דוגמא לפסק דין בנושא לפטופ שאבד בטיסה: 1. בפניי מונחת תביעה כספית ע"ס 30,000 ₪, שהוגשה ע"י התובעת בגין אובדן מחשב נייד ואביזרים אלקטרוניים נלווים במהלך טיסה למולדובה לצורכי לימודי רפואה. 2. בפתח דבריי אציין, כי התביעה במקור הוגשה נגד הנתבעת מס' 1 בלבד. ברם, כאשר התקבלו לידיה של התובעת, כפי שנטען במעמד הדיון שהתקיים בפניי, תשובות סותרות מהנתבעת אודות גורל הכבודה שנעלמה, תיקנה התובעת את כתב התביעה על ידי צירוף הנתבעים 2 ו- 3 כנתבעים נוספים בתיק דנן. מדובר בתביעה המוגשת נגד שלושה גורמים והם חברת התעופה (הנתבעת 1), רשות שדות התעופה (הנתבעת 2), וכן החברה האחראית על מסירת הציוד ממחלקת הביטחון של רשות שדה התעופה והעברתו לחברת התעופה (הנתבעת 3). עיקר טענות התובעת 3. על פי הנטען בתביעה, בתאריך 28.8.12 (שעה 15:45) טסה התובעת ללימודיה באמצעות חברת התעופה טורקיש איירלינס (להלן: "הנתבעת 1" או "חברת התעופה טורקיש"), טיסה מס' TK 0787, מתל-אביב לקישניב במולדובה. התובעת טוענת, כי היא התבקשה ע"י מחלקת הביטחון ברשות שדה התעופה להעביר לידיהם את התיק שהיה בחזקתה ואשר כלל בתוכו "מחשב נייד ואביזרים אלקטרוניים" (להלן: "הכבודה"). ברם, עם נחיתתה של התובעת בקישנייב היא לא קיבלה את החבילה עם המחשב הנייד. התובעת פתחה קריאה על אובדן תיק מייד לאחר פנייתה לחברת התעופה טורקייש והחלה באמצעות אחיה, מר עלי מפרע (להלן:"עלי"), במסע בירורים אודות הכבודה וגורלה. 4. התובעת טוענת, כי הבירורים שנעשו על ידה או על ידי מי מטעמה העלו, כי הכבודה הגיעה לשדה התעופה בקישנייב ושם נעלמו עקבותיה. לטענתה, חברת התעופה טורקיש הודתה בקרות התקלה ובאחריותה לאובדן הכבודה, ברם הציעה פיצוי זעום שאין בו כדי לשקף את האובדן שנגרם בפועל לתובעת. התובעת עמדה בכתב תביעתה על הסתירה המהותית בהודאת חברת טורקיש בפניה בדבר אחריותה לאובדן הכבודה לבין הכחשתה את דבר קבלת הכבודה, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה מטעמה (סעיפים 10-11 לכתב התביעה המתוקן). 5. לטענת התובעת, נגרמו לה נזקים הכוללים את עלות המחשב הנייד עם האביזרים הנלווים בסך של 10,000 ₪, וכן עלות התוכנות והחומר הלימודי שהותקנו ואוחסנו במחשב, ובסך הכל 30,000 ₪. עיקר טענות חברת טורקיש 6. בכתב ההגנה שהוגש מטעם חברת טורקיש נטען, כי היא חברת התעופה הלאומית של טורקיה וחברה בארגון התעופה הבינלאומי י.א.ט.א (I.A.T.A). לטענתה, על יחסי הצדדים חל בישראל חוק התובלה האווירית, התש"ם - 1980, שלפיו הוחלו בישראל האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית שנחתמה בוורשה בשנת 1929, ואשר תוקנה בפרוטוקול המתקן את האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית שנחתם בהאג בשנת 1995 וכן אמנת מונטריאול- 1999, אשר לפיהם נקבעו כללים לתעופה בינלאומית המחייבים את חברות התעופה המאוגדות בארגון התעופה הבינלאומי י.א.ט.א. בהתאם לסעיף 10 לחוק הנ"ל, ככל שקמה לתובעת עילת תביעה נגד חברת טורקיש, היא חייבת להיות מוכרת בהתאם לאמנה ולחוק ועל פיהם בלבד. 7. לטענתה, מי שנטל את המחשב האישי והכבודה של התובעת הינו הביטחון ברשות שדות התעופה בנמל התעופה 'בן גוריון', ובניגוד לטענת רשות שדות התעופה, המחשב האישי דנן לא נמסר לחברת טורקיש על ידי הביטחון להטסה. 8. עוד נטען, כי בטרם עלתה התובעת לטיסה, היא התבקשה ע"י רשויות הביטחון בשדה התעופה בנתב"ג, למסור לידיהם את כבודתה לצורך בדיקה. הכבודה נלקחה מהתובעת ע"י רשויות הביטחון ולא נמסרה לחברת טורקיש. לשיטתה, רשות שדות התעופה מאשרת בכתב את נטילת המחשב לידיה והמוביל האווירי מסר לתובעת 'תג כבודה' המאשר שהמחשב נלקח ממנה (כמפורט בהודעת דואר אלקטרוני מיום 10.9.12). משכך, אין בתג הכבודה שנמסר לתובעת על מנת להוות ראיה לכך שהביטחון אכן מסר את המחשב לאחר בדיקה לחברת לאופר וזו האחרונה שלחה את המחשב לקשניב. חברת טורקיש מכחישה את הטענה שהופנתה כלפיה, ולפיה היא הודתה בקרות התקלה ונטלה על עצמה את האחריות לאובדן הכבודה. 9. יתרה מזאת, חברת טורקיש אף ערכה בירור אצל חברת לאופר, וזו ציינה כי לא מופיע ברישומיה כל דו"ח המעיד על הפרדה של המחשב מהנוסע ומסירתו ללאופר וכי המחשב לא נמסר ללאופר למשלוח לקישינב, כל זאת כפי שעולה מתגובת חברת לאופר. ככל שנסמכת רשות שדות התעופה על הטענה, לפיה היא מסרה את המחשב לחברת לאופר, עליה לתמוך טענה זו בראיה המעידה על כך. 10. נוסף על האמור לעיל, אחריותה של חברת טורקיש בהובלת כבודה ממילא מוגבלת היא, על פי סעיף 22 לאמנה, ומשכך גם אם תוטל עילה אחריות לאובדן הכבודה של התובעת, הרי שמדובר בחובה המוגבלת מכוח החוק והאמנה ועל פיהם בלבד. סעיף 10 לחוק, שולל מהתובעת זכות תביעה בגין עוגמת נפש, סבל, אי נוחות ואובדן הנאה ויש להיצמד להוראות החוק לפיהן לא מותרת פסיקת פיצוי מכוח עילה אחרת אלא על פי אחריותו המוגבלת של המוביל האווירי בהתאם לאמנה. כמו כן, עמדה חברת התעופה טורקיש על חלופות הפיצוי שהוצעו לתובעת ואשר נענה על ידה או על ידי אחיה שפעל מטעמה בסירוב, בטענה כי מדובר בפיצוי זעום שאינו משקף את הנזק האמיתי שנגרם לתובעת. עיקר טענות רשות שדות התעופה 11. רשות שדת התעופה (להלן :"הרשות") הגישה כתב הגנה בו העלתה טענות רבות, אתמקד בטענות העיקריות שבהם, הדרושות להכרעה במחלוקת. 12. במישור העובדתי, טענה הרשות תוך כדי שהיא מפרטת את כל השלבים של הבידוק הביטחוני, כי במעמד השיקוף האלקטרוני שבוצע לכבודה של התובעת, נתקבלה התרעה טכנולוגית מהמחשב הנייד שלה שהצריכה ביצוע "בידוק טכנולוגי נוסף" ואשר דורש זמן ארוך מן הזמן שנותר למועד הטיסה. במקרה שכזה, מבוצע הליך "הפרדה", קרי הפריט מופרד מהנוסע ונשלח אליו עם סיום הבדיקה עוד באותו יום ולא יאוחר מ-24 שעות ממועד טיסתו. מדובר בהליך המבוצע בשיתוף עם חברת התעופה, כאשר חברת התעופה מנפיקה לנוסע תג כבודה. תהליך כזה התקיים בטיפול שהוענק לכבודה של התובעת והפרדתה ממנה במעמד הטיסה. משכך, קיבלה התובעת מאת חברת התעופה שני תגי כבודה, האחד מספרו TK 612594 והשני TK 612595. עם סיום בדיקת המחשב הוא נמסר לחברת התעופה. המחשב הוטס במטוס של חברת התעופה ביום 29.8.12 בהתאם לדו"ח של חברת התעופה שממנו עולה כי מחשב נייד הנושא תג של חברת התעופה מס' TK 612595 הוטס ביום 29.8.12 ליעד קישניב וכי הדו"ח נסגר קרי, הסתיים הטיפול בו והפריט, ככל הנראה, נמסר לדורש. לטענתה, בעקבות פנייתו של עלי, אחיה של התובעת, ביררה הרשות אל מול חברת לאופר את נושא אובדן הכבודה וזו אישרה, כי הפריט הוטס ליעדו ביום 29.8.12, ואף נתנה לרשות פלט מחשב המאשר את הדבר. משכך, מוטלת האחריות במצב זה על חברת התעופה טורקיש. משהוכח, כי חברת התעופה קיבלה לידיה את המחשב, האחריות על הטסתו, העברתו והגעו ליעדו הייתה ועודנה מוטלת על חברת התעופה טורקיש. ככל שחברת התעופה לא עשתה כן, האחריות לפצות אתהתובעת בגין נזקים שנגרמו לה עקב האובדן של הכבודה חלה על חברת התעופה בלבד, כפי שקובע זאת הדין הרלוונטי. 13. במישור המשפטי, טענה הרשות כי מדובר בתביעה העוסקת בנזק הנגרם במסגרת התובלה האווירית האזרחית הבינלאומית ובעניין זה מטיל הדין הרלוונטי אחריות בלעדית בגין נזק על המוביל האווירי - היא חברת התעופה טורקיש. הרשות הפנתה לסעיפים 2, 3, 3א, 3 ב ו-10 לחוק התובלה האווירית אשר על פיהם קובעת האמנה הבינלאומית כללים בדבר התובלה האווירית האזרחית והבינלאומית, ובכלל זה את גובה הפיצוי שנגרם כתוצאה מאובדן של כבודה. עוד קובעת האמנה, כי האחריות לפצות נוסע על נזק שכזה מוטלת על כתפי חברת התעופה עמה טסה התובעת, ובכך האחריות לפיצוי האחרונה מוטלת במלואה על המוביל האווירי ולא על הרשות, כאשר מקור האחריות של חברת התעופה מעוגן בהתחייבותה החוזית, קרי כרטיס הטיסה אותו רכשה התובעת ממנה. 14. עוד נטען, כי הרשות נהנית מחסינות מכוח חוק הטיס (בטחון בתעופה אזרחית), תשל"ז-1977 מכוחו הוענקה לרשות סמכות לביצוע בדיקה ביטחונית באופן מלא וללא חשש מתביעות משפטיות (סעיף 19 לחוק; וכן מכוח סעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952). עוד עמדה הרשות על גובה הפיצוי במידה ותתקבל התביעה נגדה, בכך שהוא מופרז ולא מוכח. דיון ומסקנות 15. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ושלל המסמכים שהוגשו לתיק, אני סבורה שדין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת מס' 1 בלבד ולהידחות כנגד הנתבעות 2 ו-3, להלן אמנק. 16. דיני תובלה אווירית מוסדרים בחוק התובלה האווירית, תש"ם-1980 (להלן: "החוק"). סעיפים 2 ו-3 לחוק קובעים כי : "2. על תובלה אוירית, שמקום היציאה ומקום היעוד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לאמנת ורשה, או בשטחה של אחת מהן בלבד שהיא צד לאמנת ורשה והוסכם על מקום חניה בשטחה של מדינה אחרת, יחולו הוראות אמנת ורשה . 3. על תובלה אווירית שמקום היציאה ומקום היעוד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לפרוטוקול האג, או בשטחה של אחת מהן בלבד שהיא צד והוסכם על מקום חניה בשטחה של מדינה אחרת, יחולו הוראות אמנת ורשה כפי שתוקנה על ידי פרוטוקול האג". 17. בשים לב לאבחנה הקבועה בחוק בין החתימה על אמנת ורשה לבין פרוטוקול האג, יש לעשות אבחנה זאת גם בענייננו. החוק אימץ ושילב בנוסחו את הוראות אמנת ורשה והמסמך המתקן אותה, היינו פרוטוקול האג, לעניין הובלה בינלאומית בדרך האוויר. אמנת ורשה נחתמה בתאריך 12.10.1929 ונכנסה לתוקף במדינת ישראל ביום 6.1.1950. פרוטוקול האג נחתם ביום 28.9.1955 ונכנס לתוקף במדינת ישראל ביום 3.11.1964. טורקיה חתמה על אמנת ורשה ועל פרוטקול האג ביום 25.3.1978, ואלו נכנסו לתקוף ביחס אליה בתאריך 23.6.78 בהתאם להוראות סעיף 38 (3) לאמנת ורשה וסעיף 23 לפרוטוקול האג. גם מולודבה חתמה הן על אמנת האג והן על פרוטוקול האג בשנת 1997. 18. אין חולק, כי ביום 28.8.12 התייצבה התובעת בנמל התעופה 'בן-גוריון' על מנת לעלות על טיסה מס' 787 של חברת התעופה טורקיש שיעדה איסטנבול וטיסת המשך לקישנייב שבמולדובה. לתובעת נערך הליך בידוק בטחוני בטרם הפקדת כבודתה בידי חברת התעופה טורקיש וקבלת כרטיס עליה למטוס. עוד אין חולק, כי בהתאם לסעיף 1 (1) לאמנה, כבודתה של התובעת לאחר רכישת כרטיס טיסה באמצעות חברת התעופה טורקיש, מהווה תובלה בינלאומית בהתאם להגדרת האמנה. 19. האבחנה הנדרשת בין הגורמים הנתבעים מקורה באבחנה אותה הטיל חוק התובלה האווירית והפסיקה אשר עסקה בתביעות מסוג זה. בהתאם לסעיף 18 לאמנה, מוטלת על המוביל "אחריות מוחלטת" בגין נזק הנגרם בגין השמדה, אובדן או היזק של כבודה, ככל שזה נגרם תוך כדי הובלה אווירית. אחריות זו משתרעת על משך הזמן שבו מצויה הכבודה באחריות המוביל כמשמעותו באמנת ורשה [ראו למשל : דברי כב' השופט א' טננבוים בת"ק (י-ם) 1099/08 בינה חזי נ' איבריה נתיבי אוויר ספרדיים (28.3.08)]. הנה כי כן, האמנה מקימה חזקה של אחריות המוביל כלפי הנוסע. אחריותו של המוביל לנזק שנגרם לנוסעים או לכבודה, על פי האמנה, היא אחריות מוחלטת שאינה דורשת כל הוכחה, כל עוד הנזק נגרם "בזמן ההובלה באוויר" [ראו בבר"ע 2224/02 (ת"א) קיבריש טורקיש אייר ליינס נ' קוגן אביאל (3.2.04), עמ' 12 ש' 1-3)] עוד נקבע, כי הובלה באוויר מורכבת, על פי ההגדרה בסעיף 18 (4) לאמנה, "מפרק הזמן שבו מצויים הכבודה או המטען באחריות המוביל". 20. על מטרות הטלת האחריות על כתפי המוביל האווירי - בעניינינו היא חברת טורקיש- עמדה כב' השופטת יהודית שטופמן בבר"ע 2224/02 (ת"א) קיבריש טוריקש אייר ליינס נ' קוגן אביאל 3.2.2004 - להלן: "עניין קוגן" ) בציינה, כי "מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא [...] כי המונח 'אחריות', מטבעו, רחב הוא, ובוודאי שאינו מחייב כי הכבודה תהיה בכל עת בחזקתו הפיזית של המוביל. פירוש כזה עלול לרוקן את הוראות האמנה מתוכן, שכן המילה 'מוביל' מתייחסת לחברת התעופה שבאופן הרגיל פועלת באמצעות עובדיה ו/או באמצעות אחרים מטעמה. האמנה דנה לכל אורכה במוביל עצמו, ובאחריות הישירה כלפי הנוסע, ולפיכך האחריות לפיצוי לפי האמנה מוטלת במלואה על המוביל, ולא על גוף אחר [...]. אינני סבורה שהגדרתה של המערערת למונח 'אחריות' עולה בקנה אחד עם מטרות האמנה ורוחה. אחת ממטרות האמנה הייתה להקל על הנוסע המבקש לקבל פיצוי על נזק שנגרם למטענו במהלך טיסה בינלאומית, ומנוסח סעיפי האמנה עולה בבירור, כי האמצעי בו נקטה האמנה, לשם הבטחת הפיצוי והקלת גבייתו, היה הטלת אחריות מוחלטת על המוביל כלפי הנוסע. מבחינתו של הנוסע- מרגע שמסר את כבודתו לידיו של המוביל, נציגיו או סוכניו, הכבודה נמצאת באחריות המוביל. הנוסע אינו בא במגע ישיר עם עובדי רשות שדות התעופה המטפלים בכבודתו, והוא נותן את אמונו המלא במוביל, אש מתחייב כלפיו להביא את כבודתו ליעדה". 21. בעניין קוגן הנ"ל נקבע, כי האמנה קובעת בסעיפים 18 (3) ו-20 רשימה סגורה של סייגים לאחריותו המוחלטת של המוביל כלפי הנוסע, אך נטל ההוכחה לגבי נסיבות גרימת הנזק או אובדן הכבודה, הוא על המוביל. על המוביל להוכיח את קיומם של תנאי הסייג, על מנת לסתור את החזקה בדבר אחריותו המוחלטת כאשר אחד הסייגים והוא זה הרלוונטי לעניינינו מוסדר בסעיף 18 (3) (ד) לאמנה הקובע, כי "פעולה של רשות ציבורית המבוצעת בקשר לכניסה, יציאה או מעבר של המטען". 22. במהלך הדיון שהתקיים בפניי, חזרו עלי, אחיה של התובעת, ונציג רשות שדות התעופה, מר נסים בן עזרא, על גרסאותיהם כפי שבאו על ידם בכתבי הטענות, ולפיהן בהתאם לאישור (נ/1) נמסר המחשב ע"י רשות שדות התעופה, לאחר ביצוע מלאכת הבידוק הביטחוני, לידיה של לאופר, המבצעת שירותי קרקע עבור חברת טורקיש. מאישור זה ניתן ללמוד, כי נשלחה הכבודה יום למחרת ליעדה (עמ' 1 לפרוטוקול, עמ' 3 ש' 22-27) . נציג הרשות העיד, כי "לאופר נוכח במעמד ביצוע העניין. אין לי אסמכתא שהעברתי את הפריט ללאופר" (עמ' 4 ש' 21-24). עלי תיאר בפניי את מהלך הבדיקות והבירורים שביצע במטרה להברר מה עלה בגורל הכבודה של אחותו התובעת, לרבות תשובת הרשות וחברת טורקיש והפיצוי שהוצע לו על ידי חברת טורקיש, אותו הוא מיאן לקבל מאחר ואין בו כדי לשפות את התובעת בגין הנזק הכספי שנגרם לה. עדותו של עלי הייתה מפורטת וסדורה היטב בדומה לעדותו של נציג רשות שדות התעופה, ושניהם הותירו עליי רושם מהימן. 23. אלא מאי, נמצא כי לא כך הדבר לגבי עדות נציגי חברת טורקיש ולאופר המספקת עבורה שירותי קרקע להעברת כבודה. מר ניר אריאל, נציג חברת לאופר (להלן: "אריאל"), פירט במהלך הדיון את תהליך העבודה והעיד, כי הדו"ח הראשוני (נ/2), במסגרתו דיווחה התובעת על אובדן הכבודה נסגר בתאריך 3.9.12 ולשיטתו "זה אומר מבחינתי שהפריט הגיע לשם והוא סגור, האם הוא אכן פיזית הגיע אני לא יודע, אולי זו גם טעות של עובד. לאחר שהתבררה הטעות, הם אמרו שזה הגיע וזו טעות שלהם. לאחר שהתברר שוב שהפריט לא נמצא, נפתח דו"ח חדש ביום 11.9 בקישניב כאשר דו"ח חדש זה שסומן נ/3, עדיין פתוח ופעיל במערכת (עדות נציג לאופר בעמ' 2 לפרוטוקול ש'20-32). נציג לאופר ביקש להטיל את האחריות על חברת התעופה טורקיש בהתאם לחוק התובלה האווירית. 24. נציג לאופר נתבקש להסביר לביהמ"ש את פשר האמור באישור נ/1 אשר לכאורה על פיו, קיימת הוכחה כי המחשב נמסר לחברת התעופה טורקיש, יום למחרת, ובכך הוא יצא מחזקתה של רשות שדות התעופה, הלה השיב כי: "נ/1-נ/2 זה אותו דו"ח שנפתח אצל הנתבעת 1. הסברתי שהוא סגור אבל זה אומר שבאופן עקרוני הם דיווחו על ההגעה אבל בפועל הוא לא הגיע. הדוח נ/1 לא מוכיח שאנו קיבלנו, זה דו"ח של קישניב. נכון שהוא סגור אבל כנראה הייתה טעות כי הוא נפתח מחדש. אנו לא קיבלנו את הפריט לידינו, כל פרט שמגיע לידינו אנו מקבלים מהביטחון קבלה שמאשרת כי הפריט נמצא אצלם ובסיום הבידוק הם משחררים לנו את זה ואנו חותמים להם שקיבלנו את זה. נבדקו ספרי הקבלות של הבטחון ולא נמצא שום קבלה שזה עוכב להפרדה ארוכה כלומר, הפריט לא התקבל בידינו. אני מסיק מזה שזה הופרד אבל נשלח יחד איתה לאותה טיסה" (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 10-17). ברם, בהמשך עדותו מסר אריאל כי "יש תכתובת של מייל בהם נכתב כי לא הייתה הפרדה שהגיעה לידינו" (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 26-28), הוא מוצג נ/4. בסוף עדותו ביקש אריאל לציין, כי "גם אם הייתה תקלה של לאופר, האחריות היא של רשות התעופה, אנו לא צד נתבע כי אנו לא חברת תעופה" (עמ' 5 ש' 7-8). 25. ב- נ/4, שהוא התכתבות בדואר אלקטרוני ששיגר מר אריאל הנושא תאריך 2.1.2013 במהלך ניהול התביעה, כותב כי המקרה ידוע לו, אך אין בידיו את התכתובות לגביו ובהן מצויין כי במקרה דנן לא בוצעה הפרדה. מגרסה זו חזר אריאל במהלך הדיון, כמפורט מעלה. יחד עם זאת, ראוי לציון הסבר התהליך אותו נותן אריאל באותה התכתבות באשר למקרה שבו מבוצעת הפרדה כגון בענייננו, ולפיו "לאחר הנפקת תג היעד הפריט יוכנס לכספת ביטחון (בד"כ עם לוגו אדום של ביטחון רש"ת) ויוחזק ע"י נציג הביטחון עד אשר ישלח להמשך טיפול. הפרדות אלו הן שמגיעות, בד"כ, אלינו ואז אנו רושמים אותן במערכת (OHD) ודואגים לשלוח אותן בסופו של התהליך לידען [התיקון שלי- ליעדן, ש.נ] הסופי (FOH) . בכל התהליך הזה אין שום קשר שלנו, בתור חברת שירותי קרקע, לפריט, למעט הנפקת תג הכבודה עבור הביטחון!". 26. מעדות זו של אריאל ניתן ללמוד, כי אירעה תקלה ברישום הטיפול בכבודה של התובעת, משום שעל פי האישור נ/1, משלוח הפריט לחברת התעופה או חברת לאופר בוצע ביום 29.8.12 (DD01-29 AUG). אולם, אין בידי לקבל את האמור במסמך נ/2, כראיה הסותרת את האישור נ/1, שכן עיון באישור זה מעלה כי הוא הופק בתאריך 15.10.12, חודש וחצי לאחר האירוע ופתיחת הקריאה של התובעת, ושבוע וחצי לפני הגשת התביעה על ידי התובעת, לאחר שזו האחרונה הודיעה על כוונתה לפנות לערכאות המשפטיות. 27. אין בידי לקבל את גרסתה של נציגת חברת טורקיש שהתאפיינה כעדות בלתי עקבית המעידה על חוסר בקיאות בעובדות המקרה, בלשון המעטה. במהלך העדות חזרה בה נציגת חברת טורקיש מהטענה, כי המחשב הועלה ביחד עם הנוסעת - התובעת למטוס, וכלשונה "מכיוון שיש לי אישור כתוב ממנהל השדה שזה נסגר בטעות והם לא קיבלו את זה, אנו לא יודעים ולא יכולים לדעת אם העלינו או לא". עוד הוסיפה הנציגה וציינה, כי "לאחר בירורים שערכתי עם אחיה של התובעת התברר שזה הפרדה מוטסת ושדיברתי עם מישהי מהביטחון של שדה התעופה היא אמרה לי שהם קיבלו תג והם מסרו את זה ללאופר כמו מזוודה רגילה" (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 1-5). ברם, כאשר היא התבקשה לתת הסבר באשר לאמור באישור נ/2, עדותה הייתה כללית, לא נתמכה בראיות כדבעי תוך הסתמכות על אישור שהופק בשפה הטורקית של מנהל התחנה של חברת טורקיש ללא שצורף לו תרגום לשפה העברית. נציגת חברת טורקיש העידה, כי "נ/1 הוא הדוח שהנתבעת 1 פתחה בקישנייב מולדובה ויש לי אישור כתוב בטורקית ממנהל השדה שזה נסגר בטעות. הם הכניסו את זה בטעות וזאת אני יודעת ממנהל תחנה שכתב לי את זה בשפה הטורקית. מנהל החברה שלנו בקישנייב" (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 16-19) . 28. בעדותה זו של נציגת חב' התעופה טורקיש, היא מאשרת, למעשה, בניגוד לגרסתה הקודמת, כי בוצעה הפרדה של הכבודה מן הנוסעת, בכך שהנייד והמחשב לא הועלה עם התובעת למטוס. היא מאשרת גם כן את קרות התקלה ברישום, ובכך שאין ברשות חברת התעופה טורקיש מידע האם הועלתה הכבודה להטסה, אם לאו. להבנתי, מדובר בתקלה הנופלת לפתחה של חברת התעופה טורקיש. כמו כן, דברים אלה מאשרים את אירועה של תקלה, מכיוון שבניגוד לנטען כי המחשב נמסר לתובעת, נמצא אגב בירור מאוחר כי הרישום המעיד על כך מקורו בטעות. לאור זאת, אין מנוס מהקביעה כי הכבודה המכילה מחשב וציוד נלווה מעולם לא נמסר לתובעת עד היום. 29. יוצא, איפוא, כי חברת התעופה טורקיש, שהינה המוביל האווירי, או מי מטעמה, קרי חברת לאופר, הנתבעת 3, לא השכילו לסתור את החזקה המוחלטת המוטלת על חברת טורקיש. כן לא עלה בידה של האחרונה להצביע על כך שהכבודה אבדה בעת שהיתה בחזקתה של הנתבעת 2, רשות שדות התעופה. משלא הוכח קיומו של פטור מכוח סעיף 18 לאמנה, הרי שהאחריות המוחלטת נותרה עדיין מוטלת על שכמה של חברת טורקיש כלפי הנוסעת, קרי התובעת. 30. אוסיף ואומר, כי מאחר ולא הוכח המקור המשפטי אשר מכוחו יש לחייב את הנתבעת 3, חברת לאופר, מאחר ואין חולק כי חברה זו פעלה באמצעות ולטובת חברת התעופה טורקיש, ובשים לב להוראות האמנה המפורשות בדבר הטלת האחריות על המוביל האווירי, לא מצאתי לנכון להורות על חיוב הנתבעת 3. ככל שיש בין הנתבעת 1 ו-3 הסדר חוזי כלשהוא, הרי שהוא לא הובא בפניי ואין בידי לבצע חלוקה של אחריות ביניהן. בעניין זה אוסיף ואבהיר, כי כפי שעולה מהפסיקה, פרשנות נכונה של סעיף 18 לאמנה משמעותה כי המוביל וכל הבא מכוחו, חד הם, שכן מטרת האמנה בסעיפים אלה היא ייחוד העילה מחד, ופישוט ההליכים לפיצוי מאידך (ענין קוגן הנ"ל). בהעדר ראיה לסתור מטעם המוביל כמפורט מעלה, הרי שהאחריות לפיצוי לפי האמנה מוטלת במלואה על כתפי המוביל, ולא על גוף אחר, לא חברת הבידוק ולא רשות שדה התעופה. בת"ק (עכו) 1436/08 מונא עבד אלקאדר נ' חב' התעופה AIR ONUR (15.7.08) נקבע כי עת הונחה הכבודה על המסוע והושלם תהליך תיוג המזוודות, ביצעה חברת הבידוק את תפקידה הן כלפי התובעים והן כלפי המוביל, ואין עוד להטיל עליה אחרית כלשהיא. 31. כמו כן, בהעדר הוכחת קיומו של פטור המטיל את האחריות על רשות שדות התעופה, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת מס' 2. הנזק 32. שאלת הפיצוי נגזרת משאלת ייחוד העילה. ככל שיקבע, כי עומדת לתובעת האפשרות לתבוע נזקה על פי הוראות החוק בלבד, אזי יוגבל הפיצוי למסגרת החוק והאמנה בלבד; מאידך, ככל שיקבע כי עומדת לתובעת הזכות לתבוע פיצוי באמצעות עילות שאינן מנויות בחוק, אזי אין הפיצוי מוגבל לתקרה הקבועה בחוק ובאמנה. סעיף 10 לחוק קובע, כי "אחריותו של מוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריות לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או על עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". הכלל הקבוע בסעיף 22 לאמנת ורשה הוא, כי אחריות המוביל מוגבלת בסכום, שהינו פונקציה של משקל הכבודה שאבדה. באמנה נקבע, כי הפיצוי הינו 250 פרנסים לכל ק"ג. הפרוטוקול הראשון המתקן את אמנת ורשה החליף את יחידות המטבע הקבועות בסעיף 22 לאמנת ורשה ביחידת המטבע של קרן המטבע הבינלאומית - זכויות המשיכה המיוחדות (SDR) [ראו הסבר ופירוט בדברי ההסבר להצעת חוק התובעלה האווירית, תשל"ט - 1979, הצ"ח 1412, 249, 253. צו התובלה האווירית (זכויות משיכה מיוחדות), תשל"ט- 1978 הקובע כי במקום הסכום הכספי הקבוע באמנה יבואו 17 זכויוות משיכה מיוחדות) (ראו פירוט בתא"מ (עכו) 39380-01-10 ראניה מוגרבי נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (3.11.11), פסקה 23-24; ע"א (חי') - 4101-12-11 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' ראניה מוגרבי). 33. בהתאם לסעיף 22 (4) לאמנה "הסכומים הנזכרים במונחים של זכויות משיכה מיוחדות בסעיף זה ייראו כמתייחסים לזכות המשיכה המיוחדת כפי שהיא מוגדרת ע"י קרן המטבע הבינלאומית. המרת הסכומים למטבעות לאומיים, במקרה של הליכים שיפוטיים, תתבצע בהתאם לערך המטבעות האמורים במונחים של זכות המשיכה המיוחדת בתאריך הפסיקה". כיום, זכות משיכה אחת שווה ערך ל-1.50789 (דולר אמריקאי) משכך 17 זכויות משיכה שוות ערך ל-26$ במעוגל (כאשר נכון למועד האירוע עמדה זכות משיכה זו על 1.51960 השווה אף היא ל- 26$ במעוגל). [ ]. 34. במהלך עהדיון מסר עלי בעדותו כי מדובר בתיק עם מחשב וכי ציין בכתב התביעה את מחירו של המחשב, ללא מע"מ. לטענתו, המחשב נקנה חדש במחיר מלא ללא מע"מ בסך של 6,500 ₪, ולו הוסיפו תוכנות כגון אופיס, אנטי וירוס, מטען של פלאפון, שתי אוזניות אחת של פלאפון 'סמסונג' ואחת של פלאפון 'פנסוניק', וכן דיסק און קי, על כל החומר של הלימודים (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 30-31 והמשך בעמ' 5 ש' 1-5). ברם, בשל מגבלת סכום הפיצוי, על פי דיני התובלה האווירית, אין התובעת זכאית לפסיקת הסכום לו הוא עותרת המוערך על ידה בסך של 10,000 ₪ בגין המחשב הנייד והאביזרים הנלווים. 35. תביעה זו שייכת לשורה ארוכה של תביעות המונחות על שולחנם של בתי המשפט בארץ, אשר יוצרות קושי שמקורו בהגבלה שחלה לכאורה באמנת ורשה על פיצוי בגין אובדן של כבודה. בדרך כלל, אובדן מוחלט של כבודה גורמת לנזקים ריאליים גבוהים בהרבה מאשר האמנה מאפשרת. כך היא מבטאת את הקושי, לפיו ניזוקים כאלה אינם זכאים לפיצוי בגין נזק לא ממוני- קשה ומוצדק ככל שיהיה [בהעדר נסיבות בהן קיימת הוכחה למעשה זדוני ומכוון ולא רשלנות קשה ככל שתהיה]. 36. אין בידי לקבל את הסכום בו נקב עלי באשר לעלות המחשב בסך של 6,500 ₪ משנמצא, כי קיימת סתירה מהותית בעניין זה מכיוון שהלה נקב בסכום אחר במסגרת התכתבות הדואר האלקטורני מיום 10.09.12, ובו ציין כי המחשב עלה לו בסביבות 4,700 ₪ שנקנה על ידו בהנחה וללא מע"מ (מצורף כנספח לכתב ההגנה של חברת טורקיש). ברם, בהתאם לסכום הפיצוי המקסימאלי בו מכירה האמנה ובהעדר הצהרת ערך מיוחדת, הרי שסכום זה הינו מכפלה של 26$ בערכו בשקלים במועד הגשת התביעה (בתאריך 30.10.12) שעמד על 3.8950 שקלים, ובסך הכל 101.27 שקלים. ברם, מאחר ולא הוצגו בפני על ידי מי מהצדדים נתונים בדבר משקל כבודתה של התובעת, סבורה אני כי יש להתייחס למשקל הכבודה המקסימאלי המותר בטיסה שהינו 23 ק"ג למזוודה ובסך הכל 2,329 ₪. 37. באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש, צודקות הנתבעות בטענה כי בשל ייחוד העילה, על פי דיני התובלה האווירית, לא יישמע התובע בעילת תביעה לגבי נזק בלתי ממוני, דהיינו עוגמת נפש, שאינו מכוסה על ידי דיני התובלה האווירית. אמנם התובעת טענה בכתב התביעה ליחס משפיל בעת הבידוק, ברם משנמצא כי המחלוקת שעליה עמד אחיה במעמד הישיבה ובמסגרת טיעוניו, התמקדה בסוגיית הכבודה ולא אופן הבידוק עצמו, ומכל מקום טענות התובעת בעניין הבידוק הביטחוני לא הוכחו ולא פורטו, ומכאן דינן להידחות. סוף דבר 38. דין התביעה להתקבל בחלקה. אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סך של 2,329 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 בתשלום הוצאות התובעת בסך 500 ₪ והוצאות הנתבעות 2 ו-3 בסך 500 ₪ לכל אחת בנפרד, זאת בשים לב לטענות ההגנה של הנתבעת 1. הסכומים הנקובים ישולמו תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 39. לא מצאתי לנכון להטיל על התובעת את הוצאות ההליך לטובת רשות שדות התעופה, מאחר והתרשמתי כי הנתבעות ניסו לגלגל את האחריות האחת על שכמי השנייה מבלי שלתובעת או לאחיה היה עניין בכך. גלגול אחריות מעין זה אף הביא את התובעת לתיקון כתב תביעה, וצירופן של שתי הנתבעות הנוספות על יסוד האמור בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1. תביעות נגד חברות תעופהמחשבים ואינטרנטתעופהמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)מחשב נייד (תביעות)