דוגמא להחלטה בנושא המשך תביעה של אלמנת עובד בבית הדין לעבודה: 1. התביעה העיקרית שבפנינו הוגשה ע"י התובע, עובד זר, כנגד מעבידו בעבר, מר יצחק שרביט ז"ל (להלן:"המנוח"). המבקשת - אלמנת המנוח, הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל העובדה שהמנוח איננו עוד בין החיים והלך לעולמו עוד ביום 03/04/11. בתגובה לבקשה האמורה, ביקש התובע להורות על חילוף בעל הדין, כך שאלמנת המנוח (המבקשת) תבוא במקומו כנתבעת. המבקשת הודיעה כי אין לה התנגדות לחילוף בעלי הדין כמבוקש, ובלבד שכתנאי לקבלת הבקשה יחוייב התובע בהוצאות ובהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המשפט שלה. הודעתה-בקשתה זו של המבקשת - היא מושא החלטה זו. 2. להלן תמצית טיעוניה העיקריים של המבקשת- א. התובע יכול היה בנקל לברר ולדעת שהמנוח הלך לעולמו, ולחסוך הליך מיותר והוצאות בלתי נחוצות. ב. התובע אזרח ותושב תאילנד, ולא מסר את כתובתו בתביעה, וכבר בעובדה זו די כדי להצדיק חיובו בהפקדת ערובה. ג. התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, שכן יחסי העבודה בין התובע למנוח הסתיימו ביום 08/01/07, וחלק מרכיביה כבר התיישנו. ד. השיהוי בהגשת התביעה, אשר מצטבר לעובדה שהמעביד הלך לעולמו, גורמים גם לנזק ראייתי משמעותי לנתבעת. 3. להלן תמצית טענותיו העיקריות של התובע בתגובה לבקשה - א. תקנה 519 לתקסד"א, אשר עוסקת בהפקדת ערובה להוצאות, לא אומצה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991. בתי הדין נוהגים לעשות שימוש במשורה בהתניית הליכים בהפקדת ערובה. ב. סיכויי התביעה טובים, ויש לתת לתובע את יומו בפני בית הדין. ג. לתובע לא היתה כל דרך לדעת שהמנוח הלך לעולמו, והתביעה הוגשה בתום לב כנגדו. 4. הדין החל - תקנה 519 (א) לתקסד"א התשמ"ד - 1984 קובעת: - "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". תקנה זו אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 המאפשרות אימוץ תקנה כל אימת שביה"ד רואה שיש בכך כדי לעשות צדק, והכל בשים לב למיוחד שבמשפט העבודה. (ראו דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ (פד"ע כט 391) וכן דב"ע נה/94-3 חסן עבד אלרחמן ואח' - רבינטקס בע"מ, פדע כ"ח 221 ; ע"ע 1424/02 אבו נאסר - Saint Peter In Gallicantu להלן:"עניין אבו נסאר" ניתן ביום 06/07/03). לפיכך, יש לשקול כל אימת שמוגשת בקשה להפקדת ערובה - האם בנסיבות אותו ענין יש מקום והצדקה לאמץ את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בעניין ערובה להוצאות בכלל, כמות שהן או בשינויים שייראו לביה"ד (ראו דב"ע נד' 189-9 דניאל סוסנוביק - מנחם מאור ,ניתן ביום 12/03/95). ככלל, אין זו נטייתם של בתי הדין לעבודה לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע ובכך להכביד על מימוש זכויותיו (ראו דב"ע לג/31-3 סבאח ואח' - פרץ בן גיאת בע"מ ואח' פד"ע ד' 309). אין ספק שהטלת הנטל על תובע, להפקיד ערובה, כתנאי לבירור תביעתו, עלולה לפגוע בזכות הגישה שלו לערכאות ובכך לצמצם יכולתו לממש זכויותיו. מנגד, זכות זו ניתנת להגבלה במידה שאינה עולה על הנדרש ולתכלית ראויה כאשר מולה עומדת זכות הקניין של הנתבע, וזכותו לגביית הוצאותיו. בתי הדין לעבודה, ובית הדין הארצי בראשם, קבעו כי זכות הקניין של המעביד יכול שתיסוג, בנסיבות מסוימות, בפני זכויותיו של העובד למגיע לו מכוח חוקי המגן, וכי נוכח החשיבות המוסרית, החברתית והכלכלית של ההגנה על עובדים זרים, יש להימנע מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי-הדין (ראו לעניין זה ע"ע 1064/00, קיניאנג'וי - אוליצקי פד"ע לה 625). יש לבחון, אם כן, כל מקרה לגופו, ולא כל אימת שעובד זר מגיש תביעה נגד מעבידו - יש לדחות בקשת המעביד לחייבו בהפקדת ערובה להוצאותיו (ראו לעניין זה בר"ע 1262/01 ניב אפי - יוקלראי , מיום 21/06/01). בעניין אבו נסאר שהוזכר לעיל, הוגדרו הנסיבות אשר בהתקיימן ייעתר בית הדין לבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל דין, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, וכך נפסק - "הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקולות להטלת החיוב במתן ערובה: השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, ולו יינתן המשקל המכריע... במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים; הסיכוי המשני במהלך הוא יכולת גבית הוצאות הנתבע מהתובע. אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא מפאת עוניו ידחה התובע משעריו של בית המשפט". וכך אמר נשיא בית הדין הארצי (כתוארו אז), השופט סטיב אדלר - "הכלל הוא, שנקבע בפסיקת בית דין זה, כי עצם היותו בעל דין תושב יו"ש, רצועת עזה או עובד זר אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו להפקיד ערובה. מדיניות זו מעוגנת בעקרון במשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, שאין למנוע עובדים, שרבים מהם דלי אמצעים, לממש את זכויותיהם. חיוב בהפקדה מונע, במקרים רבים, את המשך המשפט ומימוש זכויותיו של העובד הזר. פגיעה ביכולתם לממש זכויותיהם אינה תואמת את עקרונות חברה מתקדמת ובין תוצאותיה תהיה הורדת תנאי עבודתם של כלל העובדים בארץ. חריג לכלל זה הוא המקרה בו התנהגותו של אותו בעל דין מצביעה על התחמקות מביצוע פסק דין או החלטה ו/או הטרדת בעל הדין השני. ... לדידי, הערכת סיכויי העובד לזכות בתביעתו אינה מבחן נכון לחיוב להפקיד ערובה. הערכה כזו אינה מבוססת על מכלול חומר הראיות וניתנת, בדרך כלל, מבלי לשמוע את העדים ולהתרשם מעדותם. יתרה מזו, אפילו אם לתושב יו"ש רק 20% סיכויים לזכות במשפט, עדיין זכאי הוא לדיון הוגן. בית הדין יכול להפעיל את שיקול דעתו בעניין חיוב הפקדת ערובה רק במקרים הלא רבים, בהם תביעתו של העובד מופרכת על פניה. עם זאת, על בית הדין לזכור, כי היו מקרים, בהם בית הדין חשב כך, אולם בסופו של דבר העובד זכה בחלק מתביעתו ואף בכולה. זאת ועוד, האם בית הדין היה שוקל חיוב בהפקדת ערובה במקרה שהגנתו של המעסיק מופרכת וייתכן שמעוגנת ברצון להתחמק מחובותיו שהוטלו עליו בחוקי עבודה המגן? אף מעסיק כזה זכאי ליומו בבית הדין. בסיכום, מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין". 5. מן הכלל אל הפרט - בענייננו, אכן הוגשה תביעה בחלוף כמעט 6 שנים ממועד סיום יחסי העבודה, כאשר התובע זה מכבר אינו נמצא בארץ. יחד עם זאת, עיון בכתב התביעה והחישובים שבנספח לו מראים שמרביתם המכרעת של רכיבי התביעה חושבו בכפוף לתקופת ההתיישנות, ומדובר בזכויות מכוח חוקי מגן או צווי הרחבה שלכאורה תחולתם לא אמורה להיות שנויה במחלוקת. איני סבורה, אם כן, שיש מקום בנסיבות העניין לקבוע כי עסקינן בתביעה שהיא "מופרכת על פניה". חלוף הזמן מאז סיום יחסי העבודה ועד להגשת התביעה ובירורה בהחלט מסב נזק ראייתי, וזה יילקח בחשבון במהלך הדיון לגופן של זכויות ולגוף הטענות העובדתיות והראיות שתובאנה או שלא תובאנה בפנינו. ניתן גם להבין לליבה של המבקשת, אלמנת המנוח, בכל הנוגע לעגמת הנפש ואי הנוחות שנגרמו לה, משנמסרה לה תביעה כנגד בעלה שהלך לא מכבר לעולמו, והקשיים שיסב לה הצורך לאתר הראיות והמסמכים שטופלו על ידיו לפני תקופה לא קצרה. יחד עם זאת אין בנסיבות אלה, הן כשלעצמן, כדי להצדיק קביעה לפיה מדובר בתביעה המופרכת על פניה, וכדי להצדיק חיוב בהפקדת ערובה להוצאות. 6. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כדלקמן - א. כתב התביעה מתוקן כך שהנתבעת תהא המבקשת, הגב' רבקה שרביט, והיא תכנס לנעליו של המנוח. ב. הנתבעת תגיש כתב הגנה כנגד תביעת התובע בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו. ג. הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות נדחית. הוצאות בקשה זו כמו גם הוצאות הבקשה לדחיית התביעה שבעקבותיה הוחלפו הנתבעים - יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין שיינתן בתביעה העיקרית. אלמנת עובדאלמנות / אלמניםבית הדין לעבודה