דוגמא להחלטה בנושא עיקול כספים בקופת בית המשפט: השאלה שלפנינו האם ניתן להטיל עיקול על כספי עירבון המופקדים במזכירות בית המשפט על אף שהמטרה לשמה הופקדו תמה ונשלמה? מבוא נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות תעבורה ביניהן גם עבירה של נהיגה בזמן פסילה. בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים. בית משפט לתעבורה הורה בהחלטתו מיום 12.02.13 על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים . נקבע בהחלטה כי הנאשם ייעצר אלא אם כן ימציא ערבויות וביניהן הפקדה כספית בקופת בית המשפט. הנאשם הפקיד את הערובה הכספית הנדרשת בסך כולל של 7,000 ₪. ביום 11.03.13, נגזר דינו של הנאשם ומשכך, מאחר וההליך נגדו הסתיים, הוריתי לבקשת הנאשם על החזרת כספי הערבון, אשר הופקדו בתיק המעצר, לידי בא כוחו, עורך הדין ויסאם לידאוי. כשפנה בא כוח הנאשם למזכירות בית המשפט לביצוע החלטתי מיום 11.03.13, נמסר לו כי אין אפשרות לשחרר את הכספים שעה שהוטל עיקול על ידי רשות ההוצאה לפועל. עתה, מונחת בפניי בקשה להורות למזכירות בית המשפט לשחרר כספי הערבון לידי בא כוח הנאשם על אף העיקול שהוטל. לטענת ב"כ הנאשם, הוא בעל הזכות בכספים אלה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 11.03.13 בה הורתי למזכירות בית המשפט להחזיר סכום הערבון לידיו. עוד מוסיף ב"כ הנאשם, כי הנאשם המחה לו את הזכות בכספים אלה ועל כן היות והעיקול אינו מתייחס אליו, יש לשחרר את הכספים לידיו לאלתר. דיון והכרעה מטרת הפקדת הערובה ערובה הוגדרה על ידי המחוקק בסעיף 41 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: "חוק המעצרים"), כדלקמן: "ערבון כספי או ערבות עצמית של חשוד או של נאשם, בין לבדם ובין בצרוף ערבות מכל סוג שהוא, ערבות או ערבון כספי של ערבים, הכל כפי שיורה בית המשפט או הקצין הממונה, לפי הענין". בית המשפט העליון בבש"פ 1760/01 פלוני נ' מ"י, פד"י נה(5) 1, דן במטרת הערובה שתפקידה לשמש אמצעי חלופי למעצרו של אדם, המאפשרת פגיעה פחותה בחירותו האישית של האדם תוך השגת מטרת המעצר. ערבון כספי שהופקד על ידי הנאשם לצורך שחרורו ממעצר מופקד לצורך מטרה ספציפית. הערובה נועדה על פי תנאיה להבטיח את תנאי השחרור של הנאשם ובין היתר את התייצבותו למשפט עד לגמר ההליכים הפליליים ולהבטיח את שאר התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט. בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים פוקע צו מעצר עד תום ההליכים, עם מתן פסק-הדין במשפטו של העצור. משכך, כאשר נגזר דינו של הנאשם, מטרת הערובה התפוגגה והנאשם זכאי לכאורה להחזר הכספים שהפקיד. היכולת להטיל עיקול על כספים המופקדים בקופת בית המשפט רשם ההוצאה לפועל רשאי להטיל אצל צד שלישי עיקול על כספי החייב מכח סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז - 1967 הקובע, כי "רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסוים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי". מדובר בעיקול ברישום אשר נרשם אצל הצד השלישי, וחל על נכסי החייב המצויים בידי הצד השלישי ואשר יגיעו לידיו תוך שלושה חודשים מיום המצאת הצו. עולה השאלה מה דינם של הכספים שהופקדו על ידי הנאשם במזכירות בית המשפט בהתאם להחלטת בית המשפט במסגרת בקשת מעצרו עד תום ההליכים נגדו. האם ניתן להטיל עיקול גם על כספים אלה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגד הנאשם. או שמא משהסתיים ההליך ופקעה התכלית לשמה הופקדו, על בית המשפט במקרה זה להשיבם למפקיד ללא כל סייג ? אכן ניתן להטיל עיקול על כספי פיקדון המופקדים בקופת בית המשפט ועל מזכירות בית המשפט המחזיקה בערבון לציין זאת בתיק ובמערכת הממוחשבת (ראה: רע"צ (הרצ') 30927-12-10 פלסים חברה לפיתוח בניין והשקעות (1995) בע"מ נ' משיח ואח' ( 25.01.11)); ע"א (י-ם) 5407/04 אקיביטי תיירות ונופש 1996 בע"מ נ' ברדוגו ( 31.10.04)). מעיון במערכת הממוחשבת של בית המשפט עולה כי בתיק דנן מדובר הוא בצווי עיקול שניתנו על ידי לשכת ההוצאה לפועל בנתניה ולשכת ההוצאה לפועל בירושלים. האחד, ביום 09.01.13 והשני 17.01.13 לאמור, טרם הפקדת כספי הערובה. בהתאם לסעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל הצו חל על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום. בענייננו, החלטת בית המשפט המורה לנאשם להפקיד את כספי העירבון ניתנה ביום 12.02.13 ו- 27.02.13. לפיכך, מאחר וכספים אלה הופקדו טרם חלפו שלושה חודשים ממועד הצווים, אזי מנועה מזכירות בית המשפט לשחרר כספים אלה לידי הנאשם. גזברות בית המשפט הינה בגדר מחזיק ואינה יכול לנקוט עמדה בנוגע לזכויות הצדדים בכספים. בית משפט זה אינו מוסמך לדון בשאלה האם ניתן לממש את העיקול או להורות על שחרור הכספים, אלא שסמכות זו מצויה בידי רשות ההוצאה לפועל היא הרשות שהוציאה את העיקול שכן "משעה שניתן צו עיקול בקשר לעירבון המצוי בקופת בית המשפט, בית המשפט הוא ככל גוף, ועליו לפעול לפי אותו צו. אין לצפות שבית המשפט יפעיל כוחות שיפוטיים על מנת להתעלם מהצו שהופנה אליו" (ראה: רע"א 4125/08 ברמי נ' החברה לפוטוגרמטריה והנדסה בע"מ (פורסם בתקדין, 27.08.08); וברע"א 7623/08 שנרך נ' פלס (פורסם בדינים ועוד', 15.12.08) (להלן: "שנרך"); ראה גם: ה"פ (ת"א) 12982-10-10 סופר נ' איפוגרם ישראל בע"מ ( 21.06.11); עפ"ג (ת"א) 48775-08-11 סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ נ' רון נעים, עו"ד ( 23.02.12). מעמדו של בית המשפט לענין העירבון, דומה למעמדו של נאמן או שומר (ע"א 3115/99 מזרחי נ' טופז (פורסם בדינים ועוד', 22.01.01). בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל. ולכן הסמכות להחליט בבקשת שחרור הכספים נתונה בידי הרשות שהטילה את העיקול. בבש"פ 4972/07 עטאף נ' מדינת ישראל ( 20.03.08) (להלן: "פרשת עטאף") דן בימ"ש העליון בערעור שהוגש לפניו בידי מפקיד ערבון שכספיו הועברו במישרין לזכות נפגע עבירה. לטענתו, משמוצתה העילה שבשלה הופקדו הכספים, יש להחזיר לו את כספי העירבון. כבוד השופטת פרוקצ'ה, קבע בהחלה מנומקת כי הותרת הנכס שהופקד בנאמנות אצל המדינה גם לאחר שתכלית הפקדתו בידיה נסתיימה, תוך הסבת התכלית המקורית שהתלוותה לחזקה בתכלית אחרת, ובלא שקיימת סמכות בחוק לעשות כן, מהווה הפרה של זכות הקניין של המפקיד, הנתונה לו כזכות יסוד. ומשכך, אין למדינה או לבית המשפט סמכות לערב או לחלט כספי ערובה שהופקדו בנאמנות בידי המדינה לאחר פקיעת התכלית לשמה ניתנה הערובה. ולכן המסקנה הסופית של בית המשפט ברמה העקרונית הייתה שיש להחזיר את הערבון למפקיד. אולם, היות ובמקרה הקונקרטי הכספים כבר הועברו, קבע ביהמ"ש כי אין להחלטתו השפעה על המקרה הספציפי. שונה הדבר בענייננו מאחר ובמקרה שבפניי ניתנה סמכות בחוק לעשות כן! לרשות ההוצאה לפועל, כאמור, הסמכות להטיל עיקול על כספים המצויים בידי צד שלישי ובכללם כספים המופקדים בקופת בית המשפט, בין היתר, כספים שהופקדו כערובה לשחרור ממעצר, וזאת מכוח חוק ההוצאה לפועל. הדברים גם הובהרו על ידי בית משפט העליון בפרשת עטאף הנ"ל "חשוב, עם זאת, להבהיר כי הדברים אמורים באשר למידת כוחה של הרשות הציבורית להשתמש בנכס של הפרט שהופקד בידיה לצורך תכלית אחת לשם השגת תכלית אחרת, בלא אחיזה בחוק. שאלה זו אינה חופפת לסוגיה האחרת- מהם אמצעי הגבייה שהחוק מקנה לרשות גבייה כלשהי לצורך גביית כספים להגשמת תכלית נתונה, ומהן הנסיבות בהן רשאית רשות גבייה לשים ידה על כספי אדם הנמצאים בידי המדינה לצורך אחד, כדי לגבות מהם כספים המגיעים מאותו אדם לצד שלישי". (פסקה 9 להחלטה בפרשת עטאף). מזכירות בית המשפט המחזיקה בערבון מקבלת צו מרשות ההוצאה לפועל המורה לה להטיל עיקול על כספי פקדון המופקדים בקופת בית המשפט ועתה משהסתיים ההליך נגד הנאשם ולכאורה זכאי הוא להחזר הכספים, אולם משצו העיקול עומד ותלוי עדיין אין ביכולתה להשיבם למפקיד, אלא עליה לפעול בהתאם להנחיית רשות ההוצאה לפועל. בית המשפט העליון בעניין שנרך הנ"ל ציין את הדרך שעל בית המשפט לפעול שעה שהוטל עיקול על ידי רשות ההוצאה לפועל בכספים המופקדים בקופת בית המשפט - "בית המשפט מעביר הערבון לרשות ההוצאה לפועל בכל מקרה בו מוטל עיקול על הערבון, וטרם נקבע כי יש להחזיר את הערבון לידי אחד הצדדים. בהעברה זו אין משום נקיטת עמדה בשאלה האם ניתן לממש את הערבון באותם הליכי עיקול, ושאלה זו צריכה להידון בפני ההוצאה לפועל. לעניין הערבון, בית המשפט הוא בבחינת מחזיק בלבד, ואין הוא נוקט עמדה בשאלת הזכויות להן טוענים בעלי הדין ובשאלה אם הנכס ניתן לעיקול אם לאו". (פסקה 3 להחלטה). למעלה מן הצורך, יצוין לעניין הטענה כי הנאשם המחה את זכותו לאחר ובענייננו בא כוחו, אין בה בכדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי. שכן החלטת ההסבה מיום 11.03.13 ניתנה טרם התברר לבית המשפט כי רשום עיקול על הכספים המופקדים במזכירות בית המשפט, ומשכך, מאחר והעיקול קודם בזמן, אזי הוא גובר ולכן ההסבה בטלה. לסיכום לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי מאחר והוטל עיקול על כספי העירבון לא ניתן להחזירם לנאשם ועל מזכירות בית המשפט לפעול בהתאם להוראות ההוצאה לפועל. משכך, אני מורה על דחיית הבקשה. ככל שתתעורר שאלה ביחס לעיקולים ותוקפם, על הנאשם להפנותה במסגרת התיקים הספציפיים בלשכת ההוצל"פ. קופת בית המשפטעיקול