החלטה 1. בפנינו בקשה לחיוב המערער בערובה להבטחת הוצאות המשיבה. המערער תבע את המשיבה בבית הדין האזורי (ע"ב אזורי (באר-שבע) 2015/03; השופט י. יוספי ונציגי הציבור דן פיינר ושלום בראשי, פסק דין מיום 30.1.0). בתביעתו עתר המערער לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה , דמי הבראה והפרשות לקרן ביטוח לפועלי בניין. בית הדין קמא פסק כי המערער קיבל את פדיון החופשה המגיע לו ואף ביתר, כך גם שולמו לו דמי הבראה. בית הדין קמא קבע כי ההסכם הקיבוצי בענף הבנין לא חל על המשיבה, ועל כן אינה חייבת להפריש לקרן פועלי הבניין. בית הדין קמא דחה את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים מאחר והתנהגותו של המערער אשר פגעה במשמעת מצדיקה את שלילת פיצויי הפיטורים לחלוטין. אך די בסך שהצטבר בקרן פועלי הבניין בגובה כשליש מהסכום המגיע, אשר שולם למערער כדי להסתפק בכך. 2. נימוקי המשיבה בבקשתה בתמצית הם כדלקמן: תביעת המערער בבית הדין קמא נדחתה והוא חוייב בהוצאות בסך 6,000 ש"ח וכן בסך של 4.000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. המערער לא שילם עד היום את ההוצאות, הוא אינו מתגורר בכתובת אותה מסר וכנראה נמצא מאחורי סורג ובריח. כמו כן הוטל עיקול על כל הכספים המגיעים למערער מהמשיבה. לבד מכך, סיכויי הערעור קלושים. 3. המערער טוען כי סיכוייו בערעור טובים. כאשר המשיבה לא טענה בכתב התביעה כי המערער אינו זכאי להפרשות לקרן פנסיה, ואף אם ההסכם הקיבוצי בענף הבניין לא חל על המשיבה, הרי שצו ההרחבה חל עליה. המערער טוען כי הינו עולה חדש מאתיופיה, בעל משפחה בת 5 ילדים קטנים, כאשר הוא מתפרנס מיגיע כפיו בסך 5,500 ש"ח. בתביעתו עתר לתשלום זכויות אותן צבר במשך 10 שנות עבודה. חיוב המערער בערובה בהתחשב במצבו הכלכלי עלול להביא לסתימת הגולל על הערעור. 4. הכרעה זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הניתנת לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו. היא הבסיס והתשתית לשיטת המשפט (עע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAIMT PETER IN GALLICANTU (עבודה ארצי) לג (54) 38). לצד הכלל הנ"ל רשאי בית המשפט או הרשם כאמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לצוות על תובע ליתן ערובה להוצאותו של הנתבע. התקנה מכוונת למנוע הגשת תביעות סרק. השיקולים המנחים המרכזיים בכל הקשור לחיוב בערובה הם - סיכוי ההצלחה בתביעה והשיקול המשמעותי של יכולת גביית הוצאות מהנתבע (רעא 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פד מ"ד (1) 647). תקנה 519 אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה, תוך מתן משקל למיוחד במשפט העבודה (דבע נה 3-218 עלי איוב הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, 394). ככלל כאשר העובד הוא תושב ישראל - לא תוטל עליו חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים, והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות ההוצאות. 5. בקביעת סכום הערובה וסוגה יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו. בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במתינות, ובהתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים בפניו, ולא בגובה ההוצאות אותן חוייב המערער לשלם בפסק הדין של הערכאה הראשונה (עע (ארצי) 251/03 דוד אילוז נ' מישל הסעות בע"מ, מיום 22.6.2004). 6. בנסיבות המקרה, דין הבקשה להפקדת ערובה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן. 7. הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, זמן רב לאחר הגשת הערעור על ידי המערער, ולאחר שהוגשו סיכומי המשיבה. הדיון בערעור קבוע בפני מותב לעוד כחודש: ככל שהמשיבה סברה כי יש לחייב את המערער בהפקדת ערובה כתנאי להתדיינות בערעור, היה עליה להגיש בקשה בשלב מוקדם של הדיון ולא כשנה לאחר שנפתח התיק והסיכומים על ידי שני הצדדים הוגשו. המשיבה הוציאה את הוצאותיה הראשוניות בערעור על הגשת סיכומיה ומכאן שתכלית החיוב בהפקדת ערובה שהיא מניעת הוצאות בשלב הערעור כאשר קיים סיכון שלא ניתן לגבות ככל שיפסקו, לא מתקיימת כאן במלואה. 8. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית לגבי היותו של המערער עובד או תחת סורג ובריח כטענת המשיבה. לכך יש להוסיף כי לזכות המערער נפסקו בבית דין זה הוצאות בסך 1,500 ש" שהמשיבה הודיעה בתגובתה כי הם מקוזזים על חשבון ההוצאות המגיעות לה מהמערער. מכל מקום מצבו הכלכלי של המערער אינו צריך לעמוד לו לרועץ. 9. אף לגבי סיכויי הערעור, לא ניתן לומר עליהם שהם מופרכים מן היסוד, כאשר מדובר בשיקול הדעת המסור לבית הדין עת מדובר בשלילת פיצויי הפיטורים בנסיבות של פיטורים על רקע הפרת משמעת. 10. אשר על כן, הבקשה נדחית. המשיבה תשלם למערער הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ערובה להבטחת הוצאותערובה