דוגמא לפסק דין בנושא התנגדות לקו גבול במשק: התובע, המנוח, היה בעל הזכויות במשק 39 ביישוב כפר אוריה, הוא הנתבע 6. לאחר פטירתו יורשיו נכנסו בנעליו (כאמור בעמוד 7 לפרוטוקול) (המנוח ויורשיו ייקראו להלן: "התובע"). הנתבע 1 בעל הזכויות במשק הגובל במשק התובע, משק 40. קו הגבול בין שני משקים אלה הוא נשוא ההליך שבפניי. התובע תבע גם את הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, נתבעת 2, את מנהל מקרקעי ישראל, נתבע 3, את הסוכנות היהודית, נתבעת 4, את הועדה המקומית לתכנון ובניה, נתבעת 5 ואת היישוב כפר אוריה, נתבע 6. אין מחלוקת כי עד לשנת 1986 היתה בתוקף תוכנית 788/59 (להלן: "תוכנית 788"). הרקע לסכסוך הוא תוכנית מתאר מקומית מי/519 (להלן: "תוכנית 519"), שביצעה שינויים בתוכנית 788. תוכנית 519 אושרה בשנת 1986. על פי תוכנית זו הועבר שטח ממשק התובע למשק הנתבע 1. התובע תובע כי יוחזר לו אותו השטח. אין מחלוקת בין הצדדים כי בעקבות התנגדותו של התובע בנוגע לקו הגבול בין משקו למשק הנתבע 1, החליטה הוועדה המחוזית שלא לסמן את קו הגבול בין שני המשקים, עד להכרעה במחלוקות. היה זה בשנת 2002 (נספח ח' לכתב התביעה סעיף 21.4 לכתב ההגנה). בטרם אכנס לדון בטענות ולהכריע בהן, אעיר כי הזכויות של הצדדים באדמות נשוא ההליך, אינן זכות של בעלות, שאז היתה הסמכות לבית המשפט המחוזי. על פי מדרג הזכויות, היישוב, הנתבע 6, הוא בר-רשות מן הסוכנות היהודית, הנתבעת 4, שהיא חוכרת מן המינהל, הנתבע 3 (תצהיר הנתבעת 4). לפיכך מעמדם של התובע והנתבע 1 אינם אלא בגדר בני-רשות. במהלך ההליכים בפני מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר בדק את החלקות, התוכניות השונות ותצלומי אויר וחיווה דעתו בעניינים הרלוונטים להליכים אלה, על פי הנחיותיי. רקע בישוב, הנתבע 6, היתה קיימת תוכנית 788 על פיה היתה חלוקת המשקים. בשנת 1982 החליטו המוסדות המיישבים לערוך תוכנית חדשה שתאפשר פיתוח המשקים החקלאים (סעיף 3ד לסיכומי התובע). תוכנית זו היא התוכנית 519. על פי תוכנית זו נלקחו ממשק התובע, שמספרו 39, שטחים שונים לטובת משקים אחרים ובין היתר נלקח השטח שבמחלוקת, לטובת משק הנתבע 1, שמספרו 40, ונקבע גבול חדש בין משק התובע לבין משק הנתבע. בהליך התברר, כי מנגד, ניתנו למשק התובע שטחים אחרים. תוכנית 519 אושרה ויצאה לדרך בשנת 1986 ואין מחלוקת כי התובע לא הגיש התנגדות לתוכנית 519 במועדים שבדין. בשנת 1999, במסגרת הליכי שיקום של היישוב, אושרה תוכנית נוספת, תוכנית מתאר מי/519ב (להלן: "תוכנית 519ב) שנועדה לאפשר הרחבה של היישוב ומכירת בתים חדשים, כדי להכניס כסף לקופת היישוב. במסגרת התנגדות לתוכנית 519ב דרש התובע את החזר השטח שבמחלוקת, כך שיגרע ממשק הנתבע 1 ויוחזר למשק שלו. על רקע עובדות אלה אבחן את טענות הצדדים. טענות הצדדים טענות התובע התובע מצביע על כך כי מכוח תוכנית 519 נגזר מחלקתו שטח בגודל של 1,404 מ"ר, אשר הועבר לחלקת הנתבע 1 (סעיף 12 לכתב התביעה). התובע טוען כי תוכנית 519 אושרה ויצאה אל הפועל כאשר הוא עצמו לא היה ביישוב במשך כ-15 שנים, עקב נפילת בנו (סעיף 14 לכתב התביעה) ובשעה שהנתבע 1 היה חבר הנהלה ביישוב ודאג לאינטרסים של עצמו (סעיף 15 לכתב התביעה). לטענתו, הנתבע 1 ביצע "מחטף לילי", תוך ניצול תפקידו בוועד היישוב ותוך ניצול העדרו של התובע מן היישוב (סעיף 15 לכתב התביעה). התובע מסביר כי לא היתה כל סיבה לקחת את אותו השטח מן המשק שלו ולהעבירו למשק של הנתבע 1, אלא כדי לספק את רצונו של הנתבע 1 (סעיף 33 לסיכומים). הוא מוסיף ומסביר כי מן המשק של הנתבע 1 לא נגרעו כל שטחים אלא רק הוסף לו את מה שנלקח מן התובע (שם). התובע עוד טוען כי היתה תוכנית נוספת, היא תוכנית 519ב, אשר בה סומן קו הגבול בין שני המשקים. התובע התנגד לתוכנית ובעקבות התנגדותו הוחלט בוועדה שלא לסמן את הגבול בין משק התובע 39 לבין משק הנתבע 40 (סעיפים 17 ואילך לכתב התביעה). לתובע טרוניות כנגד הנתבע 1 על כך שעשה דין לעצמו ובנה לול אל תוך השטח שבמחלוקת (סעיף 24 לכתב התביעה) וכן עשה שינויים נוספים אל תוך השטח האמור. התובע טוען כי הוא ניסה למנוע מן הנתבע 1 לבצע פעולות אלה ואף הגיש תלונות במשטרה בשל הסגת גבול במאי 2006 ובספטמבר 2007 (סעיף 28 לכתב התביעה). לאור טענות אלה מבקש התובע צו הצהרתי כי השטח שייך למשק שלו והוא מבקש פינוי וסילוק יד הנתבע 1. טענות הנתבע 1 הנתבע 1 שולל את התביעה בתוקף וטוען כי תוכנית 519 נעשתה על ידי הנתבעת 4, במסגרת תכנון כללי של היישוב ולנתבע 1 לא היה כל אינטרס בה או השפעה עליה (סעיף 20 לכתב ההגנה). לטענתו, תוכנית 519 אושרה בשנת 1986 ויצאה אל הפועל ובוצעה ללא כל התנגדות של התובע במשך שנים רבות. הנתבע 1 מכחיש את טענת התובע כאילו לא ידע על תוכנית 519 (סעיף 19 לכתב ההגנה) והוא מפנה לעובדה כי התובע אף הגיש בקשה להיתר בנייה בהסתמך על תוכנית 519 (סעיף 10 לכתב ההגנה). עוד טוען הנתבע 1 כי על פי תוכנית 519 אומנם נלקח שטח ממשקו של התובע לטובת משקו של הנתבע, אולם, במקביל, קיבל התובע שטחים נוספים (סעיף 7.6 לכתב ההגנה) וכן הוא טוען כי נגרעו שטחים מן המשק שלו. הנתבע 1 עוד טוען כי תוכנית 519ב לא היתה רלוונטית לגבול בין המשקים דנן, אלא שנועדה לתוכנית הרחבה ליישוב. תוכנית 519ב תוכננה כ-20 שנים לאחר תוכנית 519. כיוון שהתנגדות התובע לא היתה רלוונטית לתוכנית ההרחבה, מצאה הוועדה לנכון שלא להכריע בה כדי שלא לעכב את ביצוע תוכנית 519ב (סעיף 21 לכתב ההגנה). הנתבע 1 מפנה אותי לעובדה כי את הלול "הגולש" לגירסת התובע אל תוך חלקתו, הוא הקים עוד בשנת 1974, בצורה חוקית (סעיף 24 לכתב ההגנה). בשל כל אלה מבקש הנתבע 1 כי אדחה את התביעה תוך פסיקת הוצאות הולמת. טענות הנתבעות 2 ו-3 הנתבעות 2 ו-3 אינן נוקטות עמדה בסכסוך שבין התובע לבין הנתבע 1, לעניין קו הגבול בין המשקים. הנתבעות 2 ו-3 מבהירות כי תוכנית 519 נכנסה לתוקף עוד בשנת 1986 ותוכנית 519ב נכנסה לתוקף ביוני 2003. הנתבעות 2 ו-3 מאשרות כי את תוכנית 519 יזמה הנתבעת 4 על פי תכנון מחדש של היישוב. הנתבעות 2 ו-3 מאשרות כי בקשת התובע להיתר בנייה כלל את סימון הגבול על פי תוכנית 519 ללא הסתייגות, וכי הבקשה הוגשה בשנת 1996. כמו כן מאשרות הנתבעות 2 ו-3 כי תוכנית 519ב נועדה לאשר את הרחבת היישוב וכי התובע העלה שם, ביום 22.11.00, את טענתו כי יש לשנות את הגבול בין חלקתו לחלקת הנתבע 1 (סעיף 15 לכתב ההגנה ונספח ב'). בהתאם לכך וכיוון שלוועדה אין סמכות להכריע בטענות קנייניות, הוחלט שלא לקבוע את הגבולות בין משקי הצדדים (סעיף 20 לכתב ההגנה). הנתבעות 2 ו-3 גם טוענות כי מעמדה של תוכנית 519א או תוכנית 519ב אינה בתחום סמכות בית משפט זה (סעיף 3 לכתב ההגנה). טענות הנתבעות 4 ו-5 הנתבעות 4 ו-5 לא נתנו כל עמדה בתיק ואין להן כל אינטרס בתוצאה. טענות הנתבע 6 הנתבע 6 טוען לשיהוי בתקיפת תוכנית 519 כיוון שעברו כ-20 שנים מאז אושרה. הוא מוסיף וטוען כי חברי היישוב שינו מצבם על פי תוכנית 519 ולא ניתן לשנות כיום את המצב בחזרה (סעיף 14 לכתב ההגנה). עוד טוען הנתבע כי ביטולה של תוכנית בינוי, חורגת מסמכותו העניינית של בית משפט זה (סעיף 7 לכתב ההגנה). סמכות עניינית בפתח הדיון אדחה את טענות הנתבעים בדבר חוסר סמכות עניינית. התביעה דנן לא נועדה לבטל את תוכנית 519 או את תוכנית 519ב, עניין שאינו בסמכותי. התביעה דנן מצומצמת למחלוקת שבין התובע במשק 39 לבין הנתבע 1 במשק הסמוך לו, משק 40. שהרי אין מחלוקת כי הגבול בין שני משקים אלה "הוקפא" על ידי ועדת התכנון, אשר קבעה כי אין בסמכותה להכריע במחלוקת זו (נספח ח' לכתב התביעה). ב"כ התובע הבהיר זאת היטב (עמוד 1 לפרוטוקול מיום 27.6.10), באומרו: "...השטח שנגזל מאיתנו נגזל על ידי נתבע 1...הנתבע 1 חב להחזיר לנו אישית היות והוא גדל באופן מאוד משמעותי, אנחנו קטנו באופן מאוד משמעותי, רק המחלוקת שלנו הוקפאה ורק הגבול בינו לבינינו הוא במחלוקת." לפיכך, אני דוחה את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית, אם כי עניין זה תם ולא נשלם כפי שיפורט להלן. חוות דעת מומחה בית המשפט ביום 26.6.08 הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט וניסחתי בהחלטה, בנוכחות הצדדים, את השאלות אותן נתבקש המומחה לבדוק. המומחה נתן את חוות דעתו וענה על שאלות הבהרה. ביום 15.1.12 נחקר המומחה על חוות דעתו. הממצאים של המומחה, הרלוונטיים לדיון דנן הם אלה: לפני ביצוע תוכנית 519 היה לתובע משק בגודל 5,634 מ"ר ולנתבע היה משק בגודל 3,244 מ"ר. כתוצאה מביצוע תוכנית 519 הועבר שטח בגודל 1,057 מ"ר ממשק התובע למשק הנתבע 1. כמו כן עברו שטחים נוספים בגודל של כ-1,700 מ"ר ממשק התובע למשקים אחרים. מנגד קיבל משק התובע שטחים אחרים בגודל 1,043 מ"ר. לאחר ביצוע תוכנית 519 עמד משק התובע על שטח של 4,884 מ"ר ומשק הנתבע 1 על שטח של 4,752 מ"ר. לעניין זה יוער כי בחוות הדעת ציין המומחה את גודל המשק של התובע לאחר התוכנית כ-3,982 מ"ר, אולם בחקירה נגדית (עמוד 31 שורה 23) הוא אישר כי יש שטח נוסף של 884 מ"ר והצדדים הסכימו כי הוא חלק מן השטח שבמחלוקת (שם). המומחה עוד אישר כי תוכנית 519ב, אין בה השלכה על הגבול בין המשקים דנן. מתי ידע התובע על תוכנית 519 וההשלכות של כך טענת התובע כי נודע לו על תוכנית 519 רק בשנת 1995 התובע טוען (סעיף 14 לכתב התביעה) כי עקב נפילת בנו במלחמת לבנון בשנת 1984, הוא לא היה ביישוב במשך כ-15 שנים ולפיכך לא יכול היה לדעת על תוכנית 519. עם כל הכאב שבאסון אשר פקד את התובע ומשפחתו, טענה זו אינה יכולה לעמוד. ראשית, אין בפי התובע כל טענה כאילו נפל איזה פגם פרוצדוראלי בתהליכי אישור תוכנית 519. מכאן כי זו פורסמה כדין ועברה את כל התהליכים הנדרשים (המסמכים צורפו כחלק מנספח ב' לכתב ההגנה של הנתבע 1). לפיכך קמה חזקת הידיעה של התובע. הנתבע מפנה אותי לערר (ח'י) 314/06 צימרמן נ' חברת נתיבי גז, שם נקבע כי: "לאחר שמבוצע פרסום זה, אין מנוס מלראות את הציבור כמי שיודע את האמור בהן..." ואני מאמצת קביעה זו כרלוונטית גם למקרה דנן. הרציונאל העומד מאחורי הוראת הדין הנ"ל הוא בשל העובדה כי, רשויות התכנון אינן אמורות "לרדוף" ולאתר את כל מי שיש לו איזו זיקה למקרקעין כדי להביא לידיעתו, באופן אישי, על כל תכנון או שינוי. התובע, אשר היה מודע לזיקתו למשק 39, היה צריך לעקוב ולוודא ולבדוק אם היו שינויים או תוכנית אשר רלוונטים למשק שלו ולהתנגד להם במועד הקבוע. ככל שהוא לא עשה כן אין לו אלא לבוא בטרוניות אצל עצמו. שנית, התובע לא עזב את המשק באופן מוחלט. משפחתו נשארה שם ובכלל זאת אשתו וילדיו. אלה ידעו, מן הסתם, על השינויים המתחוללים ויידעו את התובע על כך. כאן יש להעיר כי בנו של התובע, אשר נכנס בנעליו בתביעה זו, היה כבר אחרי צבא באותה התקופה (עמוד 22 שורה 9). ודוק. לא נטען כי התובע לא היה בקשר עם משפחתו ביישוב, גם אם הוא לא התגורר ביישוב. מכאן כי התובע לא הוכיח שמשפחתו לא ידעה על השינויים ביישוב על פי תוכנית 519 ומכאן החזקה כי גם הוא ידע על כך או שהיה אמור לדעת. ככל שמשפחתו לא עדכנה אותו, הרי שאין לו לבוא בטרוניות אלא אליה, ואין בכך כדי לערער את התוכנית וביצועה. שלישית, בנו של התובע המנוח העיד כי אביו היה "מעל שנה" בחו"ל והוא היה מגיע לעתים רחוקות ליישוב (שם). מן העדות על ה"לאו", משתמע ה"הן". מכאן כי מעל 10 שנים היה התובע בארץ והגיע ליישוב לפחות מדי פעם. האפשרות כי הוא לא ראה, לא שמע ולא ידע דבר, היא אפשרות דמיונית. רביעית, על אחת כמה וכמה שהאפשרות שהתובע לא ידע דבר היא דמיונית, בהתחשב בעובדה שהשינויים עקב תוכנית 519 לא היו נקודתיים אלא הקיפו את היישוב כולו. מכל האמור לעיל שוכנעתי כי התובע ידע גם ידע, או למיצער, היה עליו לדעת, על תוכנית 519 והשלכותיה על המשק שלו. לפיכך אין בפי התובע כל הסבר ראוי מדוע לא פעל כנגד התוכנית בדרכים הקבועות בחוק ובמועדים החוקיים. אירועים המעידים על כך שהתובע ידע על תוכנית 519 מן החומר שבפניי עולה כי היו לתובע הזדמנויות רבות להעלות את טענותיו כנגד תוכנית 519 או כנגד הנתבע 1, והוא לא עשה זאת. ראשית, כיוון שדחיתי את טענת התובע כי לא ידע על תוכנית 519 וקבעתי כי הוא ידע או שהיה עליו לדעת עליה, הרי שהיה לתובע את כל הזמן, מאז שהתוכנית עלתה לאוויר, כדי להביע את התנגדותו לה. שנית, התובע פירט את העבודות הרבות אשר ביצע הנתבע 1 בשטח נשוא המחלוקת (סעיפים 27-23 לכתב התביעה), הכוללת: את הלול, הרכבת מאביס אוטומטי, עקירת עצים, הבאת סלעים והקמת סוללת עפר בגובה 4 מ' ועוד. עבודות אלה מעידות על כך שהנתבע נהג בשטח מנהג בעלים. למרות זאת, התובע לא הציג כל פניה אל הנתבע 1 או אל הנתבע 6 בדרישה לפינוי השטח שבמחלוקת, הוא גם לא הגיש מיד צו מניעה או נקט בכל דרך חוקית אחרת. טענות התובע כאילו הוא, "בטוב לבו", ישב והמתין שהנתבע 1 יזיז את הלול ויחזיר את המצב לקדמותו (סעיף 25 לכתב התביעה) היא טענה בלתי סבירה בעליל. האפשרות כי התובע צפה בנתבע 1 "חומס" את אדמתו ושתק "בטוב לבו" במשך 10 שנים ויותר, היא אפשרות הגובלת באבסורד. שלישית, ראינו כבר כי תוכנית 519 לא רק גרעה ממשק התובע את אותו השטח נשוא ההליך דנן, אלא שהיא גם הוסיפה למשק התובע מספר דונמים. בנו של התובע נחקר על כך (עמוד 18 שורה 20) ובדוחק רב הועיל לענות ולהודות כי הוא קיבל שטחים נוספים. מתוך ניסיון להמעיט את המשמעות של עובדה זו, הוא טען כי: "בשלב מסויים הבנו שיש לנו עוד שטח". הוא גם נאלץ להודות כי הוא היה מנקה את השטח האמור עם הטרקטור. היה זה לטענתו, בין השנים 1997 ל-2001. לאור זאת, הטענה כאילו התובע לא ידע על השטחים הנוספים שהוקצו לו, אינה הגיונית ואינה סבירה. יתר על כן, גם אם היה בטענה זו איזה ממש - מדוע בשנת 1997, עת החל 'לנקות' את השטח הנדון, לא מיהר התובע לברר מה השינויים שנעשו ולזעוק כנגד השטח "שנגזל" ממנו. על כך לא קיבלתי מענה. יתר על כן, מתברר כי התובע הקים לול חדש וגדול אשר נמצא, לפחות בחלקו, בתוך אותם שטחים חדשים שקיבל התובע במסגרת תוכנית 519 (שולי עמוד 20 וכן עמוד 21 שורה 3 לפרוטוקול). די בכך כדי להצביע על כך שהתובע ידע גם ידע על תוכנית 519 ונהנה מתוצאותיה מבלי לבוא בטרוניות. רביעית, לגירסת התובע בתצהירו (סעיף 31) הנתבע 6 עשה מספר תיקונים בגבולות בין החלקות והמשקים, במהלך השנים. שינויים אלה נעשו בהחלטות מוסדות הנתבע 6 והתובע צירף מסמכים על כך (נספחים טו', טז' לתצהיר). שינויים אלה נעשו בשנת 1998 לארך. התובע לא צירף כל מסמך על פנייה שלו בעניין הגבול עם המשק של הנתבע 1. התובע לא פנה לנתבע 6 ולא ביקש לבצע תיקון כאמור, כפי שפנו אחרים. התנהלות התובע לאחר שנודע לו על התוכנית 519 התובע טוען כי רק כאשר הגיש בקשה להיתר בניה, נודע לו על תוכנית 519 והיה זה בשנת 1995 (עמוד 25 שורה 15, סעיף 9 לסיכומי התובע). למרות זאת, מאז ועד למועד הגשת תביעה זו בחודש ינואר 2008, לא פעל התובע כדי להביא לשינויה של תוכנית 519 או לתיקונה. הפעילות שעשה התובע מתמצית באלה: התובע פנה בסוף שנת 1999 ליישוב, תוך התנגדות לתוכנית 519ב העלה טרוניות הנוגדות לשטח נשוא מחלוקת זו (נספח ח' לתצהיר התביעה). בשנת 1999 התובע הגיש בג"צ וזה נדחה תוך שהתובע הופנה לתקיפת תוכנית 519 בבית משפט לעניינים מנהליים או לבית משפט מוסמך (נספח א' לתצהיר התביעה). בשנת 2000 התובע הגיש המרצת פתיחה לבית משפט השלום בבית שמש, אולם גם שם הובהר לו שההליך אינו מתאים והוא חזר בו מן התביעה והטענות לא לובנו. בנוסף, הוא פעל בפני וועדות התכנון עד שאלה החליטו שלא להכריע במחלוקת שבין התובע לנתבע 1 והחליטו, ביום 10.10.02, שלא לקבוע קו גבול בין חלקה 39 לחלקה 40 (נספח יא' לתצהיר התביעה). הנה כי כן, ניתן לראות כי גם לאחר שהתובע מודה כי הוא ידע על התוכנית, מאז בשנת 1995, ועד להגשת התביעה דנן בשנת 2008, התובע לא נקט בשום פעולה אפקטיבית להגן על זכויותיו הנטענות. ראוי להדגיש כי מאז שנת 1986 ועד להחלטת רשויות התכנון, במשך 16 שנים, היה קו הגבול בין שני המשקים, על פי תוכנית 519. לא ראיתי הסבר ראוי אצל התובע להתנהלות זו. ההסבר היחיד שמנסה התובע לספק הוא בטענה (סעיף 10 לסיכומים) כאילו לא היה כל שינוי פיזי בשטח עד שנת 2006, ולפיכך הוא לא ידע על תוכנית 519. אין מקום לטענה זו בהתחשב בעובדה שבשנת 1995 מודה התובע כי הוא כבר ידע על תוכנית 519 בעת שהגיש את הבקשה להיתר בנייה (עמוד 25 לפרוטוקול). מכאן שגם אם אקבל את גירסת התובע כי רק בשנת 1995 נודע לו על תוכנית 519, אין בפיו כל הסבר מדוע תביעה זו הוגשה בשנת 2008, לאחר חלוף 13 שנים נוספות. התיישנות ושיהוי הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות טענותיה ובשל השיהוי הרב שבהגשתה. לאור קביעותיי שלעיל, טענות אלה כבדות משקל. משך הזמן הרב שעבר מאז אישור התוכנית בשנת 1986 ועד להשגת התביעה דנן בשנת 2008, איפשר לתוכנית להתבצע במלואה וכיום לא ניתן לסובב את הגלגל אחורנית. זהו הרציונאל העומד מאחורי קביעת תקופת ההתיישנות וזהו הרציונאל העומד בבסיס דוקטרינת השיהוי. התובע מעלה נימוקים כנגד טענת השיהוי וההתיישנות ואתייחס אליהם להלן: ראשית, הזכרתי לעיל את העובדה שהתובע התנגד בשנת 1999 לתוכנית 519ב' ובעקבות זאת החליטו הוועדות התכנוניות למחוק את קו הגבול בין משק 39 למשק 40 ולא להכריע במחלוקת. התובע טוען כי מרוץ ההתישנות מתחיל ממועד זה (סעיף 19 לסיכומים) כיוון שרק במועד זה קמה עילת התביעה. החלטה זו היתה בשנת 2002, לפיכך, לגירסת התובע, טרם תמה תקופת ההתיישנות. אין בטענה זו ולא כלום. הפגיעה הנטענת בזכויות התובע ארעה בשנת 1986, עם שתוכנית 519 יצאה אל הפועל ועם שהשטח שבמחלוקת הועבר ממשק 39 למשך 40. באותו המועד קמה עילת התביעה ומכאן מתחיל מרוץ ההתיישנות. אם אקבל את טענת התובע כי נודע לו על תוכנית 519 והעברת השטח שבמחלוקת רק בשנת 1995, הרי שמירוץ ההתיישנות התחיל משנה זו. כך או אחרת, עד למועד הגשת התביעה דנן בשנת 2008, תמה ונסתיימה תקופת ההתיישנות. שנית, לעובדה שוועדות התכנון החליטו שלא להחליט, בשנת 2002, אין כל השלכה ומשמעות על תקופת ההתיישנות. החלטה זו לא יצרה לתובע כל זכות וגם לא הפקיעה ממנו כל זכות באופן המקים עילת תביעה. וועדות התכנון אינן מוסמכות לדון במחלוקות משפטיות ובשל כך הן החליטו כפי שהחליטו. מרוץ ההתיישנות לא הופסק בשל כך וטיעוני הצדדים לא נפגעו. התוצאה היא כ יש לקבל את טענות הנתבעים ולדחות את התביעה בשל התיישנות ושיהוי. טענת התובע כי תוכנית 519 אינה יכולה לשנות זכויות התובע טוען כי תוכנית לפי חוק התכנון והבנייה, אינה יכולה לשנות זכויות במקרקעין, לפיכך לא ניתן לגרוע מזכויותיו על פי תוכנית 519 ללא הסכמתו (סעיפים 35-34 לתצהיר התביעה). טענה זו יש בה טעם רב, אולם היא אינה יכולה לעמוד בנסיבות דנן. לעיל הבהרתי כי התובע השתהה עד מאוד בהגשת תביעתו. לקביעה זו יש משמעות נוספת כיוון שהזמן הרב שעבר, מעל ל-10 שנים בהם התובע לא עשה דבר כדי לעמוד על זכויותיו הנטענות, מביאה למסקנה כי התובע הסכים בפועל לתוכנית 519 ולתוצאותיה, לרבות ה"ויתור" על השטח שבמחלוקת. גם אם אין בכך הסכמה של ממש, הרי שהוא מושתק מלהעלות כל טענה הסותרת את התנהלותו במשך שנים אלה. לפיכך, יש לדחות את טענת התובע כי תוכנית 519 אינה יכולה לחייבו, ללא הסכמתו המפורשת. התנהגות התובע מהווה הסכמה, או למיצער, השתק. טענות סותרות ותום הלב של התובע בהגשת התביעה כפי שצינתי לעיל, בתחילת ההליך טען התובע כי הוא אינו תוקף את תוכנית 519, אלא שמדובר על סכסוך מקומי בינו לבין הנתבע 1 על קו הגבול (עמוד 1 לפרוטוקול מיום 27.6.10, צוטט לעיל). הנתבע 1 התנגד להצהרה זו וטען כי במסגרת ביצוע תוכנית 519, התובע קיבל שטחים אחרים במקום זה שנלקח ממנו. לפיכך, אם הוא דורש בחזרה את אותו השטח, המשמעות היא תקיפה של תוכנית 519 כולה כיוון שלא ייתכן שהוא יישאר עם כל השטחים. בדיעבד, נוכחתי כי טענה זו של הנתבע 1 חזקה ונכונה היא. טענת התובע כאילו הוא זכאי לקבל בחזרה את השטח שבמחלוקת מן המשק של הנתבע 1, מבלי להחזיר את השטחים הנוספים שהוא קיבל ואף מבלי להזכיר קיומם בכתב התביעה, היא טענה שאינה ראויה ואינה בתום לב. לכשעניין השטחים שקיבל התובע במסגרת ביצוע תוכנית 519 עמד על השולחן במלוא עוצמתו, הודיעו ב"כ התובע כי הם מוכנים לחזור לתוכנית 788, שהיא התוכנית שקדמה לתוכנית 519 (עמוד 25 שורה 11 לפרוטוקול). משמעות הודעה זו כי התובע מוכן להחזיר גם את השטחים שקיבל במסגרת ביצוע תוכנית 519. אלא מה, שטענה זו בדבר חזרה לתוכנית 788, עומדת בסתירה להצהרת התובע בתחילת ההליכים, כי התובע אינו תוקף את תוכנית 519 כולה וכי התיק דנן עניינו רק קו הגבול בין שני המשקים (עמוד 1 לפרוטוקול). יתר על כן, אם זוהי הטענה והמחלוקת, הרי שמקומה איננו בפניי אלא בפני הערכאה המתאימה לכך. התוצאה של השתלשלות זו של עניינים מעידה על כך כי תביעה זו נולדה בחטא. התביעה הוגשה, כטענה נקודתית לעניין קו הגבול בין שתי החלקות דנן. התובע לא טרח להבהיר בכתב התביעה כי במסגרת תוכנית 519 הוא קיבל שטחים אחרים במקום השטח דנן אשר נלקח ממנו, ודי בכך להצביע על חוסר תום לב. יתר על כן, בנסיונו של התובע להסתיר עובדה זו מבית המשפט, הוא גם אינו מנמק בכתב התביעה, מדוע, למרות שקיבל שטחים אחרים במקום זה שנלקח ממנו, הוא זכאי לקבל את השטח הנדון בחזרה מבלי להחזיר את השטחים שקיבל. לפיכך, ענין זה לא עמד בפניי מתוך כתב התביעה. בסיכומים מנסה התובע להשלים חסר זה בשני נימוקים. הנימוק הראשון הוא בטענתו כי שטח המשק של התובע הוקטן בשל העברת השטח שבמחלוקת אל שטח המשק של הנתבע 1 ולמעשה יש להחזיר את השטח שבמחלוקת לבעליו המקורי (סעיפים 32 ו-33 לסיכומים). נימוק זה אינו יכול להחזיק. ראשית, לא רק השטח הנדון נגרע ממשקו של התובע, אלא שנגרעו שטחים נוספים בשטח כולל של 1,700 מ"ר, על פי ממצאי המומחה. לפיכך לא ניתן לומר כי רק בשל השטח דנן הוקטן משק התובע. שנית, על פי חוות הדעת קיבל התובע השלמה של כ- 1,043 מ"ר, בעוד שהועבר לנתבע 1 השטח שבמחלוקת בגודל של 1,057 מ"ר. כך, ניתן לומר כי התובע קיבל שטח תמורת השטח שהועבר לנתבע 1. נכון שלא ניתן לקבוע בוודאות כי השטח שקיבל התובע עומד אל מול השטח שבמחלוקת דנן אולם, מאידך, התובע לא הוכיח שלא כך הם פני הדברים. למיצער, היה על התובע לתבוע גם את השטחים האחרים שנגרעו מן המשק שלו. התובע נמנע מלעשות זאת אלא מתמקד, ללא סיבה נראית לעין, דווקא בשטח הנדון (סעיף 37 לסיכומי התביעה). כך או אחרת, לא ניתן לקבל את טענת התובע כאילו השטח שהועבר לנתבע 1, רק הוא זה שהביא להקטנת המשק של התובע. הנימוק השני הוא בטענתו של התובע שלא היתה כל סיבה אובייקטיבית להעביר את השטח שבמחלוקת מן המשק שלו למשק הנתבע 1 (סעיף 33 לסיכומים). גם נימוק זה אין בו ולא כלום. כזכור, טרונייתו של התובע כנגד הנתבע 1 היא בשל העובדה שהלול אשר בנה הנתבע 1 "גולש" אל תוך השטח שבמחלוקת, אשר הוא רואה אותו כשלו (סעיפים 24-23 לכתב התביעה). בדיעבד, וכאילו אין סתירה בין הטענות, התובע מציין (שם) כי תוכנית 519 נועדה לאפשר פיתוח לשם בניית הלולים במשקים החקלאים. טענה זו תואמת את גירסת הנתבע 1 כי תוכנית 519 נועדה לאפשר בניית הלולים (סעיף 13 לסיכומי הנתבע 1). המסקנה היא כי היתה גם היתה סיבה להעביר את השטח שבמחלוקת למשק של הנתבע 1 כדי לאפשר את קיומו של הלול של הנתבע 1, שהיה כבר בנוי קודם לכן. לאחר שדחיתי את שני הנימוקים שלעיל, התוצאה היא שאין בפי התובע כל נימוק ראוי, מדוע הוא רשאי היה להגיש את התביעה כפי שהגיש, תוך התעלמות מן השטחים שקיבל במסגרת ביצוע תוכנית 519. רק כדי לסבר את האוזן יצויין כי לפי ממצאי המומחה, לאחר ביצוע תוכנית 519, עומד משקו של התובע על שטח של 4,860 מ"ר. אם יוסיפו לכך 1,404 מ"ר, כפי שתובע התובע, יהיה שטח המשק של התובע 6,264 מ"ר גדול יותר מן השטח אשר היה לו לפני ביצוע תוכנית 519, ודי בכך להצביע על חוסר תום הלב. וכמו לא די בזאת, במהלך הדיונים התברר כי התובע לא הביא לידיעת המומחה מטעם בית המשפט שטח בגודל של 884 מ"ר, אשר צורף למשק שלו (עמוד 31 שורה 22 ואילך). ודוק. מדובר בקטע שטח אשר 'מעמדו' נשאר תלוי ועומד על פי החלטת ועדת התכנון, עד להכרעה במחלוקות, אולם אין מחלוקת כי בטרם אותה הקפאה, על פי החלוקה של תוכנית 519, הוא מתווסף למשק התובע. סיכום תביעה זו הוגשה מבלי שיש כל בסיס ראייתי לטענות המועלות בה. התובע שתק במהלך למעלה מ-20 שנים, ויש בכך כדי להצביע על הסכמתו המלאה לתוכנית 519. התובע ידע על התוכנית ונהנה מן השטחים שקיבל במסגרתה. התביעה הוגשה שלא בתום לב, כאשר התובע תוקף חלק מן התוכנית 519, מתוך כוונה לקבל חזרה את השטח שנלקח ממנו, תוך שהוא מנסה להעלים את העובדה שהוא קיבל שטחים אחרים, במסגרת אותה תוכנית. אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע 1 סך של 10,000 ₪ הוצאות ההליך. כמו כן ישלם התובע לנתבע 6 סך של 5,000 ₪ הוצאות ההליך. עוד ישלם התובע לנתבעים 2 ו-3, ביחד, סך של 5,000 ₪ הוצאות ההליך. אין צו להוצאות לנתבעים 4 ו-5. יוער כי בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון את השתלחויותיו של התובע בנתבע 1, כגון הטענה כי שינוי הגבול נעשתה "כמחטף בלילה", וכי הלול של הנתבע 1 הוא "פיראטי" וכי שינוי הגבול נעשה רק מתוך אינטרס של הנתבע 1, ועוד 'פנינים' כגון אלה אשר נתבררו כחסרי כל בסיס. מושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאיחקלאות