בע"א 7485/10 פנטהאוז רחמני נכסים בע"מ נ' עו"ד יואב פפר ואח' (להלן: "פרשת פנטהאוז") בחן בית המשפט את היקפה ומשמעותה של חובת הזהירות של עורך דין כלפי לקוחו: "חובת הזהירות של עורך הדין כלפי לקוחו היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור. הפסיקה אף הרחיבה את חובת הזהירות של עורך הדין גם כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחותיו של עורך הדין (ע"א 37/86 לוי נגד שרמן, פ"ד מד(4) 446 (1990); ע"א 2725/91 היינוביץ' נגד גלעדי, פ"ד מח(3) 92 (1994); ע"א 1170/91 בכור נגד יחיאל, פ"ד מח(3) 207 (1994); ע"א 2625/92 סילביו נחום, עו"ד נגד דורנבאום, פ"ד נח(3) 385 (2004)). עורך דין הוא "מונע נזק" יעיל וזול, אך לא ניתן להטיל עליו חובה אבסולוטית למנוע נזק. עורך דין אינו בלש או חוקר פרטי, לא עומדים לרשותו אמצעים טכניים מיוחדים לגילוי מעשי זיוף והתחזות, וגם עורך דין זהיר ומיומן עלול ליפול קרבן לנוכל מיומן. השאלה האמיתית והעיקרית הצריכה לענייננו היא אחת: האם בפני עורכי הדין, או מי מהם, עמדו "סימני התראה" שצריכים היו לעורר את חשדם". ב"פרשת פנטהאוז" תבע לקוח את עורך דינו שייצגו וליווה אותו בעסקת מכר שלא התממשה אף היא כיוון שהמוכר היה מתחזה ולא הבעלים האמיתיים של הקרקע נשוא אותה פרשה. למען סבר את האוזן אציין שעוה"ד ייצג את הלקוח בטיפול בעסקת המכר, ברישום הערת אזהרה בטיפול בהיבטי המיסוי של העסקה. למרות האמור ולאחר שעורך הדין באותה פרשה זיהה את הגורמים המתחזים עפ"י מסמכים ותעודות הנחזים להיות כשרים קבע בית המשפט כי די בפעולות אלה שביצע עורך הדין וכי לא ניתן לצפות שעורך הדין ישתמש באמצעים טכניים מיוחדים על מנת למנוע מקרי זיוף והתחזות כל עוד לא מזדקרים לעיני עוה"ד סימני התראה מעוררי חשד. צא ולמד אם במקרה בו עורך הדין שטיפל משפטית בעסקת מכר כולה (כפי שעולה מפרשת פנטהאוז) נחשב כמי שעמד בחובת הזהירות הנדרשת מעו"ד סביר שעה שזיהה את המוכרים על סמך המסמכים והתעודות הנדרשים עפ"י החוק ודאי שהנתבע כאן אשר נשכר ליתן טיפול משפטי נקודתי של עריכת יפוי כח בלתי חוזר וכן אימות החתימה ע"ג יפוי הכח מילא אחר חובותיו המקצועיות ואת חובת הזהירות שלו כלפי התובע . חובת הזהירותעורך דין