דוגמא להחלטה בנושא בקשת הנאשם להפרדת דיון: 1. נגד הנאשמים מחמד עאצי וגאנם שמאסנה (להלן:"נאשם 1", "נאשם 2", בהתאמה, וביחד: "הנאשמים") הוגש כתב אישום ביום 26.11.12. 2. טרם התשובה לאישום, העלה ב"כ נאשם 2 טענה כי מן הראוי להפריד את עניינו של נאשם 2 מנאשם 1, ולהגיש את כתב האישום נגדו בבית משפט השלום, מאחר והעבירות המיוחסות לו הן בגדר סמכותו של בית משפט השלום. כתב האישום 3. בכתב האישום נטען, כי הנאשמים אינם תושבי ישראל. כמו כן נטען, כי במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, אך לא יאוחר מתאריך 19.11.12, קשרו הנאשמים ובהג'ת שמאסנה, אחיו של נאשם 2 (להלן: "בהג'ת") ואדם נוסף המכונה "איאד", שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן:"איאד", וביחד "החבורה" ) קשר לפיו, ביום 19.11.12 יפרצו לבית ברחוב מדרגות הבציר בשכונת עין כרם בירושלים (להלן: "הבית") על מנת לגנוב רכוש. 4. בהמשך כתב האישום נטען, כי ביום 19.11.12 בסביבות השעה 9:30 הגיעו בני החבורה לבית באמצעות רכב גנוב מסוג סיטרואן C5 בצבע כסף, נושא לוחית זיהוי מספר 81-838-01 (להלן: "הרכב"), כאשר הנאשם 1 נוהג ברכב. הנאשם 2 ואיאד ירדו מהרכב והנאשם 1 ובהג'ת נסעו לתחנת הדלק פז ברחוב בית הדפוס בגבעת שאול. כאשר חזרו לבית, ירד בהג'ת מהרכב והצטרף לנאם 3 ולאיאד. 5. נטען, כי הנאשם 2, בהג'ת ואיאד (להלן: "השלושה") פרצו את מנעול התליה שנמצא על גבי השער לפינוי האשפה ונכנסו אל חצר הבית. לאחר מכן, גזרו השלושה את מנעול התליה שמצוי על הסורג בחלון דלת הסלון והחדירו מכשיר חד, על מנת לפרוץ את הדלת. השלושה נשאו את הרכוש שנטלו מהבית, הכולל - תכשיטים, נרתיקים לתכשיטים, כונן נייד למחשב, שעון יד ומפתחות לרכב מסוג פג'ו 508 ולרכב מסוג פג'ו 506 וזאת בכוונה לשלול את הרכוש מבני הבית, שלילת קבע. 6. נאשם 1 המתין ברכב לשלושה, בחניה שנמצאת ממול לרחוב סמטת היקב, והשלושה שהיו בדרכם למקום, הבחינו לפתע בקטנוע משטרתי שהגיע מכיוון דרך כרמית, עליו היו רכובים השוטר שי אביטן ומוטי כהן (להלן: "השוטרים"). נאשם 2 ואיאד ברחו ובהג'ת נכנס לרכב ליד נאשם 1, שישב במושב הנהג ברכב. 7. באותה עת, קטנוע המשטרה שעליו רכבו השוטרים נעמד בפתח החנייה וחסם את היציאה מהחניה. נאשם 1 החל בנסיעה מהירה לעבר השוטרים ופגע בחזית הקטנוע, תוך שהוא משליך את השוטרים לכל עבר. נטען, כי כתוצאה מהפגיעה התהפך הקטנוע, השוטר שי אבידן הושלך לכביש הראשי ונגרם לו שפשוף באזור המפשעה וכאבים באזור אגן, והשוטר מוטי כהן, הושלך ונחבל בברכו הימנית ובגבו. 8. הנאשם 1 פנה ימינה לדרך עין כרם והמשיך בנסיעתו המהירה, עד שעצר את הרכב באזור עמק התימנים, שם נעצר יחד עם בהג'ת, לאחר מרדף משטרתי בסמוך לרכב. 9. לנאשמים 1 ו-2 מיוחסות העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק"), התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק, גניבה לפי סעיף 383(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק, החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 409 בצירוף סעיף 29 לחוק, כניסה לישראל בניגוד לחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952. לנאשם 1 מיוחסת גם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) 372 לחוק. עיקר טענות הצדדים טענות ב"כ נאשם 2 10. ב"כ נאשם 2 ביקש להפריד את הדיון בעניינו של נאשם 2 מעניינו של נאשם 1. 11. כאמור, ב"כ נאשם 2 טען, כי ראוי להפריד את עניינו של נאשם 2 מנאשם 1 ולהגיש את כתב האישום נגדו בבית משפט השלום מאחר והעבירות המיוחסות לו הן בגדר סמכותו של בית משפט השלום. לטענתו, כתב האישום כנגד נאשם נוסף, שלישי, הוגש בבית משפט השלום וכך ראוי לעשות גם בעניינו של נאשם 2, שכן אין סיבה להפלותו ביחס לנאשם 2. 12. ב"כ נאשם 2 הוסיף וטען, כי לא מיוחסת לנאשם 2 כל פעולה הקשורה במעשים המיוחסים לנאשם 1 ולעבירה העיקרית המיוחסת לו, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק. כמו כן, לטענתו, עד תביעה מס' 10 בכתב האישום, הנאשם הנוסף בכתב האישום, בהג'ת, הועמד לדין בבית משפט שלום בגין עבירות הרכוש, על אף שנכנס עם הנאשם 1 לרכב והיה למעשה, חלק מאירוע המרדף המשטרתי, העוד נאשם 2, על פי הנאמר בכתב האישום, ברח מן המקום. 13. ב"כ נאשם 2 טען, כי עדי התביעה מס' 8,9,11 ו-12 מעידים לעצם אירוע הדריסה, בהקשר לעבירה לפי סעיף 329 לחוק, המיוחסת כאמור, רק לנאשם 1 ואין סיבה שנאשם 2 ובא כוחו יאלצו להיות נוכחים בדיון שרובו יתנהל סביב האישום החמור יותר, האישום הראשון. טענות ב"כ המאשימה 14. ב"כ המאשימה ביקשה שלא להפריד את הנאשם 2 מכתב האישום. 15. לטענתה, הפרדת כתבי האישום בתיק נעשתה נוכח העובדה, כי השותף בהג'ת שעניינו מתברר בבית משפט השלום, מפליל את הנאשמים 1 ו-2 והמאשימה תבקש להעידו נגדם בהליך זה. מטעם זה, גם לא ניתן היה לצרפו בכתב האישום שהוגש בתיק זה ומאידך לא היה ניתן לצרף את נאשם 2 לתיק המתנהל נגד בהג'ת בבית משפט השלום. 16. בנוסף טענה, כי על פי סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982 (להלן: "החסד"פ"), רשאית המאשימה לצרף באותו כתב אישום מספר נאשמים, כאשר מדובר במי שהוא "צד" לאחת מן העבירות שבכתב האישום. כמו כן, טענה, כי במקום שניתן לצרף נאשמים, ניתן על פי סעיף 86 לחסד"פ לצרף לכתב האישום המוגש לבית המשפט המחוזי, גם נאשם שניתן לייחס לו באותה פרשה, אשמה המצויה בתחום סמכותו של בית משפט השלום. 17. עוד טענה ב"כ המאשימה, כי בהחלטת המאשימה לצרף את הנאשמים לכתב האישום, נשקלו שיקולי יעילות וחיסכון בזמן שיפוטי יקר. לדידה, רוב רובם של עדי התביעה המפורטים בכתב האישום, יעידו בנוגע לעבירות המיוחסות לשני הנאשמים יחד. זאת מלבד עדי תביעה מס' 11 ו- 12 ,שמעידים בעניין מעצרו של נאשם 1. לאור דברים אלו, צירוף הנאשמים לכתב אישום אחד מייתר שמיעה של מספר רב של עדים כמה פעמים. 18. ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה, כי עדי תביעה מס' 8 ו-9 אשר יעידו לעניין עבירת החבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 לחוק, בה מואשם נאשם 1, יעידו גם לעניין העבירות המיוחסות לשני הנאשמים 1 ו-2 יחד. דיון והכרעה 19. השאלה המונחת לפניי להכרעה, היא האם היה ראוי להפריד את הדיון בעניינו של נאשם 2 מנאשם 1 ולהגיש את כתב האישום כנגדו לבית משפט השלום ולא בבית המשפט דנן, כפי שנעשה בעניינו של בהג'ת. 20. סעיף 87 לחסד"פ קובע: "מותר להאשים בכתב אישום אחד כמה נאשמים אם כל אחד מהם היה צד לעבירות שבכתב האישום או לאחת מהן, בין כשותף ובין בדרך אחרת, או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה שהם מהווים פרשה אחת; אולם אין באי-צירופו של צד אחד לעבירה מניעה לשפיטתו של צד אחר". מוסיף על כך סעיף 86 לחסד"פ, בקובעו: "מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת; בצירוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע". 21. הוראות החוק קובעות, כי התביעה רשאי לצרף בכתב אישום אחד מספר נאשמים ובלבד שמדובר במי שהוא צד לאחת מן העבירות שבכתב האישום. נקבע בפסיקה, כי מקום שניתן לצרף נאשמים על פי סעיף 87 לחסד"פ, תחולנה הוראות סעיף 86 לחסד"פ ומכוח שילוב שני הסעיפים, ניתן לצרף לכתב אישום המוגש לבית המשפט המחוזי, גם נאשם שניתן לייחס לו באותה פרשה, אשמה המצויה בתחום סמכותו של בית משפט שלום. 22. בנוסף נפסק, כי מקום שמותר לצרף נאשמים על פי הוראות סעיף 87 לחסד"פ, הערכאה המוסמכת לדון את כל הנאשמים יחד, תהיה זו המוסמכת לדון את הנאשם המואשם בעבירה החמורה היותר, בעניינו-נאשם 1. לעניין זה, אין נפקא מינה שלנאשם אותו מבקשים לצרף לכתב האישום, מיוחסות רק עבירות שהן בסמכותה של ערכאה נמוכה יותר ( ראו: ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 793, וגם יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני כרך א' 940-941 (מהדורה מעודכנת תשס"ט, 2009). 23. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי ראוי שעניינו של בהג'ת, שלא כמו נאשם 2 בענייננו, יתנהל בפני בית משפט השלום,. זאת מאחר והוא מפליל בגרסתו את נאשמים 1 ו-2 ואין מחלוקת, כי העבירות המיוחסות לו הן בסמכותו של בית משפט השלום. מאידך, הגשת כתב אישום נפרד נגד נאשם 2 לבית משפט השלום, תצריך שמיעה חוזרת של מרבית העדים הקשורים לפרשה בשני הליכים משפטיים נפרדים. 24. אשר לטענתו של ב"כ נאשם 2, כי עדי תביעה מס' 8,9,11 ו-12 מעידים רק לגבי הנאשם 1 ואין סיבה שנאשם 1 ובא כוחו, יהיו נוכחים בדיון שרובו יתנהל סביב האישום החמור, הראשון, הרי קיימת טענת המאשימה, כי גם עדותם של עדי תביעה מס' 8 ו-9 רלוונטית בהתייחס לנאשם 2. לפיכך, מבחינתו של נאשם 2, מדובר בסך הכל בשני עדי תביעה (11 ו-12) מתוך 31, שעדותם אינה רלבנטית לגביו. בנסיבות אלה, ברור שבאיזון הכולל, גוברת ידם של שיקולי יעילות הדיון ומניעת העדה כפולה של עדי תביעה וחיסכון ניכר בזמן שיפוטי עקב כך ,אל מול אי הנוחות המסוימת העשויה להיגרם לנאשם 2 ,כתוצאה מן הצורך להיות נוכח בחלק קטן של העדויות שאינן רלבנטיות לגביו. יצויין עוד כי ב"כ נאשם 2 לא הצביע על כל נזק ראייתי או דיוני אחר העלול להיגרם לנאשם עקב אישומו המשותף עם הנאשם 1 . 25. אשר על כן, בקשתו של בא כוח נאשם 2 להפרדת הדיון בעניינו ולהעברתו לבית משפט השלום - נדחית. הפרדת דיוןמשפט פלילידיון