דוגמא לפסק דין בנושא זכויות עובדים תאילנדים בחקלאות: 1. בפנינו תביעה של התובע, עובד זר, לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע. 2. מדובר בתובע שעבד בענף החקלאות. הרקע העובדתי 3. התובע אזרח מדינת תאילנד. 4. התובע הועסק אצל הנתבע, בעל משק חקלאי. 5. התובע עבד מ-8/10/2003 עד ליום 28/12/07 (להלן: "תקופת העבודה"). 6. על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות (להלן: "צו ההרחבה"). 7. התובע ערך חישוביו בכפוף לזכות ההתישנות לתקופת עבודה בת 49 חודשים, לאחר קיזוז תקופה של 70 יום מחודש מאי 2006 - יולי 2006 בה שהה בחופשת מולדת. 8. על פי תלושי השכר, משכורתו של התובע חושבה לפי שעות עבודה ולא הוכח כי מדובר בעובד בשכר חודשי או כי כך סוכם עימו, כפי שטען הנתבע. 9. התובע התפטר מעבודתו ותביעתו לפיצויי פיטורים נמחקה על פי בקשתו (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 13/9/2011 במסגרת הדיון המקדמי). 10. התובע טוען כי שולם לו שכר יומי של 100 ₪ ליום עבודה בן 8 שעות וסך של 12 ₪ עבור שעה נוספת, ולאור עמדה זו ערך החישובים בכתב תביעתו. 11. התובע תובע הפרשי שכר מינימום בסך של 41,067 ₪ לפי נספח 3 לכתב התביעה. 12. כמו כן תובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות על פי ההפרש בין שכר המינימום השעתי שהיה זכאי לבין מה שטוען ששולם לו במכפלת השעות הנוספות שטוען כי עבד ובסך של 27,004 ₪ (נספח 4 לכתב התביעה). 13. התובע תובע תשלום שכר בגין עבודה במנוחה שבועית בסך של 15,427 ₪ (נספח 5 לכתב התביעה). 14. התובע תובע תשלום דמי כלכלה בסך של 4,988 ₪, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך של 9,512 ₪ ותשלום מענק שנתי בסך4,276 ש"ח (נספח 6 לכתב התביעה). הנתבע הודה בזכאות התובע לפדיון דמי הבראה וחויב לשלם סך של 4,914 ש"ח על ידי כב' הרשם (כתוארו אז - י.ה.)אולם הסכום טרם שולם. 15. הנתבע חולק על זכאות התובע להפרשי שכר וטועI כי הועסק שעות רגילות ומעבר לכך שולמו לו שעות נוספות לפי שעות העבודה שנרשמו על ידו ופורטו בתלושי השכר. 16. לתובע לא היתה מסגרת קבועה של עבודה בשעות נוספות. 17. שכר התובע היה שכר מינימום. 18. הנתבע הכחיש כי מדובר בעובד יומי כאמור בסעיף 19 לצו ההרחבה, וטען כי מדובר בעובד בשכר חודשי. 19. הנתבע הכחיש את חישוב התובע בתביעתו להפרשי שכר מינימום לרבות גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, שכן לא הוכיח תביעתו. 20. הנתבע הכחיש זכאות התובע לקבלת מענק שנתי שכן מדובר בזכות נלווית שאינה ברת פדיון וכן בשל העובדה כי קיבל במהלך עבודתו כספים ובונוסים במזומן ויש לראותם כתשלום מענק שנתי. 21. התובע אינו זכאי לדמי כלכלה שכן מדובר בזכות נלווית וממילא קבל כלכלה בפועל מידי חודש בסכום העולה על תביעתו. נטען גם כי על פי סעיף 3 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, ניתן לשלם חלק מהשכר במוצרי צריכה. 22. הנתבע הכחיש זכאות התובע לפיצוי בגין הפרשות לגמל על פי הוראת ס' 43 לצו ההרחבה ולחילופין טוען כי התביעה התיישנה. הראיות 23. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הצדדים נחקרו בבית הדין והגישו סכום טענותיהם בכתב. 24. לאור טענות הצדדים שפורטו בקצרה, כל עילות התביעה (למעט פיצויי פיטורים, ופדיון דמי הבראה) שנויות במחלוקת בין הצדדים. נדון בהן אחת לאחת, תוך פירוט טענות הצדדים הרלוונטיות. הפרשי שכר מינימום 25. התובע תובע הפרשי שכר מינימום בסך של 41,067 ₪ לתקופת עבודתו מאפריל 2004, עד להתפטרותו בניכוי התקופה בה נעדר מעבודתו. 26. לגרסתו סוכם עמו בתחילה על שכר יומי של 91 ₪ ו-12 ₪ לשעה נוספת ובשנתיים האחרונות להעסקתו שולם לו 100 ₪ ליום ו-12 ₪ לשעה נוספת (ס' 18-19 לסיכום טענותיו). 27. התובע תובע ההפרש בין שעור שכר יומי מינימום על פי חוק שכר מינימום כפי שהיה קבוע מעת לעת שהיה זכאי לבין מה ששולם לו, לטענתו בפועל.(נספח 3 לתביעתו). 28. הנתבע לא זכר מה השכר שסוכם עם התובע בתחילת עבודתו והעיד: "אני לא זוכר מה היה, כל פעם אנחנו מקבלים עדכון ומזה מורידים את המגורים, הגז וכל כמה חודשים זה משתנה האורז שהוא מקבל. מה שמשלמים לכל האזור זה מה ששילמתי" (עמ' 3 לפרוטוקול). 29. הנתבע הפנה לתלושי השכר שצרף וטען כי לא שמר את התלושים המקוריים לרבות דוחות הנוכחות שהגיש התובע שכן עברו 4 שנים ממועד הפסקת עבודתו של התובע, אך הציג 3 תלושי שכר מקוריים שמצא (נ/1 ו- נ/2) ובאשר ליתרת תלושי השכר פנה להנהלת חשבונות להוציאם מחדש מהמחשב (עמ' 12 לפרוטוקול). 30. מעיון בתלושי השכר עולה כי שכרו של התובע שולם על פי שכר מינימום שהיה קבוע מעת לעת וחושב לפי שעות עבודתו. כמו כן עולה מתלושי השכר (נ/1 ו- נ/2) כי התובע חתם עליהם, כאשר חלקם שולם במזומן. 31. עוד עולה מעיון בתלושי השכר כי נוכו משכרו של התובע ניכויים מותרים על פי החוק בגין מגורים, ארנונה וביטוח רפואי. 32. התובע העיד כי קבל את כל תלושי השכר (עמ' 7 לפרוטוקול) ואת הכסף שלח לתאילנד ובנוסף קבל גם כספים במזומן (עמ' 7 לפרוטוקול). 33. התובע העיד כי החליט לתבוע רק אחרי תקופה ארוכה, כי בזמנו לא היה זקוק לכסף ולא ידע זכויותיו. 34. כאמור, נטל הראיה בנוגע לשיעור השכר מוטל על כתפיו של התובע. (דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ - נתי גפן). 35. התובע היה מודע לשכרו ששולם לו מידי חודש בחודשו כמפורט בתלושי השכר שהודה בקבלתם ולא הלין על כך, ואף לא הציג כל ראיה התומכת בגירסתו כי שולם לו 100 ₪ ליום מעבר לטענה בעלמא שלא שולם לו שכר מינימום. אין לבית הדין אלא להסתמך על האמור בתלושי השכר בכל הנוגע לשיעור שפורט בהם. 36. עוד יאמר כי לפי הפסיקה "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח מעדויות אמינות אחרת" (דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ראת שלום גל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 19). 37. לא הובאה בפנינו כל ראיה הפוסלת את העובדה כי השכר חושב לפי שכר מינימום. אמנם וכפי שיפורט בהמשך, התובע זכאי לגמול נוסף בגין עבודתו, אולם אין בכך כדי לקבוע כי שולמו לו 100 ₪ ליום עבודה של 8 שעות. התובע לא פרט כיצד ערך החישוב המוביל למסקנה זו, ואין די בגרסתו. 38. עיון מדוקדק בתלושי השכר מעלה כי גובה השכר השעתי ששולם לתובע היה בהתאם לשכר המינימום והשתנה בהתאם לשינוי שנקבע בחוק בחלוף הזמן, ובוודאי שגובה שכרו של התובע לא עמד על סך 100 ₪ ליום / או 12 ₪ לשעה כפי שטען בתצהירו. 39. לאור האמור לעיל אנו קבועים כי שכרו של התובע שולם וחושב לפי שכר מינימום שעתי ודין תביעתו להפרשי שכר מינימום - להידחות. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות 40. התובע הבחין בתביעתו ברכיב זה בין תקופת הקיץ לתקופת החורף. 41. תקופת הקיץ לגרסתו הינה התקופה מחודש יולי עד ספטמבר (על פי הטבלה - נספח 4 לתצהירו). 42. לטענתו עבד בתקופת החורף 9.5 שעות בימים א' עד ה' (לאחר ניכוי הפסקה של חצי שעה) ותובע הפרש של 1.9 שעות נוספות לכל יום. ביום ו' עבד 9.5 שעות ותובע הפרש של 4.5 שעות נוספות לכל יום. 43. בתקופת הקיץ טוען כי עבד 9.5 שעות מידי יום בימי א' עד ה' ותובע 1.5 שעות נוספות לכל יום . ביום ו' טוען כי עבד 9.5 שעות ותובע גם עבור תקופה זו 4.5 שעות לכל יום. 44. הנתבע העיד כי התובע אכן עבד שעות נוספות אך אלה שולמו לו מידי חודש בתלוש משכרותו. 45. הנתבע בגרסתו חלק על גרסת התובע כי מדובר במסגרת עבודה קבועה לרבות של שעות נוספות. לטענת התובע לא עבד כל ויום שעות נוספות (עמ' 12 לפרוטוקול). עוד הוסיף כי מדובר בעבודה 2-3 פעמים בשבוע בהן עבד התובע שעות נוספות. ובכל פעם עבד שעתיים או שלוש שעות (עמ' 7 לפרוטוקול). 46. הנתבע העיד כי מדובר ב- 15-16 שעות נוספות חודשיות, או 14-15 שעות נוספות ואולי גם 20 (עמ' 13 לפרוטוקול). 47. מעדות הנתבע עולה כי בקיץ עבד התובע משעות 05:30 או 06:00 עד 10:00 או עד 11:00, בשל החום הכבד. לאחר מכן היתה הפסקה של 5 שעות, ואחר כך עבד עוד 2-3-4 שעות (עמ' 11 לפרוטוקול). 48. בחורף עבד מ- 07:00 עד16:00 מקסימום עד 16:30 כי חושך ויש הפסקה של חצי שעה ולפעמים גם שעה. לפעמים אין מה לעשות ועובדים 8 שעות והולכים (עמ' 11 לפרוטוקול). הנתבע העיד כי בחורף העבודה אינה מתחילה לפני השעה 06:40 - 07:00 מחמת החשכה. 49. הנתבע לא ידע להשיב מדוע כאשר על פי האמור בתלושי השכר עבד התובע מעל 186 שעות, היינו 25 ימים X 8 שעות , שילם לו שכר רק עבור 186 שעות ולא 200. הנתבע גם לא ידע להשיב מדוע לא שולם לתובע שעות נוספות עבור השעות שמעל 186 כפי שצוינו בתלושי השכר, אלא שכר רגיל.(עמ' 14 לפרוטוקול). 50. ככלל, התביעה לגמול שעות נוספות, כמו גם לגמול עבודה במנוחה שבועית, היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדן או לפי שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות או גמול עבור עבודה במנוחה השבועית חייב להוכיח לא רק שעבד שעות נוספות או במנוחה השבועית, אלא גם את מספר השעות שעבד (דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץ - ישראל בר-אדון פד"ע ד' 39; דב"ע לו-2-1 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט - שותפו פד"ע ח' 343; עע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרן זונגר צפון (1986) בע"מ (לא פורסם, 30.4.2002) חריג לכלל האמור נקבע זה מכבר בפסיקה, ולפיו די בהוכחת מתכונת קבועה של עבודה בשעות נוספות על מנת לפסוק גמול לעובד התובע גמול עבודה בשעות נוספות [דב"ע לז/-1-2 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט שותפות, פד"ע ח' 343; ע"ע 1351/04 מראט זרצקי - שירותי אבטחה ושמירה (תשמ"ו) בע"מ (לא פורסם, 6/4/06). לא למותר להזכיר כי נוכח הקושי בהוכחת מספר שעות העבודה, והפגיעה האפשרית בעובדים המתקשים בהוכחה מדויקת של מספר השעות בהן עבדו, הוגמשו בעת האחרונה הכללים כפי שנקבעו בפסיקה בדר נטל הראיה בהוכחת מספר השעות הנוספות שבהן עבד התובע (ע"ע 212/06 2906/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים ואח' (לא פורסם, 12/11/08), להלן - פרשת ימית, וראו הפסיקה המוזכרת שם) 51. המעסיק הוא שמחויב, מכוח דין, לערוך רישום מפורט ומדויק של שעות העבודה המבוצעות על ידי עובדיו על פי הוראות סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה. 52. הפרת מחויבות המעסיק, ואי הצגת פנקס שעות עבודה מסודר על ידו, מובילה להגמשת נטל הראיה המוטל על העובד בכל הנוגע להוכחת היקפן המדויק של השעות הנוספות שביצע, ובמקרים המתאימים גם להעברת הנטל למעסיק בקשר לכך (ע"ע 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים, מיום 12/11/08; ע"ע 459/07 להלן: עניין ימית בטחון דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, מיום 8/12/09; ע"ע 402/07 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ - יאיר חודאדי, מיום 19/1/10; ע"ע 184/09 פיודור קרבצ'קו - חברת השמירה בע"מ, מיום 18/12/11. 53. עקרונות אלו מקבלים משנה תוקף עת עסקינן בהגנה על זכויותיהם של עובדים זרים, למענה מצווה בית הדין לאמץ גישה גמישה יותר משום היותם ציבור חלש ובתי מאוגד הזקוק להגנתם של בתי הדין. (ע"ע 1218/02 Xue Bin ואח' נ' חברת א. דורי נ' חברה לעבודות הנסדיים בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (12), 37); וכן ע"ע 1064/00 דניאל קיניאנג'וי ואח' נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (52) , 24). 54. לשלמות התמונה נוסיף אף ונזכיר את הוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (ס"ח תשס"ח מיום 6/7/08), שהגמישו באופן ניכר את נטל הראיה המוטל על עובד התובע גמול שעות נוספות ממעסיקו. על פי הוראת החוק לאחר שתוקן, אי הצגת רישומי נוכחות חרף חובה לנהל פנקס שעות עבודה, מעביר בנסיבות מסוימות את נטל ההוכחה בתביעת עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול עבודה בשעות נוספות, לפתחו של המעסיק. הוראותיו של תיקון 24 לחוק אינן חלות על נסיבות המקרה שלפנינו, באשר התובע עבד בנתבע קודם לכניסתו של התיקון לחוק לתוקף. 55. ובאשר לעניינינו. אנו בדעה כי אין לקבל את מלוא גרסת התובע באשר להיקף משרתו הנטען של עבודה בשעות נוספות על פיה תבע הגמול. ראשית, לא הוכח בפנינו כי מדובר במסגרת עבודה קבועה הכוללת בחובה עבודה בשעות נוספות, כפי שפרט התובע. הנתבע הצהיר כי התובע עבד לעיתים שעות נוספות, מספר השעות הנוספות השתנה מידי יום ביומו לפי צרכי העבודה ותנאיה לרבות מזג האוויר (ס' 7 לתצהיר, אם כי התובע העיד כי בימי חום וגשם עבדו גם בחממות, אך אין בכך כדי לקבוע כי עבד מידי יום כל השעות שתבע בתביעתו. גם גרסת הנתבע הגיונית וסבירה בשים לב לעובדה כי מדובר בעבודת חקלאות שהינה עונתית. שנית, לא הוגשו בפנינו דוחות נוכחות או רישומים כלשהם של שעות עבודה. מחד גיסא, החובה חלה על הנתבע לנהל פנקס עבודה אולם, מאידך גיסא, הנטל חל על התובע בתקופה הרלוונטית להוכיח תביעתו ואין די בעדותו כדי לקבוע כי יש לקבל גרסתו בדבר שעות עבודה במלואה. מדובר אומנם בעובד זר אשר בית הדין נוטה להקל ולהגמיש נטל הראיה המוטל עליו, אך במקרה הנדון מדובר בתביעה שהוגשה לאחר 4 שנים ממועד התפטרותו והתובע תובע זכויות לתקופה רטרואקטיבית של 7 שנים ויש לכך משקל בבואנו לבחון אמיתות העובדות. שלישית, העובדה שלא הוצגו בפנינו דוחות נוכחות ולא הוכחה מפי התובע מסגרת עבודה קבועה של שעות נוספות, מובילה למסקנה כי יש לזכות התובע בגמול על פי הודאת הנתבע בפנינו כפי שתפורט להלן. 56. עוד נדגיש כי מקובלת עלינו גרסת התובע כי גם לאור האמור בתלושי השכר לא שולמו לתובע מלוא השעות הנוספות שעבד בימי חול שכן במספר בלתי מבוטל של חודשים (13 חודשים) צוין בתלושי השכר כי התובע עבד מעל ל-186 שעות רגילות אך קיבל עבורן שכר מינימום רגיל בלבד. 57. עלפי הודאת הנתבע, התובע עבד 3 פעמים בשבוע בשעות נוספות, הנתבע העיד כי כל פעם עבד 3 שעות נוספות "גג" כלשונו. 58. לפיכך לצורך החישוב, אנו קובעים כי עבד 6 שעות נוספות שבועיות X 4 שבועות בחודש הינו - 24 שעות נוספות חודשיות. 59. לצורך החישוב יש להכפיל מספר השעות הנוספות החודשיות ב- 49 חודשי עבודה, הינו מדובר ב- 1,176 שעות נוספות x 24.93 ₪ (מחיר של 125%) = 29,317 ₪. 60. זאת ועוד. מעיון בתלושי השכר עולה גם כי התובע זכאי לתוספת של 25% בגין 14 שעות נוספות, בגין 13 חודשים בהם עבד מעבר ל - 186 שעות שצוינו בתלושי השכר, אך שולם לו בגין אותן שעות נוספות שכר רגיל בלבד. תוספת של 25% הינה בסך של 4.98 ₪ (19.95 - 24.93) . לפיכך זכאי ל - 69.72 ₪ נוספים עבור 14 שעות נוספות שעבד באותם 13 חודשים. 61. למען הקל על החישוב לכל תקופת העבודה, החישובים נעשו לפי שכר מינימום שעתי אחרון. 62. לפי האמור בתלושי השכר שולמו לתובע במשכורתיו גמול בגין שעות נוספות בסך של 15,372 ₪ לכל התקופה בגינה צורפו תלושי שכר מטעם הנתבע. 63. לפיכך זכאי היה התובע לגמול בגין שעות נוספות בסך של 29,386 ₪ ( 69.72 + 29,317) בקיזוז סך של 15,372 ₪ שקבל במהלך עבודתו. 64. בנסיבות אלה, נותר הנתבע חייב סך של 14,014 ₪ בגין גמול עבור עבדוה בשעות נוספות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מ-28/12/07 עד לפרעון המלא בפועל. (שכן החישוב לגבי כל תקופת העבודה נעשה לפי שכר מינימום שעתי אחרון). שכר עבור עבודה בשבת 65. הנתבע אינו חולק על כך כי התובע עבד גם בשבתות. 66. בתלושי השכר אין כל ראיה כי התובע קבל שכר עבור עבודה בשבת בשיעור של 175% לשעה על פי צו ההרחבה. 67. התובע קיזז בחישוביו סך של 100 ₪ ליום שקבל עבור עבודה בשבת (ס' 56 לסיכום טענותיו). 68. הנתבע העיד כי שולם לתובע שכר עבור עבודה בשבת במזומן (עמ' 12 לפרוטוקול) כנשאל על ידי בית הדין האם שכר זה נכלל בתלוש, השיב כי השכר במזומן כולל מפרעות ומקדמות "כלול בתלוש" (עמ' 13 לפרוטוקול). 69. לאחר מכן העיד הנתבע כי לא דווח להנהלת חשבונות כי התובע עבד בשבת. 70. לפיכך כל שהוכח בפנינו הנתבע דווח על שעות וימי עבודתו להנהלת החשבונות מבלי לציין כי מדובר גם בעבודה בשבת, לפיכך אין ספק כי התובע לא קיבל מלוא שכר עבור עבודה בשבת. 71. התובע טוען כי עבד מידי שבת בתקופת החורף משעה 08:00 עד השעה 14:00 (7.5 שעות) ובתקופה הקיף שעה אחת (סעיף 23 לתצהירו ונספח 5 לתביעה). 72. הנתבע העיד כי התובע לא עבד כל שבת. כשנשאל אם עבד 3-2 שבתות בחודש, השיב "יכול להיות". כשנשאל הנתבע, האם בימי שבת התובע עבד בין 08:00 - 14:00 או בין 08:00 16:00 לפי העונות? השיב: "לא תמיד אם היה צורך לפעמים שעתיים שלוש" (עמ' 12 לפרוטוקול). 73. מתשובת הנתבע עולה כי לעיתים התובע עבד יום עבודה רגיל, ולעיתים שעתיים שלוש. 74. מאחר ולא הוצגו רישומי דוחות נוכחות בפנינו ואין כל ראיה כי התובע קיבל גמול עבור עבודה בשבת, גם אם הנטל מוטל על התובע בהיותו עובד זר יש להגמיש הנטל המוטל עליו, ואנו בדעה כי יש לזכותו בגמל בגין 5 שעות עבודה במשך 3 שבתות בשכר שעתי מינימום בשיעור 175%. 75. מדובר בתקופת עבודה של 30 חודשים (לפי נספח 5) הינו 90 שבתות (3 x 30) ובכל שבת 5 שעות הינו סך של 450 שעות במכפלת שכר מינימום שעתי לעבודה בשבת בסך של 34.91 ₪, הינו סך של 15,709 ₪. 76. מהסך הנ"ל יש לקזז שכר מינימום שעתי שהתובע הודה בקבלתו. אמנם לא הוכח על ידו כי קבל 100 ₪ לעבודה בשבת, ולכן יש לקזז שכר מינימום שעתי על פי הקביעה בפסק דין זה באשר לשיעור השכר ששולם לתובע. 77. מדובר בקיזוז של 450 שעות במכפלת 19.95 ₪ שהינו השכר השעתי ל12/07 ובסך הכל 8,9775 ₪. 78. לפיכך התובע זכאי לגמול בגין עבודה בשבת בסך של 6,731.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 28/12/07 עד לפרעון המלא בפועל. (שכן החישוב לגבי כל התקופה נעשה לפי שכר מינימום שעתי אחרון). התביעה לפדיון דמי הבראה 79. הנתבע ישלם לתובע פדיון דמי הבראה שתבע בתביעתו ובסך של 4,914 ₪ לאור החלטת כב' הרשם (כתוארו אז - י.ה.) מיום 9/10/11 ולאור העובדה כי אין בתלושי השכר כל ראיה כי אלה שולמו לתובע, והנתבע זנח הגנתו בסיכום טענותיו. דמי כלכלה 80. הנתבע הצהיר כי נתן בידי התובע מידי חודש שק של אורז בשיעור של 119 ₪ - 139 ₪ וכי סכום זה עלה על זכאות התובע לדמי כלכלה (ס' 23 לכתב ההגנה ועדות בעמ' 13 לפרוטוקול), טענה זו לא נסתרה. 81. התובע טען כי היה זכאי לדמי כלכלה בשיעור 4 ₪ לפי הוראת צו הרחבה. 82. לאור האמור לכל יש לראות במתן שק אורז ושוויו שלא נסתר כדמי כלכלה ומדובר בשיעור העולה על דמי הכלכלה שהתובע טען כי היה זכאי לקבל מידי חודש. 83. לפיכך תביעתו ברכיב זה נדחית. הפרשות לפנסיה 84. התובע היה זכאי להפרשות לפנסיה לפי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות מכח צו ההרחבה. 85. הנתבע טען בכתב הגנתו ובתצהירו כי התובע אינו זכאי להפרשות לפנסיה לאור האמור בצו ההרחבה ועל פי כל כן. רק בסכום טענותיו העלה טענה לפיה התובע היה עובד חודשי קבוע ולפיכך לאור הוראת ס' 43 לצו ההרחבה לא היה זכאי להפרשות, שכן חובה זו מוטלת רק על עובדים זמניים או בניסיון אך לא על עובדים קובעים. כמו כן טען לראשונה בסכום טענותיו כי אין לזכות התובע כעובד זר בהפרשות לפנסיה שכן טרם הוקמה קרן פנסיה לצורך הפקדת הסכומים ובכל מקרה התביעה התיישנה בחלקה. 86. יש לדחות גרסת הנתבע, טענת התיישנות צריך להעלות בהזדמנות הראשונה והדבר לא נטען באשר לרכיב זה וממילא התובע תבע פיצויי בכפוף לזכות ההתיישנות. החישוב מקובל על בית הדין. 87. לא הוצגה בפנינו כל הודעה שניתנה לתובע כי הינו עובד קבוע, לפיכך אין לראותו ככזה, וממילא הטענה לא נטענה בכתב ההגנה או בתצהיר מטעם הנתבע אלא בסכום טענותיו. 88. לפיכך אנו קובעים כי התובע היה עובד לא קבוע, והוא זכאי היה להפרשות לפנסיה, חוק עובדים זרים מתיר לשר הפנים לקבוע בתקנות הפרשות כספי פנסיה לחשבון מיוחד ואז לא יחולו הוראות ההסכם הקיבוצי, אולם תקנות אלה לא הותקנו ולפיכך על המעסיק לשלם את ההפרשות לפנסיה כמפורט בהסכם הקיבוצי. 89. עלפי צו ההרחבה על המעסיק להפריש 6% מגובה שכרו של התובע לצורך פנסיה, משלא הפריש, עליו לשלם לתובע ישירות את אותן הפרשות בשל הנזק שנגרם לתובע. (ע"ע 324/05 ריבה אצ'לצייב - עמישב פסק דין מיום 27/3/06). 90. לאור העובדה כי נקבע כי שכרו של התובע היה שכר מינימום ולאור תקופת העבודה שפורטה בנספח 6 לתביעתו, ועל מנת לפשט החישוב נערך על ידנו החישוב לכל תקופה זו, על פי שכר מינימום חודשי אחרון לנובמבר 2007 (3,710 ₪ ) ובסך כולל של 9,794 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/12/07 עד לפרעון המלא בפועל. מענק שנתי 91. לפי ס' 36 לצו ההרחבה ונספח ב' לצו, התובע תובע סך של 4 ₪ בגין כל יום עבודה עבור מענק שנתי, ובסך של 4,276 ₪ כמפורט בנספח 6 לתביעתו. 92. הנתבע טוען כי התובע קבל מענקים ובונוסים במהלך עבודתו לרבות השתתפות בעלות כרטיס הטיסה שלו ע"ח מענק שנתי, אף אם לא כונו כך. 93. כמו כן נטען כי זכות זו היא זכות נלווית. 94. אנו בדעה כי התובע זכאי למענק שנתי. לא הובאה כל פסיקה כי רכיב זה הינו בבחינת זכות נלווית, גם אם הוגדרה כך בצו ההרחבה. פרשנותו של הנתבע לפסיקה שציטט נתונה למחלוקת. עיון במספר פסקי דין של בתי הדין לעבודה מוביל למסקנה כי תובעים זוכו בזכות זו גם לאחר סיום יחסי עובד ומעביד ולא מצאנו מקום לסטות מפסיקה זו. 95. התובע הגיש חיוב על פי ימי העבודה בפועל שפורטו בתלושי שכרו. הנתבע לא הגיש חישוב נגדי ולא חלק ולו באופן חילופי על החישוב. טענת הנתבע כי המענקים והבונוסים ששולמו לתובע על חשבון המענק השנתי,כלל לא הוכחה , מדובר בטענה בעלמא ולא יותר. 96. לפיכך הנתבע ישלם לתובע מענק שנתי בסך של 4,276 ₪. סוף דבר 97. הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום הסכומים הבאים: א. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 14,014 ₪ ב. שכר עבור עבודה בשבת בסך של 6,731 ₪. ג. פדיון דמי הבראה בסך של 4,914 ₪. ד. פיצוי בגין הפרשות לפנסיה בסך של 9,794 ש"ח ה. מענק שנתי בסך של 4,276 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 28/12/07 עד לפרעון המלא בפועל. 98. כל יתר תביעות התובע - נדחות. 99. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל בסך של 7,000 ₪. 100. ערעור בזכות על פסק הדין תוך 30 יום ממועד המצאתו. זכויות עובדיםחקלאות