בית המשפט ציין כי שוני בין שיטות משפט, כשלעצמו, אינו מצדיק הימנעות מהסגרה מחמת פגיעתו בתקנת הציבור. כדי להימנע מהסגרה צריך בית-המשפט להיווכח כי התוצאה המשפטית לה יהא "המוסגר" חשוף במדינה הזרה תביא להתעמרות קשה, או שתעמוד בניגוד לעקרונות בסיסיים של צדק והגינות. ##להלן פסק דין בנושא הסכם הסגרה בין ישראל לרוסיה:## מונחת לפניי עתירה להכריז על המשיב כבר-הסגרה על פי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: "החוק"), בגין עבירות פליליות בהן הוא מואשם בפדרציה הרוסית (להלן: "רוסיה"). בין מדינת ישראל ובין רוסיה קיים הסכם הקובע הדדיות בהסגרת עבריינים, והוא האמנה האירופית בדבר הסגרה, אשר פורסמה בכתבי אמנה 647, כרך 17, בעמ' 87 (להלן: "האמנה"), שנכנסה לתוקף לגבי ישראל ביום 26.12.67, ולגבי רוסיה ביום 9.3.2000. ביום 5.8.09 הגישה ממשלת רוסיה, באמצעות שגרירות רוסיה בישראל, בקשה להסגיר לידיה את המשיב בגין עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות. על פי בקשת ההסגרה, מדובר בעבירה על פי סעיף 131(2)(ב) ו-(ג) לקודקס הפלילי הרוסי. לפי סעיף 2(א) לחוק ("בחוק זה עבירת הסגרה היא כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה"), העבירה המפורטת בבקשת ההסגרה הנה עבירת הסגרה (עבירת אינוס - עבירה לפי סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירה שהעונש הקבוע בצדה הוא 20 שנה). ##בקשת ההסגרה## 4. על פי בקשת ההסגרה, בשעה שלוש לפנות בוקר לערך ביום 10.5.05, נהג המשיב ברכבו מסוג מרצדס בעיר בוריסוגלבסק שברוסיה. עמו נסע ברכב גבר אחר, בשם סרגיי, שזהותו אינה ידועה לרשויות רוסיה. במהלך הנסיעה הבחינו השניים במתלוננת - ילידת 1984, בשם פ.י., מלצרית במסעדה שבה שהו השניים קודם לכן - כשהיא צועדת בדרכה לביתה. המשיב החל לנסוע בעקבות המתלוננת. בצומת שבקרבת מקום עצר המשיב את רכבו לפני המתלוננת, ובכך חסם את דרכה. סרגיי יצא מן המכונית, תפס את המתלוננת בידה והכניסה בכוח למושב האחורי של הרכב. המשיב, יחד עם סרגיי, הסיעו את המתלוננת, בניגוד לרצונה, למקום הסמוך לגבולה הדרומי של העיר. עוד עולה מהבקשה, כי כאשר הגיעו המשיב, סרגיי והמתלוננת לקצה העיר, עצר המשיב את רכבו, עבר ביחד עם סרגיי למושב האחורי של הרכב, והשניים דרשו מהמתלוננת לקיים עמם יחסי מין, והבטיחו למתלוננת לשלם לה כסף בתמורה לכך. משסירבה המתלוננת, החל המשיב לאיים עליה שירצח אותה אם תתנגד לקיים עמו יחסי מין. באותו זמן, תפס סרגיי את המתלוננת בחלק העליון של גופה ובידיה, המשיב הפשיט אותה מבגדיה והתפשט בעצמו, הניח את רגלה השמאלית על כתפו וקיים עם המתלוננת יחסי מין וגינאליים, חרף התנגדותה ותחנוניה. לאחר שביצע את זממו, יצא המשיב מרכבו, אז קיים גם סרגיי יחסי מין וגינאליים עם המתלוננת, בניגוד לרצונה וחרף תחנוניה והתנגדותה. 5. עוד צוין בבקשה, כי במעשיו אלה, גרם המשיב לחבלות מרובות בגופה של המתלוננת, לרבות שטפי דם ושריטות בחלקן העליון הפנימי של רגליה, שטף דם בצד ימין של הבטן התחתונה ושטפי דם ושריטות בידיה של המתלוננת. 6. ביום 12.9.07 הוציא בית המשפט האזורי בבוריסוגלבסק, מחוז וורונג', רוסיה, צו למעצרו של המשיב, והעתק מצו המעצר מצורף לעתירה אשר הוגשה לבית משפט זה. על בסיס צו המעצר האמור, מבקשת רוסיה מישראל את הסגרתו של המשיב. ##חומר הראיות## 7. לבקשת ההסגרה צורף חומר הראיות כדלהלן: ##הודעות עדים## א. הודעת המתלוננת לבקשת ההסגרה צורפה הודעתה של המתלוננת מיום 12.5.05, בה פירוט העובדות של האירוע המתואר לעיל. לדבריה, היא עובדת כמלצרית במסעדה בשם "חופיור" משעה 18:00 ועד השעה 02:00 לפנות בוקר. בתאריך 10.5.05, נשארה במסעדה לאחר שסיימה את עבודתה, כשבאותו זמן שהו במסעדה המשיב וגבר שהציג את עצמו בשם סרגיי. סרגיי הזמין אותה לריקוד, ולדברי המתלוננת, היא רקדה עמו מספר פעמים. לאחר מכן הציע לה סרגיי להסיע אותה לביתה, אך היא סירבה. מייד לאחר מכן יצאו סרגיי והמשיב ביחד מן המסעדה. בשעה 03:00 לפנות בוקר, לערך, יצאה המתלוננת מן המסעדה והחלה לצעוד ברגל לכיוון ביתה. זמן קצר לאחר מכן, הבחינה המתלוננת ברכב בצבע בהיר שנוסע לאט בעקבותיה. כאשר החלה המתלוננת בחציית הכביש, נעצר הרכב לפניה והמתלוננת הבחינה במשיב הנוהג ברכב. באותו רגע, יצא סרגיי מהרכב ושוב הציע לה להסיע לביתה. המתלוננת שוב סירבה, ואז תפס אותה סרגיי בידה השמאלית והכניסה בכוח לתוך הרכב. לאחר שהוכנסה לרכב, ביצע המשיב פניית פרסה והחל לנסוע לכיוון גבולה הדרומי של העיר, יצא מגבולות העיר ועצר את הרכב במקום מבודד ליד נהר. המשיב וסרגיי יצאו מהרכב, התיישבו במושב האחורי ליד המתלוננת והציעו לה לקיים עמם יחסי מין תמורת כסף. משסירבה להצעתם וביקשה שיסיעו אותה לביתה, החלו המשיב וסרגיי לאיים עליה שירצחו אותה אם תתנגד, ואמרו לה כי במקום מבודד כזה איש לא ימצא את גופתה. לדברי המתלוננת, למרות שפחדה מאוד מאיומי המשיב וסרגיי, אשר היו שיכורים ואלימים מאוד, לא הסכימה לקיים יחסי מין עמם. מייד לאחר סירובה, תפס אותה סרגיי בפלג גופה העליון ובידיה, המשיב הוריד ממנה את מכנסיה ותחתוניה, ותוך שהיא מתנגדת לכך ואף ניסתה לבעוט במשיב אך ללא הצלחה, תפס המשיב את רגלה השמאלית, הניח אותה על כתפו וקיים עמה יחסי מין וגינאליים במשך כחמש דקות, זאת כאמור למרות התנגדותה ותחנוניה. משסיים המשיב לבצע בה את זממו, יצא מהרכב ואז סובב סרגיי את המתלוננת אליו, או אז קיים עמה אף הוא יחסי מין וגינאליים בכוח. לאחר מכן חזר המשיב לרכב וניסה לכפות עליה קיום יחסי מין בשנית. לדברי המתלוננת, היא החלה לבכות ולהתחנן שיניח לה, ובתגובה סטר המשיב למתלוננת ולאחר מכן הניח לה. לדבריה, היא ניצלה את ההזדמנות, התלבשה ויצאה מהרכב, ועקב סערת רוחה נכנסה לנהר ואמרה שהיא הולכת להטביע את עצמה. בתגובה, אמר המשיב כי "כך יהיה יותר פשוט בשבילה". סרגיי, מאידך גיסא, אמר למתלוננת לצאת מהנהר ולהיכנס לרכב. לאחר שנענתה לכך ונכנסה לרכב, הסיעו אותה המשיב וסרגיי חזרה לעיר והורידו אותה ליד המסעדה, שם היא פגשה באקראי בידידה, אדם בשם איגור, אשר שאל אותה מדוע היא רטובה ואז סיפרה לו המתלוננת את אשר אירע לה. איגור ואשתו הסיעו אותה לביתם ומשם חזרה המתלוננת לביתה. ב. הודעת המשיב מיום 15.5.05 לדברי המשיב, ביום 10.5.05, בשעה 03:00 לערך, יצא ממסעדת "חופיור" בה בילה עם מכריו, על מנת לעשן סיגריה. בחוץ ניגשה אליו המתלוננת, אותה הכיר כבר לפני כן, והיא פתחה עמו בשיחה. מדבריו עלה כי המתלוננת הייתה בגילופין וביקשה ממנה להסיע אותה לראות את הגאות בנהר. המשיב הסכים והם נסעו ביחד במכוניתו מסוג מרצדס בצבע שחור. כאשר הגיעו השניים לנהר, יצאו מרכבו והסתכלו על הגאות, ולאחר מכן הציעה המתלוננת למשיב לקיים עמו יחסי מין תמורת כסף, אך הוא סירב מאחר שהמתלוננת הייתה במצב של שכרות. משסירב המשיב כאמור, הציעה לו המתלוננת להתרחץ עמה בנהר, אך הוא התייחס להצעתה זו כבדיחה ואז נכנסה המתלוננת למים בבגדיה לבדה. המשיב חשש שהמתלוננת עלולה לתבוע ולכן הוציאה מן המים והסיעה למלון "בוריסוגלבסק". עוד מסר המשיב כי כאשר הגיעו למלון, ביקשה ממנו המתלוננת להביא לה את חפציה האישיים מהמסעדה ולשם כך הלך למסעדה. בכניסה לבית המלון, פגש המשיב את אחד ממכריו, אשר עמו בילה זמן קצר קודם לכן, והמכר ביקש שיסיע אותו לביתו. המשיב הסכים, ואמר למכר ללכת ולחכות לו ברכבו. לאחר שחזר המשיב מהמסעדה עם חפציה של המתלוננת, אמרה לו המתלוננת כי מכשיר הטלפון הנייד שלה נעלם מתיקה, ועל כן הוא חייב לה 2,000 רובל, ועוד 1,000 רובל על הבילוי עמה. המשיב ביקש ממנה את מספר הטלפון שלה, על מנת להתקשר ולברר האם הטלפון נמצא ברכבו, הוא חייג את המספר אך הטלפון לא היה זמין. לאחר מכן נזכרה המתלוננת שהטלפון נמצא בתיק, וביקשה מהמשיב להביא לה את התיק מהשומר בכניסה למלון. המשיב הביא את התיק והטלפון אכן היה בתוכו. המשיב אמר למתלוננת כי היא לא תקבל כסף כלשהו ממנו, המתלוננת עזבה אותו ומאז לא ראה אותה בכלל. בהודעתו האמורה מכחיש המשיב את כל המיוחס לו בתלונת המתלוננת, כולל את עצם קיומם של יחסי מין איתה. ג. הודעת המשיב מיום 24.6.05 בהודעתו הנוספת הסביר המשיב וגם שרטט מהיכן הסיע את המתלוננת - מחוץ לעיר לנהר לכיוון דרום. עוד טען המשיב, כי היה עם המתלוננת לבד. בנוסף טען המשיב, כי רק החלונות האחוריים ברכבו הם כהים. בתשובה לשאלת החוקר מה שמו של הגבר שפגש בכניסה למסעדה כאשר חזרו המשיב והמתלוננת מהנהר, ענה המשיב כי אינו יודע את שמו אך הוא יכול לתאר את מראהו והוא מסר תיאור האיש. על שאלת החוקר בנוגע למקום מגוריו של המשיב בין התאריכים 8.5.05 ל-14.5.05, סירב המשיב לענות. ד. פרוטוקול עימות בין המשיב למתלוננת מיום 2.6.05 המתלוננת חזרה על הודעתה המפורטת לעיל. בנוסף, לשאלת החוקר האם השתמש המשיב בקונדום בזמן שקיים עמה יחסי מין, ענתה המתלוננת כי לא ראתה שהמשיב השתמש בקונדום. לשאלת החוקר האם נאנסה רק בתוך הרכב או גם מחוצה לו, ענתה המתלוננת כי נאנסה ברכב בלבד במושב האחורי. היא השיבה לשאלת החוקר, כי המשיב והאחר קיימו עמה יחסי מין וגינאליים בלבד, וכי כל אחד מהם אנס אותה פעם אחת. המשיב הכחיש בעימות את כל מה שייחסה לו המתלוננת. לטענתו, כאשר הסיע את המתלוננת חזרה שוב למסעדת "חופיור", דרשה המתלוננת שייתן לה 2,000 רובל עבור הטלפון הנייד שלה שנעלם, ועוד 1,000 רובל עבור הבילוי עמה. לשאלת המשיב כיצד הגיע התיק שלה לרכבו ומי הביא אותו לשם, השיבה המתלוננת, כי התיק שלה כלל לא היה ברכבו, וכי בבוקר הלכה למסעדה לחפשו, ושם חברותיה לעבודה החזירו לה את התיק. לשאלת המשיב האם ביקשה המתלוננת כסף ממישהו עבור הבילוי עמה, השיבה כי מעולם לא ביקשה כסף מאיש עבור בילוי, תוך שהיא מציינת כי היא אינה "מבלה" עם אף אחד, כלומר, שהיא לא מקיימת יחסי מין "לא רציניים". לבקשת בא כוחה של המתלוננת בעת העימות, תיארה המתלוננת את המסלול בו עברו. לדבריה, הלכה ברגל עד הצומת, ולאחר שהכניסו אותה לרכב, עשה הרכב פרסה ונסע לכיוון המחוז הדרומי. לאחר שהגיעו למחוז הדרומי, ציינה המתלוננת כי היא אינה זוכרת את הדרך הלאה. עוד מסרה, כי היא לא היתה שיכורה בערב האירוע, אלא שתתה קצת בירה. ה. הודעות נוספות בנוסף להודעות האמורות מסר המשיב הודעה שלישית ביום 27.6.05, בה חזר על הגרסה שמסר בהודעותיו הקודמות ובעימות עם המתלוננת. כמו כן, הוגשו הודעת העדה סבדה באכרייבה, אשר הייתה שותפה לדירה יחד עם המתלוננת, ואשר העידה אודות הנסיבות סביב חזרתה של המתלוננת לדירה בשעה 08:30 לערך ביום 10.5.05; הודעתה של השותפה השלישית לדירה, אנה שיפילובה, המאשרת את פרטי גרסתה של סבדה באכרייבה; הודעת העדה איה מרזליקין, אשר בליל האירוע חיכתה במכוניתה לבעלה שמשמש כשומר במלון בוריסוגלבסק, ושהיה אמור לסיים את משמרתו. בשעה 05:00 לפנות בוקר או בסמוך לכך, ראתה את בעלה הולך לכיוון הרכב ביחד עם המתלוננת. כאשר הגיעו השניים לרכב ראתה העדה כי המתלוננת בוכה, כי בגדיה רטובים, ולשאלתה מדוע בגדיה רטובים, ענתה המתלוננת כי שני גברים אנסו אותה והיא ניסתה להטביע את עצמה בניסיון לשים קץ לחייה. לדברי העדה, היא ניסתה להרגיע את המתלוננת, והמתלוננת מסרה כי בכוונתה להגיש תלונה במשטרה בגין האונס. לאחר מכן, העדה ובעלה הסיעו את המתלוננת לביתה. גם בעלה של העדה האמורה, מר איגור מרזליקין, מסר הודעה, המאשרת את דברי אשתו בהודעה שמסרה היא. הודעה נוספת הוגשה מאת העדה מרינה קריבנצובה, אשר עובדת כטבחית במסעדת "חופיור". לדבריה, בליל האירוע, בסמוך לשעה 05:00 לפנות בוקר, יצאה מהמסעדה וראתה שם את רכבו של השומר, איגור מרזליקין. העדה ניגשה אל הרכב וראתה בתוכו את איגור, את אשתו ואת המתלוננת שישבה במושב האחורי כשהיא בוכה. בגדי המתלוננת היו רטובים. עוד מסרה העדה, כי במענה לשאלתה מה קרה, ענתה המתלוננת כי שני גברים הסיעו אותה ברכבם מחוץ לעיר ושם אנסו אותה. לדברי העדה, המתלוננת לא הרחיבה את הדיבור אודות האונס, מאחר שהיתה כה מבוהלת ובוכה. כמו כן, הוגשה הודעה מאת העדה יקאטרינה קירילובה, אשר משמשת כמנהלת במסעדת "חופיור" (אשר לא הוסיפה פרטים חשובים כלשהם). ו. חוות דעת רפואית ביום 10.5.05 נערכה בדיקה גופנית למתלוננת והוכנה חוות דעת רפואית, בה צוין כי נתגלו בגופה שני שטפי דם בצידה הפנימי של הירך הימנית, שטף דם בצידה הפנימית של הירך השמאלית, שטף דם בצד ימין של הבטן ושריטה בכף יד ימין. בחוות הדעת צוין, כי שטפי הדם בירכיים הנם פגיעות המאפיינות מעשי אונס בשל פיסוק רגליה בכוח. כמו כן צוין, כי פגיעות בכפות הידיים הנן סימנים המאפיינים התנגדות פיזית של הקורבן, ואצל המתלוננת, כאמור, נתגלו סימנים כאלה. כמו כן הוגשה חוות דעת פורנזית מיום 6.6.05. בחוות דעת זו צוין, כי ביום 10.5.05, מספר שעות לאחר האונס, נלקחו מנרתיק המתלוננת דגימות ביולוגיות. מחוות הדעת שנערכה עולה, בין היתר, כי בנרתיק המתלוננת נמצא זרע "שאפשר ומקורו במשיב". כן צוין בחוות הדעת, כי מקור הזרע הנו ביותר מגבר אחד. ##השתלשלות ההליכים כנגד המשיב ברוסיה## 8. כמפורט בעתירה, נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 26.6.05 בבית המשפט במחוז בוריסוגלבסק בגין עבירת אונס. לאחר ששמע את העדים, הרשיע בית המשפט את המשיב, ביום 27.9.05, בעבירה שיוחסה לו, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 5 שנים. על פסק דין זה הגיש המשיב ערעור, וביום 24.9.06 ביטל בית משפט לערעורים במחוז וורונג' את פסק הדין המרשיע, והחזיר את התיק לדיון מחדש לפני הרכב אחר. בית המשפט קבע כי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו האמורה קבע בית המשפט לערעורים, כי פסק הדין של בית המשפט דלמטה לא התייחס לשאלת הכפילות שבחוות הדעת הרפואיות ולא התייחס לטענת המשיב, כי אחד החוקרים בפרקליטות אשר חקר את המקרה, נמצא איתו ביחסים מתוחים ולכן הוא נוקם בו. ביום 27.9.06, לאחר ששמע את העדים, זיכה ההרכב החדש במחוז בוריסוגלבסק את המשיב. בית המשפט קבע, כי בהודעות המתלוננת היו סתירות, בעיקר בנוגע לזירת העבירה, ולכן לא ניתן לקבוע במדויק מהו מקום זירת העבירה. בנוסף, קבע בית המשפט כי לקיחת הדגימות מהמשיב ומהמתלוננת, והבדיקה הגופנית של המתלוננת לצורך חוות הדעת הרפואית, בוצעו בניגוד לחוק. כמו כן, קיבל בית המשפט את טענת המשיב, כי יחסיו עם החוקר בפרקליטות שקיבל את תלונתה של המתלוננת וששלח אותה לבדיקה רפואית, היו מתוחים בשל סכסוך קודם. בית המשפט ציין כי למרות שאותו חוקר לא היה קשור לחקירה בעניינה של המתלוננת מבחינת תחום עבודתו השוטפת, היה הוא זה אשר קיבל את תוצאות הבדיקה לידיו. כמו כן ציין בית המשפט, כי החוקר לא יצא מייד לאחר התלונה לזירת העבירה. על בסיס האמור, הורה בית המשפט לבטל את צו המעצר נגד המשיב ולשחררו ממעצר כבר באולם בית המשפט. 9. על פסק דין זה הגישה הפרקליטות הרוסית ערעור, וביום 21.12.06 ביטל בית המשפט לערעורים בוורונג' את פסק הדין המזכה, בקובעו, כי בית המשפט דלמטה ביסס את החלטת הזיכוי על הודעותיו של המשיב בלבד, ולא התייחס כלל לראיות האחרות המעידות על אשמתו. בית המשפט קבע, כי הערכאה קמא "הזדרז" בפסיקתו, ולא למד את כל חומר הראיות שהצטבר בתיק. כמו כן קבע בית המשפט לערעורים, כי טעה בית משפט קמא בקביעתו, כי לא ניתן לדעת על מקום העבירה, ולא לקח בחשבון כי גם המשיב עצמו העיד על אותו מקום. כמו כן ציין בית המשפט, כי הערכאה קמה לא התחשבה בעובדה כי המתלוננת הייתה מבוהלת, וכי היא התגוררה בבוריסוגלבסק רק זמן קצר, כך שלא הכירה היטב את השטח; ובנוסף, כי הכול התרחש בשעות הלילה החשוכות. כמו כן, קבע בית המשפט לערעורים בנוגע לכפילותן של חוות הדעת הרפואיות, כי בית המשפט דלמטה לא ציין אילו הסעיפים ואילו החוקים אשר לטענתנו הפרו רשויות החקירה בביצוע הבדיקות הרפואיות. בית המשפט לערעורים קבע, בסיכומו של דבר, כי במצב הדברים המפורט לעיל, פסק דינו של בית המשפט דלמטה אינו חוקי ואינו הוגן, והורה על החזרת הדיון בפני הרכב שופטים אחר. 10. הפעם, המשיב כבר לא התייצב לדיונים שנקבעו בפני בית המשפט דלמטה, וביום 7.9.07 הגיע לישראל, ובית המשפט האזורי בבוריסוגלבסק הוציא צו מעצר נגדו. ##טענות המשיב## 11. בדיון שהתקיים לפניי טען בא כוח המשיב, כי קיימים פגמים כה רבים בהליכים שנוהלו נגד המשיב עד כה, עד כדי שבמצטבר קיימת תשתית מוצקה לדחיית העתירה להסגרתו. לטענתו, בתיק זה פעל חוקר ששמו רדיונוף. חוקר זה הינו בעל מעמד בכיר ברשויות החקירה במשרד המשפטים הרוסי, והרקע לכל ההליך שמנוהל כעת נגד המשיב יש למצוא באירוע באותה מסעדה בה עבדה המתלוננת, בו היה מעורב אותו חוקר יחד עם המשיב. לדבריו, באותה מסעדה הסתכל החוקר על המשיב, המשיב הסתכל עליו בחזרה, אמר כמה מלים לאותו חוקר ואז בא לעבר המשיב וירק עליו. בתגובה, אמר החוקר כי המשיב סטר לו, והוא הגיש תלונה רשמית על מנת לפתוח בהליכים נגד המשיב. אמנם, הדבר נמנע ולא הוסכם מצד הרשויות לפתוח בהליכים נגד המשיב, דבר שהכעיס את החוקר מאוד, והוא הבטיח למשיב: "אני עוד אדאג לעניין הזה שאתה תיכנס לכלא". לדברי בא כוח המשיב, באירוע זה יש למצוא את הסיבה האמיתית לכל ההליך שננקט נגד המשיב ברוסיה, וגם העתירה שהוגשה לבית המשפט בישראל להסגרתו. כמו כן, מפנה בא כוח המשיב להליכים הרבים והתמוהים שנוהלו נגד המשיב בבתי המשפט ברוסיה, כמפורט לעיל, כשמדברי בית המשפט לערעורים ברוסיה עצמה עולה, כי החלטות הערכאה הדיונית להרשעתו של המשיב התקבלו בפזיזות וללא לימוד מעמיק של החומר הרלבנטי. כמו כן טוען בא כוח המשיב, כי בגלל הצורה הכה פוגעת של ניהול ההליכים נגדו ברוסיה, כשערכאה אחת מרשיעה וערכאה שנייה מזכה, וחוזר חלילה, נגרם למשיב עיוות דין חמור, כשתוך כדי ההליכים האמורים ריצה המשיב שנה וחצי מתוך חמשת שנות המאסר שהוטלו עליו, עד שבסופו של דבר, וגם עקב הצורך לקבל טיפול רפואי, החליט לעלות ארצה, שכן כל משפחתו נמצאת בארץ. ב"כ המשיב מוסיף ומציין כי במקביל, הגיש המשיב תלונה כנגד ממשלת רוסיה בבית המשפט לזכויות האדם באירופה. לטענת בא כוח המשיב, ממשלת רוסיה הצליחה לגלות את מקום הימצאו של המשיב, בישראל, רק לאחר הגשת תלונה רשמית זו, שהגיעה לידי ממשלת רוסיה, כשבתלונה מצוינת כתובתו של המשיב בארץ. 12. לאור הגשת התלונה לבית המשפט לזכויות האדם, שטרם התבררה, עותר בא כוח המשיב להקפאת הליכי ההסגרה בישראל, עד לבירור התלונה האמורה. לדבריו, רק לאחר שיסתיים המשפט בבית המשפט הבינלאומי, ניתן יהיה לפעול בהתאם לתוצאות, ובהחלט סביר להניח כי ממשלת רוסיה תחליט למשוך את בקשתה על מנת להימנע מהיחשפות להליך משפטי בבית המשפט הבינלאומי, אשר, לטענת בא כוח המשיב, לא יחמיא עם ממשלת רוסיה. בתמיכה לבקשתו זו, אף הגיש בא כוח המשיב העתק תלונת המשיב, בתרגום לעברית, שהגיש בבית המשפט לזכויות האדם, כאמור. ##דיון והכרעה## 13. כידוע, במסגרת הליכים להכרזתו של מאן דהוא כבר-הסגרה למדינה זרה, בית המשפט בישראל אינו בודק את סיכויי ההרשעה של המבוקש, ועל כן גם אינו מתייחס לטענות אשר באופיין הנן טענות הגנה, כגון: שאלות בדבר סתירות בעדויות או בעיות במהימנותן. עקרון זה נקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון. ראו, למשל, ע"פ 8010/07 יניב חזיזה נ' מ"י, תק-על 2009(2) 1720, 1722: בנתחו את הראיות, בית המשפט המחוזי הינחה עצמו על פי הכלל כי לצורך הסגרה אין על בית משפט זה לשים עצמו במקום הערכאה הדיונית במדינה המבקשת, ואין עליו להיזקק לבדיקת משקל הראיות, מלבד במקרים חריגים, אלא עליו לבדוק האם די בחומר הראיות, על פניו, כדי לפתוח בהליך פלילי, אשר במסגרתו תתברר שאלת חפותו או אשמתו של מבוקש ההסגרה. לענין זה, די אם יתברר כי יש בחומר הראיות "אחיזה לאישום", וכי אותן ראיות מאפשרות להעמיד לדין את מבוקש ההסגרה בישראל אילו היו העבירות מבוצעות בישראל. כן ראו, ע"פ 3439/04 משה (ז'אן פייר) בן שלום בזק (בוזגלו) נ' היועמ"ש, תק-על 2004(4) 3170: על דרך השלילה נוסיף, כי הליך של הסגרה שונה ונבדל הוא במהותו מהליך של משפט שלסופו נקבעת אשמתו או חפותו של נאשם. הליך של הסגרה אינו הליך של משפט. תכליתו אינה לקבוע מהימנות של עדים ואמיתותן של ראיות, אין מקום לשקילת מישקלן של הראיות - למעט מקרים שבהם על פניהם נעדרות הן הראיות כל מישקל - וסתירות בעדויות אינן מהוות נושא לבירור מעמיק. מן הראיות שהוגשו בתיק עולה, כי אכן קיימת "אחיזה לאישום" כנדרש לצורך הסגרה, וזאת על בסיס הודעות המתלוננת וההודעות האחרות של עדי התביעה ברוסיה וחוות הדעת הרפואיות. מתוך מכלול ההודעות המפורטות לעיל עולה תמונה די ברורה אודות העובדות הנטענות, התומכות באישום נגד המשיב; ופרט לטענות שמעלה בא כוח המשיב באשר לניהול ההליכים נגדו, אין בפיו כל טענת הגנה של ממש בנוגע לעובדות הנטענות עצמן. ודוק: בפני בית המשפט הונחו שתי גרסאות סותרות לחלוטין אודות האירוע נשוא ההליכים המנוהלים נגד המשיב ברוסיה, כשמול גרסת המתלוננת ועדי התביעה האחרים קיימת גם גרסתו של המשיב, לפיה כלל לא נאנסה המתלוננת כפי שהיא טוענת. אלא, שקיומן של גרסאות סותרות כלל אינו מעניינה של המדינה אשר לידיה הוגשה העתירה להסגרה, ומקומה של ההכרעה בשאלות עובדתיות אלו הינו בערכאות של המדינה המבקשת בלבד. אי לכך, המבחן הרלוונטי מבחינת מדינת ישראל אינה אלא האם מכלול הראיות שהוצגו לעיונה היו מקימות "אחיזה" להגשת כתב אישום אילו הייתה העבירה הנטענת מבוצעת בישראל; ועל בסיס ההודעות וחוות הדעת שהוגשו, אין אלא להסיק כי אכן קיימת תשתית ראייתית מספיקה לשם כך בעתירה כפי שהוגשה. 14. ובאשר לניהול ההליכים ברוסיה: אמנם, לפי סעיף 2ב(א)(8) לחוק, לא יוסגר מבוקש למדינה המבקשת במקרה שהיענות לבקשת ההסגרה "עלולה לפגוע בתקנת הציבור או באינטרס חיוני של מדינת ישראל"; ואילו היה בידי המשיב לבסס, בהוכחות של ממש, כי המשיב לא יזכה למשפט הוגן במדינת רוסיה, כי אז ניתן היה לשקול את טענתו, כי על אף כל הראיות לכאורה הקיימות בתיק, אין להסגירו כדי להעמידו שם לדין. ברם, נחה דעתי כי במקרה דנן, המשיב לא עמד בנטל זה. עצם העובדה כי המשיב הגיש תלונה נגד ממשלת רוסיה, בגין אי הסדרים בניהול עניינו, לבית המשפט הבינלאומי לזכויות אדם, אינה כשלעצמה מוכיחה דבר באשר לאמיתות טענותיו, ולא הוגשו ראיות עצמאיות, אובייקטיביות, בתמיכה לטענה זו; מה עוד שבהחלטת בית משפט לערעורים הרוסי מיום 21.12.06 נדחתה טענתו של המשיב כאילו שמעורבותו של אותו חוקר הכריעה את התיק נגדו, זאת מול משקלן המצטבר של כל יתר הראיות נגד המשיב. כמו כן, סבורני כי אין כל הצדקה לבקשת בא כוח המשיב, לפיה יש להמתין בהליך הישראלי עד להכרעה בתלונתו של המשיב בבית המשפט הבינלאומי. חובתה של מדינת ישראל להסגיר מבוקשים בהתאם לתנאי האמנה עליה היא חתומה, איננה מאויינת באמצעות הגשת תלונות לבתי משפט זרים כלשהם, בין בתוך מדינות כאלו ואחרות, ובין בבתי משפט בינלאומיים. מעבר לכך, הרי שההכרעה בתלונתו של המשיב עלולה לקחת שנים רבות, ולא יעלה על הדעת כי בקשת ממשלת רוסיה להסגרת המשיב, אשר הוגשה כדין בהתאם להוראות האמנה ולפי חוק ההסגרה הישראלי, תצטרך להמתין משך שנים עד להכרעה בבית המשפט הבינלאומי. 15. לבסוף יצויין, כי אין להתכחש לכך שההיסטוריה של תיק זה ברוסיה - בה התקיימו דיונים חוזרים וסיבובים רבים בין הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור, אינה הולמת את מושגי הצדק הדיוני המקובלים בישראל בכל הקשור לסיכון כפול וסופיות הדין. אלא, שאין בידי המשיב בהליכי הסגרה הזכות לטעון נגד ההסגרה מכוח ההבדלים בין שיטות המשפט השונות של שתי המדינות. השוו, בג"ץ 3992/04 אלי מימון-כהן נ' מר סילבן שלום, שר החוץ, פורסם במאגרים משפטיים (מיום 5.8.04): המשיבים סבורים (בהתייחס לטענות בדבר הפגיעה בזכות למשפט הוגן), מאידך, "שכל שיטת משפט שונה מרעותה ולא ניתן לצפות שבמדינה זרה יהיו דיני ראיות וסדרי דין זהים לאלה הנוהגים במדינת ישראל. למשל, ברוב מדינות אירופה, שאין מחלוקת כי הן מדינות חוק, אין אפשרות לחקור חקירה נגדית שהיא יסוד מהותי במשפט הפלילי בישראל". מקובלת עלי עמדתם של המשיבים, כי עצם העובדה ששיטת המשפט הנוהגת בתאילנד שונה מזו אשר נוהגת בישראל אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק העברת משפטו של העותר לישראל. מאידך, ספק בעיני אם ניתן לקבל אם הגישה הגורפת לפיה השוני בין שיטות המשפט, יהא טיבו אשר יהא, אינו מצדיק התערבות של המדינה לטובת העותר. מהי אם כן אמת המידה אשר תצדיק, במקרים מסוימים, התערבות מצד המדינה לטובת אזרח שלה הנשפט בנכר? ... יש לבחון את השיטה כולה, על עקרונותיה וכלליה, כדי לראות מה הם האיזונים בין זכויות הנאשם והערובות להוכחת חפותו לבין הסמכויות והיתרונות הניתנים לתביעה. בחינה של מוסד אחד בלבד מתוך השיטה המשפטית כולה אינה מאפשרת לנו להגיע למסקנה מרחיקת לכת שכזאת. (השווה: M. Damaska "Evidentiary Barriers to Conviction and Two Models of Criminal Procedure: A Comperative Study", 121 U.Penn.L.Rev. (1973) 506). במקרה דנן, לא הונחה בפני בית המשפט תשתית כלשהי לביסוס המסקנה המבוקשת, כאילו שאם יישפט המשיב ברוסיה לפי שיטת המשפט שלה, לא יזכה למשפט הוגן. עצם השוני שבשיטות הרוסית והישראלית אינו כשלעצמו מצדיק את הטענה שאין להסגיר את המשיב למדינה המבקשת; כפי שציין בית המשפט העליון (ע"פ 3680/09 סילברמן נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים (מיום 9.11.09)) בן ציון גרינברגר שוני בין שיטות משפט, כשלעצמו, אינו מצדיק הימנעות מהסגרה מחמת פגיעתו בתקנת הציבור. "טרם נמצאו שיטות המשפט המקיימות זהות דיונית ומהותית מוחלטת, אפילו מדובר במדינות בעלות מסורת משפטית משותפת" (פרשת רוזנשטיין, בעמ' 425). כדי להימנע מהסגרה צריך בית-המשפט להיווכח כי התוצאה המשפטית לה יהא המערער חשוף במדינה הזרה תביא להתעמרות קשה, או שתעמוד בניגוד לעקרונות בסיסיים של צדק והגינות. 16. לאור כל האמור, אני מקבל את העתירה ומכריז על המשיב כבר-הסגרה לרוסיה, בגין העבירה המפורטת בעתירה. מעצרחוזההסגרה