פסק דין ערעור זה עניינו בהחלטת מותב בית הדין האזורי בחיפה, בראשות הנשיא רמי כהן, לפסול עצמו מלישב בדין בתביעתה של המשיבה (עב 3233/05). וזה בתמצית רקע הדברים: בבית הדין האזורי בחיפה מתבררת תביעתה של המשיבה כנגד המערערים. התביעה מצויה בשלב שמיעת ראיות הצדדים. במסגרת ישיבת הוכחות שקיים בית הדין האזורי ביום 24.6.2007, נחקרה המשיבה בחקירה נגדית על תצהירה. מפרוטוקול הדיון עולה, כי בשלב מסויים של החקירה אמרה העדה כך: "אני אדבר מהר כי אני מרגישה שלא נותנים לי לדבר. אני מרגישה כאילו אני נשפטת פה על תיק רצח". סמוך לאחר דברים אלה, נכתב בפרוטוקול הדיון כדלקמן: "החלטה בשלב זה אני פוסל את עצמי מלדון בתיק זה לאור הערות בוטות של העדה ועם הפסילה האמורה נפסל המותב כולו". על החלטה זו הוגש הערעור לפני. בסיום הפרוטוקול, נכתב מפי המשיבה, היא התובעת בהליך, כי: "אין כוונתי כלפי בית הדין [ההערות שהשמיעה העדה - ס.א.] אלא כלפי ב"כ הנתבעת". 3. בערעור לפני טוענים המערערים, כי המקרה דנן אינו עולה כדי חשש ממשי למשוא פנים בניהול הדיון על ידי בית הדין האזורי, ולא היה מקום שבית הדין האזורי יפסול עצמו מלדון בתביעתה של המשיבה. לכתב הערעור צורף תצהירו של בא כח המערערים בו נכתב כי "פרוטוקול הדיון משקף את שהתרחש באולם". המשיבה לא הגישה תשובתה לערעור. 4. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי שקלתי את נסיבות העניין ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. נחה דעתי, כי הנסיבות שעמדו ביסוד החלטת הפסילה במקרה זה אינן עולות כדי חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך על ידי המותב בראשות הנשיא כהן, באופן שיצדיק העברת התיק, בשלב בו נמצא הדיון בו, להמשך דיון בפני מותב אחר. במקרה דנן, מדובר בפסילה עצמית יזומה של מותב בית הדין האזורי בחיפה, שלא הונחה בפניו בקשתו של מי מן הצדדים להחלפת המותב. עילתה של החלטת הפסילה במקרה זה אינה מצויה עלי פרוטוקול ואף אינה עולה באופן ברור מהחלטת בית הדין האזורי. על כגון זה נפסק, כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, ופסילה עצמית אינה דבר של מה בכך. חובתו של שופט לישב בדין מכוונת כלפי מערכת המשפט, כלפי הצדדים להליך וכלפי הציבור בכללותו (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 22-23 (2006)). החובה לשבת בדין פנים רבות לה, אחת מהן עניינה בכך, שאל לו לשופט לפסול עצמו בהעדר עילה שבדין. החלטת בית הדין האזורי במקרה שלפני, אינה מושתתת על עילה שבדין לפסילת המותב ולא ניתן ללמוד הימנה על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט על ידי מותב בית הדין האזורי. לכל היותר ניתן ללמוד מבין שורות פרוטוקול הדיון על קיומה של אוירה לא נוחה או "טעונה" באולם בית הדין, שכפי הנראה הולידה את החלטת הפסילה. לעניין זה נפסק, בפסק דין נציגות הבית המשותף, כי אין די בקיומה של אוירה לא נוחה באולם בית המשפט בכדי לבסס החלטת פסילה. זאת ועוד, מבחן החשש הממשי למשוא פנים אינו מבוסס על תחושתם הסובייקטיבית של בעלי הדין או של השופט היושב בדין, והיא נבחנת באמת מידה אובייקטיבית. סבורני, כי במקרה זה לא מתקיימים נתונים אובייקטיביים המבססים חשש ממשי למשוא פנים בניהול הדיון על ידי מותב בית הדין האזורי בראשות הנשיא כהן. 5. הנה כי כן, פרוטוקול הדיון והחלטתו של בית הדין האזורי, אין בהם כדי לבסס עילה כלשהי לפסילת מותב בית הדין האזורי בעניינה של המשיבה. יתרה מזו, עם מתן החלטת הפסילה ציינה המשיבה, כי הערותיה לא הופנו כלפי בית הדין אלא כלפי המערערים. רוצה לומר, הצדדים להליך אינם מבקשים את פסילת מותב בית הדין האזורי. לכך יש להוסיף, כי הפסקת הדיון בשלב זה, בעיצומן של שמיעת ראיות הצדדים, תגרום לעיכוב הדיון, לפגיעה בצדדים ולבזבוז משאבי בית הדין. הלכה פסוקה היא, כי פגיעה זו תלקח בחשבון במקרים בהם שופט פוסל עצמו מלשבת בדין (ראה: ע"א 4160/96 שחר נ' יצחק מושונוב (טרם פורסם); ע"א 6204/96דרור גל עזר נ' אבי גולדבליט (טרם פורסם)). 6. לאור האמור, הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית הדין האזורי בחיפה להמשך דיון. אין צו להוצאות. שופטיםפסלות שופט