פסק דין 1. המבקשים עתרו בבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי. סלע המחלוקת הוא זכותם של רופאים המועסקים ע"י עיריית חיפה והחלו לעבוד לפני 1/9/02, לפנסיה תקציבית. 2. הבקשה הוגשה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה והועברה, על פי החלטת נשיא בית הדין הארצי לעבודה, לבית דין זה. 3. במסגרת הבקשה הוגשו תצהירים ע"י שני הצדדים, חלק מהעדים נחקרו על תצהיריהם. 4. בישיבת 6/6/07 הגישו הצדדים לתיק בית הדין הסדר פשרה. כך נאמר בהסדר: "הצדדים מתכבדים להודיע לבית המשפט הנכבד, כדלקמן: מבלי שיהיה בכך כדי להוות הודאה של מי מהצדדים בטענות משנהו, הצדדים הגיעו להסדר פשרה, על פיו יוסמך בית הדין הנכבד להכריע בסכסוך הנדון על-ידי פסיקת סכום כולל וחד פעמי שלא יפחת מ- 800,000 ש"ח ולא יעלה על 1,350,000 ש"ח לסילוק מלא וסופי של טענות המבקשים בדבר זכויות פרישה של קבוצת רופאים מבית החולים "בני ציון" בחיפה, שבוטחו בפנסיה צוברת במקום, כנטען על ידם, בפנסיה תקציבית. הצדדים מבקשים כי החלטת בית הדין הנכבד על דרך של פשרה תעשה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, כאשר המבקשים יסכמו בעל פה במסגרת הדיון שנקבע ליום 6/6/07, המשיבה והמתייצב בהליך יגיבו בכתב תוך 14 יום לאחר מכן, ולמבקשים תהא זכות תשובה תוך 14 יום לאחר מכן. עם התשלום הנ"ל, לא תהא למבקשים ו/או למי מהמיוצגים על ידם כמו גם למשיבה או למדינה כל תביעה ו/או דרישה ו/או טענה בקשר לעניינים נשוא בקשה זו ו/או כל הקשור בה או הנובע ממנה. הסכום שייפסק על ידי בית הדין הנכבד ישולם ישירות לרופאים הרלוונטיים על ידי המשיבה בתוך 45 יום מיום שיומצא לידי ב"כ המשיבה עותק מאושר של פסק הדין, וכן רשימה שתוכן על ידי המבקשים בהתאם לקביעות פסק הדין, ובה פירוט שמות הרופאים והסכום לתשלום עבור כל אחד מהם, ולאחר שיחתום כל רופא זכאי על כתב סילוק טענות כלפי המשיבה והמדינה, אותו תעביר המשיבה. מהתשלום הנ"ל ינוכה מס על פי חוק. הרופאים הרלוונטיים יהיו רשאים להמציא למשיבה אישורים בדבר תאומי מס או כל אישור אחר מרשויות המס בדבר פטור ממס או בעניין המס מבעוד מועד. במקרה שיידרש פרק זמן נוסף להסדרת נושא המס יידחה מועד התשלום של הסכום הנקוב ברשימה לעיל בהתאם. 5. כל צד ישא בהוצאותיו..." 5. בהתאם להסדר, הוגשו סיכומים ע"י הצדדים, בנוסף לסיכומי המבקשים שנשמעו בפנינו בישיבת 6/6/07. 6. אלה טענות המבקשים כפי שהועלו בבקשה, בסיכומים ובסיכומי התשובה: א. החל משנת 1975 הוסדרה בעיריית חיפה פנסיה תקציבית לכלל עובדי העירייה, בהתאם לכללים הנהוגים בשירות המדינה. ב. תנאי הפנסיה הונהגו במערכת היחסים בין הצדדים, במשך שנים רבות. ג. בשנת 1997 ו- 2001 נערכו הסכמים קיבוציים בין ארגוני העובדים ובין שלוש העיריות הגדולות, לגבי שינוי עתידי של הסדרי הפנסיה, לפיהם עובדים שיתקבלו לעבודה החל מהמועד שיוסכם, יבוטחו במסלול של פנסיה צוברת. נטען כי ההסתדרות הרפואית סרבה לחתום על ההסכם הראשון. ד. בשנת 2000 נערך הסכם קיבוצי בין ההסתדרות הרפואית לבין מדינת ישראל, לפיו הוענקו לרופאים הטבות שונות, ובמסגרת והוסכם על מעבר מפנסיה תקציבית לצוברת, בהתאם לעקרונות ההסכם שנחתם עם ההסתדרות הכללית החדשה בשנת 1997, וכי יחתם בין הצדדים הסכם עתידי בעניין זה. נטען שהסכם כזה לא נחתם. ה. בשנת 2002 נערך שינוי חקיקה שלפיו המועד העתידי בו יחול השינוי בהסדרי הפנסיה לגבי עובדים חדשים, הוא 1/9/02. ו. נטען כי נודע למבקשים שהחל משנת 1995 ערכה עיריית חיפה שינוי חד צדדי במערך ההסדרים הפנסיוניים שחלו על הרופאים, בכך שהרופאים המועסקים בבית החולים "בני ציון" שהחלו לעבוד משנת 1995, מבוטחים בפנסיה צוברת ולא בפנסיה תקציבית. ז. נטען כי מדובר בהחלטה חד צדדית של עיריית חיפה, שינוי חד צדדי של תנאי הפנסיה, ללא ניהול מו"מ וללא ידיעתה של ההסתדרות הרפואית. ההחלטה משנת 1995 הוסתרה מההסתדרות הרפואית. נטען שהחלטה זו התקבלה בחוסר סמכות שלא ע"י הגורמים המוסמכים לקבלה. ח. נטען כי החלטת מועצת העירייה משנת 1957 בעניין הסדרי הפנסיה של הרופאים, נהגה במערכת יחסי העבודה בין הצדדים במשך שנים רבות ולראיה - כאשר העירייה ביקשה לשנות זאת, ניהלה מו"מ עם ההסדרות הרפואית. ט. נטען כי יש לראות בהחלטה משנת 1957 כהסדר קיבוצי מחייב. י. נטען כי העירייה נהגה בעניין זה בחוסר תום לב. יא. נטען כי אף אם העירייה היתה רשאית לסטות מהחלטתה משנת 1957 הרי שנפלו במהלכיה פגמים של פעולה באופן חד צדדי, הפרת חובת הגילוי, אי קיום הוועצות, אי יידוע הארגון היציג, אי ניהול מו"מ עם הארגון היציג ועוד. יב. נטען לאפליה בין הרופאים המועסקים ע"י עיריית חיפה לבין רופאי בית החולים בני ציון. יג. לעניין גובה הפיצוי בעקבות ההסדר שהושג - נטען כי ההסתדרות הרפואית ביצעה ויתור משולש, בהיבט של ויתור על מעבר לפנסיה תקציבית, וכן ויתור על חלק מהותי מחוות הדעת האקטוארית. לאור האמור התבקש בית הדין לפסוק את כל הסכום. 7. אלה טענות עיריית חיפה בתגובה ובסיכומים: א. הבקשה התיישנה. חלפו מעל 10 שנים ממועד קבלת ההחלטה, בשנת 1995. ב. ההחלטה משנת 1957 בדבר פנסיה תקציבית, היתה החלטה חד צדדית. ג. בשנת 1995, עקב קשיים תקציביים, הוחלט לבטח את כל העובדים שיחלו לעבוד החל משנת 1995, בקרן פנסיה צוברת. פעולה זו היתה שינוי של החלטה משנת 1957. ד. במהלך כל השנים התקיימו בעירייה שני מסלולי פנסיה. האחד - פנסיה תקציבית לעובדים קבועים בלבד. השני - פנסיה צוברת. ה. כל אחד מהעובדים שהתקבלו החל משנת 1995 ידע שהוא מבוטח בפנסיה צוברת, הדבר צויין בהסכם העבודה וכן בתלושי השכר. ו. התנהגות ההסתדרות הרפואית במשך השנים ושחיקתה, יוצרת השתק ומניעות. ז. לא ניתן כיום להחזיר הגלגל אחורנית. ח. מלבד ההחלטה משנת 1957 וההחלטה משנת 1955, לא קיימת כל הוראת חוק או הסכם הקובעים הסדרי פנסיה שונים. ט. על עיריית חיפה ועובדיה לא חלה חוקת העבודה ולא חל הסכם קיבוצי כללי או מקומי המסדיר את תנאי עבודתם של רופאי בית החולים. י. החלטת מועצת העירייה משנת 1957 אינה מהווה הסדר קיבוצי, לא היתה פרי משא ומתן אלא החלטה חד צדדית. יא. נטען שכפי שהמדינה החליטה בשנת 2002 לעבור למסלול של פנסיה תקציבית, משיקולים כלכליים, כך החליטה גם העירייה, בשנת 1995. יב. נטען למניעות מכח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, ולפיכך נדרשת התערבות הממונה על השכר בטרם תינתן החלטה. יג. נטען כי מעולם לא נחתם הסכם קיבוצי בין ההסתדרות הרפואית לבין העירייה העוסק בהחלת תנאי פנסיה תקציבית. יד. נטען עוד כי העירייה לא הסתירה את החלטתה מ- 1995 ופעלה בתום לב ובשקיפות מלאה, ההסדר בדבר פנסיה תקציבית נכתב בחוזה העבודה של הרופאים ובא לידי ביטוי בתלושי השכר. טו. לעניין גובה הפיצוי, נטען כי מתוך 22 הרופאים שבהם מדובר, 8 הם רופאים מומחים וכל היתר אינם זכאים ממילא לפנסיה תקציבית או שאינם זכאים לכל התקופה. טז. נטען כי הפנסיה הצוברת שקולה במהותה לפנסיה התקציבית. 8. לתיק הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כדלקמן: א. על הבקשה חלה התיישנות. העילה נולדה בשנת 1995. ב. ההחלטה המקורית מ- 1957 היתה החלטה חד צדדית. אין מדובר בזכות קנויה. ג. ההחלטה משנת 1957 אינה בגדר הסדר קיבוצי. ממילא - אף אם יקבע שמדובר בהסדר קיבוצי, הרי שאין לאכוף אותו משאינו עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה לשאלה אימתי יאכף הסדר קיבוצי. ד. לא נפל פגם בהחלטה מ- 1995. ה. נטען לשיהוי ולשינוי מצב לרעה. ו. נטען כי כל המשק הציבורי עבר לפנסיה צוברת ולכן לא ניתן להעביר את הרופאים כיום למסלול של פנסיה תקציבית. ז. נטען כי הסדר פנסיה צוברת שיקול במהותו להסדר פנסיה תקציבית, בהיבט הכולל. ח. נטען לתחולת הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב ולצורך באישור הממונה על השכר. בסיכומי המדינה הצטרפה היא לסיכומי העירייה. 9. מטעם המבקשים הוגשו תצהירים: א. גב' רחל הרצוג - רכזת תחום פנסיה ויחסי עבודה בהר"י. ב. ד"ר יורם בלשר - יו"ר ההסתדרות הרפואית. ג. ד"ר בועז וולר - יו"ר ועד הרופאים בבי"ח בני ציון. ד. חוות דעת אקטוארית. 10. מטעם העירייה הוגש תצהיר של מר אילן שדות, מנהל האגף למשאבי אנוש בעירייה, ומר מוטי זריהן מ"מ מנהל משאבי אנוש בבי"ח בני ציון. 11. מטעם היועץ המשפטי לממשלה הוגש תצהיר של מר יוסי כהן, משנה לממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר. 12. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 26/12/06 העידו גב' רחל הרצוג, ד"ר וולר והאקטואר מר ויסברגר. 13. נקבע דיון נוסף ליום 7/3/07, אולם אחד מנציגי הציבור שהוזמנו, לא התייצב. לפיכך, נקבעו מועדי דיון נוספים. על פי החלטה מיום 24/5/07, הוחלף נציג הציבור שלא התייצב, בנציג ציבור אחר, מהטעמים המצויינים בהחלטה. 14. בישיבת 6/6/07 הוגש הסדר הפשרה כמצויין לעיל ונשמעו סיכומים בעל פה מטעם ב"כ המבקשים. 15. אלה המסמכים הרלבנטיים להכרעה במחלוקת שבין הצדדים א. מב/1 - מסמך "תזכיר משרדי" מיום 5/5/07, מאת מזכיר העיר חיפה, שכותרתו "הנהגת חוקת הפנסיה הממשלתית לגבי עובדי העירייה". במסמך נכתב: "הוחלט להנהיג בעירייה את חוקת הפנסיה הממשלתית, בתוקף מ- 1/4/57, כפוף לשני התנאים הבאים: א) לגבי המקרים בהם הוסכם על יציאה לפנסיה לפני ה- 1/4/57 - יידונו באופן אינדיבידואלי על תנאי הפנסיה. ב) לא תינתן אפשרות להוון הפנסיה (היינו המרת חלק מהפנסיה בתשלום חד פעמי)". ב. הסכם קיבוצי מיום 3/3/99, בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות (ירושלים, תל-אביב, חיפה) וגופים נוספים, לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בעניין: "שינוי שיטת הפנסיה הנהוגה אצל המעסיקים, מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת לגבי קבוצות העובדים ...". בסעיף 4 להסכם, שכותרתו "מסלול פנסיה תקציבית" נקבע: "... בחיפה - חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל - 1970, מכח החלטת מועצת עיריית חיפה משנת 1957". עירית חיפה אינה חתומה על ההסכם. ג. הסכם קיבוצי מיום 26/7/01 בין מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין ההסתדרות הכללית החדשה, העוסק במחלוקת אודות המעבר לפנסיה צוברת בשירות הציבורי. ד. הסכם קיבוצי מיום 13/7/00 בין ממשלת ישראל, שירותי בריאות כללית והדסה, לבין ההסתדרות הרפואית, שנושאו מתן זכויות שונות לרופאים, וכן הסדרת המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, המחילה את הוראות הסכם 3/3/99. ה. כתב הצטרפות, לפיו מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות, מצטרפים להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 13/7/00 ומחילים את הוראותיו על הצדדים להסכם. 16. הובהר כי בשנת 1995 התקבלה בעירייה החלטה שלא לבטח עובדים חדשים בפנסיה תקציבית אלא בפנסיה צוברת. בתצהירו של מר אילן שדות, מנהל האגף למשאבי אנוש בעיריה, נכתב: "ההחלטה נתקבלה על ידי הנהלת משאבי אנוש במשיבה בידיעתו של כב' רה"ע דאז". ההחלטה לא הובאה לעיוננו. ככל הנראה על בסיס החלטה זו, הרופאים שהתקבלו לעבוד בבי"ח בני ציון משנת 1995 ואילך, אינם מבוטחים בפנסיה תקציבית אלא בפנסיה צוברת. הוראה לענין פנסיה צוברת נכתבה מפורשות בהסכם העבודה של אותם רופאים (לתצהירי העירייה צורף דוגמא של הסכם). מרכיב ההפרשות לפנסיה מופיע בתלושי השכר של הרופאים. 17. החלטה משנת 1957 נבחן להלן האם יש לראות במסמך משנת 1957 כמסמך מחייב בין הצדדים לסכסוך כאן ומה הם הדרכים לשנותו. לטענת המבקשים, יש לראות בהחלטה משנת 1957, כהסדר קיבוצי. המשיבים טוענים כי אינה בגדר הסדר קיבוצי אלא בגדר החלטה חד צדדית של המעביד. שיטת המשפט הישראלי מכירה בהסדר קיבוצי שאינו פרי הסכמה בין הצדדים כי אם פרי הוראה חד צדדית של המעביד. ראו לעניין זה מאמרה של פרופ' רות בן ישראל, דיני עבודה כרך ג', בעמ' 1327, שם נאמר: "הסדר קיבוצי חד צדדי, כשמו כן הוא: הוראותיו נקבעות על ידי צד אחד בלבד. יש שני מצבים עיקריים שבהם יכול להיווצר הסכם קיבוצי חד צדדי. במצב אחד מדובר בהוראה חד צדדית של המעביד, כגון פרסום הודעות נוהל מצידו ... במצב אחר נוצר ההסדר הקיבוצי כתוצאה של הוראה חד צדדית, בעלת תחולה נורמטיבית, מצד גורם שלישי שאינו שותף למערכת יחסי העבודה ...". (ההדגשה הוספה) וראו לעניין זה עסק' 1007/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, פדע לז 795 בעמ' 210, (שם נדון הסדר קיבוצי חד צדדי מן הסוג השני). מכאן, כי עצם העובדה שההחלטה משנת 1957 היתה החלטה חד צדדית, אינה מונעת קביעה כי בהסדר קיבוצי עסקינן. 18. זאת ועוד. הובהר כי במשך השנים פעלו הצדדים בהסתמך על אותה החלטה, משמע - כל העובדים בעירית חיפה (למעט אלה שאינם קבועים) היו מבוטחים בפנסיה תקציבית. העובדה שהעיריה ראתה לנכון לקבל החלטה, בשנת 1995, המשנה מהנוהג רב השנים, מוכיחה כאלף עדים כי אף לשיטת העיריה, ההסדר המחייב במשך כל השנים מאז 1957, היה פנסיה תקציבית לעובדים. 19. לאור האמור אנו קובעים כי ההחלטה משנת 1957, היא בבחינת הסדר קיבוצי. אף שראשיתה בהחלטה חד צדדית של העיריה, הרי שברבות השנים, לאור התנהגות הצדדים, הפכה להסדר קיבוצי. יש לבחון עתה מה הם הדרכים לשנות את ההחלטה. לטענת המשיבים - היה על העיריה להודיע להם על השינוי הצפוי ולנהל איתם משא ומתן בענין זה. לטענת המשיבים - "הפה שאסר הוא הפה שיתיר" משמע- כשם שההחלטה משנת 1957 היתה חד צדדית, כך גם שינוי ההחלטה יכול שיהיה פרי החלטה חד צדדית של המעביד. 20. בעניין דבע נב/ 2-4 חברת תרכובות ברום בע"מ נ' ההסתדרות הכללית, פדע כג' 456, בעמ' 464 נקבע: "חובות הצדדים ליחסים הקיבוציים נובעות בראש ובראשונה מן ההתחייבות שקיבלו על עצמם בהסכמים הקיבוציים החלים עליהם. בנוסף לכך עליהם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, הן בקיום של חיוב הנובע מחוזה והן בחיובים שאינם נובעים מחוזה (סעיפים 39 ו- 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973). אולם בנוסף לאלה, על פי עקרונות היסוד של משפט העבודה, אפיים של יחסי העבודה הקיבוציים מחייב כל צד להם לקיים היוועצות עם הצד האחר בנושאים שבמסגרת סמכותו וכוחו, הנוגעים לכלל העובדים או שיש להם משמעות עקרונית מיוחדת במקום העבודה. היוועצות זו, בדומה להתייעצות על פי כללי המשפט המינהלי, אסור שתהיה "פורמלית" על מנת לצאת ידי חובה, אלא היא צריכה להיות מבוססת על "נכונותם ההדדית של שני הנוגעים בדבר לשמוע ולהשמיע, לשכנע ולהשתכנע".... תהליך ההיוועצות חייב להיות "תהליך דו צדדי - מצידו האחד הגורם המייעץ ומן הצד השני הגורם המקבל, הנותן דעתו בלב פתוח ובנפש חפצה לעצה המובאת בפניו ומכריע לאורה בגדר הסמכות שהוקנתה לו".... נטעים, כי לעניין זה, אין נפקה מינה אם מדובר בחברה ממשלתית (דוגמת העניין שלפנינו) או במעביד אחר. תהליך ההיוועצות, כאשר הוא נעשה כהלכה, יביא כדבר מובן מאליו לשיפור היחסים הקיבוציים, וימנע במרבית המקרים גם שרירות או אי סבירות בהחלטתו של הצד ליחסים הקיבוציים הניתנת במסגרת סמכותו וכוחו". (ההדגשה הוספה) בעניין עסק 1005/00 עתי"ם סוכנות החדשות בע"מ נ' האיגוד הארצי של עתונאי ישראל ואח', נקבע: "חובות הצדדים ליחסים הקיבוציים נובעות בראש ובראשונה מן ההתחייבויות שקיבלו על עצמם בהסכמים הקיבוציים החלים עליהם. בנוסף לכך עליהן לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, הן בקיום של חיוב הנובע מחוזה והן בחיובים שאינם נובעים מחוזה.... אולם בנוסף לאלה, על פי עקרונות היסוד של משפט העבודה, אפיים של יחסי העבודה הקיבוציים מחייב כל צד להם לקיים היוועצות עם הצד האחר בנושאים שבמסגרת סמכותו וכוחו, הנוגעים לכלל העובדים או שיש להם משמעות עקרונית מיוחדת במקום העבודה...". (ההדגשות הוספו) ראו בענין זה גם: עסק 8/99 ההסתדרות הכללית החדשה מרחב תל אביב נ' אוניברסיטת תל אביב, פד"ע לט 791. על נושא זה נכתב גם במאמרם של פרנסיס רדאי וגיל - עד נועם, ארגוני עובדים ומשא ומתן קיבוצי בישראל - מבט אל המאה ה 21, משפטים לד (1). 21. ההלכות הנ"ל קבעו וביססו את חובת המעביד לנהל משא ומתן עם ארגון העובדים על נושאים הקשורים לכלל העובדים, אף אם אין עליו חובה על פי דין לעשות כן. למצער, בענייננו, היתה מוטלת חובה על העיריה ליידע את הארגון היציג בדבר החלטה זו, ואולם אף פעולה זו לא נעשתה. מחומר הראיות שהוגש עולה כי ההחלטה הנטענת משנת 1995, לא היתה רלבנטית רק לרופאים בבית החולים בני ציון, כי אם לכלל עובדי העיריה. בנסיבות אלה היתה מוטלת חובה על העיריה ליידע את הארגונים היציגים שאיתם היא עובדת באופן שוטף, בדבר החלטה זו. משזו קביעתנו, הרי שאין עוד צורך לדון בשאלה האם ההחלטה משנת 1995 התקבלה על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה (נציין כי לא הוגש חומר עובדתי שיאפשר לנו להכריע בסוגיה זו). 22. לכך יש להוסיף את העובדה שהעיריה היתה ועודנה מעורבת, במידה כזו או אחרת, במשא ומתן לקראת העברת כלל העובדים לפנסיה צוברת. במסגרת זו חתם נציג של שלוש הערים הגדולות (ובכללם עירית חיפה) על הצטרפות להסכם 7/00, העוסק בין השאר בהסדרת המעבר לפנסיה תקציבית. מר שדות טען בתצהירו כי ההצטרפות של עירית חיפה לא היתה לענין הפנסיה הצוברת - שכן על נושא זה התקבלה החלטה כבר בשנת 1995, אלא לענין ההטבות הכספיות שהוענקו לעובדים באותו הסכם. אין לטענה זו רמז כלשהו בכתובים. אין רמז בכתובים לכך שהעיריה יידעה את הארגון היציג בדבר החלטה משנת 1995, ואין גם רמז בכתובים לכך שהעיריה הצטרפה להסכם 2000, אך ורק בענין ההטבות הכספיות ולא בענין הפניסה. 23. טוענת העיריה כי כל אחד מהרופאים ידע על עובדת היותו מבוטח בפנסיה צוברת ולא בפנסיה תקציבית, וכי די בכך. טענה זו אם תתקבל, יש בה כדי לאיין את מעמדו של הארגון היציג. לא יעלה על הדעת שיתאפשר למעביד לעקוף את הארגון היציג על ידי החתמת העובד על הסכם אישי. 24. סוף דבר, אנו קובעים כי העיריה פעלה שלא כדין ובחוסר תום לב בכך שביטחה את רופאי בית חולים בני ציון שהחלו לעבוד לאחר שנת 1995, בפנסיה צוברת, זאת ללא שיידעה את הארגון היציג על כך שהתקבלה החלטה כלשהי בענין זה. 25. באשר לטענת העירייה והמדינה, לפיה אף אם עסקינן בהסדר קיבוצי, הרי שהוא אינו בר אכיפה, נציין כי משהוסכם על הצדדים כי התביעה לאכיפה לא תידון אלא יידון רק נושא הפיצוי הכספי, הרי שאין עוד צורך להדרש לשאלה זו. 26. הפיצוי המגיע יש לבחון עתה מהו הפיצוי המגיע בגין הפרה זו, זאת במסגרת ההתוויה המוסכמת על הצדדים. 27. במסגרת קביעת גובה הפיצוי, נתייחס להלן לטענת ההתישנות שהעלו המשיבים. עסקינן בהחלטה נטענת של העיריה, משנת 1995. אין חולק שהעיריה לא העבירה את ההחלטה או את תוכנה לידיעת המבקשים. כפי שפורט לעיל, הצדדים חתמו על הסכמים שונים שבהם התיחסות מפורשת לנושא פנסיה תקציבית, כולם מאוחרים לשנת 1995, ובאף אחד מהם לא נאמר להסתדרות הרפואית שקיימת החלטה של העיריה משנת 1995, המשנה מצב קיים משנת 1957. מטעמים אלה אין אנו מקבלים את טענת ההתישנות כחוסמת את הזכות להגשת הבקשה. לנושא חלוף הזמן נתייחס להלן בקביעת גובה הפיצוי. 28. הצדדים הסכימו כי מדובר נכון להיום על 22 רופאים (טיעוני המבקשים בסיכומיהם, וכן סעיף 5.7 לסיכומי העירייה). 29. עיון בחוות דעת האקטואר מטעם ההסתדרות הרפואית, מר ויסברג, מעלה כי נערכה השוואה בין מסלול של פנסיה צוברת לבין מסלול של פנסיה תקציבית. נמצאו מספר אי דיוקים בחוות הדעת. כך - נלקח בחשבון כי כל הרופאים יעבדו בעירייה עד גיל הפרישה, דבר שאינו ודאי. נלקח בחשבון כי העירייה הפרישה עבור העובדים 2.3% בגין השלמת פיצויי פיטורים אף שנתון זה אינו ודאי. נלקח בחשבון שכל הרופאים נשואים, וכי הנשים צעירות מהגברים ב- 3 שנים, אף כאן נתון סטטיסטי שאין הכרח כי הוא נכון לאוכלוסיה הנדונה. ודוק - ההסתדרות הרפואית מייצגת את הרופאים. לא היתה כל מניעה לקבל מהם את הנתונים המדויקים הנדרשים לחוות הדעת. 30. העירייה טענה כי לגבי עובדים שאינם קבועים, אין עליה ממילא חובה לבטחם בפנסיה תקציבית ולפיכך אין מדובר ב- 22 רופאים אלא ב- 8 בלבד. ב"כ ההסתדרות הרפואית התנגד להעלאת טענה זו, מן הטעם שסוכם על 22 רופאים כתנאי להסכם הפשרה, וכי העירייה מנועה מלטעון בעת אחרת. 31. בפסק הדין להלן נתייחס ל- 22 רופאים, זאת מן הטעם שלא הובהר די מי מהרופאים הינו בגדר עובד קבוע ומי לא, וזאת במיוחד בהתייחס לחלופת מכתבים שצורפה לסיכומי ההסתדרות הרפואית, משנת 2005, אודות מחלוקת קיימת בדבר הגדרת רופא קבוע. 32. בקביעת גובה הפיצוי ופרק הזמן לפיצוי, אנו מתחשבים באלה: א. העובדה שחלוף הזמן ואי יידוע הארגון היציג במועד, גרמו לכך שלא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית ולבטח את הרופאים בפנסיה תקציבית. כל שנותר הוא לבצע חישוב של פיצוי כספי. ב. העובדה שהארגון היציג ידע על הנושא לפחות משנת 2002 אך התמהמה בהגשת הבקשה לבית הדין. באשר לטענתו כי לא נמסרו לו נתונים, הרי שמדובר על מקום עבודה אחד ועל מספר לא רב של עובדים, ולא היתה כל מניעה לקבל את כל המידע הנדרש מהרופאים עצמם, שהם חברי הארגון. ד. העובדה שכל אחד מהרופאים ידע בדיוק מה הן זכויותיו, ידע וקיבל, משמע - הסכים להיותו מבוטח בפנסיה צוברת. לראיה, איש מהרופאים לא פנה בענין זה לארגון היציג. ה. העובדה שלא ניתן במתכונת הנוכחית לערוך השוואה מדויקת בין מסלול הביטוח בפנסיה תקציבית לבין מסלול של פנסיה צוברת, והצדדים אף לא טענו לכך בפירוט בסיכומיהם. לכן, יש לטעמנו לבצע חישוב על בסיס פיצוי הרופאים בגין מרכיב "הפרשות העובד", שלא קיים בפנסיה תקציבית. 33. עיון במסמך מב/1 מעלה כי העובדים המועסקים ב- 100% משרה, שכרם עומד על כ- 8,500 ₪ בממוצע. 5.5% מסכום זה הוא כ- 500 ₪, ולשנה 6,000 ₪. סכום זה עבור 22 רופאים עומד על סך כ- 132,000 ₪ לשנה. ודוק - הובהר בעת הדיון כי לא כל הרופאים מועסקים במשרה מליאה. יחד עם זאת, לצורך החישוב התיחסנו למשרות מליאות. 34. לטעמנו, לאור כל הנימוקים שמסרנו לעיל, לא יהיה זה נכון לקבוע פיצוי בסכום המקסימלי שהיתוו הצדדים. נציין בהקשר זה כי בשנים האחרונות החלו עובדי המדינה להשתתף אף הם במימון הפנסיה (בשעור 2%). 35. לאור האמור אנו קובעים כי הפיצוי יעמוד על שבע שנים, סה"כ 924,000 ₪. יובהר - מכיוון שחלק מהרופאים אינם מועסקים במשרה מליאה, הרי שהפיצוי משקף בפועל תקופה העולה על שבע שנים. 36. סוף דבר, במסגרת הסכמת הצדדים כפי שהועלתה על הכתב, אנו קובעים כי המשיבה תשלם למבקשים פיצוי כספי בסך 924,000 ₪, וזאת על פי ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים. 37. משעסקינן בסכסוך קיבוצי וכן לאור הסכמת הצדדים, אין צו להוצאות. רפואהפנסיהפנסיה תקציביתרופאים