דוגמא להחלטה בנושא עתירה נגד אישור יחידות דיור: 1. המבקשות, הוועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה ועיריית טבריה, הגישו ביום 28/12/12 בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית נגד המשיבות, על החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון (להלן: "ועדת הערר"), אשר הורתה על מתן היתרים לכ-320 יחידות דיור, במתחם המצוי במערב העיר טבריה, והמכונה "מתחם פוריה". בד בבד, עותרות המבקשות ליתן סעד זמני לתקופה עד הגשת העתירה. 2. המבקשות טוענות כי הן מעוניינות להגיש עתירה כנגד החלטה זו של ועדת הערר, אולם הן ממתינות עדין להחלטה בערר שהוגש למשיבה מס' 2, ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, (להלן: "המועצה הארצית"), אשר עשוי לייתר את הדיון בעתירה. הערר למועצה הארצית הוגש על החלטתה של משיבה מס' 3, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז הצפון, שלא לעשות שימוש בסמכותה לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965, (להלן: "החוק"), ולפרסם הודעה בדבר הכנת תוכנית על ידי המבקשות, ובדבר תנאים המגבילים הוצאת היתרים בשטח תוכנית זו. הדיון בערר זה התקיים אך טרם ניתנה בו החלטה, שעשויה, כאמור, לפי הנטען, לייתר הגשת העתירה. המבקשות עותרות להאריך להן את המועד להגשת העתירה עד חלוף 14 יום לאחר קבלת החלטת המועצה הארצית בערר שהוגש לה ולהשהות את החלטת ועדת הערר המחוזית עד לאותו מועד. לבקשתן צרפו המבקשות העתק הערר שהוגש למועצה הארצית, על נספחיו, העתק תשובות הצדדים בערר זה, בקשות והודעות, כולן קשורות להליך המתנהל בפני המועצה הארצית. משיבות 2,3 טוענות בתגובה לבקשה כי אינן צד נכון ודרוש בעתירה. המשיבות 3-2 מתנגדות למתן סעד זמני, בטרם הוגשה עתירה. לעמדתן, לא ניתן לדון בבקשה כזו ללא הגשת עתירה מתאימה וגם לא ניתן להעריך את סיכויי העתירה. המשיבות 3-2 מותירות את ההחלטה בנוגע להארכת המועד להגשת העתירה לשיקול דעת בית המשפט, שכן, אינן חולקות על כך שהחלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית, עשויה לייתר את הגשת העתירה. במסגרת התגובה מציינות גם המשיבות, כי על החלטת וועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית ניתן יהא להגיש עתירה מנהלית ולאחר מכן ערעור לפני בית המשפט העליון. 6. משיבה מס' 4, חברת נוף פוריה, החברה היזמית, המעוניינת לבנות במתחם, על פי היתרי הבנייה, ( להלן: " המשיבה"), מבקשת לדחות על הסף את הבקשה. לטענתה, הגשת הבקשה נגועה בחוסר ניקיון כפיים, שכן המבקשות לא צרפו לבקשתן את החלטת ועדת הערר, שכנגדה הן מבקשות לעתור. בהחלטה זו ביקורת קשה כנגד התנהלותן של המבקשות, אשר עיכבו שלא כדין את היתרי הבנייה, אותם הייתה זכאית המשיבה לקבל כבר לפני כשנה וחצי. לטענת המשיבה, כאשר הבקשה הינה למתן סעדים שתוצאתם הישירה או העקיפה הינה עיכוב נוסף במתן ההיתרים, מן הראוי היה שהמבקשות תפרטנה את עיקרי החלטת ועדת הערר. 7. המשיבה איננה חולקת על סמכותו של בית המשפט להאריך את המועד להגשת עתירה, אולם לגישתה, בדונו בבקשה זו, על בית המשפט לבחון קשת של שיקולים, כמו סיכויי העתירה, תום לבו של העותר, הסיבה בגינה נתבקשה דחיית המועד וכן שיקולים נוספים. בחינתם של שיקולים אלה צריכה להביא, לפי הנטען, לדחיית הבקשה. כך למשל, העובדה שהבקשה הוגשה ביום 28/12/12 כאשר ההחלטה של ועדת הערר ניתנה ביום 19/11/12, כאשר לא הייתה כל מניעה כי הבקשה תוגש סמוך לאחר המועד שבו ניתנה ההחלטה. בנוסף, נטען כי אין בין העתירה, ככל שתוגש, דבר וחצי דבר עם ההחלטה שתינתן על ידי המועצה הארצית. המשיבה מוסיפה כי הבקשה להארכת המועד להגשת העתירה עד ל-14 ימים מיום שתתקבל החלטת המועצה הארצית איננה הכרחית, לא ברור גם מתי תינתן ההחלטה על ידי המועצה הארצית. 8. המשיבה מוסיפה וטוענת כנגד סיכויי העתירה, שעה שהחלטת ועדת הערר לא צורפה, מדובר בהחלטה מקצועית תכנונית, שאין בית המשפט נוהג להתערב בה. לטענתה, מנימוקי הבקשה לא עולה כי המבקשות אינן יכולות להגיש את העתירה. 9. המשיבה מבהירה כי הדיון במועצה הארצית הוא על החלטת הוועדה המחוזית שלא לעשות שימוש בסמכותה לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה, בדבר הגבלת מתן היתריי בנייה מטעמים שמקורם בהכנת תוכנית חדשה, ולא בסוגיה שנדונה בפני ועדת הערר, שעניינה מתן היתרים מכוח התוכניות הקיימות. 10. המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים גם מן הטעם שהמבקשות לא גילו כי הגישו למועצה הארצית בקשה להורות לוועדת הערר כי תעכב את בירור הערר עד למתן החלטתה של המועצה הארצית והמועצה לא קיבלה את הבקשה. גם וועדת הערר התבקשה לעכב מתן החלטתה, עד להכרעה בערר שהונח בפני המועצה הארצית והיא בחרה שלא לעכב מתן החלטתה. המבקשות לא הגישו עתירה מנהלית או ערעור מנהלי על החלטת וועדת הערר שלא לעכב מתן החלטתה. 11. בכל הנוגע למתן צו ביניים נטען עוד, כי בקשה למתן צו ביניים ניתן להגיש במעמד הגשת העתירה או לאחריה, אך לא לפני הגשתה (תקנה 9(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ( להלן: " תקנות סדרי הדין")). גם לו ניתן היה להוציא צו ביניים טרם הגשת העתירה, לטענת המשיבה לא היה זה המקרה הראוי לעשות כן, לאור הנימוקים שפורטו לעיל. 12. המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה מבלי שצורפה לה, כאמור, החלטת וועדת הערר, אין בה התייחסות לסיכויי העתירה ולא לנזק שיגרם אם לא יינתן צו הביניים, ובנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות. 13. לתגובתה צרפה המשיבה העתק את החלטת ועדת הערר, שכנגדה, כאמור, בכוונת המבקשות לעתור, הבקשה שהוגשה למועצה הארצית להקדמת הדיון או לעיכוב ההכרעה בועדת הערר המחוזית ובקשה שהוגשה לועדת הערר המחוזית, בה נתבקשה לעכב הכרעתה. בתגובה שהגישו המבקשות הן הבהירו כי בניגוד לנטען בתגובות, החלטת ועדת הערר צורפה לבקשה, במצורף להודעה מטעם היזם, (סימון 14.5 בבקשה). בנוגע למועד הגשת הבקשה נטען כי המועד האחרון להגשת העתירה היה 6.1.13 והמבקשות רצו ליתן לועדת הערר הארצית שהות לתת החלטתה, בעקבות הדיון שהתקיים ביום 16.12.12 תוך כוונה להגיש את הבקשה ביום 27.12.12. לפי התגובה, סרבה המזכירות לקלוט את הבקשה ללא עתירה או אגרה בהתאם ולכן התעכבה הגשת הבקשה עד ליום 30.12.12. המבקשות חולקות על הטענה כי החלטת ועדת הערר הארצית לא תייתר את הדיון בעתירה. לעמדתן, ועדת הערר הארצית דנה בהגבלת מתן היתרי בניה באותו מתחם, בו הורתה ועדת הערר המחוזית ליתן היתרים. בנוגע לסיכויי העתירה, טוענות המבקשות כי לפי ההלכה, יש ליתן סעד זמני, מקום בו קיימת "שאלה רצינית שיש לדון בה" (ספרו של א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, עמ' 522). לעניין אי גילוי הבקשה שהוגשה לועדת הערר הארצית טוענות המבקשות כי הבקשה העיקרית הייתה להקדמת הדיון ורק הבקשה החלופית הייתה להורות לועדת הערר המחוזית לעכב החלטתה. בקשה זו לא נדונה כיוון שהדיון הוקדם, והמבקשות צרפו את תגובת המשיבה לבקשה זו, כך שלא ביקשו להסתיר דבר. דיון והכרעה: 15. דין הבקשות להידחות מכל אחד מן הטעמים הבאים: הבקשה להארכת המועד להגשת עתירה: 16. החלטת ועדת הערר (אשר צורפה אמנם לבקשה, אך רק כנספח להודעה מטעם היזם, ולאחר עשרות דפי נספחים), ניתנה ביום 19/11/12. על פי המפורט בבקשה, החלטה זו התקבלה אצל המבקשות מספר ימים לפני הדיון במועצה הארצית, שהתקיים ביום 16/12/12. התאריך המדויק שבו התקבלה ההחלטה לא צוין בבקשה או בתצהיר תומך בה. 17. תקנה 3 לתקנות סדרי הדין קובעת כי עתירה תוגש במועד שנקבע בדין, ואם לא נקבע מועד כזה, תוגש ללא שיהוי, בתוך 45 יום מפרסומה או קבלתה. תקנה 3(ג) מסמיכה את בית המשפט להאריך את המועד להגשת העתירה, אם ראה הצדקה לכך. 18. הנימוק היחיד לאי הגשת העתירה במועד, הינו העובדה שהחלטת ועדת הערר של המועצה הארצית עשויה לייתר הגשת העתירה. נימוק זה איננו מצדיק מתן הארכה מכמה טעמים. ראשית, לא ברור מתי תינתן החלטת ועדת המשנה לעררים. שנית, על פי המפורט בבקשה, אם יתקבל הערר על ידי המועצה הארצית ותוגבל הוצאת היתרים במתחם, לאור התוכנית החדשה שהכינו המבקשות, ממילא לא יהיה עוד צורך לדון בהחלטת ועדת הערר המחוזית. יש טעם בטענה זו, וגם הועדה המחוזית מאשרת בתגובתה, כי אם יתקבל הערר במועצה הארצית, אכן יתכן ולא יהא צורך לדון בעתירה. יחד עם זאת, המבקשות לא פרטו בבקשתן כי נימוק זה כבר עמד ביסוד שתי בקשות שהגישו לועדת הערר המחוזית ולמועצה הארצית, בהן ביקשו לכרוך את שני ההליכים, על ידי כך שהדיון בועדת הערר לא יסתיים בטרם יוכרע הערר המונח במועצה הארצית, ובקשות אלה נדחו או לכל הפחות לא הוכרעו לגופן, מבלי שהמבקשות עמדו על כך שתינתן החלטה בהתאם לבקשתן. 19. העובדה שהמבקשות לא פרטו עובדות אלה בבקשתן, מהווה נימוק עצמאי ונפרד לדחיית הבקשה. מעבר לכך, היה על המבקשות לפרט ולנמק מדוע לדעתן, בניגוד להחלטות אלה, או לעמדת הועדות, כי אין לכרוך בין שני ההליכים, יש לעכב את החלטת ועדת הערר כבקשתן. 20. הגשת הבקשה להארכת המועד להגשת העתירה, כ-40 יום לאחר מתן ההחלטה (גם אם אצא מתוך הנחה שאכן המבקשות ביקשו להגיש את הבקשה עוד ב- 27.12.12.), מבלי לפרט באיזה תאריך ניתנה ההחלטה, ומהו המועד המדויק שבו התקבלה אצל המבקשות, אף היא נימוק לדחיית הבקשה. 21. לגופו של עניין, אין טעם ענייני שלא להגיש את העתירה במועד. אף בהנחה שהחלטת ועדת המשנה לעררים עשויה לייתר את הדיון בעתירה, ניתן יהא לשקול עיכוב ההכרעה בעתירה כזו, לכשתוגש. הבקשה למתן סעד זמני בתקופת העיכוב: 22. בקשה למתן צו ביניים ניתן להגיש עם הגשת העתירה או לאחריה (תקנה 9(א) לתקנות סדרי הדין. בקשה כזו המוגשת עם העתירה נבחנת לאור סיכויי העתירה ומאזן הנוחות. 23. המבקשות אינן מבהירות כיצד ניתן לדון בבקשתן, מבלי שהוגשה עתירה, הן בהיבט סדרי הדין והן מנימוקים לגופו של עניין, מבלי שיש בידי בית המשפט אפשרות לבחון את סיכויי העתירה ואת מאזן הנוחות. אין הצדקה גם ליתן סעד כזה מבלי שהונחה בפני בית המשפט עתירה, ללא הצדקה ממשית לכך. 24. אם וכאשר תוגש עתירה, לא תהא מניעה לבחון מתן צו ביניים, לאחר שתבחנה אמות המידה הנהוגות למתן צו כזה, אותן לא ניתן היה לברר במסגרת הבקשה שבפני. 25. בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשות. לפנים משורת הדין, והואיל והבקשה הוגשה לפני שחלף המועד להגשת העתירה, מוארך המועד לשם הגשתה, עד ליום 24.1.13. המבקשות תשלמנה לכל אחת מן המשיבות 1-3 (יחד) ומשיבה מס' 4 הוצאות הליך זה בסך 1,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יחידת דיור