חלוקת שכר טרחת מומחה רפואי

למרות התנגדות ב"כ הנתבעות למינוי, נמצא כי במסמכים הרפואיים ישנה ראשית ראיה מסויימת, וכיון שאין דרך אחרת לבחון שאלה זו, מונה ד"ר אמנון ישראלי להערכת המצב הרפואי, תוך ששכר טרחתו חולק בין הצדדים בחלקים שווים. דוגמא לפסק דין בנושא חלוקת שכר טרחת מומחה רפואי: 1. התובע יליד 1949, נפגע בארבע תאונות דרכים, אשר אוחדו לתביעה זו. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונות שבהן היה מעורב נגרמו לו נזקי גוף שונים, ועל הנתבעות, כמבטחות כלי הרכב בהם נהג מוטלת החובה לפצותו בגין נזקיו, ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: החוק). התובעת, ילידת 1955, אשתו של התובע, היתה נוסעת באופנוע שבו נהג באחת התאונות, ולטענתה באותו אירוע נפגעה גם היא, ועל המבטחת לפצות גם אותה ע"פ החוק. 2. התאונה הראשונה מיום 13.1.00 הוכחשה ע"י הנתבעת 1, שהיתה המבטחת באותה עת, ולטענתה התובע לא נפגע בתאונת דרכים, ואף אם נפגע לא נותרו לו נזקי גוף לצמיתות. התאונה השניה אירעה ביום 18.7.05, בה הודתה הנתבעת 2 בחבות ובכיסוי הביטוחי בכפוף להמצאת רשיון נהיגה . התאונה השלישית התרחשה ביום 13.9.05, ובתאונה זו היתה מעורבת גם התובעת, ואף לגביה הודתה הנתבעת 2 בחבות ובכיסוי הביטוחי, בכפוף להמצאת רשיון הנהיגה, תוך שציינה כי לגבי התובעת מדובר בתאונת עבודה. את התאונה הרביעית מיום 1.11.05 הכחישה הנתבעת 2, וטענה כי אין מדובר בתאונת דרכים, גם אם נפגע התובע באירוע אחר אחר כלשהו. חוות דעת המומחה הרפואי 3. לאחר הגשת התביעה, ביקשו התובעים כי בית המשפט ימנה מומחה בתחום האוטופדי, אשר יבדוק את הפגיעות שנגרמו לתובע בתאונות השונות, ויקבע האם נותרה לו נכות בגינן. למרות התנגדות ב"כ הנתבעות למינוי, נמצא כי במסמכים הרפואיים ישנה ראשית ראיה מסויימת, וכיון שאין דרך אחרת לבחון שאלה זו, מונה ד"ר אמנון ישראלי להערכת המצב הרפואי, תוך ששכר טרחתו חולק בין הצדדים בחלקים שווים. בחוות דעתו התייחס המומחה לכל אחת מהתאונות בנפרד, הוא בחן את תלונות התובע, את הבעיות והמגבלות שמהן לטענתו הוא סובל כתוצאה מכל אחת מהתאונות, את המסמכים הרפואיים וצילומי הרנטגן, ולאחר שבדק את התובע קבע: כי לגבי האגודל ביד שמאל (תאונה ראשונה), נמצא תפקוד נאות ללא הפרעה בפעילות התפיסה והאחיזה, ולפיכך אין נכות תפקודית. לגבי כאבי ברך וקרסול, כתף ומפשעה ימנית, אשר לטענת התובע נפגעו בתאונה השניה והשלישית, לא מצא המומחה תחלואה ממושכת למעט טיפול לאחר הפגיעה, ועל כן אין נכות לצמיתות. לגבי התאונה הרביעית, בה נפגעה האצבע החמישית ביד ימין של התובע, והוא נזקק לטיפול פיזיוטרפי ממושך, מצא ד"ר ישראלי כי נותרה מגבלה בתנועת המפרק באצבע, ועל כן העריך הנכות בגין מגבלה זו ב- 5% לפי תקנה 44 (4) לתקנות המל"ל. המומחה התייחס גם לתקופות אי הכושר לאחר כל אחת מהתאונות, וקבע כי כתוצאה מהתאונה הראשונה היה התובע באי כושר של כשבועיים, בשל התאונה השניה והשלישית שבוע של אי כושר, ובנוסף יש לקצוב 10% נכות זמנית לשלושה חודשים, בגין כל אחת מארבעת התאונות, וזאת עד להתייצבות סופית של המצב. התאונה הראשונה - 13.1.00 4. התאונה הראשונה אירעה ביום 13.1.00, ובמועד זה היה התובע מבוטח ע"י הנתבעת 1. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הוא נפגע באגודל יד שמאל, אובחן כסובל מקרע של הגיד המיישר, והדבר גורם לו מגבלות וכאבים עד היום. הנתבעת הכחישה את אירוע התאונה, וטענה כי זו לא התרחשה וכי התובע לא נפגע כפי הנטען. על התובע להרים הנטל כי נפגע באירוע שהוא בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק, והוא טען בתצהירו: "ביום 13.1.00 נפגעתי בתאונת דרכים עת נהגתי ברכבי מ.ר ... ברחוב אחד העם בנתניה" - והסתפק בנתונים אלו. מלבד גירסה מצומצמת זו - שאין בה שום פירוט לגבי נסיבות הפציעה, וכיצד אירעה התאונה - צירף התובע אישור משטרה שהופק רק ביום 25.1.06, כשש שנים לאחר התאונה, ואין באישור זה כשלעצמו כדי לבסס את הגירסה ולאמתה. בחקירה הנגדית נשאל התובע מדוע לא פירט את נסיבות התאונה, ובמקום לנצל את ההזדמנות שניתנה לו ולספר מה בדיוק אירע וכיצד נפגע, בחר להשיב "למה לא?", וכשנשאל מדוע אישור המשטרה ניתן במועד מאוחר כל כך, השיב כי דיווח על התאונה עוד קודם לכן וכל האישורים על כך מצויים בידי בא כוחו, אלא שאישורים כאלו לא צורפו, ואף לא נמצא כל רישום אחר לרבות בנושא נזקי רכוש, הקשור בתאונה זו. גם המסמכים הרפואיים שצורפו אינם מסייעים לתובע להרים את הנטל. אין אף מסמך אותנטי מיום התאונה, המציין פגיעה בתאונת דרכים, למעט רישום אחד בו נאמר כי ביום 13.1.00 "תאונת דרכים" ותו לא. מסמך רפואי נוסף הוא מסמך המפנה את התובע למרפאה מקצועית, אך לא מוזכרים בו שום פרטים נוספים הקשורים באירוע, או העובדה שמדובר בתאונת דרכים, ואילו מהרישום שנערך ע"י הרופא המפנה ביום 13.1.00, נרשם: " 13-01-2000 אתמול חבלת אגודל שמאל צ. אין שבר... (ההדגשה שלי - ג.צ)", באופן שאין לדעת מתי נחבל ומה היו נסיבות החבלה. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי רישום זה מקורו בשגגה, אלא שטענה זו נטענה בעלמא ללא שהובאו סימוכין לדרך בה נרשם הרישום המוטעה, ואין לי אלא את מה שנרשם באופן מקורי ואותנטי. לאור כל האמור, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח כי האירוע בו נפגע הינו תאונת דרכים כמשמעותה בחוק, ואני דוחה תביעתו בגין אירוע זה. התאונה השניה מיום 18.7.05 והתאונה השלישית מיום 13.9.05 5. תאונות אלו התרחשו בהיות התובע רוכב על אופנוע, כשלפתע החליק והוטח לארץ. בתאונה השניה סבל התובע מחבלות בצוואר, בכתף ימין, בגב וברגל שמאל, הוא הובהל לבית החולים לניאדו, שם טופל ושוחרר לביתו בהמלצה למנוחה והמשך טיפול ומעקב רפואי. גם בתאונה השלישית, כחודשיים לאחר מכן, היו הנסיבות דומות והתובע החליק בנסעו על האופנוע, כשהפעם היתה עימו גם התובעת. בתאונה זו נחבל התובע בראשו, בצוואר, כתף ויד ימין ובמפשעה, הובהל לבית החולים, ולאחר טיפול שוחרר לביתו בהמלצה למנוחה והמשך טיפול ומעקב. כאמור, המומחה הרפואי שבדק את התובע לא מצא שנותרה לו נכות כתוצאה מפגיעות אלו. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי לא הוצג רשיון הנהיגה ולפיכך אין כיסוי ביטוחי, אלא שקיימת הודאת הנתבעת בחבותה (עמוד 3 לפרוטוקול ביום 9.3.11), והיה עליה לנקוט בכל פעולה נדרשת קודם שנשמעו הראיות, ובשעה שהדבר לא נעשה, אינני מוצאת כי יש להדרש לטענה זו. התאונה הרביעית מיום 1.11.05 6. בתצהירו מסר התובע כי התאונה הרביעית התרחשה אף היא בשעה שהוא נהג על האופנוע, ולטענתו החליק והוטח בחוזקה אל הכביש. התובע צירף אישור משטרה על האירוע. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הוא נחבל בגפיים ונמצא חתך עמוק בכף יד ימין. הוא הובהל לבית החולים בלינסון, שם אושפז עד ליום 3.11.05, ואז שוחרר כשידו מגובסת ובהמלצה למנוחה והמשך טיפול. כתוצאה מתאונה זו שהה התובע בתקופת אי כושר של כחודש ימים, ולטענתו עד היום הוא סובל מעיוות וקשיון של האצבע. כתוצאה מתאונה זו קבע המומחה הרפואי כי התובע סובל מ - 5% נכות. 7. היות והנתבעת 2 הכחישה את אירוע התאונה כתאונת דרכים, נחקר על כך התובע והעיד על הנסיבות: "ישבתי על האופנוע ורציתי לנסוע איתו והתנעתי אותו וכשרק התחלתי לזוז הוא קצת נשכב לי לכיוון המדרכה ונפלתי, האופנוע מאד כבד, נפלתי על הזרת והיא נשברה. הלכתי לבד לבית חולים. זה היה ליד הבית. אף אחד לא ראה את האירוע ואף אחד לא היה לידי..." (עמוד 11), ודומה כי קיים פער בין התיאור בתצהיר המדבר על נהיגה והטחה לארץ בחוזקה, לבין העדות והנסיבות המתוארות בה. התובע העיד כי התאונה אירעה בעת שיצא לעבודתו, בין השעות 7:30- 8:00 בבוקר (באישור המשטרה מופיעה השעה 7:30), כשמיד לאחר התאונה הוא פנה לחדר המיון. במכתב השחרור מבית החולים בלינסון, אליו התקבל ביום האירוע רק בשעה 14:40 לא מוזכרת כלל תאונת דרכים, או נפילה של אופנוע, אלא רק נכתב כי נפצע בנפילה. ברור איפוא כי התובע לא פנה מיידית לחדר המיון, ומדבריו קשה לדעת מה בדיוק עשה ואיך פעל, האם פנה לבית החולים לניאדו, או למרפאה הסמוכה למגוריו, או לבית חולים בכפר סבא, והוא הותיר את הדברים מעורפלים: "בתאונה הרביעית נפלתי מהאופנוע על היד. הלכתי לבית חולים לטיפול, בהתחלה ללניאדו ומשם הלכתי לכפר סבא. אני חושב שהייתי בלאניאדו. לא זוכר. הייתי אצל רופא באום חאלד ושלחו אותי לבית חולים בכפר סבא" (עמוד 13). לאחר שבחנתי בקפידה את כל המסמכים שצורפו, ניתן להניח כי ככל הנראה פנה התובע קודם לרופא המטפל בקופת חולים, ד"ר מנואל שוורצמן. אלא שבמועד זה נתן ד"ר שוורצמן לתובע שני אישורים רפואיים, האחד מופנה לביטוח הלאומי, ובו נרשם כי התובע פנה לטיפול בשל תאונת דרכים שאירעה ביום 18.7.05 - היא התאונה השניה - והרופא ציין באישור את תלונות התובע כתוצאה מאותה תאונה והפנה אותו לביטוח הלאומי, ואין כל אזכור לתאונת דרכים נוספת, לאופנוע שנפל או לאצבע שנשברה (מסמך י"ב לתצהיר). בחקירה הנגדית הוצג לתובע מסמך נוסף מיום האירוע 1.11.05, ובו רשם ד"ר שוורצמן הפניה דחופה לכירורג, שוב נרשם מועד התאונה כתאונה השניה, ובגוף המסמך נרשם: "מסביר נפילה כעת. מסביר חתך באצבע 5 יד ימנית חבלות באמה שמאלית שתחיות (צ"ל שטחיות וההדגשה שלי - ג.צ), ולמרות שהסימפטומים קשורים לאירוע שהתרחש "כעת" אין שום אזכור לתאונת דרכים נוספת, לפגיעה מאופנוע או לנסיבות האחרות שפירט התובע. ויאמר, כי בהשוואת תעודות חדר המיון של התאונה השניה והשלישית, בולט ההבדל בינם לבין זה של התאונה הרביעית, שבראשונים נכתב במפורש מה אירע וכי התובע נפגע מאופנוע בתאונת דרכים, בעוד שבתאונה הרביעית כאמור אין לכך כל זכר. אין גם מסמכים נוספים מהם ניתן ללמוד על תאונת הדרכים ועל הנסיבות בהן נפגע התובע, למעט אישור מחלה שהוצא ע"י ד"ר שוורצמן ביום 14.11.05, ובו נרשם כי האירוע מיום 1.11.05 הינו תאונת דרכים, אך תמוה כיצד הפניה נוספת לפיזיוטרפיה שנתן הרופא לתובע באותו יום, אינה מאזכרת כלל תאונת דרכים. על פניו, ובנסיבות שתיאר התובע, תאונה זו הינה תאונת עבודה, אלא שהתובע לא דיווח לביטוח הלאומי, וכשנשאל מדוע לא עשה כן השיב: "לא יודע. לא היתה לי סיבה לפנות" (עמוד 13). 8. מכל האמור עולה שמדובר בגירסת התובע כגירסה יחידה של בעל הדין. לא הובאו עדויות נוספות, ואף לא זומן לעדות הרופא שטיפל בתובע כדי להסביר את רישום המסמכים הבעייתי, וכשלכך מתווספת העובדה כי לא נמצאו ברישומים הרפואיים תמיכה של ממש היכולה לבסס את עדותו של התובע לגבי נסיבות הפגיעה ומה בדיוק אירע, והאם אכן נפגע מאופנוע או מנפילה, הרי שהתוצאה היא שגם במקרה זה לא הורם הנטל המוטל על התובע, להוכיח את נסיבות פגיעתו כנובעות מתאונת דרכים, ואני דוחה התביעה בכל הקשור בתאונה זו. חישוב הנזק - התאונה השניה והתאונה השלישית 9. לטענת התובע בתצהירו הוא עובד כמורה לנהיגה עצמאי, ומשתכר כ- 6,030 ₪ בממוצע לחודש. התובע לא צירף שום מסמכים לגבי ההשתכרות, לגבי תקופת היעדרותו בפועל מהעבודה לאחר התאונות, או ראיות באשר להפסדים שנגרמו לו בשל התאונות. למרות שהראיות בנושא ההשתכרות היו אמורות להיות מצורפות לתצהיר, ולא צורפו, נמצא כי לתחשיב הנזק צורף אישור של רואה חשבון, ובו אישור על השתכרות לשנים 2006 - 2008. אלא שאפילו ניתן היה לשקול לאפשר לתובע להרים הנטל בנושא הפסד ההשתכרות בדרך זו, הרי שאין באישור הזה דבר בנוגע להפסדים הממשיים שנגרמו לו בתקופת ההיעדרות הרלוונטית, וההיפך הוא הנכון, דומה שהשתכרותו של התובע עלתה והשתפרה לאחר התאונות ולא ניכר בה כל הפסד. בנסיבות אלו לא הוכח כל הפסד השתכרות לעבר. בהעדר נכות ממשית ובהעדר כל ראיות להפסד בהשתכרות, אין גם כל סיבה לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות עתידי. התובע טען בתצהירו כי בשל כל אחת מהתאונות נגרמו לו הוצאות שונות לטיפולים ולניידות, וכן ביקש לפצותו בגין כאב וסבל. בהתחשב בקבלות שצורפו (שסכומן נמוך), בפגיעות הגופניות שנגרמו, בתקופת אי הכושר שקבע המומחה ובנכות הזמנית לכל תאונה, אני קובעת את הפיצוי על סך 4,000 ₪ לכל תאונה. התאונה השלישית בה נפגעה התובעת 10. התובעת רכבה על האופנוע יחד עם התובע, ויחד עימו נפגעה בתאונה השלישית ביום 13.9.05. לטענת התובעת, לאחר התאונה היא נלקחה לבית החולים, שם נמצא שבר בידה הימנית, היא סבלה מכאבים וחבלות חמורות בפניה, שיניה נשברו והיא סבלה מפגיעות בראש, בצוואר, ובשוק הרגל. התובעת היתה מאושפזת במשך 6 ימים, במהלכם גובסה ידה הימנית, נתפר החתך בשוק הרגל, והיא טופלה בכל יתר הפגיעות, ושוחררה לביתה בהמלצה למנוחה והמשך טיפול. לטענת התובעת, היא עדין סובלת מכאבים ומגבלות כתוצאה מהפגיעה בתאונה, ואיננה מסוגלת לתפקד כמקודם. למרות שהדברים אינם חלק מתצהירה של התובעת (וחבל שכך), הרי שהתאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולתובעת נקבעו 5% נכות בשל הפגיעה ביד (עמודים 1 ו- 8 לפרוטוקול). הפסד השתכרות לעבר ולעתיד 11. התובעת, כבת 58 כיום, העידה בתצהירה, כי עובר לתאונה עבדה כמוכרת בחברת דלתא, והשתכרה כ-3,000 ₪ בממוצע לחודש. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה היא שהתה בתקופת אי כושר של כחצי שנה, במהלכה היתה מוגבלת בכל פעולותיה, ונזקקה לעזרה וסיוע צמוד. גם לאחר תקופה זו, ולמרות המגבלות והכאבים מהם היא עדין סובלת, היא שבה לעבודתה, אולם נגרמו לה הפסדים בכושר ההשתכרות, היה עליה לשאת בהוצאות רבות והיא נזקקת לעזרת צד ג' בכל מטלות משק הבית. 12. התובעת נחקרה על הפסדי השכר להם טענה, והסבירה כי למרות הפגיעה עשתה מאמץ לחזור לעבודה, אולם לא חזרה לתפקיד אליו יועדה: "הייתי צריכה לעשות משהו אחר. היעוד שלי היה אחר לגמרי..." (עמוד 6). אלא שלא מצאתי בתצהיר שום פירוט לגבי התפקיד המיועד, דרישות תפקיד זה, השכר שהיה אמור להשתלם וכיוצ"ב פרטים נדרשים, על מנת לבחון את הטענה. התובעת צירפה תלושי שכר לחודשים שקדמו לתאונה, ומתלושים אלו כמו גם ממסמכי המל"ל עולה כי שכרה חושב לפי 3,874 ₪ ברוטו (נ/1), המגיע כיום לסך של כ-4,800 ₪ במעוגל. תקופת אי הכושר שהוכרה ע"י המל"ל היתה ל-91 ימים - עד ליום 31.12.05, אולם התובעת טענה כי תקופה זו היתה ארוכה יותר, ואף צירפה אישורים רפואיים התומכים בטענה זו. גם בדיקת מסמכי המל"ל מלמדת כי הנכות הצמיתה נקבעה רק ביום 1.6.06, ובתקופת הביניים שולמו לה תשלומים על נכות מעבודה. התובעת לא צירפה תלושי שכר לתקופה הרלוונטית, ואף לא הציגה אישור מעביד לגבי ההפסדים שנגרמו לה בתקופה זו, הגם שהמסמכים הללו מצויים בהישג ידה, ולא היה כל קושי לאתרם ולהציגם. עם זאת, לתחשיב הנזק צורפו תלושי שכר של התובעת לחודשים אוקטובר - דצמבר 2008, מהם עולה כי שכרה השתפר והוא עומד על ממוצע של כ- 5,800 ₪ ברוטו לחודש. בנסיבות אלו יש מקום לקבוע הפסד שכר לעבר לתקופה של שלושה חודשי אי כושר מלא ותקופה נוספת של שישה חודשים, עד לקביעת הנכות הסופית, ואני מעמידה את הסכום על סך של 20,000 ₪. לגבי העתיד - התובעת שבה לעבודתה, היא עובדת ומשתכרת למרות הנכות שנקבעה לה, ולא הוכחו הפסדי שכר ממשיים. עם זאת, קיומה של נכות פוגעת בכושר ההשתכרות האפשרי, ובהתחשב בגילה של התובעת ובשנות העבודה שנותרו לה אני מעמידה את סכום הפיצוי על דרך האומדן בסך של 10,000 ₪. הוצאות שונות ועזרת צד שלישי 13. הטענות בתצהיר באשר להוצאות שנגרמו לתובעת הן כלליות מאד ואינן מפורטות די הצורך. עם זאת, לתצהיר צורפו קבלות על הוצאות רפואיות ועל נסיעות במוניות. לגבי העזרה לה נזקקה התובעת, לא הובאה שום ראיה, ובחקירתה הסבירה כי העסיקה עוזרת בית מהמשפחה אותה פיצתה בדרכה שלה: "למשל אחת הבנות שלי עבדה אז קניתי לה בגד, שילמתי לה שכר לימוד" (עמוד 7). כלומר, לא היו לתובעת הוצאות ממשיות בגין עזרה, והיא קיבלה אותה מבני המשפחה הקרובים. בהתחשב בכל האמור ובכך שהתאונה הינה תאונת עבודה, וככזו על המל"ל לשאת בהוצאות הרפואיות שנגרמו כתוצאה ממנה, ובהתחשב גם בכך שהתובעת לא נשאה בהוצאות ממשיות בגין עזרת צד ג', אני קובעת פיצוי בגין כל אלו על דרך האומדן בסך של 2,500 ש"ח. כאב וסבל 14. בנסיבות המתוארות לעיל, בהתחשב בטיב הפגיעה, בימי האשפוז, בתקופת אי הכושר ובנכות שנותרה, כמו גם בגילה של התובעת, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 13,000 ₪. ניכויי מל"ל 15. מסכום הפיצויים שקבעתי לעיל, יש לנכות את כל תשלומי המל"ל שקיבלה התובעת בגין פגיעתה בתאונה, בהתאם לאמור באישור נ/1. את הסכומים יש לשערך ממועד תשלומם ועד ליום פסק הדין. סוף דבר 16. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע בכל הקשור בתאונה הראשונה מיום 13.1.00 כנגד הנתבעת 1. התובע ישא בהוצאות הנתבעת 1 בגין ניהול ההליך, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪. 17. אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע פיצוי בגין התאונה השניה מיום 18.7.05 בסך של 4,000 ₪, ובגין התאונה השלישית מיום 13.9.05 סך של 4,000 ₪. אני דוחה את התביעה בגין התאונה הרביעית מיום 1.11.05, ובנסיבות אלו לא אחייב הנתבעת 2 לשאת בשכ"ט עו"ד התובע, וכל צד ישא בהוצאותיו. 18. אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת פיצויים כדלקמן: א. הפסד השתכרות לעבר - 20,000 ₪ ב. הפסד השתכרות לעתיד - 10,000 ₪ ג. הוצאות שונות ועזרת צד ג' - 2,500 ₪ ד. כאב וסבל - 13,000 ₪ סה"כ 45,500 ₪ מסכום הפיצויים יש לנכות את תשלומי המל"ל כשהם משוערכים. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. שכר טרחהמומחהמומחה רפואישכר טרחת מומחהרפואה