מה נחשב רשלנות מקצועית של עורך דין ?

מה נחשב רשלנות מקצועית של עורך דין ? דוגמא לפסק דין בנושא מהי רשלנות מקצועית של עורך דין: בפני תביעה כספית ע"ס 329,450 ₪. במסגרת הטענות שהעלה התובע כלפי הנתבע, יידרש בית המשפט לבחון אחריותו המקצועית של עורך דין, במהלך ניהול תביעה בין כותלי בית המשפט. לזירה המשפטית יש השפעה על התנהגות והתנהלות הצדדים ובעיקרם עורכי הדין, אולם בית המשפט, כזירה עיקרית בהליך המשפטי, מחייבת התנהלות שונה, מעצם קיומו של בית המשפט כסוג של פיקוח על התנהלות עורכי הדין באולמו ומצד שני, לעורכי דין העוסקים בייצוג לקוח במסגרת ההתנהלות המשפטית, להם מוקנה שיקול דעת רחב, לאופן ההתדיינות בבית המשפט וחובת הנאמנות מטעמו של עורך הדין, לייצג את לקוחו נאמנה ולשאוף להביא תוצאה משפטית מיטבית מבחינת לקוחו. על רקע דברים אלו, נצלול לעובדות הקשורות בתיק זה. העובדות בקצרה: התובע, יליד 1933, עבד בעברו כנהג משאית במקצועו. התובע נפגע בתאונה ביום 6/3/1991 וכתוצאה מהתאונה, נפגע ונחבל בכל חלקי גופו ובמיוחד ראשו, צווארו, כתפיו וגבו. לתובע נקבעו אחוזי נכות צמיתה בעקבות אותה תאונה. הנתבע, עורך דין במקצועו, העוסק במקצוע עריכת דין למעלה מ-50 שנה. התובע שכר את שירותיו של הנתבע על מנת לייצגו בתביעת נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. הנתבע הגיש ביום 16/12/1997 תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת ת.א. 10014/97 וזאת בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע, כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו בחצר מפעל סולתם ביקנעם. במקביל לתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, טיפל הנתבע בכל הקשור לתאונה זו, במוסד לביטוח לאומי; במהלך הטיפול מול המוסד לביטוח לאומי, ננקטו מספר פעולות על ידי הנתבע, אשר הביאו את המוסד לביטוח לאומי, להכיר בתאונה כתאונת עבודה ולקבוע לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 39%. הטיפול כלל פנייה לוועדה הרפואית של המל"ל, ערעור בשמו של התובע לוועדת הערערים הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, הליך ערעור בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, כנגד החלטת הוועדה הרפואית, דיון חוזר בוועדת הערערים הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי. מעיון בכל המסמכים הקשורים בטיפול מול המוסד לביטוח לאומי, ניתן להתרשם מהיקף העבודה שהשקיע הנתבע במהלך טיפולו בענייננו של התובע, מאיכותם ומהרמה המקצועית הנאותה, שאפיינה את פעולות הנתבע, במהלך טיפול זה. הטיפול כלל מיצוי ההליכים על פי חוק מוסד לביטוח לאומי וכלל כמעט כל פנייה אפשרית ו/או הליך אפשרי, על פי חוק; ניתן לקבוע מעיון מעמיק בכל ההליכים והמסמכים שהונחו על שולחני ביחס לאותו טיפול מול המוסד לביטוח לאומי, כי ניתן ייצוג הולם, נאות, מקצועי ולא בכדי לא היה לתובע, בכל הקשור לאיכות הטיפול מול המוסד לביטוח לאומי, כל טענה. לתובע טענות ביחס לשכ"ט שנגבה ממנו בגין שירות זה, אך אין בפיו טענות ביחס לטיב השירות שניתן על ידי הנתבע. על התביעה בבית המשפט המחוזי: על פי גרסת התובע, התאונה אירעה במהלך העמסת צירים שהונחו על משטח עץ, על משאית שבבעלות התובע; התובע עמד על משטח המשאית, על מנת לקבל כל משטח שהוטען ולכסותו בברזנט ובמהלך העמסת אחד המשטחים באמצעות מלגזה, נסעה המלגזה אחורנית, באופן פתאומי ועל ידי כך נמשך ונגרר התובע ממשטח המשאית, נפל ונפגע בכל חלקי גופו, לרבות בראשו. הנתבע הגיש בשם התובע תביעת נזיקין בשתי עילות חלופיות. האחת, רשלנות על פי פקודת הנזיקין והשנייה, בעילה של תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפלת"ד. התביעה התנהלה בפני כב' השופטת (כתוארה אז) הנשיאה גלאור ולאחר מספר דיונים מקדמיים, כמקובל בתביעות נזיקין, הוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים, לצורך קבלת הצעת בית המשפט לסילוק התביעה בפשרה. תחשיבי הנזק מטעם התובע, שהוגשו באמצעות הנתבע, הוגשו ביום 12/11/01, גם יתר הצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם. הצעת בית המשפט לסילוק התביעה: הצדדים נחלקו לגבי מהות ההצעה שניתנה על ידי בית המשפט, אך במכלול הנתונים שעמדו בפני, ניתן לקבוע, כי ההצעה שניתנה על ידי כב' השופטת גלאור, הינה לסילוק תביעת התובע בפשרה, בפיצוי כולל של 285,000 ₪, לפני ניכוי המל"ל. לתובע אין נתונים על מנת לסתור את תוכן ההצעה, כפי שפורטה בתרשומת שנערכה על ידי עורכת הדין שרית ברננקה-שוורץ, נספח א' לתצהירה נ/1. מדובר ברישום אותנטי להצעת בית המשפט, תוך ציון הערות והדגשים של בית המשפט, כמקובל בתביעות מסוג זה. תוכן ההצעה, כפי שהעיד עליו הנתבע ועדיו, עו"ד גלזר (נ/7), עו"ד שוורץ (נ/1) על נספחיהם, מלמדים כי אכן זהו תוכן ההצעה. ההצעה, כפי שהצהיר עליה הנתבע, היא ההצעה שנמסרה על ידי בית המשפט ואני קובע כנתון עובדתי שמקובל עלי והוכח כדבעי, כי זוהי ההצעה שניתנה על ידי כב' השופטת גילאור בפרמטרים שצוינו בנספח א' לנ/1, אשר התבססה על תוחלת חיי עבודה של התובע עד גיל 68 ונכות תפקודית בשיעור של 20%. כן הוכח בפני, הן על פי נ/7, נ/1 ונספח א' לנ/1, כי אכן בית המשפט, כמקובל בתביעות מהסוג הזה, נטה בית המשפט לראות בעובדות שצוינו על ידי התובע כתאונת דרכים ולא כתאונת עבודה, והפיצוי רובץ לפתחה של מבטחת המלגזה, חברת אליהו. מעיון בנספח א' לנ/1, מדובר בתרשומת מקיפה, רישום המהוה התרשמות ישירה מהצעת בית המשפט, כמקובל בענף זה, הרישום מפורט ואני רואה בו כרישום אמין ומהימן, המשקף מהימנה את הצעת בית המשפט, שניתנה באותו תיק. חיזוק לקביעתי, שמדובר בהצעה שניתנה על ידי בית המשפט, ניתן למצוא בהחלטת כב' השופטת גילאור, אשר המליצה לתובע למחוק את התביעה כנגד נתבעים 1, 2 ו-4, לאור עמדתם לכאורה, באשר לשאלת החבות, נספח א' לנ/1, נרשמה התרשמות ישירה באותה תרשומת, שזה שימוש במלגזה והתאונה מוגדרת כתאונת דרכים. נתון זה אשר תואם את הערת כב' השופטת גילאור, יחדיו מחזקים עד מאוד, שמדובר בהצעה שמשקפת נאמנה ובמדויק את הצעת בית המשפט. הסירוב להצעה: כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 28/11/2001 ולאחר שניתנה הצעת בית המשפט, הודיע עו"ד ריבק (למרות שהתובע לא נכח בישיבה), עמדתו הדוחה הצעת הפשרה שהועלתה על ידי בית המשפט. כב' השופטת גילאור נתנה החלטה כדלקמן: "על מנת לאפשר לב"כ הצדדים לשקול את הצעתי, למרות שעו"ד ריבק לא מוכן לקבל אותה ועל מנת לאפשר לו להחליט אם הוא מסכים למחיקת התביעה כנגד נתבעים 1, 2 ו-4 ולאור עמדתי לכאורה בשאלת החבות, אני קובעת תזכורת ליום 19/12/01, בשעה 11:00". בדיון שהתקיים ביום 19/12/01, חזר עו"ד ריבק על סירובו להצעת בית המשפט ודבריו נרשמו ותועדו בפרוטוקול הדיון כדלקמן: "אני מבקש לקבוע את התיק להוכחות. לא נוכל לקבל את המלצת בית המשפט". בית המשפט קבע את התיק לשמיעה ליום 4/12/02. התקיימו שתי ישיבות הוכחות, הראשונה במועד 4/12/02 והנוספת ביום 16/3/03 ולאחר שנשמעו עדויות הצדדים בית המשפט הציע לסלק את התביעה בסך 100,000 ₪ ובנוסף, 20,000 ₪ בגין החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד. אין מחלוקת, כי התובע הסכים להצעת הפשרה האחרונה. בית המשפט, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, פסק לתובע סכום כולל של 120,000 ₪ בחלוקה הנ"ל וחילק את התשלום בין כל הצדדים, על פי פסק דינו מיום 16/3/03. א. דחיית ההצעה, האמנם רשלנות? עורכי דין אשר נוטלים על עצמם את מלאכת הייצוג, מלאכה זו מתפרסת בייצוג הלקוח בהליך המשפטי במלואו, לרבות ליווי הלקוח במסגרת הליך הפשרה. הליך הפשרה מאפשר לעורך דין, לשקול את הצעת הפשרה מול האפשרויות להמשיך בהליך המשפטי, להעריך את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בשתי האפשרויות ולהמליץ ללקוח על דרך פעולה. בכל הליך פשרה, ההחלטה בסופו של דבר, היא החלטה של הלקוח, אשר הוא זה שצריך להחליט אם לקחת על עצמו את הסיכון של המשך ההליכים או להסכים להצעת הפשרה. בית המשפט הציע פשרה בתיק נזיקין. בתיק נזיקין, הצעות הפשרה, לאחר תחשיבי נזק, שונות מההצעות הפשרה בשאר התיקים. שני הצדדים מגישים תחשיבי נזק, יודעים את הסיכון והסיכוי בניהול ההליך, לרוב עורכים הערכת סיכון, והצדדים מודעים בתיקים מהסוג הזה, לסכומים שבדרך כלל אמור תיק נזיקין להסתיים. בא כוח תובע בתיק נזיקין או בא כוח נתבעת בתיק נזיקין ולאחר שמגישים תחשיבי נזק, יודעים את גבולות הרף התחתון והרף העליון בניהול תיק זה ויכולים, לטעמי, לקבל החלטות מקצועיות באשר לפשרה שמוצעת על ידי בית המשפט. במקרנו, עורך דין ריבק הודיע על אתר, כי הוא דוחה את ההצעה וזאת מבלי לקבל את עמדתו של התובע לגבי ההצעה. הגם שלטעמי לא ראוי היה כי עו"ד ריבק ידחה הצעה מבלי להביאה לעמדת התובע, הרי בנסיבות תיק זה, ההתנהלות אינה מקימה זכות לתובע לסעד המבוקש על ידו; אנמק בקצרה: ראשית, הדחייה על אתר לא היתה סופית, שכן הוענקה הזדמנות נוספת לתובע ולנתבע להודיע עמדה שונה לבית המשפט, בישיבה הנוספת שהתקיימה ביום 19/12/01. שנית, אין בפי התובע כל הנמקה או טענה לפיה עצם הדחייה לא היתה החלטה מקצועית, לאחר הפעלת שיקול דעת מצדו של עורך דין ריבק. בתיקי נזיקין שבהם ניתנת הצעת בית המשפט לאחר תחשיבי נזק, שני הצדדים, באים לישיבת בית המשפט כשיודעים מה הרף התחתון והרף העליון, בדרך כלל, לסיום התיק ויודעים לקבל על אתר אם יש צורך בדבר, החלטה לגבי סבירותה ונכונותה של הצעת הפשרה מבחינת מי מהצדדים. הטרוניה של התובע כלפי הנתבע, היא על אי היידוע שלו, בטרם קבלת אותה החלטה, שאמורה להיות החלטתו של הלקוח בקבלה או בסירוב של אותה הצעה. אך על עצם הדחייה, לא היתה בפי התובע כל טענה שמדובר בהחלטה לא מקצועית, שהוא הפעיל שיקול דעת באותה עת, מוטעה, אלא הלין על כך שהנתבע לא הודיע לו בטרם דחיית ההצעה, על קיומה של ההצעה. אני ער לכך שיפוי הכוח המקובל והמוגש לבית המשפט מוסמך עו"ד לקבל או לדחות בשם מרשו הצעות פשרה , אך ראוי שהצעת פשרה תובא בפני מרשו ולאחר מתן ההסברים הדחייה או ההסכמה תהיה מדעת והיא תהיה החלטה של הלקוח. גם אם לא הובאה ההצעה -בטרם דחייתה בהזדמנות הראשונה, הרי להתרשמותי האירועים שבאו לאחר אותה ישיבה מעקרים לחלוטין משמעות הפגם שנפל. שלישית , התרשמתי מהתובע ולאור מעורבותו בתיק, כי אכן ידע כל פרט בעניין ההצעה ובטרם הישיבה ביום 19/12/01, כבר ידע על קיומה של ההצעה, שכן תובע היה מעורה ומעורב בתיק, עד עומקי נשמתו ולא סביר בעיני, כי לא בחן ובדק, לאחר אותה ישיבה, מה היתה הצעת בית המשפט לסיום התיק. לשאלת ב"כ הנתבע, אם ידע שבית המשפט עומד לתת הצעה והוגשו תחשיבי נזק, והאם התעדכן מיד בסמוך לאחר מכן על הצעת בית המשפט, ותשובתו המידית היתה, שהוא כן ידע (עמ' 7 ש' 9-11 לפר' הדיון). ובהמשך, נשאל שוב לגבי מהותה של ההצעה ותשובתו היתה שהוא ידע על הסכום של ה- 280,000 ₪, אבל לא שאל את עו"ד ריבק על העניין הזה לפני גמר המשפט (עמ' 7 ש' 14 לפר' הדיון). התיקון שהתובע ביקש לעשות במהלך עדותו לאחר מכן, אינו תיקון מוצלח, שכן ביקש להודיע שהידיעה שלו על ה- 280,000 ₪ התגבשה בסמוך לישיבה ב- 16/3/03. לשיטתו, רק שבועיים לפני הדיון הסופי בבית המשפט, התקשר לעו"ד ריבק ושאל מה היה בשנת 2001 (עמ' 7 ש' 24-27 לפר'). עדותו של התובע בעניין זה אינה אמינה בעיני. התובע ערך רישומים ביומן, שהומצאו לראשונה רק במהלך המשפט ולא הומצאו על ידו ללשכת עורכי הדין בעת שהגיש את תלונותיו. מתוך רישומים אלה, רואים ומתרשמים, כי התובע אכן ידע על הפשרה, יודע מה היתה ההנמקה שהביאה לכך שהנתבע יסרב להצעה, בכך שהוגדרה כהצעה לא הוגנת ואף התובע הציב רף שתחתיו כל הצעת פשרה אינה מקובלת עליו והוא רף של 500,000 ₪ בפשרה, שכן נכותו גבוהה בשיעור של 40%. כל טענתו כי היה מסכים להצעה באותו שלב, ב- 280,000 ₪ ו/או פחות מכך, הינה גרסה לא אמינה בעיני, מנותקת מהרף שקבע לעצמו התובע כרף מינימאלי לסיום תיק ואף לפני ישיבת ההוכחות, לפחות ידע על אותה הצעה ולא הודיע לעו"ד ריבק כלל ועיקר, שהוא מסכים לאותה הצעה. רביעית, לא הובאה מצד התובע ולו ראיה אחת, שמי מהנתבעים היתה מסכימה לקבלת ההצעה הראשונית, שכן לא די בהסכמת התובע לאותה הצעה, שכן דרושה גם הסכמת יתר הצדדים על מנת שההצעה תצא אל הפועל ותהיה ברת קיימא. התובע לא טרח לזמן את כל הנתבעות ועו"ד גלזר שהתייצב בפני, הודיע שההצעה לא היתה מקובלת עליו כלל ועיקר. לגבי יתר הצדדים, לא שמענו מהם כל עמדה ועל כן, לא הוכח אף, כי אי קבלת ההצעה גרמה נזק כלשהו לתובע, שכן אין בטחון ואין וודאות, שמי מהנתבעים היתה מסכימה לאותה הצעה. לראיה, סיכומיו של "עו"ד זוהר" במהלך הסיכומים בבית המשפט המחוזי ובה הוא מדגיש שטענת הנתבעים היתה, שלא אירעה תאונה שמי מהנתבעים אחראי עליה והטענה החלופית היתה, שאם קיימת תאונה, הרי מדובר בתאונת דרכים ואף הדגיש עו"ד זוהר במהלך סיכומיו (עמ' 74 לפר' הדיון בתיק 10014/96), כי משמיעת עדותו של התובע כאן, לנפילתו אין שום קשר לכל גורם, מלבד גורמים התלויים בתובע עצמו וביקש אף לדחות את התביעה. מכאן, ניתן להבין כי היתה הכחשה לעצם נסיבות התאונה ואם בית המשפט בסופו של יום היה מבקש לפסוק בנסיבות התאונה, היה קיים סיכון שבו בית המשפט לא יקבל את גרסתו של התובע וגם ידחה את התובענה. ניתן להבין, כי יכולה להיות ביקורת כלפי עו"ד ריבק שדחה את ההצעה על אתר, מבלי לחזור לתובע, לא במובן הזה שעצם הדחייה לא היתה החלטה מקצועית וללא הפעלת שיקול דעת, אלא מפני שהוא לא טרח להודיע, בטרם דחייתה, לתובע. אך השאלה אם בכך נגרם נזק כלשהו לתובע, אשר הוכח בפני לאחר מכן שלא היה מסכים להצעה הזו ואינה עומדת ברף של ה- 500,000 ₪ שהציב לעצמו ואשר מסכים עם עו"ד ריבק שהצעתו הראשונית של בית המשפט היתה הצעה לא הוגנת, היכן הנזק שנגרם לו, שכן אין בטחון שהוא עצמו היה מקבלה או הנתבעות היו מסכימות לה? דבריי אלה מכוונים אך ורק לשלב הראשון שבו עו"ד ריבק הודיע על דחייה מידית של הצעת הפשרה. דבריי אלא לא רלבנטיים להמשך התנהלות הצדדים שבפני לאחר אותה הודעה, שכן אני מקבל את גרסתו של הנתבע ודוחה את גרסת התובע, ביחס לידיעת התובע על ההצעה לאחר הישיבה מיום 28/11/01. לאחר ישיבה זו, התובע ידע על ההצעה, התובע לא הביע ולא טרח להודיע על הסכמתו לאותה הצעה, עד לשלב בו בית המשפט הציע הצעה מעודכנת, לאחר שנשמע התובע ובית המשפט התרשם ממנו ישירות. חמישית, בתביעת רשלנות מקצועית כלפי עורך דין, על התובע להוכיח, כי אלמלא התרשלות עורך הדין, התוצאה היתה משתנה לטובתו. התובע לא הוכיח דבר בעניין זה, שאם היתה ניתנת הסכמה מצד הנתבע להצעת בית המשפט הראשונית, היתה מתקבלת הצעה זו על ידי הנתבעים או התוצאה הסופית של בית המשפט היתה בגבולות אותה הצעה. לסיכום נקודה זו, לגבי דחיית ההצעה מידית בישיבה מיום 18/11/01, היה מקום שעו"ד ריבק יודיע לתובע על ההצעה, אך מהנימוקים שהעליתי לעיל, החלטה זו לא גרמה כלל ועיקר כל נזק לתובע ולאחר ישיבה זו, התובע ידע על אותה הצעה ולא נקט בכל פעולה מעשית, על מנת להודיע לעו"ד ריבק על כך שהוא מקבל את ההצעה. בכל מקרה, אומר ואבהיר, כי עצם הדחייה של ההצעה באופן מיידי, אינה באה מהחלל הריק, שכן עו"ד ריבק, ממרום ניסיונו ולאחר שהכין תחשיבי נזק ויודע את כל הפרטים על התיק, יוכל לקבל החלטה עניינית לגבי הוגנות ההצעה, בנתונים שהיו עד אותו שלב, אך ראוי לעשות זאת לאחר שההצעה הובאה בפני מרשו וזה האחרון יקבל את ההחלטה בדבר ההסכמה או הסירוב להצעת הפשרה. הלנתו של התובע כלפי הנתבע היא אך ורק בעניין אי היידוע לפני קבלת ההחלטה, למרות שידיעה מאוחרת, לאחר הדיון בבית המשפט, לא הביאה את התובע לנקוט בכל פעולה. מכאן, שכל הטענה בדבר ההתרשלות, אין לה מקום ואין לה על מה להתבסס, רק בשל אי היידוע באותה ישיבה, שכן היו מספר הזדמנויות נוספות שבהן התובע יכול היה להודיע לעו"ד ריבק על קבלת ההצעה והוא לא עשה כן; החמור מכך, בעיניי, שהוא מסרב להצעה שתפחת מ- 500,000 ₪, אך בפני ממשיך לטעון טענה לא מבוססת, לפיה היה מסכים לסכום אפילו פחות מ- 280,000 ₪. קיים קושי בתביעת רשלנות כנגד עורך דין לביסוס קשר סיבתי בין התרשלות לבין תוצאת הליך משפטי, מצביע המחבר א' יעקב במאמרו "רשלנות בין כתלי בית המשפט: לשאלת אחריותם המקצועית של עורכי דין במסגרת הדיון המשפטי", עיוני משפט, כרך כו (תשס"ב-תשס"ג) 5, אחת האבחנות החשובות שעליהן מצביע המחבר היא האבחנה בין מצבים שבהם התרשלות של עורך דין מביאה לתוצאה שאיננה בשליטת בית המשפט שבפניו מתברר ההליך, כגון התרשלות שהביאה לכך שתביעה התיישנה ובית המשפט אינו יכול עוד לדון בה, לעומת המקרים שבהם ניתן אמנם לייחס לעורך הדין הפרת חובה בעניינים הקשורים לאופן ניהול ההליך, אולם תוצאתו היא פרי שיקול הדעת של בית המשפט. מקובל לומר שבמקרה האחרון פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט איננו בבחינת "נזק" כמשמעו בפקודת הנזיקין (ראו: עא 735/75 מרדכי רויטמן נ' יצחק אדרת, פ"מ ל(3) 75, (1976)). עדיין מוטל על מי שתובע את עורך דינו בעילה של רשלנות הנטל, הכבד למדי, להראות את הקשר הסיבתי בין התרשלות עורך הדין לבין תוצאת המשפט. לא בכדי מציין המחבר שם כי "הקשר בין תוצאות שליליות של הליך משפטי מבחינתו של הלקוח לבין התנהגות של עורך דינו אינו ברור כבתחומים אחרים וקשה יותר להוכחה. גם עורך דין מהשורה הראשונה, הפועל על פי תקנים ראויים, עלול להפסיד בתיק "חלש" שלא כעסקת מקרקעין, שבה בנסיבות מסוימות, לאי רישום של הערת הזהרה עשויה להיות תוצאה חד משמעית של הפסד הנכס" (שם, בעמ' 21). בסופו של יום, בכל מה שקשור לעניין ההתרשלות בכך שדחה את הצעתו הראשונה של בית המשפט, אני קובע, כי טענה זו לא הוכיח התובע ואני דוחה אותה מכל וכל. ב. אין זימון עדים: טענה זו נזנחה בסיכומי התובע, למרות שהיא הופיעה בסעיף 16 לתצהירו של התובע ונתמכה במכתב שנשלח על ידי התובע לעו"ד ריבק, בעניין זימון עדים. יחד עם זאת, אבקש להתייחס אליה. לעניין זימון עדים, זו החלטה מקצועית, שמסורה לשיקול דעתו של עו"ד המנהל את ההליך המשפטי, כגון הגשת ראיה או בחירת עד, תיתכן החלטה אחת ותיתכן החלטה אחרת וטעות בשיקול הדעת אינה בהכרח רשלנות. ראו רע"א 417/05 מרים אברהם נ' עו"ד מרצל קדם. במקרנו, טענה זו אין לה על מה להתבסס, התובע לא הוכיח אותה, היא נטענה כלאחר יד. היה על התובע לפרט מדוע עדים אלה, אשר לא זומנו, היו משנים את התוצאה והתרשמות בית המשפט מעדותו של התובע בפניו ובפרט, כאשר אין חולק על כך, כי העדים לא היו עדים ישירים או עדי ראיה לעצם התרחשות התאונה. מדובר בהחלטה מקצועית של הפעלת שיקול דעת ואף לא התרשמתי, כי אי זימון העדים היא בבחינת טעות, כלל ועיקר. גם טענה זו, מהנימוקים שהעליתי, דינה להידחות. ג. הבקשה להתפטר מייצוג: ביחסים בין עורך דין ללקוח, יכול להיות משבר אמון ו/או כל מיני תרחישים שבהם עורך דין יבקש להפסיק את המשך ייצוגו של הלקוח. הודעה כזו ובכפוף החלטה מתאימה מטעם בית המשפט, יכולה להתרחש גם בשלב שלפני ישיבת הוכחות. בכך אין כל טענה או מעשה שלא כדין, מטעם עורך דין. מתצהירו של הנתבע וגרסתו בפני, ביקש להתפטר לאור התחושה שבה התובע בוחש בתיק ובודק אותו, דבר שמלמד על חוסר אמון בתפקידו כעורך דין. בסופו של יום, הנתבע לא התפטר מייצוג, אך טענה זו לא יכולה לבסס כל עילת תביעה כנגד הנתבע ואני דוחה אותה מכל וכל. ד. על ניגוד העניינים: סוגיה של ניגוד עניינים היא סוגיה מתחום האתיקה של עורכי הדין, האוסר על עורך דין להימצא במצב של ניגוד עניינים. התובע מיצה את כל ההליך בתחום זה, כאשר פנה למוסדות הלשכה ואלה דחו טענותיו בעניין ניגוד עניינים. השאלה, בפני אם התובע היה בניגוד עניים בפועל ברמה שמייצרת עילת תביעה? על היקף אחריותו של עורך-דין במצב של ניגוד עניינים מסוג זה עמד בית-המשפט בעל"ע 2/80 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תל-אביב-יפו בקובעו: "החובה המוטלת על עורך-הדין לפי החוק לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, מטילה על עורך-הדין מעמסה קשה למדי שעה שהוא מתימר לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים. אבל אין בהסכמתו לשרתם בעת ובעונה אחת כדי לפטור אותו מחובה אלמנטרית זו, ועליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם". בכל הקשור לחברת אליהו, לא הוכח בפני, במועד הרלבנטי שבו ייצג הנתבע את התובע, כי ייצג את חברת אליהו. מכאן, בכל הקשור לחברת אליהו, אין טענה כזו. ביחס לחברת מגדל חברה לביטוח, לא הוכח בפני, הלכה למעשה, כי הנתבע היה מצוי, בעת שייצג את התובע, בניגוד עניינים ואף לא הוכח בפני קשר סיבתי בין הפעולות המשפטיות בהן נקט עורך הדין לבין הנזק הנטען על ידו. התובע הצליח להראות בפני, כי במקביל, אם כי בקשר רופף, שהנתבע ייצג את התובע באותה תקופה רלבנטית וגם את הנתבעת, אם כי מינון והיקף ייצוג מגדל , לא הוכח. האם די בכך כדי לבסס קיומו של ניגוד עניינים! מהתנהלות עורך דין ריבק, ניתן להתרשם בוודאות, כי ניגוד עניינים לא היה קיים. נהפוך הוא, עו"ד ריבק פעל בעמדותיו, במהלך ייצוג התובע, אף כנגד האינטרס המובהק של חברת מגדל, תוך לחימה עיקשת על כך שחברת מגדל תישאר בתמונה ולא תימחק, למרות שבית המשפט הציע בצורה נחרצת על הצורך במחיקת מגדל, לאור העובדה כי היא מבטחת בעילה הנזיקית וכי בית המשפט התרשם שמדובר בתאונת דרכים. עורך דין ריבק, בניגוד להמלצת בית המשפט, שראה בתאונה כתאונת דרכים, עמד מול הצעת פשרה כזו, הותיר את חברת מגדל בתמונה ואף בסופו של יום, חברת מגדל שילמה כסף, בהתאם לחלוקת האחריות, כפי שקבע אותה בית המשפט. נשאל השואל, היכן אם כך אותו ניגוד עניינים, שעה שהנתבע נלחם מלחמה עיקשת, על מנת להותיר את מגדל בתמונה וכיצד רלבנטי לתביעה! אומר, כי עמידתו האיתנה של עורך דין ריבק, בכל הקשור לחברת מגדל, לא מלמדת על ניגוד עניינים אלא מלמדת על ייצוג התובע בצורה הולמת, תוך העדפת האינטרסים של התובע על פני גוף אחר אותו ייצג והוא חברת מגדל. על כן, גם טענה זו, לא הצליח התובע להוכיח בפני ודינה להידחות. ה. תשלום שכ"ט ביתר: לא נערך הסכם שכ"ט בכתב בין הצדדים. אין חולק, כי הנתבע טיפל בשני מישורים בתאונה, שהיא תאונת עבודה; טיפול ראשון, בזכויותיו של התובע על פי חוק המוסד לביטוח לאומי, ותביעת נזיקין בבית המשפט המחוזי. מה שנקבע בבית המשפט המחוזי, בסך 120,000 ₪, הם בגין הטיפול בתיק בבית המשפט המחוזי. אני מקבל את עדותו של הנתבע ביחס לסכום הכולל ששולם ועמד על סך 28,684 ₪, כולל מע"מ. התובע לא הוכיח, כי שילם מעבר לסכום זה. אין חולק, כי אלמלא טיפולו המסור והמקצועי של עו"ד ריבק, במסגרת חוק המוסד לביטוח לאומי ונקיטת כל הליך אפשרי על פי אותו חוק, היא זו שהביאה לכך שהתובע קיבל גמלה חודשית מהמל"ל ואף נקבעה לו נכות צמיתה גבוהה, בשיעור 39% משוקלל. גם אם אין הסכם שכ"ט והיתה מונחת בפני תביעה לשכר ראוי ובשים לב למכלול הטיפול שניתן לתובע, הייתי בוודאי פוסק מעבר למה שקיבל עו"ד ריבק, כשכר ראוי. די לעיין במכלול השירותים המשפטיים שניתנו על פי חוק המוסד לביטוח לאומי, גביית שכר טרחה בסך 8,684 ₪ היא על הצד הנמוך ביותר, בשים לב להיקף העבודה שנעשתה. גם בעניין זה, דין תביעתו של התובע להידחות. למרות העדר הסכם שכר טרחה הסכום ששולם לו בגין הטיפול בהליכים מול המוסד לביטוח לאומי ובהתחשב בהיקפם הוא שכר טרחה נמוך ומתחשב גם במשקפיים של שכר ראוי. התוצאה: אני דוחה את התובענה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 3,500 ₪. אני סבור כי היה ראוי לפסוק סכום מעבר לסכום שנפסק בגין החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד , אך בשל נסיבותיו של הנתבע ועברו , אני מסתפק בסכום זה. להמציא את פסק הדין לצדדים. ערעור תוך 45 ימים מיום קבלתו לבית המשפט המחוזי. עורך דיןרשלנותשאלות משפטיותרשלנות מקצועית