נזקי רכוש בתאונה בין רכב למשאית

דוגמא לפסק דין בנושא תאונה בין רכב למשאית - נזקי רכוש: המדובר על תביעה כספית ע"ס 129,631 ₪, שעניינה דרישה לפיצוי בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים. גרסת התובע: ב-15.6.09 סמוך לשעה 09.00 נהג התובע משאית וולוו שאליה רתום נגרר מכיוון מערב (כעבייה) לכיוון מזרח (זרזיר). התובע עצר בצומת המרומזרת של בית זרזיר והמתין שיתחלף אור הרמזור מאדום לירוק. לאחר שהתחלף האור בכיוון נסיעתו לירוק החל בנסיעה ובעודו חוצה את הצומת הגיחה משאית מסוג מאן הנהוגה ע"י הנתבע 1 מכיוון רמת ישי מדרום לכיוון צומת המוביל בצפון והמשיך בנסיעה אל תוך הצומת כשאור הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. כתוצאה מכך הוא התנגש ברכב התובע ונגרמו נזקים ישירים ועקיפים בסך 129,631 ₪, מכאן התביעה לפיצוי. לתמיכה בעמדת התובע העידו העדים: מר אבנר בן חורין מנהל שירות בחב' 'מנורה', המספקת שירות תחזוקה וטיפול רמזורים עבור מע"צ, מר ברקאת זיאד, עד ראיה לתאונה, אשר עמד עם רכבו ברמזור כאשר כיוון נסיעתו ממערב למזרח, מר נג'ם מרואן אשר נסע עם רכבו מכיוון צומת המוביל לכיוון רמת ישי והמתין ברמזור האדום. מר בן חורין העיד, כי התקבלה הודעה על תקלה ברמזור בצומת שהתרחשה בה תאונה. טכנאי יצא לשטח בסביבות השעה 11.00 ומצא פנס רמזור מוטל על הרצפה. כתוצאה מהנפילה הרמזור החל להבהב, הותקן פנס, הוחלף נתיך והרמזור חזר לפעול. הרמזור שנפגע הוא זה שנמצא על אי התנועה שבכיוון מבית זרזיר לכעבייה. באותו בוקר של התאונה נרשמה רק ההודעה שהתקבלה בסביבות 10.00 בבוקר על כך שהרמזור לא פועל והתרחשה תאונה. עוד הוסיף מר בן חורין, כי מדובר בכביש סואן וניתן להניח שאם היו תקלות קודם לכן הייתה מתקבלת על כך הודעה. בכל כיוון בצומת יש לכל הפחות 2 פנסים ואם מתגלה בעיה של נתיך באחד מהם אזי מתרחשת פגיעה גם בשאר. מעדות זו ניתן להסיק, כי התקלה בפעולת הרמזור התרחשה כתוצאה מהתאונה ולא קודם לתאונה ומכאן שבין השעות 09.00 עד 09.30 הרמזור עבד בצורה תקינה. מר בן חורין הינו עד אובייקטיבי שאין לו כל עניין בתוצאות ההליך, עדותו בביהמ"ש הייתה אמינה, אחידה והתבססה על רישומים ונתונים שנעשו ונקלטו בזמן אמת. אין סיבה שלא להתייחס במלוא האמון לגרסה זו. התובע הצהיר והעיד, כי עד למועד קרות התאונה פעלו הרמזורים בצורה תקינה וכי עובר לכניסתו לצומת הוא עצר את רכבו עצירה מוחלטת והמתין לכך שהאור ברמזור יתחלף. עוד עולה מעדותו שהמשאית שבה נהג לא הייתה הרכב הראשון ברמזור בכיוון נסיעתו וכי לפניו הייתה משאית קטנה שנפחה פחות מ-15 טון. כאשר התחלף האור ברמזור אותה משאית החלה בנסיעה ישר לכיוון בית זרזיר. לגרסה זו תימוכין מגרסת הנתבע 1 עצמו אשר העיד, כי "לפני התובע הייתה מכונית פרטית" אשר פנתה שמאלה לכיוון צומת המוביל ולא הפריעה את מסלול נסיעתו השוטפת. עוד אישר הנתבע, כי כאשר הבחין במשאית של התובע הייתה המשאית במצב של עמידה. תמיכה נוספת לגרסת התובע ניתן למצוא בעדותו של מר ברקאת זיאד, אשר העיד, כי נסע מכיוון מערב לכיוון מזרח, דהיינו מכעבייה לבית זרזיר, עמד ברמזור וכי הרמזורים היו תקינים לחלוטין וכי "טריילר היה ראשון ברמזור הוא היה בצבע ירוק ואז הוא יצא ישר לכיוון בית זרזיר ופתאום אני רואה מהצד ההוא טריילר שבא במהירות ופתאום הייתה תאונה". גם מעדותו של עד התביעה מר נג'ם מרואן ניתן להסיק בבירור, שהרמזורים היו תקינים הוא עצמו עמד ברמזור בנתיב הימני והמתין לאור ירוק ברמזור. עד זה מתאר את התרחשות התאונה לאחר שהתחלף האור ברמזור. גם עפ"י גרסת הנתבע 1, המוכחשת, עולה בבירור כי האשם לקרות התאונה רובץ כולו לפתחו של הנתבע 1. גרסתו כי התובע "התפרץ לצומת במהירות מופרזת" הופרכה לחלוטין והוכח, כי בעת שנכנס התובע לצומת היה הנתבע במרחק רב ויכול היה למנוע את התאונה אילו נהג זהירות ובלם את משאיתו. מכיוון שכך אין כל רלוונטיות לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים אשר מבסס את חוות דעתו על ההנחה שהרמזורים בצומת בשעת התאונה לא פעלו. לעניין הנזק - הגיש התובע כראיה מטעמו חוו"ד מיום 16.9.09 של השמאי מר אנקורי יגאל וכן חוו"ד נוספת מיום 19.11.09 שעניינה תחשיב ירידת ערך. הנתבעים ניסו להיבנות מהטענה שמכיוון שהתובע החליף את תא הנהג במשאית בתא אחר, אין לייחס ירידת ערך לתא הנהג, טענה שהופרכה ע"י המומחה מטעם התובע. לטענת התובע בעקבות התאונה הושבתה המשאית למשך 41 ימים וצורפו יומני העבודה וחוו"ד של רו"ח על מנת להוכיח מהו הנזק אשר נגרם כתוצאה מהשבתת המשאית למשך 41 ימים. בתצהיר במקום עדות ראשית מפרט התובע את הנזקים שנגרמו לו כדלקמן: נזק כתוצאה מהשבתת המשאית לתקופה של 41 יום, ממועד התאונה (15.6.09) ועד ליום 27.7.09 לפי אובדן רווח יומי של 1,666 ₪ ליום סה"כ 68,306 ₪ נטו(צורפה חוו"ד רו"ח) נזק ירידת ערך למשאית, לאחר התיקון 31,000 ₪ (צורפה חוו"ד שמאי) השתתפות עצמית 6,000 ₪ ערך כינון 5,981 ₪ שכ"ט שמאי 874 ₪ תת ביטוח 9,631 ₪ נזק לא ממוני (טרחה ועוגמת נפש) 5,000 ₪ סה"כ 126,792 ₪ התובע מבקש לדחות את כל טענות הנתבעים בגזרת הנזק. היקף ירידת הערך הוכח באמצעות חוו"ד של שמאי אשר התייחס בעדותו גם לטענה שמכיוון שהוחלף תא נהג אין מקום לקבוע ירידת ערך וכך העיד: "לבקשת שאאשר שאם החליפו תא הנהג אין צורך להביא בחשבון עבור עבודות בתא הנהג, אני משיב לך שזה אומר שאני מעניש את בעל הרכב פעמיים, פעם אחת שלא החלפתי את תא הנהג ולא נתתי התייחסות לתא הנהג ומצד שני אנו נותן לו תא נהג בלי להתחשב בירידת ערך, האם זה הגיוני? וכו'". (יוזכר כי על פי עדותו של התובע הוא החליט להחליף את תא הנהג למרות שהחלופה לתיקון הייתה יקרה מחלופת התיקון ולאחר שמשך התיקון התארך במוסך). התובע מציין, כי מטעם הנתבעים לא הוגשה חוו"ד נגדית ולפיכך יש לאמץ עמדת השמאי בעניין זה. אשר לאובדן הכנסות - לא נסתרה טענת התובע, כי המשאית הושבתה למשך 41 ימים והנזק כתוצאה מכך הוכח באמצעות חוו"ד רו"ח אשר פרטה כדבעי כיצד קבעה את היקף אובדן ההכנסות. הנתונים הללו הוצגו בפרוטרוט ואין סיבה שלא לאמץ את חוו"ד רוה"ח. התובע הוכיח את ראשי הנזק להם טען בעניין הרכיב ההשתתפות העצמית בסך 6,000 ₪, ערך הכינון בסך 5,981 ₪ ושכ"ט השמאי בסך 874 ₪. לבד מכך ובהתחשב בתקופת הזמן הארוכה של השבתת המשאית מן הראוי לפצות את התובע בגין נזק שאינו ממוני. התובע העמיד את הפיצוי אותו דורש ברכיב זה על סך 5,000 ₪. גרסת הנתבעים: הטענה הראשונה היא לעניין העדר יריבות בין הצדדים, על סמך ההנחה, כי התובע ניהל את עסקיו כחברה בע"מ וכי המשאיות שרתו במסגרת זו את החברה. לחלופין, הרמזורים בצומת לא פעלו עקב תקלה ברמזור מכיוון שכך חייב היה התובע לציית לתמרור עצור שבכיוון נסיעתו. התובע לא ציית לתמרור התפרץ אל תוך הצומת וגרם לתאונה. הנתבע 1 הבחין בעת שהתקרב לצומת המרומזרת באור צהוב מהבהב כמתחייב מכך האט את מהירות נסיעתו והחל לחצות את הצומת במטרה להגיע אל צומת המוביל. התובע הגיח עם רכבו במהירות וחצה את הצומת מבלי שנתן דעתו לרכב הנתבע שכבר היה בתחום הצומת רישומי הטכוגרף של משאית התובע מפריכים את טענתו, כי נכנס אל הצומת ממצב של עצירה, אדרבא רישומים אלה מוכיחים, כי התובע נכנס אל הצומת במהירות רבה. אין ליתן אמון בגרסת התובע ו/או עדיו. לעניין גרסת התובע הרי שלבד מכך שרישומי הטכוגרף אינם מתיישבים עם גרסתו התברר, כי ניסה להעלים את העובדה שזכה לפיצוי חלקי במסגרת תביעה קטנה שהגיש כנגד מבטחת המשאית. העד ברקאת זיאד העיד, כי לא היה נמנע מלהציג את גרסתו בתצהיר אילו התבקש לכך, תצהיר כזה לא הוגש. בנוסף לכך העיד זיאד שמשאית התובע הייתה הראשונה ברמזור, גרסה הסותרת את גרסת התובע. מגרסת העד נג'ם מרואן עולה, כי יש לו הכרות קודמת עם אחיו של התובע וכי לפני רכב התובע עמד רכב פרטי בניגוד לגרסת התובע. שני העדים מסרו, כי התובע נהג את רכבו כאשר נכנס לצומת במהירות של 5 קמ"ש, עובדה המצביעה על כך שמדובר בעדויות מתואמות מראש. מנגד נתמכה גרסת הנתבע שהרמזור לכיוון נסיעתו הבהב במופע צהוב מצילומי סרט ווידיאו שצילם הנתבע בזירה. מתברר מעדותו של מר בן חורין, כי באזור הצומת בוצעו עבודות וכי הרמזור שנפגע בתאונה הוצב באופן זמני בהתחשב בעבודות שהתבצעו. עוד אישר מר בן חורין, כי לא כל המידע בקשר לתקלות זמניות ברמזורים מובא לידיעת חב' התחזוקה. גם המומחה מר דב גל אישר כי על אף שלא התקבלו הודעות על תקלות אין פירושו של דבר שלא היו תקלות. בכל מקרה ניתן לייחס לתובע גם לשיטתו אשם תורם ברמה גבוהה שכן בעת שנכנס לצומת במהירות גבוהה חייב היה להבחין בנתבע שהתקרב לצומת. אם אכן היה התובע כשיטתו נכנס לצומת במהירות של 5-15 קמ"ש סביר להניח שהיה מצליח לבלום ולמנוע את התאונה. הנתבעים תוקפים את טענות התובע בגזרת הנזק - אשר לעניין הפסדי הכנסה במהלך התקופה בה הושבתה המשאית מפנים הנתבעים את תשומת הלב לנתונים הבאים: א. מן הנתונים אשר הציגה רואת חשבון גב' מטאנס ניתן למצוא פירכה לעמדת התובע כי יש להעמיד כביכול את אובדן הרווח היומי על סך של 1,666 ₪/יום. לכל היותר מדובר באובדן רווח יומי של כ- 600 ₪ (לפני מיסים) טענה זו הוצגה בסיכומי הנתבעים בזו הלשון: "הגב' מטאנס אישרה בעדותה בביהמ"ש כי הרווח הגולמי (ל-2 משאיות) הוא 617,400 ₪ סכום זה יש לחלק לשניים (2 משאיות) הווה אומר, כי הרווח הגולמי השנתי ממשאית הוא 308,700 ₪. אם נחלק נתון זה ב-365 ימים בשנה נקבל כי הרווח הגולמי היומי הוא 845 ₪. ודוק מדובר ברווח גולמי ולא ברווח נטו ואף לא נלקחו בחשבון ההוצאות הנחסכות בהעמדת המשאית (דלק בלאי וכו'). הרווח הנקי של החברה (לפני מיסים ולפני הקטנת ההוצאות הנחסכות) עומד על 443,150 ₪ לשנה לכל החברה... אף אם נניח כי כל הכנסות החברה הינן מהמשאיות הרי שהרווח היומי (לפני מיסים) עומד על כ-600 ₪". אין כל מקום לדרישות פיצוי עבור 41 ימי השבתה בהתחשב בעובדה שהארכת משך תקופת התיקון לפרק זמן בלתי סביר היא תוצאה של החלטת התובע להחליף את תא הנהג במשאית בתא נהג אחר (משומש) במקום לתקן את מקום הפגיעה. כך מנוסחת טענה זו בכתב סיכומי הנתבעים: "האחריות להמשכות התיקון הינה של התובע ושלו בלבד (ההפניה היא לעמ' 5 לפרוטוקול שורה 30 ואילך ולחוו"ד השמאי, תוספת בעמ' 1). ...התובע פעל על דעת עצמו מבקש להחליף פריטים במשאית... ומנסה להשית על הנתבעים את הנזק שנוצר בגין העיכוב באיתור אותו פריט, הבאתו והרכבתו. כלום נוכל לקבל טענות אלו". למעשה התובע איננו זכאי כלל לפיצוי בראש נזק זה שהרי לא הציג ראיות מהו פרק הנחוץ לצורך תיקון, להבדיל מהחלפה של תא הנהג. התברר במהלך הדיון, כי עבודת התובע לא הופסקה כתוצאה מהשבתת המשאית אלא שהתובע השתמש בשרותי קבלן חיצוני על מנת לבצע את ההובלות שקבל על עצמו כלפי צד ג'. משום מה לא טרח התובע להציג את ההתחשבנות שבינו לבין אותו קבלן וניסיונו להציג את המסמכים הרלוונטיים לראשונה במהלך הדיון אשר נקבע לצורך שמיעת הראיות, נדחה ע"י ביהמ"ש. א. אשר לטענת ירידת הערך - מכיוון שתא הנהג הוחלף בשלמותו לא ברור מדוע פחתה ערכה של המשאית, גם מתשובות השמאי אשר חוות דעתו הוצגה ואשר העיד מטעם התובע, לא ניתן היה להבין מדוע דורש התובע פיצוי עבור ירידת ערך כאשר הוחלף תא הנהג בשלמותו. אמנם בשלב הדיון העיר השמאי לראשונה, כי גם תא הנהג המשומש שנרכש היה לאחר תאונה ואולם טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין ולראשונה במהלך חקירת השמאי. ב. בין כך ובין כך תחשיב השמאי פגום משקבע את היקף ירידת הערך על בסיס שווי המשאית כולל הרם-סע בעוד שאישר, כי ערך המשאית ללא הרם-סע הוא 400,00 ₪ וערך הרם-סע 100,000 ₪. עוד אישר כי תוספת הרם-סע איננה אינטגרלית למשאית אשר מגיעה לארץ ללא המתקן והמתקן מוסף לאחר מכן. עוד אישר השמאי כי הרם-סע לא נפגעה. ממכלול הנתונים הנ"ל יש להפחית את היקף ירידת הערך, גם לשיטת התובע יש לחשב על בסיס שווי המשאית ללא הרם-סע ומכאן שמדובר בסכום של 17,807 ₪ (4.25% מסכום של 419,000 ₪). דיון והכרעה: לעניין היריבות - התובע הבהיר במהלך חקירתו כי העסק לא נוהל כחב' בע"מ ואין ראיה לכך שאכן העסק נוהל כחב' בע"מ. נסיבות האירוע - העד מר בן חורין תאר את זירת האירוע כדלקמן: "אני מכיר את הצומת. זה נכון שיש לפני הרמזור כיכר שיוצאים מכעבייה ונוסעים לכיוון בית זרזיר. אחרי הכיכר יש את הצומת עם הרמזור. יש שני נתיבים לכל כיוון. אני מציג לך מפה עם שרטוט הצומת. העד ממשיך: המרחק בין הכיכר לבין הרמזור בכיוון הנסיעה מכעבייה לזרזיר הוא כ-60 מ'. הנסיעה היא בעליה. אני לא יכול לומר לך מה השיפוע. יש הפרשי גובה. בכיוון צומת המוביל לכיוון רמת ישי יש שני נתיבים בכל כיוון רוחב כל נתיב הוא 3.30. אני מצביע על גבי התוכנית איזה רמזור נפגע. הרמזור שנפגע הוא הרמזור שנמצא על אי התנועה שבכיוון מבית זרזיר לכעבייה בין שני הכיוונים כעבייה - זרזיר. הכביש מרמת ישי לכיוון צומת המוביל הוא כביש במישור. המרחק בין קו העצירה של הרכב שנוסע מכעבייה לכיוון זרזיר עד לרמזור שנפגע הוא כ-20 מ'. אני מאשר שמכיוון הנסיעה מכעבייה מוצב תמרור עצור כך זה לפי המפה וכו'".   אשר לאירוע התאונה נשמעו גרסאות הצדדים וכן שני עדי התובע. בתצהיר במקום עדות ראשית תאר נהג התובע, בנו מר היתם סעב את האירוע כדלקמן: "בבוקר של יום 15.7.09 נהגתי במשאית הרם-סע מסוג וולוו מ.ר. 5823161 ונגרר מס' 5112915 שהם עמוסים בתערובת ממרכז מזון מילובר באזור תעשייה דרום בעכו לכיוון קבוץ רמת דוד. בהגיעי מצומת המוביל לצומת בית זרזיר ובהעדר אפשרות לפנייה שמאלה לכיוון כפר זרזיר ורמת דוד פניתי ימינה לכיוון כפר כעבייה (מערב) וכעבור כ-70 מ' ביצעתי בשעה 09.00 או בסמוך לכך פניית פרסה והתקדמתי באיטיות במהירות של פחות מ-5 קמ"ש בעלייה יחד עם רכבים נוספים שנסעו לפני בפקק תנועה לכיוון הצומת המרומזרת. המרחק בין אותה כיכר לבין הצומת המרומזרת הינו כ-80 מ'... עצרתי בצומת המרומזרת של בית זרזיר והמתנתי שיתחלף אור רמזור מאדום לירוק, לאחר שהתחלף אור הרמזור בכיוון נסיעתי לירוק התחלתי בנסיעתי ובעודני חוצה את הצומת הגיח רכב מסוג משאית מאן מס' 1546651 ונגרר מס' 5212915... הנהוג ע"י הנתבע מר פלבנקו שנסע מכיוון רמת ישי (דרום) לכיוון צומת המוביל, המשיך בנסיעתו אל תוך הצומת כשאור הרמזור לכיוון נסיעתו היה אדום. כשהבחין בי בלם וניסה לברוח ימינה וכתוצאה מכך פגע ברכבי הנגרר וגרם לנזקים... זכור לי כי הייתה פגיעה גם ברמזור". בעדותו הוסיף: "זה נכון שנסעו לפני כלי רכב, היה לפני רכב אחד זו הייתה משאית קטנה עד 15 טון. אחרי שהתחלף הרמזור הוא נסע לכיוון בית זרזיר ישר. זה נכון שבכיוון הנסיעה שלי יש תמרור עצור, אני ראיתי אותו. אני יצאתי ואז בא הנהג במהירות והייתה התאונה. אני עצרתי לא היה לי לאן ללכת. עברתי את המסלול הראשון עקפתי את הרמזור הראשון התקרבתי למעבר חצייה ולפני הצומת ראיתי את המשאית. הוא פגע בקבינה והעגלה נזרקה אל הרכב שלי כשהוא ברח העגלה נזרקה אל הקבינה. ב"כ הנתבעים: העד מתכוון לומר כי הוא הספיק לעבור את שני הנתיבים שמשרתים את הנוסעים מכיוון המוביל דרומה ואז הגיח רכב מצד ימינו ונכנס בו בפתאומיות הוא ניסה לברוח ימינה והעגלה נכנסה בו. העד ממשיך: הדופן ימנית קדמית שלי נפגעה. בכיוון שלי יש 2 רמזורים, כשאני יצאתי בירוק ראיתי את הרמזור השני. אני ראיתי את הרמזור במרחק של 2-3 מ'. אני הייתי במצב נסיעה לא עצרתי באמצע הצומת. גובה המשאית שהייתה לפני היה כ-2 מ'. מרחק המשאית שהייתה לפני היה כ-1.5 מ' לפני שהתחלנו לנסוע. לקח למשאית 20 שניות בערך לעבור לכיוון בית זרזיר. שהוא עבר לא קרה כלום אני נסעתי במהירות 5 קמ"ש בהילוך ראשון, אני לא בלמתי עד שראיתי אותו. אם לא ראיתי אותו אני לא צריך לבלום, אני לא ראיתי אותו עד שהוא בא אלי לפני זה לא ראיתי אותו אני נוהג קבוע על המשאית הזאת... לשאלות ביהמ"ש אני עונה שהמרחק בין קו הצומת עד למקום התאונה הוא כ-50-70 מ', הייתי בהילוך ראשון. עד התאונה הגעתי במהירות 15 קמ"ש שדה הראייה שלי מצד ימין היה למרחק 60-70 מ', רק אחרי שעברתי את הצומת ראיתי אותו, כדי לעצור את המשאית במהירות כזו דרושים לי כמה שניות בערך 3 שניות. שאני הסתכלתי צד ההוא לא היה אף אחד, הוא בא במהירות אחרי כמה שניות הסתכלתי וראיתי אותו שהוא בא אלי. אני חושב שהוא בא במהירות כזו שהוא לא יכול היה לעצור את הרכב. אני זה שעצרתי את הרכב הוא התנגש בי וברח ימינה... לפני שהתחלתי לצאת הסתכלתי ימינה ושמאלה והוא לא היה, היו מכוניות שעצרו מהצד השמאלי שלי, לא יודע כמה היו אבל היו. אני לא יודע כמה רכבים היו אחרי האמצע של הכביש בנתיב השמאלי לכיוון המוביל, היה פקק". העד מר ברקאת זיאד תאר את אירוע התאונה כדלקמן: "ביום 15.6.09 הייתי עד לתאונה, אני נסעתי מכיוון מערב לכיוון מזרח, כעבייה לכיוון בית זרזיר אני עמדתי ברמזור, תמיד יש עומס, טריילר היה ראשון ברמזור הוא היה בצבע ירוק ואז הוא יצא ישר לכיוון בית זרזיר ופתאום אני רואה מהצד ההוא טריילר של מיכלית דלק שהוא בא במהירות ופתאום הייתה התאונה. הרמזורים היו תקינים לחלוטין, ברגע שהייתה התאונה נהיה בלגן ברמזור. חקירה נגדית: ... אני בטוח שהוא היה ראשון ברמזור אבל אם היה מישהו לפניו אני לא הייתי רואה את זה. אני ראיתי את המשאית שבאה מצד ימין במהירות, אני ראיתי אותה במרחק של כ-50-100 מ'. זה היה קרוב מאד כ-50 מ'. אני לא יודע אם המשאית לפני בלמה או לא, זה היה עניין של שניות, הוא יצא באור ירוק ובשניות זה קרה. וכו'". מר ניג'ם מרואן תאר את אירוע התאונה כדלקמן: "אני הגעתי לרמזור באתי מכיוון המוביל לרמת ישי עמדתי ברמזור בנתיב הימני פתאום התחלף הרמזור היתאם התחיל לנסוע ובעליה שהוא כמעט סיים את כל המסלול המשאית פגעה בו, לא הייתה תקלה ברמזורים היה אדום וכו'. עמדתי ברמזור בנתיב הימני ברמזור, הייתה מכונית פרטית שעמדה בנתיב שלידי לא זוכר את הצבע, אני ראיתי את היתאם עומד ברמזור הוא היה השני, היה פרייבט לפניו ... המרחק שאני עמדתי בו עד קו הצומת הוא בערך כ-15 מ' ואני ראיתי שהייתה מכונית פרטית. אני גבוה אני רואה את כל הצומת המכונית הפרטית נסעה ישר לתוך בית זרזיר. אני לא ראיתי את המשאית לפני שהגיעה ראיתי רק בזמן התאונה, היתאם נסע לדעתי במהירות של 5 קמ"ש הוא היה בתחילת נסיעה, אם הוא היה עוצר אז המרחק שהיה נעצר זה כחצי מ'... אני ראיתי את הרכבים שמגיעים מבית זרזיר אני לא יודע כמה, היה פקק של הבוקר ובלגן בצומת. אותם הרכבים ממול עמדו, היה להם רמזור. לפני המשאית בנתיב הנגדי שלי היו רכבים שנסעו, אלא שיצאו מבית זרזיר לכיוון המוביל שם זה היה מסלול השתלבות ימינה". מנגד העיד הנתבע: "לפני התאונה נסעתי מכיוון רמת ישי לכיוון המוביל, בכיוון הנסיעה שלי יש שני נתיבים בכל כיוון. המשאית תמיד צריכה לנסוע בצד ימין. אני נסעתי בנתיב הימני. הכביש שנסעתי בו לפני הרמזור בערך 200 מ' לפני הרמזור יש עליה ועשיתי קצת פקק, אבל 200 מ' האחרונים הם מישוריים היה רכב פרטי שנסע אחרי ועקף אותי כשהכביש התפצל לשני נתיבים ואני הייתי במסלול הימני, הוא הספיק לעבור לפני התובע הייתה מכונית פרטית הוא פנה שמאלה לכיוון המוביל ולא הפריע לי והמשאית של התובע התחילה לנסוע. בפעם הראשונה שראיתי את המשאית של התובע זה היה לפני המכונית הפרטית, בפעם הראשונה שראיתי את התובע הייתי אולי 200 מ' לפני הצומת והוא עמד, כשהתובע התחיל בנסיעתו ונכנס לצומת ראיתי אותו, ברגע הזה כשראיתי אותו שהוא נכנס לצומת אני הייתי בערך במרחק של כ-150 מ' זה בהערכה אני מדבר על המקסימום, שאני נסעתי בקטע שיש בו עליה הייתי אולי על 70 קמ"ש וזה היה המקסימום ואחרי זה הורדתי את המהירות בגלל הנסיבות בכביש, גם בגלל הרכב הפרטי שיצא ולא הפריע לי וגם הרמזור המהבהב, הורדתי את המהירות, הייתי במצב של האטה הדרגתית. אני נפגשתי עם רכב התובע בכיוון הישר עם הנתיב הימני שלי, הוא נסע לאט, הוא הספיק לעבור בערך נתיב וחצי בכיוון הנסיעה שלי. נפגשנו בערך במרכז נתיב הנסיעה שלי. שאני ראיתי את הרכב השני בא מצד שמאל אני הסטתי את ההגה ימינה כדי למזער את הנזק... אני הייתי בטוח שהוא יתקדם לאט לאט לתוך הצומת וייתן זכות קדימה לרכבים שבאים משמאל לימין, הייתה לו קצת עליה, כשהוא הגיע לאמצע והיה שם איזשהו אי תנועה והוא לא עצר והבנתי שהוא לא רואה שום דבר אני בלמתי את האוטו עד הסוף וכו'". בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה אם עובר לתאונה היו הרמזורים בצומת תקינים אם לאו. במחלוקת זו הראיות שהוצגו תומכות בעמדת התובע לפיה הרמזורים בצומת היו תקינים עד לזמן התאונה ופעולתם נפגעה כתוצאה מן התאונה. כך עולה מעדותו של מר בן חורין אשר הסביר, כי לא התקבל דיווח על תקלות בפעולת הרמזורים בצומת עד השעה 10.00 לערך וכי ניתן להניח שאם הייתה תקלה היה מתקבל דיווח בסמוך לכך שהרי מדובר בכביש עמוס. עוד הוסיף העד והסביר, כי תקלה מן הסוג הזה תוצאתה השבתת מכלול פעילות הרמזורים בצומת ואילו העדויות של העדים ברקאת זיאד וניג'ם מרואן מלמדות, כי הרמזורים פעלו כסדרם. יש להביא בחשבון, כי ככלל פעילות הרמזורים תקינה ותקלה היא מצב חריג. הגרסה כי אכן באותו יום ובאותה שעה התרחש אותו מצב חריג, טעונה הוכחה ואין ראיה לכך לבד מגרסתו של הנתבע 1, גרסת בעל דין על כל המשתמע מכך. הנתבעים טוענים, כי אין לייחס משקל לעדות העדים מר ברקאת זיאד ומר ניג'ם מרואן מכיוון שהתברר כי לא הייתה כל מניעה להציג את עדויותיהם בתצהירים וכזאת לא עשה התובע אשר בחר לזמנם בלא להגיש עדויות ראשיות בתצהירים מפי העדים קודם לכן. יש לציין, כי לא הובעה התנגדות לקבל העדות וההסתייגות מוצגת לעניין משקלה של כל עדות. בעניין זה יש לציין כי העדויות לעניין תאור הזירה ונתונים רלוונטיים לעניין התאונה כפי שנמסרו מפי העדים משתלבות ומתיישבות לא רק עם עדותו של נהג התובע אלא אף עם עדותו של הנתבע 1 עצמו. כך הוא לגבי הודאתו של הנתבע 1 כי נהג התובע נכנס לצומת במהירות איטית, שלא כפי שמנסים הנתבעים לטעון בסיכומיהם כי התפרץ לצומת במהירות גבוהה. תשומת הלב מופנית לכך שנהג התובע הגיע אל הצומת לפני שהתחלף האור ברמזור, לאחר פניית פרסה ונסיעה איטית במעלה אחר משאית קלה, מרחק של כ-60 מ' מן הצומת. אשר על כן, דין התביעה מבחינת "האחריות" להתקבל. לעניין טענת הרשלנות התורמת - הרי שעל פי גרסת הנתבע 1 הוא נהג את משאיתו במהירות של כ-70 קמ"ש כאשר המרחק בינו לבין הצומת היה כ-400 מ' בכביש שבו השיפוע עולה. במרחק של כ-200 מ' לפני הצומת ובכביש מישורי האט את מהירות רכבו והבחין ברכבו של נהג התובע היוצא אל הצומת במהירות איטית ממרחק של כ-150 מ'. מרחק העצירה של הנתבע 1 עפ"י נתונים אלה הינו כ-35 מ' ובכל מקרה מרחק של 150 מ' די בו והותר על מנת לבלום בביטחה. במהירות של 70-60 קמ"ש עוברת המשאית כ-16-19 מ' בשנייה. הטענה להפחתת הפיצוי בגין רשלנות תורמת נדחית. אשר לגזרת הנזק - בעניין הנזק הישיר שנגרם למשאית הוצגה חוו"ד מומחה מטעם התובע. השאלות אשר הציגו הנתבעים לדיון כנגד חוו"ד המומחה - שלילת ירידת ערך על סמך החלפת תא הנהג במקום תיקון וחישוב ירידת הערך משווי המשאית ללא הרם-סע, הינן שאלות בתחום השמאות ובעניין זה מצויה בתיק ביהמ"ש רק חוות דעתו של השמאי מטעם התובע ועדותו של השמאי בביהמ"ש. עדותו לא נסתרה ואין לקפח את התובע בהקשר תא הנהג לעניין ירידת הערך ואשר על כן, מתקבלת עמדתו של התובע לעניין ירידת הערך כנטען. לעניין אובדן הכנסות בתקופת ימי השבתה: טענות הנתבעים כנגד דרישת התובע לפיצוי כפי שהוצגה, מעוגנות בחומר הראיות. התובע טוען, כי בתקופת ההשבתה של המשאית הוא נעזר בשירותיו של קבלן חיצוני אשר קיבל את התמורה המגיעה לו. דא עקא, כי התובע לא העיד את אותו קבלן חיצוני ולא הציג גם ראיות מספיקות לגבי ההתחשבנות שבינו לבין אותו קבלן. לא התרשמתי מחוות הדעת החשבונית שהוצגה כמבטאת את אובדן ההכנסות הנטען ע"י התובע. אני מוצא את השגות הנתבעת לעניין תחשיב ערך יום עבודה כבעלות בסיס לפיצוי ובין שני הנתונים שהוצגו, דהיינו זה ע"י התובע וזה ע"י הנתבעת, אני סבור שהצגת ערך יום עבודה ע"י הנתבעת ראלי יותר ומכל מקום, התובע שעליו הנטל, לא הביא ראיות מספיקות כי המדובר בסכום גבוה יותר. אני מעמיד אפוא את יום הערך של עבודת משאית בסכום של 600 ₪ בלבד. לעניין משך הזמן שבו הושבתה המשאית: כזכור, לא הוצגה חוות דעת שמאית התומכת במשך זמן התיקון הנטען. את התארכות זמן התיקון יש לזקוף דווקא לחובתו של התובע, אשר החליט להחליף את תא הנהג במקום לבצע תיקון. ניתן למצוא אינדיקציה לפרק הזמן הדרוש לתיקון להבדיל מהחלפת תא הנהג בעדות התובע עצמו לעניין התקופה אשר חלפה עד למועד החלטתו להחליף את תא הנהג ולא לתקנו. מפנה בעניין זה לפרוטוקול ביהמ"ש מיום 23.12.11 בעדותו של התובע עצמו בהקשר זה. אני סבור אפוא שפיצוי גלובאלי המבוסס על כ- 17 ימי תיקון ראלי לגמרי ואני אעמיד אפוא את הפיצוי בגין השבתת המשאית על סך של 10,000 ₪ בלבד. אשר על כן, ראשי הנזק לפיצוי הינם אפוא כדלקמן: ירידת ערך למשאית לאחר תיקון - 31,000 ₪. השתתפות עצמית - 6,000 ₪. ערך כינון - 5,981 ₪. שכ"ט שמאי - 874 ₪. נזק כתוצאה מהשבתת המשאית (17 יום על פי 600 ₪ ליום) - 10,000 ₪ גלובאלי. לא מצאתי הצדקה לפיצוי בגין ראשי נזק נוספים, כמו עוגמת נפש או תת ביטוח. סה"כ הפיצוי הינו 53,855 ₪, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום קרות אירוע התאונה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת הוצאות משפט הכוללות אגרות בימ"ש ששולמו, שכ"ט עדים ככל ששולמו להם ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11,500 ₪. הנתבעים ישלמו לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. משאיתרכבתאונת משאיתנזקי רכוש