דוגמא לפסק דין בנושא תביעת רשלנות רפואית גנטיקה בהריון - מחלת אס אם איי בלידה: זוהי תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהביאו למות התובע 1 (להלן:- "המנוח") לאחר שנולד כשהוא לוקה בתסמונת ניוון השרירים הספינלי (להלן:- "SMA"), ונפטר בגיל שנה ותשעה חודשים. טענת התובעים היא כי השתלשלות האירועים נגועה ברשלנות רפואית ולכן על הנתבעת לפצותם. רקע התובעת 2 (להלן: "התובעת") היא אמו של המנוח. התובע 3 הוא בעלה של התובעת (להלן: "התובע"). התובעת הרתה את המנוח בשנת 2007, עת הייתה בת 34. היה זה הריונה השלישי במספר. התובעת טופלה במהלך ההריון על-ידי רופאות קופת חולים מאוחדת (להלן: "הנתבעת"). ביום 17.6.07 הגיעה התובעת למרפאתה של ד"ר פ' (להלן:- "ד"ר פ'" או "הרופאה") לצורך הוצאת התקן תוך רחמי, וציינה כי היא שוקלת להיכנס להריון נוסף (להלן:- "הביקור הראשון"). ד"ר פ' הוציאה את ההתקן מרחמה של התובעת והסבירה לה, בין היתר, על האפשרות לבצע בדיקות סקר גנטי (להלן:- "בדיקות סקר"). יצוין כבר עתה כי הצדדים חלוקים על טיבו של ההסבר ובפרט על השאלה האם הסבירה ד"ר פ' לתובעת על האפשרות לעדכן בדיקות סקר שלא היו קיימות בעבר, ככל שהתובעת כבר ביצעה בעבר בדיקות סקר. ביום 19.11.07, כאשר הייתה התובעת בשבוע השביעי להריונה, פנתה פעם נוספת לד"ר פ' (להלן:- "הביקור השני"). בסיום הביקור הפנתה ד"ר פ' את התובעת לביצוען של מספר בדיקות ונתנה לה דף הנחיות (להלן:- "דף ההנחיות"). יצוין כי גם באשר לביקור זה חלוקים הצדדים הן בשאלה האם הסבירה הרופאה לתובעת על האפשרות לעדכן בדיקות סקר קיימות, הן על תוכנו של דף ההנחיות, כפי שיפורט בהמשך. ביום 6.1.08 עברה התובעת למעקבה של ד"ר ל' (להלן:- "ד"ר ל'"). ד"ר ל' הפנתה את התובעת לבדיקות תבחין משולש ולבדיקה נוספת, אולם ככל הנראה לא הפנתה את התובעת לעדכון בדיקות סקר. התובעת עברה בדיקת סקירת מערכות שפורשה כתקינה. התובעת עברה גם את בדיקות התבחין המשולש. ביום 11.6.08, בשבוע ה-36 להריונה של התובעת, נולד המנוח. בהיותו בגיל חודש ימים לערך, אובחן כי המנוח לוקה במחלת SMA , סוג 1. ביום 9.3.10 נפטר המנוח ממחלתו, בגיל שנה ותשעה חודשים. התובעים הגישו תובענה זו נגד הנתבעת, ובה הם עותרים לפיצוי בגין נזקי המנוח ונזקיהם שלהם. בדיונים שהתקיימו לפני נחקרו: פרופ' צבי אפלמן (להלן:- "המומחה מטעם התובעים"), התובעים, פרופ' צבי בורוכוביץ' (להלן:- "פרופ' בורוכוביץ') המשמש ראש תחום גנטיקה רפואית של הנתבעת משנת 2000, פרופ' יצחק בליקשטיין (להלן:- "המומחה מטעם הנתבעת") וד"ר נגה פ'. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב והגיעה העת למתן פסק דין. טענות הצדדים טענות התובעים התובעים מבססים את תביעתם על עוולת הרשלנות המעוגנת בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן:- "פקודת הנזיקין") ועל הפרת החובות המנויות בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן:- "חוק זכויות החולה"), וטוענים כי רופאות הנתבעת התרשלו בכך שלא הפנו את התובעת ליעוץ גנטי, ולחלופין לא יידעו אותה בדבר הצורך לבצע בדיקות סקר מעודכנות, לרבות הבדיקה לאבחון נשאות SMA. בנוסף, נטען בעניין זה כי הנתבעת לא דאגה לקבוע נוהל המחייב את רופאיה להפנות את המטופלות למכון גנטי, לצורך עדכון בדיקות הסקר. עוד נטען כי הרופאות לא היו מעודכנות בכל בדיקות הסקר הניתנות לביצוע, לרבות הבדיקה לאבחון נשאות SMA, ואילו היו הרופאות מעודכנות בעניין זה סביר להניח שהיו מפנות את התובעת לבדיקה זו. באשר לנטל ההוכחה טוענים התובעים כי בשל העדר הרישום אודות הפניה לעדכון בדיקות הסקר או הסבר פרטני שניתן בנושא הבדיקות הגנטיות - יש להעביר את נטל הראיה כי אמנם ניתן הסבר מסוג זה לנתבעת. נטען כי אילו היו הרופאות מפנות את התובעת לביצוע בדיקות סקר היו התובעים מבצעים את הבדיקה לאבחון נשאות SMA ובעקבות תוצאותיה, היו התובעים פונים לוועדה להפסקת הריון במטרה לבצע הפלה. לבסוף, טוענים התובעים כי בגין התרשלות הנתבעת נגרמו להם נזקים רבים, שבהם כאב, סבל וקיצור תוחלת חיים למנוח, הפסדי השתכרות ב"שנים האבודות", כאב וסבל שנגרם לתובעים 2-3 ונזקים נוספים. טענות הנתבעת הנתבעת מדגישה בראש וראשונה את העובדה שאין מחלוקת על כך שהרופאות הבהירו לתובעת לפני כניסתה להריון כי באפשרותה לבצע בדיקות סקר - והיא זו שבחרה לא לעשות כן. משכך, ומשלא הוכח שהתובעת ביצעה בדיקות סקר בשלב קודם כלשהו - אין לה להלין אלא על עצמה. בעניין זה נטען על-ידי הנתבעת כי התובעים לא ביצעו בעבר בדיקות גנטיות פרט לבדיקת טיי-זקס, ומשכך ממילא רופאות הנתבעת כלל לא נדרשו ליידע את התובעת על האפשרות לעדכן בדיקות שלא נעשו בעבר, אלא רק ליידע אותה על האפשרות לבצע בדיקות אלו, כפי שנהגה ד"ר פ'. עוד נטען כי בנסיבות בהן לא היה ידוע על מחלה גנטית במשפחה, רופאות הנתבעת ממילא לא נדרשו להפנות את בני הזוג באופן קונקרטי לייעוץ גנטי, אלא רק ליידע אותם על האפשרות לבצע בדיקות סקר גנטי, כפי שאכן נעשה. באשר להתנהלותה של ד"ר ל', טוענת הנתבעת כי מאחר שהתובעת פנתה אליה רק בשבוע ה-14 להריונה ולאחר שכבר קיבלה התובעת הסבר בנוגע לביצוע בדיקות הסקר מד"ר פ', הרי שד"ר ל' כלל לא נדרשה להעלות נושא זה שוב. עוד נטען כי טיפולה של ד"ר פ' בתובעת עמד בסטנדרט הרפואי הסביר, אף אם תתקבל טענת התובעת כי ערכה בדיקות סקר בעבר. זאת, משום שד"ר פ' הסבירה לתובעת, הן בכתב הן בעל-פה, אודות האפשרות לבצע בדיקות סקר ולעדכן בדיקות סקר שנעשו בעבר. הנתבעת טוענת כי הבדיקה לאבחון נשאות SMA כלל לא הייתה מומלצת בתקופה הרלוונטית ואף לא הייתה כלולה בסל התרופות. נטען כי נוכח עובדה זו ונוכח התנהלות התובעת הן בהריונות הקודמים, הן בהריון הנוכחי, ספק רב אם ממילא הייתה מבצעת בדיקה זו במסגרת בדיקות הסקר. גם בסוגיית הנזק חולקת הנתבעת על טענות התובעים. דיון והכרעה השאלה המרכזית הדרושה להכרעה בתובענה זו היא האם אמנם חרגה הנתבעת מהסטנדרט הרפואי הסביר במהלך הטיפול בתובעת, וככל שהתשובה על כך חיובית, האם קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לנזק שנגרם. לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התובענה להידחות, כפי שיפורט להלן. אפתח בניתוח עוולת הרשלנות, עליה מבוסס עיקרה של תובענה זו. עוולת הרשלנות עוולת הרשלנות מעוגנת בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. לצורך הוכחת עוולה זו יש להוכיח את היסודות הבאים: חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הניזוק; הפרת חובת הזהירות; קיומו של נזק; וקיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1)113 (1982); ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (לא פורסם, 28.11.07)). במסגרת בחינת התקיימותה של חובת הזהירות המושגית יש לבחון האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות, בעוד שבמסגרת בחינת חובת הזהירות הקונקרטית יש לבחון האם בנסיבות המקרה הקונקרטי קיימת חובת זהירות כלפי הניזוק הספציפי (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 768 (1983); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 129-130 (1985)). במערכת היחסים שבין רופא למטופל הנותן בו אמון, אין חולק כי קיימת חובת זהירות מושגית, שכן על רופא, ככל בעל מקצוע, חובה לפעול במקצועיות ובזהירות סבירה (ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרול, פ"ד נ(3) 784 (1996); ע"א 744/76 שרתיאל נ' קפלר, פ"ד לב(1) 114 (1977)). באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, יש לבחון מהו היקף אחריותו של הרופא במצב דברים נתון. דהיינו, יש לבחון קיומה או אי קיומה של חובת זהירות בין רופא מסוים לחולה מסוים הנתון לבדיקתו ולטיפולו (עדי אזר ואילנה נירנברג, רשלנות רפואית, מהדורה שנייה, 282 (2000)). במקרה דנן, במסגרת בחינת חובת הזהירות הקונקרטית, יש לבחון ראשית האם נדרשה ד"ר פ' להפנות את התובעת לייעוץ גנטי שבמסגרתו מופנית המטופלת לבדיקות סקר. ככל שהתשובה על כך שלילית, יש לבחון האם נדרשה ד"ר פ' לפחות ליידע את התובעת על האפשרות לעדכן בדיקות סקר שנעשו בעבר. באשר לסוגיית ההפנייה ליועץ הגנטי, סבורה אני כי ד"ר פ' לא נדרשה בנסיבות העניין להפנות את התובעת לייעוץ גנטי כדי לעמוד בסטנדרט הזהירות הסביר. טענת התובעים מבוססת בעיקרה על דברי המומחה מטעמם (עמ' 7 לחוו"ד). אלא שהמומחה מטעמם אינו מפנה להנחיה כלשהי בעניין, ומסביר שזהו הסטנדרט הראוי לפי דעתו (עמ' 9 שורות 10-12 לפרוטוקול). מנגד, הגישה הנתבעת תדריך מטעם משרד הבריאות הנושא את הכותרת "תדריך להפניה ליעוץ גנטי" (מוצג נ/1, להלן:- "התדריך"). בסעיף 4 לתדריך מפורטים המקרים שבהם מומלץ להפנות מטופלת ליעוץ גנטי: "מומלץ להפנות לייעוץ שתי קבוצות באוכלוסייה: 4.1 משפחות, שבהן קיימת בעיה העשויה להיות גנטית, כולל פיגור מסיבה לא ברורה. 4.1.1 משפחות בהן קיים חשד לבעיה רפואית, התפתחותית או מבנית אצל הפרט או צאצאיו, במיוחד פיגור על רקע לא ברור. 4.1.2 משפחה בה נעשתה אבחנה קלינית של מחלה תורשתית אצל הבוגרים או הילדים ולא עברו ייעוץ גנטי. 4.1.3 קרובי משפחה של חולים במחלות תורשתיות מאובחנות (אחים, הורים וכו') 4.1.4 זוגות שנישאו או עומדים להינשא בנישואי קרובים, גם אם לא ידוע על מחלות במשפחותיהם, אם הם מעונינים בכך. 4.2 נשים בהריון בגלל: גיל 35 ומעלה בתחילת הריון; תוצאה בלתי תקינה של תבחין משולש; ממצא בבדיקת אולטרה סאונד." כפי הנראה, בהתאם למצב העובדתי שהיה ידוע בתקופה הרלוונטית - לא נכללו התובעים בקבוצות סיכון אלו, ומכל מקום התובעים לא טענו אחרת. גם המומחה מטעם הנתבעת ציין בחוות דעתו כי לא קיימת הוראה של משרד הבריאות להפנות מטופלות, בהיעדר אינדיקציה, לייעוץ גנטי, אולם הסביר כי רצוי ליידע מטופלות על האפשרות לבצע בדיקות סקר (עמ' 4 לחוו"ד). משכך, מסקנתי היא שלא הייתה על הנתבעת חובה להפנות את התובעת לייעוץ גנטי בנסיבות המקרה. בשל העדר כל אינדיקציה, ממילא גם אין הצדקה להטיל על הרופאה חובה להפנות את התובעת לביצועה של הבדיקה לאבחון נשאות SMA. בכך אין כמובן כדי לומר שלא קיימת חובה ליידע בדבר האפשרות לבצע בדיקות סקר, אולם אין מחלוקת כי חובה זו מולאה. השאלה שנותר לבחון היא האם חייבת היתה ד"ר פ' ליידע את התובעת על האפשרות לעדכן בדיקות סקר שנעשו בעבר. סבורני כי לא יכול להיות חולק בשאלה הנורמטיבית האם במצב בו נעשו בדיקות בעבר - קיימת חובה כאמור, וגם ד"ר פ' במהלך עדותה הודתה בכך (עמ' 23 שורות 6-9 לפרוטוקול). כל שנותר לבדוק הוא האם מבחינה עובדתית נכנס המקרה שלפנינו לנסיבות קונקרטיות אלו. לשון אחר, האם אמנם ביצעה התובעת בדיקות סקר לפני הריונה הראשון. בסוגיה זו חלוקים הצדדים. למחלוקת זו חשיבות של ממש בתובענה זו, שכן ככל שהתובעת לא ביצעה בדיקות סקר בעבר, הרי שהרופאה כלל לא נדרשה ליידע אותה על האפשרות לעדכן בדיקות סקר שכלל לא נעשו (אלא רק לעמוד בחובת היידוע על אפשרות ביצוען של בדיקות הסקר - חובה בה עמדה). נטל ההוכחה בעניין זה מונח על כתפי התובעים, ואני סבורה כי נטל זה לא הורם. הגם שניתן לקבל שלאחר שנים מספר התובעת לא תזכור אילו בדיקות ביצעה, ניתן היה לצפות כי תזכור לפחות היכן ביצעה את אותן שתי בדיקות שטענה שביצעה, ולכל הפחות תביא ראיות לכך שערכה בדיקות שכאלה בעבר (עמ' 11 שורות 22-23 לפרוטוקול). מדובר בשני הריונות קודמים, המאוחר מביניהם - כ-3 שנים לפני ההריון הרלוונטי לתביעה. תמוה בעיני בעניין זה שהתובעת אינה זוכרת היכן בצעה את הבדיקות ושלא טרחה לפנות לכל המוסדות האפשריים (והם אינם רבים) כדי לקבל את הרשומות הרפואיות מהתקופה הרלוונטית. כל שהתובעים זוכרים בעניין זה הוא שהתובע ביצע בדיקת "טיי-זקס" בבית החולים תל-השומר, ובכך כמובן אין די. הבסיס לקיומה של החובה בנוגע לעידכון בדיקות הסקר בענייננו מעורער, ומשמוטל הנטל על כתפי התובעים - ניתן לקבוע כי הוא לא הורם. אעיר בעניין זה כי גם גרסתה של ד"ר פ' בהקשר זה אינה חפה מקשיים. כך, על אף העובדה שהרופאה טענה כי היא אינה זוכרת את התובעת באופן אישי (עמ' 21 שורות 19-27 לפרוטוקול), אמרה בהמשך עדותה כי התובעת אמרה לה שהיא "בצעה בדיקות סקר גנטי בהריון הקודם" (עמ' 21 שורה 29 לפרוטוקול). על כן, ולו לשם הזהירות, אתייחס גם לאפשרות שלפיה התובעת ביצעה בדיקות סקר בעבר. אפנה, אם כן, לשאלת ההפרה על יסוד ההנחה העובדתית (שלא הוכחה) שהתובעים ביצעו בדיקות סקר בעבר. במסגרת בחינת המחלוקת בסוגיה זו יש לבחון תחילה את הרשומות הרלוונטיות מהביקורים אצל הרופאה. חובת הרישום מעוגנת בסעיף 17 לחוק זכויות החולה ונועדה לשתי מטרות - בהיבט הטיפולי, רישום רפואי עשוי להביא לכך שחולה יטופל בצורה יעילה יותר (ע"א 5049/91 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' רחמן, פ"ד מט (2)369 (1995)), ובהיבט המשפטי - הוא ההיבט הרלוונטי לענייננו - הרישום מאפשר לבחון את אופן הטיפול שניתן. בשל חשיבותו הרבה של הרישום, הלכה היא כי העדר רישום מקום בו היה נדרש, עשוי להביא להעברת נטל ההוכחה כי ההתנהלות לא הייתה רשלנית למוסד הרפואי או לרופא (ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים כללית של ההסתדרות הכללית פ"ד מו (1) 712 (1992) (להלן:"עמר"), ע"א 58/82 קנטור נ' ד"ר מוסייב, פ"ד לט (3) 253 (1985)). עם זאת, יש לבחון את שאלת קיומו של רישום חסר לפי מבחן הסבירות, המביא בחשבון בין היתר את תנאי עבודתו של הרופא, ובפרט את מידת העומס ולחץ העבודה בהם הוא נתון. אתייחס, אם כן, לרישומים שערכה ד"ר פ' בשני הביקורים. בביקור הראשון שנערך טוענת כאמור התובעת כי ציינה בפני הרופאה כי ערכה בעבר בדיקות סקר. ברשומה שתיעדה ביקור זה נכתב: "בת 34 נ 2+, פנתה להוצאת התקן מתוך רצון להרות (עדיין לא החליטה סופית), קבלה הנחיות לנטילת חומצה פולית והסבר על האפשרות לביצוע בדיקות סקר גנטי." (ההדגשה שלי, ה.ג.) בביקור השני שנערך נכתב ברשומה: "מעקב הריון 7 שבועות 3 יום. הריון 3 ספונטני בריאה בד"כ, לא נותחה, ללא רגישות, אינה מגדלת חיות מחמד אינה נוטלת חומצה פולית למרות הנחיות טרום הריוניות שנתנו במשפחה אמ"ל ב-2 ההריונות הקודמים GDM-A1 נשלחה לבדיקות רוטינה קבלה דף הנחיות למעקב הריון, במסגרת מרפאתי, בדיקות אפשריות במסגרת ומחוץ לסל הבריאות". (ההדגשה שלי, ה.ג.) מהאמור לעיל עולה כי הרופאה הסבירה לתובעת על האפשרות לבצע בדיקות סקר. המומחה מטעם הנתבעת התייחס לרישום שערכה ד"ר פ' וטען כי הרישום שערכה היה תקין, וכי כל בר דעת שקורא רשומה כזו מבין כי הדברים הוסברו כראוי (עמ' 19 שורה 28 עד עמ' 20 שורה 5 לפרוטוקול). כך עולה בעיקר מהרישום הראשון המתייחס לבדיקות סקר, ומסקנה זו נתמכת גם מהרישום השני, שניתן להבין שבהתייחסו ל"בדיקות אפשריות במסגרת ומחוץ לסל הבריאות" כולל גם בדיקות סקר. אכן, ברישום לא מצוין במפורש כי על התובעת "לעדכן" את בדיקות הסקר הקיימות. אולם, בהתחשב באופי הרישום דומה כי אין לייחס משקל מופרז לחסרונה של המלה "עדכון". הנה כי כן, הרישום, שנערך כאמור בזמן אמת, מהווה לטעמי רישום סביר בנסיבות העניין. הנטל, אם כן, נותר על כתפי התובעת, וכפי שיפורט להלן איני סבורה שהורם. אמנם, משקל רב מייחסת הנתבעת לדף ההנחיות שמסרה לתובעת במהלך הביקור השני ולטענתה צוינה בו במפורש האפשרות לבצע בדיקות סקר מעודכנות. העתק של דף ההנחיות לא היה מצוי בתיקה הרפואי של התובעת, והרופאה הפיקה אותו מתוך מחשבה האישי. בעמוד השלישי לדף ההנחיות שהוגש מטעם הנתבעת (נספח 2 לכתב ההגנה), תחת הכותרת "בדיקות משלימות, מבוצעות על-פי רצון האשה, בתיאום אישי וכרוכות בתשלום" נכתב בסעיף העוסק בסקר גנטי: "...זוגות שבצעו סקר גנטי בעבר - יש לוודא שלא נוספו מחלות ומוטציות חדשות הניתנות לאיתור מאז הבדיקה הקודמת". הרופאה העידה כי היא ערכה את דף ההנחיות לראשונה "בסביבות 2005-2006", ועל אף ששינתה בו תכנים מסוימים בהתאם לצורך, הגרסה שקיבלה התובעת בחודש נובמבר 2007 הייתה הגרסה העדכנית שהוגשה לבית המשפט (עמ' 22 לפרוטוקול). לטענת התובעים, מאחר שדף ההנחיות נשמר במחשבה האישי של הנתבעת לא ניתן לדעת האם נערכו בו שינויים בנושא זה לאחר הביקור השני. בנוסף, לאור הודאתה של הרופאה כי זהו הנוסח שאותו נתנה למטופלות במסגרת הנתבעת "ובמסגרות אחרות" (עמ' 22 שורות 24-25 לפרוטוקול), הגישו התובעים לאחר שלב החקירות, בהסכמתי, דף הנחיות שנתנה הרופאה למטופלת אחרת בקופת חולים אחרת כחצי שנה קודם למועד שבו נתנה את דף ההנחיות לתובעת (נספח "ב" לבקשה מטעם התובעים לצירוף ראיה חדשה, להלן: "הראיה החדשה"). בראיה החדשה שהוגשה לא מופיע הסבר בעניין הצורך לעדכן את בדיקות הסקר. עם זאת, מהשוואת הראיה החדשה, שהוגשה ללא תצהיר המטופלת, לדף ההנחיות, עולה כי מדובר במסמך אחר השונה בתכניו, לא רק באשר לסוגיית עדכון בדיקות הסקר, ושכאמור ניתן למטופלת במסגרת קופת חולים אחרת. לנוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי לא מצאתי שיש בראיה זו כדי לגרוע או להוסיף לגרסתה של התובעת. נותרתי, אם כן, עם גרסאותיהן הסותרות של התובעת והנתבעת, ומצאתי כי בגרסתה של התובעת לא היה כדי להוביל להעדפתה על פני גרסתה של הנתבעת, שטענה כי על אף שאינה זוכרת את התובעת באופן אישי, היא מעדכנת כל מטופלת במהלך ההריון בעניין זה (עמ' 23 שורות 6-23 לפרוטוקול). משכך, הרי שהתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות. למעלה מן הנדרש אציין כי גם אילו הייתי קובעת כי הנתבעת התרשלה בכך שלא יידעה את התובעת על האפשרות לעדכן את בדיקות הסקר, עדיין הייתי מגיעה למסקנה שדין התובענה להידחות שכן לא הוכח יסוד הקשר הסיבתי בין ההפרה לנזק שנגרם לתובעים. התובעים טוענים כי אילו הייתה הרופאה מסבירה לתובעת על הצורך לעדכן את בדיקות הסקר הייתה היא מבצעת את בדיקת הSMA-. טענה זו, כאמור, לא הוכחה. בדיקת הSMA- הייתה בתקופה הרלוונטית מחוץ לסל התרופות. בדיקה זו אמנם התאפשרה לביצוע כבר בשנת 2006, אולם לפי חוו"ד של המומחה מטעם הנתבעת - איגוד הגנטיקאים בישראל המליץ לבצע אותה רק בחודש יוני 2008, לאחר מועד הלידה של המנוח (עמ' 4 לחוו"ד המומחה מטעם הנתבעת, ראו בעניין זה גם את סעיף 12 לתצהיר פרופ' בורוכוביץ'). גם המומחה מטעם התובעים אישר זאת בחקירתו (עמ' 10 שורות 10-18 לפרוטוקול): "ת. כתבתי "החל משנת 2006 ניתן היה לבצע...". בדיקות הסקר הגנטיות הן מוגדרות בחלקן כבדיקות מומלצות, בחלק כבדיקות שניתנות לביצוע ובחלקן כבדיקות שהאיגוד מתנגד לביצוע ולמרות זאת הן מבוצעות. אלה 3 הקטגוריות. בתקופה שהבדיקה הזו נכנסה הSMA התנדנד בין בדיקה מומלצת לבדיקה שנעשית. לכן בהתחלה בשנים הראשונות שעשו את זה אני לא יכול להגיד שהיא הייתה מומלצת אלא בוצעה על ידי כל המכונים ואח"כ הוחלט לעשות הערכה מחדש, מה שבא לידי ביטוי במסמך של שנת 2008. ש. אם כך, אני מסכמת שמשנת 2006 אפשר היה לבצע, בשנת 2008 הומלץ לבצע ועד היום אינה בסל הבריאות? ת. נכון." אף אם נניח, כאמור, שהתובעת ביצעה בדיקות סקר בעבר, לא נטען וממילא לא הוכח שבין בדיקות אלו נכללו גם בדיקות שלא היו בסל התרופות ושלא היו מומלצות. היפוכו של דבר, גם לגרסתה של התובעת, כפי שהעידה בחקירתה, מבין בדיקות הסקר השונות שניתן היה לבצע בשנת 2001, היא ביצעה רק שתי בדיקות סקר, שתיהן היו מומלצות (עמ' 11 שורות 26-27 לפרוטוקול). נוכח העובדה שגם בעבר לא ביצעה התובעת בדיקות סקר לא מומלצות, קיים ספק רב אם בהריון הנוכחי היא הייתה מבצעת את בדיקת הסקר לנשאות SMA שבתקופה הרלוונטית לא הייתה בסל התרופות ואף לא הייתה מומלצת. בעניין זה ראוי להדגיש כי התובעים לא הצביעו על אינדיקציה כלשהי שהצדיקה את ביצוע הבדיקה לנשאות SMA בתקופה הרלוונטית. זאת ועוד, יש לייחס משקל גם לכך שבניגוד לאמור בתצהיר התובעת שלפיו במהלך ההריון היא מלאה "בדקדקנות אחר הנחיות הרופאים" וביצעה את כל הבדיקות אליהן הופנתה (סעיף 3 לתצהיר התובעת), עולה כי התובעת לא ביצעה את מלוא ההוראות. כך, כאשר קיבלה הנחיות לנטילת חומצה פולית במהלך הביקור הראשון, נכתב ברשומה מהביקור השני כי התובעת אינה נוטלת את החומצה בניגוד להנחיות (ראו הרשומות לעיל). כמו כן, התובעת גם לא ביצעה בדיקת פאפ, שד"ר פ' המליצה לה לבצע בביקור הראשון. גם בכך יש כדי לעורר ספק באשר לשאלה האם היה בידועה בדבר הצורך בעדכון בדיקות הסקר, כדי להובילה לבצען, ובפרט את הבדיקה לנשאות SMA. מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות בנסיבות המקרה. לנוכח מסקנתי כי לא הוכח שהנתבעת חרגה בתנהלותה מסטנדרט הטיפול הרפואי הראוי, הרי שגם דינה של הטענה בדבר הפרת החובות המנויות בחוק זכויות החולה להידחות. בסיום דברי אציין כי לא ניתן שלא לחוש צער רב נוכח הטרגדיה הקשה שהכתה בתובעים, אולם לא די בכך כדי להטיל את האחריות על טרגדיה זו על כתפי הנתבעת והרופאות מטעמה. סוף דבר התובענה נדחית. בנסיבות העניין, לא יינתן צו להוצאות. לידהרפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (בהריון)רשלנות