דוגמא להחלטה בנושא עיכוב הליכים עד להכרעה בהליך בבית משפט אחר: 1. לפניי בקשה (להלן:"הבקשה"), אשר הוגשה על ידי הנתבע ואשר במסגרתה ביקש כי ביה"ד יורה על עיכוב הליכים בתיק זה עד לסיום ההליך המתנהל בבית משפט המחוזי בחיפה, במסגרת ת.א. 20107-11-11, שם מתבררת תביעתה של התובעת כנגד הנתבע כאן וכנגד מי שהיה נתבע נוסף וכן כנגד נתבעים נוספים (להלן:"התביעה האחרת"). התובעת הגישה תגובה כתובה לבקשה (להלן:"התגובה"). 2. בתאריך 7/3/13 התקיים דיון בבקשה וזאת לאחר שימים מספר קודם לכן הודיעו התובעת ומר טרגר - מי שהיה הנתבע הנוסף בתיק, כי הצליחו לסיים את הסכסוך ביניהם בפשרה. הסכם הפשרה הנ"ל קיבל תוקף של פסק דין חלקי והיה בו כדי להביא לידי סיום גם את התביעה שכנגד אותה הגיש מר טרגר כנגד התובעת. 3. לאחר הדיון הגישה התובעת התייחסותה להחלטת ביה"ד מיום 10/3/13 ובהמשך הגיש הנתבע תגובתו. 4. רקע במועד בו הגישה התובעת את תביעתה כאן, אותה העמידה על סכום של 1,600,000 ₪ היא הגישה גם את התביעה האחרת, במסגרתה תבעה סכום של 4 מיליון ₪ וכן סעדים של צו מניעה קבוע וצווים למתן חשבונות. בבסיס שתי התביעות עומדת טענתה של התובעת לגזל סודותיה המסחריים. 5. להלן טענות הנתבע, המצדיקות לדעתו, את עיכוב ההליכים: א. ישנה חפיפה רבה בין הטענות שטענה התובעת כאן לבין הטענות שהעלתה במסגרת התביעה האחרת באופן שבו 47 מסעיפי התביעות הם זהים לחלוטין. ב. שתי התביעות מעוררות שאלות דומות /זהות של עובדה ומשפט. ג. בשתי התביעות מיוצגים הצדדים על ידי אותם עורכי דין. ד. בתביעה האחרת, אשר הדיונים שהתקיימו בה, מחזיקים מאות עמודי פרוטוקול, הסתיים כבר שלב ההוכחות והוגשו סיכומי הצדדים, למעט סיכומי התשובה של התובעת שאמורים להיות מוגשים בקרוב. ה. הנתבע וגם הנתבע האחר (מר טרגר, שכבר אינו חלק מההליך כאן), נחקרו, ארוכות, במסגרת התביעה האחרת. ו. כל הטענות שטענה התובעת כאן, בענין גזילת סודות מסחריים והפרת סעיפים בחוזי העבודה, נטענו גם בתביעה האחרת ומכאן שפסק הדין שם יכלול הכרעות עובדתיות ומשפטיות בטענות שנטענו כאן. ז. מקום שלא תתקבל הבקשה, עלול להיווצר מצב ששתי ערכאות משפטיות שונות תגענה להכרעות סותרות בנוגע לאותו ענין ממש והרי בדיוק דבר זה מבקש עיכוב ההליכים למנוע. ח. עיכוב ההליך חשוב גם כדי למנוע בזבוז זמן של בעלי הדין ושל הערכאות השונות כאשר דבר זה מקבל משנה תוקף עת מצויים אנו במצב שבתביעה כאן יישמעו אותן עדויות שנשמעו כבר ובאריכות, במסגרת התביעה האחרת. ט. בהתאם לפסיקה, לא נדרשת זהות מוחלטת בין כלל הנושאים הנדונים בהליכים השונים ודי בכך ששאלה מהותית דומה היא שעומדת להכרעה. י. בתביעה כאן יישמעו אותן עדויות שנשמעו בתביעה האחרת ולמרות שבתביעה כאן קיימות מספר עילות שהן בסמכותו היחודית של בית הדין לעבודה הרי שאין בכך כדי לשנות את העובדה שהתשתית העובדתית בשתי התביעות זהה או חופפת במידה כמעט מוחלטת. יא. למרות שזהות הצדדים בשני ההליכים אינה מהווה תנאי בל יעבור לעיכוב הליכים, הרי שבמקרה שלפנינו כל הצדדים בהליך כאן, שותפים להליך בתביעה האחרת. 6. להלן טענות התובעת, המצדיקות, לטענתה, את דחיית הבקשה: א. התביעה האחרת כוללת עילות של גזל סודותיה המסחריים של התובעת, על ידי הנתבע ואחרים, לרבות חברה שבבעלותו, תוך שימוש במידע סודי, אשר שייך לתובעת, כמו גם עוולות נזיקיות רבות, ובהן גזל, גרם הפרת חוזה, עוולה נזיקית על פי חוק המחשבים, תשנ"ה - 1995, רשלנות והפרת חובות הזהירות והנאמנות של הנתבע, כמי ששימש נושא משרה בתובעת. מנגד, מבוססת התביעה כאן על עילות המצויות בסמכותו הבלעדית של ביה"ד לעבודה שכן מקורן ביחסי עובד-מעביד ששררו בין התובעת לבין הנתבע, לרבות הפרת תניית אי התחרות. ב. הנתבע לא הראה שמתקיימת כאן דוקטרינת "הליך תלוי ועומד" הן בשל חוסר זהות העילות, הן בשל חוסר זהות הצדדים והן משיקולים של ראיה מערכתית של ביה"ד המקנים לו סמכות עניינית יחודית בכל העניינים הנובעים מיחסי עובד-מעביד. ג. בנסיבות אלו, קרי שסוגיית ההליך התלוי ועומד לא חלה באופן מיידי על התובענה כאן, יש לבחון האם מתקיימים התנאים המצטברים הנוספים, אשר רק בהתקיימותם יפעיל בית הדין את שיקול דעתו ויעכב את הדיון, כשהכוונה לתנאי לפיו המשך הדיון בתובענה שעיכובה מתבקש עלול לגרום לנתבע נזק (דבר שאינו מתקיים במקרה שלפנינו) והתנאי השני לפיו - הפסקת הדיון בתובענה לא תסב לתובע נזק, כאשר התשובה לשאלה השניה היא חיובית, שכן עיכוב ההליכים ימנע מהתובעת את הזכות, כמעבידה, לעמוד על זכויותיה ואף עלול להעביר מסר שגוי לעובדים שיחשבו שיוכלו לעכב את הדיון בעילות התביעה הנובעות מיחסי עובד-מעביד מקום בו יבצעו עולותיהם במשותף עם צדדים שלישיים. ד. משמעות עיכוב ההליכים כאן היא שבית הדין יאלץ לעכב כל תביעה שהוגשה לפניו, אם הוגשה, במקביל אליה, תביעה נוספת, בעילות תביעה שונות, לערכאה אחרת. ה. בהתאם להלכה הפסוקה, מקום בו מתעוררות עילות תביעה שונות כלפי אותו נתבע אשר חלקן מצויות בסמכות עניינית יחודית של בית הדין לעבודה וחלקן מצויות בסמכותם של בתי המשפט האזרחיים, קיימת חובה לפצל את הדיון. כאשר זהו , בדיוק, המצב במקרה כאן - התביעה האחרת הוגשה בגין עילות הנמצאות בסמכותו של בית המשפט המחוזי בעוד שהתביעה כאן הוגשה בגין עילות הנמצאות בתחום סמכותו העניינית של בית דין זה, וזאת בשל היותן נובעות מיחסי עובד-מעביד. 7. דיון והכרעה אקדים ואציין שאינני מקבלת את טענת התובעת, לפיה טענה של עיכוב הליכים מן הטעם של הליך תלוי ועומד חותרת תחת סמכותה העניינית של הערכאה שהחליטה לעכב את ההליך שבפניה עד להכרעה בתובענה האחרת. על פי ההלכה של 'עניין תלוי ועומד' כאשר הוגשו שתי תביעות שעילותיהן זהות באופן מהותי, בית המשפט יעכב את הדיון בתביעה השניה כדבר שבשגרה. בית המשפט רשאי לעשות כן אפילו מדובר בצדדים שאינם זהים (בג"צ 3134/93 א.ד. אלקטרוניקה בע"מ ואח' - שרות העבודה והרווחה, פ"ד מח(1) 296) כאשר הרעיון הוא למנוע הכבדה על בתי המשפט ועל הצדדים הנתבעים ולמנוע הכרעות סותרות אשר יפגעו באמון במערכת בתי המשפט (ע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל עוקבי - מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כ"ט (2) 477 וראה גם לובוצקי, סדר הדין בבית הדין לעבודה, פרק 5 עמ' 18) במקרה שלפניי מדובר בשתי תביעות אשר הבסיס העובדתי להן, לכל הפחות, דומה מאוד ואשר מערבות, שאלות דומות ולפעמים אף זהות של חוק ומשפט. מכל מקום, נראה כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי, בתביעה האחרת, תוכל לקדם עד מאוד את פתרון המחלוקות העולות מכתבי הטענות בהליך כאן, ויכול שיהיה בהן אף לצדדים לפתור את הסכסוך ביניהם, כאן בפשרה. בנוסף, ניתן לשער במידה רבה של סבירות כי יהיה בהכרעה בתביעה האחרת, לכל הפחות כדי לחסוך מהצדדים ומבית הדין, לפחות חלק ניכר מהעדויות הרבות והארוכות שנשמעו בתביעה האחרת - כאשר כל אחת מהאפשרויות הנ"ל מתיישבת מטרות העיכוב - היעילות ומניעת בזבוז זמנם של הנוגעים בדבר ושלא תקבענה הכרעות סותרות, ביחס לאותן עובדות/שאלות משפטיות, על ידי שתי ערכאות. בנקודה זו אציין כי גם אם לא כל העילות המשפטיות האמורות להתברר בתביעה האחרת, זהות לאלו שאמורות להתברר בתביעה כאן, הרי שמאחר והמסכת העובדתית העומדת בבסיס שתי התביעות, דומה (ואולי אף זהה, כפי שטען הנתבע), הרי שיש בכך כדי להצדיק את עיכוב ההליכים וזאת בשים לב למבחנים לעיכוב, כפי שפורטו, ע"י בית המשפט העליון ברע"א 3765 הפניקס - קפלן: "סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות אינה שנויה במחלוקת. זוהי סמכות שבשיקול דעת והיא הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב. אם נכונים הדברים לגבי הליכים רגילים, קל וחומר כך לגבי הליכי תובענות ייצוגיות לרבות בקשות לאישורן, באשר לא ראוי משום בחינה לאפשר ניהול מספר הליכים כאלה בו זמנית בשאלות דומות, בעילות דומות ובעניינים דומים שתשתיתם זהה. הדברים נכונים לא רק כאשר מדובר בין אותם צדדים בשני ההליכים, אלא גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאינטרס זהה. שאלה זו מתעוררת לא רק בשיטתנו, בתי המשפט האמריקאים רואים עצמם מוסמכים להורות על עיכוב הליכים גם כאשר אין מדובר באותם צדדים וגם כאשר פסק הדין בהליך האחר לא יכריע בכל השאלות העומדות על הפרק ובלבד שיהיה בו כדי לצמצמן ולעזור ולהכריע בשאלות של משפט התלויות ועומדות בהליך הנוסף. במקרה כזה הנטל הוא על מבקש העיכוב להראות כי קיימת הצדקה לכך שהתובע יאלץ להמתין עד למתן פסק דין בהליך אחר בו איננו מעורב ואשר על פיו אף שזכויותיו עשויות להיחתך ולמצער להיבחן על פי מה שיפסק שם (Landis V. North American Co. 299 U.S. 248; Taunton Gardens Co V. Hills, 557 F.2d 877 (1st Cir 1977).  אין מניעה להשתמש בכללים דומים לצורך הפעלת שיקול הדעת בענייננו, באשר כללים אלה עולים בקנה אחד עם שיטתנו המשפטית ומתיישבים עם השכל הישר ועם סוג השיקולים אותם בית המשפט שוקל בבואו להפעיל את סמכותו לעכב הליכים (ראה: ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477)." (הדגשה אינה במקור. א.י.). לנוכח האמור לעיל, הריני קובעת כי השתכנעתי שהכרעת בית המשפט המחוזי בתביעה האחרת תצמצם, במידה רבה את הצורך של בית דין זה להכריע בחלק ניכר מהמחלוקות שהתגלעו בין הצדדים כאן, כן השתכנעתי, שדחיית הבקשה עלולה להוביל להכרעות סותרות של שתי ערכאות. בנקודה זו אציין כי העובדה שמדובר בהיקף רב ונרחב של עדויות וראיות וכן העובדה שהתביעה בבית המשפט המחוזי נמצאת בשלבים מתקדמים (לקראת מתן פסק דין), מחזקת את מסקנתי לפיה מוצדק, להורות על עיכוב ההליכים. כאשר טענות התובעת באשר לנזקים שעלולים להיגרם לה כתוצאה מהעיכוב, אינם נזקים שיש לקבוע כי הם עדיפים על התועלת שתצמח מעיכוב ההליכים, בשלב זה, וזאת כאשר השאלה עד כמה היא נפגעת כל זמן שלא מופסק הגזל הנטען של סודותיה, ממילא תבוא לידי סיום עם הכרעת בית המשפט המחוזי (ובהנחה שלא יהיה ערעור). כאשר בכל הקשור לטענותיה בדבר המסר שעיכוב ההליכים יעביר לעובד הרוצה לגזול את סודות מעסיקו, לא מצאתי שיש בהן ממש. 8. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאתי בטענות הנתבע וחרף התנגדות התובעת הריני, מורה כי, בשלב זה, יעוכבו ההליכים בתביעה שלפניי. 9. הצדדים יעדכנו את בית הדין בתוצאות או בהתקדמות בירור התביעה האחרת, מיד כשיינתן פסק דין או ביום 10/9/13, לפי המוקדם מביניהם. 10. הוצאות התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דינו בסכום של 2,500 ₪, אשר ישא הפרשי ריבית הוצמדה כחוק מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום מיום שתומצא ההחלטה לתובעת. עיכוב הליכים