להלן פסק דין בנושא משכורת עובדי נמל: פסק דין השופטת ורדה וירט ליבנה 1. השאלה העולה בערעור שבפנינו היא, כיצד יש לקבוע את דירוגם ודרגתם של המערערים, עובדי רשות הנמלים. האם בדירוג פועלים, על פי המשרה בתקן אליה התקבלו ובה הם משמשים, כטענת המשיבה, או בדירוג טכנאים והנדסאים, בהתאם לתעודות ההשכלה בהן הם מחזיקים, כטענתם. המסכת העובדתית 2. המערערים (להלן - העובדים) מועסקים כחשמלאים בבתי המלאכה בנמל אשדוד אצל המשיבה (להלן - רשות הנמלים). בהשכלתם, העובדים הינם טכנאים והנדסאים מוסמכים בתחום החשמל והאלקטרוניקה. 3. תנאי העבודה של עובדי רשות הנמלים מוסדרים במספר הסכמים קיבוציים מיוחדים, שנחתמו בין רשות הנמלים לבין ההסתדרות הכללית וועדי העובדים בנמל אשדוד. העיקרי מבין הסכמי העבודה הוא ההסכם הקיבוצי משנת 1966, אשר תוקפו מתחדש מעת לעת (להלן - הסכם 66). 4. העובדים התקבלו לעבודה ברשות הנמלים כחשמלאים במחלקת בתי מלאכה (ציוד) בנמל אשדוד, ודורגו בדירוג פועלים. דירוג זה הוא דירוג פנימי ייחודי המוסדר בהסכמים פנימיים של רשות הנמלים. 5. העובדים הגישו בבית הדין האזורי תביעה לקביעת דירוגם בהתאם להשכלתם, התעודות בהן הם מחזיקים וסוג עבודתם. לטענת העובדים, הדירוג אליו הם אמורים להשתייך הוא דירוג הטכנאים, וכי יש לשלם להם את שכרם בהתאם לדירוג זה. זאת, בהתאם להסכמים הקיבוציים השונים החלים עליהם במסגרת עבודתם בנמל אשדוד. 6. רשות הנמלים טענה בבית הדין האזורי, כי סוג הדירוג אליו משתייך כל עובד נקבע בהתאם למשרה בתקן אליה התקבל, ובה הוא משמש. פסק דינו של בית הדין האזורי 7. בית הדין האזורי (השופט אילן סופר ונציגת הציבור גב' קליין; עב 1597/00) בחן את הכללים הקבועים בהלכה הפסוקה, בכל הנוגע לביקורת השיפוטית שמעבירים בתי הדין על תוכנם של הסכמים קיבוציים, והחריגים להם. בהתאם לכללים אלו, פנה בית הדין האזורי לבחון את הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים להליך, וקבע כי דין תביעותיהם של העובדים להידחות. 8. קביעתו של בית הדין האזורי נסמכה, בין היתר, על כך שבהתאם לסעיפים 93 ו- 116(א) להסכם 66, סוג הדירוג אליו משתייך העובד, נקבע על פי המשרה בתקן אליה מתקבל העובד, ובה הוא משמש; מאחר שאין חולק שהעובדים התקבלו לעבודה כחשמלאים בדירוג פועלים, וזה לא שונה מעולם לדירוג טכנאים, הרי שהוראות ההסכם הקיבוצי הרלוונטיות לעובדים הן אלו הנוגעות לדירוג פועלים חודשיים, ולא לדירוגים אחרים; קביעה זו נעשתה בשים לב לכך שבהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד מ- 2.8.84, דירוג הפועלים הוא פועל יוצא של מקום העבודה, המשותף לעובדי בתי המלאכה, וביניהם חשמלאים, מכונאים, מסגרים, שרברבים ועוד. 9. זאת ועוד, בית הדין האזורי העריך ובחן את עדותו של מר שלמה שמעוני, אשר שימש כמזכיר וחבר ועד ציוד, אשר ייצג את העובדים בזמן קליטתם לעבודה. בהתאם לעדותו, דירוג העובדים נקבע לפי המשרה בתקן אליה נקלטו והועסקו, ולפי האמור בהסכמים הקיבוציים החלים על עובדי רשות הנמלים. כמו כן, נתן בית הדין האזורי משקל לעובדה שמאז קבלתם לעבודה לא הלינו העובדים על קבלת שכרם לפי דירוג פועלים במשך שנים, ומשכך מושתקים הם מלטעון כנגד דירוג זה היום. עוד צויין, כי מכח ההסכם הקיבוצי משנת 1984, ובשל היותם בדירוג פועלים, זכאים העובדים להטבות וזכויות, הקרויות תוספת "שיפטינג", בשיעור 23%. כך, ברור, כי לא ניתן לאפשר מעבר מדירוג זה לדירוג אחר, ללא הסכמה, החלפת תפקיד, או מכח הסכם קיבוצי מיוחד. טענות הצדדים בערעור 10. בערעור שבפנינו קובלים העובדים כנגד קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה אין מקום לקבוע את דירוגם, בהתאם לתעודות השכלתם, אלא לפי המשרה אליה יועדו ועבדו בה לאורך השנים. טוענים העובדים, כי בית הדין האזורי טעה בפרשנות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, ועל שנתן משקל להסכמת העובדים להתקבל לעבודה בדירוג פועלים, ולעבוד בדירוג זה במשך שנים. לדידם, בהתאם לסעיפים 93 ו- 116(א) להסכם 66 ייקבע דירוג העובד גם לפי העבודה בה הוא משמש בפועל, ומשכך זכאים הם לשנות את דירוגם לדירוג הנדסאים וטכנאים. עוד נטען, כי תוספת "השיפטינג" היא תוספת שאינה ייחודית רק לעובדים בדירוג הפועלים, ולפיכך אין ליתן משקל לעובדה זו בשאלה העולה בהליך. טענת העובדים בהודעת הערעור, כי דיון ההוכחות בתיק נתקיים במותב חסר, נזנחה בהמשך. 11. לאור חילופי באי כח העובדים, ביקשו באי כוחם להשלים את טענותיהם המשפטיות, ולהוסיף כי הסכם 66 יוצר זיקה בין השכר המגיע לעובד לבין הדרגה והדירוג שנועדו למשרתו בתקן, ואינו קובע באופן ספציפי לפי איזה מן הדירוגים ישולם שכרם של העובדים; מכאן, בהעדר ראיה המצדיקה את סוג הדירוג והדרגה שנקבעה לעובדים, ובהתאם לאמור בהסכם המסגרת הארצי בשירות הציבורי, הקובע מיהם העובדים הזכאים להיות מדורגים בדירוג ההנדסאים והטכנאים, הרי שנכון היה לקבוע, כי הדירוג שנועד למשרתם של העובדים הוא דירוג הטכנאים, ולא דירוג הפועלים. עוד נטען, כי לפי סעיף 18(א) לחוק רשות הנמלים והרכבות, תשכ"א - 1961 והאמור במבוא להסכם 66, הרי שיש להחיל על עובדי רשות הנמלים את חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט - 1959. בהתאם לכך, ולפי המצב בשירות המדינה, עובד במשרה תקנית אמור להשתכר בהתאם לדירוג המקצועי שנועד למשרתו, ולא לפי דירוג המקנה לו שכר נח?ת מכך; לסיכום טוענים באי כח העובדים, כי השכר הנחות המשולם להם, בהתעלם מהכשרתם והשכלתם פוגע בזכויות יסוד חוקתיות שלהם. 12. מנגד, תומכת רשות הנמלים בממצאים הקבועים בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובמסקנותיו. טוענת רשות הנמלים, כי רק מה שאומץ באופן מפורש בהסכם קיבוצי מיוחד, הוא שיחייב ויחול ביחסי העבודה שבין הצדדים. לפיכך, בהתאם להסכם 66 נעשה דירוג העובדים כנגזרת של המשרה בתקן, ולא מהתעודה בה מחזיק העובד. כך, דירוגם של העובדים בדירוג פועלים נעשה בהסכמת נציגות העובדים במשך השנים, והם נהנו מתוספות ייחודיות לדירוג זה, מתוך רצון חופשי, ומבלי להעלות טענה כנגד דירוגם. דיון והכרעה 13. בבואנו לבחון אחת לאחת את טענות העובדים, ולקבוע לפי איזה דירוג זכאים העובדים לקבל את שכרם, נקדים ונפרט את הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, תוך מתן פרשנות ראויה, בהתאם לכללים הקבועים לכך בפסיקה. הנחת היסוד בהכרעתנו זו תהא בהתאם לכלל, לפיו בית הדין לא יתערב בתוכנו של ההסכם הקיבוצי, בהיותו מקור של משפט אוטונומי בתחום העבודה, המטיל חובות ומעניק זכויות לצדדים להסכם (עע 300031/98 התעשיה האוירית לישראל - יהודה מורג, פד"ע לה 281). מאחר שההסכם הקיבוצי מורכב ממערך כולל של איזונים ופשרות שקבעו ביניהם הצדדים, חלה על בית הדין החובה להימנע מלפגוע באוטונומיה של הרצון ובחופש החוזים (בג"צ 6086/95, 6051 אפרים רקנט - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(3) 421). הסכם 66 14. הסכם 66 הוא, כאמור, הסכם העבודה הקיבוצי העיקרי המסדיר את תנאי עבודתם של עובדי רשות הנמלים ובכללם עובדי נמל אשדוד. הסכם זה נחתם בין ההסתדרות הכללית וועד העובדים בנמל אשדוד ובין רשות הנמלים. 15. סעיף 116 (א) להסכם 66 קובע כדלקמן: "שכרו של עובד ישולם בהתאם לדרגה, ולסוג הדירוג שנועדו למשרתו הקבועה בתקן." סעיף 93 להסכם 66 קובע: "לעובד קבוע תיקבע הדרגה בהתאם לדרגה שנקבעה למשרתו במסגרת התקן בכפיפות להוראות הסכם זה." 16. מלשונם של הסעיפים האמורים עולה, כי שכרו של עובד משולם בהתאם לדירוג ולדרגה בהם הוא מצוי. עוד עולה, כי לכל משרה הקבועה בתקן קיימים דירוג ודרגה שנועדו לה, וברור שקיימת זיקה בין המשרה בתקן בה מועסק העובד לבין הדרגה והדירוג בהם הוא מצוי. יצויין, כי אין חולק על כך שבהסכם זה לא נקבע, כי הדירוג והדרגה שייקבעו לעובד יהיו בהתאם לתעודות ההשכלה שמחזיק בהן עובד. 17. מכאן נבחן, האם קיימת הוראה בהסכמים הקיבוציים השונים, החלים על הצדדים, והסכם 66 בכללם, ממנה ניתן ללמוד, בין אם במפורש ובין אם בדרך של פרשנות, מהם הדירוג והדרגה שנועדו למשרת חשמלאים במחלקת בתי מלאכה (ציוד) ברשות הנמלים. עיון בסעיפי ההסכמים הרלוונטים מעלה, כי לא קיימת הוראה מפורשת המעידה באופן ישיר על הדירוג שנועד למשרת חשמלאים במחלקת בתי המלאכה, כפי שקיים לגבי חלק מן המשרות. כך, למשל, הפנה בא כח העובדים להוראת סעיף 89(ב) להסכם 66, בו נקבע במפורש שעובד תפעול חודשי קבוע יועסק במשרה בתקן לפי דירוג הפועלים, כמפורט בנספח ג' להסכם זה. בענייננו, כאמור, לא מצויה הוראה דומה ביחס למשרת חשמלאים, בה משמשים העובדים. מכאן, שעלינו לפנות לפרשנותם של ההסכמים הקיבוציים השונים, בהתאם לכללים שנקבעו לכך בפסיקה. לאור אלו נכריע מה משמעותם של הוראות ההסכמים השונות ומה השלכותיהן על נסיבות העניין שבפנינו. 18. בעניין זה עומדת בפיהם של העובדים הטענה, כי מכח ההסכמים השונים החלים על הצדדים, ניתן ללמוד כי הדירוג שנועד למשרה בה הם משמשים הוא דירוג הטכנאים וההנדסאים, ולא דירוג הפועלים. בהתאם לסעיף 122 להסכם 66: "אם לא נאמר אחרת בהסכם זה, ישולם שכרו של כל עובד בהתאם לאחד הדירוגים המנויים לקמן, כפי שתוקפם ברשות מזמן לזמן." סעיף 123 להסכם 66 מפרט את רשימת הדירוגים, ובהם דירוג פועלים חודשיים ודירוג טכנאים: "דירוג פועלים חודשיים - מפורט בנספח ג' להסכם זה; דירוג טכנאים - כפי שנקבע מזמן לזמן ע"י ההסתדרות בהסדר ארצי..." ההסכם הקיבוצי הארצי 19. ביום 29.04.94 נחתם הסכם קיבוצי ארצי ביחס לדירוג ההנדסאים והטכנאים. הסכם זה מסדיר את תנאי השכר והכללים לפיהם ידורגו עובדים בדירוג הטכנאים וההנדסאים (להלן - ההסכם הארצי). 20. סעיף 2.1 להסכם הארצי קובע: "בסולם הדירוג של ההנדסאים והטכנאים מדורגים הנדסאים, טכנאים מוסמכים, לבורנטים ושרטטים העובדים בענפי ההנדסה או האדריכלות או במדעי הטבע השונים, שהמציאו למעסיק תעודת רישום בפנקס רשות ההסמכה להנדסאים וטכנאים." כלומר, בהתאם להסכם 66, ולאמור בהסכם הארצי, בדירוג טכנאים והנדסאים ידורגו אותם עובדים הנדסאים, טכנאים מוסמכים ועוד, אשר המציאו את תעודות ההסמכה הנדרשות למעסיק. 21. מכאן, מבקשים העובדים לטעון, כי מאחר שהסכם 66 אינו קובע בדיוק לפי איזה מן הדירוגים ישולם שכר העובדים, ולאור הוראתו של סעיף 2.1 להסכם הארצי, הרי המסקנה המתבקשת היא שהדירוג שנועד למשרתם של העובדים בתקן הוא דירוג הטכנאים ולא דירוג הפועלים החודשיים. לפיכך, מקום בו מחזיקים העובדים בתעודות ההסמכה הנדרשות, יש לקבוע כי דירוגם הוא דירוג הטכנאים וההנדסאים. 22. לאחר שעיינו בטענות הצדדים בעניין זה, ובכלל החומר שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי דין טענה זו להידחות. ראשית, הוראת סעיף 2.1 להסכם הארצי, המפרטת את סוגי העובדים אשר יבואו בדירוג ההנדסאים והטכנאים אמנם כוללת טכנאים מוסמכים, אשר המציאו למעסיק תעודת רישום בפנקס רשות ההסמכה להנדסאים וטכנאים. אולם, כלל זה הינו הכרחי אך לא מספיק. כלומר, משמעותה של הוראה זו איננה כפי שמפרשים העובדים, באופן שכל עובד האוחז בתעודת טכנאי מוסמך, והמציאה למעסיקו, יוכל להיות מדורג בדירוג ההנדסאים והטכנאים. מכאן, מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה לא תוכל הוראה זו לסייע לגרסת העובדים. 23. יתירה מזאת, סבורים אנו כי פרשנותם של ההסכמים, כמו גם בחינת התנהלותם של הצדדים לאורך השנים, מעידים על כך שהדירוג הנכון לגבי עובדים במשרת חשמלאים בבתי המלאכה שברשות הנמלים הוא דירוג הפועלים. להלן נפרט נימוקינו. פרשנות ההסכם הקיבוצי 24. בהתאם לפסיקה, על פירושו של הסכם קיבוצי חלים דיני החוזים הרגילים, ובראשם ההוראה שבסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), שעל פיו יפורש הסכם על פי אומד דעתם של הצדדים. רק מקום שאומד דעתם של הצדדים אינו עולה מההסכם עצמו, יתייחס בית הדין לנסיבות העניין (כלשון סעיף 25, כאמור). (בג"ץ 306/86 מדינת ישראל - בית הדין הארצי ובניטה, פ"ד מא(2) 639; דב"ע מט/55-3 תמר בשיסט - קרית אתא, פד"ע כא 221; דב"ע מח/22-4 ההסתדרות הכללית - מדינת ישראל, פד"ע יט 461). המטרה בפירוש הוראה בהסכם קיבוצי היא לתת תוקף לרצונם האמיתי של הצדדים, לאומד דעתם האמיתי, על פי התנאים שהיו קיימים בעת עריכת ההסכם. (דב"ע 400022/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מדינת ישראל, משרד השיכון, לא פורסם). לפיכך, התנהגות הצדדים במשך השנים מעידה על הפרשנות הנכונה שיש ליתן להסכמות שביניהם. (עסק 1014/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אל אופ תעשיות אלקטרו אופטיקה בע"מ, לא פורסם). זאת ועוד, מקום בו מדובר בפירוש הסכם קיבוצי מיוחד, ההתייחסות לנוהג, למערכת יחסי העבודה הקיבוציים ולהקשר התעשייתי, צריך שתהיה בעדיפות ראשונה לאלה הקיימים במישור המפעל שעליו חל ההסכם, כפי שניתן להם ביטוי ביחסים הקיבוציים. (דב"ע לד/68-3 ארגמן בע"מ - ישעיהו קורניצקי, פד"ע ו 103; דב"ע לד/32-3 קרן קיימת לישראל - יוסף רווח, פד"ע ה 337; דב"ע מח/29-4 ההסתדרות הכללית - בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פד"ע יט 529). 25. לענייננו, בבואנו להשיב על השאלה, מהם הדירוג והדרגה שנועדו למשרת חשמלאים, בהתאם להסכם 66, מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה סוג הדירוג, אליו משתייך עובד, נקבע על פי המשרה בתקן אליה הוא מתקבל, ובה הוא משמש. משאין חולק על כך שהעובדים התקבלו לעבודה כחשמלאים, דורגו בדירוג פועלים ובהתאם לדירוג זה שולם להם שכרם מאז ועד היום, הרי שבהתנהגותם זו הביעו את הפרשנות שנתנו להסכמים הקיבוציים החלים עליהם. כלומר, נוהג של שנים, לפיו עובד המתקבל למשרת חשמלאי בבתי המלאכה שברשות הנמלים מדורג באופן קבוע בדירוג הפועלים, יכול להעיד על כך שזו היתה כוונת הצדדים וכך עליהם להמשיך לנהוג גם היום. 26. על כוונה זו העיד בבית הדין האזורי גם מי שהיה מנציגי העובדים בזמן קליטתם לעבודה, מר שלמה שמעוני. בהתאם לעדות זו, דירוג העובדים בדירוג פועלים נעשה בידיעתם והסכמתם מן הרגע שרואיינו לקליטה בנמל ולכל אורך העסקתם; ועד העובדים נטל חלק בתהליך הקבלה לעבודה של עובדי בתי המלאכה, ובכלל זה העובדים המערערים; כבר בתהליך הקליטה הובהר להם כי הדירוג הוא דירוג פועלים, על התנאים הנובעים ממנו, וכך גם לאורך שנות עבודתם. 27. בכך דוחים אנו את טענתם של העובדים, לפיה הקביעה לדרג אותם בדירוג פועלים היא קביעה עצמאית של רשות הנמלים, הנעשית באופן חד צדדי, ללא התחשבות או התייחסות לתנאי הדרישה לעבודה זו, לטיב העבודה ולהשכלתם. מן האמור לעיל, עולה תמונה לפיה פעלו הצדדים להסכמים הקיבוציים תוך הסכמה משותפת להתקבל ולעבוד במסגרת דירוג הפועלים, על כל המשתמע מכך. עוד עולה, שכל שינוי בדירוג עובד מדירוג פועלים לדירוג טכנאים התבצע במסגרת שינוי בתפקידו, או במסגרת הסכם קיבוצי שהסדיר את דירוגו בדירוג זה. ההסכם הקיבוצי מיום 02.08.84 28. חיזוק להכרעתנו זו מוצאים אנו גם בפרשנות מתוך זיקה להסכם קיבוצי אחר, החל על הצדדים, והוא ההסכם הקיבוצי מחודש אוגוסט 1984. הסכם זה נחתם בין רשות הנמלים וההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל מועצת פועלי חיפה, אשדוד ונציגי עובדי בתי המלאכה ציוד ובינוי בנמלי חיפה ואשדוד. 29. בהתאם למבוא להסכם זה, חל הוא על "עובדי בתי המלאכה ציוד ובינוי בנמלי חיפה ואשדוד, המדורגים בדירוג פועלים, אשר ימצאו על מצבת העובדים ביום חתימתו" [ההדגשה שלי - ו.ו.ל]. ההסכם מעניק הטבות שונות, ביניהם תוספת ה"שיפטינג" לעובדי בתי המלאכה ציוד ובינוי בנמלי חיפה ואשדוד, המפורטים בנספח א' להסכם. מן ההסכם והנספח לו עולה, כי מדובר בקבוצה מקצועית רחבה של עובדים, הכוללת חשמלאים, מכונאים, נגרים, שרברבים ועוד. המשותף לעובדים אלו הוא שיתופם במבנה הארגוני של עובדי בתי המלאכה, המדורגים בדירוג פועלים. מכאן, מוצאים אנו זיקה נוספת לטענה, לפיה יש לדרג את עובדי בתי המלאכה שבפנינו בדירוג פועלים, הנגזר ממקום עבודתם ברשות הנמלים, ולא ממקור אחר. 30. יצויין, כי מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי גם באשר להסכמים קיבוציים אחרים, אליהם הופנה בהליך, כגון ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 28.08.01, אשר נחתם בין נציגי הנהלת רשות הנמלים לבין נציגי ההסתדרות הכללית החדשה. הסכם זה מאמץ הוראות מסוימות מההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 04.11.99 בין המעסיקים בשירות הציבורי לבין הסתדרות ההנדסאים והטכנאים. בין הוראות האימוץ, לא קיימות הוראות אשר יש בהן לתמוך בטענות העובדים בדבר זכאותם לדירוג טכנאים והנדסאים. 31. יתירה מזאת, בבית הדין האזורי הוגש גם ההסכם הקיבוצי מיום 09.10.02, אשר נחתם בין רשות הנמלים - נמל אשדוד, נציגי ההסתדרות ונציגי עובדי סקטור עובדי בתי המלאכה, ציוד ובינוי בנמל אשדוד. הסכם זה נועד להסדיר את שיטות העבודה ותנאיה לעובדי בתי המלאכה. מרוח ההסכם עולה, כי עובדים בבתי המלאכה מדורגים, ככלל, בדירוג פועלים. כך, למשל, עולה מסעיף 33 להסכם, לפיו: "עובד המועבר לסקטור בית מלאכה מסקטור אחר בנמל ישובץ לתפקיד תקני. תנאי שכרו ומעמדו יהיו בדירוג פועלי בתי מלאכה על פי מתח הדרגות בתפקיד שאליו שובץ, ובכפוף לשנות הוותק שצבר." [ההדגשה שלי - ו.ו.ל]. 32. נוסיף עוד, כי לא מצאנו מקום לשנות מהכרעתנו שלעיל, גם לאחר שבחנו את טענת העובדים, לפיה זכאים הם לשכר לפי דירוג הטכנאים וההנדסאים בהתאם לסעיף 18(א) לחוק רשות הנמלים והרכבות, תשכ"א - 1961 (להלן - חוק רשות הנמלים). 33. סעיף 18(א) לחוק רשות הנמלים קובע, כי סדרי קבלת העובדים לשירות הרשות ומינוייהם יהיו מותאמים לאלה של עובדי המדינה, בשינויים שתקבע הרשות באישור הממשלה. הוראת סעיף 18 זו אומצה גם במבוא להסכם 66, אולם לא מצאנו כי היא מעלה או מורידה לעניין דירוג העובדים בענייננו. גם הסעיפים אליהם מפנים באי כח העובדים מתוך חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט - 1959 ומן התקשי"ר, אינם מסייעים לגרסתם. שכן, סעיפים אלו כוללים הוראות דומות בדבר הזיקה הקיימת בין משרה מאושרת בתקן לבין הדירוג והדרגה הצמודים לה, כמו גם הוראה הדומה לאמור בהסכם הארצי המפרטת מי כלול בדירוג ההנדסאים והטכנאים. לפיכך, בנסיבות העניין שבפנינו, פרשנות הסכם 66 וההסכמים הנוספים אליהם התייחסנו בעיקר ההכרעה שלעיל, נכונים גם באשר לאמור בהוראות אליהן הופנינו על ידי באי כח העובדים. 34. לסיכום, נציין כי לא מצאנו ממש בטענתם של העובדים, אשר נטענה בעלמא, לפגיעה בזכויותיהם החוקתיות לחופש העיסוק או לפגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אין אנו סבורים כי בקביעה המנומקת, לפיה יש לדרג את העובדים בדירוג פועלים, שהוא הדירוג הנוהג כראוי וכדין מבחינת פרשנות ההסכמים הקיבוציים, יש כדי לפגוע בזכויותיהם החוקתיות של העובדים. הבקשה לצרף ראיות 35. בבית דין זה הגישו באי כח העובדים בקשה, כי נתיר להם לצרף מסמכים שונים, אשר לא היו בפני בית הדין האזורי, והתומכים לדידם בטענותיהם. מסמכים אלו הינם מכתבים ותכתובות שונות אשר הוצאו מתיקו האישי של אחד מעובדי נמל אשדוד, מר יוסף בן חמו, ולפיהם שונה דירוגו לדירוג הטכנאים. בין המסמכים מצוי מזכר משנת 1979 מאת רמ"ח כח אדם בנמל אשדוד, הכולל הנחיה להעביר את הטכנאים המוסמכים, העובדים במקצועם, לדירוג טכנאים, לאחר בדיקה ואימות של הסמכתם. לטענת באי כח העובדים, מסמכים אלו מפריכים את טענת רשות הנמלים, כמו גם את עדותה של הגב' שפירא בבית הדין האזורי, לפיה שינוי בדירוג נעשה תמיד אך ורק בשינוי תפקיד או מכח הסכם קיבוצי. מסמכים אלו מוכיחים, כי דירוגו של מר בן חמו שונה מדירוג פועלים לדירוג טכנאים מכח הוראה כללית המעניקה זכאות מקצועית מעצם היותו טכנאי מוסמך בעל תעודה. באי כח העובדים ציינו, כי מסמכים אלו לא הוצגו בבית הדין האזורי, מאחר ורשות הנמלים סירבה להגישם, כמו גם מר בן חמו, אשר חשש מגילוי זה. 36. בדיון בפנינו, טען בא כח רשות הנמלים כי אין מקום לקבל את הראיות המבוקשות, משניתן היה להגישם בבית הדין האזורי והעובדים בחרו שלא לעשות כן. עוד נטען, כי הצגתם של המסמכים, כאמור, תחייב את פתיחתו של המשפט מחדש ובחינת הפרשנות שיש ליתן להם, תוך הבאת עורכי המסמכים לעדות, באופן שאינו מצדיק את התרת הבאתם בערכאת הערעור. לגופו של עניין, סבורה רשות הנמלים כי אין בראיות אלו לגבי עובד אחד ללמד על הכלל, או על הפרשנות הנכונה שיש ליתן להוראות הסכמים הקיבוציים הנוגעים לדירוג העובדים. 37. לאחר שעיינו בבקשת העובדים להגשת ראיות נוספות, כמו גם במסמכים המצורפים לבקשה, אשר את צירופם מבקשים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. 38. הכלל הוא, שאין ערכאת הערעור גובה עדויות, או דנה בראיות שלא היו בפני הערכאה הראשונה, הגם שנתונה לו הסמכות להתיר לבקשת בעל דין, להגיש ראיות נוספות בערעור. המבקש להביא ראיות נוספות בערעור, המתייחסות למה שקדם למתן פסק דינו של בית המשפט קמא, צריך להראות כי לא ידע אודות הראיות, ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה, ובהנחה שנהג בתום לב. (ע"א 801/89 כהן - שבאם, פ"ד מו(2) 136, ע"א 538/82 נצראל - רג'ואן, פ"ד לז(2) 722, 730). על המבקש להוכיח, כי אי הבאת הראיה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו, ועליו לשכנע את בית המשפט בדבר תום ליבו בעת הגשת הבקשה. 39. בנסיבות העניין, לא התרשמנו כי באי כוחם של העובדים בבית הדין האזורי לא יכלו, בשקידה ראויה, לגלות את ראיות אלו, וכי אי הבאתם לא נבעה מסיבות שאינן תלויות בהם. שכן, מסמכים אלו נוגעים לעובד בן חמו, אשר עניינו הועלה בפני בית הדין האזורי, ואף נטענו לגביו טענות באשר למעברו לדירוג טכנאים. נציין, כי בקביעתנו זו התחשבנו גם בטענותיהם של באי כח העובדים בדבר השפעתם הממשית של הראיות על תוכן ההכרעה, ועל שיקול זה במתן רשות להוספת ראיות בערעור. יחד עם זאת, המסמכים עליהם מבקשים באי כוחם של העובדים להיסמך כעת הם מסמכים המחייבים בחינה, הוכחה ומתן פרשנות. הגשתם של המסמכים כראיות בערעור תוכל, לכל היותר, להוביל לכך שבית הדין יידרש לשמוע עדויות אודותיהם, תוך מתן אפשרות חקירה, ותגרור את הגשתם של מסמכים נוספים הדרושים להוכחת הטענות החדשות המועלות בגינם. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להוספת ראיות להידחות. 40. כללם של דברים, לאחר שהרחבנו בבחינת טענות הצדדים וההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. בכך, מאשרים אנו את ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי בדבר העדר זכאותם של העובדים להיכלל בדירוג הטכנאים וההנדסאים. השופט עמירם רבינוביץ 1. אני מסכים למסקנה אליה הגיעה חברתי, השופטת וירט ליבנה, וברצוני להוסיף דברים אחדים. א. כדי שהמערערים יזכו בתנאי ההסכם הקיבוצי הארצי ביחס לדירוג המהנדסים משנת 1994 (להלן - ההסכם הארצי) על המערערים להוכיח שהסכם זה חל עליהם. ב. אין מחלוקת שההסכם הארצי לא חל ישירות על המערערים. זאת, הן משום שהמשיבה אינה צד לו, הן משום שבהתאם לסעיף התחולה הוא חל על אלה שמדורגים בדירוג ההנדסאים והטכנאים, והמערערים אינם מדורגים בדירוג זה, והן משום שהוראות ההסכם הארצי לא חלות במקום שנקבעו תנאים שונים בהסכמים הקיבוציים החלים ברשות. אסמכתא לכך היא גם הוראת סעיף 122 להסכם 66 הקובעת: "אם לא נאמר אחרת בהסכם זה, ישולם שכרו של כל עובד בהתאם לאחד הדירוגים המנויים לקמן, כפי שתוקפם ברשות מזמן לזמן." ג. המערערים מבקשים להיתלות, בין השאר, בסעיף 18 לחוק רשות הנמלים, תשכ"א - 1961 (להלן - חוק רשות הנמלים או החוק) כנוסחו אז, כמקור לזכותם זו. ברם, סעיף זה בחוק רשות הנמלים אינו מחיל את תנאי עבודתם של עובדי המדינה על עובדי הרשות, אלא קובע שאלה ייקבעו בהסכם קיבוצי בין הרשות ובין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות (סעיף 18(ב) לחוק רשות הנמלים. (ראה דב"ע לא/2-4 ועד מנהלי עבודה שינוע - רשות הנמלים בישראל, פד"ע ג (1), 63 בסעיף 10; דב"ע מו/81-3 יעקב לנדסמן - רשות הנמלים, פד"ע יט(1) 32). ד. בהסכמים הקיבוציים שאוזכרו בדברי חברתי, השופטת וירט ליבנה, והחלים על עובדי הרשות, נקבעו תנאים שונים מאלה שבהסכם הארצי, והם שקובעים את הזכויות והחובות של המערערים, ועל פיהם נהגו הצדדים כל תקופת עבודתם. 2. אשר על כן, אני מצטרף לדעתה של חברתי, השופטת וירט ליבנה, כי דין ערעורם של המערערים להידחות. סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. משכורת