להלן פסק דין בסוגיית פגיעה בכבוד עובד: פ ס ק ד י ן 1. לפני תביעתה של ד"ר (להלן:"התובעת") לפיצוי בגין פגיעה בכבודה, בחופש העיסוק שלה, בשמה הטוב ובמעמדה המקצועי ובגין עוגמת נפש. מלכתחילה כללה התביעה סעד נוסף למתן צו עשה לביטול השעית התובעת מעבודתה. סכום הפיצוי בכתב התביעה הועמד על 2,000,000 ₪. בדיון שהתקיים ביום 18/1/2007 הודיעה ב"כ התובעת כי התובעת פוטרה ולפיכך הסעד להשיבה לאותו תפקיד הפך תיאורטי ולפיכך התבקש בית הדין למחקו עוד באותה ישיבה תוקן כתב התביעה כך שסכום הפיצוי הועמד על 800,000 ₪ . עוד יש לציין כי נגד התובעת לא נפתחו מעולם הליכי השעיה כמשמעותם בדין, והעתירה המקורית, כפי שיפורט בהמשך היתה לספק לתובעת שהינה רופאת שיניים, עבודה בתחום מומחיותה ודהיינו לאפשר לה לבצע טיפולי שיניים. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות - א. התובעת הינה רופאת שיניים, אשר עלתה לישראל בשנת 1988 ומשנת 1991 היא עבדה בעירית תל-אביב (להלן: "הנתבעת") באגף לבריאות הציבור במחלקת בריאות השן, בהיקף של 50% משרה. בפועל עבדה התובעת במרפאת השיניים הנותנת שירותי בריאות השן לתלמידי בתי הספר (להלן:"המרפאה"). ב. במקביל לעיסוקה של התובעת כרופאת שיניים אצל הנתבעת, ניהלה התובעת מרפאת שיניים פרטית. ג. בחודש 7/93 הועלתה התובעת בדרגה לפי דירוג רופאים (04) בתחולה מיום 1/7/1993. ד. ביום 11/1/1994 קיבלה התובעת הודעה כי אושרה כעובדת קבועה בעיריה החל מיום 1/2/1994. ה. בשנת 1995 מונה מנהל חדש למרפאה במקום פרופ' פרידמן אשר פרש, והוא ד"ר ריזפלד. ו. ביום 26/3/1995 פנה ד"ר ריזפלד אל התובעת בכתב (נספח א' לכתב ההגנה) בקשר עם תלונה של מטופלת בעקבותיה ננזפה על ידו. ז. ביום 24/8/1995 פנה ד"ר ריזפלד אל התובעת במכתב נוסף (נספח ב' לכתב ההגנה) בקשר לתלונה נוספת. ד"ר ריזפלד סיים את מכתבו במילים: "עקב האמור לעיל אני נאלץ שוב (ראי מכתבי אליך מיום 26/3/1995) להעיר ולנזוף בך על הכל; אי הבנתך הבסיסית ביחסי רופא מתרפא על כל השלכותיה גורמת לי להרהר באשר להמשך העסקתך במסגרתנו". ח. ד"ר ריזפלד סירב להמליץ על קידומה של התובעת בדרגה לאור חוסר מקצועיות ואי התייחסות להערות קודמות. (נספחים ג' ד' ה' לכתב ההגנה). ט. התובעת לא קודמה בדרגה למעט הקידום בשנת 1993. י. ביום 20/9/2000 הועברו כרטיסי מטופלים של התובעת לקבלת חוות דעת של פרופ' סרנת, ראש המחלקה לרפואת שיניים לילדים באוניברסיטת תל-אביב. הצדדים חלוקים לגבי הסכמת התובעת לפעולה זו ובקשר לפגיעה שיש בפעולה זו בסודיות וזכויות המטופלים. הליקויים אשר נמצאו על ידי פרופ' סרנת מפורטים במכתבו מיום 30/11/2000 (נספח ח' לכתב ההגנה). יא. ביום 28/3/2000 פנה ד"ר ריזפלד לתובעת (נספח ו' לכתב ההגנה) אשר התבקשה להעביר אליו כל תכנית טיפול שביצעה וכן להעביר אליו בגמר הטיפול את כל החומר. יב. ביום 24/1/2001 העביר ד"ר ריזפלד לתובעת הנחיות לבקרה מקצועית על עבודתה (נספח י' לכתב ההגנה). יג. לאחר מספר חודשים קיבלה התובעת הודעה, לטענתה באמצעות הסייעת הראשית, גב' טוריטה לפיה לא תקבל עוד מטופלים לטיפולה ולא תישלח לביצוע בדיקות שיניים לתלמידי בית הספר. יד. ביום 3/9/2001 כתבה התובעת באמצעות בא כוחה מכתב למר פרידמן במינהל לשירותים חברתיים ולד"ר נחמה, מנהל האגף לבריאות הציבור בנתבעת (נספח לכתב התביעה) בו דרשה להחזירה למסלול התקין של העבודה לרבות ביצוע בדיקות בבתי ספר וטיפול במטופלים. התובעת נענתה ביום 22/9/2001 על ידי עו"ד ברכה סמו (להלן:"תשובת העיריה") במכתב מפורטים לקויים מקצועיים בעבודתה של התובעת תוך שניתנו לה ע"י הנתבעת, לטענתה, הנחיות מקצועיות מפורטות שלא מולאו. תשובת העיריה מסתיימת: "בסופו של דבר ומתוך האחריות הרבה המוטלת על האגף לבריאות הציבור ליתן שירות טוב ומעולה למטופליה כדי שלא ייפגעו תלמידים, הוחלט שלא להפנות למרשתך מטופלים וזאת מבלי לפגוע בתנאי שכרה. תשומת לבך מופנית לכך כי מרשתך זכאית לשכר דרגתה ולכל התוספות הקבועות הקשורות בה ואיננה זכאית לתוספת מותנית תהיה אשר תהיה ככל שלא מתמלאים התנאים לקבלתה". טו' בשנת 2003 פרש ד"ר ריזפלד מעבודתו אצל הנתבעת, ובמקומו מונתה בסוף שנת 2003 כמנהלת המרפאה ד"ר אדוט. ד"ר אדוט החליטה לתת לתובעת הזדמנות נוספת לטפל במטופלים תוך פיקוח ומעקב צמוד על עבודתה באופן שבתחילה תבצע טיפולים יום בשבוע ובשאר הימים בדיקות בבית הספר. טז' ביום 25/2/2004 התקיימה פגישה בנוכחות התובעת, ד"ר אדוט וד"ר נחמה בה נמסרו לתובעת הליקויים שנמצאו בעבודתה (נספח טו לכתב ההגנה) ובה הודיעה לה ד"ר אדוט כי נסיונה להשתלב במערכת נכשל וכי לא תוכל עוד ליתן טיפולים קליניים לתלמידים. לגירסת הנתבעת המכתב נספח טו נמסר לתובעת בטרם הפגישה. יז' החל ממועד זה שוב לא אפשרה הנתבעת לתובעת לעסוק במקצוע אם כי שכרה המשיך להשתלם. יח' ביום 21/7/2004 נמסר לתובעת על ידי ד"ר נחמה כי יוחל בהליך להפסקת עבודתה, ואכן עבודת התובעת הופסקה. 3. טענות התובעת - א. התובעת בעלת ותק של 30 שנה כרופאת שיניים, סיימה את לימודי רפואת השיניים בהצטיינות בחו"ל בשנת 1977, ומנהלת במקביל לעבודתה בנתבעת מרפאה פרטית. התובעת העניקה לאלפי מטופלים טיפולי שיניים רבים ומגוונים, קיבלה מכתבי הוקרה רבים ומעולם לא הוגשה נגדה כל תלונה במשרד הבריאות בגין טיפוליה, או כל תביעה כספית או נזיקית בגין טיפולים. ב. בשנים 1991 ועד 1995, הממונה הישיר על התובעת ומנהל המרפאה היה פרופ' פרידמן אשר המליץ על קידומה בדרגה ועל קבלת קביעות. גם ד"ר נחמה העיד כי בשנים אלו לא היו כל בעיות עם התובעת. ג. תפקודה של התובעת לא השתנה עם הגעתו של ד"ר ריזפלד. השינוי חל עם הגעת הממונים החדשים. ד. כשהגיע ד"ר ריזפלד נפסקה כל תקשורת ישירה בינו לבין התובעת והתקשורת נערכה באמצעות פתקים ותרשומות אשר הכילו הערות משפילות ופוגעניות. כך גם בקשר להנחיות לבקרה מקצועית אשר חוברו במיוחד עבורה (נספח י' לכתב ההגנה). ה. ד"ר ריזפלד נתן לתובעת את התחושה כי היא נמצאת תחת זכוכית מגדלת, הקשיב לשיחותיה עם מטופלים, הזמין בשנת 2000 רופאי שיניים לחדרו כדי לדון אתם בטיפולים אשר העניקה התובעת ובשנת 2000 הורה לד"ר נחמה ליטול רשומות רפואיות של התובעת כדי להעבירם לחוות דעתו של פרופ' סרנת. התנהגות זו הינה בניגוד לחוק זכויות החולה, חוק הגנת הפרטיות ועבירה בניגוד לסעיף 496 לחוק העונשין. ו. הוראת ד"ר ריזפלד בשנת 2001 לא להעביר לתובעת יותר מטופלים פגעה בזכותה הבסיסית לעסוק במקצועה כרופאת שיניים. התובעת נאלצה להגיע כל יום לעבודה מבלי לבצע כל עבודה כשהיא מלאת בושה וכלימה. ז. גם רופאי השיניים במרפאה היו ערים לעול, שנגרם לתובעת והגישו תלונה כנגד ד"ר ריזפלד - היא ת/1. ח. גם כאשר הגיעה ד"ר אדוט לא היה לתובעת סיכוי להשתלב באמת ובתמים בעבודה שכן ד"ר אדוט עיינה בתיקי המטופלים של התובעת וגיבשה עמדתה כי קיימת אי התאמה מקצועית של התובעת לעבודה. לפיכך גם הסכימה לשלבה תוך פיקוח ומעקב צמוד שלה. ואכן לאחר תקופה קצרה ביותר של חודש וחצי, או חודשיים וחצי לפי עדות ד"ר אדוט הודע לתובעת כי אין בכוונת הנתבעת להפנות אליה מטופלים. ט. ד"ר אדוט השפילה את התובעת בכך שהטילה עליה מטלות שוליות ומבזות כגון סידור קלסרים, זימון תורים עם רופאי שיניים אחרים והכנת חדרי טיפולים עבור רופאי שיניים אחרים. ד"ר אדוט טענה בפני התובעת כי ביצוע עבודות אלה הוא תנאי לשילובה בעבודה. כמו כן נהגה התובעת לשבת במטבח ולא ניתן לה חדר טיפולים משלה. על הנתבעת אשר סברה כי תפקודה של התובעת לקוי היה לפטר את התובעת עוד בשנת 1995 ולא לבזות אותה במשך תקופה כה ארוכה. הנתבעת רצתה לגרום לתובעת להתפטר ולכן גם אימה עליה כי תעביר את תיקי מטופליה למשרד הבריאות. יא. לתובעת היתה זכות בסיסית וחוקתית שתסופק לה עבודה בפועל כרופאת שיניים. זכות זו מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובחוק יסוד : חופש העסוק. יב. הזכות הבסיסית של עובד לקבל ממעבידו פיצוי בגין עוגמת נפש במקרים שבהם הוכח כי המעביד זלזל בעובד, פעל בחוסר תום לב או בשיקולים זרים הוכרה בפסיקה. יג. לענין גובה הפיצוי מתבקש בית הדין להתחשב בכך שמדובר בהתנהגות פוגענית שנמשכה 10 שנים, שמדובר בהפרת זכויות יסוד חקיקתיות ובעוצמת הפגיעה. התובעת הושמה ללעג ולביזוי בפני מטופליה וחבריה לעבודה, נפגע שמה הטוב כאדם וכרופאה, וכן המניטין שלה. 4. טענות הנתבעת - א. ד"ר ריזפלד מנהל המרפאה ערך בדיקות מדגמיות של כרטיסי מטופלים בקרב כל רופאי המרפאה על מנת להבטיח מתן שירות מקצועי ואיכותי למטופלים. ההערות באשר לליקויים הומצאו לתובעת החל משנת 1995. ב. התובעת דחתה את הערות ד"ר ריזפלד לשיפור וייעול. ג. תיק מטופלי התובעת הועברו בהסכמתה המלאה של התובעת ושל מנהל המחלקה לחוות דעתו של פרופ' סרנת אשר ביקש את התיחסותו של ד"ר גורדון שהינו רופא שיניים מחוזי של מחוז חיפה. בהתאם לחוות דעתו של פרופ' סרנת נתגלו ליקויים רבים באבחנות רפואיות, תוכניות טיפול, טיפול רפואי ובנושא ההדרכה. למרות זאת ביקש ד"ר נחמה מד"ר ריזפלד לחזור ולהשקיע בהדרכת התובעת ואכן ד"ר ריזפלד הנחה את התובעת באופן אישי כדי לתת לה אפשרות להוכיח שיפור בתפקוד. ד. משדרישותיו של ד"ר ריזפלד לא נענו והתובעת דחתה את ההצעות החליטו הגורמים המקצועיים כי רמתה המקצועית אינה עומדת באמות המידה המקובלות ברפואת השיניים לתלמידים, ומתוך שיקולים עניניים ומקצועיים של טובת הילדים הפסיקו להפנות אליה תלמידים. ה. פעולותיה של הנתבעת היו בתום לב ומטעמים עניניים. התובעת לא הוכיחה התנכלות והשפלה. אין לראות בהערות מקצועיות השפלה וביזוי. התובעת גם לא הוכיחה כל סיבה קונקרטית להתנכלות לכאורה של ד"ר ריזפלד וד"ר אדוט ובחקירתה הנגדית "נזכרה" פתאום להאשים את ד"ר נחמה. ו. הביקורת המקצועית נעשתה על עבודתם של כל הרופאים במרפאה ולא רק על עבודת התובעת. אלא שהתובעת לא שינתה מדפוסי עבודתה הפגומים ולא שיפרה את תפקודה. ז. גם ד"ר אדוט נהגה בתובעת בהגינות, ובאשר לטענת התובעת כי הוטלו עליה עבודות מינהליות הרי שבעבודות אלה עסקו כל הרופאים. ד"ר אדוט הודתה כי באותה תקופה המרפאה היתה בתהליך של רה ארגון ושיפוצים ותשעת הרופאים נאלצו ליתן טיפולי שיניים בחמישה חדרים זמינים בשיטת "הכסא החם". המטבח שבו טענה התובעת כי נאלצה לשהות שימש כחדר מנוחה לצוות. ח. התובעת לא פיצלה את סכום הפיצויים לראשי נזק וביקשה לפסוק לה סעדים מתחום דיני הנזיקים (פגיעה בשם הטוב ובמעמד המקצועי). לבית דין זה אין סמכות ענינית לדון בהם. ט. הנתבעת הפעילה בעניינה של התובעת את הפררוגטיבה הנתונה לה כמעביד בתום לב וממניעים עניניים, כאשר כל אותה תקופה שכרה לא נפגע. י. יש לדחות את טענות התובעת הנוגעות לפגיעה בחופש העיסוק שכן הנתבעת לא הגבילה את חופש העיסוק של התובעת והיא אף המשיכה לעבוד כרופאת שיניים במרפאתה הפרטית במקביל לעבודתה בנתבעת. יא. לתובעת לא נגרמה עוגמת נפש המקנה לה פיצויים והיא אינה זכאית לפיצויים בשל העובדה ששכרה שולם לה בכל תקופת עבודתה בעיריה. 5. דיון והכרעה - נקדים ונאמר כי לא הוכח בפנינו כי החלטת הנתבעת לפיה כישוריה המקצועיים של התובעת פחותים מהרמה הנדרשת התקבלה שלא בתום לב או משיקולים זרים, אך יחד עם זאת אין בקביעה זו כדי להכריע את גורלה של התביעה. כלל הוא כי אין בית הדין יתערב בהחלטת המעסיק הנוגעת לכישוריו המקצועיים של העובד, כל עוד לא הוכח כאמור כי מדובר בהערכה המבוססת על שיקולים זרים או שלא בתום לב. כאמור התובעת לא השכילה להוכיח זאת ומאידך הנתבעת הוכיחה כי מדובר בהערכות המבוססות על חוות דעת מקצועיות. 6. התובעת החלה לעבוד בנתבעת בשנת 1991 ואכן עד שנת 1995 לא היו נגדה תלונות והיא אף קודמה בדרגה והפכה לעובדת קבועה, כל אלה בעקבות המלצת מנהל המרפאה פרופ' פרידמן. התלונות נגד כישוריה ומקצועיותה של התובעת החלו בשנת 1995 מעת מינויו של ד"ר ריזפלד כמנהל המרפאה. התובעת הודתה כי ד"ר ריזפלד ערך ביקורות על עבודתם של כל הרופאים ולא ידעה לומר מדוע היא "זכתה" לביקורת נוקבת יותר. משנת 1995 מביע ד"ר ריזפלד בפני התובעת את חוסר שביעות רצונו במכתבים נספחים א' ו-ב' לכתב ההגנה. יש לציין כי מכתבים אלה אינם בעקבות ביקורת של ד"ר ריזפלד אלא בעקבות תלונות קונקרטיות של מטופלים כעולה מתוך המכתבים. אמנם משנת 1995 ועד שנת 2000 לא הומצאו לנו תלונות נוספות בכתב, אך התובעת לא הכחישה כי ד"ר ריזפלד נהג להעיר לה. עובדה זו מוצאת את ביטויה גם בסירובו של ד"ר ריזפלד להמליץ על העלת התובעת בדרגה לאור חוסר המקצועיות והתעלמותה מהערות. הדבר מוצא את ביטויו במכתבים משנת 1996 ו-1998 נספחים ג' ד' ה' לכתב ההגנה. כמו כן הומצאה חוות דעת של פרופ' סרנת ביחס לתיקי מטופלים של התובעת. חוות דעת זו מפרטת גם כן ליקויים בעבודתה. אין לנו צורך להכנס לשאלות שמעלה התובעת בדבר פגיעה בזכויות חולה ובפרטיות הכרוכות בהוצאת התיקים הנ"ל, נאמר רק כי התרשמנו מעדותו של ד"ר נחמה כי אכן מסקנת הנתבעת לגבי הערכת המקצועיות של התובעת נעשתה כדין ולא משיקולים זרים. העובדה כי בתקופה שעד שנת 1995 לא התקבלו תלונות, או כי לא נמצאו תלונות במשרד הבריאות אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. 7. אלא שמכאן עלינו לבחון את ההחלטה אשר התקבלה בעקבות מסקנה זו, ודהיינו ההחלטה בשנת 2001 להפסיק להעביר לתובעת מטופלים וכמו כן להפסיק לאפשר לה לבדוק תלמידים בבתי הספר. נקדים ונאמר כי אכן על הנתבעת כמי שאמונה על בריאות השן של התלמידים מוטלת החובה לפקח כי מדובר בשירות מקצועי וכי לא תהיה פגיעה כשלהי במטופלים. לפיכך משהגיעה למסקנה כי כישורי התובעת אינם מספיקים וכי קיים חשש לפגיעה במטופלים היתה עליה חובה (ולא רק זכות ניהולית) לפעול להפסקת עבודת התובעת. החלטת הנתבעת להפסיק להעביר לתובעת מטופלים אינה סבירה ויש בה כדי לפגוע בכבודה של התובעת ולגרום לה לעוגמת נפש. 8. בבסיס חוזה העבודה של התובעת כרופאת שיניים שני צדדים, האחד התובעת כרופאת שיניים נשכרה לעבוד במקצועה כרופאת שיניים והאחר תשלום שכר תמורת עבודה זו. "עובד אינו פיגורת משחק על לוח השחמט. עובד הוא בשר ודם, הוא צד לחוזה עבודה, הוא נשכר לביצוע תפקידיו בשירות המעסיק. כמו למעסיק כך גם לעובד, יש אינטרסים הן כעובד והן כאדם. העובד מעמיד את כישוריו, ידיעותיו ומיומנויותיו לרשות המעסיק וקיים לו אינטרס שהמעסיק יעשה שימוש בכל אלה. לעובד קיים אינטרס לממש את יכולתיו המקצועיות והאישיות ובתוך כך גם לממש את עצמו כאדם. [ראו אלישבע ברק, אילוצים כלכליים של המעביד מול זכות העובד לעבוד - האזון הראוי. ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן עמ' 209 בעמ' 219 ואילך]. מעבר לכך קיים לעובד אינטרס לגטימי שהתנהגות המעסיק כלפיו והחלטות המתקבלות בעניינו, יעשו בתום לב ובדרך מקובלת, כמרכיב מחייב בחוזה העבודה [סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי]). כך, זכאי כל עובד שהמעסיק ינהג כלפיו בהגינות, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובכל מידה הראויה לשרור ביחסים בין שני הצדדים לחוזה עבודה". [כבוד השופט צור בע"ע 674/05 אהרון ויזור נ' מ"י]. תשלום השכר אינו חזות הכל, ואין להשלים עם דרכו של מעביד המחליט, אף עם משיקולים עניניים ונכונים, כי יש להפסיק לספק עבודה לעובד מקצועי גם אם תוך כדי המשך תשלום שכרו. יש לציין כי מדובר בגוף ציבורי, בהחלטה שלא היתה מוגבלת בזמן, תוך שהמעביד מותר לחלוטין על עבודת העובד אך אינו מותר על הופעתו בפועל במקום העבודה. אמנם אין לטעמנו כטענת התובעת עניין עם פגיעה בחופש העיסוק שכן חופש העיסוק אין עניינו אכיפה על מעסיק להעסיק עובד בתפקיד זה או אחר אך קיימת פגיעה בכבודה של התובעת וגרימה של עוגמת נפש. 9. בטרם נבוא להערכת הפיצוי במקרה זה יש להתייחס לטענות נוספות של התובעת לפיהן יש בפעולות נוספות של הנתבעת כדי לפגוע בה, ולגרום לה עוגמת נפש. טוענת התובעת כי ד"ר ריזפלד נהג לתקשר איתה באמצעות פתקים פוגעניים, כי ההנחיות אשר כתב לבקרה על עבודתה הינם פוגעים באופן מיוחד לאור הותק והמקצועיות שלה, כך גם העובדה כי ערך לגבי תיקי מטופליה "table clinic" מבלי לשתף אותה, וכך גם התנהגותה של ד"ר אדוט אשר הורתה לה לבצע פעולות מנהלתיות, הורתה לה לשבת במטבח המרפאה ולבצע טיפולי שיניים בחדרים מזדמנים ללא שהיתה יכולה לבדוק את תקינותם של המכשירים וללא שהיתה לה סייעת קבועה. נקדים ונאמר כי התובעת לא הוכיחה כי פעולותיה של הנתבעת חרגו מהפררוגטיבה הניהולית מביקורת עניינית ומצרכי המרפאה. העיד בפנינו ד"ר נחמה כי היו ספקות מאד משמעותיים במשך תקופה לא קצרה לגבי איכות עבודתה של התובעת. כן העיד כי ד"ר ריזפלד בדק אתת כל רופאי השיניים בצורה מאד יסודית והעיר הערות. אכן מודה ד"ר נחמה כי ההנחיות אשר הוציא ד"ר ריזפלד בקשר לתובעת הן חריגות אך טען כי גם המקרה של התובעת היה חריג, ולפיכך יש לבחון הנחיות אלו לאור נסיבות המקרה. מדובר בתובעת אשר קיימות נגדה תלונות במשך ארבע-חמש שנים. התרשמנו כי התנהלו איתה שיחות ענייניות וכי לא חל כל שיפור ביכולת המקצועית, לפי ראותה העניינית של הנתבעת. גם ב-ת/1 שהוא מכתב בשם רופאי השיניים המביע התמרמרות כנגד ה- table clinic שערך ד"ר ריזפלד בנושאי תוכנית הטיפול של התובעת אין כדי ללמד על כך כי התנהגות הנתבעת ומסקנותיה היו משיקולים זרים. מהמשפט המסיים את ת/1 עולה כי לרופאים במרפאה היו בעיות נוספות המעיקות עליהם וכי ה- table clinic היה רק trigger למשלוח המכתב. אך גם אם היו לרופאי המרפאה תלונות כאלה ואחרות כנגד ד"ר ריזפלד אשר נובעות כנראה גם מאישיותו המיוחדת לו, אין בכך כדי להוכיח כי החלטות הנתבעת לא היו עניניות וסבירות. עוד יש לציין כי העידה בפנינו ד"ר אדוט ועשתה עלינו רושם מהימן כמי שבחנה את עבודת התובעת במקצועיות ובאופן ענייני. מאחר וד"ר אדוט הגיעה למרפאה אחרי שהאחראי הקודם , החליט שלא להעביר לתובעת מטופלים, אין לומר כי החלטתה להעביר לתובעת מטופלים תחת פיקוחה הינה בלתי סבירה. כמו כן התרשמנו כי לא הוטלו על התובעת תפקידים מנהלתיים אשר לא הוטלו על רופאים אחרים. העובדה כי התובעת נאלצה לשבת במטבח אשר היה חדר מנוחה הובהרה לאור העדות שלא הוכחשה כי באותה עת המרפאה היתה בשיפוצים ולכן העבודה היתה בשיטת "הכסא החם". התובעת טוענת כי התנכלו לה בכך שהורו לה לערוך טיפולים מבלי שיכולה היתה לבחון מראש את התאמת החדר והציוד ואף היה מקרה בו התברר כי הציוד אינו תקין. לא התרשמנו מעדות התובעת כי מדובר בהספקת ציוד לא תקין ואם ארעה תקלה כזו או אחרת, אין לקבוע כי הדבר נבע מתוך רצון לפגוע בתובעת וכי היה מכוון כלפיה. 10. לפיכך השאלה הנותרה להכרעה הינה מהו הפיצוי ההולם שיש להעניק לתובעת בגין העובדה שהנתבעת אשר סברה כי כישוריה פחותים מהרמה הנדרשת כדי להעניק טיפולי שיניים החליטה להפסיק להעביר לה מטופלים תחת נקיטת הליכי הפסקת עבודה, כפי שנעשה בפועל בשנת 2004. אנו חוזרים ומדגישים כי בנסיבות שנוצרו אין מקום להתערב במסקנת הנתבעת בדבר כישורי התובעת אלא שההחלטה בעקבות מסקנה זו הינה בלתי סבירה. התובעת לאחר תיקון כתב התביעה עתרה לתשלום פיצוי בסך של 800,000 ₪. נקדים ונאמר כי מדובר בסכום מוגזם ומופרך. הנתבעת טענה כי מאחר והסכום מתייחס לפיצויים גם בגין עילות נזיקיות אשר בית דין זה נעדר סמכות ענינית לדון בהם יש לדחות את התביעה על הסף. אין בידינו לקבל טענה זו משהתביעה הינה גם לפיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בכבוד וממילא עסקינן בפיצוי שהערכתו מצויה בשיקול דעתו של בית הדין. 11. בדב"ע נא/21-4 הסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' תכנון המים לישראל בע"מ פד"ע כג' 3 התעוררה שאלה דומה והיא: האם מעביד אשר אינו מתכוון לנתק את יחסי העבודה בינו לבין העובד, רשאי להורות לעובד שלא להופיע לעבודה תוך תשלום שכרו המלא. אמנם קיימת אבחנה מהותית בין ענייננו לאותו מקרה. בדב"ע נא/21-4 הנ"ל מדובר היה על החלטה במסגרת תכנית הבראה להורות לעובדים מסויימים שלא להופיע לעבודה וכי המעבידה תמשיך לשלם להם שכר, בניגוד לעניננו בו מדובר על החלטה אינדיוידואלית המתייחסת לתובעת ונובעת מהחלטה בקשר עם כישוריה. אבחנה נוספת היא כי בדב"ע 21-4 מדובר על בקשה לאכיפת אספקת עבודה בפועל לעומת עניננו בו השאלה היחידה שנותרה הינה פיצוי כספי בלבד. סגן הנשיא (כתוארו אז) אדלר מפרט את השיקולים הנוגעים לאכיפה. הגם שבעניננו מדובר בפיצוי כספי יש מקום לשיקולים גם בפסיקת הפיצוי הכספי, ואלה הם השיקולים: האם ניתוק העובד ממקום העבודה יפגע בזכות כספית של העובד; האם הניתוק יפגע במעמדו המקצועי ויכולתו למצוא עבודה בעתיד, או יפגע ברמתו המקצועית; האם אי מתן עבודה יפגע בכבודו של העובד; האם התנהגות המעביד נעשתה בתום לב, מהי עמדת הארגון היציג; האם ההחלטה לנתק את העובד הינה לתקופה קצובה או שהיא מוגבלת בזמן. בעניננו יש להוסיף גם שיקולים נוספים ורבי משמעות והם תגובת התובעת להחלטת המעביד להפסיק לספק לה עבודה, והעובדה כי בניגוד לדב"ע נא/21-4 הנ"ל שם הורו לעובדים לא להופיע לעבודה, בענייננו הגיעה התובעת לעבודה באופן סדיר וישבה ללא מעש. 12. בטרם נישם שיקולים אלה על ענייננו נקדים ונאמר כי נקודת המוצא הינה כי בכל מקרה של הפסקת עבודה שהוא ההליך הראוי בהתאם למסקנת הנתבעת באשר לכישורי התובעת, כרוך הדבר במידה של עוגמת נפש וצער לעובד. [דב"ע נג/2-11 יורי גורדון נ' משרד העבודה והרווחה] . כמו כן לא נעלמה מעינינו ההלכה כי פיצוי בגין עוגמת נפש נפסק במקרים חריגים ומיוחדים, אלא לטעמינו כפי שפורט מקרה זה בא בגדר מקרים אלה. 13. אשר לגובה הפיצוי - אכן כטענת הנתבעת התובעת קיבלה שכר מלא בכל התקופה בה לא הועברו אליה מטופלים. הנתבעת מבקשת להסתמך על הנאמר בע"ע 674/05 הנ"ל לפיה אין לפצות עובד אשר שכרו שולם לו מבלי שעבד בפיצויים בגין עוגמת נפש. אלא שבע"ע 674/05 היה זה העובד אשר לא הסכים עם ניודו לתפקיד אחר והוא שהחליט שלא לבצע את עבודתו ולמרות זאת שולם לו השכר. שונים הם פני הדברים בעניננו. הגם שהתובעת לא הוכיחה כי הפסקת העבודה עם המטופלים גרמה לה לנזק כספי, אין ספק כי מניעת עבודה קלינית מרופאה מנתק אותה ממעגל העבודה, פוגע ברמתה המקצועית ויקשה עליה למצוא עבודה בעתיד. לענין זה אין רלבנטיות לעובדה כי התובעת ניהלה במקביל מרפאה פרטית. עוד יש להדגיש כאמור כי מדובר בהחלטה שלא היתה מוגבלת בזמן. אין לקבל את טענת הנתבעת לגבי הקושי בפרוצידורה של פיטורי עובד קבוע כיוון שלא נטען כי לפני 2004 נעשה נסיון להתחיל בהליך של הפסקת עבודה. כמו כן לא הובהרה עמדתו של ד"ר נחמה לפיה בשנת 2004 בשלו התנאים לתחילתו של ההליך, ומה הסיבה שלא בשלו לפני כן. מאידך לטעמנו במסגרת השיקולים לגובה הפיצוי יש להביא בחשבון גם את תגובתה של התובעת להפסקת ההליך. ביום 3/9/2001 פנה ב"כ התובעת אל הנתבעת במכתב בו הוא מבקש להורות על החזרתה המידית של התובעת למסלול תקין של עבודה (נספח לכתב התביעה). התובעת נענתה ביום 22/10/2001 ומאז לא נעשה כל פניה בכתב ולא נפתח כל הליך. וזאת עד ליום 21/3/2004 לאחר הודעתם של ד"ר אדוט וד"ר נחמה על הפסקה נוספת במטופלים, שאז פנתה שוב באמצעות עו"ד לפושין. החל ממועד זה מצויות פניות נוספות. עיננו הרואות כי במשך מעל שנתיים הגיעה התובעת למקום העבודה לא הועברו אליה מטופלים תוך ששכרה המשיך להשתלם והיא לא פנתה בהליך כלשהו לשינוי המצב. 14. התובעת מוסיפה וטוענת כי בקביעת גובה הפיצוי אין להתחשב בגובה השכר. מוכנים אנו מחד להניח כי אכן עוגמת נפש הנגרמת לעובד אינה פונקציה של גובה שכרו אך היא בהחלט פונקציה של סוג הפגיעה ביחס לתפקידו ותלויה בהיקף עבודתו, במקרה זה 50%. יש גם להערכתנו להקיש מהרציונל מאחורי הפיצויים שנקבעו בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 וחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ה-1998 והוא פיצוי על נזק ופיצוי עונשי [דב"ע נו/3-129 שרון פלוטבקין נ' אחים אייזנברג פד"ע לג 481]. רציונל זה מתקיים גם בעניננו. מששקלנו את כל השיקולים החלטנו כי הפיצוי הראוי במקרה זה הוא 40,000 ₪ . 15. לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בגין פגיעה בכבודה ובגין עוגמת נפש בסך של 40,000 ₪. לאור "ניפוח" סכום התביעה, אשר השפיע מטבע הדברים על אופן התנהלותו של התיק , תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום. השפלה