חובת הגילוי בעסקת קניית רכב מהווה אחת ההשתקפויות המובהקות של עיקרון תום הלב, בין הקטגוריה של "מצג-שווא" לזו של "אי גילוי" קיים הבדל מהותי, הנעוץ בכך שהדין הישראלי מטיל חובה כללית לומר אמת על כל מי שמוסר לזולתו אינפורמציה, שתכליתה לשכנעו להתקשר עמו בחוזה. הפרת חובה זו, גם אם נעשית בתום לב, מקנה לצד המוטעה ברירה לבטל את החוזה (בכפוף לקיומו של קשר סיבתי בין ההטעיה ובין ההתקשרות). מנגד לכך, המשפט הישראלי טרם הכיר בחובת גילוי כללית. זה יהיה המצב גם אם תתקבל כמות שהיא הצעת הקודקס האזרחי (חוק דיני ממונות), אף שלפי המוצע שם תהפוך נורמת תום הלב סטטוטורית לעקרון על (סעיף 2 להצעה). במילים אחרות: חובת גילוי כללית אינה קיימת ועל צד מוטל לגלות למשנהו רק פרטים אשר לפי הדין, הנוהג או הנסיבות יש לגלותם. להלן דוגמא לפסק דין בנושא מכירת רכב שעבר תאונה: לפניי תביעה כספית אשר הגישה התובעת נגד הנתבעים בשל ניהול משא ומתן בחוסר תום לב והטעייה עקב הצגת מצג שווא או אי גילוי עובדות , טרם כריתת הסכם לקניית רכב מסוג מזדה 3 מס' רישוי 7713057 (להלן:"הרכב"). רקע עובדתי התובעת , ע.מ.א. שי סחר רכב בע"מ הינה חברה אשר עוסקת בסחר כלי רכב אחרי תאונות ובטרם תוקנו (להלן:"שי סחר רכב"). הנתבע 1 , מר ירחמיאל חכם (להלן:"מר חכם") היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה , הבעלים של הרכב. הנתבע 2 מוסך דוד- רכב דוד מוסכים (להלן:"מוסך דוד") הינו מוסך מורשה. מר גיל דאובה הינו מנהל המוסך(להלן:"גיל"). ביום 19.1.10 הרכב מושא התביעה היה מעורב בתאונה (להלן:" התאונה") . לאחר שהתברר כי עלות תיקון הרכב הינה גבוהה עבור מר חכם , הושאר הרכב במוסך דוד על מנת שגיל ינסה למוכרו לסוחר רכב. ביום 5.2.10 נמכר הרכב לשי סחר רכב במחיר כולל של 48,000 ₪. לאחר קניית הרכב בקשה שי סחר רכב למוכרו , כאשר בבדיקה שנערכה ע"י קונה פוטנציאלי מר ברק לייב (להלן:"מר לייב") במכון קומפיוטסט לפני קניית הרכב, התברר כי הרכב עבר תאונה נוספת(להלן:"התאונה הנוספת") אשר שי סחר רכב לא ידעה עליה בטרם רכישת הרכב. ומכאן התביעה שבפנינו. טענות הצדדים טוענת שי סחר רכב, כי לאחר קניית הרכב ולאחר שתוקן על ידה בסכום של 16,000 ₪ בקשה למוכרו למר לייב אשר אישר רכישה במחיר 70,000 ₪. אלא שלאחר הבדיקה במכון קומפיוטסט בראשון לציון, ממנה עלה כי הרכב עבר תאונה נוספת, ביטל מר לייב את העסקה תוך שהוחזרה לו עלות הבדיקה. לטענת שי סחר רכב, לאור זאת נאלצה למכור את הרכב לסוחר רכב אחר במחיר של 48,000 ₪. עוד טוענת שי סחר רכב, כי טרם מכירת הרכב, הסתיר מר חכם ממנה ו/או ממוסך דוד , כי הרכב עבר תאונה קשה נוספת עובר לתאונה אשר בעטיה בקש למכור את הרכב, הסתרת מידע המהווה הפרת חובת הגילוי אשר נדרשה ממר חכם במסגרת חובת תום הלב בעת מו"מ ע"פ ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973(להלן:"חוק החוזים") , וכן מהוה הטעיה תוך הצגת מצג שווא כלפיה. לטענת התובעת, בהעדר גילוי נאות מצד מר חכם באשר לתאונה הנוספת והנזקים הקשים שנגרמו בעטיה לרכב, הסתמכה, בטרם החליטה לקנות את הרכב, על מצב הרכב כפי שעלה מנתונים אשר הוצגו לה ע"י מוסך דוד לרבות היסטוריית טיפולים של הרכב וחוות דעת שמאי מטעמו של מר חכם. לטענת שי סחר רכב, אילו ידעה על הפגיעות המהותיות הקודמות שנגרמו לרכב לא הייתה רוכשת את הרכב כלל בוודאי לא במחיר בו נרכש על ידה. לטענת שי סחר רכב, בשיחה שניהל שי עם מר חכם , אישר מר חכם כי לא ספר על התאונה הנוספת בה היה מעורב הרכב. עוד עולה מבירור שערכה שי סחר רכב, כי הואיל והרכב לא תוקן לאחר התאונה במוסך הקבוע אלא במוסך אחר, לא עלו הנתונים במחשב בעת מכירתו לשי סחר רכב. לחילופין טוענת שי סחר רכב, כי מוסך דוד אף הוא לא דיווח לה כי הרכב עבר תאונה ונגרמו לו נזקים קשים, בניגוד להוראות חוק מכירת רכב משומש. שי סחר רכב העמידה את תביעתה על סך של 22,400 ₪, המהווים לטענתה את הפרש סכום המכירה בפועל מהסכם המכירה שבוטל ע"י מר לייב. מנגד טוען מר חכם, כי דין התביעה להימחק משמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית אשר אינה מגלה כל נזק. עוד טוען מר חכם, כי ככל שיש לשי סחר רכב עילת תביעה כלשהי (עניין המוכחש על ידה) הרי שעילת התביעה קמה רק נגד מוסך דוד אשר ערך את המו"מ עם שי סחר רכב לרכישת הרכב. לטענתו, בין שי סחר רכב לבין מוסך דוד לא התנהל כל מו"מ ולא נחתם כל הסכם , כשהקשר היחיד עם שי סחר רכב היה באמצעות מוסך דוד אשר חתם על ההסכם עם שי סחר רכב. לטענת מר חכם, העדר הגילוי המוכחש על ידו לא ברור מששי סחר רכב ראתה את הרכב עובר לקנייתו וכפי שטענה היא עצמה ניכר היה כי לרכב תביעות פח המקימות חשד כי הרכב עבר תאונה. מכאן כי היה על שי סחר רכב, לבדוק את הרכב לפני ולפנים לפני הרכישה, עניין אשר בנקל יכלה לעשותו כחברה לסחר רכב, ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. מוסיף מר חכם, כי הרכב נמכר לשי סחר רכב במחיר נמוך לאין שיעור ממחיר המחירון , מחיר אשר אף הוא היה אמור לפקוח את עיניה של שי סחר רכב בטרם קניית הרכב , ולעורר שאלות באשר לטיב הרכב ולעברו שעה שאף על הרכב עצמו ניכרו סימני הפגיעה. טוען מר חכם, כי במעשיה של שי סחר רכב /מחדליה, יש משום רשלנות תורמת במידה המנתקת קשר סיבתי בין האחריות המיוחסת לנתבעים לבין הנזקים הנטענים והמוכחשים על ידם. מה גם כי אין כל קשר סיבתי בין התנהלותו של מר חכם לבין נזקיה המוכחשים של שי סחר רכב. טוען מוסך דוד כי לא בוצעה כל עסקה בינו לבין שי סחר רכב. לטענתו, העסקה נעשתה בין שי סחר רכב לבין מר חכם כשמוסך דוד מתוך רצון לעזור לצדדים שמש כמתווך וככלי להעברת המסרים בין הצדדים ואשר כללו בין היתר את הצעות המחיר והעברת התמורה בין הצדדים, מבלי שקבל כל תמורה עבור שירותיו או כל טובת הנאה לסגירת העסקה. טוען מוסך דוד, כי הרכב היה מטופל במוסך מיום עלותו לכביש ועד למכירתו לשי סחר רכב, כשלא ידע על התאונה הנוספת שעבר רכבו של מר חכם ואשר ככל הנראה טופלה במוסך אחר. לאור אי ידיעתו, לא יכול היה להתריע בפני שי סחר רכב על נזקים אלו. דיון ומסקנות אין מחלוקת כי הרכב מושא התביעה עבר תאונה נוספת עובר לתאונה האחרונה בגינו נמכר הרכב, אשר שי סחר רכב לא ידעה עליה בטרם רכשה את הרכב. אלא שבמקרה דנא חלוקים הצדדים מי הם הצדדים להסכם ועל מי מוטלת חובת הגילוי כי הרכב מושא התביעה עבר תאונה נוספת, עובדה אשר נסתרה מעין הקונה, שי סחר רכב. זהות הצדדים לאחר עיון בכלל הראיות שהובאו בפניי ושמיעת עדויות הצדדים שוכנעתי, כי ההסכם למכירת הרכב נעשה בין מר חכם לבין שי סחר רכב כשגיל ,מנהל מוסך דוד, שימש רק כמתווך בין הצדדים לביצוע העסקה , תוך רצון לעזור לצדדים ומבלי שקבל תמורה עבור שירותיו, ואפרט: אין חולק בין הצדדים, כי גיל ניסה לעזור לצדדים מתוך היכרות עימם ועל כן פנה לשי אשר בעיסוקו הינו סוחר כלי רכב לאחר תאונות והציע לו לקנות את רכבו של מר חכם. עדותו של גיל, כי לא קבל דמי תיווך ממי מהצדדים עבור שירותיו לא נסתרה ע"י מי מהצדדים ואף אושרה בעדותו של מר חכם. מעבר לכך שלא הוכח בפניי כי גיל קבל תמורה או טובת הנאה עבור העברת האינפורמציה בין הצדדים , לא הוכח בפניי כי גיל קבל החלטות באשר לתנאי ההסכם או כי חתם על הסכם למכירת הרכב עם שי סחר רכב כטענת מר חכם. כפי שעולה מתצהירו של מר חכם עצמו, המשא ומתן התנהל בין מר חכם לבין שי כשגיל שימש כמנהל המשא ומתן וככלי להעברת המסרים בין מר חכם לשי באשר למחיר הרכב, ניהל את העברת הבעלות בין מר חכם לשי וכן העביר את התמורה מידי שי לידי מר חכם באמצעות אביו. עניין זה אושר בעדותו של שי אשר העיד, כי התמורה הועברה לידי גיל על מנת שיעביר אותה למר חכם וכן, כי העברת הבעלות ברכב הייתה ללא נוכחות מר חכם ובעזרת צילום תעודת זהות של מר חכם אשר ניתנה לו מגיל. כמו כן, העיד שי כי לא נעשה כל הסכם כתוב בין הצדדים. שעה שחילופי הדברים בהצעת המחיר הייתה בין מר חכם לבין שי, שעה שהתמורה הועברה משי לידי מר חכם, שעה שהרכב היה רשום על שמו של מר חכם והועבר לבעלותו של שי , שעה ששוכנעתי כי גיל שימש כמתווך בלבד מבלי לקבל כל תמורה עבור שירותיו ומבלי שהייתה לו כל נגיעה באשר לתנאי ההסכם ומבלי שהוכח בפניי כי חתם על הסכם כל שהוא, לא ניתן לקבל את טענתו של מר חכם כי ההסכם נעשה עם מוסך דוד. לאור האמור לעיל שוכנעתי, כי העסקה נעשתה בין מר חכם לשי סחר רכב , בעזרתו של גיל מנהל מוסך דוד, אשר היה אומנם צד למשא ומתן, אולם לא היה צד לחוזה שנחתם בין הצדדים. חובת הגילוי חובת הגילוי הנאות הינה חלק מחובת תום הלב בניהול משא ומתן לפני כריתת חוזה המעוגנת בס' 12 לחוק החוזים(חלק כללי) התשל"ג-1973. פס"ד ד"נ 7/81 פנידר ואח' נ' אליה ואח', פ"ד לז(4)673 קבע כי חובת תום הלב חלה על כל אדם הנוטל חלק במשא ומתן גם אם אינו צד לחוזה. לאור זאת, יש לבדוק בענייננו הן את תום הלב של הנתבע 1 ,מר חכם, אשר הינו צד להסכם והן את תום הלב של מנהלה של הנתבע 2 ,גיל, אשר היה צד למשא ומתן ותיווך בין הצדדים בהסכם מכירת הרכב, בעת ניהול משא ומתן למכירת הרכב. פס"ד ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד ל"ב(1)231 קובע: "התנהגות בתום-לב בעת משא-ומתן לצורך כריתת חוזה משמעה התנהגות ביושר ובהגינות, היינו חובה שלא להטעות את הצד האחר על-ידי אי-גילוי מידע חשוב לשיקוליו. מהו מידע חשוב אינו ניתן להגדרה כוללנית וקביעתו במקרה המסוים תיעשה לפי נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה". בענייננו, שוכנעתי כי מר חכם אשר היה בעל הרכב בזמנים הרלוונטיים לתביעה, נהג בחוסר תום לב בניהול משא ומתן בניגוד לחובתו ע"פ ס' 12 לחוק החוזים , משלא גילה לגיל ,מנהל המוסך אשר תיווך בין הצדדים בעסקה בעניין הרכב, ולא לשי ,קונה הרכב, כי הרכב עבר תאונה נוספת, מידע חיוני אשר אי מסירתו גרמה להטעיית קונה הרכב, שי סחר רכב בטרם התקשר בהסכם. ואפרט: מר חכם טען לאורך כל הדרך, כי מאחר שלא עשה עסק עם שי, לא היה צריך לומר לשי כי הרכב עבר תאונה אלא לגיל בלבד , אשר הוא לטענתו ניהל את המשא ומתן והוא אשר בצע את העסקה. אלא ששוכנעתי כי מר חכם לא יידע את גיל באשר לתאונה הנוספת , שעה שאישר לו לתווך בינו לבין קונה בעסקה למכירת הרכב. בעדותו טען גיל כי למיטב זכרונו הפעם הראשונה ששמע על התאונה הנוספת שארעה בשנת 2006 הייתה משי כשעד היום לא יודע מה קרה בתאונה זו. עוד העיד גיל, כי למעט תיקון התאונה הנוספת , הרכב היה מטופל במוסך דוד מיום רכישתו ועד מועד התאונה האחרונה. מר חכם אישר בעדותו, כי הרכב היה מטופל באופן קבוע במוסך דוד : ש: הבנתי שהתאונה הזו מ-2006 לא טופלה אצל מוסך דוד, אבל אתה אומר שחוץ מהתאונה הזו כל הטיפולים נעשו במוסך דוד? ת:כן, כל הזמן. כך אף בתמליל שצורף: תמליל: שי:אדון ירחמיאל, אם אתה רוצה לסדר, תגיד לי תגיד לי, אני רוצה לשאול אותך שאלה איפה עשית את כל הטיפולים של האוטו הזה? ירחמיאל: מה זה משנה. שי:איפה עשית?עשית במאזדה נכון, ברכב דוד עשית, נכון? ירחמיאל:נכון. שי:יופי. איפה תיקנת את התאונה הזאתי? ירחמיאל: אני לא תיקנתי שום דבר לא עשיתי כלום שי:לא את התאונה שהיתה לך, את הכנף נאחורית שהחלפת. איפה תיקנת? ירחמיאל: אני תיקנתי באחד המוסכים מה זה משנה. שי: לא תקנת ברכב דוד, נכון? ירחמיאל: אצל מי שי: לא תקנת ברכב דוד, אצל גיל לא תקנת את האוטו הזה ? ירחמיאל:לא. לא. שי:תקשיב תקשיב רגע אדון ירחמיאל נשמה אם אתה טיפלת ברכב הזה מאפס קילומטר עד 60 אלף קילומטר , מה שיש היום לאוטו אצל גיל איך הוא יכול לדעת שהאוטו עבר תאונה. ירחמיאל:אבל אבל אבל שי:איך הוא יכול לספר שהאוטו עבר תאונה. ירחמיאל: הוא לא שאל אותי אם האוטו עבר תאונה. גיל אישר בעדותו, כי אכן לא שאל את מר חכם אם הרכב עבר תאונה קודמת, אולם כל רצונו היה לעזור לצדדים , כשלא העלה בדעתו שיכול להיות מצב שהרכב עבר תאונה נוספת אשר תוקנה במקום אחר ולא דווחה לו , משהרכב מטופל באופן קבוע במוסך דוד. הסתירות הרבות שנתגלו בתצהירו של מר חכם , בעדותו ובתמליל שיחה בינו לבין שי מיום 17.3.10, מחזקות את מסקנתי כי מר חכם לא יידע את גיל באשר לתאונה הנוספת. חלק מתמליל שיחה מיום 17.3.10: שי: אתה לא אמרת לבעל המוסך שהחליפו כנף אחורית שמאלית , אתה אמרת לו? ירחמיאל:אדוני שי שי:לא אמרת לו, נכון? ירחמיאל:אני לא מכרתי לך אני מכרתי את זה לגיל וגיל עשה עסק איתך. שי: אתה אמרת לגיל שהחליפו כנף אחורית שמאלית? ירחמיאל: אני לא אמרתי, לא חשבתי בכלל למכור את זה. בניגוד לאמור בתמליל השיחה שנערכה בין שי למר חכם בו טען מר חכם כי לא ספר לגיל על התאונה , בתצהירו ובעדותו טען מר חכם כי גיל ידע על התאונה הראשונה. גם עדותו של מר חכם בעניין זה הייתה רצופה סתירות כשמחד גיסא העיד כי גיל ידע על התאונה עת ספר לו במהלך טיפול שנתי לרכב וכן כי לו היה מדבר עם שי היה אף מספר לו על התאונה ומאידך גיסא בהמשך עדותו טען כי לא ספר לגיל על התאונה מאחר ולא זכר את התאונה כלל. יצוין כי בתצהירם ובעדותם טענו מר חכם ואשתו הגב' אלן חכם (להלן:"הגב' חכם") כי יידעו את מוסך דוד על התאונה הנוספת כשמוסך דוד אף בקש לראות את דו"ח התיקון של התאונה. אלא שדו"ח התאונה הראשונה מ-2006 בה היה מר חכם מעורב כנהג הרכב לא צורף לתצהירים, מבלי שניתן הסבר המניח את הדעת לכך בעדותם של מר חכם וגב' חכם . הגב' חכם העידה כי צילמה את הדו"ח , אולם אינה יודעת האם דו"ח התיקון של התאונה הנוספת המקורי נמצא אצלם ואינה יודעת היכן הוא נמצא. אציין, כי התנהלות מול שמאי הרכב , מר יעקב אורן(להלן:"מר יעקב") אשר הוזמן ליתן חוות דעת שמאית לרכב לפני שנמכר לשי סחר רכב ובטרם תוקן, הייתה עם אורנה בתו של מר חכם. גם בעדותה של הגב' חכם התגלו סתירות באשר ליידוע של התאונה הנוספת ע"י בתם אורנה. בתחילת עדותה העידה הגב' חכם, כי אורנה היא שלבדה התנהלה מול מר יעקב והיא לא יודעת אם הבת שלה ידעה על התאונות הקודמות ברכב וביניהן על התאונה הנוספת, כשבהמשך עדותה טענה כי אורנה כנראה ידעה על התאונה הנוספת משהגיעה למוסך לאחר התאונה והיא וגיל דברו על הדלתות מהתאונה הקודמת. אציין כי משהתנהלות המו"מ לטענת מר חכם והגב' חכם הייתה מול אורנה ביתם, אי הגשת תצהיר מטעמה והבאתה לעדות מטעמם משמש לחובתם. לאור האמור לעיל, משמר חכם העיד כי הרכב טופל במוסך דוד באופן קבוע למעט התאונה הנוספת, משגרסתם של מר חכם והגב' חכם באשר ליידוע של גיל בדבר התאונה הנוספת לא הייתה עקבית, משגיל לא קבל כל תמורה עבור עזרתו לצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את גרסתו של גיל בעניין זה, כי מר חכם לא יידע אותו בדבר התאונה הנוספת שארעה ברכב, שאחרת היה מעדכן את שי טרם קניית הרכב עבור שי סחר רכב. כפי שעולה מעדותו של שי, החלטתו של שי סחר רכב לקנות את הרכב הושפעה ממצב הרכב כפי שהוצגה לו ע"י מוסך דוד בהתבסס על היסטוריית הטיפולים של הרכב במוסך דוד, ומחוות דעת שמאי אשר אף היא הסתמכה על המידע שהוצג לה ע"י מוסך דוד. בעדותו טען שי, כי לו היה יודע שהרכב עבר תאונה נוספת לא היה קונה את הרכב. מר יעקב , העיד כי לשם קבלת המידע באשר לעבר הביטוחי של הרכב פנה לשאול את מוסך דוד, אשר הינו המוסך הקבוע, ושם אמרו לו כי הרכב נקי מתאונות קודמות. (אציין כי בתביעה זו איני נדרשת לדון בחובתו של מר יעקב כשמאי הרכב). ניתן להיווכח, כי שעה שהרכב היה מטופל באופן קבוע מיום קנייתו ועד למכירתו במוסך דוד (מר חכם היה יד ראשונה של הרכב) הן גיל , הן שי סחר רכב והן שמאי הרכב מר יעקב הסתמכו בעיקר על היסטוריית הטיפולים של הרכב אשר לא כללה את התאונה הנוספת ועל כן לא נלקח חישוב ירידת הערך בגינה. שוכנעתי כי אכן דובר בתאונה אשר הייתה מהותית לרכב אשר לא נלקחה בחשבון בחוות דעת השמאי לעניין ירידת ערך בגינה ושלא נכללה כחלק מהיסטוריית הטיפולים של הרכב משתוקנה במקום אחר ומשלא הוכח בפניי כי דווחה למוסך דוד. מר לייב העיד כי התכוון לקנות את הרכב במחיר של 70,000 ₪ אלא שלאחר שהבדיקה בקומפיוטסט, העלתה כי הרכב עבר תאונה כשהוסבר לו בקומפיוטסט שמדובר בתאונה קשה, להבדיל מתאונה של פחחות וצבע בלבד, ביטל את העסקה. מר יעקב העיד בעניין הנזק, כי לא בהכרח הנזק שנגרם מהתאונה הנוספת נבלע בתוך הנזק השני כשהחלפת כנף אשר אין חולק כי הוחלפה בתאונה הנוספת הינה מהותית לרכב כששיעור ירידת הערך בגינה נע בין 7%-10% . מר יעקב העיד כי הוזמן ע"י מר חכם ליתן חוות דעת רק על התאונה האחרונה שארעה ברכב, ועל כן כל מה שמתואר בחוות הדעת מתייחס לתאונה האחרונה מבלי שבדק כלל האם הרכב היה מעורב בתאונות נוספות . מנגד מר חכם לא צרף את דו"ח התאונה משנת 2006 אשר יכול ללמד על מהות הנזקים שנגרמו לרכב, ואשר יסתור את האמור בבדיקה שנערכה בקומפיוטסט, בעדותו של מר לייב ובעדותו של מר יעקב כי מדובר בפגיעה מהותית, עניין אשר אומר דרשני. מכאן, מששוכנעתי כי החלטתו של שי סחר רכב לקנות את הרכב הושפעה ממצב הרכב כפי שהוצגה לו ע"י מוסך דוד ומחוות דעת שמאי אשר אף היא הסתמכה על המידע שהוצג לה ע"י מוסך דוד, ומששוכנעתי כי היה על המוכר מר חכם לגלות את המידע אשר היה ברשותו בדבר התאונה הנוספת למוסך דוד או ישירות לקונה עצמו, מידע אשר שוכנעתי כי היה חיוני ודרוש לקונה שי סחר רכב בטרם רכישת הרכב שעה שדובר בפגיעה מהותית, אי גילוי העובדות הרלוונטיות מהוות התנהגות שלא בתום לב אשר גרמה להטעייתו של הקונה שי סחר רכב להתקשר בחוזה לקניית הרכב. בענייננו, חשוב לציין כי על אף ואין מחלוקת כי הן גיל הן שי והן שמאי הרכב מר יעקב לא שאלו את מר חכם האם אירעו תאונות קודמות ברכב, אולם סבורני כי היה על מר חכם לגלות את העובדות אשר היו בידיעתו , הגם וגיל שי ומר יעקב לא שאלו אותו אודות תאונות קודמות. פס"ד ד"נ 7/81 פנידר ואח' נ' אליה ואח', פ"ד לז(4)673 קבע: "הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב יכולה ללבוש צורתו של מחדל או של אי-גילוי עובדות, כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם, המנהל משא ומתן, יגלה אותן לצד השני. הגילוי המתחייב מסעיף 12אינו דווקא גילוי כתוצאה משאלותיו של הצד השני. אלא יש נסיבות, בהן מתחייבת מסירת פרטים יזומה של מידע, שהוא חיוני למי שנמצא במשא ומתן לקראת כריתת חוזה". בענייננו היה על מר חכם כבעל הרכב לגלות את המידע אשר היה ברשותו , בין לגיל , בין לשי קונה הרכב ישירות ובין לשמאי המקרקעין אשר כתב את חוות הדעת מטעמו. משלא עשה כן ולא גילה את העובדות שהיה צריך לגלותן, שי הוטעה לחשוב כי הוא רוכש עבור שי סחר רכב, רכב עם טיב ערך ותכונות אחרים מזה שקבל והתקשר בחוזה עקב ההטעיה. אציין והגם ובעדותו ציין מר חכם כי אינו יודע את כל החוקים וחובת מסירת המידע, אין זה פותר אותו מהחובה המוטלת עליו מכוח החוק לנהוג בתום לב בעת ניהול משא ומתן ומסירת כל המידע אשר ברשותו והחיוני והחשוב לצד השני שעה שהוא בא להתקשר בהסכם עימו. באשר לגיל, משסבורני כי מטרתו של גיל הייתה לעזור לצדדים בלבד מבלי לקבל כל תמורה עבור עזרתו, ומשלא הוכח בפניי כי מר חכם אכן מסר לגיל את המידע הרלוונטי אודות התאונה הנוספת בטרם הסכים כי הרכב יימכר בתיווכו לאחר, דין התביעה נגדו להידחות. ואציין כי משנשאל שי מדוע הוא תובע את גיל השיב: ש: לשאלת בית המשפט: למה אתה תובע את גיל? ת:אין לי תשובה. אני לא אגיד למען הזהירות, כדי שלא תגידו שאני מקבל תשובות מעורך הדין שלי. גם בסיכומי התובעת טענה היא, כי לאחר שמיעת עדותו של גיל מטעם נתבע 2, שוכנע כי מוסך דוד שימש כמתווך מבלי לקבל כל תמורה אלא רק מתוך רצון לעזור, לפיכך, היא חוזרת בה מתביעת הנתבע 2. אשם תורם של שי סחר רכב על אף התנהגותו של המוכר מר חכם בחוסר תום לב , במסגרת האיזונים שיש לעשות בעסקאות שוק בין קונה למוכר יש להביא בחשבון את התנהלותו של הקונה שי סחר רכב בקניית הרכב. בעדותו, העיד גיל, כי אם היו מרימים את הרכב על ליפט היו מגלים גם את הנזקים של התאונה הנוספת, אולם אף אחד לא ביקש להרים את הרכב ולבדקו; לא השמאי מר יעקב ולא הקונה שי, טענה אשר לא הוכחשה ע"י מי מהצדדים. מכאן כי בנקל, היה ניתן לגלות כי ארעה ברכב תאונה נוספת. שי העיד, כי לא שאל את גיל האם בדק את הרכב וכי הוא לא היה אמור לבדוק את הרכב, משמבחינת תאונות לא הוא ביצע את התיקונים. כמו כן, תיקון במצב כזה אי אפשר היה לראות. עוד העיד שי, כי הסתמך על היסטוריית הטיפולים של הרכב במוסך דוד בהנחה שאין לרכב תאונות קודמות וכן על חוות דעת השמאית של מר יעקב , מבלי שדיבר עם המוכר מר חכם כלל בטרם בוצעה המכירה. הוא אף העיד, כי מקרה זה הינו חריג לרוב המקרים האחרים בהם נחתם הסכם כתוב ובהם הוא מחתים את הצד השני בין אם הוא המוכר ובין אם הוא הקונה. אציין, כי בעדותו, ככל שהיא מתייחסת לעובדה, האם שאל את גיל אודות תאונות קודמות לרכב, לא הייתה עקבית. סבורני כי שעה שמדובר בחברה לסחר רכב אשר נוהגת יום ביומו לקנות רכבים אחר תאונה ולתקנם, שעה שהיא מודעת לכך שיש תיקונים אשר לא ניתן לראותם , עליה לבצע בדיקת רכב בטרם קניית הרכב ולשאול את מוכר הרכב על עברו הביטוחי , מבלי להסתפק בבדיקות אותם בצע שי בלבד . מה גם כי הרכב נמכר במחיר נמוך בשיעור ניכר משוויו , דבר אשר אומר דרשני ומצריך בדיקה. אשר על כן, יש להביא בחשבון אף את רשלנותה של התובעת. סעדים משהרכב נמכר לצד ג' אין לדון כלל בביטול החוזה בגין הטעיה ע"פ ס' 15 לחוק החוזים אלא בסעד לפיצויים מכוח ס' 12 לחוק החוזים בלבד. סבורני, כי במסגרת האיזונים בין חוסר תום ליבו של המוכר לבין האחריות אשר מוטלת על הקונה עצמו בעיקר שעה שמדובר באדם אשר עוסק בקנייה ומכירה כבדרך עיסוקו , ליתן פיצויי הסתמכות בלבד על הרווח אשר היה צפוי להתקבל ממכירת הרכב ע"י שי סחר רכב מבלי להביא בחשבון את התיקונים אשר בוצעו על ידי שי סחר רכב לפני מכירתו. אציין, כי עלות התיקונים הנטענת ע"י שי סחר רכב כי נעשתה ברכב לא הוכחה על ידה במלואה. כמו כן, אי הבאת עדותו של מר נחמני סוחר הרכב לו נמכר הרכב משמש לחובתה של שי סחר רכב. אין חולק כי שי סחר רכב שילמה למר חכם עבור הרכב סך של 48,000 ₪. לטענת התובעת, תיקון הוצאות הרכב על ידה היה בשיעור של 16,000 ₪. מר לייב העיד, כי הסכים לשלם עבור הרכב אם לא יתגלה בבדיקה כי עבר תאונה קשה סך של 70,000 ₪ הגם ויכלול תיקוני פחחות וצבע, טענה אשר נטענה אף על ידי שי סחר רכב, ומצאתי אותה מהימנה. מכאן, כי שי סחר רכב ציפתה להרוויח מעסקת מכירת הרכב סך של 6,000 ₪ בלבד. מעבר לסכום זה, מצאתי לנכון לחייב את הנתבע 1 בהוצאות שנאלצה התובעת לשלם לידי מר ליב, הקונה שחזר בו מרכישת כלי הרכב, בעקבות הבדיקה בקומפיוטסט , בעלות ביצוע הבדיקה שהושבה לו על ידי התובעת בסך של 400 ₪ . סוף דבר הנתבע 1, מר חכם ישלם לתובעת סך של 6,400 ₪ בצירוף מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, כמו כן, יישא הנתבע 1 בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,800 ₪ בנוסף להוצאות העדים שאינם בעלי דין מטעם התובעת מר לייב בסכום של 400 ₪ וכן לשמאי יעקב בסך של 700 ₪ - סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. התביעה נגד הנתבע 2 , נדחית. בנסיבות העניין, הנני פוסקת הוצאות לטובת הנתבע 2 בסכום כולל של 1,200 ₪ אשר ישולמו על ידי התובעת והנתבע 1 בחלקים שווים ביניהם. רכבמכירת רכב