואשם רק בשניים מן האישומים. המערער הואשם בכל ארבעת האישומים. להלן אפרט את עובדות ארבעת האישומים, בהן הודה המערער. ב. על פי האמור בפרט האישום הראשון, הרי שביום 17.11.2011 בשעה 19:40 או בסמוך לכך, ברחוב שיבת ציון בקרית אתא, מול בית מס' 44, שהוא ביתו של הנאשם מס' 1, סחר המערער בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 6.17 גרם נטו, באופן שמכר את הסם המסוכן לאלעד אמסלם תמורת סך של 200 ₪. על שום כך הואשם המערער בסחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים. (נוסח חדש), תשל"ג - 1973 (להלן - "הפקודה"). ג. על פי האמור בפרט האישום השני הרי שביום 23.11.2011 בשעה 22:30 או בסמוך לכך, מול בית הנאשם מס' 1 (כאמור לעיל) סחרו המערער ואבישי X, בצוותא, בסם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 5.38 גרם נטו, באופן שמכרו את הסם המסוכן לידי רועי נוב תמורת סך של 200 ₪. על שום כך הואשמו המערער ואבישי X בסחר בסם מסוכן בצוותא, עבירה לפי סעיף 13 לפקודה + סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"). ד. על פי האמור בפרט האישום השלישי הרי שביום 23.11.2011 בשעה 22:46, או בסמוך לכך, מול בית הנאשם מס' 1, כאמור לעיל, סחר אבישי X בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 2.93 גרם נטו, באופן שמכר את הסם המסוכן לידי נועה ליבוביץ תמורת סך של 100 ₪ שקיבל לידיה. עובר לכך, בשעה 22:43, או בסמוך לכך, תיווך המערער בעסקת הסחר בסם המסוכן כאמור לעיל, באופן ששוחח בטלפון עם נועה והורה לה להגיע לבית של אבישי X ולרכוש ממנו את הסם המסוכן בתמורה לסך של 100 ₪. בהמשך לכך, שלח המערער מסרון ממכשיר הטלפון הסלולארי שלו למכשיר הטלפון הסלולארי של אבישי X ובמסגרתו יידע את האחרון על פרטי עסקת הסחר בסם המסוכן עם נועה. המאשימה טענה בכתב האישום המתוקן כי בנסיבות שתוארו לעיל, אבישי סחר בסם המסוכן בעוד המערער תווך בעסקת הסחר בסם המסוכן. המערער, הואשם, על כן, בתיווך בעסקת סמים, עבירה לפי סעיף 14 לפקודה. ה. על פי האמור בפרט האישום הרביעי, הרי שביום 19.2.2012 בשעה 19:40, או בסמוך לכך, החזיק המערער בביתו שברחוב בן יהודה בקרית אתא, בתוך חדרו, על גבי מדף מעל לטלויזיה, סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.3465 גרם נטו. על שום כך הואשם המערער בהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) +(ג) סיפא לפקודה. 3. המערער הודה בעובדות שפורטו לעיל והורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. לאחר שקיבל את גיליון הרשעותיו הקודמות של המערער ואת תסקיר שירות המבחן בעניינו; ולאחר ששמע את טענות באי כח הצדדים, גזר בית המשפט קמא על המערער את העונשים שלהלן: א. 21 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו של המערער מיום 19.2.2012 ועד ליום 2.4.2012. ב. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא כי המערער לא יעבור בתקופה זו עבירות סמים מסוג פשע. ג. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור בתקופה זו עבירות סמים מסוג עוון. מכאן הערעור. 4. טענות המערער א. בפתח הדיון בערעור שאלנו את בא כח המערער, עו"ד דוד יפתח, אם העונש שהוטל על המערער, בסופו של יום, אינו עונש ראוי, גם אם נצא מהנחה שבית המשפט קמא טעה בהחילו את הוראות תיקון מס' 113 לחוק. הסניגור לא השיב לשאלתנו. תחת זאת בא חשבון עם בית המשפט קמא על כך שהחליט להחיל את תיקון מס' 113 לחוק על ענייננו מבלי להודיע על כך לצדדים, ועל כך שלמד על רמת ענישה מפסיקתו של בית המשפט העליון בתיקים שרחוקים בחומרתם ובנסיבותיהם מן המקרה שלפנינו. ב. המערער טען כי בית המשפט קמא החיל בעניינו, שלא כדין, את תיקון מס' 113 לחוק. זאת, משום שהמערער הורשע ביום 14.5.12 על עבירות שביצע בחודש נובמבר 2011 וממילא לא היה מקום להחיל את התיקון לחוק על עניינו. ג. המערער טען כי בית המשפט קמא קבע כי בעבירות של סחר ותיווך בסמים מסוכנים מתחם הענישה הראוי, בגין העבירות בהן הורשע ונסיבות ביצוען, נע בין 7 ל- 18 חודשי מאסר בפועל לכל עבירה. המערער טען כי המתחם האמור שנקבע על ידי בית המשפט קמא חורג לחומרא. לטענתו, העבירות שביצעו הנאשמים במקרה זה נמצאות ברף התחתון ביותר של עבירות הסחר מבחינת כמות הסם וסוג הסם, היינו, מכירות של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של גרמים בודדים. ד. המערער טען כי המתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא שגוי מיסודו, נוגד את הפסיקה הקיימת בעבירות זהות ובמקרים דומים, ומתעלם מנסיבות ביצוע העבירה לחלוטין. בהקשר זה הפנה המערער לגזרי דין שונים שניתנו על ידי בתי משפט שלום שונים וביקש להשוות את העונשים שהוטלו שם עם העונשים שהוטלו עליו. אכן טען הסניגור, פסקי דין של בית המשפט שלום אינם מחייבים את בית המשפט קמא ואולם פסקי הדין האמורים ועוד רבים אחרים, אמורים לתת אינדיקציה באשר למתחם הענישה הראוי. ה. המערער טען כי בית המשפט קמא שגה כשקבע כי פסקי הדין שהוצגו בפניו שונים מהמקרה הנדון. בהקשר זה ציין המערער כי יש לזכור כי הוא נעדר עבר פלילי שכן לחובתו רק הרשעה אחת בגין העדר משירות צבאי שלא ברשות. כן טען כי במהלך תקופת שהייתו בחלופת מעצר, הוא החל וסיים הליך שיקומי במסגרת שירות המבחן ועבר בדיקות שתן מדי שבוע, בדיקות שנמצאו נקיות. ו. המערער הפנה גם לפסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון, והצביע על רמת הענישה שנפסקה בהם, לעומת העונשים שהוטלו עליו. ז. המערער הוסיף וטען כי אף לפי פסקי הדין שאוזכרו על ידי בית המשפט קמא בגזר דינו, רף הענישה לגבי כל מכירה נע בין 1 ל-7 חודשי מאסר בפועל ולא ברור כלל וכלל איך נקבע רף תחתון של 7 חודשי מאסר בפועל לרף עליון של 18 חודשי מאסר בפועל, לכל מכירה. יתרה מכך, המערער טען כי בית המשפט קמא שגה בכך שבחר להתעלם מהאפשרות לחרוג מן המתחם שקבע. בהקשר זה הפנה המערער לסעיף 40ג(ב) לחוק לפי תיקון 113, המקנה לבית המשפט סמכות לחרוג ממתחם הענישה משיקולים בדבר שיקום הנאשם. כן הפנה המערער לסעיף 40ד(א) לחוק. ח. המערער טען כי סיכויי שיקומי הינם גבוהים ביותר ומידת אשמתו ומעשי העבירה שלו, אינם בעלי חומרה יתרה. זאת, משום שמדובר במכירה של סוג סם קל בכמויות מזעריות, הרף הנמוך ביותר של עבירות הסחר בסמים. ט. המערער טען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לזמן שחלף מיום ביצוע העבירה ועד לגזר הדין - 8 חודשים! כן טען המערער כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לגילו הצעיר (הוא בן 22 שנים). המערער טען כי ממועד ביצוע העבירה ועד להגשת הערעור לא נפתחו כנגד המערער תיקים חדשים ובמשך שמונת החודשים האמורים הוא מנהל חיים נורמטיביים. הוא נמצא במעצר בית ממושך בתל-אביב אצל אחותו, הוא התרחק מהחברה השולית אליה התחבר, עובר לביצוע העבירות, השתתף בפגישות שבועיות במסגרת שירות המבחן ועבר בדיקות שתן מדי שבוע, בדיקות שהתגלו כנקיות. י. המערער טען כי בית המשפט קמא לא נתן כל משקל לדרך שעליה עלה המערער, היינו, דרך השיקום, כמו גם לעובדה שעבר דרך לא פשוטה במעצר בית מלא, ארוך, לא פשוט, מרוחק מסביבתו הטבעית. המערער מילא בקנאות יתרה אחר כל תנאי שחרורו וכל דרישות שירות המבחן. יא. המערער טען כי בית המשפט קמא התעלם לחלוטין מהמלצתו החד משמעית והשיקומית של שירות המבחן, כשהמליץ להטיל על המערער מאסר בעבודות שירות לצד צו מבחן למשך שנה וחצי, תוך שילוב בהליך טיפולי בו ידרש לבדיקות שתן מעקביות ומאסר על תנאי מרתיע. מתסקיר שירות המבחן עלה, טען המערער, כי הוא חי חיים נורמטיביים, נעדר דפוסים עברייניים, הוא בא ממשפחה הכוללת שתי אחיות והורים, כולם אנשים העובדים לפרנסתם ומעולם לא הסתבכו בפלילים. המערער הביע חרטה עמוקה ולקח אחריות מלאה בפני קצינת המבחן. ולא זו בלבד, אלא ששירות המבחן סבר כי "מאסר בפועל וחשיפה לנורמות התנהגות עבריינים עלולה להעלות את הסיכון להישנות לאור מאפייני אישיותו והנטייה להיגרר אחר חברה שולית". יב. המערער טען כי הנימוק שנתן בית המשפט קמא לחוסר נכונותו לאמץ את המלצות שירות המבחן, היינו, "נוכח העבירות בהן הורשע הנאשם 2 ונסיבות ביצוען", אינו יכול לעמוד. לטענתו, בית המשפט קמא לא התייחס עניינית לתסקיר. יג. המערער טען כי גם האינטרס הציבורי מצדד בהשארתו מחוץ לכותלי בית הסוהר. יד. המערער טען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לחסכון העצום בזמן השיפוטי בעצם הודאת המערער בעובדות כתב האישום המתוקן. טו. המערער טען כי בית המשפט קמא אמנם החליט שלא לכלול רכיב כספי בעונש שהוטל עליו ואולם, בית המשפט הורה על חילוט סכום של כ-6,000 ₪ שנתפסו על גופם של המערערים בעת מעצרם. טז. המערער טען כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לחלקו של המערער בביצוע העבירה ביחס לחלקו של הנאשם מס' 1, אבישי X. כך גם לא נתן בית המשפט קמא משקל לשוני במסלול שעבר כל אחד משני הנאשמים, ולאופי ההרשעות הקודמות של כל אחד מהם. יז. המערער הוסיף וטען כי בית המשפט קמא לא ייחס חשיבות לעובדה שהעבירות בוצעו בתקופה קצרה של שבוע ימים ועל כן ניתן לומר, שמדובר במעידה חד פעמית. יח. עו"ד יפתח טען כי תסקיר שרות המבחן בעניינו של המערער הוא חיובי ביותר. מדובר בו על צער וחרטה של המערער, על הבנה כי התנהלותו היתה שגויה, על תחושות קשות של בושה מול בני המשפחה, על כך שההליך המשפטי הוא משמעותי ביותר עבורו ועל רצונו להשתלב בהליך טיפולי. יט. הסניגור הלין על כך שבית המשפט קמא שלח את המערער לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שרות ובסופו של דבר לא התייחס כלל לחוות הדעת שהתקבלה, "כאילו שהוא לא נשלח לממונה". זאת, למרות שהממונה על עבודות שרות מצא את המערער מתאים לעבודות שרות. כ. הסניגור טען כי שליחתו של המערער במקרה זה למאסר נוגדת את האינטרס הציבורי. כא. הסניגור הלין על כך שבית המשפט קמא לא לקח בחשבון את העובדה שהמערער היה נתון במעצר בית, והדבר אפילו לא הוזכר בגזר הדין. 5. טענות המשיבה א. המשיבה, באמצעות באת כוחה עו"ד גב' מאיה יוזבגי, בקשה לדחות את הערעור. ב. עו"ד יוזבגי הפנתה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 746/86 מדינת ישראל נגד משה בן חיים קדוש וטענה כי סחר בסמים מעצם טבעו מבוסס על חוליות שונות, וכי עבירות הסמים מחייבות ענישה מאחורי סורג ובריח, וכי גם חשיש הוא סם מסוכן שנזקו רב. עבירות הסמים הן עבירות שפגיעתן בחברה קשה. הן מכלות את החברה והורסות אותה. כן הפנתה באת כח המשיבה לע"פ 7070/03 עליאן זניד נגד מדינת ישראל (פסק דין מיום 3.4.06), לעניין המלחמה בכל חוליותיה של שרשרת הפצת הסם. ג. עו"ד גב' יוזבגי טענה כי בפסקי הדין שאוזכרו על ידה נאמר כי נוכח חומרת העבירה של הפצת הסם המסוכן, יש לתת העדפה ברורה לאינטרס הציבורי על פני האינטרס הצר של הנאשם. ד. באת כח המשיבה טענה כי ב"כ המערער מגמד וממזער את הנסיבות. הוא מציג את המערער כאדם נורמטיבי נעדר עבר פלילי. ואולם, טענה עו"ד יוזבגי "(...) כשמדובר על אדם שמואשם בארבעה אישומים של סחר בסמים (...) שאישום 3 הוא תיווך בעסקת סמים ומתעלמים מהאישום הרביעי שעניינו החזקה של כמות 0.3456 גרם נטו של קוקאין (לצריכה עצמית), אבל השילוב של כל ארבעת האישומים יחד לא מלמד על אדם נורמטיבי, והעדר העבר לא רלוונטי, וכך סבר בית המשפט קמא". ה. בהתייחסה לתסקיר שירות המבחן, טענה באת כח המשיבה, כי הסניגור דיבר על שיקום ואולם הדברים אינם כל כך ברורים ומובהקים כפי שהציג אותם הסניגור. לטענתה, שירות המבחן מדבר על סוג של נכונות לעבור תהליך טיפולי. עו"ד יוזבגי טענה כי ההלכה קובעת כי העדפה של שיקום על פני ענישה אחרת בעבירות סמים יכולה להישקל על ידי בתי המשפט כשיש איזו אינדיקציה המצדיקה זאת. בהקשר זה הפנתה עו"ד יוזבגי לע"פ 8092/04 ישראל חביב נגד מדינת ישראל (פסק דין מיום 10.9.2006). ומה יש בענייננו? בעניינו, טענה עו"ד יוזבגי, יש סוג של הצהרה. המערער אפילו לא הסכים בהתחלה לתהליך טיפולי. בנוסף, באשר לתסקיר, אי אפשר להתעלם גם מהנתונים בשילוב עם ארבעת האישומים. נתונים אלה מציגים תמונה שונה מזו המוצגת על ידי הסניגור, תמונה האופיינית לעבירות מסוג זה ולשכבת גיל מסויימת. המערער, טענה עו"ד יוזבגי, הציג בפני שירות המבחן מצג שבו מתוך הרצון לרווח מהיר, הוא התפתה לבצע את העבירות. הוא הציג תמונה שבה הוא תולה את התנהלותו עם קשרים ועם גורמים שליליים כאלה ואחרים. הוא הציג בפני שירות המבחן כי הוא ניתק כבר את הקשרים האלה. וכי איזו אינדיקציה יש לנו כי הוא אכן ניתק את קשריו כפי שטען? הקשתה עו"ד יוזבגי. ו. עו"ד יוזבגי טענה כי יש לראות את החרטה שהפגין המערער כעניין השלוב עם ההליך הפלילי שעורר בו חרדה על כך שהוא עלול לרצות עונש מאסר. ז. באת כח המשיבה טענה שכאשר מדובר בארבעה אישומים ובעבירות מסוג זה, וכאשר מדובר בעבירות שנעשו עם אנשים צעירים ובתפוצת הסם, אין להקל ראש בכך. ח. באת כח המשיבה טענה כי בענייננו שירות המבחן דיבר על סוג של נכונות של המערער להשתלב בהליך טיפולי. באת כח המשיבה הזכירה כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט וכי שירות זה רואה את האינטרס הצר של הנאשם ואילו תפקידו של בית המשפט להעריך ולשקול את כלל הנסיבות, את חומרת העבירות ואת הצורך בהגנה על הציבור, ואת הצורך להרתיע את הנאשם ונאשמים אחרים בפוטנציה על ידי גמול והרתעה. שיקולים אחרונים אלה, טענה עו"ד יוזבגי, אינם עומדים בפני שירות המבחן, ולא היתה הצדקה לקבל את המלצת שרות המבחן להסתפק בעונש צופה פני עתיד. ט. באת כח המשיבה טענה כי בית המשפט קמא לא התעלם מעברו הפלילי של הנאשם, שהוא לא רלוונטי ולא מכביד. בית המשפט קמא הדגיש את העבירה ואת התסקיר, וכן את ההודאה והחיסכון בזמן השיפוטי, אבל בצדק רב סבר שאין מקום בנסיבותיו של המערער לסטות מן האינטרס הציבורי ולהימנע מהשתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. לטענתה, בית המשפט קמא שקל נכון את כל השיקולים הרלוונטיים ולא נפל כל פגם בהכרעתו. י. עו"ד יוזבגי טענה כי פסקי הדין של בית משפט השלום אליהם הפנה הסניגור אינם מחייבים את בית המשפט המחוזי. לטענתה, גם אם נצא מנקודת הנחה שאין פסיקה של בית המשפט העליון המתייחסת לכמויות הספציפיות של הסם שהיו בעניינו של המערער, עלינו לבדוק אם התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא שגויה. י. באת כח המשיבה טענה כי היא אינה מסכימה עם טיעונו של הסניגור על כך שמאחר וכמויות הסם בפסקי הדין אליהם הפנה בית המשפט קמא אינן מתאימות לכמויות הסם שבהן מדובר בענייננו הרי שמתקיימת במקרה זה סטיה חריגה ביותר. לדבריה, בית המשפט קמא בדק את פסיקת בית המשפט בעליון בעבירות סחר בסמים, ולאחר ששקלל את כל הנתונים גזר עונש בגין ארבעת האישום בעבירות סמים, ועונש זה אינו סוטה לחומרה ואינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. על שום כך בקשה לדחות את הערעור. 6. דיון א. אכן, בית המשפט קמא נתפס לכלל טעות כאשר סבר שתיקון מס' 113 לחוק העונשין כבר חל על העניין נשוא הערעור. זאת, משום שהרשעת המערער היתה ביום 14.5.12 והתיקון האמור חל רק על מי שהורשע לאחר 10.7.12. ב. כך גם ראוי היה שבית המשפט קמא יתן דעתו לכמויות הסמים בפסקי הדין של בית המשפט העליון אליהם הפנה. שהרי ברור שלכמויות הסמים בהן מדובר יש, בדרך כלל, השפעה על חומרת העונש שיוטל על העבריין. ג. סבורני כי שגה בית המשפט קמא גם בכך שלא הזכיר בגזר דינו, ולו כהוא זה, את חוות דעתו של הממונה על עבודות שרות. אכן, עצם העובדה שחוות דעתו של הממונה על עבודות שרות קבעה כי המערער מתאים לביצוע עבודות שרות לא חייבה את בית המשפט קמא להטיל על המערער מאסר על דרך של עבודות שרות דווקא. אולם טוב היה עושה בית המשפט קמא לו היה מתייחס בגזר דינו לחוות הדעת האמורה. ד. עם זאת, ולמרות האמור לעיל, עדיין שומה עלינו לבחון אם התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא שגויה באופן המצדיק את התערבותנו, אם לאו. ה. הלכה פסוקה היא כי "ערכאת הערעור לא תתערב בגזר דין של ערכאה דיונית, למעט במקרים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית הבולטת על פניה, או שעה שהעונש שנגזר חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות": ע"פ 2840/11 יאסין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.6.12); וראו גם את ע"פ 8404/11 רומן אסיאלוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.6.12); וע"פ 3090/11 ענבתאווי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.10.12). לא די בכך שאפשר היה, במקרה נתון, לגזור עונש אחר כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. על המערער לשכנע את ערכאת הערעור כי הערכאה הדיונית חרגה באופן קיצוני מהענישה הראויה: ע"פ 9507,9590/11 שני סביליה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.4.12). ו. הסניגור המלומד טען בכשרון רב, כדרכו, את כל שניתן היה לטעון בשמו של המערער. עיינתי בטענות הסניגור בכובד ראש ולא מצאתי כל הצדקה להתערבותנו בגזר דינו של בית המשפט קמא במקרה זה. ז. כידוע, ככלל, שיקולי שירות המבחן אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט. זאת, בין היתר, מאחר ששרות המבחן אינו מופקד על הראייה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצא באלה: ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל, פ"ד לה(4) 313, 318 ). בית המשפט אמור להסתייע בתסקיר שרות המבחן ככלי עזר בקבלת ההחלטה בדבר העונש, אך הוא אינו מחוייב לקבל את המלצותיו: ע"פ 4383/07 וג'די אבו פנה נ' מדינת ישראל (2007). לפיכך, רשאי היה בית המשפט קמא שלא לקבל את המלצת שרות המבחן ולאחר ששקל את כל השיקולים הרלוונטיים לגזור את עונשו של המערער כפי שנגזר בפועל. ח. אכן, עונש המאסר שנגזר על המערער לריצוי בפועל אינו עונש קל. זאת, במיוחד כשמדובר בצעיר ללא הרשעות קודמות שלא ריצה עונש מאסר בעבר. ואולם, לא שוכנעתי כי העונש שנגזר על המערער חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת. יש לזכור כי המערער סחר בסם מסוכן מסוג חשיש (בשני מקרים), תיווך בסם מסוכן מסוג חשיש (במקרה אחד) והחזיק סם מסוכן מסוג קוקאין לצריכה עצמית. מדובר בארבעה אישומים. קצינת המבחן ציינה בתסקירה ביחס למערער כי - "התרשמנו כי בקשריו הבינאישיים נוטה להיות מושפע מאחרים, ניכר כי ברקע לאמור, בין היתר, בטחון עצמי ירוד וניסיון להשיג רווח מהיר מבלי לחשוב על ההשלכות המסכנות של התנהגותו". ט. לא נעלם מעיני כי הסם בו סחר ותיווך המערער הוא סם מסוג חשיש. ואולם, גם חשיש הוא סם מסוכן שהשפעתו על החברה, ובעיקר על הצעירים שבה, קשה. י. סבורני כי העונש שנגזר על המערער במקרה זה הוא עונש לא קל, ועם זאת סביר. על שום כך אין, לעניות דעתי, כל הצדקה להתערבותנו. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מציע לחברי הנכבדים לדחות את הערעור. עודד גרשון - שופט השופט ר' שפירא (אב"ד): אני מסכים. רון שפירא - שופט[אב"ד] השופט א' קיסרי: אני מסכים. אלכס קיסרי - שופט אשר על כן הוחלט, פה אחד, לדחות את הערעור כאמור בחוות דעתו של השופט ע' גרשון. משפט פלילישירות המבחן