להלן החלטה בסוגיית חיוב עובד זר בהפקדת ערובה: החלטה בפני בקשה לחייב את המשיב, המערער בהליך העיקרי, בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשים בערעור. העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן: בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים התבררה תביעתו של המשיב כנגד המנוח יעקב שפירא ז"ל וכנגד רעייתו, גב' סימה שפירא (להלן - הנתבעים). המשיב, אשר עת הנתבעים התגוררו בגאנה שימש כטבח המשפחה, הגיע לארץ ביחד עם הנתבעים, אשר השיגו לו אשרת תייר זמנית, והתגורר בבית משפחת הנתבעים. לגרסת המשיב, הועסק על ידי הנתבעים באופן רצוף, במשך שנה תמימה, בעבודות משק בית ותחזוקת הבית במבשרת ציון, בנוסף לעבודות סבלות לעסק שנוהל על ידי גב' שפירא. המשיב טען כי הועסק כ"עבד", 7 ימים בשבוע, 22 שעות ביממה, מבלי שקיבל שכר או כל זכות סוציאלית בעד עבודתו הקשה. הנתבעים טענו כי לנוכח יחסיהם הטובים והחמים עם המשיב, נענו לבקשתו לסייע לו להגיע לישראל למטרת צליינות לתקופה מוגבלת בת שלושה חודשים, והם אף רכשו עבורו כרטיס טיסה הלוך ושוב. למשיב ניתנו תנאים הולמים (מגורים בחדר נפרד, עם טלויזיה ושירותים צמודים), והם דאגו לטייל עם המשיב ברחבי הארץ, במיוחד במקומות הקדושים לנצרות, ולארח אותו כאורחם לכל דבר, ועל חשבונם הפרטי. תקופת שהותו של המשיב התארכה מעבר לצפוי, כיון שהתגלו אצלו מחלות שדרשו טיפול, והנתבעים דאגו לו לכל הטיפולים הרפואיים הדרושים ואף מימנו טיפולים אלה. בפסק דינו, קבע בית הדין קמא כי דין התביעה להידחות מכל וכל. בית הדין קמא קיבל חד-משמעית את גרסת הנתבעים, וקבע כי אכן המשיב הגיע לארץ למטרת צליינות, כאשר הנתבעים קנו למשיב כרטיס טיסה הלוך ושוב על חשבונם, וכי עקב מחלתו נשאר להתארח בביתם תקופה ארוכה מהמתוכנן. בית הדין קבע כי הנתבעים היטיבו מאד עם המשיב, והתייחסו אליו כבן משפחה, כאשר אירחו אותו בתנאים טובים, לקחו אותו לטיולים ואף דאגו לו לטיפול רפואי. בית הדין קבע כי המשיב עזר לנתבעים מדי פעם ביוזמתו, כבן בית ולא כעובד (ובודאי שלא כ"עבד"), וזאת מרצונו, כמי שנהנה מאירוח חם ודואג. בית הדין קבע כי גם נסיבות הגשת התביעה - שלוש שנים לאחר שעזב את ביתם של הנתבעים - מעידות על כך שהתביעה הוגשה עת המשיב היה מועמד לגירוש, על מנת להשהות את גירושו. בית הדין דחה את התביעה, וחייב את המשיב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪, וכן חייבו לשלם את האגרה הדחויה בגין ניהול תביעתו. המשיב הגיש ערעור על פסק הדין, וטען כי אין לקבל לחלוטין את קביעותיו של בית הדין קמא. בהודעת הערעור נטען כי פסיקת בית הדין קמא נותנת לגיטימיציה לתופעה של "עבדות", כי בית הדין קמא טעה בהערכת עדויות הצדדים בפניו ובמסקנות שהסיק מהן, וכן שגה שגיאה מהותית לעניין נסיבות הגשת התביעה, אשר הוגשה טרם מעצרו של המשיב. נימוקי הבקשה: עד למועד הגשת הבקשה לא שילם המשיב לנתבעים את הוצאות המשפט שנפסקו לזכותם בפסק הדין. כמו כן לא שילם המשיב עד למועד הגשת הבקשה את האגרה הדחויה בגין תביעתו. התנהלות זו של המשיב מובילה למסקנה כי קיים סיכוי גבוה שככל שהערעור יידחה, לא תהיה למבקשים כל דרך להבטיח את תשלום הוצאותיהם, בהתחשב בכך שהמשיב אינו מצוי עוד בגבולות הארץ, ואין כל אפשרות לפתוח כנגדו הליכי הוצאה לפועל. בקשת המבקשים להפקדת ערובה עולה בקנה אחד עם הפסיקה, אשר קבעה כי יש מקום לחייב בהפקדת ערובה במקרה של אי תשלום הוצאות שנפסקו בעבר. סיכויי הערעור קלושים, בהתחשב בעובדה כי הוא נסב על הכרעה עובדתית של בית דין קמא, אשר ניתנה בהתבסס על התרשמותו מהעדויות, לאחר חקירות נגדיות ממושכות, ועל חומר הראיות הרב שהיה בפניו. תגובת המשיב: המשיב התנגד לבקשה וביקש לדחותה מכל וכל. עיקר תגובתו של המשיב הוקדש לטענות לגופו של הערעור, כאשר שב על טענתו לפיה אל לבית הדין לתת לגיטימציה למערכת יחסים בה כנגד "אירוח חם" ביצע המשיב עבודות בית ועבודות סבלות בעסקה של גב' שפירא, ללא תמורה, מערכת יחסים המהווה "עבדות לשמה". עוד נטען כי המשיב גורש לאפריקה, כי הוא עני ואביון, ואין ביכולתו להפקיד כספים כלשהם, כך שאם תתקבל הבקשה משמעות הדבר תהיה מחיקת ערעורו, ככל שההפקדה תהיה תנאי לקיומו. מחיקת הערעור בנסיבות אלה תנציח עיוות דין ותביא לתוצאה שבה הצדק לא ייעשה בשל העדר יכולת כלכלית של המשיב. תשובת המבקשים לתגובת המשיב: המבקשים בתשובתם לתגובה הדגישו כי הטענות העובדתיות שבבקשה לא נתמכו בתצהיר, וכי אין בתגובה משום התייחסות לטענות בבקשה המצדיקות חיוב המשיב בהפקדת ערובה. המסגרת המשפטית בשתי החלטות שניתנו על ידי בעבר (ע"ע 251/03 דוד אילוז נ' מישל אילת הסעות בע"מ (מיום 22.6.2004); בש"א 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' נ' נעמה כץ (מיום 12.9.2004)), דנתי בהרחבה בנושא חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בערעור, ונסקרה פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנושא. לפיכך, אחזור רק על עיקרי הדברים - השיקולים המנחים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור. יש ליתן משקל לעובדה שבתקנות בית הדין לעבודה אין תקנות מקבילות לתקנות 427 - 433 לתקנות סדר הדין האזרחי. לכן, ככלל, אין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהיעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. על בית הדין לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, בהתחשב בנסיבותיו של אותו מקרה. אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. דב"ע נו/142 - 3 חסון נ' קאסם סאמרי ואח', עבודה ארצי כט(2) 199, סעיף 7 לפסק הדין. דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, סעיף 11 לפסק הדין. דב"ע נה/94 - 3 חסן עבד אלרחמן ואח' נ' רבינטקס בע"מ, פד"ע כח 221, סעיף 7(ב) לפסק הדין. בש"א 1442/02 אירון ייצור בטחוני (1989) בע"מ ואח' נ' משה גלס, עבודה ארצי לג(7) 33. בש"א 199/05 אלכסנדר אלקין ואח' נ' חיימובה גולנרה מיום 7.3.2005. כאשר מדובר בבקשה להפקדת ערובה בשלב הערעור משקלו של נימוק זה עולה, משני נימוקים: האחד - מדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער. זאת, בשונה מהוצאות שנפסקות בערכאה הראשונה בהליכי ביניים, אשר לעתים נפסקות בשל מחדלים בניהול ההתדיינות, ואין בהן כדי להעיד על מהות התביעה ועל סיכויי התביעה. השני - המערער כבר מימש, ולו חלקית, את זכות הגישה לערכאות, וכפועל יוצא מכך עולה משקלה של הזכות לגבות את ההוצאות. לפיכך, אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה הוא, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור. 6.4. יש להדגיש, כי חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בשל אי תשלום הוצאות בהן חויב בעבר אינו מהווה אכיפה של חיוב בהוצאות שהוטל על המערער בעבר, אלא הוא צופה פני עתיד. תכליתו של חיוב בהפקדת ערובה הוא למנוע מצב בו המשיב בערעור, אשר זכה בדין או השלים עם פסק דינה של הערכאה הראשונה, ייגרר להתדיינות נוספת, כאשר התנהלות המערער - אי תשלום הוצאות שנפסקו לחובתו - מעידה על כך כי קיים סיכון ממשי כי המשיב לא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותו בהתדיינות הנוספת. מצב זה על בית הדין למנוע, באמצעות חיובו של המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור. 6.5. בקביעת סכום הערובה וסוג הערובה יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו. בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במתינות, ובהתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים בפניו, ולא בהתחשב בגובה ההוצאות אותן חויב המערער לשלם בפסק הדין של הערכאה הראשונה. בקביעת סוג הערובה, יש לשקול, ככל שבעל דין אינו יכול להפקיד ערובה במזומן, מתן אפשרות להמרת הערובה, כגון - מתן ערבות צד ג'. 6.6. העובדה שהמערער הוא עובד זר אינה מהווה נימוק המצדיק, כשלעצמו, חיוב המערער בהפקדת ערובה. בית הדין הארצי כבר פסק בעבר, כי עצם היותו של בעל דין אזרח זר, אין בו כשלעצמו כדי להוות נימוק לחייב אותו בעל דין בהפקדת ערובה. ע"ע 1459/02 דן בוצ'ימן נ' בסט ייזום ובנייה בע"מ (עבודה ארצי לג(31), 35), סעיף 14 לפסק הדין. ע"ע 1075/00 קיריאק פטרו נ' אם אי. סי. אס כוח אדם הנדסה ובנייה בע"מ ואח', עבודה ארצי לג (16) 25; ע"ע 1155/00 אניקה ג'ונג'ינו נ' אם.אי. סי. אס. כוח אדם הנדסה ובנייה בע"מ, עבודה ארצי לג (52)25; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' Saint Peter In Gallicantu, עבודה ארצי לג(54) 38. 6.7. על אמת המידה להטלת חיוב בהפקדת ערובה על עובד זר עמד בית הדין הארצי לעבודה בעניין קיניאנג'וי, שם נקבע כי: בבואנו לאזן בין זכויות העובדים הזרים לבין זכויות מעסיקיהם, הגענו לכלל מסקנה, כי המדיניות הנוהגת לגבי עובדים הבאים מן הרשות הפלשתינאית יפה ונוכחה גם לגבי העובדים הזרים. לשון אחר, עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתביעתו מופרכת על פניה. (ההדגשה הוספה). ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי ואח' נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי לג(52) 24, סעיף 15 לפסק הדין. 6.8. את הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין חיוב תובע שהוא עובד זר בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות יש להחיל גם על חיוב עובדים זרים בהפקדת ערובה בשלב הערעור. בש"א 338/05 הרב שלמה בניזרי נ' Rudarska Rosita Stefanova (החלטה מיום 19.6.2005); עא"ח 76/05 הרב שלמה בניזרי נ'Rudarska Rosita Stefanova (פסק דין מיום 2.11.2005). 7. ומן הכלל אל הפרט: 7.1. כפי העולה מהבקשה, ולא נסתר בתגובת המשיב לבקשה, המשיב לא פרע את החיוב בהוצאות שהוטל עליו על ידי בית הדין האזורי. כמפורט לעיל, עובדה זו מהווה טעם המצדיק חיוב מערער בהפקדת ערובה, בין אם מדובר במערער שהוא עובד זר ובין אם מדובר במערער תושב ישראל. 7.2. לאחר עיון בתגובת המשיב לבקשה, לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים סטייה מההלכה, לפיה מקום בו בעל דין לא פרע את ההוצאות בהן חויב על ידי הערכאה הראשונה, יש לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשיב. עצם העובדה כי המשיב הוא עובד זר אינה מהווה נימוק שלא לחייבו בהפקדת ערובה. לפיכך, יש לבחון אם מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות שלא לחייב את המשיב בהפקדת ערובה. 7.3. לאחר עיון בפסק הדין ובהודעת הערעור, לא מצאתי כי במקרה הנדון סיכויי הערעור טובים במידה כזו המצדיקה לפטור את המשיב מהחיוב להפקיד ערובה. 7.4. באשר לטיעונים המתייחסים למצבו הכלכלי של המשיב, הרי טיעונים אלה לא נתמכו בתצהיר, ולא הובאה ראייה אחרת לתמוך בהם. מעבר לכך, קבלת טיעון זה תביא לתוצאה לפיה דוקא במקרים בהם כמעט ודאי כי המערער לא יוכל לשלם את הוצאות המשיב בערעור, אם יפסיד בערעור, לא יחויב המערער בהפקדת ערובה. קו טיעון זה, המביא בחשבון רק את זכות הגישה לערכאות של המערער אינו מאוזן, בהתעלמו לחלוטין מזכותו של המשיב בערעור לגבות את הוצאותיו בערעור. זאת ועוד. ככל שמדובר בבעל דין שמצבו הכלכלי קשה, ניתן להפחית את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות על ידי המרת הפקדת ערובה במזומן באמצעים אחרים, כגון ערבות צד ג'. 7.5. על יסוד כל האמור לעיל, אני קובעת כי במקרה הנדון יש לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בערעור. 8. סוג הערובה ושיעורה: 8.1. אין לקבל את הבקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בסכום של 30,000 ₪. סכום זה חורג משמעותית מהסכום הממוצע של חיוב בהוצאות המוטל על ידי בית דין זה. 8.2. כאמור לעיל, בקביעת שיעור הערובה וסוג הערובה יש מקום להביא בחשבון את זכות הערעור של המשיב, ולשקול מתן חלופות להפקדת ערובה במזומן, על מנת שלא לשלול את זכות הערעור של המשיב. לפיכך, אני קובעת כי המשיב יפקיד אחת משתי ערובות אלה, על פי בחירתו, וזאת בתוך 14 יום מהמועד בו תומצא לו החלטה זו: 8.2.1. ערובה במזומן בסך של 3,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. 8.2.2. שתי ערבויות צד ג', של שני ערבים שונים, בעלי הכנסה קבועה משכר או מעסק עצמאי, על סך של 4,000 ₪ (כל אחת מהערבויות). לכתבי הערבות יצורפו צילום תעודת זהות של הערבים, שלושה תלושי משכורת אחרונים או אישור רואה חשבון על הכנסות בשנות המס 2004 ו- 2005. הערבים יחתמו על כתב הערבות בפני עורך דין, אשר יאמת את זהותם, את המסמכים שיש לצרף לכתבי הערבות ואת חתימתם. 8.2.3. בנוסף, המשיב רשאי להציע ערובה חלופית לאחת משתי הערובות כמפורט לעיל, ובקשתו תישקל. 9. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בגין בקשה זו. ערובהעובדים זרים