התהפכות משאית שהתנגשה במעקה בטיחות

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התהפכות משאית שהתנגשה במעקה בטיחות: לפניי תביעה על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 3.11.03. התאונה נגרמה כאשר משאית נהוגה על-ידי הנתבע 1, התנגשה במעקה בטיחות והתהפכה, שעה שהתובע היה נוסע במשאית. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הודתה בחבותה מכח הפיצויים, ולכן, עניינו של פסק דין זה הוא בנזקים אשר נגרמו לתובע בעקבות התאונה. לתובע נגרמה פגיעה רב מערכתית, הוא היה מאושפז בטיפול נמרץ ולאחר מכן במחלקה כירורגית ושוחרר מבית החולים לאחר 14 ימי אשפוז. פגיעותיו של התובע היו בתחום האורטופדי, א.א.ג, הנוירולוגי והפסיכיאטרי. חוות הדעת הרפואיות לתובע מונו מומחים מטעם בית המשפט בארבעת התחומים האמורים ולהלן תמצית חוות הדעת וקביעות המומחים הרפואיים: התחום האורטופדי בתחום זה מונה מטעם בית המשפט פרופ' מושיוב, מומחה בכירורגיה אורטופדית. המומחה סוקר בחוות דעתו את פגיעתו של התובע, הטיפולים הרפואיים והבדיקות שעבר, הוא מתייחס לתלונותיו של התובע ביום הבדיקה, למגבלותיו כפי באו לידי ביטוי באנמנזה ובבדיקת התובע על ידי המומחה, לבדיקות העזר שעבר התובע מאז התאונה ועוד. בסופו של יום, רושם המומחה בחוות דעתו, כי התובע נפגע בכתפו הימנית ונגרם לו שבר של הקלוויקולה, שהתחבר עם קיצור והתעבות של העצם. בשל פגיעה זו, נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 5%, לפי מחצית סעיף 31(1)ב לתקנות המל"ל. עוד סבר המומחה, כי התובע גם נפגע באזור הגב ובשל תלונותיו על כאבים והגבלה בתנועות, וכן נוכח ממצאי בדיקות העזר, קיימים לתובע בלטי דיסק במספר גבהים ונכותו בשל כך היא בשיעור של 5% לצמיתות, לפי מחצית סעיף 37(7)א לתקנות המל"ל. עוד כותב פרופ' מושיוב שהתובע נחבל בראשו ונזקק למעקב נוירולוגי ממושך בשל כאבי ראש, קשיי זיכרון וקשיי ראיה והוא המליץ על מינוי נוירולוג. בחוות דעתו האמורה, פרופ' מושיוב מציין קיומן של מספר צלקות, הוא לא קבע לתובע אחוזי נכות באותו שלב, אך במענה לשאלות הבהרה, קבע המומחה, כי בשל אותן הצלקות, נותרה לתובע נכות נוספת בשיעור של 10% לצמיתות. פרופ' מושייב מציין שהתובע שהה בחופשת מחלה, מיום התאונה עד 15.1.2004, דהיינו, כחודשיים וחצי, ונכותו התפקודית הזמנית באותה עת הייתה בשיעור 100%. התחום הנוירולוגי בתחום זה מונה מטעם בימ"ש פרופ' עודד אברמסקי, אשר סוקר בחוות דעתו את הרקע של התובע, אופן הפגיעה, הטיפולים הרפואיים, הבדיקות השונות והמעקב שעבר התובע מאז התאונה ועד הבדיקה, ומתייחס לתלונותיו של התובע ולבדיקתו אצל המומחה. בסיכום חוות הדעת רושם המומחה שהתובע נחבל בראשו, איבד הכרה וסבל מזעזוע מוח שנמשך מספר ימים. המומחה מצא שלתובע כיום הפרעה מוחית שהיא בחלקה אורגנית- קוגניטיבית ובחלקה פסיכיאטרית-תגובתית. מבחינה נוירולוגית-אורגנית, העריך המומחה את נכותו של התובע לצמיתות, בגלל סימפטומים נוירולוגיים סובייקטיביים וגם סימנים קוגנטיביים פרונטאליים, בשיעור של 7.5% לפי סעיף 35ב לתקנות המל"ל. פרופ' אברמסקי גם מציין שתינתן בנפרד חוו"ד פסיכיאטר שתתייחס לצד הנפשי - תגובתי שהוא תוצאה מהתאונה (וכן חוו"ד אורטופדית). התחום הנפשי בתחום זה מונה מטעם בימ"ש פרופ' רוברטו מסטר אשר ערך שתי חוות דעת בעניינו של התובע. בחוות דעתו הראשונה מיום 16.12.2005 מתייחס המומחה לעברו האישי והמשפחתי של התובע, לתלונותיו מן התקופה שלאחר התאונה ועד למועד הבדיקה, לבדיקתו של התובע אצל המומחה, למסמכים הרפואיים הרלוונטיים אשר הוצגו למומחה ועוד. המומחה מצא כי התובע גילה רצון להשתפר, קיבל תמיכה משפחתית וכי חל שיפור משמעותי החל מששה חודשים אחרי התאונה. למרות השיפור, כך כותב המומחה, טרם הגיע התובע אותה עת לרמת התפקוד מלפני התאונה. המומחה מצא שלתובע כוחות נפשיים ורצון חזק להשתקם, משפחה תומכת, סביבה חברתית ידידותית ותגובה חיובית לטיפול. לכן, סבר המומחה אותה עת, שלתובע סיכויים טובים שיחול שיפור נוסף במצבו וכי המגבלות והסבל שהם מנת חלקו של התובע, יפחתו משמעותית או אפילו ייעלמו תוך שנתיים. לאותו שלב, המומחה מצא שלתובע נכות נפשית זמנית בשיעור של 10% לפי סעיף 34ב לתקנות הביטוח הלאומי. המומחה הציע שהתובע ייבדק שוב לאחר שנתיים. התובע אכן נבדק בשנית על ידי פרופ' מסטר, אשר ערך חוות דעת נוספת מיום 16.6.2008. על פי חוות דעת זו, למרות הטיפולים הנפשיים שעבר התובע, לא חל שיפור של ממש במצבו מאז הבדיקה הקודמת, ולכן סבר המומחה שהמדובר הוא בנכות צמיתה בשיעור של 10%. בפרק המסקנות, מוסיף המומחה ורושם שאחוזי נכות אלה חופפים את אחוזי הנכות בשיעור של 7.5% שנקבעו על ידי פרופ' אברמסקי, המומחה בתחום הנוירולוגי. לאמירה זו אתייחס בהמשך הדברים. תחום אף אוזן גרון בתחום זה, מונה פרופ' ג.מרשק ובחוות דעתו מיום 11.5.2007, קבע המומחה שלתובע לא נגרמה כל נכות צמיתה בעקבות התאונה. הנכות הרפואית המחלוקת בין הצדדים בנושא זה נוגעת לשאלה, האם הנכות הצמיתה בשיעור של 10% שנקבעה על ידי פרופ' מסטר, המומחה בתחום הפסיכיאטריה, חופפת בחלקה לנכות בשיעור 7.5% שנקבעה על ידי פרופ' אברמסקי, המומחה בתחום הנוירולוגיה. לטענת התובע, אין המדובר הוא בחפיפה ואילו הנתבעת מפנה לחוות דעתו של פרופ' מסטר, שם נרשם במפורש כי אחוזי הנכות בשיעור 10% בתחום הנפשי, כוללים את הנכות בשיעור 7.5% בתחום הנוירולוגי. בעניין זה טוענת הנתבעת כי התובע בחר שלא לחקור את המומחים על חוות הדעת שלהם, ובנסיבות אלה, הוא מנוע מלחלוק על קביעותיו של פרופ' מסטר בדבר החפיפה כאמור. כן טוענת הנתבעת כי התובע אינו מעלה בסיכומיו נימוק מניח את הדעת להתערבות בימ"ש בקביעתו של פרופ' מסטר. מנגד, טוען התובע בעניין זה כי פרופ' אברמסקי שלל מפורשות את החפיפה והוא השיב שהנכות שהוא העניק, הינה בגין הפגיעה המוחית האורגנית בלבד וכי זו אינה חופפת לנכות הפסיכיאטרית. בנוסף, טוען התובע כי לאור העובדה שהמומחה בתחום הנוירולוגי גם מצא מגבלות בעמוד השדרה הצווארי אצל התובע, הרי לתובע נכות אורטופדית נוספת, בשיעור של 10%. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לדחות את טענת התובע בדבר קיומה של נכות נוספת בשיעור של 10% בתחום האורטופדי בשל מגבלות בצוואר, וכן כי אין חפיפה בין נכותו של התובע בתחום הנוירולוגי לבין זו שבתחום הפסיכיאטרי. אשר לתחום האורטופדי, הרי גם אם מצא המומחה בתחום הנוירולוגי כי לתובע מגבלה בתחום זה, הרי לא הייתה התייחסות מפורטת לדבר במסגרת חוות הדעת. לא רק זאת וזה העיקר, התובע נבדק בדיקה יסודית על ידי פרופ' מושיוב, המומחה בתחום האורטופדי, הבדיקה כללה בדיקה של עמוד השדרה הצווארי והמומחה לא מצא לנכון לקבוע כי לתובע נכות בשל פגיעה בצוואר. התובע גם לא מצא לנכון לשאול את פרופ' מושיוב שאלת הבהרה בעניין זה וגם לא לזמנו לחקירה בבית המשפט. אשר על כן, מצאתי כי יהיה זה נכון להיצמד לקביעותיו של פרופ' מושיוב לעניין הנכות בתחום האורטופדי, לרבות הצלקות, נכות אשר לא קיימת לגביה מחלוקת בין הצדדים. אשר לעניין החפיפה בין הנכויות הנוירולוגית והפסיכיאטרית - נכון הדבר כי בחוות דעתו המשלימה סבר פרופ' מסטר כי אחוזי הנכות בתחום הנפשי בשיעור של 10%, חופפים הם לאחוזי הנכות בתחום הנוירולוגי. ואולם, לא מצאתי בחוות דעתו של פרופ' מסטר כל הנמקה לקביעתו זו בדבר החפיפה. אכן, התובע לא שאל בעניין זה שאלת הבהרה ולא ביקש לחקור את פרופ' מסטר. ואולם, דווקא בחוות דעתו של פרופ' אברמסקי, ניתן למצוא הנמקה להעדר חפיפה כאמור: פרופ' אברמסקי כותב, בחוות דעתו מיום 1.1.2006, בפרק הסיכום, בין היתר, את הדברים הבאים: "…כיום יש הפרעה מוחית שהיא בחלקה אורגנית קוגניטיבית ובחלקה פסיכיאטרית תגובתית. מבחינה נוירולוגית-אורגנית אני מעריך נכותו לצמיתות בגלל סימפטומים נוירולוגיים סובייקטיביים וגם סימנים קוגנטיביים פרונטלים, בשיעור של 7.5% לפי סעיף 34ב חלקי מותאם. בנפרד תהיה חוות דעת על ידי מומחה פסיכיאטר שיתייחס לצד הנפשי התגובתי שהוא תוצאה מהתאונה וממצבו; כמו כן תהיה חוות דעת אורטופדית ביחס לפגיעה בעצם הבריח ובעמוד השדרה." אם כן, פרופ' אברמסקי עשה אבחנה ברורה בין הפרעה מוחית אורגנית-קוגנטיבית לבין הפרעה פסיכיאטרית תגובתית. הוא כותב בחוות דעתו מפורשות כי אחוזי הנכות בשיעור של 7.5% שנקבעו על ידו הינם בגלל סימפטומים נוירולוגים סובייקטיביים וגם סימנים קוגנטיבים פרונטלים, וזאת להבחין מהפרעה פסיכיאטרית - תגובתית. בדברים האלה שרשם פרופ' אברמסקי, הוא גילה את דעתו כי בנוסף לאחוזי הנכות בתחום הנוירולוגי, יש מקום לבדוק אם קיימת לתובע נכות בשני תחומים נוספים, הפסיכיאטרי והאורטופדי. אמירתו זו של המומחה נראית סבירה בעיניי, במיוחד נוכח מצבו הנפשי של התובע מאז התאונה, כפי שעולה הדבר מחוות הדעת של פרופ' מסטר, ולא מונח לפניי כל הסבר מקצועי או אחר אשר יצדיק לסטות מהנמקה ברורה זו של פרופ' אברמסקי. לאור כל האמור לעיל, נכותו של התובע בעקבות התאונה הינה כדלקמן: בתחום האורטופדי: פגיעה בכתף-5%, פגיעה בגב תחתון-5%, צלקות-10%. בתחום הנוירולוגי: 7.5%. בתחום הפסיכיאטרי: 10%. בתחום אף אוזן גרון: 0%. נכות משוקללת: 32.38% ובמעוגל - 32%. הנכות התפקודית טוען התובע בסיכומיו כי נכותו התפקודית בשל פגיעתו בתאונה מגעת כדי 40% וזאת נוכח חוסר אפשרותו להמשיך ולעבוד כנהג משאית, שלילת הרישיון שלו לנהוג במשאית, הקושי של התובע למצוא עבודה בשל מגבלותיו, היותו של התובע חסר השכלה פורמאלית, והשוק התחרותי. מנגד, טוענת הנתבעת שנכותו התפקודית של התובע נמוכה לאין שיעור מנכותו הרפואית, אם בכלל ישנה נכות תפקודית. הנתבעת מנמקת את טענתה בהעדר משמעות לנכות הפלסטית (הצלקות), העדר משמעות לנכויות האורטופדיות בשל המגבלות המזעריות כדברי המומחה בתחום זה, והעדר משמעות לנכות הנוירולוגית/פסיכיאטרית. לעניין רישיון הנהיגה במשאית טוענת הנתבעת כי התובע מסוגל לנהוג במשאית, כי הוא מחכה לסיום המשפט כדי לחזור ולבקש רישיון על משאית, וכי מאז התאונה, הוא עבד בטרקטור, שלא כנטען על ידו. אינני סבור שנכותו התפקודית של התובע, מגעת כדי 40%, כטענתו בסיכומים. יחד עם זאת, יקשה מאוד לקבוע, כטענת הנתבעת, כי לתובע לא נותרה נכות תפקודית בעקבות התאונה. גם בהתעלם מן הנכות בשל הצלקות, נכויותיו של התובע בעקבות התאונה אינן מן הנמוכות. מן הראיות שלפניי עולה כי בשל הפגיעה בתאונה, נמנע מן התובע להמשיך ולנהוג במשאית, שכן המדובר הוא בעבודה אשר דורשת מאמץ פיזי לא מבוטל. כך ניתן ללמוד מתצהירו של התובע בעניין זה, אשר לא נסתר בחקירה נגדית, אלא ההפך הוא הנכון, התרשמותי הייתה כי התובע מסר פרטים מהימנים לגבי מצבו הגופני. בעניין זה אף הצהיר העד אלקרינאוי תאופיק (אחיו של התובע), אשר היה מעבידו של התובע בעת התאונה ולפניה, כי העבודה על משאית דורשת מאמץ גופני רב, יום העבודה הוא ארוך, תיבת ההילוכים היא ידנית וצריך לעשות שימוש מתמיד עם הרגליים על הדוושות ולהפעיל את היד. כן הצהיר מר אלקרינאוי בתצהירו כי נהג משאית נדרש לעלות ולרדת מתא הנהג, שגובהו כמטר וחצי מפני הקרקע, פעמים רבות במהלך העבודה. תאור זה של עבודתו של נהג משאית סבירה ונכונה בעיניי. בנוסף, כותב מר אלקרינאוי, כי הוא החזיר את התובע לעבודה לאחר התאונה, למשך מספר חודשים, לתפקיד שאינו כרוך בנהיגה אך הוא נאלץ להפסיק את עבודתו של התובע "כיוון שיש למוניר בעיה בראש, הוא עצבני ותוקפני ורב עם נהגים אחרים". כן מצא העד כי התובע התקשה לבצע מטלות פשוטות. דברים אלה של העד מצאו חיזוק בחקירתו הנגדית (עמ' 7 שורות 1-3, שורות 22-28). אשר לטענתה של הנתבעת, כי התובע מסוגל לנהוג במשאית וכי הוא ממתין לסוף המשפט כדי לפעול לקבלת רישיון הנהיגה על משאית, הרי לא מצאתי לדברים אלה אחיזה בחומר הראיות, וניתן לומר כי המדובר הוא בגדר השערה בלבד. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי לאחר שנשלל רישיונו, הוא פעל לקבלת הרישיון חזרה, הן למשאית והן לרכב פרטי אך נענה בשלילה לגבי רישיון לנהוג במשאית (עמ' 14 שורות 13-35). אמירה זו, למעשה שוללת את השערתה של הנתבעת בעניין זה. גם אם אמר התובע שאולי הוא עוד יבקש פעם שיוחזר לו הרישיון על המשאית, אין פירוש הדבר כי הוא מחכה לצורך כך עד לסיום המשפט וכי הרישיון אכן יושב לו. דווקא הראיות שבפניי מצביעות על כך שהמדובר הוא בתובע אשר למרות הפגיעה בתאונה, אשר כאמור לא הייתה קלה, ניסה להשתקם, למד בקורס לאחר שהופנה לכך על ידי המל"ל, ועשה מאמצים כדי למצוא עבודה. אמנם, לא אוכל לומר כי המדובר הוא באדם אשר אינו מסוגל לעבודה כלשהי, וייתכן שאם היה התובע עושה מאמצים גדולים יותר, היה מוצא לעצמו מקום עבודה כזה או אחר, גם לא כנהג משאית, והדבר יובא בחשבון על ידי בבואי לקבוע את נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה, אך אין המסקנה מכך שהתובע מסוגל כיום לנהוג על משאית, ללא מגבלה כלשהי כטענת הנתבעת, וכאילו לא נפגע כלל בתאונה. אם כן, המדובר הוא בתובע שפגיעותיו בתאונה, הן בתחום האורטופדי והן בתחומים הנפשי והנוירולוגי, מגבילים את יכולות התפקוד שלו ובנסיבות העניין, ראוי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע, בעקבות התאונה, על שיעור של 20%. נזקיו של התובע כאב וסבל בגין נכות בשיעור של 32% ו- 14 ימי אשפוז, יפוצה התובע בסך של 77,709 ש"ח. הפסד השתכרות התובע טוען בסיכומיו, כי הבסיס לחישוב הפסדי השתכרותו, הן בעבר והן בעתיד, עומד על סך של 10,000 ש"ח. מנגד, טוענת הנתבעת, כי תלושי השכר עליהם מתבסס התובע, לפיהם, לאחר חודשיים עבודה אצל אחיו, מר תאופיק אלקרינאווי, הוא השתכר שכר חודשי בסך 8,000 ש"ח, הופקו בדיעבד וכי גם עדויותיהם של העדים סאלח אלעוברה ואלקרינאווי סאמי, אשר העידו מטעם התובע, הפריכו את טענותיו של התובע לעניין בסיס השכר הנדרש על ידו. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי המדובר הוא בתובע שנעדר רציפות תעסוקתית, עבד במקומות עבודה לסירוגין למספר חודשים בלבד וכי שכרו מעולם לא עלה על 4,500 ש"ח לחודש. מן הראיות עולה, כי בסמוך לפני התאונה, עבד התובע אצל אחיו, בתחילה בתקופת ניסיון והשתכר משכורת נמוכה, וכי לאחר חודשיים, לאחר שהחל לעבוד כנהג משאית באופן עצמאי, הועלה שכרו לסכום של 8,000 ש"ח. אני מאמין לעדות התובע ולעדות אחיו, כי בתחילה, עבד התובע בתקופת ניסיון, מאחר ולא ידע לבצע עבודה במשאית "פול-טריילר" וכי רק לאחר חודשיים יכול היה לעבוד באופן עצמאי, באופן שזיכה אותו בהעלאת שכר משמעותית. הדברים עולים מתצהיריהם של התובע ואחיו והם לא נסתרו בחקירה נגדית. התובע הגיש תצהיר של אלקרינאווי סאמי, אשר מסר שהוא נהג משאית מזה כ- 10 שנים והשתכר בממוצע 9,000 ש"ח לחודש. לתצהיר צורפו תלושי שכר, מהם ניתן ללמוד על שכר ממוצע של 8,600 ש"ח נטו. עוד הוגש תצהירו של אלעוברה סאלח, אשר עובד כנהג משאית מזה כ- 20 שנה, אשר הצהיר כי שכרו בממוצע 14,000 ש"ח. עיון בתלושי השכר שצורפו מעלה כי שכרו הממוצע נטו של מצהיר זה, היה בסך כ- 9,500 ש"ח. התובע שלפניי הוא אדם צעיר, בן 32 כיום, ואלמלא התאונה סביר להניח שיכול היה להמשיך לעבוד כנהג משאית, במשך שנים ארוכות. בנסיבות אלה, סברתי שראוי להעמיד את בסיס שכרו של התובע, לצורך חישוב הפסדי העבר והעתיד, על סך 9,000 ש"ח, בערכים של היום, תוך שאני נותן משקל מסוים לטענתו של ב"כ הנתבעת, לפיה עובר לתאונה, לא היה התובע בעל רצף תעסוקה משמעותי. דרישתו של התובע לפיצוי בגין הפסד מלא של שכר עבודה במשך 3 חודשים מיום התאונה, בהתחשב בתקופת אי הכושר שנקבעה בחוות דעתו של פרופ' מושיוב, היא בהחלט סבירה. על כן, יפוצה התובע בגין הפסדו בתקופה זו, בסך 27,000 ש"ח. בגין התקופה שמתום חודשי אי הכושר ועד היום, ראוי לפצות את התובע לפי בסיס השכר האמור ועל פי נכותו התפקודית בשיעור 20%. על כן, יפוצה התובע בגין אובדן שכר בתקופה האמורה (113 חודשים), בסך 203,400 ש"ח. בשל מגבלות התפקוד של התובע, ראוי לערוך את החישוב של פגיעת כושר עבודתו בעתיד, לפי בסיס השכר האמור ולפי נכותו התפקודית, וזאת עד למועד פרישתו בגיל 67. בהתאם לכך, יפוצה התובע בראש נזק זה, בסך 470,220 ₪. הפסד פנסיה התובע דורש בסיכומיו פיצוי בראש נזק זה, בחישוב בהיוון כפול, במכפלת בסיס שכר של 10,000 ש"ח, 70% (שיעור פנסיה) ו- 40% (שיעור אובדן לפי נכות תפקודית). לא אוכל לקבל חישוביו אלה של התובע, באשר לא הוצגו כל ראיות לגבי הפרשות עובד ומעביד לפנסיה (שהרי התובע טוען שהוא אינו עובד עד היום), כמו גם ראיות לעניין שיעורי ההפרשה הנהוגים בענף שבו עבד התובע. בנוסף, החישוב מתעלם מכך שבמשך שנים רבות, עד גיל פרישה, אמור התובע בעצמו להפריש סכומים לא מבוטלים לרכישת זכויות פנסיה. בנסיבות אלה, אין מקום להיצמד לחישוביו של התובע והפיצוי בראש נזק זה, ייקבע על פי אומדנה ובאופן גלובאלי על סך 30,000 ש"ח. עזרת הזולת התובע מפרט בתצהירו את הכאבים והסבל וכן את המגבלות הגופניות שהיו מנת חלקו בסמוך לאחר התאונה, ועד היום. כאמור, פגיעתו של התובע לא הייתה קלה, הוא נזקק לטיפולים רפואיים רבים, לשיקום במסגרת בית החולים לוינשטיין, וכן לטיפולים בתחום הנפשי. התובע מתאר את מגבלותיו הגופניות בתפקוד היום יומי אך בעניין עזרת הזולת לה הוא נזקק, הוא מיעט מלומר דברים וכל שאמר הוא כי בני משפחה סייעו לו בהסעות ובפעולות הדורשות מאמצים פיזיים כגון אחיזה בשתי ידיים וטיפוס על סולמות. אין ספק בליבי, כי במיוחד בתקופה הראשונה שלאחר התאונה, אכן נדרש התובע לעזרת הזולת, כי היה לו צורך להסתייע באחרים בהמשך הדרך וכי גם בעתיד, לא מן הנמנע כי תידרש עזרת הזולת עבור התובע. יחד עם זאת, בהעדר ראיות ונתונים, לא ניתן לערוך חישוב מדויק בראש נזק זה, ובוודאי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי כה גבוה כנדרש על ידו. על כן, בראש נזק זה, ייפסק לתובע על דרך האומדנה, בגין העבר והעתיד, סכום של 40,000 ש"ח. הוצאות נסיעה בראש נזק זה נדרש על ידי התובע סכום של כ- 233,000 ש"ח, לפי פיצוי חודשי בסך 750 ש"ח, לעבר ולעתיד. סביר כי, התובע נדרש לתשלום הוצאות נסיעה כאלה ואחרות, בשל הצורך לנסוע לטיפולים רפואיים, אשר חלקם קיבל התובע במרכז הארץ, רחוק מביתו. יחד עם זאת, טיפולים רפואיים להם ייזקק התובע בעתיד, כדוגמת ביקורים אצל רופאים וכיו"ב, יוכל התובע לקבל בקרבת מקום מגוריו. בנסיבות העניין, יועמד הפיצוי החודשי בראש נזק זה על סכום ממוצע של 50 ש"ח בחודש, בערכים של היום. בגין העבר יפוצה התובע בסך 5,800 ש"ח (116 חודשים). בגין העתיד יפוצה התובע בסך של 15,500 ש"ח. הוצאות רפואיות סביר להניח שהתובע נדרש לתשלום הוצאות בגין השתתפות עצמית וביקורים אצל רופאים וברכישת תרופות ויידרש גם להוציא מכיסו סכומים שונים גם בעתיד. התובע צירף קבלות חלקיות לתיק המוצגים בסך של כ- 2,000 ש"ח. בנסיבות העניין, יפוצה התובע בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסך 8,000 ש"ח. ניכויי מל"ל התובע קיבל סכומים שונים מן המוסד לביטוח לאומי, ולהלן אתייחס לסכומים אשר יש לנכות מן הפיצוי שישולם על ידי הנתבעת 2 לתובע על פי פסק דין זה: מחלקת נפגעי עבודה להלן פירוט הסכומים ששולמו לתובע על ידי מחלקה זו, אותם יש לנכות מסכום הפיצוי: ביום 6.5.04, סכום של 9,630 ₪ ובשערוך להיום (הפרשי הצמדה וריבית)- 15,009 ₪. ביום 24.9.07, סכום של 2,061 ₪ ובשערוך להיום - 2,636 ₪. ביום 30.12.07, סכום של 6,603 ₪ ובשערוך להיום - 8,355 ₪. ביום 1.6.08, סכום של 3,448 ₪ ובשערוך להיום - 4,208 ₪. ביום 9.1.09, סכום של 20,253 ₪ ובשערוך להיום - 23,700 ₪. סך הכל ניכוי בגין תשלומי מחלקת נפגעי עבודה: 53,908 ₪. מחלקת שיקום לגבי ניכוי זה, קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה האם יש לנכות מן הפיצוי שישולם לתובע את הסכומים ששילם המל"ל עבור שכר לימוד בקורס הכשרה שעבר התובע. התובע טוען שזהו סכום ששולם על ידי המל"ל ישירות למוסד המכשיר ולכן אין לנכותו ואילו הנתבעת טוענת שיש לנכות את מלוא הסכומים ששולמו על ידי מחלקת השיקום. בעניין זה, סבור אני שהדין עם התובע. התובע נשלח ללימודים בעקבות פגיעתו בתאונה ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת. נכון כי המל"ל שילם סכום זה עבור התובע, אך אין מדובר בסכומים אשר שולמו לכיסו של התובע. הואיל ואלמלא הפגיעה בתאונה התובע לא היה משתתף באותם הלימודים, הרי לא הגיוני להשית על התובע את תשלום הוצאות הקורס, תוצאה שהיינו מגיעים אליה, אילו היינו מנכים מן הפיצוי את עלות הקורס. על כן, יש לנכות מסכום הפיצוי את הסכומים שקיבל התובע ממחלקת שיקום, לפי הפירוט הבא: ביום 1.8.07, סכום של 37 ₪ ובשערוך להיום (הפרשי הצמדה וריבית) - 42 ₪. ביום 1.11.09, סכום של 544 ₪ ובשערוך להיום - 606 ₪. ביום 1.12.09, סכום של 3,490 ₪ ובשערוך להיום - 3,875 ₪. ביום 1.1.10, סכום של 4,215 ₪ ובשערוך להיום - 4,661 ₪. ביום 1.2.10, סכום של 4,262 ₪ ובשערוך להיום - 4,706 ₪. ביום 1.3.10, בסכום של 4,262 ₪ ובשערוך להיום - 4,731 ₪. ביום 1.4.10, בסכום של 4,262 ₪ ובשערוך להיום - 4,738 ₪. סך הכל ניכוי בגין תשלומי מחלקת שיקום: 20,359 ₪. תשלומי קצבאות הבטחת הכנסה גם לעניין ניכוי זה קיימת מחלוקת בין הצדדים, כאשר התובע טוען שאין לנכות סכומים ששולמו לו ממחלקה זו מן הפיצוי שישולם לו ואילו הנתבעת טוענת, שסכומים אלה שולמו לו לאחר שהתובע טען שאינו מסוגל לשוב לעבודה. מן הראיות שלפניי עולה, שלגרסת התובע, בעקבות פגיעתו בתאונה, לא עלה בידו למצוא מקום עבודה וכי למעשה, עד היום הוא איננו עובד. במאזן ההסתברויות, המסקנה המתבקשת היא, כי התובע היה זכאי לקבל תשלומים בגין הבטחת הכנסה, בשל פגיעתו בעבודה. אלו סכומים המהווים חלק מן הפיצוי שקיבל התובע מהמל"ל, בעקבות פגיעתו בתאונה. לא קיימת כל ראיה לכך שהתובע קיבל את תשלומי הבטחת ההכנסה מסיבה אחרת ולמעשה הדבר לא נטען על ידי התובע. על כן, יש לקבל את טענת הנתבעת, לפיה מן הסכום שישולם לתובע, יש לנכות את הסכומים אשר קיבל התובע בגין הבטחת הכנסה. הפכתי והפכתי בתיק המוצגים שהוגש מטעם הנתבעת ולא מצאתי אסמכתא לטענת הנתבעת, לפיה הסכומים שקיבל התובע בגין הבטחת הכנסה, הינם בסך כולל של 41,352 ₪. עיון בנספחי תעודת עובד הציבור, שצורפה לתיק המוצגים מטעם הנתבעת, מעלה כי המדובר הוא בסכומים נמוכים בהרבה. על כן, לא אוכל לקבוע את סכום הניכוי, אך בסיס החישוב יהיה כל סכום וסכום שקיבל התובע בגין הבטחת הכנסה, מאז התאונה ועד היום, כאשר הוא צמוד למדד ונושא ריבית לפי חוק פסיקת ריבית מיום כל תשלום ועד למועד עריכת החישוב בפועל. במקרה של מחלוקת בין הצדדים בעניין זה, תוגש הודעה לבית המשפט וייקבע מועד לדיון לצורך שמיעת טענות הצדדים ומתן פסק דין משלים. תשלום תכוף בהתאם לטענת הנתבעת, התובע קיבל תשלום תכוף בסך 16,906 ₪, וזאת על פי החלטת בית המשפט מיום 1.7.07. מועד התשלום בפועל לא ידוע לי ולכן, סכום הניכוי יהיה בסכום האמור, כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום בפועל ועד למועד עריכת החישוב. סכום זה ינוכה מסכום הפיצוי שישולם לתובע על פי פסק דין זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את סכומי הפיצוי האמורים לעיל, בניכוי הסכומים שנקבעו, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לסכום הפיצוי יתוסף שכ"ט בשיעור 13%. כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט. במקרה של מחלוקת בין הצדדים לעניין ההוצאות, הרי אלה תשומנה ותיקבענה ע"י הרשם הנכבד של בית המשפט. זכות ערעור - תוך 45 יום מהיום. משאיתהתנגשותמעקה בטיחות (תאונות)