דוגמא להחלטה בנושא ערעור על פסק דין שדחה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מס הכנסה: המערער הגיש "ערעור" בתיק זה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת שרה מאירי) בתיק על"ח 11587-01-11 מיום 27/9/12, אשר דחה את ערעורו על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה מיום 30/6/10. בהחלטת בית דין זה הובהר כי על פניו הערעור על פסק הדין הוא ברשות ולמערער ניתנה האפשרות להבהיר עמדתו, תוך מתן אפשרות ולמשיבה להגיב עליה. רקע כללי וטענות הצדדים 1. סעיף 9(5)(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] קובע פטור ממס על הכנסה מיגיעתם האישית של עיוור או של נכה שנקבעה לו נכות של 100%, או נכות של 90% לפחות בהתקיים הנסיבות הנקובות באותו סעיף. סעיף 9(5)(א) (א) קובע כי אם נקבע אחוז נכותו של נכה על פי אחד החוקים הנקובים בהמשכו, תחול הקביעה האמורה, ואילו סעיף 9(5)(א) (ב) קובע כי אם לא נקבע אחוז נכותו של נכה כאמור, הוא ייקבע על פי תקנות שיתקין שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת. 2. מכח סמכותו זו התקין השר את תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), תש"ם-1979 (להלן- תקנות מס הכנסה). תקנה 2 לתקנות מס הכנסה קובעת כי נכה שאחוז נכותו לא נקבע על פי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה, ייקבע אחוז נכותו על ידי ועדה אשר תיבחר על ידי רופא מוסמך (להלן - הועדה מדרג ראשון). תקנה 11 לתקנות מס הכנסה קובעת כי אחוז הנכות של נכה ייקבע באחוז הנקוב לצד כל אחד מהליקויים או הפגימות אשר במבחנים שבחלקים א', ב' ו-ד' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ובהתאם לכללים שבחלק ג' לתוספת, ובלבד שאחוז הנכות של נכה לא יעלה על 100%. תקנה 18 לתקנות מס הכנסה, דנה באפשרות לערור על החלטות הועדה מדרג ראשון, כדלקמן: "(א) הנכה או הנציב רשאים לערור על החלטת הועדה בדבר אחוז נכותו של הנכה בפני ועדה רפואית לעררים (להלן - ועדה לעררים), תוך 45 יום מהתאריך שבו נמסרה להם ההחלטה; העורר ישלם למוסד את הוצאותיו כפי שייקבעו בידי המוסד. (ב) ועדה לעררים תורכב משלושה רופאים אשר ייבחרו על ידי רופא מוסמך מבין הרופאים אשר שמותיהם כלולים ברשימת חברי ועדות רפואיות לעררים שנקבעה בידי שר העבודה ופורסמה ברשומות, על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; חברי הועדה לעררים הדנה בערר יבחרו מביניהם יושב ראש. (ג) החלטת הועדה לעררים תהא סופית". ודוק, תקנה 1 לתקנות מס הכנסה קובעת כי "רופא מוסמך", "פוסק רפואי" ו"מזכיר" - יהיו כמשמעותם בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - תקנות ביטוח הלאומי). 3. בענייננו, המערער פנה אל פקיד המשיב 1 ליתן לו פטור ממס הכנסה עקב נכותו, והופנה אל הועדה הרפואית מדרג ראשון כהגדרתה בסעיף 2 לתקנות, אשר קבעה לו נכות זמנית ונכות צמיתה. על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, ערער המערער לוועדה הרפואית לעררים כהגדרתה בתקנה 18 לתקנות מס הכנסה, אשר הכירה למערער בנכות זמנית ונכות צמיתה בשיעור של 74.6%. 4. על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הגיש המערער עתירה לבג"צ, אשר במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה על החזרת ענייננו של המערער אל הוועדה הרפואית לעררים לשם דיון מחדש, בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין. לאחר שורה של הליכים בפני הוועדה הרפואית לעררים, ניתנה החלטתה, עליה ערער המערער לבית הדין האזורי לעבודה בתיק על"ח 11587-01-11 הנ"ל. משנדחה הערעור בפסק הדין מיום 27/9/12, הגיש המערער את ערעורו שבנדון לבית דין זה. 5. אין חולק בין הצדדים, כי לאור האמור בתקנה 18 (ג) לתקנות מס הכנסה, הרי שהחלטת הועדה הרפואית לעררים היא סופית; אין חולק ביניהם כי בעבר הוגשו עתירות על החלטותיהן של וועדות אלו לבג"צ, כשם שאין חולק ביניהם שבעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון בבג"צ 3628/08 ציון יריב נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין (פסק הדין מיום 06.05.2009), הועברה הסמכות לדון בהשגות על החלטות ועדות אלו, לבית הדין לעבודה. גדר המחלוקת בין הצדדים נסוב על השאלה, מהם סדרי הדיון על פיהם יש לנהוג בבית הדין לעבודה. 6. וכך, לטענת המערער בהעדר הסדר חקיקתי הקובע מפורשות כיצד ניתן להשיג על פסק דין של בית דין אזורי לעבודה, יש לפעול על פי הדין הכללי ולאור הוראות חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980 על פיו בהעדר חקיקה יש לפנות להלכה פסוקה או היקש. לטענת המערער, הפסיקה מצאה להקביל בעניין זה, בין תקנות מס הכנסה לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעים בעבודה), התשט"ז- 1957. הואיל וחוק בית הדין לעבודה קובע מנגנון זכות ערעור על העניינים המנויים בסעיף 24 א לחוק הכוללים גם במפורש, בסעיף קטן 5 את חוק הביטוח הלאומי, מכוחו הותקנו התקנות הנ"ל, אזי בעניינים אלו, קנויה למערער זכות ערעור ואין צורך להידרש לרשות ערעור. עוד טוען המערער כי הפנית המתדיינים לבית הדין האזורי לעבודה דווקא על פני בית משפט מינהלי, באה לתת פתח גם לטיעונים משפטיים היוצאים מהגדר הדיוני מנהלי וממילא באה עמה גם זכות הערעור, שהרי מבלעדיה לא תהא אפשרות ביקורת שהנה דבר מהותי בשיטת המשפט. כך גם למד המערער מסעיף 26 לחוק בית הדין לעבודה, כי המחוקק יצא מתוך הנחה שקיימת זכות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. 7. מנגד, לטענת ב"כ המשיבים, בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, הסמכות לדון בערעורים על החלטות של וועדות רפואיות לעררים מכוח פקודת מס הכנסה הועברה לבית הדין האזורי לעבודה, מכח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, אשר קובע כי למערער עומדת זכות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפני בית הדין האזורי לעבודה, כאשר על פסק דינו ניתן לערער ברשות לבית הדין הארצי לעבודה. לעניין זה מפנה ב"כ המשיבים לפסקי הדין בבג"צ 7078/08 בנימין הסה נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה (פסק הדין מיום 24.8.2008), ובבג"צ 3628/08 ציון יריב לעיל, שבהם נדונה הסוגיה. לטענת ב"כ המשיבים, כך גם נוהג בית דין זה הלכה למעשה, בדונו בבקשות רשות ערעור על פסקי דין בעניין וועדות רפואית לעררים מהסוג שבנדון, ומפנה לעניין זה לפסק דינו של בית דין זה בבר"ע 1333-06-12 שמעון רוקח - מדינת ישראל מיום 28.11.2012. מוסיפה ב"כ המשיבים וטוענת כי רשות המיסים שוקדת על נוסח תזכיר חוק אשר יעגן בחקיקה את דרכי הערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מכח פקודת מס הכנסה, בימים אלה ממש ואולם, כיוון שהליכים אלו טרם הושלמו, ראוי ונכון הוא לאמץ את הכללים בעניין מועדי הערעור, היקף הערעור וזכות הערעור מאלה הנהוגים לגבי ועדות של הביטוח הלאומי. דיון והכרעה 8. בפתח הדברים ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, מן הראוי לציין (כפי שאף טען המערער), כי פיקוח של ערכאת ערעור על ועדה רפואית, חיוני הוא לשם מניעת טעויות משפטיות וחריגות מן החוק והתקנות, ועל כן רצוי שיהיה ערעור בנושאים משפטיים על החלטת ועדה רפואית. ואולם, יש לזכור, כפי שנפסק לא אחת, כי זכות הערעור אינה זכות הנקנית אוטומטית או הקמה כאילו על אתר עקב עצם שפיטתו של אדם על-ידי ערכאה שיפוטית ראשונה כלשהי או לאחר התדיינות לפניה; היא נולדת אך ורק מכוחה של הוראה מפורשת שבחוק, היוצרת אותה ומגדירה את תחומיה [ראה: בש"פ 3049/95 אבו עדרה נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 146]. אי לכך, הלכה פסוקה, היא ש: "זכות הערעור אינה קמה אלא אם הוענקה בחוק ובמידה שהחוק העניק" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.) [ראה: ע"פ 426/87 שוקרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 732)]. 9. בענייננו כאמור, לא רק שתקנות מס הכנסה לא קבעו זכות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה, אלא שתקנה 18(ג) לתקנות קובעת כאמור כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים היא סופית. לעומת זאת, על החלטות וועדות רפואיות לעררים בעניין נפגעי עבודה, אליהן מפנות תקנות מס הכנסה שבנדון, קיימת זכות ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. כך, סעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בכל ענין שמוענקת לבית הדין האזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה לחוק או בכל חוק אחר, וסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, קובע לגבי ערעור על החלטות וועדות רפואיות לעררים בעניין נפגעי עבודה, כי: "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא". 10. אכן, המדובר במצב לא רצוי, לפיו לנפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי שאחוז נכותם נקבע על ידי ועדה רפואית לעררים הדנה בעניין במסגרת חוק הביטוח הלאומי, הוענקה בחוק זכות ערעור לבית הדין האזורי לעבודה על החלטות הוועדה הרפואית, ואילו לנכים כהגדרתם בפקודת מס הכנסה, שאחוז נכותם נקבע על ידי אותה וועדה, לא ניתנת זכות זו. ואמנם, סוגיה זו התעוררה בבית המשפט העליון בבג"צ 3628/08 ציון יריב לעיל, שאוזכר על ידי שני הצדדים. באותו מקרה טען העותר כי הפורום המתאים לדון בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה, הוא בית הדין לעבודה והפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון שדחה על הסף עתירה בעניין דומה בבג"ץ 7078/07, תוך הסתמכות על סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ואילו המשיבה טענה כי החוק לא הסמיך את בית הדין לעבודה לדון בעררים על ועדות רפואיות כאמור. בהתייחסו לטענת המשיבה, קבע בית המשפט העליון באותו מקרה, כי הגם שטענת המשיבה אינה משוללת יסוד, הרי ש: "אף על פי כן אנו סבורים כי ערר על החלטת ועדה רפואית שהוקמה על פי חוק הביטוח הלאומי, על פי טיבו ואופיו ראוי להתברר בתנאים המתאימים, בפני בית הדין לעבודה ולא בבית משפט זה. יתרה מזו, כעמדה עקרונית גם המדינה סבורה כי בג"ץ אינו בית המשפט שאמור לברר עררים על ועדות רפואיות ובעניין זה תלוי ועומד כיום תזכיר הצעת חוק במגמה להסמיך את בית המשפט המחוזי לשמש כערכאת ערעור לעניין זה. בנסיבות העניין שלפנינו אנו סבורים, כי אם וככל שיש לעותר עילה לערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, יש בבירור עניינו בפני בית הדין לעבודה כדי לתת לו סעד חלופי הולם. לפיכך, מבלי להכריע בסוגיה העקרונית בכל היקפה, אנו סבורים שאם יש לעותר עילה לגופה לטענתו ואיננו קובעים כך, ניתן לבררה בבית הדין לעבודה". 11. הנה כי כן, בכך הושוותה זכות הערעור של נכים כהגדרתם בפקודת מס הכנסה לזכות הערעור של נפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, והוענקה להם זכות ערעור על החלטות הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה, לבית הדין האזורי לעבודה. ואולם, מהשוואת זכויות זו, אין להבין כי הוענקו לנכים כהדרתם בפקודת מס הכנסה זכויות עודפות על פני נפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי העניק לנפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, זכות ערעור לפי לבית הדין האזורי לעבודה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, אך הבהיר כי על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, ניתן יהיה לערער ברשות לבית הדין הארצי לעבודה, והוא הדין לגבי "זכות הערעור" על החלטות הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה. ודוק, הקביעה בסעיף 123 הנ"ל אינה קביעה שרירותית, אלא הגיונה בצידה, שכן ממה נפשך, עסקינן בענייננו למעשה בשלוש ערכאות ערעור: הראשונה- הוועדה הרפואית לערעורים, אשר כשמה כן היא, וועדה אליה ניתן לערער בזכות על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, השנייה - בית הדין האזורי לעבודה אליו ניתן לערער בזכות על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, והשלישית- בית הדין הארצי לעבודה, אשר הערעור אליו יוגש ברשות בלבד. כשם שהדין הכללי אינו מכיר בשלוש ערכאות ערעור בזכות , כך גם אין הצדקה לאפשר שלוש ערכאות ערעור בזכות, בענייננו. ואמנם, בבג"צ 7078/08 בנימין הסה לעיל, בו לגופם של דברים נדחתה עתירת העותר על הסף, ציין בית המשפט העליון: "מבלי לנקוט עמדה לגופן של טענות העותר, החלטנו כי יש לדחות את העתירה על הסף. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, לעותר עומדת זכות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפני בית דין אזורי לעבודה, אשר על פסק דינו יוכל העותר לערער ברשות לבית הדין הארצי לעבודה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה כאשר מצוי בידי העותר סעד חלופי על דרך של הגשת ערעור לבית הדין עבודה" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). 12. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שהערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה שבנדון, הינו ערעור ברשות. אי לכך המזכירות תשנה את סיווגו של התיק ל"בקשת רשות ערעור" ותמשיך את הטיפול בו בהתאם. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. מיסיםרפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורמס הכנסהועדה רפואיתערר