דוגמא לפסק דין בנושא שימוש חורג במשק חקלאי: בפני תביעה לצו מניעה קבוע כנגד הנתבע 1 המורה לו להפסיק את השימושים החורגים במשק 36 בחלקה 25 גוש 8976 ובחלקה 53 גוש 7743 במושב בצרה (להלן: "המקרקעין"). בנוסף, עותר התובע להורות על הריסת המבנים הבלתי חוקיים במקרקעין וסילוק יד של כל מאן דהוא אחר מטעם הנתבע 1. המקרקעין נשוא כתבי התביעה הינם "מקרקעין מוסדרים" שבבעלות הקרן הקיימת לישראל, והתובע הוא אשר מנהל את המקרקעין על-פי החוק. הגב' תירצה פירסט ז"ל, אמו של הנתבע 1 רכשה בתאריך 29/12/49 את המשק מחברת "רסקו" ביחד עם בעלה דאז, מר שמואל באר. בהמשך נפרדו דרכיהם ומר באר העביר את זכויותיו במשק לידי הגב' פירסט ז"ל. הגב' פירסט התחתנה בשנת 1952 עם אבי הנתבע 1, מר יעקוב פירסט ומאז הם ניהלו יחדיו את המשק. הגב' פירסט ז"ל נפטרה בשנת 1996 ומר פירסט ז"ל נפטר בשנת 2003. הנתבע 1 הוא זה המחזיק במשק. על פי עדותו, לאחר פטירת אביו הוא פנה מספר פעמים לתובע בבקשה להעביר הזכויות במשק על שמו, אך התובע סרב לעשות כן. הנתבעת 2 (להלן: "האגודה") שוכרת את מקרקעי המשבצת מהתובע בהתאם לחוזי שכירות שהתחדשו מפעם לפעם (להלן: "חוזה המשבצת"). ביום 16/8/10 ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין התובע לאגודה, ומכוחו נמחקה התביעה כנגד האגודה. טענות התובע התובע מבסס את תביעתו על זכותו לנהל את המקרקעין בעבור "הקרן הקיימת לישראל" (נסח צורף לכתב התביעה). התובע טוען כי האגודה חתמה על חוזה משבצת ועל פי הוראותיו הוגדרה מטרת השכירות במקרקעין לצורכי חקלאות בלבד; הקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרה חקלאית בלבד; הקמת יחידות מגורים ומגורים בהן; והקמת מבני ציבור ושימוש בהם. מטרת השכירות נקבעה בחוזה המשבצת והינה בעיקרה שימוש חקלאי. התובע טוען כי הנתבע 1 משתמש במקרקעין שימוש מסחרי שאינו חקלאי, ואף בנה במקרקעין מבנים נוספים והכל ללא הסכמתו ובניגוד להוראות הסכם המשבצת. התובע פנה לנתבע 1 לפני הגשת התביעה ודרש ממנו להפסיק את השימושים החורגים ולסלק את המבנים שהוקמו שלא כדין, אך הנתבע 1 לא שעה לפניותיו. טענות הנתבע 1 לטענת הנתבע 1 הוא בעל זכות החכירה לדורות בנחלה וזאת מכוח ההסכם שנחתם בין אמו לבין "רסקו". הפעילות במשק 36 תואמת הסכם זה. עוד לטענתו הפעילות במשק נעשית כדין, הוא אינו נזקק לאישור התובע ואין במעשיו משום הפרת הסכם המשבצת. עוד לטענתו, הסכם המשבצת פקע ביום 30/9/04, ועל כן לא חלה עליהם כל מגבלה באשר לאופן השימוש במקרקעין. עוד נטען כי התובע פעל בחוסר תום לב וכי יש לדחות את התביעה מטעמים של מניעות, ושיהוי. מעשה בית דין בכתב ההגנה טען הנתבע 1 כי הוא בעל זכות החכירה לדורות בנחלה וזאת מכוח ההסכם שנחתם בין אמו לבין "רסקו". עוד ציין כי הוגשה על ידו, ביחד עם אחרים, עתירה לבית המשפט המחוזי במסגרתה בקשו לקבוע כי הינם בעלי זכות החכירה לדורות. עוד בטרם נשמעו ההוכחות בתיק זה, ניתן ביום 25/7/11 פסק הדין בעתירה הנ"ל (ת"א 1890/05, כב' השופטת רות רונן להלן: "פסק הדין") בפסק הדין נקבע כי התובעים זכאים להתקשר עם התובע בהסכמי חכירה אישיים ולאחר מכן יחשבו כחוכרים ולא כ"ברי רשות" (סעיפים 13-14 לפסק הדין). עוד נקבע כי התובעים לא הוכיחו כי הם רשאים להשתמש בקרקע שימושים שאינם חקלאיים, ועל כן נדחתה עתירתם לקבוע כי במסגרת הסכם החכירה יותר להם לעסוק בעיסוקים שאינם חקלאיים (סעיפים 15-23 לפסק הדין). טענות הנתבעים בהליך שבפני בדבר זכותם להשתמש בקרקע שימוש שאינו חקלאי מכוח ההסכם שנחתם בינם לבין "רסקו" נדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין, וקיים "השתק פלוגתא" בשאלה זו. הנתבע 1 אינו שולל בסיכומיו את קיומו של מעשה בית דין, ואם אחרת ראה הדיון בעניין זה בת"א 2640/07 מנהל מקרקעי ישראל נ' שפיץ אלכסנדר ז"ל באמצעות דני אונגר, שם דנתי בשאלה זו בהרחבה. העדר יריבות הנתבע 1 מציין כי מאז פטירת המנוח פנה מספר פעמים לתובע הציג בפניו צו ירושה וביקש כי הזכויות בנחלה יועברו על שמו, אך התובע סרב לעשות כן. העידה מטעם התובע, הגב' איריס גלעד, אישרה בעדותה כי בעבר כאשר התגלתה הפרה של בעל הזכויות לא הועברו הזכויות בקרקע עד להסרת ההפרה, גם אם הבקשה להעברת הזכויות הייתה עקב פטירה. לפני כשנה השתנתה מדיוניות זו והתובע נוהג לאשר את העברת הזכויות בהסתייגות תוך שהתובע מודיע לנעבר כי בכוונתו להגיש תביעה להסרת ההפרה. עוד אישרה בחקירתה כי על אף שינוי מדיניות זה, לא נעשתה כל פעולה להעברת הזכויות (עמ' 33 לפרוטוקול). הנתבע 1 טוען בסיכומיו כי בנסיבות בהן מסרב התובע לרשום את המשק על שמו, הרי הוא אינו בעל זכויות ואינו "בר רשות" במשק. לפיכך, לשיטתו, כל עוד מסרב התובע לרשום את הזכויות במשק על שמו, הוא אינו הצד הנכון בהליך, ויש לדחות את התביעה כנגדו בהעדר יריבות. אני דוחה טענה זו של הנתבע 1; הנתבע 1 אישר בעדותו כי הוא זה המנהל את השימושים הלא חקלאיים במשק, וגובה דמי שכירות מהמחזיקים השונים (עמ' 30 לפרוטוקול), מכוח פעולותיו אלו קמה יריבות בין הצדדים. הסכם המשבצת לטענת הנתבע 1 הסכם המשבצת האחרון הסתיים ב-30/9/04 ומאז לא מוטלת עליו כל מגבלה באשר לאופן השימוש במקרקעין. התובע משיב כי הסכם המשבצת האחרון ממשיך לעמוד בתוקפו, שעה שאין בידי הנתבע 1 הסכמה אחרת המתירה לו שימוש במקרקעין בתנאים שונים מאלה הקבועים בהסכם. עוד לטענתו, הצדדים להסכם ממשיכים לנהוג על פיו, וההסכם תקף אם מכוח התנהגות ואם מכוח הוראות חוק השכירות והשאילה, כאשר הצדדים לא הודיעו על ביטול ההסכם, והמקרקעין לא הוחזרו לתובע. לכך הוסיף התובע כי טענת הנתבע 1 בדבר אי תקפות הסכם המשבצת הינה "חרב פיפיות", שכן בהעדרו אין לנתבע 1 כל זכות להחזיק במקרקעין. הגב' איריס גלעד, מטעם התובע, העידה כי האגודה והתובע ממשיכים להתנהל על פי הסכם המשבצת, ובכלל זאת תשלום דמי החכירה לתובע על-ידי האגודה ופניות של מתיישבים לתובע בבקשות לקבלת אישורי זכויות, התחייבויות לרישום משכנתא והעברת זכויות. העובדה כי הנתבעים ממשיכים להחזיק בקרקע, האגודה והתובע ממשיכים לנהוג על פי ההסכם מלמדת על הסכמה מכללא של כל הצדדים (התובע, האגודה והנתבע 1) להמשיך ולקיים את הסכם המשבצת, העובדה כי לא נחתם הסכם חדש אינה משנה מסקנה זו. (ראה בדומה האמור בע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל). הנתבע 1 טוען בסיכומיו כי הטענה לפיה הוא ממשיך לנהוג לפי הסכם המשבצת, ועל כן יש תוקף להסכם על אף פקיעתו הינה בגדר הרחבת חזית. כך לדבריו גם ההפניה להוראות חוק השכירות והשאילה, אשר מופיעה לטענתו לראשונה בסיכומי התובע. אני דוחה טענתו זו של הנתבע 1. כתב התביעה מפנה להסכם המשבצת, תוך הפניה להוראותיו בדבר השימוש החקלאי המותר. הנתבע 1 הוא זה שטען בכתב ההגנה כי ההסכם פקע, ולכך השיב התובע בתצהיר מטעמו מדוע ההסכם תקף לרבות הפניה להוראות חוק השכירות והשאלה (סעיפים 11-14 לתצהיר הגב' גלעד). זאת ועוד, גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבע 1 וקובעת כי הסכם המשבצת אינו תקף, עדיין אין בכך כדי לאפשר לנתבעים להמשיך ולהשתמש בקרקע שימוש שאינו חקלאי. בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי במפורש כי הנתבעים לא הוכיחו קיומה של הסכמה מוקדמת מכוחה הותר להם לעשות שימוש במשבצת הקרקע של המושב לתעשייה ומסחר. בעניין זה הפנתה כב' השופטת רונן להוראת הסכם "רסקו" לפיה: "המתיישבים מתחייבים לא לעסוק בתחום המושבה בשום מלאכה מסחר או מקצוע מחוץ לעיבוד משקם כל עוד לא קבלו הסכמת רסקו והגוף הציבורי המקומי... ידוע למתיישבים שמסירת יחידת המשק מחייבת אותם לגור במקום והם מצהירים שהם מקבלים את יחידת המשק כדי לעבדה, הם ובני משפחתם על מנת להתפרנס מעבודה חקלאית". בהסתמך על התחייבותם של המתיישבים המפורטת בהסכם עם "רסקו" שלא לעסוק במלאכה, מסחר או מקצוע שמחוץ לעיבוד משקם ללא הסכמת חברת "רסקו" והגוף הציבורי המקומי, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי ככל שציפיות המתיישבים ביחס לעיסוק בקרקע נובעות מההסכמים עם "רסקו", הרי המתיישבים לא יכלו אלא לצפות כי יותר להם לעסוק בקרקע בעבודה חקלאית (פסקאות 20-21 לפסק הדין). יצוין כי ללא הסכמה להמשיך ולנהוג לפי הסכם המשבצת או לפי הוראות הסכם חכירה אחר, אין לנתבעים כל רשות להמשיך ולהחזיק במקרקעין. התובע נתן את רשותו להשתמש בקרקע בהתאם להוראות הסכם המשבצת ובלעדיו או ללא חתימה על הסכם אחר, אין לנתבע 1 כל זכות להמשיך ולהחזיק בהם (ראה בדומה פסק הדין של כב' השופטת עובדיה בת"א (נת') 14210/04 מנהל מקרקעי ישראל נ' אהרון גרגור). מניעות הנתבע 1 טוען כי המבנים נבנו לפני שנים רבות והשימושים הנטענים במקרקעין נעשים במושב בצרה עשרות שנים, בידיעת התובע ובהסכמתו שבשתיקה או בהתנהגות כאשר בפרק זמן ארוך זה "ישב בחיבוק ידיים" ולא עשה דבר. בעניין זה יש לבחון האם שתיקתו של התובע במשך כל אותם שנים ובחירתו להעלים עין ממבנה שהוקם על המקרקעין משמעה כי הוא זנח את זכויותיו לדרוש את הריסתו מכוח דיני השתק ומניעות. ביחד עם שאלה זו יש לבחון האם הנתבע 1 הסתמך על התנהגות זו של התובע ושינה בעקבותיה מצבו לרעה. הלכה היא כי "ההשתק מכח מצג מונע מאדם להתכחש למצג שהציג בפני אחר, מקום שאותו אחר הסתמך עליו בתום לב ושינה את מצבו לרעה; וכך, אם נמנע תובע לתבוע את זכויותיו במשך זמן ניכר בנסיבות בהן ניתן להבין מכך כי שוב לא יעמוד על זכויותיו, והנתבע הסתמך על כך ושינה את מצבו לרעה, עשויה לעמוד לנתבע טענת שיהוי וכך, ה"השתק נועד למנוע תוצאות שאינן צודקות, המתחייבות, לכאורה, על ידי הדין" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5), 433, 447-448). כאשר מדובר בטענת השתק המועלית כנגד זכות קניינית, יש לנקוט גישה זהירה יותר. אך יחד עם זאת נפסק כי יתכנו מקרים בהם תוגבל אפשרות המימוש של הבעלות, ואף תוגבל זכות הבעלים לקבלת סעדים במקרה של פגיעה בזכותו, מכוח עיקרון תום הלב שבדיני החוזים, כמו גם מכוח הוראת סעיף 14 לחוק המקרקעין והוראת סעיף 74 לפקודת הנזיקין (ע"א 8661/10 נעמה נ' טורקיה, (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 19.2.12) פסקאות 11-15; ת"א (ת"א) 1268/08 אילה הדרי נ' מינהל מקרקעי ישראל וקק"ל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 12.3.12), פסקאות 38-40). ציוד ומבנים בחלקה ב' בסעיפים 12-14 לכתב התביעה מציין התובע כי שטח "נחלה ב" משמש לאחסון פתוח של ציוד בנין פיגומים, מנופים, עגורנים ועוד. כמו כן, הוצבו במקום מספר קרוואנים ומחסנים. בסעיף 18 לכתב ההגנה טען הנתבע 1 כי טענות אלו מבוססות על ביקורת שנערכה במקום כחמש שנים לפני הגשת התביעה ובמועד הגשת התביעה "לא היה מצוי כל אלמנט המפורט בסעיף 12 לכתב התביעה". בדיון שהתקיים ב-17/1/08 אישרה ב"כ התובע, כי ביום 17/1/08 נערך דו"ח פיקוח, ואכן חלקה ב' פונתה לחלוטין. לפיכך, טענת התובע בעניין זה נדחית. שימושים ומבנים בחלקה א' מר חברוני מפקח מטעם התובע העיד כי ביקר במקרקעין ביום 8/2/04 ומצא כי קיימים במשק שימושים חורגים ומבנים שנבנו ללא היתר כדלקמן (נספח 4 לתצהירו): בניין חד קומתי המשמש למגורים; בניין בתוספת גג אסבסט המשמש למגורים; שלושה צריפי עץ המשמשים למגורים; בניין מאיסכורית אשר אושר ללול ומשמש לנגריה; בניין מאיסכורית אשר אושר כלול ומשמש למסגרייה; בניין מאיסכורית נוסף המשמש לנגריה. מר חברוני ביקר פעמיים נוספות במקרקעין ביום 31/7/05, וביום 14/11/05 ואז מצא כי השימושים החורגים נמשכו ואף נוספו שימושים חורגים כדלקמן (נספחים 5 ו-6 לתצהירו): מבנה חד קומתי המשמש למגורים (סומן 1 בתשריט); 2 מחסנים המושכרים לחברת קרביץ (סומנו 2 ו-5 בתשריט); 4 צריפי עץ המשמשים למגורים ומושכרים לצד ג' (סומנו 3 בתשריט); מבנה מאושר כלול המשמש כמחסן המושכר לחברת "תמוז אלקטרוניקה בע"מ" (סומן 4 בתשריט); מבנה מאושר כלול המשמש כמחסן ולנגריה (סומן 6 בתשריט). מר עמיר גילת מפקח מטעם התובע, העיד כי ביום 28/7/09 ערך ביקור במקרקעין ומצא כי השימושים החורגים נמשכים כדלקמן: מבנה מאיסכורית שאושר כלול המשמש למחסן אומנות (סומן בתשריט כמבנה מס' 2); שלושה בתי עץ המשמשים למגורים (סומן בתשריט כמבנה מס' 3); מבנה מאושר כלול המשמש כעסק אלקטרוניקה ובית מלאכה (סומן כמבנה 4 בתשריט); מבנה חקלאי מאושר שהוסב למגורים והורחב (סומן בתשריט כמבנה מס' 5א'); מבנה מאיסכורית מאושר כלול ומשמש למפעל סלטים (סומן בתשריט כמבנה מס' 5ב'); מבנה מאיסכורית שאושר כלול המשמש לנגריה (סומן בתשריט כמבנה מס' 6); מבנה מאיסכורית לא מאושר המשמש לנגריה (סומן בתשריט כמבנה מס' 11); מכולות המשמשות לאחסנה (סומנו בתשריט כמבנים 14-15); מבנה עץ לא מאושר המשמש למגורים כולל סככה (סומן בתשריט כמבנה מס' 18-19); תוספות בניה שונות במשק של סככות ומחסנים (מסומנות בתשריט8-10,12-13,16-17,20-25) התובע צירף מפת מדידה של המודד זרפשני שנערכה ביום 3/3/10 בה מופיעים המבנים הנ"ל. הנתבע 1 טוען כי כל המבנים במשק נבנו על ידי אביו, לפני שנים רבות, בהסכמת המנהל ועל פי היתר כדין (סעיף 12 לתצהירו). עוד לטענתו, מבני העץ המשמשים למגורים נבנו על ידי אביו כאשר החקלאים התבקשו לסייע בקליטת עליה, והמבנים הושכרו לעולים חדשים (סעיף 13 לתצהירו). הנתבע 1 מדגיש כי המבנים נבנו לפני שנים רבות, התובע לא העלה טענה כלשהיא כנגד מבנים אלו ושתיקתו לאורך השנים נחשבת הסכמה לשימוש זה או ויתור על כל תביעה בעניין. הנתבע 1 טוען בסיכומיו כי בחקירתו הנגדית אישר מר חברוני כי כל המבניים הבנויים על חלקה א' נבנו על פי היתר ובאישור המנהל (סעיף 21 לסיכומים). הנתבע טוען כי לאור עדות זו אין עוד מחלוקת כי המבנים נבנו כדין להבדיל מהשימוש הנעשה במבנים אלו. אני דוחה טענה זו של הנתבע 1, ולטעמי הוא מגיע למסקנה שאינה עולה כלל מדברי העד. מר חברוני נשאל "יתר המבנים כפי שציינת הם בהיתר אבל חלקם בשימוש חורג" ולשאלה זו השיב בחיוב. מר חברוני מאשר כי אותם מבנים אשר בדו"ח מטעמו מופיעים כמבנים מאושרים הם אלו שנבנו בהיתר, ואין ללמוד מדבריו כי כלל המבנים במשק נבנו בהיתר. מבנה איסכורית שאושר כלול המשמש למחסן אומנות (סומן בתשריט כמבנה מס' 2). התובע מאשר כי מבנה זה הוקם כדין, אך השימוש בו לאחסנה סותר את הוראות הסכם המשבצת. לא נסתרה טענת התובע בדבר השימוש למחסן במבנה זה. שימוש זה עומד בסתירה להוראות הסכם המשבצת ויש לקבל את טענת התובע בעניין זה. מבנה מאושר כלול המשמש כעסק אלקטרוניקה ובית מלאכה (סומן כמבנה 4 בתשריט). התובע מאשר כי מבנה זה הוקם כדין, אך השימוש בו לבית מלאכה ולעסק סותר את הוראות הסכם המשבצת. לא נסתרה טענת התובע בדבר השימוש במבנה זה. שימוש זה עומד בסתירה להוראות הסכם המשבצת ויש לקבל את טענת התובע בעניין זה. מבנה מאיסכורית מאושר כלול ומשמש למפעל סלטים (סומן בתשריט כמבנה מס' 5ב'). התובע מאשר כי מבנה זה הוקם כדין, אך השימוש בו לאחסנה סותר את הוראות הסכם המשבצת. לא נסתרה טענת התובע בדבר השימוש למחסן במבנה זה. שימוש זה עומד בסתירה להוראות הסכם המשבצת ויש לקבל את טענת התובע בעניין זה. מבנה מאיסכורית שאושר כלול המשמש לנגריה (סומן בתשריט כמבנה מס' 6). התובע מאשר כי מבנה זה הוקם כדין, אך השימוש בו לנגריה סותר את הוראות הסכם המשבצת. לא נסתרה טענת התובע בדבר השימוש במבנה זה. שימוש זה עומד בסתירה להוראות הסכם המשבצת ויש לקבל את טענת התובע בעניין זה. מבנה מאיסכורית לא מאושר המשמש לנגריה (סומן בתשריט כמבנה מס' 11) התובע טוען כי מבנה זה נבנה ללא היתר והשימוש בו סותר את הוראות הסכם המשבצת. מבנה זה אינו מופיע בדוחו"ת הפיקוח של מר חברוני, ונמצא לראשונה בביקורת שנערכה במקום לאחר הגשת התביעה, ביום 28/7/09, על ידי המפקח גילת. המסקנה היא כי מבנה זה נבנה לאחר שנת 2005, על ידי הנתבע 1 בעצמו ולא על ידי אביו כנטען על ידו. יש לקבל את טענת התובע הן לעניין השימוש הנעשה בו והן את עתירתו להורות על הריסת מבנה זה אשר נבנה ללא היתר וללא אישורו של התובע. מכולות המשמשות לאחסנה (סומנו בתשריט כמבנים 14-15). התובע טוען כי המכולות הוצבו במקרקעין ללא היתר והשימוש בהן סותר את הוראות הסכם המשבצת. מכולות אלו אינן מופיעות בדוחו"ת הפיקוח של מר חברוני, ונמצאו לראשונה בביקורת שנערכה במקום לאחר הגשת התביעה, ביום 28/7/09, על ידי המפקח גילת. המסקנה היא שהן הוצבו במקום לאחר שנת 2005, על ידי הנתבע 1 בעצמו ולא על ידי אביו. יש לקבל את טענת התובע הן לעניין השימוש הנעשה בו והן את עתירתו להורות על סילוק המכולות אשר הוצבו ללא היתר וללא אישורו של התובע. שלושה בתי עץ המשמשים למגורים (סומן בתשריט כמבנה מס' 3). הנתבע טוען כי גם אם אין בתיקי המנהל אישורים להקמת מבנים אלו עדיין ניתן לאשר הקמתם על פי קריטריונים של התובע. עוד לטענתו, הדרישה לסילוקם של מבנים אלו הינה חסרת בסיס, ולא הובאה כל ראיה כי מי מהמבנים ניבנה ללא היתר. אני דוחה טענה זו של הנתבע; מר גילת העיד כי מבנים אלו נבנו ללא אישורים והנתבע 1 לא הציג כל ראיה לסתור. צריפים אלו נזכרים עוד בדו"ח של מר חברוני משנת 2004. הנתבע 1 העיד כי אביו הוא זה שהקים את הצריפים בכדי לסייע לקליטת עולים, והצריפים הושכרו לעולים חדשים. אני מאמינה לעדותו כי הצריפים נבנו לפני זמן רב, ובכדי לסייע לקליטת עליה. לפיכך, אין מקום להורות על הריסתם מטעמי שיהוי ומניעות. יחד עם זאת, לא ניתן להמשיך את השימוש בהם לאחר שפקעה "הוראת השעה" אשר הכשירה את השימוש למגורים באופן זמני. מבנה חקלאי מאושר שהוסב למגורים והורחב (סומן בתשריט כמבנה מס' 5א'). הנתבע 1 טוען כי המבנה הוקם כ"בית אימון" ונבנה על פי היתר כדין. בשנות השמונים שונה ייעודו לשימוש למגורים בעידוד התובע והמדינה בכדי לאפשר השכרתו לעולים חדשים. מר גילת מטעם התובע אישר טענה זו (עמ' 50 לפרוטוקול), אך הוסיף כי "הוראת השעה" הסתיימה בשנת 2004 . הנתבע 1 מלין מדוע לא טרח התובע להודיע לו כי "הוראת השעה" באה אל קיצה. איני סבורה כי יש מקום לתלונה זו כאשר התביעה הוגשה לאחר פקיעתה של "הוראת השעה" והנתבע 1 עד היום לא מוצא לנכון להפסיק את השימוש למגורים. מר גילת העיד כי שטח המבנה הורחב, אך לא הובאו על ידו ראיות בעניין, ולא ניתן לייחד את שטח התוספת לעומת השטח המאושר. לפיכך, יש לדחות את עתירת התובע להרוס את המבנה, ולקבל את עתירתו להפסיק את השימוש למגורים. מבנה עץ לא מאושר המשמש למגורים כולל תוספות בניה (סומן בתשריט כמבנה מס' 18). התובע טוען כי מבנה זה נבנה ללא היתר והשימוש בו סותר את הוראות הסכם המשבצת. מבנה זה אינו מופיע בדוחו"ת הפיקוח של מר חברוני, ונמצא לראשונה בביקורת שנערכה במקום לאחר הגשת התביעה, ביום 28/7/09, על ידי המפקח גילת. המסקנה היא כי מבנה זה נבנה לאחר שנת 2005, על ידי הנתבע 1 בעצמו ולא על ידי אביו כנטען על ידו. יש לקבל את טענת התובע הן לעניין השימוש הנעשה בו והן את עתירתו להורות על הריסת מבנה זה אשר נבנה ללא היתר וללא אישורו של התובע. תוספות בניה שונות במשק של סככות ומחסנים (מסומנות בתשריט 8-10,12-13,16-17,20-25,) מבנה מס' 8 הינו פרגולה הסמוכה למבנה 5א' המאושר ומהווה חלק ממנו- בנסיבות אלו אין מקום להורות על הריסתה. מבנים מס' 20-22 הם פרגולות וסככה הצמודות לשלושת צריפי העץ הנ"ל, ואין מקום להורות על הריסתם. מבנה 25 הינו סככה הצמודה למבנה 6 המאושר ומהווה חלק ממנו, בנסיבות אלו אין מקום להורות על הריסתה. מבנה 10 הוא פרגולה הצמודה לבית מגורים מאושר (מבנה מס' 1 בתשריט), לא הובאה בפני עדות משכנעת מטעם התובע כי מבנה זה חורג מההיתר שניתן, ועל כן העתירה להרסו נדחית. מבנים 12-13, סככה ופחון, צמודים למבנה 2 המאושר, התובע לא שכנע אותי כי מדובר בבניה שנבנתה בסמך להגשת התביעה והעתירה להריסתם נדחית. מבנים 16-17, סככת חניה וקונטיינר, מבנה 24 ,מחסן - אינם מופיעים בדוחו"ת הפיקוח של מר חברוני, ונמצאו לראשונה בביקורת שנערכה במקום לאחר הגשת התביעה, ביום 28/7/09, על ידי המפקח גילת. המסקנה היא כי מבנים אלו נבנו לאחר שנת 2005, על ידי הנתבע 1 בעצמו ולא על ידי אביו כנטען על ידו. יש לקבל את טענת התובע הן לעניין השימוש הנעשה בהם והן את עתירתו להורות על הריסת המבנים אשר נבנו ללא היתר וללא אישורו של התובע. סוף דבר ניתן צו האוסר על הנתבע 1 או מי מטעמו להשתמש במבנים מס' 2, 3, 4, 5א', 5ב' ו-6 לשימושים שאינם חקלאים, הצו יכנס לתוקפו תוך 6 חודשים. ניתן צו המורה לנתבע 1 להרוס את מבנים 11, 16, 17, 18 ו-24 הצו יכנס לתוקפו תוך 6 חודשים. כמו כן, ניתן צו האוסר על הנתבע 1 או מי מטעמו להשתמש במבנים 11, 16, 17, 18 ו-24 לשימושים שאינם חקלאים, הצו יכנס לתוקפו תוך 6 חודשים. ניתן צו המורה לנתבע 1 לסלק את המבנים 14 ו-15 (מכולות), הצו יכנס לתוקפו תוך 6 חודשים. כמו כן, ניתן צו האוסר על הנתבע 1 או מי מטעמו להשתמש במבנים 14 ו-15 לשימושים שאינם חקלאים, הצו יכנס לתוקפו תוך 6 חודשים. ניתן היתר לפיצול סעדים. לאור העובדה שחלק מטענות התובע נדחו - אין צו להוצאות. בניה לא חוקיתחקלאותמבנהמושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי