רשלנות רפואית טיפולים אסתטיים - הסרת שיער בלייזר מהגב - תביעת פיצויים

דוגמא לפסק דין בנושא הסרת שיער בלייזר מהגב - תביעת פיצויים - רשלנות רפואית טיפולים אסתטיים: העובדות וטענות הצדדים 1. הנתבעת 1 הינה הבעלים של הנתבעת 2, "שר אסתטיק סנטר בע"מ", שהינה חברה העוסקת במתן שירותים אסתטיים, לרבות טיפולים להסרת שיער מן הגוף. ביום 24.4.00, בעקבות פרסום בעיתון מקומי, פנה התובע לחברת "נאטורפיל מדיק סנטר בע"מ", שהייתה בבעלות הנתבעת 1 (להלן: "נאטורפיל"), וביקש להסיר שיער מאזור הגב. לטענת התובע, לאחר שהובטח לו שהשיער יוסר לצמיתות, הוא חתם על הסכם, לפיו שיערו יוסר באמצעות שעווה, ושילם סך 6,000 ₪ עבור סדרת טיפולים. בתחילת שנת 2002, ומשלא הושגה התוצאה המובטחת, הציעה לו הנתבעת 1, הפעם באמצעות הנתבעת 2, טיפולים ע"י מכשיר לייזר. התובע הסכים, חתם על כרטיס קליטת לקוח, ושילם עבור סדרת טיפולים נוספת. בחודש מרץ 2007, החליט התובע להפסיק את הטיפולים. 2. לטענת התובע, למרות שעבר כ- 30 טיפולים במהלך שבע שנים, לא הביא הדבר לתוצאה המובטחת של הסרת שיערו לצמיתות, והטיפולים אף הסבו לו נזקים רבים, וביניהם כאבים עזים, כוויות וכתמים בעור. תביעתו זו נסבה על החזר התמורה החוזית ששילם עבור כל הטיפולים שעבר, בסך 13,000 ₪, החזר הוצאות שהוציא בסך 3,000 ₪, ובנוסף פיצוי בגין כאב, סבל ועוגמת נפש בסך 30,000 ₪. לכתב התביעה צורפו נוסח ההסכם משנת 2000, קבלה מיום 16.4.00 וחוות דעת של ד"ר יוסף שירי. 3. הנתבעות טענו שאין לייחס להן את כשלון הטיפולים שניתנו לתובע באמצעות שעווה, שכן אלה נעשו על ידי חברת נאטורפיל מדיק סנטר בע"מ, אשר חדלה מלפעול זמן קצר לאחר שהנתבעת 1 הפסיקה עבודתה בה. ובאשר לטיפולים באמצעות לייזר, אלה בוצעו אצל הנתבעת 2 לאחר שהתובע לא היה מרוצה מהטיפולים שעבר בנאטורפיל, וביקש לעבור לשיטת טיפולים אחרת המבוססת על טכנולוגיה חדישה שאומצה ע"י הנתבעת 2, כאשר הובהר לתובע שעליו לבצע כ- 20-30 טיפולים והתוצאה תהיה הסרת השיער עד לשלב של שיער פלומתי. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהתובע הפסיק את ההליך הטיפולי מיוזמתו, לא ניתן לייחס לנתבעות הפרה של ההסכם. הנתבעות הכחישו גם את מלוא נזקיו הנטענים של התובע. בנוסף, הגישו הנתבעות בקשה נפרדת למחיקת הנתבעת 1 מהתביעה, ולאחר שהתקבלה תגובת התובע, קבעתי כי החלטה בבקשה תנתן במסגרת פסק הדין. 4. להוכחת תביעתו הגיש התובע את הראיות הבאות: תצהיר מטעמו, תצהיר של גב' מרינה קולקר (בת זוגו לשעבר), קבלה מיום 17.10.01 עבור תשלומים לנאטורפיל, צילומי 17 שיקים שניתנו לנאטורפיל בין התאריכים 2.3.01 - 2.11.02, וכן תמונות בהן נראים אזורי הגב והכתפיים של התובע. מנגד הגישו הנתבעות את תצהירה של הנתבעת 1, גב' שרי אלדד, הסכם בין התובע לנאטורפיל מיום 7.10.01, וחוות דעת רפואית של ד"ר איגור רובנוביץ'. הטענות במישור החוזי 5. בבחינת טענותיו של התובע עולה כי בפועל נערכו שתי התקשרויות: האחת, בהסכם מיום 24.4.00 בינו ובין חברת נאטורפיל (להלן: "ההסכם הראשון"), וההתקשרות השנייה בתחילת שנת 2002, אשר נערכה עם הנתבעת 2, בסופה חתם על כרטיס קליטת לקוח (להלן: "ההסכם השני"). יצויין, כי הוצג הסכם נוסף שנחתם בין התובע לנאטורפיל ביום 7.10.01, שהצדדים לא פירטו מה היו נסיבות עריכתו, כפי שלא טרחו לפרט עובדות רבות אחרות, והותירו סימני שאלה רבים שלא באו על פתרונם במסגרת הראיות, ובהם מה היו נסיבות ההתקשרות השניה בין הצדדים, היכן ומתי נחתם ההסכם השני, וכיצד הועברו לנתבעת 2 התשלומים עבורו. אף העתק מההסכם השני, אשר נטען כי צורף כנספח לכתב התביעה, לא הוצג כראיה ולא נמצא לו זכר בתיק בית המשפט. הנסיבות החסרות, העמימות והערפול מוצאים ביטוי גם בעדויות הצדדים, ועל כך יורחב בהמשך. ההסכם הראשון 6. לדברי התובע, טענתו להפרת הסכם על ידי הנתבעות מתייחסת לכל תקופת ההתקשרות (לרבות זו של ההסכם הראשון), וזאת כיון שהנתבעת 1 הייתה צד להתקשרות בהיותה הבעלים של נאטורפיל, והיא זו שיצרה בפניו את הרושם, גם במסגרת ההתקשרות השניה, כי הוא ממשיך בטיפולים אצל אותה חברה. אלא שעיון בנוסח ההסכם (נספח א' לכתב התביעה) אינו מעלה, ולו ברמז, כי הנתבעת 1 היא צד להסכם הראשון. ההסכם נעשה בין התובע לבין נאטורפיל בלבד, חברה זו לא נתבעה על -ידו, ואף הובהר על ידי הנתבעת 1 - באופן שלא נסתר - כי נאטורפיל הפסיקה את פעילותה עוד בטרם הוקמה הנתבעת 2 (נ/2): "4. לפני שנים הייתה בבעלותי חברה שפעלה כזכיינית של חברת נאטורפיל מדיק סנטר. הטיפולים שניתנו בזמנו בחברת "נאטורפיל מדיק סנטר בע"מ" הינם טיפולים קוסמטיים בוצעו בעיקר ע"י החדרת חומרים לשורשי השיער ע"י אלקטרודות והוצאת השיער בעזרת שעווה. אילו שיטות של טרום עידן מכשירי הלייזר שכבשו את שוק האסטטיקה הרפואית בשנים האחרונות. 5. החברה כבר אינה קיימת מזה שנים רבות... 6. בשנת 2002 החלטתי לפתוח מכון עצמאי שאינו קשור לרשת נאטורפיל שפשטה את הרגל זמן קצר לאחר עזיבתי אותם. פתחתי חברה חדשה בשם "שר אסתטיק סנטר בע"מ"...". הנתבעת 1 התייחסה לכך גם בעדותה (עמוד 18): "ש. האם את עצמאית ת. אני חברה בע"מ מאז ומתמיד. משנת 2002 אני שר ולפני כן הייתי זכיינית של נטורפיל, שהייתה גם חברה בע"מ. (...) ש. את באופן אישי שווקת לתובע את השירותים ת. אני מנהלת את החברה ולא באופן אישי. אם יש לקוח שמתלונן אני האוזן הקשבת. ש. האם את נתת הצעות לתובע במועדים הרלוונטיים לקבל את השירותים... ת. עם הלייזר אני יודעת שישבנו עם מישהו שהיה אצלנו מומחה בחברה, יועץ ואמרנו לו שכיון שהחברה לא פעילה אנחנו הולכים לעבור לחברה אחרת ואלה שרוצים לעבור אנחנו עושים להם מחיר עלות. ש. מה בקשר לשעווה בשנת 2000... ת. לא. הייתה עוד יועצת ואני לא היית מעורבת בזה". לאור האמור לעיל, ברור שקיים קשר בין שתי החברות, והנתבעת 1 היתה בעלת החברות ומנהלת בהן, אלא שמעבר לעובדה זו לא הובאה כל ראיה נוספת המוכיחה זהות בין החברות או שהנתבעת 1 קמה במקומה ותחתיה של נאטורפיל, ובנסיבות אלו אין בסיס לטענה שמדובר באותה חברה תחת שם אחר, ולא ניתן בדרך זו לחייב חברה בעלת שם וזהות נפרדת, בגין הסכמיה של חברה אחרת שהפסיקה את פעילותה זה מכבר. גם טענתו של התובע בדבר המצג שהוצג לו לאורך כל הטיפולים כי מדובר באותה חברה, אין לה על מה שתסמוך, והרושם שנוצר הוא שהתובע ידע מראש, ובטרם התקשר עם הנתבעת 2, כי מדובר בחברה אחרת שאינה נאטורפיל, הן לאור השמות השונים של החברות, פער הזמנים בין ההתקשרות הראשונה לשנייה, ההבדל בצורת ההתקשרות עם כל חברה - כשאחת מעוגנת בהסכם, ואילו השנייה בכרטיס קליטת לקוח. ודוק, כינויו של מסמך ההתקשרות השני "כרטיס קליטת לקוח" מדבר בעד עצמו לעניין ההפרדה בין החברות. אף צילומי השיקים שצורפו לתצהיר התובע (ת/1) מחזקים מסקנה זו; מדובר ב- 17 שיקים שנמשכו ע"י התובע לפקודת נאטורפיל, ונושאים תאריכים שונים בחודשים מרץ 2001 ועד נובמבר 2002, כאשר הקבלה בגין שיקים אלו הוצאה ע"י נאטורפיל. בדיקת השיקים מלמדת כי 9 הוסבו ע"י נאטורפיל לנתבעת 2, כאשר המועד הראשון בו מופיעה גם חותמת הנתבעת 2 על גבי השיקים היא בחודש פברואר 2002 - המועד בו נקלט התובע כלקוח אצל הנתבעת, באופן המצביע על התקשרות חדשה. יש להניח כי אילו היו הצדדים נחקרים על נסיבות הסבת השיקים וכיצד הועברו בין החברות, ניתן היה לשפוך אור על טענותיהם בנוגע להתקשרות ביניהם, אלא שהדבר לא נעשה, וכל מסקנה תהיה בבחינת השערה בלתי מבוססת, ועל כן אין בשיקים אלה כדי ללמד על התקשרות עם אותה חברה. חיזוק נוסף למסקנה כי אין מדובר בהתקשרות אחת ממושכת, מצאתי בעדותו של התובע, שבהקשר זה היתה מתחמקת ולאקונית: "ש. ... מי זו החברה. ת. נטורפיל. אני יודע? ראיתי בעיתון המקומי פרסום של חברת נטורפיל ובעקבות ההודעה הגעתי למשרדיה ומאז התחיל הקשר שנמשך לאורך 7 שנים. ש. חברת נטורפיל נתבעת פה בתביעה ת. זה רלוונטי? אני ראיתי פרסום שלה... מבחינתי טיפל בי אותו אדם הזהות שלו לא השתנתה. לא בררתי מה החברה שנותנת לי את השירותים. (...) ש. אני אומר לך שבטופס כתוב שקיבלת מחיר מיוחד בגלל שעברת מנטורפיל וזה לא תואם מה שאמרת שלא ידעת ולא עניין אותך מי החברה. ת. היא הביאה לי טופס ואני חתמתי ואני הייתי משוכנע שאני ממשיך בנטורפיל. מבחינתי לא השתנה דבר. בזמנו הייתי תמים. נכון שהיום אני משפטן אבל אז לא הייתי והיום אני לא הייתי חותם על זה... לא התעמקתי בזה שכתוב... בטופס לא כתוב לאן עברתי ובכלל לא כתוב את שם הנתבעת". מעדותו של התובע ניכר ניסיון להציג עצמו כמי שלא ידע ולא הבין דבר מהמתרחש סביבו, דבר שאינו מאפיין את מי שפונה באופן רצוני לטיפול קוסמטי ממושך ויקר, ויכול לבחור בצורה מושכלת ומדוקדקת עם מי הוא מתקשר, מהו המוניטין והניסיון של אותו גוף, ומהן ההמלצות והפרסומים הקשורים בו, ואינני מאמינה כי התובע לא פעל בדרך זו והתקשר עם הנתבעות ללא שבירר ובדק תחילה במה דברים אמורים. מכאן, יתכן ויש בסיס לטענותיו של התובע כנגד נאטורפיל, אולם הוא לא תבע את נאטורפיל ולא הוכיח כי חברה זו והנתבעת 2 הן בעלות אותה אישיות משפטית. לפיכך, בכל הקשור להתקשרות הראשונה - אני דוחה את תביעת התובע. ההסכם השני 7. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שההסכם השני נערך מול הנתבעת 2, ובמסגרתו התחייבות כי הטיפולים באמצעות מכשיר הלייזר יביאו לתוצאה של הסרת השיער לצמיתות. כך, אין חולק כי במועד בו הפסיק התובע את הטיפולים, בחודש מרץ 2007, לא הושלמה התוצאה המובטחת של הסרת השיער לצמיתות. המחלוקת נסבה על השאלה מה היה אומד דעתם המשותף של הצדדים ע"פ ההסכם, ומהי משמעות ההתחייבות להסרת השיער לצמיתות - האם כהסרה מלאה וסופית של השיער - כטענת התובע, או שמא הסרה חלקית עד לשלב פלומתי של השיער - כטענת הנתבעות. 8. התובע הדגיש בתצהירו שבחר להמשיך בטיפולים אצל הנתבעת 2 לאור הבטחה חד משמעית שהטיפול החדש יביא להסרת השיער לצמיתות, בפעם הזו. כן מסר התובע בעדותו, שהנתבעת 1 הבטיחה לו שהטיפול במכשיר לייזר, שהינו מכשיר חדשני, אמור להמית את שורשי השיער באמצעות חשמל ותוצאותיו יהיו אפקטיביות יותר מהטיפולים שקיבל באמצעות שעווה "ושהיא מבטיחה שאני אראה תוצאות במו עיני" (עמוד 13 ות/1). התובע אישר, שהובהר לו בטופס קליטה שעליו לעבור בין 20 ל-30 טיפולים לצורך השגת התוצאה הסופית, ואולם לאחר שעבר כ- 23 טיפולים אשר נפרשו על פני מספר שנים, הוא הבין שהטיפולים לא יובילו לתוצאה הרצויה ועל כן החליט להפסיקם (עמוד 13). 9. הנתבעת 1 אישרה (נ/2, עמודים 17 - 20) שבמעמד ההתקשרות בין הצדדים, היא אכן אמרה לתובע "הסרת שיער לצמיתות", אלא שלדבריה התלווה לכך הסבר לפיו מדובר בהסרה עד לשלב של שערה פלומתית, ובכל מקרה התובע ידע כי בכך מדובר. הנתבעות הפנו להסכם להסרת שיער באמצעות מכשיר לייזר מיום 7.10.01, בין נאטורפיל לתובע, אשר במסגרתו נרשם כי: "הגדרת המונח 'הסרת שיער' לעניין התחייבות החברה משמעותו הסרת שיער עד השלב של שערה פלומתית, קרי שערה רכה חלשה וחסרת פיגמנט". אלא שהסכם זה נעשה עם נאטורפיל, ולא עם הנתבעת ולא הוכח שהצדדים הסתמכו עליו בעת ההתקשרות השניה. גם חוות דעת המומחה מטעם הנתבעות וגם תיק הטיפולים של התובע (שאף הוא לא הוצג כראיה), אין בהם כדי ללמד על אומד דעת הצדדים בעת ההתקשרות, מאחר והם נעשו רק לאחר ההסכם השני, וכיוון שהסכם בכתב לא הוצג אין לי אלא את עדויות הצדדים עצמם. 10. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות אשר קדמו להתקשרות הצדדים, לרבות הטיפולים שעבר התובע בנאטורפיל במשך כשנתיים, המשמעות המקובלת של הביטוי "הסרה לצמיתות" כפי שמובנת אצל כל אדם סביר - אני קובעת כי כוונת הצדדים בעת התקשרותם, כמו גם המצג שהוצג לתובע, היא להסרת השיער באופן מלא וסופי. ואכן, הנתבעת 1 הודתה שכיום היא אינה משתמשת עוד בביטוי "הסרה לצמיתות", וכלשונה אף יצא "חוזר" בעניין אשר מחייב שלא להשתמש במינוח כזה, שכן לאורך שנים וחרף ההסבר שהתלווה לכך, ההבנה של הצד השני היתה כי אכן מדובר בהסרה מלאה ומוחלטת של השיער. הנתבעת 1 לא ציינה מהו אותו "חוזר", ומטעם מי הוצא, ודבריה בעניין זה נותרו בבחינת אמירה בעלמא, אך יש בהם כדי ללמד על דרך הצגת הדברים בפני המטופל באותה עת. עם זאת, לא שוכנעתי שהנתבעות השתמשו בביטוי "לצמיתות" על דרך של מצג שווא או בניסיון מכוון להטעות את התובע. הנתבעת 1 הבהירה שההנחה הרווחת לפני כ- 12 שנים ו"כשהליזר היה עדיין בחיתוליו", הייתה שהטיפולים באמצעות מכשיר הלייזר אכן מובילים להסרה מלאה וסופית של השיער. לדבריה, רק לאחר שמחקרים הראו ששערות חדשות עשויות לצמוח גם לאחר טיפול ממוצע במכשיר לייזר, הופסק לחלוטין השימוש במונח "לצמיתות" ואף הנתבעת 2 הפסיקה להתחייב בלשון זו. עדותה של הנתבעת 1, לפיה האמינה בתום לב שהטיפול בתובע יניב תוצאה של הסרת שיער מלאה וסופית, מהימנה עליי ואני מקבלת אותה. לאור האמור לעיל, אין מנוס מהמסקנה כי הנתבעת 2 הפרה את התחייבותה להסרת שיער לצמיתות על פי ההסכם השני, אולם הדבר לא נעשה על דרך של הטעיה או מצג שווא. מכאן, יש לבחון מהי משמעות ההפרה, והאם הנתבעות אחראיות לכך יחד ולחוד. 11. לענין האחריות המשותפת של הנתבעות - התובע טען להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין נאטורפיל והנתבעת 2, ולא מצאתי כי התקיימו התנאים לכך. הלכה ידועה היא שלחברה ישנה אישיות משפטית נפרדת היוצרת מסך החוצץ בינה ובין בעלי מניותיה, כשהסעד להרמת המסך הינו סעד יוצא ודופן ועליו להוות החריג לכלל של האישיות המשפטית הנפרדת (ראה לדוגמא בע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראווי, פד"י עליון, בעמוד 33). כיום, ועל מנת לבסס עילה להרמת מסך ההתאגדות, יש להוכיח כי מדובר בדבר "צודק ונכון", ובנוסף יש להוכיח קיומו של אחד מהתנאים המנויים בסעיף 6 לחוק החברות, ואשר עניינם שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה על מנת להונות אדם, לקפח נושה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע חובותיה. בחינת הראיות מלמדת כי התובע לא הוכיח שהנתבעת 1 עשתה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של נאטורפיל או של הנתבעת 2 באופן שיש בו כדי להונות או לקפח אדם, או שהשימוש באישיות הנפרדת נועד לסכל כוונת כל דין. אף לא הוכח כל טעם המצביע ששימוש בסעד של הרמת מסך יהיה "צודק ונכון", או כי נעשה באישיות המשפטית של מי מהחברות שימוש המהווה סיכון בלתי סביר ליכולתה לפרוע חובותיה, או כי הרקע לסגירתה של נאטורפיל והקמתה של הנתבעת 2 הוא ניסיון לחמוק מחובות או מכישלון טיפולים שניתנו ע"י נאטורפיל, או כל נסיבה אחרת שיש בה להצדיק סעד זה. כל שהוכח היה רק מפי הצדדים עצמם - ומבלי שטרחו להביא כל ראיה חיצונית - שנאטורפיל והנתבעת 2 הן בעלות ניהול ושליטה זהים, אולם בכך, כפי שקבעתי, אין אינדיקציה מספיקה להוכחת השימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת המצדיקה הרמת מסך. בנסיבות אלה, משלא הוכחו נסיבות המצדיקות הרמת מסך, ומשקבעתי כי ההסכם הופר ע"י הנתבעת 2 במתן התחייבות שלא ניתן היה לעמוד בה, ושלא מתוך כוונה להונות או להטעות - אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1. 12. ובאשר לתוצאת ההפרה - התובע העיד שעבר 23 טיפולים מתוך 30 טיפולים להם התחייבה הנתבעת 2 אך לא הגיע לשום תוצאה (עמודים 12-13). התובע סמך על חוות דעתו של המומחה מטעמו, ד"ר יוסף שירי, לפיה הטיפול נכשל באופן מוחלט ואין עדות לדילול כלשהו בשיער. אלא שלא ברור על סמך מה הגיע ד"ר שירי למסקנה זו, כיצד בדק את התובע, מה היה מצב השיער באזור המטופל בטרם החל התובע בטיפולים, ולא נעשתה הבחנה בין הטיפולים בשעווה ובין הטיפולים במכשיר הלייזר, או השוואה בין צמיחת השיער באזור מטופל לאזור שלא טופל. מומחה התובע גם לא התייצב לחקירה על חוות הדעת, כך ששאלות אלו נותרו ללא מענה, באופן שיש בו כדי להפחית ממשקלה של חוות הדעת. מטעם הנתבעות הוצגה חוות דעתו של ד"ר רובנוביץ', שלדבריו ובהתחשב בחלקי הגוף שלא עברו טיפול להסרת שיער, ובהתחשב בקצב צמיחת שיער האופייני לגבר ממוצע עם הנתונים של התובע, היה הטיפול בתובע אפקטיבי וניתן לראות דילול של השיער. עוד קבע ד"ר רובנוביץ', שלא נמצאו אצל התובע סימני כוויות או כתמים ואף אין עדות לשיערות כהות שצמחו לתובע באזורים אחרים עקב הטיפול באזור הגב. קביעתו של ד"ר רובנוביץ', לפיה החל דילול מסוים בשיער בעקבות הטיפולים שקיבל התובע אצל הנתבעת 2, מתיישבת עם מכסת הטיפולים הגדולה שעבר התובע (כ- 75% מכלל הטיפולים להם התחייבה הנתבעת 2), ואף עם התמונות שהציג התובע, בהן ניכרת דלילות של שיער בחלקים שונים וניכרים באזור הגב. לאור האמור לעיל, אני מקובלות עלי מסקנותיו של ד"ר רובנוביץ', ואני קובעת כי התובע קיבל תמורה, ולו חלקית, בגין ההסכם ומבלי שנגרם לו כל נזק נוסף המעיד על רשלנות בטיפולים, כטענתו. משכך, אני דוחה את טענת התובע בכל הנוגע לטיפול הרשלני, ואולם עקב העובדה שהובטחה תוצאה שלא הושגה, וככל הנראה לא ניתן להשיגה, אני מחייבת את הנתבעת 2 בהשבה חלקית של התשלום שקיבלה בגין ההסכם השני, ומעמידה אותו על שיעור 50% מסך התשלום בגין הטיפולים בלייזר. 13. התובע צירף קבלה בסך 6,996 ₪ (נספח ח-1' לת/1), וקבלה בסך 6,000 ₪ (נספח לכתב התביעה), ששתיהן אינן קשורות לנתבעת 2, הן נושאות תאריכים שקדמו להסכם השני - 16.4.00 ו - 7.10.01, והוצאו ע"י נאטורפיל. עם זאת, מצילומי השיקים שפירטתי לעיל, אשר 9 מתוכם חתומים על ידי הנתבעת 2, ניתן ללמוד על התשלום שהועבר בגין ההסכם השני, בסך 5,247 ₪. לפיכך, על הנתבעת 2 להשיב לתובע מחצית הסכום בצירוף ריבית והצמדה ממועד הפסקת הטיפולים ובסך הכל 3,550 ₪. מעבר לכך, התובע לא צירף כל קבלה המעידה על הוצאות אחרות שהיו לו במסגרת הטיפולים, כנטען על ידו, ועל כן אינני פוסקת פיצוי בהקשר זה. 14. באשר לנזק הלא ממוני - התובע טען כי הטיפולים הסבו לו כאבים, סבל ובמהלכם הוא נאלץ להימנע מחשיפה לשמש, על כל המשתמע מכך. התובע צירף את תצהירה של מרינה קולקר, שהייתה בת זוגו בין השנים 1998 - 2001, ואף היא תיארה את הכאבים שחווה התובע במהלך הטיפולים באותה תקופה, וכן התייחסה למגבלות שהיו כרוכות בטיפולים, ובין היתר, הימנעותו של התובע מללכת לים ולבריכה. אלא שתצהירה של מרינה מתייחס לתקופה שקדמה להתקשרותו עם הנתבעת 2, והיא אף העידה כי אינה מתייחסת לטיפולים באמצעות לייזר (עמודים 15-16), ועל כן אין בתצהירה כדי לשפוך אור על ראש נזק זה. אלא שדווקא הנתבעת 1 מסרה פרטים שיש בהם לבסס את טענת התובע בדבר המגבלות והכאב שעלול להיות כרוך בטיפולים באמצעות לייזר, כאשר ציינה ש"כל טיפול הסרת שיער מלווה באי נוחות. זה יכול להיות מלווה גם בכאבים... זה לא טיפול שהוא כיף" (עמוד 20). כך הדגישה ש"טיפלתי אישית (בתובע - ג.צ.) מבחינה נפשית", וכן:"אנחנו מזהירים את כולם שלא יוצאים לשמש בקיץ, אם רואים גוף שזוף אנחנו לא עושים טיפול" (עמוד 21). כשאלה הם פני הדברים, וכשאני מביאה בחשבון שהתובע רצה בטיפול והיה מודע לכך שהוא כרוך באי נוחות ובכאב, ולאור העובדה שלא ניתן לומר כי הטיפול לא השיג את מטרתו, לפחות בחלקה, אני פוסקת פיצוי על דרך האומדן בסך של 4,000 ₪. סוף דבר 15. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת 2 הפרה את התחייבותה בגין הטיפולים באמצעות מכשיר לייזר, ואני מחייבת אותה לשלם לתובע (השבה + פיצוי) סך של 7,550 ₪. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. בנסיבות העניין ולאור התוצאה - ישא כל צד בהוצאותיו. רשלנותרשלנות רפואית (הסרת שיער)צלקתפיצוייםתביעות רשלנות רפואיתרפואה