דוגמא לפסק דין בנושא ילדה נחתכה עקב טיפול על גדר בבית ספר: רקע עובדתי 1. התובעת, ילידת 21.11.89, תלמידת כיתה ד' בבית הספר היסודי הממלכתי על שם "מנחם בגין" בקרית גת, השתתפה ביום 29.3.00 בשיעור מעבדה לכימיה, שהתקיים במסגרת פרוייקט "ניצני מדע", בבית הספר הממלכתי "בן גוריון". הפרוייקט התקיים בשעות אחה"צ. היות ונותר פרק זמן עד תחילת השיעור והמעבדה הייתה סגורה, יצאה התובעת מחוץ לשטח בית הספר וכשביקשה לחזור, החליטה לקצר את מהירות ההגעה למעבדה וטיפסה על גדר בית הספר. תוך כדי הטיפוס על הגדר, נחתכה בכף ידה הימנית מאחת הבליטות המשוננות והחדות שהיו בגדר (להלן: "התאונה"). התובעת ירדה מהגדר כשהיא פצועה ומדממת, ובעקבות הודעת המורה, הוזעק אביה אשר לקח אותה לבית החולים "קפלן" ברחובות. בבית החולים הועברה לטיפול במחלקה לכירורגיית יד. 2. התובעת מייחסת רשלנות לכל אחת מהנתבעות. הנתבעת 1 (להלן: "העיריה"), אשר הייתה אחראית על הקמת מבנים, לרבות גדרות בבית הספר, ועל תחזוקתן השוטפת, התרשלה בכך שלא דאגה להעמיד גדר תקנית העונה על הוראות חוזר מנכ"ל (ת/4). הנתבע 2 (להלן: "משרד החינוך") אשר היה אחראי ליתן הוראות והנחיות באשר למפרט הטכני המדוייק כיצד יש לגדר מוסדות חינוך, לא אכף ולא פיקח על יישום ההוראות המפורטות בחוזר מנכ"ל (במ/1) ובכך אפשר לעיריה להציב גדר לא תקנית. הנתבעת 3 (להלן: "תעשידע") אשר הוקמה במטרה להעניק ערכי תעשיה וידע לתלמידים מובחרים בעיר והפעילה לצורך כך את פרוייקט העשרה "ניצני מדע", התרשלה בכך שלא השגיחה על התובעת ולא פיקחה עליה מרגע הגעתה לחצר בית הספר ועד תחילת השיעור. 3. כל אחת מהנתבעות הכחישה את חבותה ובכל מקרה טענה שלתובעת רשלנות תורמת רבתי לקרות התאונה. נסיבות התאונה 4. על פי עדותה של התובעת באותו יום בסביבות השעה 18:00 אמור היה להערך שיעור מעבדה בכימיה בבית הספר הממלכתי "בן גוריון". לשם כך הועברה קבוצת התלמידים שהשתתפה בפרוייקט ממתחם "תעשידע" לבית הספר, כדבריה: "כשהגענו למעבדה לא היה אף אחד ששמר עלינו ושתי המורות שהיו במעבדה, סגרו עליהן את הדלת אמרו שהן עדיין לא מוכנות וכאשר הן יהיו מוכנות, יקראו לנו... המורה נעלה עליה את הדלת וכל הילדים התפזרו בחצר בית הספר, אחרי כמה זמן הלכתי למעבדה שהייתה נעולה, דפקתי על החלון והיא אמרה שהיא עדיין לא מוכנה והיא תקרא לנו ובשלב זה חברה שלי ואני יצאנו מתחום בית הספר, טיילנו והכל בהמתנה למעבדה. יצאנו והתרוצצנו וקרה מה שקרה" (פרוט' מיום 25.12.11, עמ' 11, ש' 21-30). זמן מה לאחר מכן קראה המורה לתלמידים להכנס למעבדה, התובעת אשר רצתה לקצר את זמן ההגעה לכיתה, טיפסה על הגדר וידה "השתפדה" על הקצה החד שלה. יאנה זילברשטיין (להלן: "יאנה") העידה שבדרך כלל מורים מ"תעשידע" השגיחו בהפסקה אך באותו יום לא היה מי שישגיח (פרוט' מיום 25.12.11 עמ' 16 ש' 14-15, 31 ועמ' 17 ש' 1-2) הנתבעות לא הציגו גרסה מטעמן ועל כן אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה. אחריות העיריה חובת זהירות מושגית 5. לית מאן דפליג שעל העיריה לעשות את כל הדרוש לשמירה על בטחון הציבור בתחומה. יפים דברים שנאמרו בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1) 113, 115: "... בית המשפט מתחשב בצורך להבטיח חופש פעולה מזה ובצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. הוא מתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו. הוא לוקח בחשבון את השפעת פסיקתו על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד, הוא שוקל את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסויים של מזיקים או ניזוקים בעקבות החלטתו. שיקולים אלה ואחרים מתאזנים בכור הכרתו השיפוטית של בית המשפט, תוך שהוא שוקלם במאזני צדק, ועל פיהם הוא קובע את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית". על הרשות לשקול שיקולים תקציביים ולקבוע סדרי עדיפויות באשר לביצוע פרוייקטים שונים בתחומה (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פד"י לז(3) 757, ע"א 247/55 סרג' עדין בע"מ (בפירוק מרצון) נגד ראש העיר ת"א, יא(2) 1100; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, לט(1) 113, 130). על העיריה מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי התובעת. חובת זהירות קונקרטית 6. בבחינת חובת הזהירות הקונקרטית בוחן בית המשפט את יכולתו של האדם הסביר לצפות את התרחשות הנזק: "חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות. השאלה היא אם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק. ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה כענין שבמדיניות לצפות את התרחשותו של אותו נזק... (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, לז (1) 113, 117)". 7. במקרה דנן, לעיריה גם יש חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת. אבי חזן (להלן: "חזן") אשר הועסק על ידי העיריה כמנהל מחלקת מנהל, משק וכספים, אישר בחקירתו הנגדית שחברת משק וכלכלה היא זרוע של השלטון המקומי, והיא זו שהעסיקה את הקבלן שבנה את הגדר. מרגע שהגדר הוקמה ואושרה, היא שייכת לעיריה והיא ורק היא אחראית על תקינותה. כל תקלה מתוקנת על ידי העיריה והעובדה שמשרד החינוך נושא בנטל המימון איננה מלמדת על אחריותו על תקינות הגדר במשך השנים. לעיריה יש גם חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת. הפרת חובת הזהירות הקונקרטית 8. חוזר מנכ"ל ת/4 קובע: "גדר רשת חייבת להיות מתיל בקוטר מזערי של 3 ס"מ... משבצות הרשת יהיו בגודל 3-4 מ"מ, כדי למנוע אפשרות של טיפוס עליה... הקצה העליון לא יהיה חופשי כי אם יחוזק בפרופיל ברזל אופקי". עיון בתמונות שהוגשו על ידי התובעת (סומנו 1 ו-2) מאשש את העובדה שהגדר נבנתה בניגוד לחוזר מנכ"ל. הקצה העליון של הגדר לא חוזק בפרופיל וכפועל יוצא מכך נוצרו קצוות מחודדים של חוטי ברזל. בעלות נמוכה ניתן היה למנוע את התרחשות התאונה. נוכח האמור לעיל, אני סבורה שהתובעת הוכיחה את רשלנותה של העיריה כלפיה. רשלנות משרד החינוך 9. התובעת מייחסת למשרד החינוך רשלנות, בכך שלא פיקח על התובעת ולא ווידא שעבודת הקבלן תיעשה בהתאם לתקן. אומר כבר עתה שחובת הפיקוח של משרד החינוך איננה משתרעת על כל שעות היממה, אלא רק בשעות הלימודים. היות והתאונה התרחשה בשעות אחה"צ במסגרת חוג העשרה (בסביבות השעה 18:00), לא הייתה כל חובה על משרד החינוך לפקח או להשגיח על התובעת (ע"א 259/92 (מחוזי חי) מיינשלי נאיף זידאני נ' מ"י ואח', (לא פורסם), ע"א 746/81, זדה נ' מ.מ. נחלת יהודה ואח', לט (1) 19). כך גם העידה מנהלת בית הספר "בן גוריון" שולמית רפאל (להלן: "רפאל")(פרוט' מיום 25.12.11 עמ' 21, ש' 19). 10. על פי הוראות חוזר מנכ"ל (במ/1): "... אחריותו של המשרד בתחומי הבטיחות והגיהות מתבטאת בפרסום דרישות בטיחות מחייבות, בדרך של הנחיות, נהלים ותקנים בחוזרי המנכ"ל; בקיום פיקוח ובקרה על יישומן ועל ביצוען בפועל של הדרישות המחייבות, באמצאות בקורות מדגמיות מעת לעת בזמן ובמקום שהמשרד קובע, בקורות המתבצעות על ידי מומחה בטיחות..." סעיף 3.4.2 קובע: "מנהל המוסד החינוכי ינהל את הבטיחות במוסד החינוכי ויפעל לישום דרישות החוק והתקנים, דרישות משרד החינוך ודרישות הרשות המקומית". סעיף 4: "דרישות התפקיד שלנו לעיל כוללות את התחומים שלהלן: א) עליו לדאוג לקיום תוכנית להבטחת הבטיחות והגיהות של המוסד החינוכי שהוא מנהל ולפעול לישומה. ... ט) עליו למנות מורה לתפקיד רכז הבטיחות ואם אי אפשר למנות מורה לתפקיד ייחודי זה, יטפל הוא בעצמו במכלול הנושאים המוטלים על רכז הבטיחות". 11. חזן העיד שהגדר שהקיפה את בית הספר שופצה בשנת 1995 לאחר שפורסם מכרז ביוזמת משרד החינוך. משרד החינוך הוא גם זה שקבע את סוג הגדר, פיקח על עבודת הקבלן באמצעות החברה למשק וכלכלה ולבסוף אף בדק את טיב העבודה. בחקירתו הנגדית שב ואישר את העובדה שהגדר אמורה להבנות בהתאם להוראות ולתקנות של משרד החינוך. רפאל העידה שהגדר, אשר נראית בתמונה (סומנה 2), הקיפה את בית הספר (כעדות התובעת, פרוט' מיום 25.12.11, עמ' 12 ש' 4) ומהווה חלק משטחה. לאחר הקמת הגדר לא פנתה לעיריה שכן הניחה שהיא תקנית, ובכל מקרה ילדים לא אמורים לטפס עליה (פרוט' מיום 25.12.11 עמ' 24, עמ' 25). 12. מעדותם של חזן ורפאל עולה שמשרד החינוך התרשל בכך שלא פיקח כדבעי על עבודת הקבלן, ואף לא ערך בקורת מטעמו בסיום העבודה. רפאל גם לא דאגה לקיום סדרי בטיחות בבית הספר, ואף לא דאגה למנות רכז בטיחות, או לפעול בעצמה, בהתאם להנחיות המפורטות בחוזר המנכ"ל. הנחת העבודה שילדים לא אמורים לטפס על הגדר איננה עומדת במבחן המציאות, שכן ילדים מעצם טיבם וטבעם הינם שובבים ולעיתים נענים לפיתויים מבלי להעריך את הסיכון הכרוך בהם. לו הייתה נערכת בקורת בטיחות ניתן היה בנקל להבחין שהגדר מהווה סיכון בטיחותי. נוכח האמור לעיל, משרד החינוך התרשל כלפי התובעת. רשלנות "תעשידע" חובת זהירות מושגית 13. בבחינת שאלת האחריות המוטלת על "תעשידע" ביחסיה עם התובעת, נקודת המוצא היא כי קיימת חובת זהירות מושגית בין מורה לתלמיד מעצם טיבם של יחסים אלה, כאשר גדרה של חובה זו נגזרת בפסיקה ככזו המאפיינת חובתו של הורה כלפי בנו. "בדרך כלל יש לומר, כי כאב, כמורה ומחנך לענין פיקוח" (ע"א 4241/57. עידה נ' ששון, יא 1100, 1106, ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, מז(1) 802; (ע"א 715/79 גדעון דניאלי נ' אררט ישראל, לה(2) 764). 14. חובתו של המורה היא בהשגחה על הקטין מפני פגיעתו של גורם חיצוני, חי או דומם, הן מפני פגיעה של הקטין באחרים והן מפני פגיעה של הקטין בעצמו. הרציו העומד ביסודה של חובה זו מושתת על ההנחה כי קטין לא פיתח את מנגנוני ההגנה והבקרה שבגיר מחזיק בהם. ילדים הם סקרניים, שובבים, נענים לפיתויים מבלי יכולת להעריך את הסיכון הטמון בהם ועל כן ניתן לצפות כי הם עלולים להפגע מפני גורם חיצוני או להביא נזק על עצמם ועל זולתם. מעבר לכך גופו של הקטין חלש והדבר חושף אותו ביתר שאת לפגעי העולם הסובב אותו. ככל שגילו של הקטין קטן יותר, כך חלש הוא ופגיע יותר מבחינה פיזית ומנגנוני ההגנה שלו בשלים פחות. ברי כי מידת הפיקוח הנדרשת גדלה עם גבור הסיכון הצפוי. על כן חובת הזהירות הנדרשת ממורה בכיתה אינה זהה בהיקפה לחובה אשר יחוב המורה מחוץ לכיתה. ברי שככל שנקיטת האמצעים קלה ופשוטה, כן תגבר חובת המורה לנקוט בהם. לעיתים ניתן להסתפק אף באזהרה מילולית ובכל מקרה יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. לסיכום ניתן לומר כי יש לקחת בחשבון את גורם המשובה במעשיהם ומחדליהם של התלמידים והוא אשר יוצר כלפיהם את חובת הזהירות המושגית (ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל ואח', מז(1) 802). מטבע הדברים מידת ההשגחה המצופה היא תוצאה של איזון בין אינטרסים של השגחה על ילדים ומניעת תאונות מצד אחד והיכולת להקצות כח אדם להשגחה על תלמידים מצד שני. על כן יש להתייחס לסוג הפעילות בה מועסקים התלמידים, טיב וגודל הסיכון הכרוך בפעילות, גילם והרצון לחנך למידה מסויימת של עצמאות וחופש. בקביעת מידת הפיקוח הנדרשת קשה עד למאוד להביא בחשבון התרחשויות פתע שגם פיקוח צמוד אינו עשוי למנעם (עמד על כך השופט עציוני בע"א 635/70 מנדלסון נ' יעקב קפלן ואח', כה(2) 113 וברוח דומה ע"א 415/79 דניאלי נ' אורט נתניה, לה (2) 764, 772). הפרת חובת הזהירות הקונקרטית 15. "תעשידע" היא עמותה אשר הוקמה בחסות התאחדות התעשיינים במטרה לשפר ולחזק את הקשר בין הציבור והקהילה בישראל לבין התעשיה. לצורך קידום פרוייקט הפעלה לחינוך של בני נוער, התקשרו העיריה ו"תעשידע" בחוזה לפיו העמידה העיריה לרשות הפרוייקט את המבנה ואילו "תעשידע" סיפקה את המורים, המדריכים, המרצים בעלי הידע והכישורים המתאימים. (החוזה צורף לתצהיר חזן). 16. זהבה גור (להלן: "גור"), מנהלת אגף החינוך בעיריית קרית גת, העידה בחקירתה הראשית ש"תעשידע" איננה פועלת מטעם העיריה או בחסותה. העיריה איננה נוטלת חלק במימונם ובארגונם של הפרוייקטים ש"תעשידע" מוציאה לפועל, ואיננה נוטלת חלק בקביעת מערך השיעורים, לרבות פיקוח על הילדים המשתתפים בפרוייקט. "תעשידע" פנתה אל העיריה לצורך שימוש במבנה, העיריה גם תיווכה בין "תעשידע" לבית הספר "בן גוריון" לצורך שימוש במעבדת בית הספר. בחקירתה הנגדית גור אישרה שמדובר בפרוייקט משותף של משרד החינוך, העיריה ו"תעשידע" אך חזרה והדגישה שמי שאחראי על הילדים זו "תעשידע" (פרוט' מיום 20.6.12 עמ' 34). בעדותה של גור תמכה רפאל, אשר העידה שהמדריכים אינם חלק מהמערך המקצועי של בית הספר וכי במקרה דנן שיעור כימיה התקיים במבנה שלה, זאת ותו לא (פרוט' מ- 25.12.11 עמ' 20 ש' 28). גם אביה של התובעת אלברט ביטון (להלן: "ביטון") אישר בחקירתו שלא מדובר במורים של בית הספר (פרוט' מ- 25.12.11 עמ' 18, ש' 29). התובעת העידה על נסיבות התאונה מהן משתמע באופן חד משמעי שהמורה שהועסקה על ידי "תעשידע" לא שמרה, לא פיקחה ולא הזהירה את התובעת מפני סיכונים האורבים לפתחה. "תעשידע" לא זימנה עדים מטעמה ואף עובדה זו צריכה לעמוד לה לרועץ (ע"א 8569/08 חוזיימה נימר תיתי נ' עזבון המנוחה תמאם דיאב תיתי, 29.4.10). נוכח האמור לעיל, אני קובעת ש"תעשידע" התרשלה כלפי התובעת. רשלנות תורמת 17. הצדדים הכבירו מילים באשר לרשלנותה התורמת של התובעת. בנסיבות דנן ונוכח גילה הצעיר, לא מצאתי להשית עליה רשלנות תורמת (ע"א 310/89 כהן נ' לנטוש, מ(1) 402). חלוקת האחריות בין הנתבעים 18. בחלוקת האחריות בין העיריה, משרד החינוך ו"תעשידע", עיקר האחריות רובצת לפתחה של "תעשידע". על כן אני קובעת שאחריות העיריה היא בשיעור 15%, אחריות משרד החינוך היא בשיעור 15% ואחריות "תעשידע" היא בשיעור 70%. נזקה של התובעת נכות רפואית 19. בתמיכה לתביעה התובעת צירפה את חוות דעתו של פרופ' עמירם שגיא, לפיה לאחר תפירת החתך בכף ידה הימנית נותרה צלקת הנראית לעין, אשר במרכזה ישנו איזור רגיש המתאים לקיום נוירומה במקום זה. הצלקת מכאיבה במאמץ ובקור וקיימת הפרעה בעת יישור מלא של היד. עקב הרגישות הממוקמת בצלקת וההפרעה ביישור המלא של כף היד, לצלקת גם משמעות תפקודית. לפיכך נכותה הצמיתה של התובעת היא בשיעור 10% על פי סעיף 75 (1) ב לתקנות המל"ל. 20. הנתבעות הגישו חוו"ד של ד"ר אורנשטיין מטעמן. על פי חוות הדעת מדובר בצלקת אשר מהווה נזק אסתטי קל בלבד. ניתן להסיר את הנוירומה בניתוח הכלול בסל השירותים של קופת חולים. נכותה של התובעת היא בשיעור 5% על פי תקנה 75 (1) ב' לתקנות המל"ל. 21. בשל הפער בין חוות הדעת מונה פרופ' שפיר כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו קבע המומחה שכתוצאה מהנוירומה התובעת סובלת מרגישות אשר מפריעה לה. שילוב הנכות האסתטית והתפקודית מוביל למסקנה שלתובעת נכות בשיעור 10% על פי סעיף 75(1)ב לתקנת המל"ל. בחקירתו הנגדית השיב המומחה שקביעת הנכות נשענה אך ורק על תלונותיה הסובייקטיביות של התובעת, וכי בקביעת הנכות נלקח בחשבון הפן האסתטי והפן התפקודי. סוגיית הניתוח - הקטנת הנזק 22. הלכה היא כי הנטל רובץ לפתחו של המזיק, להוכיח כי הניזוק לא עמד בחובה להקטין את נזקו : "הוכחה טענה בדבר אי הקטנת הנזק, כשמדובר בטיפול רפואי שהניזוק סרב או נמנע לקבל, מחייבת את המזיק להרים את נטל הוכחתם של מספר יסודות. ראשית, כי קיים טיפול רפואי אשר עשו להיטיב עם מצבו של הניזוק. שנית, כי הניזוק נמנע מקבלתו של הטיפול המיטיב (ד. קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, כרך א' מה (4) 1208). שלישית, לאחר שקלול כלל נסיבות המקרה הרלבנטיות ימצא שהניזוק התנהג התנהגות בלתי סבירה כשנמנע מקבלת הטיפול. בענין זה יש חשיבות למידת הסיכון והכאבים הכרוכים בטיפול הרפואי, לעומת הסיכויים שבו..." (ע"א 120/00 יעל נ' בצלאל תק-על 2002 (2) 1125, 20.5.02). בע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ מה(4) 45, 52-53 עמד כב' השופט ברק (כתוארו אז) על השיקולים המנחים בקביעת גדרה של החובה, וכדבריו: "בקביעת הנטל להקטנת הנזק יש להתחשב במספר גורמים: מחד גיסא עומד הנתון כי לא הניזוק הוא שהביא את הנזק על עצמו אלא המזיק הוא שגרם לנזק. כמו כן, יש להתחשב בכך כי במקרים מסויימים כגון קיום ניתוח בגופו של הניזוק, נדרש מהניזוק להסכים לפגיעה בגופו (ר' תצהיר עמ' 604). יש לקחת בחשבון גם כי האמצעים להפחתת הנזק - כמו אמצעים להערכתו - אינם מדוייקים וכי קיימת סכנה כי ההפחתה תפגע בעצם החזרת המצב לקדמותו. סכנה זו קשה במיוחד אם נדרש הניזוק להעמיד עצמו בפני סיכון פיזי שתוצאותיו אינן ודאיות. מאידך גיסא עומד הנתון כי הניזוק אינו צריך להטיב את מצבו כתוצאה מהתאונה. מטרת הפיצוי אינה בהענשת המזיק ואין צידוק חברתי לפצות על נזק שניתן למלאו. יהיה זה בזבוז של המקורות במשק, אם ניזוק יקבל פיצוי בגין נזק שניתן היה למנעו... הגורמים השונים, שיש לקחת בחשבון, עומדים לעיתים בסתירה האחד לשני. נדרשת פעולת 'שקילה' ו'איזון'. זו צריכה להעשות על רקע תפיסות היסוד של שיטתנו המשפטית. היא צריכה להתחשב במבנה השיטתי של המשפט, ובחובות ובנטלים המוטלים במקרים דומים... היא צריכה להביא לתוצאה הנראית לשופט כצודקת. פעולת שקילה ואיזון זו מעניקה לעיתים שיקול דעת לרשות השופטת, המעצבת את אמת המידה הראויה להתנהגות הבינ-חברתית תוך התחשבות ברמות התנהגות דומות המוכרות בשיטתנו". עמדת המומחה באשר לניתוח 23. המומחה התייחס לסוגיית הניתוח בחוות דעתו. על פי האמור בחוות הדעת ניתן לבצע את הניתוח בהרדמה מקומית במסגרת קופ"ח, הסיכון בו זעיר לעומת התועלת שתוכל התובעת להפיק מביצועו. יש סבירות גבוהה כי ניתוח כזה יפחית במידה משמעותית את הנכות התפקודית ויותיר על כנה נכות אסתטית בשיעור 3% לפי סעיף 75 (1) א-ב לתקנות המל"ל. 24. המומחה זומן להחקר על חוות דעתו. בחקירתו הנגדית שב והדגיש את העובדה שמדובר בניתוח פשוט לכריתת הנוירומה אשר ניתן לבצעו בהרדמה אזורית בלבד, וכדבריו: "אני חוזר ואומר שאני ממליץ על ניתוח כזה. הניתוח הוא פשוט מבחינת סיכוניו והעלויות שלו. לא ברור לי מדוע לא עשתה. אם הנוירומה תכרת, הסבירות לחזרה של נוירומה חדשה, אם יטפלו בזה נכון, היא קיימת אבל היא קטנה. אם היא לא תחזור אין סיבה שתהיה שם רגישות... זה ניתוח פשוט כמו שאמרתי קודם, ניתוח שלאחריו מיד משתחררים. זו השיטה שמקובלת ואני מסופק אם מישהו יציע משהו אחר. אם היא תעבור את הניתוח הפשוט הזה, סביר שלא תהיה לה כל השלכה תפקודית. אם היא לא תעבור את הניתוח, יש לה 10% נכות תפקודית אשר כוללת גם את הנכות האסתטית" (פרוט' מיום 15.11.09, עמ' 4 ש' 23-30). עמדת התובעת 25. התובעת העידה שהיא פוחדת לעשות ניתוח (פרוט' 25.12.09 עמ' 12 ש' 21). 26. אני סבורה שסירובה של התובעת לעבור את הניתוח אשר יכול להטיב את מצבה באופן משמעותי, כאשר מדובר בניתוח פשוט יחסית בעלות נמוכה, בעל סיכויי הצלחה גבוהים ביותר ותקופת החלמה קצרה, הינו בלתי סביר. אין חולק שהתובעת איננה חייבת לעבור ניתוח שאינה חפצה בו, אך סירובה במקרה דנן אינו מוצדק ועליה לשאת בתוצאותיו. על כן אני מעמידה את שיעור נכותה הרפואית על 3%. נכות תפקודית 27. במידה והתובעת תעבור את הניתוח הצלקת תהווה לכל היותר פגם אסתטי וברי שלא תהיה לה כל השלכה תפקודית. גובה הנזק הפסד שכר לעבר 28. התובעת העידה כי השתחררה מהצבא, במשך 8 חודשים עבדה וכי בכוונתה לפנות ללימודים אקדמאים. משלא הוכחו הפסדים כלשהם, אני דוחה את דרישתה לפיצוי בפריט נזק זה. הפסד השתכרות לעתיד 29. משקבעתי שלנכותה של התובעת אין השלכה תפקודית, אני דוחה את דרישתה לפיצוי בראש נזק זה. עזרת צד ג' 30. אביה של התובעת, ביטון, העיד כי במהלך אשפוזה בבית החולים במשך יומיים היה לצדה, וכתוצאה מכך נאלץ לסגור את החנות לספורט שהייתה בבעלותו. אלברט לא הוכיח שנגרמו לו הפסדי שכר, אך סביר בעיני שבתקופת אשפוזה של התובעת בבית החולים ולאחר מכן במהלך חופשת המחלה, סעד אותה. נוכח האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר. הוצאות 31. התובעת איננה מקבלת כל טיפול רפואי וממילא כל טיפול שתזקק לו תהא זכאית לקבלו במסגרת קופת-חולים. גם הניתוח המוצע הוא בהשתתפות של קופת החולים. בהעדר קבלות בגין הוצאותיה ונוכח האמור לעיל, אני דוחה את דרישתה לפיצוי בראש נזק זה. כאב וסבל 32. בהתחשב בגילה של התובעת, פציעתה וכאביה, אני פוסקת לה סך של 20,000 ש"ח בגין פריט הנזק הלא ממוני. סוף דבר 33. אני מחייבת את העיריה, משרד החינוך ו"תעשידע" לשאת בנזקיה של התובעת על פי חלוקת האחריות המפורטת בסעיף 18 לפסק-הדין, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ובתוספת הוצאות משפט על פי החלק היחסי של כל אחת מהנתבעות. קטיניםדיני חינוךתאונות (חתכים)בית ספרגדר