דוגמא לפסק דין בנושא התיישנות חוב משכנתא: 1. מהו המועד בו מתחיל מרוץ ההתיישנות בתביעת בנק כנגד לווה, בגין יתרת חוב בהלוואה מובטחת במשכנתא לאחר שמומש הנכס אשר נרכש בכספי ההלוואה? רקע וטענות הצדדים 2. ביום 1.11.2010 הוגשה התביעה כנגד המבקש לתשלום יתרת חובה בסך 274,900 ₪ בגין הלוואה על סך 114,100 ₪ אשר נטל ביום 7.8.1994. בכתב התביעה לא צויין כלל מתי נלקחה ההלוואה, מתי חדל הנתבע לשלם ואף לא צויין מתי מומשה המשכנתא על הנכס נשוא ההלוואה, מתי נמכר הנכס ובאיזה סכום. לטענת המבקש התביעה התיישנה מאחר ולכל המאוחר, במועד מינוי כונס נכסים לנכס הממושכן, ביום 11.1.2000, הועמדה יתרת ההלוואה לפרעון מיידי. המשיב טוען כי אין בסיס עובדתי לטענת המבקש כי ההלוואה הועמדה לפרעון מיידי. לשיטתו, מעיון בדו"ח "חיובים וזיכויים בהלוואה" עולה כי ההלוואה לא הועמדה לפרעון מיידי כלל והתשלומים החודשיים עדיין מוצגים חודש בחודשו לפרעון. לטענתו מאחר ולמשיב זכות, בתנאים הנקובים בהסכם ההלוואה, להעמידה לפרעון מיידי, אין לגזור כי היה חייב להעמידה לפרעון מיידי ואין בסיס לטענה כי כך עשה. לשיטתו במועד העברת כספי המכר להלוואה, ביום 4.1.07, כוסה באופן חלקי רק חוב הפיגורים. עוד נטען כי המבקש הודה בקיום זכות המשיב במסגרת תצהירו אשר תמך בבקשה לביטול פסק הדין. המבקש השיב כי המשיב נמנע מלפרט את העובדות הרלבנטיות ביחס לבקשה למימוש המשכנתא ומכח נספחי התגובה ועובדת פתיחת תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתא אין ספק כי במועד האמור הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי. ביחס לטענה כי הודה בקיום זכות המשיב הבהיר המבקש כי מעולם לא שילם תשלום לאחר המכר, אין לראות באמור בתצהירו משום הודאה בזכות המשיב ומנתוני ההלוואה עולה כי לא שילם דבר מאוגוסט 1999. דיון והכרעה 3. למרות שהתשתית העובדתית בבקשה דלה ואף המשיב לא תמך תגובתו בתצהיר ונמנע מלצרף פירוט של הליכי מימוש המשכנתא, ניתן לדון בבקשה הואיל והמשיב פירט בתגובתו מועדים אשר אינם שנויים במחלוקת ודי באמור בהם כדי להעתר לבקשה. ביום 7.8.94 ניתנה למבקש הלוואה בסך 114,000 ₪. בשנת 1996 החל לפגר בתשלומים וביום 16.12.99 נפתח תיק הוצל"פ למימוש הנכס הממושכן. ביום 8.11.06 נמכר הנכס תמורת 51,123 ₪ וביום 4.1.07 הופקדה בחשבון תמורת המכר בניכוי הוצאות הכינוס, בסך של 34,283 ₪. לתגובה צורף דו"ח "חיובים וזיכוים בהלוואה" המראה כי המבקש שילם תשלום אחרון ביוני 1999. לשיטת המשיב, מאחר ובדו"ח האמור ניתן לראות חיובים שוטפים עד ליוני 2011, משמע כי קודם לכן לא הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי. עוד נשען המשיב על נתוני סילוק להלוואה המעידים כי נכון ליום 13.11.12 יתרת החוב לסילוק הינה 336,706 ₪ וישנם תשלומים שמועד תשלומם בשנת 2022. שני הצדדים הפנו לפסיקת בתי משפט השלום התומכת בעמדתם. המשיב נסמך על פסיקה הקובעת כי הבנק אינו חייב להעמיד לפרעון ההלוואה לאחר תחילת הפיגור בתשלומים ומנגד נסמך המבקש על פסיקה הקובעת כי פתיחת תיק למימוש הנכס מהווה המועד ממנו יחל מרוץ ההתיישנות. 4. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות מאחר ויש לקבוע כי המועד בו נפתח תיק למימוש המשכון ומונה כונס למימוש הדירה יחשב כמועד בו הועמדה, בכח או בפועל, ההלוואה לפרעון מיידי וממועד זה מתחיל מרוץ ההתיישנות לתביעת יתרת ההלוואה. שעה שהמבקש טען כי בפתיחת תיק המימוש הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי היה על המשיב, אשר רצה לסתור טענה זו, לתמוך טענתו בתצהיר ולא היה די בהפניה למסמכים. קביעה זו מקבלת משנה תוקף במיוחד נוכח העובדה כי המשיב הקפיד לא לצרף כל מסמך מתיק מימוש המשכון אשר יכול לתמוך בטענתו כי ההלוואה לא הועמדה לפרעון מיידי. בפסיקה אליה הפנה המשיב לא נדון עניין בו נדרש בית המשפט להכריע בשאלה זהה וכל שנקבע שם הוא כי כל פיגור בתשלום מקים עילת תביעה עצמאית. אין חולק על עמדה זו, והמשיב אף לא פירט כיצד מתיישבת תביעתו עם גישה זו נוכח העובדה כי חלק הארי של התביעה היה צריך להתיישן לפי חישוב של עילה חודשית מתחדשת. יחד עם זאת, מקום בו פעל המשיב למימוש הנכס הביע דעתו כי הועמדה מלוא ההלוואה לפרעון מיידי. מקבל אני את הגישה האמורה אשר באה לידי ביטוי בפסק דינו של כב' השופט י' שפסר בת"א (שלום ב"ש) 1974/05 (בש"א 2903/05) בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מאור (25.1.2006): "העובדה כי ההלוואה לא נרשמה "פורמלית" בספרי הבנק ככזו שהועמדה לפרעון, או שהבנק המשיך לחייב בספריו את הנתבעים בתשלומי ההלוואה, אינה מעלה או מורידה... משבחר הבנק להעמיד את הדירה למכירה במסגרת הליכי מימוש ומכרה בפועל באמצעות כונס הנכסים, גילה את דעתו בדבר העמדת ההלוואה כולה לפרעון מיידי וסילוקה באמצעות כספי מכר הדירה." (לעמדה דומה ראה תא"ק (שלום חי') 5669-06-11 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' הר אדיר (1.11.2011), לגישה אחרת ראה תא"ק (שלום צפת) 16235-04-11 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' כספי (15.7.2012) (החלטה בטענת התיישנות), והאסמכתאות שם). 5. כאמור בדו"ח הסופי של הכונס אשר הוגש מטעם המשיב, הכונס מונה ביום 10.2.00 ומכר הדירה ביום 8.11.06. בדו"ח הסופי ציין הכונס כי יתרת חוב ההלוואה לא סולקה. במועד בו נפתח תיק המימוש, טרם נכנס לתוקף תיקון מס' 23, תשס"ב - 2002 לחוק ההוצאה לפועל אשר קבע את אופן ההוצאה לפועל של משכנתה לגבי דירת מגורים. עד לתיקון האמור נהוג היה להגיש לביצוע את מלוא יתרת ההלוואה לפרעון. לפיכך, ברי ,בהעדר ראיות לסתור מטעם המשיב, כי נהג בהתאם ועת פתח את תיק המימוש רשם לביצוע את כל יתרת החוב בהלוואה. בקשת ביצוע דינה כהליך של תביעה בו העמיד התובע את יתרת החוב לפרעון ומנוע מלהתכחש למצג זה. אף מבחינת העניין לאחר התיקון האמור, בהתאם להוראות סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, עולה כי בחלוף 90 ימים ממינוי כונס, מועמד מלוא החוב בהלוואה לפרעון מיידי. אכן היום, בעיקר מטעמים שנועדו להקטין את חיוב הלווה בשכר טרחת עו"ד, נפתח תיק המימוש רק בגין חוב הפיגורים, אולם סעיף 81ב1 (ב) (4)(א) ו- ס"ק (5) לחוק ההוצאה לפועל מלמדים כי בחלוף 90 ימים ממינוי הכונס מועמדת יתרת ההלוואה לפרעון ונפרעת מתמורת מכירת דירת המגורים. עניין זה עולה בקנה אחד אף עם החלטות ביחס לחיוב באגרות ההוצאה לפועל בנוגע למימוש דירת מגורים. מכל האמור לעיל עולה כי לכל המאוחר בתחילת שנת 2000 התחיל מרוץ ההתיישנות, ואף לפי חוק ההוצאה לפועל כנוסחו היום, ההלוואה הועמדה לפרעון מיידי בחלוף 90 ימים ממינוי הכונס, קרי ביום 10.5.2000. שעה שהתביעה הוגשה רק ביום 1.11.2010 עולה כי התיישנה. קבלת עמדתו של המשיב לפיה הלוואה אשר הופסקו התשלומים בה ביוני 1999 ואשר בה מונה כונס בראשית שנת 2000, לא התיישנה מאחר ומועד פרעון התשלום האחרון בה טרם הגיע מועדו, חותרת תחת מוסד ההתיישנות ומתעלמת מההלכה הקובעת כי מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד בו התגבש כח התביעה. כפי שיפורט להלן, קבלת עמדה כאמור פוגעת באופן אנוש גם בערבים להלוואה. טעמים בהגנת הערב המצדיקים דחיית התביעה וקבלת טענת ההתיישנות 6. במסגרת רע"א 8688/07 רובין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (20.12.2012) בו נקבע כי מועד ההתיישנות כנגד ערב מוגן יתחיל ממועד שראש ההוצאה לפועל הוציא אישור מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי, נחלקו הדעות בשאלה זו. בדעת הרוב מפי כב' השופט א' ריבלין נקבע כי מסקנתו מושפעת גם מהעובדה כי ההליכים כנגד החייב העיקרי כפופים לכללי התיישנות ולהוראות דיוניות שונות. כב' השופט י' דנציגר הדגיש כי כאשר הנושה השתהה בנקיטת הליכי הוצאה לפועל ניתן יהיה לזקוף הדבר לחובתו בין כמחסום להגשת תביעה כנגד הערב ובין כעילה להפחתת הריבית שהצטברה בגין החוב. נוכח הפסיקה החלוקה בשאלה האם ניתן להסתפק בהליך למימוש משכון כדי ליתן צו למיצוי הליכים או שמא יש חובה להגיש תביעה כנגד הלוואה לאחר מימוש הנכס, עולה כי שאלת פתיחת תיק ההוצאה לפועל או מינוי הכונס, הינו המועד הוודאי ממנו יש למנות את מניין ההתיישנות. מועד זה יעניק בטחון וודאות לחייב העיקרי וערביו ויתמרץ את הבנק הנושה לפעול ביעילות במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. תקופה של 7 שנים ממינוי כונס הינה יותר מסבירה למכירת נכס והגשת תביעה כספית על יתרת ההלוואה שנותרה. גם אם החייב העיקרי לעיתים מגיע להסדרים כאלו או אחרים עם הנושה, ממילא אם נחתם הסכם פריסה ייחשב הדבר כהודאה בזכות, ולמען הזהירות יכול הנושה הבנקאי להחתים על מסמך כאמור כתנאי לפריסה או הסדר. נושה שימנע מלעשות כן חשוף להתיישנות תביעתו. המועד האמור יצמצם את פרק הזמן בו הערבים חשופים לתביעות ויימנע התדיינות מיותרת. הודאה בקיום זכות 7. לאחר עיון בתצהיר המבקש בבקשתו לביטול פסק הדין לא מצאתי בו כל הודאה בקיום זכות התובע באופן הנדרש בדין. אין בטענה כי שילם בעבר ולו ידע על יתרת חוב היה דואג לסלקה משום הודאה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס את זכות התובע. המבקש לא הודה בזכותו של המשיב לגבות את החוב במסגרת תביעה זו אלא טען כנגד זכותו לעשות כן. סוף דבר 8. מכל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. התובע ישא בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪. משכנתאהתיישנות חובמקרקעיןחובהתיישנות