דוגמא להחלטה בנושא ערעור על החלטה לחדש הליכי תביעה: סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 24.12.12 (השופטת רוית צדיק; עב 8130/08), בה נקבע כי הצדדים יזומנו לדיון הוכחות ביום 14.1.13. הרקע לבקשה 2. ההסתדרות הרפואית לישראל (להלן - הר"י) הגישה ביום 7.5.06 בקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד מדינת ישראל, שירותי בריאות כללית, הסתדרות מדיצינית הדסה, עיריית תל אביב יפו ועיריית חיפה (ס"ק 218/06; להלן - ההליך הקיבוצי), אשר עסקה, בין היתר, בתנאי ההשתכרות של כונני חוץ. 3. המשיב, ד"ר שלמה ברק (להלן - ד"ר ברק), כונן חוץ במבקשת - המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (להלן - המרכז הרפואי), במחלקת כירורגית פה ולסת, הגיש לבית הדין האזורי, ביום 29.6.08, תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות (עב 8130/08). 4. במהלך שנת 2008 הגישה עיריית תל אביב - יפו "בקשה לצירוף הליכים" במסגרת ההליך הקיבוצי. העירייה טענה כי ד"ר ברק הגיש את תביעתו האישית בשעה שארגון העובדים היציג - הר"י מנהל סכסוך קיבוצי באותן שאלות ממש. לכן, כך טענה העירייה, ניהול שני ההליכים במקביל יגרום לבזבוז משאבים ועלול לגרום להכרעות סותרות. 5. ביום 12.5.09, במעמד הדיון בפני הצדדים להליך הקיבוצי, הורה בית הדין האזורי (סגנית הנשיאה, כתוארה דאז, השופטת לאה גליקסמן) כי לאור הסכמת הצדדים - לפיה ההכרעה בהליך הקיבוצי, בעניין תחולת ההסכמים הקיבוצים על כונני החוץ, תחול בעניינו של ד"ר ברק, וכי העילות האישיות של ד"ר ברק יוכרעו במסגרת תביעתו הפרטית - מתייתר הצורך בהכרעה בבקשה לאיחוד הליכים. 6. ביום 24.5.09 הגישו הצדדים לבקשת רשות הערעור, הודעה מוסכמת על פיה ההכרעה שתתקבל במסגרת ההליך הקיבוצי, באשר לזכויות כונני החוץ מכוח ההסכמים הקיבוציים, תחייב את הצדדים בעניינו של ד"ר ברק וכי עילות התביעה של ד"ר ברק שאינן קשורות בזכויותיו מכוח ההסכמים הקיבוציים, תידונה באופן עצמאי ונפרד במסגרת התיק (להלן - העילות האישיות). 7. ביום 7.3.12, במעמד הדיון בהליך בעניינו של ד"ר ברק, נתן בית הדין האזורי תוקף של פסק דין חלקי להסכמת הצדדים ביחס לעילות האישיות. במעמד דיון זה נתנו הצדדים הסכמתם לדברים הבאים, להם ניתן תוקף של החלטה: "אנו מסכימים להצעת הפשרה, אבל חוזרים ומדגישים כי יתר הזכויות אשר לא נדונו בדיון זה (לרבות קרן אסיף) ואותם החרגנו בהתאם לתוצאות בתיק אשר מתנהל בפני כב' הש' גליקסמן וככל שההסכמה לא תכלול את זכויות כונני החוץ, נשוב וננהל את ההליך רק ביחס לעילות אלה, כפוף לכך שהנתבעת לא תעלה טענת התישנות כלשהי, ולתובע תשמר הזכות לתקן את כתב התביעה. ב"כ התובע יודיע עמדתו לבית הדין תוך 90 יום מהיום אשר להמשך ניהול ההליך. לכן נבקש כי יינתן תוקף של פסק דין חלקי להסכמת הצדדים" (להלן - פסק הדין האזורי מיום 7.3.12). 8. ביום 9.10.12 הגיש ד"ר ברק "בקשה לחידוש הליכים מטעם התובע". בבקשתו טען ד"ר ברק כי נכון למועד הגשת הבקשה עדין נמשך המשא ומתן במסגרת ההליך הקיבוצי אולם אין כל וודאות אם ומתי ייחתם הסכם בין הצדדים להליך הקיבוצי וכי ברור שההסכם המתגבש יסדיר רק את סוגיית זכויותיהם של תורני החוץ ואילו סוגיית זכויותיהם של כונני החוץ לא תוסדר במסגרת ההסכם. בנסיבות אלו, כך נטען, נותר ד"ר ברק לאחר ארבע וחצי שנים ממועד הגשת תביעתו מבלי הכרעה בעילות תביעתו מכוח הסכמי הרופאים. עוד נטען כי ההליך הקיבוצי, המתנהל מזה שש שנים, אינו צפוי להכריע בסוגית כונני החוץ בתקופה הקרובה. נוכח האמור, טען ד"ר ברק כי, יש לתת לו את יומו בבית הדין בכל הנוגע לעילות תביעתו מכוח ההסכמים הקיבוציים ולהורות על חידוש הדיון. 9. המרכז הרפואי, בתגובתו מיום 4.11.12, התנגד לבקשה לחידוש הליכים. המרכז טען כי הבקשה מנוגדת להסכמות הצדדים, כאמור בהודעתם מיום 24.5.09 וכמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 7.3.12. נטען כי דיון והכרעה בעילות התביעה מכוח הסכמי הרופאים עלולה להשפיע על המשא ומתן המתנהל בין הצדדים בהליך הקיבוצי וכי אישור הבקשה יגרום לניהול כפל הליכים. 10. בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 4.11.12, לאחר עיון בבקשת ד"ר ברק ובתגובת המרכז הרפואי, ציין כי מעיון במאגר המידע שבבית הדין עולה שבתיק ההליך הקיבוצי (ס"ק 218/06) קבועה ישיבה בפני השופטת גליקסמן, ליום 13.11.12. לאור זאת הורה בית הדין לצדדים להודיע, עד ליום 20.11.12, מה עלה בגורל הישיבה בהליך הקיבוצי. נקבע כי עם קבלת הודעת הצדדים ולאורה תבחן בקשת ד"ר ברק בשנית. 11. ביום 14.11.12 הודיע המרכז הרפואי כי הצדדים להליך הקיבוצי הצליחו להגיע לניסוח מוסכם של הסכם קיבוצי המסדיר את זכויותיהם של תורני החוץ וזה צפוי להיחתם ולהימסר לבית הדין האזורי. באשר לזכויות כונני החוץ הוסכם בין הצדדים כי המחלוקת בעניין כונני החוץ תמשיך להתברר בפני בית הדין האזורי, במסגרת ההליך הקיבוצי, וכי הצדדים הסכימו להתחיל במשא ומתן בניסיון לישוב המחלוקת. לפיכך, כך טען המרכז הרפואי, אין מקום לשנות את פסק דין האזורי מיום 7.3.12. 12. בו ביום הגיש ד"ר ברק "הודעה דחופה מטעם התובע ובקשה חוזרת לחידוש ההליכים". ד"ר ברק טען כי, בניגוד לטענת המרכז הרפואי, יש להורות על חידוש ההליכים בתיק, ככל שייחתם ההסכם בעניינם של תורני החוץ, באופן שלא יסדיר את זכויותיהם של כונני החוץ, בהתאם להסכמת הצדדים במעמד הדיון מיום 7.3.12. ד"ר ברק טען כי אין כל הצדקה משפטית שהוא ימתין, לאחר שש שנות משא ומתן בעניינם של תורני החוץ, שנים נוספות למשא ומתן בעניינם של כונני החוץ. לכן התבקש בית הדין להורות כי ככל שנוסח ההסכמה לא יסדיר את סוגיית זכויותיהם של כווני החוץ יחודשו ההליכים בתביעתו. 13. בהחלטת בית הדין האזורי מאותו היום נקבע כי הצדדים יודיעו לבית הדין מהו הנוסח הסופי של ההסכמה שהושגה בהליך הקיבוצי, עד ליום 5.12.12. ביום 18.12.12, משהצדדים טרם העבירו לבית הדין הודעה כאמור, הורה בית הדין כי המועד להגשת ההודעה מוארך עד ליום 30.12.12. 14. ביום 23.12.12 הודיע המרכז הרפואי לבית הדין כי ביום 17.12.12 התקיים דיון בהליך הקיבוצי. בדיון זה הודיעו הצדדים כי באשר לכונני החוץ ינוהל משא ומתן במשך שישה חודשים, וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה, תגיש הר"י בקשה מתוקנת בתוך 30 יום מתום המשא ומתן וההליך ימשך לעניין כונני החוץ בלבד. לפיכך, כך טען המרכז הרפואי בהודעתו, אין מקום לשנות את פסק הדין האזורי מיום 7.3.12. בית הדין הורה לד"ר ברק להגיב על האמור תוך 20 יום. 15. בו ביום הגיש ד"ר ברק "הודעה מטעם התובע ובקשה לחידוש הליכים". ד"ר ברק טען כי כוונת הצדדים, במעמד הדיון בבית הדין האזורי, מיום 7.3.12, הייתה כי ככל שייחתם הסכם קיבוצי אשר לא יסדיר את סוגיית זכויות כווני החוץ - יחודש הדיון בהליך, מושא הבקשה שלפני, בזכויותיו של ד"ר ברק כעובד המרכז הרפואי מכוח הסכמי הרופאים. לכן, כך לטענת ד"ר ברק, משההסכם הקיבוצי אינו כולל התייחסות לסוגיית כונני החוץ ולאור הסכמת הצדדים מיום 7.3.12, ברי כי יש לחדש את הדיון בזכויותיו. 16. בהחלטתו מיום 24.12.12, קבע בית הדין האזורי כי הצדדים יזומנו לדיון הוכחות ביום 14.1.13 בשעה 09:00. על החלטה זו הגיש המרכז הרפואי את בקשת רשות הערעור שלפני. הבקשה לרשות ערעור 17. המרכז הרפואי טען בבקשתו לרשות ערעור כי החלטת בית הדין מיום 24.12.12 מנוגדת להסכמת הצדדים, מיום 24.5.09, שקיבלה תוקף של הסכמה; כי ההחלטה עלולה לפגוע במשא ומתן המתנהל בהליך הקיבוצי; כי ההחלטה עלולה לגרום לניהול של כפל הליכים באותן עילות משפטיות ובין אותם צדדים ולהשחתת זמן שיפוטי יקר. לטענת המרכז הרפואי, הסכמת הצדדים במעמד הדיון מיום 7.3.12, לא באה לשנות את ההסכמה מיום 24.5.09 אלא ליתן לה משנה תוקף. לטענת המרכז הרפואי, משלא הושגה הכרעה בהליך הקיבוצי בשאלת זכויות כווני החוץ, אזי בהתאם להסכמה אין לחדש ההליכים בתביעת ד"ר ברק. 18. גם אם תתקבל טענת ד"ר ברק, כך נטען בבקשת רשות הערעור, לפיה הצדדים שינו הסכמתם המקורית, מיום 24.5.09, בדיון ביום 7.3.12, ובמקום להמתין להכרעה בסכסוך הקיבוצי החליטו להמתין רק עד להבשלת המשא ומתן, הרי שעדיין לא הגיעה העת לחדש ההליכים, שכן המשא ומתן בין הצדדים הבשיל לכדי הסכם סופי, וכפי שהובהר, הצדדים הודיעו שימשיכו לנהל משא ומתן בעניין כונני החוץ במשך שישה חודשים. לטענת המרכז הרפואי הדיון בתביעת ד"ר ברק צפוי להימשך חודשים רבים, משד"ר ברק הודיע על כוונתו לתקן את כתב התביעה וביקש כי בית הדין האזורי יקבע מועדים להגשת כתב הגנה מתוקן ותצהירים, ואילו ההליך הקיבוצי בעיצומו וכי הצדדים העריכו שיוכלו להגיע להסכם קיבוצי תוך חצי שנה. המרכז הרפואי טען כי העילות בתביעת ד"ר ברק זהות לעילות בהליך הקיבוצי. המרכז הרפואי הדגיש כי ד"ר ברק מיוצג בשני ההליכים. בהליך הקיבוצי, שהוגש קודם להתפטרות ד"ר ברק, מיוצג ד"ר ברק על ידי הר"י. נטען כי משרד זה ידע להעריך שהמשא ומתן יימשך זמן ניכר. עוד נטען כי ד"ר ברק בחר שלא להמתין להכרעה בהליך הקיבוצי והגיש, במקביל, בתביעה אישית וחופפת בחלקה, כשהוא מיוצג על ידי אותו משרד המייצג את הר"י, בהליך הקיבוצי. ההליך בבית דין זה 19. בהחלטתי מיום 6.1.13, לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית הדין האזורי ולטענות הבקשה לרשות ערעור, הורתי לד"ר ברק להגיש תגובתו לבקשה תוך 14 יום. עוד ציינתי בהחלטתי כי בית הדין האזורי הורה שהדיון הקבוע ליום 14.1.13 יבוטל וכי לאור ההכרעה בבקשה רשות הערעור שלפני יקבע המשך ההליך. 20. בתגובת ד"ר ברק, מיום 20.1.13, נטען כי ההסכמה הדיונית מיום 24.5.09 הושגה עת הנחת המוצא הייתה שסוגיית כונני החוץ תוכרע תוך פרק זמן סביר. עוד נטען כי במהלך הדיון, מיום 7.3.12, בא כוחו של ד"ר ברק ציין כי מתגבש הסכם קיבוצי שיסדיר רק את זכויות תורני החוץ והבהיר כי ד"ר ברק אינו מוכן להיות במצב בו תביעתו מכוח ההסכמים הקיבוצים תידון עוד שנים רבות. לטענת ד"ר ברק, הסכמתו מיום 7.3.12 הותנתה בשינוי ההסכמה הדיונית מיום 24.5.09. כך שככל שההסכמה שתושג בהליך הקיבוצי לא תסדיר את סוגית כונני החוץ יחודש ההליך בעניינו. ד"ר ברק טען כי החלטת בית הדין האזורי, מושא הבקשה שלפני, מתחייבת מכוח פסק הדין האזורי מיום 7.3.12. החלטה זו, כך נטען, התקבלה על בסיס הסכמת הצדדים שגובשה בדיון, והינה החלטה דיונית, שאין להתערב בה. לטענת ד"ר ברק המרכז הרפואי נוהג בחוסר תום לב עת הוא מנסה להתחמק מההסכמה מיום 7.3.12. 21. עוד נטען כי הסיכוי שההסכמה בהליך הקיבוצי תייתר את הדיון בתביעת ד"ר ברק - קלוש ביותר. מאחר שגם אם ייחתם הסכם בעניין כונני החוץ הרי שהסיכוי שההסכם יחול למפרע למעלה משש שנים אחורה, כמתבקש בנסיבות כתב תביעתו של ד"ר ברק - אפסי. ד"ר ברק הפנה להסכמה שהושגה בעניין תורני החוץ אשר תחולתה הינה שנה וחצי למפרע. עוד טען ד"ר ברק כי הוא זכאי ליומו בבית הדין, למעלה מארבע וחצי שנים ממועד הגשת תביעתו. טענת המרכז הרפואי, כך לטענת ד"ר ברק, לפיה חידוש ההליכים עלול לפגוע במשא ומתן הליך הקיבוצי - מנותק מהמציאות. לטענת ד"ר ברק תביעתו אינה התביעה הראשונה של כונן חוץ. ד"ר ברק הפנה לשני פסקי דין שניתנו בנושא תורני חוץ. לטענת ד"ר ברק חידוש ההליכים בעניינו לא יגרום לכפל הליכים. דיון והכרעה 22. לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין האזורי, נתתי דעתי לטענות הצדדים בבקשה ובחנתי כלל החומר המונח בפני, אני מחליט כי אין להיעתר לבקשה לרשות ערעור בשלב זה. טעמי לכך אבאר להלן. 23. לא שוכנעתי כי בקשה זו עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 26(א) סיפא לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, באשר למתן רשות ערעור. על האמור אוסיף הדברים הבאים. בבקשה שלפני מתבקשת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת ביניים של ערכאה קמא דיונית. ככלל, החלטה דיונית מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בהחלטות דיוניות, אלא מקום בו ההחלטה מופרכת על פניה (וראו: דב"ע (ארצי) נד/16-4 בנק איגוד לישראל בע"מ - ההסתדרות הכללית, דב"ע (ארצי) נז/102-3 דבורה נבות פיקל - מרדכי ריכטר, פד"ע לב, ע' 460). הטעם העומד ביסוד כלל זה הינו כי הערכאה הדיונית, בפניה פרושה היריעה העובדתית המלאה, בוחנת את השיקולים הדרושים להכרעתה, ופוסקת לפי מיטב שיקול דעתה. 24.במקרה שלפני, הכריע בית הדין האזורי בבקשה לחידוש הליכים, לאחר שנתן דעתו לפרטי השתלשלות העניינים בהליך הקיבוצי ובתיק בעניינו של ד"ר ברק, הנדון בפניו, ולא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת הערכאה הדיונית שיש בה כדי להצדיק את הבאת החלטת הביניים לפתחה של ערכאת הערעור. ההליך, מושא בקשת רשות הערעור, נפתח, כאמור, בשנת 2008. כתב התביעה מתייחס לזכויות ד"ר ברק למפרע, עובר למועד הגשת כתב תביעתו. תחולת ההסכם הקיבוצי שנחתם בסוגיית תורני החוץ - כתוצאה ממגעי הצדדים בהליך הקיבוצי, אשר נפתח ביום 7.5.06 - הינה החל מיום 1.7.11, למעלה מחמש שנים אחר מועד פתיחת ההליך. בידי המבקשת האפשרות לנקוט בהליכים הקבועים בדין באשר לצירוף ד"ר ברק להליך הקיבוצי. משאלו הם פני הדברים, בנסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות ד"ר ברק בסך של 1,500 ש"ח. ערעור