דוגמא להחלטה בנושא חברה זרה ללא רכוש בישראל - ערובה להוצאות: בקשה לחיוב המשיבות-התובעות בהפקדת ערובה להוצאות בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [להלן: "התקנות"] ובהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 [להלן: "חוק החברות"]. רקע ועמדות הצדדים 2. "SAO PAULO ALPARGATAS S.A", התובעת-המשיבה 1, היא חברה המאוגדת בברזיל העוסקת ביצור מוצרי אופנה והנעלה. לפי הנטען בכתב התביעה, היא בעלת הזכויות בסימן המסחר HAVAIANAS, הרשום בין השאר גם בישראל [ר' נספח 1 לכתב התביעה]. המשיבה 2, "דיפרנט נעליים בע"מ" היא נציגתה של התובעת מספר 1 בישראל (להלן: “Sao Paulo” ו- "דיפרנט" בהתאמה או יחד: "התובעות"). לטענת התובעות, המבקשים 1-4 ("הנתבעים") מנהלים חנויות בתל אביב יפו המשווקות, בין היתר, דברי הנעלה ואופנה והם מסמנים את חנויותיהם בסימן המסחר HAVAIANAS [סעיף 6 לכתב התביעה]. התובעות טוענות, כי סימון חנויותיהם של הנתבעים בסימן המסחר הנדון, נעשה שלא כדין, לפיכך, בתאריך 14.5.12, הגישו תביעה בגין יבוא מוצרים מיפרים, שימוש מיפר בסימן מסחר רשום ואף מוכר היטב, עשיית עושר ולא במשפט, גניבת עין, הטעיית ציבור הצרכנים ותחרות בלתי הוגנת. הסעדים המבוקשים על ידי התובעות הם צו מניעה קבוע, צו להשמדת מוצרים מיפרים, צו למתן חשבונות וכן סעד כספי בסך של 307,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק. 3. עיקר טענות הנתבעים בהליך העיקרי הן כי לנתבעים 2-4 אין כל זיקה לחנויות הנדונות. בתוך כך מציינים הנתבעים כי בכתב התביעה לא מצוין מספר הזהות של המשיב 2, כי המשיבות מעולם לא פנו אל המבקשת 3 במכתב התראה וכי למיטב ידיעתם אין אדם או אישיות משפטית שפרטיו הם אלו המיוחסים למבקש 4 בכתב התביעה [סעיפים 8-10 לכתב ההגנה]. בנוסף, טוענים הנתבעים, כי הנתבע 1 התקשר עם דיפרנט בעבר בנוגע לייבוא ומכירה של כפכפי HAVAIANAS מקוריים וכי, לאחר שראתה זו האחרונה כי הוא עושה חיל בעסקיו בממכר מוצרי HAVAIANAS, חדלה לספק לו כפכפים מדגמים ועיצובים חדשים ובשלב מסוים אף חדלה מלספק לו כפכפים בכלל [סעיפים 15 ו-25 בהתאמה, לכתב ההגנה], בשל כך נאלץ, לטענתו, למצוא מקורות אספקה חלופיים בדרך של ייבוא מקביל של כפכפי "HAVAIANAS" מקוריים מחו"ל [ר' סעיף 27 לכתב ההגנה]. הבקשה הנוכחית 4. בתאריך 22.11.12 הגישו הנתבעים בקשה לחיוב התובעות בערובה להוצאותיהם המשפטיות, ככל שיפסקו להם, וזאת לטענתם משום שהתובעת 1 היא חברה זרה המאוגדת בברזיל, אינה רשומה בישראל וכן אין בבעלותה רכוש או נכסים בישראל. הנתבעים הפנו בבקשתם לכך שדיפרנט, הרשומה בישראל, היא חברה בע"מ ועל נכסיה רשומים 8 שעבודים [סעיפים 4-5 לבקשה]. הנתבעים מוסיפים כי סיכויי קבלת טענות התובעות הם נמוכים מאחר, והפרסום והשילוט מושא התביעה, הנטען כמיפר, הוא חוקי ומותר על פי דין. הנתבעים טוענים כי עולה חשש ממשי שהתובעות לא תעמודנה בתשלום הוצאות הנתבעים, ככל שיחויבו בהן. בהתאם לתקנה 519 לתקנות ובהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות מבקשים הנתבעים לחייב את התובעות- המשיבות בערובה הולמת לתשלום הוצאותיהם. 5. בתשובה לאמור טענו התובעות כי התובעת 1 היא חברה גדולה, בעלת מוניטין רב אשר היקף מכירותיה השנתיות מסתכם סכומים גבוהים מאוד וכי לא תהא לה כל בעיה לשאת בהוצאות הנתבעים, ככל שתאלץ לעשות כן [סעיפים 15 ו-19 לתגובה לבקשה]. טענה זו תמכה התובעת 1 בתצהיר נציגתה באירופה ובמזרח התיכון לענייני קניינה הרוחני של החברה, הגב' Beatriz Bernabeu Algiler ובדו"חות כספיים מבוקרים לרבעון האחרון של שנת 2012 [נספחים 1 לתגובה לבקשה]. כמו כן, מציינות התובעות כי מצבה הכלכלי של דיפרנט איתן ואין לה כל קושי לשלם הוצאות משפט או פיצויים [סעיף 19 לתגובה לבקשה]. טענה זו תמכה דיפרנט באישור רואה חשבון שלה, דן בקשי מתאריך 10.1.13 [נספח 2 לתגובה לבקשה]. לעניין השעבודים, טוענות המשיבות, כי אלו אגרות חוב שהוצאו על ידי בנק לאומי לישראל וכי רישום שעבודים והנפקת אג"ח לתאגיד הם נוהל עסקי מוכר וידוע ועל כן, אין בכך כדי להעלות כל חשש בנוגע ליכולתה של דיפרנט לשלם חיוביה ככל שיהיו [ סעיפים 23-24 לתגובה לבקשה]. דיון והכרעה 6. סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן: 353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. 7. ב-רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר ( 13.07.2008), מתייחס בית המשפט העליון לחזקה בסעיף 353א' לחוק החברות ולשיקולים אותם ישקול בית המשפט בטרם חיוב במתן ערובה: "...נדמה, כי הכוונה... הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים. חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות המוצגות בסעיף 353א לחוק החברות. על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. אין חולק, כי במקרה דנא לא הוכיחה זאת המבקשת. אף המבקשת בדבריה מאשרת כי ייתכן שלא יהיה ביכולתה לשלם את הוצאותיהם של המשיבים, אם התביעה נגדם תידחה. זאת ועוד, לא הוכח כי קיימים בידי המבקשת נכסים, מלבד נכס מקרקעין לגביו קיים כינוס נכסים. על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900-899 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990))". (ההדגשות הוספו). 8. נקבע כי היות התובע תושב חוץ, מהווה שיקול נכבד בחיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע [רע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האופוטרופוס לנכסי נפקדים ( 27.06.10)], אולם אין לחייבו בהסתמך על נתון זה לבדו. בענייננו, אין מחלוקת כי התובעת 1 היא חברה המאוגדת בברזיל, ואין בבעלותה נכסים הרשומים בישראל. מנגד, נציגת התובעת 1 הגב' Beatriz Bernabeu Algiler מצהירה כי מצבה הכלכלי של החברה הוא איתן ויציב [התצהיר בנספח 1 לתגובה לבקשה]. כמו כן, מהדו"חות הכספיים לרבעון האחרון לשנת 2012 של SAO PAULO מסתמן כי החברה אכן איתנה וכי תוכל לעמוד בתשלומי הוצאות ככל שיקבעו כאלה. לתובעת 1 פעילות עסקית עניפה בארצות רבות וגם בישראל. אני סבור, כי במידת הצורך יוכלו הנתבעים להיפרע ללא קושי משפטי מיוחד מהכנסותיה הצפויות של התובעת 1 מהתקשרויותיה עם יבואנים לישראל של טובין המיוצרים ומשווקים על-ידיה. זאת ועוד: התובעת 1 אינה התובעת היחידה. דיפרנט, תובעת 2, צרפה הצהרת רואה החשבון מטעמה המאשרת כי מצבה הפיננסי איתן וכי אין לה כל קושי לשלם הוצאות משפט או פיצויים, ככל שיקבעו כאלה. דיפרנט אמנם לא צרפה מסמכים כלכליים אשר יבססו הצהרתה לאיתנות החברה ומסתמכת על הצהרת רואה החשבון בלבד, ולחברה קיימים שעבודים לטובת הבנק, אולם לא די באלה כדי לסתור, בשלב זה, את מסקנת רואה החשבון. התובעת 2, שהיא חברה ישראלית, צורפה כבעל-דין בענייננו, והיא צפויה, לשאת, במקרה הצורך, בהוצאות משפט יחד ולחוד עם התובעת 1. 9. לאור הצהרות התובעות בענייננו, כמפורט לעיל, בנוגע לאיתנותן הפיננסית, וליכולתן לשאת בהוצאות במידה ויפסקו כאלה, הצהרות שלא נסתרו, אין הצדקה לבקשה שבפניי. 10. חלופה שניה לסתירת החזקה, היא אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות קביעת ערובה. תביעתן של התובעות הוגשה לבית המשפט לאחר שבמכס נתפס משלוח עם אבזמים, החשוד כמיפר את סימן המסחר הרשום "HAVAIANAS" של התובעת 1 ואשר יועד לנתבע 1 [נספחים 1, 2 ו-5 לכתב התביעה]. התובעות טוענות, כי המוצרים שנתפסו במכס ויועדו לנתבע 1 נתפסו על ידי המדינה בהתאם להוראות הדין וכי אלו מוצרים מזויפים המיפרים את סימן המסחר הרשום של התובעת 1 וכי די בהפרה זו על מנת להקים עילת תביעה, מכוח פקודת סימני המסחר [נוסח חדש]. בנוסף, טוענות התובעות, כי גם אם המוצרים הנמכרים בחנויות הנתבעים אכן מקוריים, כטענת הנתבעים, הרי שהיקף הפרסום וגודלו נועדו להטעות את הציבור כך שיחשוב, שמדובר בחנות דגל של התובעת 1 [סעיפים 26-38 לתגובה לבקשה]. הנתבעים טוענים בתגובה, כי התובעות מעלות שורה של טענות עובדתיות ללא תמיכה בתצהיר. עוד טוענים הנתבעים כי תפיסת המוצרים במכס לכשעצמה אין בה כדי להצביע על סיכויי התביעה וכי ככל שיש עילות תביעה בנוגע לייבוא המוצרים, הרי אלו מתייחסות לנתבע 1 ולא לשאר הנתבעים. בכל הנוגע לפרסום החנויות, טוענים הנתבעים, כי אין בפרסום כל הפרה של זכויות התובעות [ס' 23-28 לתשובה לתגובה לבקשה]. מסקנתי בשלב זה היא, כי לא ניתן לקבוע שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב, וכי, לכאורה, פניית התובעות לבית המשפט היתה מוצדקת. ברור, שאין בדבריי כאן משום הבעת דעה לגופו של עניין. סעד 11. בשים-לב לשיקולים דלעיל, אני דוחה את הבקשה לחיוב התובעות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים במשפט. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות את הוצאות המשפט בבקשה וכן, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 11000 (אחד עשר אלף) ₪, להיום. משפט בינלאומיערובה להבטחת הוצאותערובהחברה זרה