התובע טוען, כי פוטר מעבודתו לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת. לגרסת התובע, בחודש אפריל 2006 החל לסבול מקוצר נשימה ונאלץ לשהות מספר ימים בחופשת מחלה. על אף שהמציא לנתבעת אישורי מחלה, הגב' לודר, מנהלת הנתבעת, סירבה להאמין לו וטענה כי הוא מתחזה ומנסה להתחמק מעבודתו. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מעסיק שלא מאמין לאישורי מחלה של עובד: עניינה של תביעת התובע היא לתשלום זכויות שונות, עקב תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק. התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 29.7.1996 כדפס. יום עבודתו האחרון של התובע היה ביום 7.5.2006. התובע היה עובד יומי ושכרו האחרון של התובע עמד על סך של 165 ₪ ליום עבודה. דיון והכרעה תביעת התובע היא לתשלום: פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, דמי חגים, דמי הבראה ופדיון חופשה. תחילה נבחן את נסיבות סיום עבודתו של התובע וזכאותו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בהמשך נבחן את זכאותו של התובע לשאר רכיבי התביעה הנתבעים על ידו. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. מטעם הנתבעת, שלא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין בהליך זה, הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלת הנתבעת, הגב' נאוה לודר. שניהם נחקרו על תצהיריהם בפנינו. נסיבות סיום העסקתו של התובע היסוד העיקרי בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) הוא שהעובד "פוטר". נטל השכנוע להוכיח כי פוטר, הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/3-269 ד"ר איסר מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57). אם בסופו של יום מאוזנות כפות המאזניים - טענתו של העובד תידחה. עוד נקבע, כי "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד ומעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (ר' דב"ע שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל פד"ע י"ב 375; דב"ע ל/3-1 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א 18). התובע טוען, כי פוטר מעבודתו לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת. לגרסת התובע, בחודש אפריל 2006 החל לסבול מקוצר נשימה ונאלץ לשהות מספר ימים בחופשת מחלה. על אף שהמציא לנתבעת אישורי מחלה, הגב' לודר, מנהלת הנתבעת, סירבה להאמין לו וטענה כי הוא מתחזה ומנסה להתחמק מעבודתו. התובע המשיך להתייצב בעבודה מדי יום, אך הגב' לודר סירבה לקבל אותו. ביום 7.5.2006 סילקה אותו הגב' לודר מהמפעל ודרשה ממנו שלא יגיע יותר למקום, זאת מן הטעם ששתה קפה במהלך העבודה. למחרת הגיע התובע שוב לעבודה, אך הגב' לודר לא הסכימה לקבלו. התובע קיבל מספר מכתבים מהגב' לודר אשר בהם נטען כי התפטר מעבודתו, ובכל פעם שקיבל מכתב הגיע למפעל על מנת לשוחח עם הגב' לודר, אך הגב' לודר סירבה לדבר עמו. מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע עזב את עבודתו מרצונו וללא כל הודעה מוקדמת. לגרסת הנתבעת, במהלך חודש אפריל 2006 עבד התובע לסירוגין, לטענתו פעם מפאת מחלה, פעם בגלל החגים ופעמים לקח חופשה על דעת עצמו עד שביום 27.4.2006 לא הופיע יותר לעבודה. בתחילת חודש מאי 2006 ניסה מנהל הנתבעת ליצור קשר עם התובע, אך ללא הצלחה. ביום 7.5.2006 הגיע התובע למפעל הנתבעת, טען שהוא חולה וביצע את עבודתו בצורה רשלנית. כאשר ננזף התובע על התנהגותו זו, עזב את עמדתו עלה למשרדי הנהלת הנתבעת דיבר בחוצפה אל הגב' לודר ואף בעט בדלת המשרד. לאור התנהגותו זו הורתה הגב' לודר לתובע לצאת למספר ימי חופשה. מספר ימים לאחר מכן הגיע התובע למפעל וביקש לקבל את שכר עבודתו עבור חודש אפריל 2006. כאשר נשאל התובע מתי ואם בכוונתו לחזור לעבודה ענה התובע שאיננו יודע והוא יחליט תוך מספר ימים. לאחר מכן הודיע אביו של התובע לגב' לודר כי התובע יחזור לעבודתו תוך מספר ימים. משלא חזר התובע לעבודתו פנתה הגב' לודר לאביו של התובע והוא מסר כי התובע עדיין לא החליט האם ברצונו לשוב לעבודתו. לאחר מספר ימים נוספים פנתה הגב' לודר שוב לאביו של התובע אך עדיין לא הייתה בידו תשובה. ביום 13.6.2006 שלחה הגב' לודר מכתב לתובע בו הבהירה לו כי אם לא ישוב לעבודתו, תהא בהתנהגותו זו הודאה בהתפטרותו מהעבודה. ביום 21.6.2006 הופיע התובע במפעל והודיע כי הוא מבקש לחזור לעבודה החל מיום 25.6.2006. ביום 25.6.2006 הגיע התובע לעבודה והודיע לגב' לודר כי יחזור לעבודה בתנאי שלא יעבוד שעות נוספות ולא יעבוד בימי שישי. משסירבה הגב' לודר לבקשתו, עזב התובע את מקום העבודה. בתאריך 25.6.2006 שלחה הנתבעת לתובע מכתב בו הודיעה לו כי עזיבתו את העבודה כמוה כהתפטרותו מעבודתו. לטענת הנתבעת, התובע ביקש לעזוב את עבודתו שכן החל לעבוד במקום אחר כספר. לאחר שמיעת העדויות בתיק, סוברים אנו כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח את פיטוריו, גם לא הוכח שהנתבעת נתנה ביטוי כלשהו לכך שרצונה לפטר את התובע. לא זו בלבד שאין בידי התובע מכתב פיטורים מטעמה של הנתבעת, אלא שהנתבעת אף הצהירה שחיכתה וחפצה בשובו של התובע לעבודה. עדותו של התובע באשר לנסיבות סיום עבודתו, לא נתמכה בכל ראיה שהיא, ואין די בעדותו של התובע בכדי להוכיח טענת פיטורים. זאת ועוד, התובע עבד אצל הנתבעת תקופה ארוכה קרוב ל-10 שנים והיה עובד חיוני. בנסיבות אלה אין זה סביר בעינינו שהתובע פוטר על ידי הנתבעת; וכך העידה הגב' לודר בבית הדין: "ש. אם התובע כפי שאת טוענת לא רצה לעבוד והתפטר הרי הוא לא היה מגיע אלייך אחרי שסילקת אותו מהמקום ואת זו שסירבת להחזיר אותו למקום? ת. התשובה היא מאוד לא. אני מאוד נזקקתי לתובע. לכל עובד במפעל היה מכונה שהוא היה אחראי עליה. לא היה לי עודף של עובדים שיכלו להחליף עובד שהלך הביתה. שהתובע הלך ולא חזר היתה לי תקופה מאוד קשה בענף ההדפסה. היה עובד שידע לעשות גם וגם והייתי צריכה להביא אותו גם לעבודת התובע ואז היה חוסר בעבודה השניה. התובע לא רצה לחזור לעבודה אבא שלו רצה שהוא יחזור." (ר' עמ' 12 לפרוטוקול ש' 19-25) יתרה מכך, מהצהרתו והתחייבותו של התובע מיום 13/9/2005, נספח ג' לכתב ההגנה, עולה כי עוד בספטמבר 2005 נתגלו בעיות בתפקודו של התובע בעבודה, ואף על פי כן הסכימה הנתבעת לקבל את התובע חזרה לעבודה, כפוף להתחייבותו של התובע לשפר את דרכיו בעבודה. בנסיבות המקרה אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת, כפי שזו עולה מעדותה של גב' לודר, שהותירה עלינו רושם אמין ומהימן; מאידך גיסא עדותו של התובע, באשר לנסיבות סיום עבודתו, אינה סבירה, אינה אמינה ואינה מהימנה. משהתובע לא השכיל להוכיח את טענתו כי פוטר, תביעתו לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת - נדחית. פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה התובע טוען כי על פי צו ההרחבה הכללי בתעשיה, במלאכה ובתחנות דלק מיום 22/6/66 חלה חובה על המעסיקים לבטח את עובדיהם בקרן פנסיה יסוד של "מבטחים". שיעור ההפרשה לביטוח על חשבון המעביד הוא 6% מהשכר (הצו פורסם בי"פ 1292, התשכ"ו (31.7.1966), עמ' 2027, ותוקן בי"פ 3931, התשנ"ב (17.10.1991), עמ' 194). צו ההרחבה קובע כי ההוראות המורחבות "יחולו מיום ט"ו באב תשכ"ו (1 באוגוסט 1966) על כל העובדים והמעבידים בישראל בתעשיה, במלאכה ובתחנות דלק..". לשיטתו של התובע יש לראות בנתבעת כ"מפעל תעשייתי", הואיל והנתבעת עוסקת בייצור ולפיכך חל עליה צו ההרחבה בדבר פנסיית יסוד. נשאלת השאלה האם מפעלה של הנתבעת הוא בגדר "תעשיה"? לעניין זה כבר נפסק כי: "לעניננו מספיק שייאמר, שלדיבור 'ייצור' יש ליתן את המשמעות הרחבה שתמנע מצב שבו פעולה כלכלית מוצאת מגדר כל תשעת הענפים שלפיהם מסווגת כל הפעילות. יש ובמפעל שהמוצר שלו הוא רכיב קטן ביותר למוצר מורכב יראו 'תעשיה' וייצור, ויש ובייצור של כל הרכיבים למכונה או למתקן, מבלי להרכיבם, יראו 'תעשיה'. במציאות התעשייתית שבימינו אין כל סיבה לכך שמפעל, אשר כל פעילותו היא בכך שמביאים חלקים שייצרו אותם במפעל אחר או במפעלים אחרים, ותוצאת הפעולות במפעל היא מוצג מוגמר, לא יבוא בגדר 'תעשיה'."(ר' דב"ע מב/6-1 גולד בע"מ - "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי, פד"ע יג 302). עוד נפסק בעניין זה כי - "כל הבא במסגרת 'ייצור' מסווג כ'תעשייה', בלי לשים לב להיקף הייצור ואמצעי הייצור" (ר' דב"ע לו/5-6" מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של עובדים בע"מ - מרדכי סקילי, פד"ע ח, 321). בסעיף 2 לכתב ההגנה טענה הנתבעת כי "הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק". בתצהיר עדותה הראשית העידה מנהלת הנתבעת, הגב' לודר, כי "הנתבעת, הינה חברה בעלת בית מלאכה המייצר מוצרים מפלסטיק." (סעיף 3 לתצהיר). כך גם עולה מעדותה של הגב' לודר בבית הדין: "אנו מייצרים גם נרתיק נסיעות שעשוי מיריעות פלסטיק. אנו מייצרים גם נרתיק לכרטיסי אשראי שעשוי מיריעות סקיי על בסיס פולימרים. בתוך נרתיק הסקיי יש יריעות פלסטיק שקוף, פי.ו. סי. אנו מייצרים גם נרתיק לביטוח שעשוי מיריעות פלסטיק. גם אלבום תמונות אנו מייצרים מיריעות פלסטיק מבחוץ שבפנים קרטון כלומר הקרטון מצופה בפלסטיק, בתוך האלבום יש כיסים שגב הכיס הלבן לא עשוי מפלסטיק אלא חומר אחר ועליו יש יריעת פלסטיק דקה שקופה. ש. האם נכון שאתם מייצרים קלסרים שהם גם מפלסטיק? ת. אנו מייצרים קלסרים שיש בהם יריעות פי. וי. סי פלסטיק, קרטון ומנגנון מברזל." (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 21-29) עוד העידה הגב' לודר: "ש. תסכימי איתי שאתם תעשיה שעוסקת בייצור? ת. אנו תעשיה שעוסקת בייצור מוצר סופי." (ר' עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 3-4) מדברים אלה עולה כי הנתבעת הינה מפעל העוסק בייצור והוא נכלל בגדר "תעשיה" ומשום כך חל עליה צו ההרחבה הכללי בתעשיה בדבר פנסיית יסוד; משכך חלה על הנתבעת החובה לבטח את התובע בקרן פנסיה. משלא עשתה כך, זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביטוחו בקרן פנסיה בסך 6% משכרו. מהי התקופה בגינה זכאי התובע לפיצוי? התובע עבד מיום 29.7.1996 ועד ליום 7.5.2006 והגיש תביעתו לבית הדין ביום 28.2.2007. בסיום סיכומיה ציינה הנתבעת לראשונה, כי כתב התביעה בחלקו תובע חישובים על שנים עליהן חלה התיישנות. חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 קובע בסעיף 5 כי "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים;" ובסעיף 3 לחוק נקבע כי "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה." ההזדמנות הראשונה היא - כתב ההגנה (ר' ע"ע 1249/02 עיריית ירושלים - שלמה כהן, ניתן ביום 2.1.2005). הואיל והנתבעת לא טענה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה היינו בכתב הגנתה - אין ניתן להזקק לה ואנו דוחים אותה. בנסיבות אלה זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בגין כל תקופת עבודתו, שהיא בת 117 חודשים. בנסיבות העניין סוברים אנו, כי נכון יהיה לפסוק לתובע את הפיצוי לפי ערך שכר העבודה היומי האחרון בסך 165 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה. בכך יהיה כדי לפצות את התובע באופן הנכון ביותר על אי ביצוע ההפרשה כדין (ר' עב 001152/05 מור מאיה - סער שמירה ושירותים (1996) בע"מ, ניתן ביום 22.11.2007). לפי תלושי השכר התובע עבד בממוצע 19.6 ימים בחודש. לפיכך חישוב הפיצוי לו זכאי התובע הוא כדלקמן: 117 חודשים X 19.6 ימים X 165 ₪ X 6% = 22,703 ₪. על כן על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 22,703 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.5.2006 ועד לתשלום המלא בפועל. התביעה לדמי חגים בין הצדדים נטושה מחלוקת בדבר המקור הנורמטיבי המסדיר זכאותו של התובע לתשלום דמי חגים. לטענת התובע, דמי חגים שולמו לו באופן חלקי בלבד, כאשר על פי צו ההרחבה בענף הפלסטיקה, זכאי הוא לתשלום בגין 9 ימי חג בשנה, גם עבור חגים החלים בשבת. הנתבעת טוענת מנגד, כי חגים החלים בשבת אינם משולמים לעובדים בשכר. עוד טענה הנתבעת כי צו ההרחבה בענף הפלסטיקה איננו חל עליה ולפיכך אין התובע זכאי לימי חג הנופלים בשבת. הנתבעת טוענת כי החברה איננה עוסקת בייצור חומר הפלסטיק אלא עושה שימוש ביריעות פלסטיק ואיננה משנה את תכונות המוצר. עוד טענה הנתבעת כי התובע קיבל תמורה בגין כל ימי החג במשך תקופת עבודתו. צו ההרחבה בענף הפלסטיקה - צו הרחבה משולב מיום 15/11/74 הרחיב את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי, שנחתם בין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האיגוד הארצי של פועלי הפלסטיקה לבין התאחדות התעשיינים בישראל, ענף הפלסטיקה ומחלקת העבודה מס' 7033/73, מיום 31/5/74. בצו ההרחבה נקבע, כי הוראותיו יחולו על "כל העובדים והמעבידים בענף האמור, בתעשייה ובמלאכה, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם." משכך, יש לבחון האם ניתן לראות בנתבעת מפעל שתחום עיסוקו משתייך לתעשיית הפלסטיקה. שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (ר' דב"ע נג/3-125 אלכס שרר - רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158). סיווגו הענפי של מפעל יעשה בין היתר בהסתמך על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלישכה המרכזית לסטיסטיקה (דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - מואסי מוחמד עבד אלעזיז, ניתן ביום 4/12/1996). עוד נקבע לעניין הסיווג כי כאשר קיים ספק בעניין תחולת צו ההרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעל המעביד (ראה ע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד לעיל, לא פורסם, ניתן ביום 09/07/00). כפי שראינו לעיל, הנתבעת עוסקת בייצור ושיווק מוצרים העשויים מפלסטיק. לגרסתה של הנתבעת: "...הנתבעת הינה חברה בעלת בית מלאכה המייצר מוצרים מפלסטיק. בית המלאכה פועל כמתפרה: קונה יריעות פלסטיק מיצרן הפלסטיק, יריעות הפלסטיק נחתכות ומחוברות האחת לשניה ונוצר מוצר סופי. לחתיכות הפלסטיק נוספים קרטון, נייר, מנגנונים, ניטים..." (סעיף 3 לתצהיר גב' לודר). בהמשך העידה הגב' לודר: "ש. תאשרי לי שתהליך הייצור מורכב מכך שאתם קונים יריעות פלסטיק, יש לכם מכונת חיתוך במפעל שאתם חותכים אותם ויש לכם מכונות שטנצים. ת. כן. יש לנו מכונות שאליהם מחוברות תבניות (שטנצים) שהתפקיד שלהם לחתוך את המוצר בצורה צורנית ולהלחים את הקצוות כמו הדבקה. ההדבקה של חלק לחלק זו הלחמה והתבנית חותכת את המוצר. ש יש מכונה מיוחדת שעושה את ההלחמה. ת. כל המכונות עושות. ש. איך מבוצעת פעולת ההלחמה. ת. זה נקרא היי פרינקונסי כלומר חום בתדר גבוה. ש. מחממים את שתי החלקים של הפלסטיק ומדביקים אותם. ת. נכון." (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 1-11) בסיכומיה הבהירה הנתבעת כי: "בחברת נורן משתמשים בפלסטיק כמו בבד, לא משנים את החומר אלא גוזרים, מחברים ומוסיפים אביזרים. כמות המוצרים בלכ הזמנה הינה קטנה, אינה כמות תעשייתית. בכל הזמנים שונים המוצרים, מותאמים ללקוח, ובהזמנות רבות מודפס "לוגו" הלקוח על פני המוצרים" (ר' סעיף 1 לסיכומים). העובדה כי אין הנתבעת מייצרת את חומר הפלסטיק ממנו היא מייצרת את מוצריה, אין בה כדי להוציאה מענף הפלסטיק. לענף הפלסטיקה שייכות לא רק חברות המייצרות את חומר הגלם הקרוי פלסטיק, אלא גם חברות המעבדות פלסטיק מסוגים שונים. כך נפסק על ידי מותב בראשות השופט אדלר (כתוארו אז) בפסק דין אסף פלסטיק: "הגענו למסקנה, שהחברה שייכת לענף הפלסטיקה מהנימוקים הבאים: א) עיקר עיסוקה של החברה הוא בשיווק וייצור מוצרים מפלסטיקה. החומר העיקרי (מעל ל-% 50מהחומר) שהחברה משתמשת לייצור מוצרים הוא יריעות פי.וי.סי. (חומר פלסטי), המכונות במפעל הן בעיקר לחיתוך והלחמה של חומרי פלסטיק ושיטת העבודה היא הלחמה של יריעות פי.וי.סי. במכונות הלחמה: ...................... ד) אמנם בתהליך הייצור משתמשת החברה בחומרים שונים כמו קרטון, בדים, ספוג וכו', אבל יותר ממחצית החומרים הם חומרי פלסטיק. לענף הפלסטיק שייכות לא רק חברות שמייצרות את חומר הגלם הקרוי פלסטיק, אלא גם חברות כמו הנתבעת המעבדות פלסטיק מסוגים שונים (ראה דב"ע מב/6-1, גולד בע"מ - "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי, פד"ע י"ג 302). (ר' תב"ע מב/3-51 (ת"א) התאחדות התעשיינים בישראל - אסף פלסטיק בע"מ, פד"ע טז עמ' כט). בנוסף, על פי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, ענף הפלסטיקה, ענף ראשי 25 כולל בתוכו "תעשיית מוצרי פלסטיק וגומי, תעשיית צינורות פלסטיק, שרוולים ויריעות מפלסטיק, מכלים ובקבוקים מפלסטיק, תעשיית מוצרים מפלסטיק לשימושים טכניים, חקלאיים ותעשייתיים. בתת ענף 2560 המתייחס לתעשיית מוצרים מפלסטיק לנמ"א מפורט: "ייצור מפות ומפיות מפלסטיק, מוצרי ספורט מפלסטיק, אריזות חד-פעמיות מפלסטיק, מוצרי פלסטיק מוקצף, שקיות מנייר צלופן, סרטים דביקים מפוליפרופילן, סלילים מפלסטיק לתעשייה, פוליסטירן מוקצף; פוליאסטר מוקצף (מוצרי קלקר); כרטיסים ממוגנטים, קשיות מפלסטיק, תיקיות ומוצרי פרסום מפלסטיק; מחזור פלסטיק; "שיש" מלאכותי". (ר' הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, מהדורה שנייה 1993, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - ענף ראשי: 25 - תעשיית מוצרי פלסטיק וגומי, תת ענף 2560 תשעיית מוצרים מפלסטיק לנמ"א). הנה כי כן, בשים לב לאמור לעיל אנו קובעים כי יש לראות בנתבעת מפעל שתחום עיסוקו משתייך לתעשיית הפלסטיקה, ומשכך צו ההרחבה בענף הפלסטיקה חל על היחסים בין הצדדים. סעיף 19 לצו ההרחבה בענף הפלסטיק מיום 14.11.1974 קובע, לעניין דמי חגים, כדלהלן: "א. כל עובד שעבד במפעל לא פחות משלושה חודשים, ולא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (זאת אומרת יום לפני ו/או יום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יקבל תשלום מלא בעד יום העצמאות ושמונה חגי ישראל (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות). חלה עובד או שירת במילואים ביום חג, ישלם לו המעביד 25% מהשכר לו היה זכאי בעד יום החג הנדון, ובלבד שתשלום זה - ביחד עם דמי המחלה או דמי התגמולים למשרתים במילואים - במידה שהעובד מקבלם - לא יעלה על 100% משכרו. המעביד ישלם בעד ימי החג דלעיל גם אם יחולו בשבת". דמי החגים נועדו לפצות עובד יומי (או שעתי) שאינו עובד בחגים ולא קיבל תמורה בעבורם. (ר' ע"ע 300360/98 נחום צמח נ. ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, ניתן ביום 30.4.02).   במקרים בהם העובד עבד באופן סדיר, נטל הראיה בנוגע להתייצבות לעבודה לפני ואחרי יום חג, מוטל על המעביד: "משהוכיח המערער כי עבד באופן סדיר, משך שנים רבות אצל המשיבה, חזקה כי הוא זכאי גם לדמי חג והנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי החג מוטל על המעביד" (ר' ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק נ. שלג לבן (1980) בע"מ, ניתן ביום 28.5.07). כאמור, הנתבעת טענה כי התובע קיבל תשלום עבור כל חגי ישראל למעט החגים שחלו בשישי שבת. עוד טוענת הנתבעת כי גם אם לא צוין בתלוש השכר של התובע כי קיבל תמורה בעד ימי חג, הוא קיבל אותם כימי עבודה, וכך העידה גב' לודר: "ש. לגבי דמי חגים, בהתייחס לסעיף 18 לתצהיר אמרת ששילמת את כל ימי החגים שמגיעים לתובע. אני מפנה אותך לחודש 09/01 היו שלושה ימי חג? ת. נכון. ש. תעייני בתלוש 09/01 ותגידי לי אם את רואה תשלום עבור חגים בחודש הזה. ת. אני הסברתי את זה גם בתצהיר. צרפתי לבית הדין את כרטיסי העובד וכרטיס העובד מצויינים ימי חג ומנהלת החשבונות רשמה את ימי החג שהיא שילמה עבורם לתובע בשכר. היא לא פירטה את זה בשכר. בתלוש השכר זה מופיע כאילו הוא עבד באותם ימים. כלומר שולם לו בגין יותר ימי עבודה משעבד בפועל ואני מפנה לחודש 09/01. לגבי הכרטיסים לשנת 2003, 2004 לא מצאתי את כרטיסי העובד." (ר' עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 13-21) אכן, בתצהירה, הגישה מנהלת הנתבעת פירוט החגים לשנים 2000 - 2006 ואת חלק מכרטיסי העבודה של התובע בחודשי החג. עם זאת, לא תמיד ברור מנספחים אלה בגין אילו חגים אכן קיבל התובע תמורה ואילו לא. הנתבעת לא הצביעה ולא פירטה את ימי החג ששולמו לתובע כימי עבודה. לפיכך אנו קובעים כי התובע זכאי ל תשלום בגין 9 ימי חג בשנה, ובכלל זה ימי חג שנפלו בשבת, בגין כל תקופת עבודתו, בניכוי ימי החג ששולמו לו על פי תלושי השכר. עם זאת, מאחר והתובע תבע בסך הכל 32 ימים בגין דמי חגים לתקופה 2000 - 2006, והנתבעת לא הציגה חישוב ברור ומפורט מטעמה, קובעים אנו כי על הנתבעת לשלם לתובע את יתרת ימי החגים לשנים אלו כפי שנתבעו על ידו עבור 32 ימים. על כן על הנתבעת לשלם לתובע יתרת דמי חגים בגין 32 ימי חג X 165 ₪ (שכר יום עבודה) ובסך הכל 5,280 ₪. התביעה לדמי הבראה התובע טוען כי הוא זכאי ליתרת דמי הבראה בגין 5.25 ימי הבראה. הנתבעת לעומת זאת טוענת כי התובע זכאי ליתרת 2.25 ימי הבראה. הלכה היא, כי "החובה לשלם דמי הבראה מוטלת על המעביד, ומשהוכיח העובד, כי הועסק שנה לפחות אצל המעביד, על המעביד להוכיח כי שילם את דמי ההבראה, שהרי בטענת 'פרעתי' מדובר" (דב"ע נו/3-283 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - אחמד עומר סעיל כבהא, עבודה ארצי (2),317).ב הנה כי כן, נטל הראיה מוטל על המעביד להוכיח את מספר ימי ההבראה, אשר קיבל העובד בתקופת עבודתו. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי בקיץ 2005 קיבל התובע 7 ימי הבראה. לפיכך זכאי התובע לדמי הבראה בגין תקופת העבודה שבין יולי 2005 ועד ליום 7/5/2006 (מועד הפסקת העבודה) ובסך הכל 5.25 ימי הבראה X 307 ₪ ליום = 1,612 ₪. התביעה לפדיון חופשה שנתית התובע טוען כי הוא זכאי לפידיון 25 ימי חופשה, שכן על פי צו ההרחבה בענף הפלסטיקה, מהשנה השישית ועד לשנה התשיעית לעבודה הוא זכאי ל- 19 ימי חופשה ומהשנה התשיעית ואילך זכאי הוא ל- 26 ימי חופשה בשנה ולכן חישובה של הנתבעת שגוי. מנגד טוענת הנתבעת, כי על פי הרישום בתלושי השכר, הרי שלזכות התובע נצברו 13 ימי חופשה בלבד. סעיף 16 לצו ההרחבה בענף הפלסטיקה קובע, כי התובע זכאי ל- 19 ימי חופשה בעד השנים: השישית השביעית והשמינית לעבודתו, ול- 26 ימי חופשה החל מהשנה התשיעית לעבודתו. לפיכך, עבור התקופה 8/2003 - 5/2006 זכאי התובע ל- 65 ימים. הנתבעת שילמה לתובע דמי חופשה בגין תקופה זו עבור 47 ימים. משכך זכאי התובע לפידיון של 65 - 47 = 18. 18 ימי חופשה X 165 ₪ = 2,970 ₪. סוף - דבר: משאלו הם פני הדברים אנו מקבלים את תביעת התובע באופן חלקי ומחייבים את הנתבעת, לשלם לתובע, את הסכומים כדלהלן: פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 22,703 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 8/5/2006 ועד ליום התשלום המלא בפועל. דמי חגים בסך 5,280 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 8/5/2006 ועד ליום התשלום המלא בפועל. דמי הבראה בסך 1,612 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 8/5/2006 ועד ליום התשלום המלא בפועל. פדיון חופשה בסך 2,970 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 8/5/2006 ועד ליום התשלום המלא בפועל. התשלומים הנ"ל ישולמו לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מיום מתן פסק הדין עד ליום התשלום המלא בפועל. הדיון התקיים בהרכב חסר של המותב, משנציג ציבור הוזמן ולא התייצב. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. רפואהאישור מחלה