##דוגמא לכתב תביעה## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## כן ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעים: מר _________ ת.ז. _________ ומר _________ ת.ז. _________, שניהם מ_________ _________, אשר יוצגו בהליך זה על ידי עורכי הדין החתומים מטה. 2. הנתבע: עורך דין _________, ת.ז. _________, מ_________ _________, אשר שימש כעורך דינם של התובעים ופעל מטעמם בעסקאות המקרקעין נשוא התביעה. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 416,765 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/6/08 ועד למועד התשלום המלא בפועל. 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 25,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 36,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 6. סכומים אלה יתווספו לסכומים בהם חויב הנתבע בפסק דין קודם שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ביום 1/2/12 במסגרת הליך קודם בין הצדדים. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 7. עילת התביעה נולדה ביום 17/6/08, עת חתם הנתבע על התחייבות בכתב לשלם לתובעים סכום של 274,000$, לאחר שגזל את כספם ממכירת מגרשים שהיו בבעלותם. 8. בשנת 2003, התובעים היו בעלי הערות אזהרה על זכויותיו של מר _________ בחלקה _________, גוש _________ ב_________. 9. קבוצת רוכשים, שביקשה לבצע עסקת חליפין עם מנהל מקרקעי ישראל לרכישת מגרשים ב_________ _________ ב_________ _________, נתקלה בקושי לממש את העסקה בשל הערות האזהרה הרשומות לטובת התובעים. 10. ביום 26/5/04, הנתבע ועורך דין _________ התחייבו בכתב לשלם לתובעים סך של 600,000$ בתמורה לויתורם על זכויותיהם בחלקה _________ ומחיקת הערות האזהרה. 11. עורך דין _________ שילם את חלקו, אך הנתבע לא עמד בהתחייבותו, ועל כן נכללו התובעים בקבוצת הרוכשים שחתמו על הסכם מכר מול מר _________ ביום 18/10/04, מתוך ציפייה שיקבלו מגרשים ב_________ _________ ותמורתם תשמש לפירעון חובו של הנתבע. 12. בעקבות עסקת החליפין עם המנהל ביום 16/1/05, נרשמו שלושה מגרשים בשכונת בנה ביתך ב_________ _________ על שם התובעים. 13. הנתבע מכר את שלושת המגרשים הללו, שלשל את התמורה לכיסו, ולא שילם לתובעים סכום כלשהו מהתמורה, כל זאת ללא ידיעתם והסכמתם של התובעים. 14. התובעים גילו את דבר מכירת המגרשים רק כשנתיים לאחר מכן, באופן אקראי, דבר שגרם להם נזק כספי ונפשי כבד. 15. ביום 18/10/07, ולאחר שהתובעים גילו את מעשיו, התחייב הנתבע לשעבד לטובתם זכויות שירש מאביו המנוח בחלקה _________, גוש _________ ובחלקה _________, גוש _________ ב_________ _________, כדי להבטיח את החזר החוב. 16. ביום 17/6/08, חתם הנתבע על התחייבות נוספת, העומדת בבסיס תביעה זו, בה אישר כי מכר את המגרשים של התובעים והתחייב לשלם את התמורה שהתקבלה בגינם. 17. הנתבע שילם חלק מהחוב, אך נותרה יתרה בסך 416,765 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, אשר טרם שולמה לתובעים. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 18. סכום התביעה מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה. 19. מקום מגוריהם של התובעים ומקום התרחשות העסקאות נשוא התביעה מקנים סמכות מקומית לבית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת חובת נאמנות וגזל כספי לקוחות ## 20. הנתבע, כעורך דינם של התובעים, הפר באופן בוטה ויסודי את חובת הנאמנות המוגברת המוטלת עליו כלפי לקוחותיו, בכך שמכר את מגרשיהם ללא ידיעתם, הסכמתם או הרשאתם, ושלשל את התמורה לכיסו, תוך ניצול מעמדו וסמכותו. 21. מעשיו של הנתבע מהווים גזל של ממש בכספי התובעים, שכן הוא נטל לעצמו רכוש שאינו שלו, תוך התעלמות מוחלטת מזכויות הקניין של התובעים, ובכך גרם להם נזק כספי עצום והתעשר על חשבונם שלא כדין. 22. הנתבע פעל בניגוד עניינים מובהק, כאשר ניצל את המידע והמסמכים שהיו ברשותו מתוקף תפקידו כעורך דין, על מנת לבצע עסקאות מכר פרטיות לטובתו האישית, תוך פגיעה אנושה באינטרסים של התובעים. 23. התנהלות הנתבע, שכללה מכירת נכסים של לקוחותיו ללא ידיעתם ושלשול התמורה לכיסו, עולה כדי עבירה אתית חמורה ביותר, המצדיקה הטלת אחריות אישית וכספית מלאה עליו בגין הנזקים שנגרמו לתובעים. 24. הנתבע לא רק שלא שילם לתובעים את התמורה המגיעה להם ממכירת המגרשים, אלא אף ניסה להסתיר את מעשיו, ורק לאחר שהתובעים גילו את דבר המכירה, הוא נאלץ להודות במעשיו ולהתחייב להחזיר את הכספים. ## רשלנות מקצועית והפרת חובת זהירות ## 25. הנתבע התרשל באופן חמור במילוי תפקידו כעורך דין, בכך שלא פעל בזהירות הנדרשת, לא שמר על האינטרסים של התובעים, ולא דאג להעברת התמורה המלאה ממכירת המגרשים לידיהם, ובכך הפר את חובת הזהירות המקצועית המוטלת עליו. 26. התנהלות הנתבע, שכללה החתמת התובעים על מסמכים ריקים או על מסמכים לפני ביצוע העסקאות, ושימוש בהם שלא כדין למטרותיו האישיות, מהווה רשלנות מקצועית חמורה ופגיעה באמון הבסיסי שבין עורך דין ללקוח. 27. הנתבע לא יידע את התובעים על מכירת המגרשים, לא ביקש את הסכמתם ולא עדכן אותם בתמורה שהתקבלה, ובכך מנע מהם את האפשרות לפקח על נכסיהם ולדאוג לקבלת התמורה המלאה המגיעה להם. 28. חובתו של עורך דין לנהוג במיומנות ובזהירות כלפי לקוחותיו כוללת גם את החובה לוודא שכל פעולה משפטית המתבצעת בשמם נעשית בידיעתם ובהסכמתם המלאה, חובה שהנתבע הפר באופן יסודי. 29. הנזקים הכספיים שנגרמו לתובעים הם תוצאה ישירה של רשלנותו המקצועית של הנתבע, אשר פעל בניגוד לכללי האתיקה המקצועית ולסטנדרטים המקובלים של עורך דין סביר. ## התעשרות שלא כדין ## 30. הנתבע התעשר שלא כדין על חשבון התובעים, בכך ששלשל לכיסו את מלוא התמורה שהתקבלה ממכירת שלושת המגרשים שהיו בבעלותם, מבלי שהיה זכאי לכך על פי דין או הסכם. 31. העובדה שהנתבע מכר את המגרשים ללא ידיעת התובעים וללא הסכמתם, וכי לא העביר להם את התמורה, מקימה עילה ברורה להשבת הכספים מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. 32. הנתבע לא הציג כל הסבר סביר או לגיטימי מדוע התמורה ממכירת המגרשים לא הועברה לתובעים, ובכך חיזק את הטענה כי מדובר בהתעשרות בלתי מוצדקת על חשבונם. 33. התחייבותו של הנתבע בכתב לשלם לתובעים את הסכום של 274,000$ מהווה הודאה מפורשת בכך שהתעשר על חשבונם, וכי הוא חב להם את הכספים הללו. 34. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על השבת הכספים שנגזלו מהתובעים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, על מנת למנוע את המשך התעשרותו הבלתי צודקת של הנתבע. ## הפרת הסכם והתחייבות בכתב ## 35. הנתבע הפר את התחייבותו המפורשת בכתב מיום 17/6/08, בה התחייב לשלם לתובעים סכום של 274,000$ בגין מכירת מגרשיהם, בכך שלא שילם את מלוא הסכום שהתחייב לו. 36. התחייבות זו ניתנה לאחר שהנתבע הודה במעשיו ונועדה להסדיר את המחלוקת שנוצרה בין הצדדים, ועל כן יש לראות בה הסכם מחייב לכל דבר ועניין. 37. הנתבע לא עמד בהתחייבותו זו, ועל כן הוא חב לתובעים את יתרת הסכום שלא שולם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 38. טענות הקיזוז שהעלה הנתבע נדחו על ידי בית המשפט בהליכים קודמים, ועל כן אין בהן כדי לפטור אותו מחובתו לעמוד בהתחייבותו המפורשת. 39. הפרת ההתחייבות בכתב מהווה עילה עצמאית לתביעה, המצדיקה את חיוב הנתבע בתשלום מלוא הסכום המבוקש, בתוספת כל הסעדים הנלווים. ## טענות הקיזוז של הנתבע נדחו ## 40. טענות הנתבע לקיזוז סכומי מס ששילם, לטענתו, בגין העסקה עם מר _________, נדחו מכל וכל על ידי בית המשפט בהליכים קודמים, ונקבע כי מדובר בטענה מופרכת וחסרת תום לב. 41. נקבע כי התובעים נכללו בקבוצת הרוכשים רק לאחר שהנתבע לא עמד בהתחייבותו המקורית לשלם להם 600,000$, וכי הנתבע הוא שצריך היה לשאת בכל העלויות הקשורות לעסקה. 42. הנתבע לא הוכיח כי התובעים היו חייבים לשלם את המסים הנטענים, וכי הוא שילם אותם במקומם, וכן לא הציג כל דרישה לתשלום מסים מהתובעים לאורך השנים. 43. חתימתו של הנתבע על ההתחייבות מיום 17/6/08, לאחר שכל המסים הנטענים כבר שולמו, שוללת את טענתו לקיזוז, שכן הוא ידע על התשלומים הללו בעת החתימה ולא העלה טענה זו. 44. טענות הנתבע לקיזוז סכומי מס בגין מכירת המגרשים נדחו אף הן, שכן נקבע כי הנתבע מכר את המגרשים ללא ידיעת התובעים והסכמתם, ועל כן אין הוא יכול לדרוש מהם לשאת בעלויות מכירה בלתי חוקית זו. ## טענות הקיזוז בגין היטלים והוצאות נדחו ## 45. טענות הנתבע לקיזוז סכומים בגין היטלים והוצאות ששילם לעיריית _________ נדחו על ידי בית המשפט, שכן הנתבע לא הציג אסמכתא כלשהי התומכת בטענותיו כי הוא שילם את הסכומים הללו. 46. הנתבע לא הוכיח קשר בין הסכומים הנטענים לבין ההסכם שנכרת בין קבוצת הרוכשים לבין מר _________, ולא הוכיח כי מדובר בהליכי גבייה שנקטה העירייה בגין מסי עירייה שהיה חייב בקשר לחלקה נשוא הדיון. 47. נקבע כי גם אם הנתבע היה מוכיח ששילם את ההיטלים, הרי שבהתאם להסכמות בין הצדדים, הנתבע הוא שצריך היה לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בעסקאות מול מר _________ ומול המנהל. 48. התובעים לא נטלו על עצמם בשום שלב לשלם היטלים והוצאות במקום מר _________, ולא הסמיכו את הנתבע לשלם אותם סכומים במקומם, ועל כן אין בסיס משפטי לגלגל חיוב זה לפתחם. 49. גם אם הייתה מתקבלת טענת הקיזוז, היה מקום לקזז רק את החלק היחסי של התובעים מתוך קבוצת הרוכשים, ולא את מלוא הסכומים. ## טענת הקיזוז בגין שווי דונם אדמה נדחתה ## 50. טענת הנתבע לקיזוז שווי דונם אדמה בסך 1,000,000 ₪, בטענה שהערות האזהרה נועדו להבטיח חוב הלוואה וכי התובעים קיבלו דונם אדמה בסכנין, נדחתה על ידי בית המשפט. 51. הטענה לא נטענה בבקשת הרשות להתגונן ומהווה הרחבת חזית אסורה, ועל כן דינה להידחות מטעם זה בלבד. 52. גם לגופו של עניין, עדותו של העד מטעם הנתבע, מר _________, התגלתה כבלתי אמינה ורצופת סתירות מהותיות, ולא ניתן לבסס עליה ממצאים כלשהם. 53. הנתבע והעד מטעמו לא הציגו מסמכים כלשהם התומכים בטענה שהעסקה בכרמיאל הייתה עסקת הלוואה, או שיש קשר כלשהו בין העסקה בסכנין לבין העסקה בכרמיאל. 54. הנתבע חתם על ההתחייבות לשלם לתובעים 600,000$ בתמורה לביטול הערת האזהרה, ועל סמך התחייבות זו שינו התובעים את מצבם לרעה, ועל כן אין הנתבע יכול לחזור בו מטענותיו. ## חוסר תום לב והתנהגות פסולה ## 55. הנתבע פעל בחוסר תום לב מובהק לאורך כל ההתנהלות מול התובעים, החל מאי-עמידה בהתחייבותו המקורית, דרך מכירת המגרשים ללא ידיעתם, ועד לניסיונותיו להעלות טענות קיזוז מופרכות וחסרות בסיס. 56. התנהגותו של הנתבע, כעורך דין, חמורה במיוחד, שכן הוא ניצל את מעמדו ואת האמון שניתן בו על ידי התובעים, על מנת לבצע מעשים פסולים ולהתעשר על חשבונם. 57. ניסיונותיו של הנתבע להציג מצגי שווא ולטעון טענות כזב, כפי שנקבע בפסק הדין, מעידים על חוסר יושר ועל ניסיון להתחמק מאחריותו למעשיו. 58. חוסר תום הלב של הנתבע בא לידי ביטוי גם בהסבריו הבלתי משכנעים באשר לחתימתו על ההתחייבות, תוך שהוא מנסה להמעיט בחשיבותה ובמשמעותה. 59. כבוד בית המשפט מתבקש להטיל על הנתבע את מלוא האחריות למעשיו, ולחייבו בתשלום הסכומים המבוקשים, כביטוי לחומרה שבה רואה בית המשפט התנהגות כזו מצד עורך דין. ## נזקים שנגרמו לתובעים ## 60. כתוצאה ממעשיו של הנתבע, נגרמו לתובעים נזקים כספיים ישירים בדמות אובדן התמורה ממכירת מגרשיהם, אשר הנתבע שלשל לכיסו. 61. בנוסף לנזק הכספי הישיר, נגרמו לתובעים גם נזקים עקיפים, כגון אובדן הזדמנויות עסקיות ופגיעה באמון במערכת המשפטית ובעורכי דין. 62. התובעים נאלצו לנהל הליכים משפטיים ממושכים ויקרים על מנת להשיב לעצמם את כספם, דבר שגרם להם עוגמת נפש רבה והוצאות נוספות. 63. הנזקים שנגרמו לתובעים הם תוצאה ישירה ובלתי נפרדת ממעשיו הפסולים של הנתבע, ועל כן יש לחייבו בפיצוי מלא בגינם. 64. סכום התביעה משקף את הנזקים הכספיים שנגרמו לתובעים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ונועד להשיב את המצב לקדמותו ככל הניתן. ## אחריות אישית של עורך דין ## 65. הנתבע, כעורך דין, נושא באחריות אישית מלאה למעשיו, ואינו יכול להתנער מחובותיו המקצועיות והאתיות כלפי לקוחותיו. 66. מעמדו כעורך דין מטיל עליו חובות מוגברות של נאמנות, זהירות ותום לב, אשר הופרו באופן בוטה במקרה זה. 67. הפסיקה קבעה כי עורך דין שפועל בניגוד עניינים או מנצל את מעמדו לרעה, נושא באחריות אישית מלאה לנזקים שנגרמו ללקוחותיו. 68. אין לאפשר לעורך דין להתחבא מאחורי טענות שונות בניסיון להתחמק מאחריותו למעשים חמורים של גזל והפרת אמון. 69. חיובו של הנתבע באחריות אישית ישמש גם כהרתעה לעורכי דין אחרים מפני התנהגות דומה, ויחזק את אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. ## הפרת חובות אתיות ## 70. מעשיו של הנתבע מהווים הפרה חמורה של כללי האתיקה המקצועית של עורכי הדין, ובפרט של חובת הנאמנות ללקוח, חובת השמירה על כספי לקוחות וחובת ההגינות. 71. כללי האתיקה נועדו להגן על הציבור ועל מעמדו של מקצוע עריכת הדין, והפרתם על ידי הנתבע פוגעת קשות בשני אלה. 72. התנהגותו של הנתבע, שכללה גזל כספי לקוחות, מהווה עבירה אתית חמורה ביותר, המצדיקה הטלת סנקציות משמעתיות, ובמקרה זה גם חיוב כספי. 73. הפסיקה רואה בחומרה רבה הפרות של כללי האתיקה על ידי עורכי דין, ומטילה עליהם אחריות כבדה בגין מעשיהם. 74. כבוד בית המשפט מתבקש להביע את מורת רוחו מהתנהלות הנתבע, ולחייבו בתשלום הסכומים המבוקשים, כחלק מההשלכות של הפרת חובותיו האתיות. ## עוגמת נפש ופגיעה באמון ## 75. מעשיו של הנתבע גרמו לתובעים עוגמת נפש רבה, סבל נפשי ופגיעה קשה באמון במערכת המשפטית ובעורכי דין בכלל. 76. גילוי העובדה שעורך דינם, בו בטחו, מכר את נכסיהם ושלשל את התמורה לכיסו, היה אירוע טראומטי עבור התובעים, כפי שעלה מעדותו של התובע מס' 2. 77. התובעים נאלצו להתמודד עם הליכים משפטיים ממושכים ומורכבים, אשר גבו מהם מחיר נפשי וכלכלי כבד. 78. הפגיעה באמון הבסיסי שבין לקוח לעורך דין היא פגיעה חמורה, המצדיקה פיצוי בגין עוגמת נפש, בנוסף לנזקים הכספיים הישירים. 79. כבוד בית המשפט מתבקש להתחשב בעוגמת הנפש ובפגיעה באמון שנגרמו לתובעים, ולפסוק להם פיצוי הולם בגין ראש נזק זה. ## סמכות בית המשפט לפסוק סעדים ## 80. לבית המשפט נכבד זה סמכות מלאה לפסוק את הסעדים המבוקשים, לרבות חיוב הנתבע בתשלום הסכומים שנגזלו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. 81. הפסיקה העניקה לבתי המשפט סמכות רחבה לפסוק סעדים שונים במקרים של הפרת חובות על ידי עורכי דין, לרבות פיצויים בגין נזקים שנגרמו ללקוחות. 82. הסעדים המבוקשים נחוצים על מנת להשיב את המצב לקדמותו, לפצות את התובעים על נזקיהם, ולהרתיע מפני התנהגות דומה בעתיד. 83. כבוד בית המשפט מתבקש להפעיל את סמכותו ולהורות על חיוב הנתבע במלוא הסכומים המבוקשים, על מנת להבטיח צדק לתובעים. 84. פסק דין לטובת התובעים יחזק את אמון הציבור במערכת המשפטית וביכולתה להגן על זכויותיהם של אזרחים מפני מעשים פסולים של בעלי מקצוע. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא לפסק דין בנושא עורך דין שגנב כסף מלקוחות - פסק דין:## מבוא התובעים הגישו נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, תביעה כספית זו על סך 1,591,233 ₪, המבוססת על התחייבות בכתב, שמסר הנתבע לתובעים ביום 17/6/08, לתשלום סכום של 274,000$. התחייבות זו ניתנה לאחר שהנתבע מכר שלושה מגרשי מקרקעין שהיו בבעלות התובעים, ושילשל את התמורה שהתקבלה בגינם לכיסו. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן בה הוא טען, כי ההתחייבות העומדת בבסיס התביעה הושגה במרמה. עוד נטען, כי מסכום ההתחייבות יש לקזז סכומים שונים שהוא שילם בעבור ובמקום התובעים, בגין תשלומי מסים שהיה על התובעים לשלם. הבקשה למתן רשות להתגונן נידונה בפני כב' הרשמת דאז אינעאם שרקאוי. בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב מיום 27/12/10 נתנה הרשמת לנתבע רשות להתגונן בטענת הקיזוז בלבד, כאשר יתר הטענות שהעלה בבקשה נדחו. ערעור על החלטת כב' הרשמת נידון לפני ונדחה בהסכמת הצדדים, למעט ביטול חיוב הנתבע בהפקדת סכום של 50,000 ₪ כתנאי למתן רשות להתגונן. מאחר שטענת הקיזוז שהעלה הנתבע הייתה חלקית, כך שגם אם תתקבל עדיין קיימת יתרה שעל הנתבע לשלם, הוגשה ע"י התובעים בקשה למתן פסק דין חלקי, וכב' הרשם ריאד קודסי נעתר לבקשה וביום 3/3/11 נתן פסק דין חלקי המחייב את הנתבע לשלם לתובעים סכום של 1,201,233 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן הוצאות משפט ושכ"ט. הנתבע לא השלים עם פסק הדין, והגיש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתנהל ביום 1/2/12 בבית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה הסכום בו חויב הנתבע יופחת לסך של 448,295 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/6/08 ועד התשלום המלא בפועל, וכן יופחתו בהתאם הסכומים בהם חויב הנתבע בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. העובדות בשנת 2003 או בסמוך לכך עלה הרעיון לבצע עסקת חליפין בין מנהל מקרקעי ישראל לבין מספר אנשים שביקשו לרכוש מגרשים בשכונת בנה ביתך בכפר כנא (להלן: "הרוכשים" או "קבוצת הרוכשים"). הרעיון היה שאותם אנשים ירכשו חלקת קרקע שנמצאת בכרמיאל ושהייתה רשומה על שם רשיד ספורי (חלקה מס' 3, גוש 18846) ולאחר מכן יחתמו על עסקת חליפין עם המנהל באופן שהמנהל יקבל את החלקה בכרמיאל ואילו אותם רוכשים יקבלו מגרשים בכפר כנא. הרוכשים נתקלו בקושי לממש את הרעיון מאחר שלטובת התובעים היו רשומות הערות אזהרה על זכויותיו של רשיד ספורי בחלקה בכרמיאל. מאחר שהרוכשים, ככל הנראה, כבר שילמו את הסכום שנדרש מהם לצורך ביצוע העסקה, התחייבו הנתבע ועו"ד ג'מאל דהאמשה במסמך בכתב מיום 26/5/04 לשלם לתובעים סכום של 600,000$ ובתמורה לכך יוותרו התובעים על זכויותיהם בחלקה 3 והערות האזהרה שהיו רשומות לטובתם תימחקנה. בהתאם לאותה התחייבות, התחייב עו"ד דהאמשה לשלם לתובעים סכום של 230,000$ ואילו הנתבע התחייב לשלם להם סכום נוסף של 370,000$ ובסה"כ מדובר בהתחייבות לתשלום סכום של 600,000$. עו"ד דהאמשה שילם, ככל הנראה, את הסכום שהתחייב לשלם לתובעים, אך הנתבע לא עמד בהתחייבותו. בשל כך נכללו התובעים בקבוצת הרוכשים שחתמו על הסכם המכר מול רשיד ספורי מתוך מחשבה שהתובעים יקבלו מגרשים בכפר כנא, המגרשים יימכרו ותמורתם תשמש לפרעון החוב המקורי שהנתבע התחייב לשלם להם בהתאם להתחייבות מיום 26/5/04. עסקת המכר מול רשיד ספורי יצאה אל הפועל, נחתם הסכם מכר מקרקעין בין קבוצת הרוכשים לבין רשיד ספורי ביום 18/10/04 והרוכשים נרשמו כבעלים של החלקה 3 בכרמיאל. בכך נסללה הדרך לחתימה על הסכם חליפין מול המנהל, והסכם זה נחתם ביום 16/1/05. בהתאם לכך נרשמו שלושה מגרשים בשכונת בנה ביתך בכפר כנא על שם התובעים. אין מחלוקת, כי הנתבע מכר את שלושת המגרשים שקיבלו התובעים במסגרת עסקת החליפין מול המנהל, ושלשל את תמורתם לכיסו, מבלי ששילם לתובעים סכום כלשהו מהתמורה שהתקבלה. יתרה מכך, מקובלת עליי טענת התובעים, כי הנתבע מכר את שלושת המגרשים מבלי לידע אותם, מבלי לבקש את הסכמתם ומבלי לעדכן אותם בתמורה ששולמה. להלן קטע מעדות התובע מס' 2 באשר לאופן שבו הוא גילה את עובדת מכירת המגרשים: "שנתיים אחרי מכירת המגרשים ידעתי שהם נמכרו. הייתי אצל עו"ד דהאמשה ושאלתי אותו איפה המגרשים שלי ושל ד"ר שאהין ואז הוא הצביע לי על הבניינים וראיתי שכבר בנויים עליהם בניינים. אתה (הנתבע - ע.ט.) לא דיווחת לי על זה שמכרת אותם. התמוטטתי שם במקום, עזר לי עו"ד דהאמשה ומאז אני סובל מבעיית לב ... ". במהלך חקירתו הנגדית הציג הנתבע לתובע 2 מסמכים עליהם הוא חתם ושמהם עולה, לכאורה, כי התובעים ידעו על מכירת המגרשים ואף חתמו על המסמכים הנוגעים לכך, לרבות יפויי כוח וההסכמים עם אלה שרכשו את המגרשים. בכך ביקש הנתבע לשכנעני כי התובעים ידעו והסכימו למכירת המגרשים. אין בידי לקבל טענה זו של הנתבע וכמה טעמים לדבר: ראשית, עדות התובע 2 שהוא לא ידע על מכירת המגרשים ובאשר לדרך שבה הוא גילה עובדה זו הייתה מקובלת עלי. נתתי אמון מלא בעדותו של התובע, שעשה עליי רושם אמין ומהימן. התובע 2 מסר עדות סדורה, קוהרנטית, אמינה וללא סתירות מהותיות שיש בהן כדי לכרסם באמינות גרסתו. שנית, התובע מס' 2 נתן הסבר לאותם מסמכים שהחתימה שלו מופיעה עליהם. הוא הסביר כי הנתבע החתים אותו, ככל הנראה, על מסמכים ריקים, או על מסמכים לפני ביצוע העסקאות וכחלק מההליכים שהתנהלו לאורך השנים לצורך החתימה על הסכם מול רשיד ספורי ומול המנהל. להלן הקטע הרלבנטי מעדותו של התובע 2 בעניין זה: "החתימה היא שלי אבל אני בספק אם תאריך החתימה הוא נכון כי כל המסמך הוא מודפס, למעט התאריך. באותו תאריך שנרשם על יפוי הכוח לא הייתי אצל עו"ד ולא חתמתי לו על יפוי הכוח. אני חושב שהחתמת אותי על המסמכים האלה במהלך עריכת המסמכים הנוגעים לעסקת החליפין". בהתייחסו לחתימה המופיעה על הסכם המכר מול זטאם זאהי הסביר התובע 2: "זו החתימה שלי אבל בחיים שלי לא ראיתי את הקונה הזה ובחיים שלי לא הייתי עם עו"ד, עם קונה. לא הקונה הראשון ולא הקונה השני. הוא מכר את המגרשים על דעת עצמו ואני ידעתי על המכירה אחרי שנתיים ואח"כ הוא בא ואמר "כן, אני טעיתי. אני מתחייב להחזיר לכם את הכסף וזה כתוב במסמכים". אותה גרסה ממש חזרה על עצמה בכל הנוגע ליתר המסמכים הנוגעים למכירת שלושת המגרשים. מסמכים אלה הוכנו מראש במסגרת החתימה על ההסכמים מול רשיד ספורי ומנהל מקרקעי ישראל, והנתבע עשה בהם שימוש שלא כדין ובמטרה למכור את המגרשים של התובעים ולנשל אותם מרכושם וכספם. עדותו של התובע מס' 2 הייתה מקובלת עליי גם בעניין זה, ואני נותן בה אמון מלא. שלישית, גרסתם של התובעים מקבלת חיזוק משמעותי מהתנהלות הנתבע וממסמכים עליהם הוא חתם לאחר "שנתפס" במעשיו והתובעים גילו את המעשה החמור שהוא עשה כלפיהם. כך למשל, במסמך מיום 18/10/07 (מוצג ת/1) התחייב הנתבע ללא כל תנאי לשעבד לטובת התובעים את הזכויות שירש מאביו המנוח בחלקה 4 גוש 17405 ובחלקה 11 גוש 17386 מאדמות כפר כנא כדי לאפשר לו לקיים את התחייבויותיו כלפיהם ולהחזיר להם את המגיע להם. המסמך השני התומך בגרסת התובעים בעניין זה הוא ההתחייבות העומדת בבסיס התביעה מיום 17/6/08 ושעליה חתום הנתבע. בהתחייבות זו מאשר הנתבע, כי הוא מכר את המגרשים של התובעים, ומתחייב לשלם את התמורה שהתקבלה בגינם. אילו היה ממש בטענות הנתבע שהתובעים הם אלה שמכרו את המגרשים, מדוע הנתבע מודה באותה התחייבות שהוא מכר את המגרשים. זאת ועוד, אילו התובעים היו בסוד העניינים, מדוע התמורה לא שולמה להם? מדוע עו"ד ח'מאיסי לא העביר להם את הכספים שהתקבלו בסמוך לאחר החתימה על ההסכמים? מדוע חלפו כשלוש שנים מאז החתימה על ההסכמים ועד שהנתבע התחייב להשיב את הכספים שקיבל תמורת המגרשים? כאמור, עובדות אלה והמסמכים עליהם חתם הנתבע לאחר שהתובעים גילו את עובדת מכירת המגשרים על ידו תומכים ומחזקים באופן משמעותי את גרסת התובעים שהמגרשים נמכרו ללא ידיעתם וללא הסכמתם. על רקע המתואר לעיל, אדון להלן בטענות הקיזוז כפי שאלה הועלו בסיכומי הנתבע. תשלום מסים בגין העסקה עם רשיד ספורי טענת הנתבע לקיזוז המס שכביכול הוא שילם במקום התובעים בגין העסקה עם ספורי דינה להידחות מכל וכל. מדובר בטענה מופרכת, חסרת בסיס ואף ניתן להגדירה כטענה חסרת תום לב. כפי שהובא לעיל, שמם של התובעים נכלל ברשימת הרוכשים בעסקה עם ספורי לאחר שהנתבע לא שילם להם את הסכום של 600,000$ שהוא (הנתבע) ועו"ד דהאמשה התחייבו לשלם להם בהתאם להתחייבות מתאריך 26/5/04, וכדי לאפשר לעו"ד דהאמשה ולנתבע להוציא את עסקת החליפן אל הפועל ולפרוע את חובם בהתאם לאותה התחייבות. בנסיבות אלה די ברור, כי הנתבע יטפל בכל הקשור לאותה עסקה והתובעים לא ישלמו סכומים כלשהם, לאחר שהם תרמו את חלקם בדרך של ויתור על הערות האזהרה שהיו רשומות לטובתם על החלקה של רשיד ספורי. ואכן, בעדותו לפני התייחס התובע 2 לעניין זה והסביר, כי במסגרת המגעים וההסכמות שהתנהלו בין הצדדים, ומאחר שהנתבע לא שילם את הסכום שהתחייב לשלם בהתאם להתחייבות מיום 26/5/04, צריך היה הנתבע לשאת בכל העלויות הקשורות להוצאת עסקת החליפין אל הפועל. להלן הקטעים הרלבנטיים מעדותו של התובע 2 בעניין זה: "בעקבות ההסכמה שלנו לביטול הערת האזהרה, סוכם שעו"ד ועו"ד יטפלו בכל העניינים ויישאו בכל העלויות" (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 28-29) במקום אחר נאמר: "ש. דובר שאני חייב לשלם את המיסים? ת. בטח שאתה תשלם את המיסים. אם אתה לא תשלם את המיסים, אנחנו נקזז את זה מהחשבון. ולמה לא קיזזנו את הסכום? לא דובר על מיסים שם בכלל" (עמ' 31, שורות 3-5) גרסתם של התובעים שאין הם חייבים לשלם את המסים מקבלת חיזוק לא רק מההיסטוריה שבין הצדדים ומהעובדה שכל המהלך של הכללתם בקבוצת הרוכשים נועד לאפשר לנתבע ביצוע עסקת החליפין ותשלום הסכום בו התחייב לשלם להם בשנת 2004, אלא גם מן העובדה שבמשך כל השנים עד הגשת התביעה נגדו, הנתבע לא טען בשום מקום, שמוטלת על התובעים חובה לשאת בעלויות כלשהן בגין העסקאות מול רשיד ספורי ומול המנהל. אילו היה ממש בטענת הנתבע בעניין זה ניתן לצפות ממנו שהוא יבקש, ידרוש ויפנה לתובעים לשלם את המיסים החלים עליהם. ברם, העובדה שהוא לא דרש מהם לשלם את המיסים בשום שלב ושהמסים שולמו מבלי אפילו ליידע את התובעים שיש מס שצריך לשלם, מחזקת ותומכת בגרסתם שהם לא היו צריכים לשלם מס. זאת ועוד, כל המיסים שהנתבע מבקש לקזז היום שולמו לפני החתימה על ההתחייבות העומדת בבסיס התביעה. הנתבע לא השכיל לתת הסבר מניח את הדעת מדוע הוא חתם על אותו מסמך על אף שידע במעמד החתימה, כי התובעים לא שילמו את חלקם במסים הנוגעים לעסקאות מול רשיד ספורי, מול המנהל בעסקת החליפין ומול שלושת רוכשי המגרשים. הסבריו של הנתבע לתהיה זו היה "זה על מנת להציג להם שאני רוצה להחזיר להם כסף ושאני רציני". הסבר זה אינו משכנע בלשון המעטה. אילו הנתבעים חייבים היו לנתבע את הכספים שהוא טוען לקיזוזם היום, הרי בחישוב פשוט הוא יכול היה לשכנע אותם, כי הוא אינו חייב להם דבר. על כן, הטענה שהוא רצה להראות לתובעים רצון טוב ושהוא רציני אינה יכולה להסביר את חתימתו על התחייבות לשלם להם מעל מיליון ₪ על אף טענתו שהוא אינו חייב להם דבר. מעבר לנדרש אוסיף, כי הנתבע לא השכיל להוכיח את טענתו כי הוא שילם את המיסים שהוא טוען להם, כי התובעים היו חייבים לשלם דבר, והגרסה שהציג בעניין זה הייתה בלתי סבירה, אינה עומדת במבחן השכל הישר ואינה יכולה להתקבל. טענת הנתבע היא שלאחר שדווח על העסקה עם ספורי והונפק שובר לתשלום המס המגיע בסכום של 1,239,000 ₪, סירב ספורי לשלם את סכום המס שעליו לשלם, ובשל כך נעשתה אסיפה של קבוצת הרוכשים בה הם הסכימו, לרבות התובעים, על תשלום סכום המס במקום ספורי. לטענתו, כל הרוכשים שילמו את חלקם במס, למעט התובעים ולכן הוא שילם את המס במקומם. גרסה זו הועלתה ע"י הנתבע במהלך חקירתו הנגדית במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן וכן במהלך חקירתו הנגדית לפני. ברם, מעיון בשובר התשלום שצירף הנתבע לתצהירו, עולה כי העסקה דווחה ביום 28/10/04, השובר הונפק באותו יום וכבר באותו יום שולם סכום המס בסך 1,239,000 ₪. עובדות אלו אינן מתיישבות עם גרסת הנתבע שכביכול ספורי לא הסכים לשלם את סכום המס המתחייב מהעסקה, את הגרסה שנעשתה אסיפה של קבוצת הרוכשים כדי להסדיר את העניין נוכח סירוב ספורי לשלם את המס ואת גרסתו שכביכול בעקבות אותה אסיפה, שילמו הרוכשים, למעט התובעים, את חלקם במס. מהלכים כאלה אינם יכולים להתבצע תוך מספר השעות שחלפו בין הנפקת האישור ועד תשלומו. בנוסף, התובע מס' 2 העיד, ועדותו הייתה מקובלת עלי, כי הנתבע מעולם לא פנה אליו בדרישה לשלם את סכום המס החל עליו כביכול והוא (התובע 2) מעולם לא נתן את הסכמתו לשלם סכום כלשהו בגין המיסים החלים על העסקה מול ספורי. מנגד, הנתבע לא הציג ולו מכתב אחד שהוא שלח לספורי לתשלום סכום המס, הוא לא הציג ולו מסמך אחד המעיד על כך שדרש מהתובעים לשלם מיסים כלשהם בגין העסקה עם ספורי ולא השכיל להוכיח, כי הוא שילם מכיסו סכום כלשהו בגין מיסים החלים על העסקה מול ספורי. יתרה מכך, העובדה שסכום המס בסך 1,239,000 ₪ שולם כבר ביום שבו דווחה העסקה והונפק שובר התשלום מכרסמת באופן חמור בגרסת הנתבע ומצדדת באפשרות שסכום המס הופקד, ככל הנראה, בנאמנות בידי הנתבע מבעוד מועד ולפני שהעסקה דווחה, כך שהגרסה שהעלה הנתבע לעניין סירוב ספורי לשלם את המס, לעניין הפניה לרוכשים לשלם את המס במקומו נוכח סירובו לעשות כן ולעניין המאמצים שנעשו על ידו כדי לשכנע את הרוכשים לעשות כן, היא גרסת כזב שלא ניתן לקבל. תשלום מסים נוספים הנתבע טען עוד, כי יש לקזז מסכום החוב המופיע בהתחייבות מיום 17/6/08 את המסים שהוא שילם במקום התובעים לצורך רישום הזכויות במגרשים על שמם וכן את המסים שהוא שילם בגין מכירת שלושת המגרשים לאחרים. גם בטענה זו אין ממש. הנתבע אכן הציג מסמכים המעידים על כך שהוא שילם סכומים שונים לצורך רישום שלושת המגרשים על שם התובעים ובעת מכירת המגרשים לאחרים. ברם, העובדה שהוא שילם את הסכומים להם הוא טוען אינה מקימה כשלעצמה עילת תביעה נגד התובעים, אלא היה על הנתבע להראות כי התובעים היו חייבים לשלם את הסכומים להם הוא טוען ושהוא שילם אותם במקומם. הנתבע לא השכיל להרים נטל זה. כפי שהובא בהרחבה לעיל, התובעים נכללו בקבוצת הרוכשים כדי לאפשר לנתבע להשלים את עסקת החליפין מול המנהל לאחר שהנתבעים הסכימו לותר על הערות האזהרה שהיו רשומות לטובתם תמורת התחייבות הנתבע ועו"ד דהאמשה לשלם להם סכום של 600,000$. על כן, הסכימו הצדדים שכל המסים החלים על התובעים בגין העסקאות מול ספורי והמנהל ישולמו ע"י הנתבע. הסכמה זו הייתה סבירה נוכח הסיטואציה אליה נקלעו הנתבע ועו"ד דהאמשה שלא יכולים היו להוציא את עסקת החליפין אל הפועל מבלי שבוטלו קודם הערות האזהרה שהיו רשומות לטובת התובעים. בשל הסכמה זו לא פנה הנתבע במשך השנים לתובעים בדרישה לשלם את המסים החלים עליהם בגין אותן עסקאות, ובשל כך הוא שילם את סכומי המס, ולא דרש מהם החזר עד אשר הגישו נגדו את התביעה דנן. עולה, אם כן, כי הנתבע לא שילם במקום התובעים חוב שהם היו צריכים לשלם אלא שילם את אשר היה עליו לשלם בהתאם למוסכם בינו לבין התובעים. בנסיבות אלו, לא קמה לנתבע עילה לקיזוז הסכומים ששילם במקום התובעים בגין העסקאות עם ספורי והמנהל. באשר לסכומים ששילם הנתבע בגין מכירת שלושת המגרשים, הרי כבר קבעתי לעיל, כי הנתבע מכר את המגרשים ללא ידיעת התובעים וללא הסכמתם. על כן, דרישת הנתבע לקזז את סכומי המס בגין מכירת המגרשים הינה טענה מקוממת בלשון המעטה. לא יעלה על הדעת שהנתבע ימכור קרקע שאינה שלו, יתחייב לשלם לבעלי הקרקע סכום מסוים בגין מכירתה ללא ידיעתם ולאחר שהוא אינו עומד בהתחייבותו ידרוש קיזוז סכומי המס ששילם בגין עסקאות שהרוכשים כלל לא ידעו עליהן. זאת ועוד, הנתבע חתם על ההתחייבות לשלם לתובעים את הסך של 274,000$ לאחר "שנתפס" במעשהו החמור והתגלתה לתובעים עובדת מכירת המגרשים. בשלב זה הנתבע ידע שהוא שילם מסים שונים בגין מכירת הקרקע ואילו הייתה לו טענה בעניין זה היה יכול להעלותה בפני התובעים בטרם החתימה על אותו מסמך. חתימת הנתבע על אותה התחייבות נועדה להסדיר בהבנה ובהסכמה את הסכסוך שנוצר בין התובעים לנתבע עקב מכירת המגרשים. יתכן שאילו הנתבע היה טוען לקיזוז סכומי המס בטרם נחתמה אותה התחייבות, התובעים לא היו מסכימים לאותו הסדר שהתגבש אז והיו מבקשים למצות את הדין עם הנתבע. ברם, מהלך זה נחסך מהנתבע לאחר שחתם על אותה התחייבות. בנסיבות אלו שבהן הסדירו הצדדים את המחלוקת בהסכמה, אין התובע יכול היום לטעון שהוא חייב לשלם סכום מופחת. סיכומם של דברים, אינני מקבל את טענות הנתבע בכל הקשור לקיזוז סכומי מס כלשהם, לא בנוגע לעסקה מול ספורי, לא בנוגע לעסקה מול המנהל ולא בנוגע לעסקאות מכירת המגרשים ללא ידיעת התובעים. תשלום היטלים והוצאות אחרות לעיריית כרמיאל הנתבע טען, כי מסכום החוב יש לקזז סכום של 22,059 ₪ בגין היטלים והוצאות אחרות שהוא שילם לעיריית כרמיאל במקום רשיד ספורי במסגרת הליכי העברת הזכויות על שם קבוצת הרוכשים. לתמיכה בטענה זו צירף הנתבע חשבונית מס על סך 3,000 ₪ שהונפקה ע"י קבלן הוצאה לפועל "עבור ביצוע תפיסת רכב לטובת עיריית כרמיאל", דו"ח עיקול ותפיסת רכב של רשיד ספורי מיום 5/1/04 ודו"ח עיקול מטלטלין מיום 15/6/04. דין טענות אלה להידחות. הנתבע לא הציג אסמכתא כלשהי התומכת בטענותיו, כי הוא שילם את הסכומים הנקובים באותם מסמכים. יתרה מכך, על פי גרסתו בחקירה בפני כב' הרשמת במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע, כי הוא העביר לרשיד ספורי את התמורה בגין זכויותיו בחלקה במזומן. אם כך הדבר, לא ברור מדוע הנתבע היה צריך לשלם את הסכומים הנטענים על ידו ומדוע רשיד ספורי עצמו לא עשה כן. בנוסף, אילו הנתבע אכן שילם אותם סכומים במקום רשיד ספורי, מדוע הנתבע לא קיזז אותם מהסכומים שהופקדו בידיו ושהועברו על ידו לרשיד ספורי. הנתבע לא ידע לתת הסבר משכנע ומניח את הדעת לקושיות אלו. זאת ועוד, לא הוכח שום קשר בין הסכומים ששולמו בהתאם למסמכים שהציג הנתבע לבין ההסכם שנכרת בין קבוצת הרוכשים לבין רשיד ספורי. לא הוכח כי מדובר בהליכי גביה שהעירייה נקטה נגד רשיד ספורי בגין מסי עירייה שהיה חייב לעירייה בקשר לחלקה נשוא הדיון ולא הוכח כי לא ניתן היה להעביר את הזכויות על שם קבוצת הרוכשים ללא תשלום אותם סכומים. על כן, גם אם הייתי מקבל את גרסת הנתבע שהסכומים הנטענים שולמו על ידו, לא היה בכך כדי לסייע לו. בנוסף, מאותם טעמים שפירטתי בנוגע לדחיית טענתו של הנתבע לקיזוז סכום המס ששילם, לטענתו, בגין העסקה מול ספורי, יש לדחות גם את טענתו לקיזוז ההיטלים ששולמו לעיריית כרמיאל גם אילו היה הנתבע מוכיח שהוא שילם את ההיטלים ושתשלום אותם היטלים היווה תנאי להעברת הזכויות על שם קבוצת הרוכשים. שני טעמים לדבר: ראשית, נוכח התחייבות הנתבע ועו"ד דהאמשה מיום 26/5/04 לתשלום סכום של 600,000$ לתובעים, סוכם בין התובעים כי הם יכללו בקבוצת הרוכשים ויקבלו מגרשים בשכונת בנה ביתך בכפר כנא, כאשר הנתבע נושא בכל ההוצאות הכרוכות בעסקאות מול ספורי ומול המנהל. כפי שנקבע קודם, גרסה זו של התובעים הייתה מקובלת עלי ובאה לאפשר לנתבע לעמוד בהתחייבותו משנת 2004. שנית, הנתבע שילם, לטענתו, אותם היטלים להוצאות במקום רשיד ספורי. התובעים לא נטלו על עצמם בשום שלב לשלם אותם היטלים והוצאות במקום רשיד ספורי, ולא הסמיכו את הנתבע לשלם אותם סכומים במקומם. על כן, גם אם נכונה טענת הנתבע שהוא שילם אותם סכומים, אין בסיס משפטי לגלגל חיוב זה לפתחם של התובעים ולחייב אותם לשאת בחוב שהם אינם חייבים בו היום ומעולם לא היו חייבים בו. דבר אחרון, גם אם הייתי מקבל עקרונית את טענת הנתבע לקיזוז סכום ההיטלים וההוצאות ששולמו לעיריית כרמיאל במקום רשיד ספורי, לא היה מקום לקזז את מלוא הסכומים מהתובעים, אלא אך ורק את החלק היחסי. כזכור, מדובר בקבוצת רוכשים שמנתה 12 אנשים ולכן גם לשיטתו של הנתבע יש לחלק את ההוצאות בין כל הרוכשים באופן יחסי ובהתאם לחלקו של כל אחד בקרקע. קיזוז שווי דונם אדמה בסך 1,000,000 ₪ הנתבע טען, כי הערות האזהרה שנרשמו לטובת התובעים על זכויותיו של רשיד ספורי נועדו להבטיח חוב הלוואה שרשיד ספורי או ג'ואד ג'בור קיבל מהם. לטענתו, להבטחת חוב זה חתם גואד גבור ביום 4/2/03 על הסכם למכירת דונם אדמה בסכנין לסבאח שואהנה, אשתו של התובע מס' 1. נטען, על אף שלכאורה מדובר בהסכם מכר, המטרה של ההסכם הייתה להבטיח את סכומי ההלוואות שניתנו ע"י התובעים ושבגינן נרשמו הערות האזהרה. על כן, כך נטען, חיוב הנתבע לשלם לתובעים את סכום התביעה משמעו התעשרות התובעים שלא כדין, שכן במקרה זה הם מקבלים את כספם פעמיים; פעם ממנו ופעם בדרך של רישום דונם אדמה על שם אשתו של התובע מס' 1. להוכחת טענה זו הזמין הנתבע לעדות את ג'ואד ג'בור וכן הגיש תמליל שיחה שהוא ניהל עמו. בשיחה זו טוען ג'ואד ג'בור, כי הוא חתם על ההסכם עם אשתו של התובע מס' 1 כבטחון לכסף של התובעים, כי הנתבע לא היה צריך להתחייב בפני התובעים לשלם להם 600,000$ וכי היה עליו לקרוע התחייבות זו, שכן דונם האדמה שנמכר לאשתו של התובע מס' 1 היה על חשבון החוב שהוא היה חייב לתובעים. דין טענה זו להידחות. ראשית, הטענה לא נטענה בבקשת הרשות להתגונן, לנתבע לא ניתנה רשות להתגונן בטענה זו ועל כן, טענות הנתבע בעניין זה מהוות הרחבת חזית. מאחר שטענה זו לא עמדה במחלוקת בין הצדדים, התובעים לא התייחסו לטענה בתצהיר מטעמם ולא הביאו ראיות בעניין זה. די בטעם זה כדי להביא לדחיית הטענה. מעבר לנדרש אוסיף, כי לא מצאתי ממש גם בטענה גופה. בעדותו של ג'ואד ג'בור התגלו סתירות מהותיות ותהיות, אשר מכרסמות באופן חמור באמינות הגרסה באופן שלא ניתן לבסס עליה ממצאים כלשהם. בתחילת עדותו לפני טען ג'ואד, כי העסקה עם סבאח שאהין, אשתו של התובע מס' 1, היא עסקת מכר לכל דבר, וכי תמורת הדונם שנמכר לה, שילמה סבאח את התמורה הנקובה בהסכם. הוא עוד ציין, כי עסקה זו כלל לא הייתה קשורה לעסקה בכרמיאל ולהערות האזהרה שנרשמו לטובת התובעים על החלקה בכרמיאל. בהמשך וכשהושמעה לו קלטת השיחה בינו לבין הנתבע, טען ג'בור כי הוא אינו זוכר שאמר את הדברים, אינו זוכר פרטי העסקה עם סבאח מאחר שחלפו מאז כ-11 שנים, וכי הוא שכנע את התובעים להשקיע את כספם בחלקה בכרמיאל ולבצע עסקת חליפין עם המנהל. כפי שניתן להיווכח, מדובר בסתירות מהותיות בגרסתו של ג'ואד ג'בור, אשר נוגעות למהות ההתקשרות בינו לבין התובעים ובינו לבין סבאח שאהין. על עדות כזו לא ניתן לבסס ממצא כלשהו. זאת ועוד, הנתבע והעד מטעמו לא הציגו מסמכים כלשהם שיש בהם כדי לתמוך בטענה שהעסקה בנוגע לחלקה בכרמיאל הייתה עסקת הלוואה ושהערות האזהרה נרשמו להבטחת חוב כספי, ולא הביאו בדל של ראיה התומך בגרסה שישנו קשר כלשהו בין העסקה עם סבאח שאהין שנוגעת לקרקע בסכנין לבין העסקה בין רשיד ספורי והתובעים ואשר נוגעת לקרקע בכרמיאל. הנתבע וג'בור אף לא נתנו הסבר כלשהו, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, מדוע היה צריך לרשום הערות אזהרה על החלקה בכרמיאל על מנת להבטיח את כספם של התובעים בנוסף לרישום דונם אדמה בסכנין על שם סבאח שאהין. הם אף לא הציגו מסמכים הנוגעים לגובה ההלוואות שבגינן כביכול נרשמו הערות האזהרה, כמה כסף נותר ג'ואד ג'בור חייב לתובעים, האם דונם האדמה שנמכר לסבאח שאהין מכסה את חובו של ג'בור או של רשיד ספורי לתובעים וכהנה וכהנה נושאים ושאלות שנשארו פתוחות. יתרה מכך, מעיון בתמליל השיחה שניהל הנתבע עם ג'ואד ג'בור עולה, כי היו, ככל הנראה, מחלוקות בינו לבין התובעים באשר לסכומים המגיעים להם ובאשר לזכאותם לקבל את הסך של 600,000$ שהם דרשו כתנאי לביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובתם על החלקה בכרמיאל. הוא אף ביקש מהנתבע שלא לחתום על אותה התחייבות עד שהוא (ג'בור) יחזור מירדן ויתחשבן עם התובעים בקשר לסכומים המגיעים להם. הנתבע שהיה להוט להוציא את עסקת החליפין אל הפועל, לא נענה לבקשת ג'בור והחליט לחתום על התחייבות לתשלום סך של 600,000$ בתמורה לביטול הערת האזהרה. על סמך התחייבות זו שינו התובעים את מצבם לרעה והסכימו לביטול הערות האזהרה. בנסיבות אלו אין הנתבע יכול להחזיר את הגלגל לאחור, ולטעון כי הסכום בו הוא התחייב אינו משקף את הכספים המגיעים לתובעים. סוף דבר הנתבע חייב לשלם לתובעים סכום של 274,000$ נכון ליום החתימה על ההתחייבות, קרי 17/6/08. מסכום זה יש לנכות סכום של 15,000$ שאין מחלוקת שהנתבע שילם ביום 27/9/08, והיתרה לתשלום תעמוד על סך 259,000$. השער היציג של הדולר ביום 17/6/08 עמד על 3.34 ₪ לדולר, כך שבערכים שקליים נותר הנתבע חייב לתובעים סכום של 865,060 ₪, נכון ליום 17/6/08. מסכום זה יש לנכות את הסכום בו חויב הנתבע בפסק הדין שניתן בהסכמה בבית המשפט המחוזי (לא כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד) ביום 1/2/12 בסך 448,295 ₪ והיתרה לתשלום תעמוד על סך 416,765 ₪. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים סכום של 416,765 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 17/6/08 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 25,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 36,000 ₪. סכומים אלה הם בנוסף לסכומים בהם חויב הנתבע בפסק הדין שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי ביום 1/2/12 במסגרת ע"א 773-05-11. עורך דיןכתב תביעהתביעה נגד עורך דיןמסמכיםלקוחות