דוגמא להחלטה בנושא סמכות עניינית של בית משפט בבקשת רשות להתגונן: הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, בה העלתה טענה בדבר חוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה. את טענתה נימקה הנתבעת כי ההזמנה אשר צורפה לכתב התביעה, כוללת הוראה לעניין מקום השיפוט, שקובעת כי מקום השיפוט יהיה בבית המשפט בתל אביב או בכל בית משפט אחר בארץ, לפי בחירת החברה. לשיטתה של הנתבעת, היא זו שעונה על הגדרת המילה "חברה" ולכן היא בוחרת שמקום השיפוט יהיה בבית המשפט באשדוד, אשר יש לו סמכות מקומית בהיותו מקום עסקיה של הנתבעת, ומקום יצירת ההתחייבות. התובעת הגיבה לבקשה וטענה, כי אין המדובר בתניית שיפוט ייחודית אלא תניית שיפוט מרחיבה אשר מקנה סמכות לבתי משפט אחרים במקביל לבית משפט השלום בתל אביב. ובאשר למשפט "ובכל מקום אחר בו תבחר החברה" הרי משפט זה רלוונטי כאשר הנתבעת רוצה להגיש תביעה נגד התובעת, ואין להסיק ממשפט זה, כי התובעת חייבת להגיש תביעה נגד הנתבעת רק במקום בו תבחר הנתבעת. הנתבעת השיבה לתגובה זו וחזרה על טענותיה תוך הדגשה כי מירב הזיקות ומאזן הנוחות נוטה לטוב בית משפט השלום באשדוד. לאחר עיון בבקשה, בתגובה, ובתשובה לתגובה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות ולהלן אנמק: 1. המתווה לבדיקת סמכות בית המשפט נקבע בתקנות 3,4,5 לתקנות. תקנה 5 לתקנות קובעת בזו הלשון: "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום, לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4 ". אם כן עלינו לבדוק אם קיים הסכם שיפוט ייחודי בין הצדדים. סעיף 18 "לתנאי מכר ואחריות", נרשם כדלקמן: " מקום השיפוט בקשר לכל הליך משפטי הנובע מהזמנה זו יהיה בתל אביב, או בכל מקום אחר בישראל שתבחר החברה ". מסעיף זה ניתן ללמוד כי הצדדים הסכימו ביניהם על מקום שיפוט ייחודי, ונוכח הסכמתם זו , יש מקום להורות על העברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב או לכלכ בית משפט אחר בארץ כפי שתקבע החברה, קרי הנתבעת". שכן מקום שקיים בין הצדדים תנית שיפוטי ייחודית אין להחיל הוראות תקנה 3 לתקנות, ואין זה רלבנטי אם אחת החלופות המנויות בתקנה או רובן מתקיימות בעניינינו. 2. חרף האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי הינה כי אין מקום להיעתר לבקשה, וכפי שאסביר להלן. מעיון בהסכם בין הצדדים ניתן ללמוד כי מדובר בחוזה אחיד ולכן תנית השיפוט אשר בתוכו הינה תניה מקפחת בהתאם לסעיף 4 (9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1983 (להלן: "החוק" ). סעיף 2 לחוק קובע מהו "חוזה אחיד" - "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם;" תנאי מקפח בחוזה אחיד? לפי החוק בית המשפט מוסמך לבטל או לשנות תנאי בחוזה אחיד, שיש בו, בשים לב למכלול תנאי החוזה והנסיבות האחרות, משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק, העלול להביא לידי קיפוח לקוחות. כב' הנשיא ברק קבע בפסק הדין בעניין קסטנבאום, מהו אותו "קיפוח" האמור בחוק: " 'קיפוח' - מהו? התיבה "קיפוח" עמומה היא. היא משקפת ערך חברתי שלילי אשר תוכנו המשפטי חייב להקבע על-פי תכליתה של הנורמה המשפטית המעוגנת בתיבה זו ... נראה לי כי תכליתו של חוק החוזים האחידים - כפי שהמאטריה בו הוא עוסק מצביעה - הינה למנוע חוסר הגינות ביחס החוזי הנובעת מכך שצד אחד לחוזה הוא הקובע את תנאיו בחוזים רבים ואינו מאפשר על כן משא ומתן ראוי ומתן ביטוי לרצונו של הלקוח. עמדה על כך השופטת בן-פורת בציינה כי מבחן הקיפוח "הוא מבחן ההגינות והסבירות" (ע"א 764/76 שמעוני נ. מפעלי רכב אשדוד (מ.ל.) בע"מ, פ"ד לא(122 ,113 (3). תנאי הוא מקפח אם יש בו הגנה על אינטרס (כלכלי או אחר) של ספק מעבר לנתפס כראוי בסוג זה של התקשרות. תנאי אינו מקפח אם הוא "נועד לשמור על האינטרס הלגיטימי והסביר של הספק" (השופט בן-פורת בע"א 764/76 הנ"ל, עמ' 122). חוסר ההגינות של התנאי המקפח הוא בהגנת היתר שהוא נותן לספק לעומת הלקוח, "המצוי במצב כוח נחות" (השופט ויתקון בע"א 285/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נ. נחמיאס, פ"ד כט(78 ,63 (1)) (ע"א 294/91 - חברה קדישא גחש"א "קהילת נ' ליונל אריה, פ"ד מו(2), 464 ,עמ' 527-528). בחינה מדוקדקת של ההסכם מעלה כי מדובר בחוזה אחיד, אשר תנית השיפוט בו הינה תניה מקפחת בהתאם לקבוע בסעיף 4(9) לחוק, שכן הוא מנצל את חוזקה של הנתבעת אל מול חולשת התובעת. בהסכם יש תנאים בלתי סבירים המעניקים זכויות לנתבעת שאין לתובעת, דוג' סעיף 21 לנספח " תנאי מכר ואחריות". בחינת הוראות ההסכם הרלוונטיות לאור חזקת הקיפוח הקבועה בס' 4 (9) לחוק, הובילתני למסקנה כי מדובר בתניה מקפחת. 3. בת"א (תל-אביב-יפו) 714188/07 - מירס תקשורת בע"מ נ' שמטל בינוי פרויקטים בע"מ . תק-של 2007(4), 2670 נסקרה ההלכה בעניין תנית שיפוט מקפחת בחוזה אחיד בצורה ממצה ונאמר: "השאלה, האם תנית שיפוט היא בגדר תניה מקפחת בחוזה אחיד, עלתה לדיון בפני בית המשפט העליון ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד נז(4) 473 (2003), וכבו' השופט א' ריבלין קבע, כי תנית שיפוט המפנה את התובעים, זכייני מפעל הפיס בדרום, לתבוע את מפעל הפיס בתל אביב ולא בבאר שבע, תקפה ואינה מקפחת לפי חוק החוזים האחידים. בית המשפט קבע, בין היתר, "כי התניה שבהסכם שבין המבקש לבין המשיבים אינה בלתי סבירה" (שם, עמ' 480; להלן - הלכת מפעל הפיס). השאלה נדונה שוב בבית המשפט העליון בע"א 10740/02 רחמים נ' ליגד השקעות ובנין בע"מ, פ"ד נח(1) 587 (2003). היועץ המשפטי לממשלה הגיש את עמדתו לבית המשפט העליון לפיה, תנית שיפוט הקובעת סמכות בלעדית לבתי המשפט בתל אביב בחוזה לבניה ולמכר דירה שנכרת בירושלים בין הצדדים, היא תנאי מקפח לפי חוק החוזים האחידים. בית המשפט העליון לא שוכנע מטיעוני המערערים ומטענות היועץ המשפטי לממשלה, כי יש לחזור ולעיין בצדקת הלכת מפעל הפיס וקבע, שאין מדובר בתניה מקפחת. ביום 1/6/04, תוקן סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים (ס"ח 1941, מיום 9.6.04, עמ' 389) ונוסחו כיום הוא כדלהלן: "(9)תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך". כפי שניתן לראות, המחוקק השמיט את המשפט "תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר" והוסף המשפט "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט". בדברי ההסבר להצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 2) (תניה בדבר מקום שיפוט), התשס"ב-2002 (הצ"ח 3135, 19.6.02, עמ' 662), נאמרו הדברים הבאים: "חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן - החוק) מאפשר לבית הדין לחוזים אחידים או לבית המשפט לבטל תנאים מקפחים בחוזה אחיד. אחד מהתנאים המקפחים יכול להיות תניה בדבר מקום שיפוט העלולה להקשות מאוד על האזרח לנהל את ריבו עם תאגיד גדול, מרובה סניפים. המציאות מלמדת שתאגידים גדולים (כגון חברות ביטוח או בנקים) קובעים לעיתים תניות בדבר מקום שיפוט המכבידות, למעשה, על הנגישות לערכאות של הלקוח הן מבחינת מעמדו כתובע והן מבחינת מעמדו כנתבע בכח. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חשובה ואף כזכות יסוד (ר' למשל ע"א 733/95 ארפל אלומניום נ' קליל תעשיות בע"מ בפס"ד של הש' חשין). כתובע - תנית שיפוט מגבילה את זכותו לבחור מבין החלופות שהדין מקים לו את החלופה הנוחה לו ומצמצמת את אפשרויותיו. כנתבע - התניה שוללת ממנו את הזכות לבקש העברת הדיון, ומונעת ממנו את האפשרות להוכיח כי מקום השיפוט הוא פורמאלי בלבד או שמקום אחר מתאים מבחינת מאזן הנוחיות. כאשר מדובר בחוזה אחיד, אין מקום לבחון תנית שיפוט במשקפי חופש ההתקשרות החוזי שכן ההנחה היא שבחוזה אחיד אין, בדרך כלל, הסכמה ממשית של הלקוח בענין זה. תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), קובעות את הדין הרגיל בענין מקום השיפוט. צדדים השווים בכוחם יכולים גם להסכים אחרת (תקנה 5 לתקנות). ברם, כשמדובר בחוזה אחיד, סטיה מהדין מקימה חשד שמדובר בתנאי מקפח וכך מוצע לקבוע במפורש…. לפי סעיף 4(9) לחוק כנוסחו היום, חזקה שתנאי מקפח אם קובע "מקום שיפוט בלתי סביר". לפי ההצעה כל התניה על הדין הרגיל בדבר מקום שיפוט בחוזה אחיד - חזקה שהיא מקפחת ומי שיטען אחרת - עליו יהיה הנטל להוכיח ההיפך". תיקון החוק שינה את המצב המשפטי שהיה קיים קודם לכן ועליו התבססו פסקי הדין של בית המשפט העליון . בעבר, החזקה היתה קיימת מקום בו מְקום השיפוט היה בלתי סביר והיום, כל תנית שיפוט חזקה שהיא מקפחת. " מן הכלל אל הפרט, בעניינינו, ולאור הסקירה לעיל ,המדובר בתניה מקפחת, ומכאן יש מקום לבטלה. אומנם הנתבעת אינה ספקית עבודה גדולה ובוודאי אין לה סניפים בכל רחבי הארץ, ואף אין לה סוכנים, אך המדובר בחברה אשר מספקת מנופים לכל מי שמזמין ממנה ברחבי הארץ, ובתור שכזו, ההסכם נערך בצורה שיתאים לכל התקשרות בינה לבין מזמין כלשהו, ולכן ניתן לראות את תנית השיפוט כפי שנקבעה בהסכם, קרי, מקום ההתדיינות הינו בבית משפט השלום בתל אביב או בכל מקום אחר לפי בחירתה של הנתבעת, כמיטב איתה יותר מאשר עם התובעת. 4. הציפייה הסבירה של לקוח שמושבו בפריפריה, כלפי ספק גדול אשר התקשר עם הלקוח בחוזה במקום מושבו, וסיפק לו טובין במקום מושבו - כי הלקוח לא ייאלץ להתדיין עם אותו ספק במחוזות הזרים לחלוטין למהלך ההתקשרות ולמהלך עסקו של הלקוח. 5. תפיסה זו מתחייבת, כאמור בעניין התובעת, גם מהקפדתו של חוק החוזים האחידים, בסעיף 4 (9), על כך שספקים לא יכבלו את לקוחותיהם לתניות שיפוט מקפחות לפי נוחותם-הם, בניגוד לציפיותיהם הסבירות של הלקוחות הנשענות על זיקתה המקומית של ההתקשרות. 6. מכל האמור לעיל, אני סבורה כי תנית השיפוט בהסכם הינה תנית שיפוט מקפחת ועל כן יש לבטלה. ומכאן, ובהעדר קיומה של תנית שיפוט, יש לבדוק את כללי הסמכות המקומית בהתאם לתקנה 3 לתקנות. ובעניין זה אין לי אלא להסכים עם התובעת כי מרבית הזיקות, מקום קיום ההתחייבות, ועריכת ההסכם, לפי החלופות הקבועות בתקנה 3 מצביעות על כך כי בית המשפט אשר יש לו סמכות לדון בתביעה הינו בית משפט השלום בבית שאן. מכל האמור לעיל, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הוצאות בקשה יילקחו בחשבון בהתאם לתוצאות בסוף ההליך המשפטי. בקשת רשות להתגונןסמכות עניינית