דוגמא לפסק דין בנושא השמצת המעסיק בפייסבוק לאחר פיטורי העובד: לפני בקשה להעברת התביעה לבית הדין לעבודה מחמת חוסר סמכות עניינית. 1. התובעת 1- המשיבה , הינה חברה שעיסוקה במתן שירות למכונות ניקוי מתקדמות (להלן: החברה). התובעים 2 ו- 3 משמשים כמנהלי החברה. הנתבע, המבקש, מר שי גרינברג, הועסק על ידי החברה כטכנאי ואיש שיווק מיום 03.05.09 ועד לפיטוריו ביום 04.09.11. לאחר סיום עבודתו בחברה, פרסם התובע באתר פייסבוק , הודעה בזו הלשון: "כל מי שמכיר את חברת אלרז מכונות ניקוי בצומת בילו חרא של חברה וחרא של מנהלים, מפטרים עובד לפני ראש השנה, אין בושה וחברה של גנבבבבב.... לא מומלץ לקנות שם." בגין פרסום זה, אשר לטענת המשיבים מהווה דברי לשון הרע, מבוקש פיצוי בסך 130,000 ₪. 2. תמצית טענות המבקש לטענת המבקש, הסמכות לדון בתובענה זו הינה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. לשיטתו, הרקע להגשת תובענה זו הינה תביעה שהגיש כנגד המשיבים בגין פיטוריו שלא כדין לאחר שירות מילואים פעיל. לגרסתו, ביקשו ממנו המשיבים לבטל את היציאה לשמ"פ ומשלא צלח הדבר בידו, הופתע לגלות לאחר חזרתו, כי תנאיו נפגעו. בהמשך, כך נטען, אף קיבל את מכתב הפיטורין. בגין תביעה זו של המבקש כנגד המשיבים, תלוי ועומד הליך ערעור הקבוע לדיון בבית הדין לעבודה. משכך, טוען המבקש כי על פי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, הסמכות לדון בתובענה זו שעילתה לשון הרע במסגרת יחסי העבודה- נתונה לבית הדין לעבודה. 3. תמצית טענות המשיבים המשיבים טוענים כי התובענה שהגיש המבקש בגין פיטוריו בשל שירות מילואים נדחתה. לטענתם, מוגשת הבקשה תוך שיהוי ומבלי שניתן הסבר ענייני מהן הנסיבות שהביאו להגשתה כעת ומשכך- יש לדחותה. עוד טוענים הם כי בעת הפרסום, כבר הסתיימו יחסי העבודה שבינם למבקש, שפוטר עוד קודם, ולכן מוסמך בית משפט זה לדון בתובענה. לשיטתם, מטרתו של המבקש הינה העברת הדיון לצורך הגשת בקשה בהמשך לאיחוד תיקים עם הערעור הממתין להכרעה בבית הדין. 4. תמצית תשובת המבקש לטענתו הסתיימו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים במועד מאוחר יותר, שכן בהודעת הפיטורין מיום 04.09.11 צוין "נא ראה בהודעה זו הודעה מוקדמת לפיטורים" ולאחריה אף שולמה, בתחילת חודש אוקטובר העוקב, משכורתו של המבקש עבור חודש ספטמבר במלואו ולפיכך, אין לקבל את הטענה בדבר ניתוק יחסי העבודה. זאת ועוד, אף לו אכן נסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, עובר לפרסום הדברים, הרי שאין בכך כדי לגרוע מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. זאת מאחר וסמכות זו בתובענות שעניינן לשון הרע, מסורות לבית הדין אף אם תמו יחסי העבודה עוד קודם לפרסום, ובלבד שהפרסום עולה כדי היסודות המצטברים המנויים בסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה. לשיטתו, בשל הזיקה בין האמור בפרסום לבין יחסי העבודה שבין הצדדים, יש לקבוע כי הסכסוך מהותו ביחסי העבודה. 5. באשר לטענת השיהוי- משיב המבקש כי ההליך מצוי עדיין בשלביו המקדמיים ובית המשפט לא דן לגופה של תובענה, ולפיכך, אין בהעלאת הטענה בשלב זה כדי לפגוע במשיבים. בתשובה לטענה כי מטרת בקשת ההעברה הינה לאפשר בקשה לאיחוד תיקים בהמשך, טוען המבקש כי לא ברור על אילו אדנים נסמכת טענה זו, שכן כלל לא התכוון לעשות כן וכי ממילא הדבר איננו אפשרי. 6. דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה סבורני כי דין הבקשה להתקבל. טענה בדבר העדר סמכות עניינית, יכול ותעלה בכל שלב בהליך. הלכה זו נקבעה זה מכבר בע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז (3), 1 - "כידוע יזקק בית המשפט שלערעור לטענה, כי לבית המשפט, שנתן את פסק הדין, לא היתה בסמכות עניינית גם כאשר לא נטענה טענה זו בערכאה הראשונה. כן יעלה בית המשפט, ובית המשפט שלערעור בכלל זה, מיוזמתו שלו, את שאלת הסמכות מבחינת העניין, אף על פי שזו לא נטענה כלל. כפי שציין כבוד השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 116/66 [2], בעמ' 236 מול אות שוליים ב: 'יש ומצוות המחוקק היא, שהשופט יפסוק או יימנע מלפסוק, בין אם בעל דין הביא טענה בפניו ובין אם לאו. אלה הם מקרים יוצאים מן הכלל, בהם חובה זו מוטלת על השופט לא מפני טובתו של בעל דין, כי אם מפני טובת ציבור. על אלה נמנה המקרה של חוסר סמכות עניינית." 7. במקרה דנן, הטענה בדבר העדר סמכות עניינית הועלתה עוד טרם החל בית המשפט לדון לגופו של עניין ומבלי שהוגשו אף תצהירי הצדדים. אמנם, ברע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי, פ"ד נח (3), 49 מצא בית המשפט לציין כי " אכן, היה מקובל שטענה של חוסר סמכות עניינית היורדת לשורשו של ההליך המשפטי, ניתן להעלותה בכל שלב של הדיון, אולם לאחרונה מתחזקת והולכת בפסיקת בתי-המשפט המגמה שלא להיזקק לטענת היעדר סמכות עניינית הנטענת באיחור (ראו דברי השופט (כתוארו אז) אור בע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן [1]; דברי השופטת פרוקצ'יה בע"א 1662/99 חיים נ' חיים [2])." אלא שבעניינו, משעה שהטענה הועלתה עוד טרם תחילת הבאת הראיות, אינני מוצאת לנכון להידרש לכך ואף לא לדחות את הבקשה מן הטעם הזה. 8. לגופו של עניין- סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שעניינן יחסי עובד מעביד נקבעה בסעיף 24 (א) (1ד) לחוק בית הדין לעבודה: "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965; לעניין זה, "נושא משרה"- מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד אחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות העובדים..." 9. על מנת להכריע מהם המקרים אשר ייכנסו בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, קבעה הפסיקה שלושה מבחנים מצטברים- מבחן זהות הצדדים; מבחן העילה; מבחן הקשר הסיבתי; (ראה בעניין זה- ת"א (מרכז 8370-02-10 גומא ניהול וסליקה בע"מ נ' חלמיש ואח' [להלן: פרשת גומא]) מצאתי כי במקרה דנן, מתקבלים התנאים להקניית הסמכות הייחודית לבית הדין לעבודה, במלואם; 10. אין כל חולק כי בין הצדדים לתובענה התקיימו יחסי עבודה עובר לפרסום נשוא התובענה. הגם כי הצדדים חלוקים בשאלה האם במועד הפרסום עצמו, עדיין נתקיימו יחסים אלה, לא מצאתי לנכון להידרש לבחינת שאלה זו, שכן סמכותו של בית הדין לדון בתובענה בעניין לשון הרע שבין עובד למעבידו, קמה אף במקרים בהם נעשה הפרסום לאחר תום היחסים. כך, בסע' (חיפה 1554-03-12 לילאן פרץ נ' שרה נתניהו, נקבע כי "בהקשר זה נציין, כי מקובלים עלינו הנימוקים המפורטים בפסק-דינו של כב' השופט בנימין ארנון ב-ת.א. (מרכז) 8370-02-11, גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' חלמיש ואח' (6.7.10), (להלן: "עניין חלמיש"), באשר לסמכותו של בית הדין לעבודה בתביעות המבוססות על חוק איסור לשון הרע, כאשר הסמכות בבירור חלה, גם כאשר המדובר בעובד לשעבר ובמעביד לשעבר, ועילת התביעה הינה בקשר ליחסי עבודה. בעניין חלמיש נאמרו הדברים הבאים: "כאשר מתקיימים יחסי עובד ומעביד כסדרם הרי שהסיכוי כי תתקיים עילה מכח חוק איסור לשון רע הוא נמוך יותר מזה הקיים כאשר יחסי עובד מעביד כשלו. דווקא לאחר סיום יחסי העבודה שבין הצדדים יתכן ומי מהצדדים יראה עצמו פטור מחובות אשר הוטלו עליו כלפי הצד האחר בעת שהצדדים היו קשורים במערכת יחסים של עובד ומעביד. סביר להניח כי לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד בין הצדדים יווצר מצע "פורה" יותר למעשים המבססים תביעה בגין לשון הרע". אשר על כן, הגיונם של דברים, כמו גם תכלית החוק, מביאה למסקנה, כי גם תביעות שעניינן הוצאת לשון הרע שנעשתה על-ידי עובד לשעבר על מעבידו לשעבר, או להיפך, על-ידי מעביד לשעבר על עובדו לשעבר, וזאת בהתייחס למעשים ו/או אמירות במהלך קיומם של יחסי עובד ומעביד, תהא בסמכות בית הדין לעבודה." 11. מבחן העילה, מתקיים אף הוא שכן מדובר בתובענה שעילתה לשון הרע אשר פורסמו לכאורה על ידי הנתבע כנגד התובעים. באשר למבחן הזיקה, הרי היא הקשר הסיבתי- בחינת לשון הפרסום מלמדת כי הדברים בעלי זיקה הדוקה ליחסי העבודה בין הצדדים, או לניתוקם. זאת, שכן נראה כי הפרסום נעשה עקב חוסר שביעות רצונו של המבקש מן האופן בו החליטו המשיבים לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים. לאור כל האמור, הריני מעבירה את הדיון בתובענה לבית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984. המשיבים יישאו בהוצאות המבקש בסך 5,000₪, בגין בקשה זו. מחשבים ואינטרנטהשמצות / הכפשותפייסבוקפיטוריםלשון הרע / הוצאת דיבהדיני אינטרנט