דוגמא לפסק דין בנושא פגיעה נפשי בעבודה - ביטוח לאומי: פתח דבר 1. המערער הגיש לבית הדין האזורי את תביעתו כנגד המוסד לביטוח לאומי להכיר במצב בריאותו הנפשי כפגיעה בעבודה. את תביעתו ביקש המערער לבסס על שלושה אירועים חריגים שאירעו לו בעבודתו, במהלך פרק זמן בן שלושה חודשים. בפסק דין חלקי קיבל בית הדין האזורי בחלקן את טענות המערער, בקובעו כי האירוע הראשון מבין שלושת האירועים כמתואר על ידו היה אירוע בלתי שגרתי בעבודה. נקבע כי בהתייחס לאירוע זה יש למנות מומחה יועץ רפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער ובין אותו אירוע. בית הדין דחה את התביעה ככל שהיא נסמכה על שני האירועים האחרים, באשר הם לא ענו על הנדרש על מנת שיוכרו כאירועים בלתי שגרתיים בעבודה (השופטת אהובה עציון; בל' 6421/06). על דחיית התביעה בהתייחס לשניים מן האירועים כאמור הוגש הערעור לפנינו. יצויין כבר כאן, כי במהלך הדיון בערעור הודיע המוסד על הסכמתו להכיר גם באירוע השלישי כאירוע חריג. כפועל יוצא מכך הסכים המוסד כי שאלת הקשר הסיבתי תיבחן גם בזיקה לאירוע זה. בנסיבות אלה נותר לברר את הערעור ככל שהוא מתייחס לשני מבין שלושת האירועים, והכל כפי שיפורט להלן. הרקע העובדתי 2. המערער, מהנדס מחשבים במקצועו, הועסק החל מחודש מרץ 2000 כמנתח מערכות בבנק לאומי, באמצעות חברת ההשמה אקסטרים טכנולוגיות בע"מ. כפי שעולה מתצהיר המערער שהוגש לבית האזורי, הוא שובץ לעבודה בחודש אפריל 2003 בפרויקט IDM בתפקיד מנתח מערכות ומנהל תתי משימות. תפקיד זה נחשב לתפקיד יוקרתי ובעל אחריות רבה. לפי קביעתו של בית הדין האזורי, בחודש ינואר 2004 הודיע מר שמואל משעלי, מנהלו הישיר של המערער, הודעה מפתיעה לפיה המערער מפסיק את עבודתו בפרויקט IDM והוא מועבר לעבוד בצוות אחר. לגרסת המערער, העבודה בפרויקט זה הייתה נחותה במעמדה ובתפקיד שניתן לו לעומת העבודה בפרויקט IDM. הוא חש מושפל בהעברתו לעבודה חסרת משמעות שבה חש כפקיד זוטר, ובה לא יכול היה לבטא את כישוריו ויכולותיו. לטענתו, אירוע זה נחשב כאירוע הראשון שבגינו נפגע פגיעה נפשית קשה (להלן: האירוע הראשון). בתוך שבועות אחדים לאחר האירוע הראשון, הועבר המערער לתפקיד חשוב וקשה בפרויקט LOG. לטענת המערער, הוא נקלע ללחץ נפשי חמור עוד יותר משום שפרויקט LOG הוא פרויקט יקר, חשוב ומסובך שלוח הזמנים שנקצב להשלמתו היה קצר ביותר. ניהול הפרויקט הוטל בפועל על המערער, במשולב עם כמות משימות ותפקידים בלתי אפשרית. כתוצאה מכך לטענתו, נקלע למצוקה וללחץ נפשי עצום (להלן: האירוע השני). ביום 29.4.2004 קיבל המערער הודעת פיטורים ממנהלו הישיר, מר משעלי. לטענת המערער, בעת פיטוריו מצבו הנפשי כבר היה קשה. עם זאת, הודעת הפיטורים הייתה מפתיעה, היא התקבלה על ידו בתדהמה ובהלם מוחלט וכפגיעה אישית קשה ביותר. לפיכך, הודעת הפיטורים החמירה את מצבו הנפשי , שהתדרדר עד כדי נסיונות שעשה לשים קץ לחייו(להלן: האירוע השלישי). 3. המערער טען לפני בית הדין האזורי, כי עד לחודש ינואר 2004, הוא עבד בבנק, פיתח קשרים חברתיים עם הסובבים אותו ונחשב על ידי מנהליו כאיש מקצוע ועובד טוב. לדבריו הוא היה אדם נורמטיבי לחלוטין וניהל אורח חיים תקין. שלושת האירועים המפורטים לעיל, שהתרחשו על פני פרק זמן בן שלושה חודשים, מהווים שלושה אירועים מיוחדים המוגדרים במקום ובזמן, אשר כל אחד מהם השפיע על מצבו הנפשי והטביע עליו את חותמו. האירוע הראשון והשני גרמו למערער לפגיעה הנפשית ממנה הוא סובל, והאירוע השלישי החמיר את מצבו. לפיכך ביקש המערער כי שלושת האירועים יוכרו כאירועים חריגים וכי ימונה מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת הקשר הסיבתי בין האירועים ובין מצבו הנפשי. זאת, במיוחד נוכח סמיכות הזמנים בין האירועים ובין מועד פרוץ הפגיעה הנפשית ממנה הוא סובל. 4. המוסד לביטוח לאומי טען בבית הדין האזורי, כי המערער לא הוכיח קרות אירוע חריג בסמוך לפני קרות הפגיעה הנפשית, תוך כדי ועקב עבודתו. המערער לא ציין את מועדו של האירוע הראשון, ולא הוכיח כי נלווה לו אפקט שלילי כלשהו. מועד האירוע השני אף הוא לא צוין, וכלל אין מדובר באירוע חריג אלא במתח ועומס מתמשכים במקום העבודה. האירוע השלישי הינו אירוע מאוחר לפגיעה הנפשית, ומשכך, לא היה יכול לגרום לה. נוסף על כך, המערער לא הופתע מן האירוע השלישי וידע על בואו המתקרב לפני התרחשותו. פסק הדין החלקי של בית הדין האזורי 5. בפסק דינו החלקי סקר בית הדין האזורי את התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו בנוגע לשלושת האירועים הנטענים. אשר לאירוע הראשון נפסק, כי המערער הדגיש לפני חוקר המוסד לביטוח לאומי, בתצהירו ובחקירתו לפני בית הדין את תחושותיו הקשות נוכח האירוע הראשון, דהיינו, הוצאתו מפרויקט IDM, והעברתו, ללא מתן הסבר או הנמקה, לתפקיד פחות ערך שאינו תואם את כישוריו ויכולותיו המקצועיות ובצוות עובדים שונה. המערער העיד על תחושותיו הסובייקטיביות ותגובתו הנפשית הקשה עקב המהלך שביצעו הממונים עליו במקום העבודה, ובית הדין התרשם כי עדותו אמינה. לפיכך נקבע כי המערער הוכיח קרות אירוע בלתי שגרתי במקום העבודה, שגרם לו לדחק נפשי קשה. בית הדין דחה את טענתו של המערער כי האירוע השני מהווה אירוע בלתי שגרתי. על פי קביעת בית הדין, מן התשתית הראייתית שנפרשה לפניו עלה קיומו של לחץ בעבודת הפרויקט בשל לוח זמנים קצר ביותר. נקבע כי אין מדובר באירוע מובחן בזמן, כי אם במצב מתמשך של דחק נפשי, מתח ולחץ במקום העבודה, במהלך העבודה על פרויקט ה-LOG. נקבע כי אין להכיר במתח ולחץ נפשי מתמשכים כפגיעה בעבודה, ועל כן לא הוכח אירוע חריג. אשר לאירוע השלישי נפסק כי פיטורי המערער באו בשעה שכבר היה נתון במצב נפשי קשה. על כן נדחתה התביעה בנוגע להכרה באירוע השני ובאירוע השלישי כפגיעה בעבודה, והוחלט כי יש למנות מומחה יועץ רפואי לבחינת השאלה האם יש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי-הנפשי של המערער ובין האירוע הראשון שאירע בעבודתו. 6. להשלמת התמונה יצוין כי על קביעתו של בית הדין האזורי כי יש להכיר באירוע הראשון כאירוע בלתי שגרתי הגיש המוסד לביטוח לאומי בקשת רשות ערעור לבית דין זה. בבקשה נטען, כי ניוד והעברה ממשימה למשימה היו חלק משגרת העבודה של המערער, וכי האירוע הראשון אינו אירוע חד פעמי הניתן לאיתור בזמן מסוים. לכן אין להכיר באירוע הראשון כאירוע חריג. בהחלטת בית דין זה נדחו טענות המוסד. צוין כי האירוע הראשון היה אירוע מוגדר בזמן ובמקום, וכי החלטת בית הדין האזורי התבססה על התרשמותו הישירה מעדות המערער לגבי האירוע (בר"ע 29282-08-10, החלטה מיום 23.11.2010). 7. לאחר דיון "קדם ערעור" שנערך בהליך הערעור, הודיע המוסד על הסכמתו לראות באירוע השלישי "אירוע חריג", "ובלבד, שבמסגרת העובדות המוסכמות יירשם כי המערער סבל ממחלתו עוד קודם ל'אירוע השלישי'. לאור האמור, הרי לא יתכן קשר סיבתי של גרימה, אלא לכל היותר של החמרה." הערעור תמצית טענות המערער 8. לטענת המערער, יש להסתכל על שלושת האירועים בראיה כוללת. לאחר האירוע הראשון, בו הועבר המערער באופן מפתיע מתפקיד בכיר לתפקיד זניח וחסר משמעות, הוא שובץ בהפתעה גמורה לתפקיד בפרויקט ה-LOG, אשר מבחינת לוח הזמנים היה בלתי אפשרי לביצוע על ידיו, כמי שמועסק ב-60% משרה. לאחר האכזבה מן התפקיד הקודם ביקש המערער להצליח בתפקידו החדש ולהוכיח את עצמו, אך המשימה הייתה בלתי אפשרית. מספר ימים לאחר מעברו לתפקיד החדש, במהלכם היה נתון ללחץ אדיר ו"הרגיש שכל הבנק על הכתפיים שלו" ונאלץ להתמודד עם יחס משפיל שהופנה כלפיו ממר משה עוזרי, לו היה כפוף, החלו להופיע התסמינים המעידים על פרוץ הפגיעה הנפשית. לעניין זה העיד המערער לפני בית הדין האזורי כי "המחלה התפרצה תוך כדי. אחרי שבוע ששובצתי" בפרויקט ה-LOG. לגישתו, ניתן ללמוד על כך שהתסמינים הופיעו מיד לאחר תחילת עבודתו בתפקיד החדש גם "מעצם העובדה, כי כאשר פנה המערער באמצע מרץ 2004 לרופא, התלונן על כל התסמינים מהם סבל וביניהם שאיבד 15 קילו ממשקלו, וברור כי לא איבד את המשקל ביום אחד." על כן, לטענתו, "אין מדובר ברצף אירועים קטנים אשר במצטבר גרמו לפגיעה נפשית עפ"י תורת המיקרוטראומה, שכן המתח הנפשי ממנו סבל המערער היה מתוחם בפרק זמן קצר ביותר, של מספר ימים, ומיד לאחר מכן פרצה מחלתו של המערער" [ההדגשות במקור, ר.ר.]. לפיכך, די בשינוי זה בסדרי העבודה כדי להוכיח, ולו בראשית ראיה, את קיומו של אירוע מיוחד בעבודה, השונה מפעולת יום-יום רגילה. כמו כן, היה מקום להידרש לחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמו, אשר קובעת באופן חד משמעי כי קיים קשר סיבתי בין שלושת האירועים ובין הפגיעה הנפשית ממנה הוא סובל. מכאן, שיש לבחון את הקשר הסיבתי בין האירוע השני, דהיינו, מעברו לתפקידו החדש והשלכותיו, ובין פרוץ הפגיעה הנפשית. נוכח סמיכות הזמנים בין האירוע הראשון ובין האירוע השני, נטען כי אין להציג לפני המומחה הרפואי שימונה מטעם בית הדין את הדברים באופן חלקי ולנתק את האירוע השני מן המסכת העובדתית. לעניין האירוע השלישי טוען המערער, כי מלכתחילה נטען כי הפגיעה פרצה לפני האירוע השלישי, והאירוע השלישי גרם להחמרה ניכרת במצבו. לפיכך, העובדה שבמועד הפיטורים המערער כבר היה חולה אינה יכולה להוות גורם לדחיית התביעה. משהסכים המוסד לראות באירוע השלישי כאירוע חריג בדרך של החמרה, יש להביא לפני המומחה את התמונה המלאה של שלושת האירועים, הסמוכים זה לזה, כמקשה אחת, על מנת שתהיה המסכת העובדתית שלמה לפניו. תמצית טענות המוסד 9. המוסד לביטוח לאומי מתייחס בטיעוניו לאירוע השני שהוא למעשה האירוע היחידי אשר מצוי במחלוקת בין הצדדים. לעניין אירוע זה קבע בית הדין האזורי, כי מדובר במתח מתמשך אשר לא ניתן להצביע לגביו על קיומו של אירוע חריג ויוצא דופן בהשוואה לתנאי עבודת המערער בתקופה הרלוונטית, דהיינו, פרק הזמן שבין ינואר 2004 בו הועבר מפרויקט IDM ובין פיטוריו בחודש אפריל 2004. אף שלכאורה הרגיש המערער כרסום במעמדו, בסופו של דבר הוצע לו לנהל את פרויקט ה-LOG. לפי העולה מעדותו של המערער לפני בית הדין האזורי, הוא היה נתון במסגרת עבודתו בפרויקט ללחץ כתוצאה מלוח זמנים הדוק ודרישות מקצועיות מורכבות, במסגרתן הטילו עליו עוד ועוד משימות. משכך, גם אם היו שיחות טלפון מלחיצות וצעקות, לא הובאה לפני בית הדין ראיה לפיה התרחש אירוע חריג שניתן לאבחנו מהמהלך הרגיל של עבודה בפרויקט ה-LOG. לאור זאת, בדין קבע בית הדין האזורי כי האירוע השני אינו בבחינת אירוע חריג, משום שדווקא על פי עדותו של המערער, שנמצאה מהימנה, מדובר במתח ודחק נפשי מתמשך במהלך העבודה בפרויקט ה-LOG. מתח מתמשך, לכשעצמו, אינו מהווה אירוע חריג. המוסד מציין כי הוא הסכים להכיר בהודעת הפיטורים מיום 29.4.2004, כאירוע חריג, אף כי אין מחלוקת שבמועד זה המערער כבר היה מטופל בשל מצב נפשי פסיכיאטרי שקדם לאירוע זה. לאור האמור מבקש המוסד לדחות את הערעור בחלקו, ולהורות על מינוי מומחה רפואי מתחום הפסיכיאטריה בנוגע לאירוע הראשון ולאירוע השלישי בלבד. דיון והכרעה 10. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן. 11. כבר נקבע כי אין צורך בהוכחת אירוע חריג דווקא כאירוע חיצוני שניתן לקשור בינו ובין פגיעה נפשית. לעניין זה די באירוע מיוחד בעבודה השונה מפעולת יום-יום רגילה (עב"ל עדה זהבית - המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.3.2006, בפסקה 4ב לדברי השופט פליטמן (כתוארו אז), להלן: פרשת עדה זהבית; עב"ל 36321-04-11 מרגלית בנט - המוסד לביטוח לאומי, מיום 31.1.2012 בפסקה 22). על מנת שיהיה ניתן לקשור אירוע בעבודה לפגיעה נפשית, "מן ההכרח שאותו אירוע יהא מוגדר במקום ובזמן, ועל פני הדברים יהא ניתן להעריך כי הוא הטביע חותם על התובע וגרם לו לדחק נפשי שאינו רגיל אצלו. אותו דחק נפשי בלתי רגיל צריך להיקבע קודם כל סובייקטיבית לגבי התובע עצמו, דהיינו, יש לבחון כיצד השפיע עליו האירוע בעבודה ולא כיצד ראוי היה שאותו אירוע בעבודה ישפיע עליו." (עב"ל 497/99 ישעיהו יוסף - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.12.2002 בפסקה 7ב; עב"ל 1003/02 לוזיאנה בנשטרית - המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.3.2006, בפסקה 5 לדברי השופטת ארד (כתוארה אז), להלן: פרשת בנשטרית). כמו כן נקבע כי האירוע המיוחד צריך שיהיה ניתן לאיתור במקום ובזמן "אפילו התקיים במהלך יממה או ימים אחדים" (פרשת בנשטרית, שם בפסקה 5). מאידך נפסק, כי אירועים מתמשכים, או רצף של אירועים אינם עונים על הנדרש להכרה באירוע כ"אירוע מיוחד", במובן זה שאין הם ניתנים לאיתור במקום ובזמן, וזאת נוכח היותו של תנאי זה, תנאי הכרחי להכרה באירוע כפגיעה בעבודה (פרשת בנשטרית, שם בפסקה 5). מן הכלל אל הפרט 12. בבחינת התשתית העובדתית הרלוונטית בנסיבות המקרה שלפנינו, אין חולק כי במהלך תקופה בת כחודשיים ימים, היא תקופת עבודתו של המערער בפרוייקט ה-LOG, ועד שפוטר מן העבודה, היה המערער נתון בעומס עבודה רב ובלחץ נפשי קשה. וכך תיאר המערער את מצבו באותה תקופה, בהודעה שמסר לחוקר המוסד: "עבדתי לבד על הפרויקט שמשה עוזרי מעלי וכל פעם העמיס עלי עוד דברים. כל פעם שדיברתי עם משה עוזרי הוא היה צועק עלי. והיה מפיל עלי את האחריות. הפרויקט התחיל במרץ ולא ידעתי מה גודלו, לוח הזמנים היה צפוף מאוד והפרויקט היה בתקציב גדול מאוד, אני הייתי לבד כל הפרויקט הזה. נאלצתי לעבוד גם בלילות שעות נוספות רבות מאוד. העבודה הייתה לשני אנשים ולא לאחד. ... אני לא ישנתי בלילות. לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. איבדתי את התאבון והפסקתי לאכול. בסוף אפריל המצב החל התדרדר, הרגשתי לחץ בראש ובחזה. אנשים שמו לב בעבודה שאני לא מרגיש טוב, הלכתי במסדרון סתם הלוך וחזור. משה עוזרי היה יורד עלי כל יום. לא יכולתי להתרכז בשום דבר גם לא בפרויקט עצמו. הרגשתי שכל הבנק עומד על הכתפיים שלי. לקראת הסוף לקחו ממני הכל גם את הפרויקט 'LOG' ואז בכלל זה פגע בי והרגשתי גרוע מאוד." וכן, בתצהירו ציין המערער כי "כתוצאה מהלחצים שהופעלו עליי [בפרויקט ה-LOG, ר.ר.] נכנסתי ללחץ נפשי עצום, מצבי החל מתדרדר והתחלתי סובל מנדודי שינה. כמו כן התחלתי לסבול מכאבים ולחץ בחזה, דופק מואץ ויובש בפה. בעקבות מצבי איבדתי, במהלך חודשיים, 13 קילו ממשקלי... פניתי מספר פעמים למר משעלי בבקשת עזרה ובהקצאת כוח אדם נוסף לפרויקט אך ללא הועיל. כל פניה נדחתה על ידי מר משעלי באופן בוטה." (ראו בסעיפים 16, 18 לתצהיר). 13. האם קיומם של מתח ולחץ נפשי המתפרשים על פני פרק זמן של כחודשיים ימים, כפי שאירע בנסיבות המקרה שלפנינו, שוללים אפשרות "בידודו" של "אירוע מיוחד" במהלך אותה תקופה, ובחינת קיומו של קשר סיבתי בין אותו אירוע ובין מצב בריאותו הנפשי של המבוטח? לטעמנו, התשובה לשאלה זו היא בשלילה. אין כל מניעה מ"בידודו" של אירוע מיוחד כאמור, ובלבד שהתקיימו בו התנאים להכרה בו ככזה. זאת במיוחד בנסיבות כמו אלה של המקרה שלפנינו, בהן על פי הנטען, האירוע המיוחד המתוחם בזמן ובמקום, התרחש בתחילת התקופה, והסימנים החיצוניים של הפגיעה הנפשית באו לידי ביטוי מיד בסמוך לאחר מכן. הנה כי כן, בעצם קיומם של לחץ ומתח מתמשך אצל מבוטח במהלך תקופה מסוימת, אין כדי לשלול בחינת קיומו של אירוע מיוחד כאמור במהלך התקופה. ממילא בחינת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח ובין אותו אירוע מיוחד, תיערך בשים לב לכלל התשתית העובדתית כפי שתובא לפני המומחה היועץ הרפואי. 14. בנסיבות המקרה שלפנינו, טוען המערער לקיומו של אירוע מיוחד בעבודה, הממוקם מן הבחינה הכרונולוגית בתחילת תקופה של עומס מיוחד ולחץ רב בעבודה, בסמוך לאחר ההעברה לתפקיד החדש בפרוייקט ה-LOG. מכאן השאלה אם עלה בידי המערער להוכיח קיומו של אירוע כאמור. 15. בפסק דינו של בית הדין האזורי אין קביעה מדויקת בדבר מועד המעבר של המערער לעבודה בפרוייקט ה-LOG. על פי פסק הדין, המעבר התרחש מספר שבועות לאחר ההעברה הקודמת שהתבצעה בחודש ינואר 2004. מכל מקום על פני הדברים, לפי העולה מן התשתית העובדתית שבתיק, עבודת המערער בפרוייקט ה-LOG החלה במועד כלשהו בסוף חודש פברואר, תחילת חודש מרץ 2004 (ראו לעניין זה הטענה בתצהיר המערער, כי ההעברה התבצעה במהלך חודש פברואר 2004. בהודעה לחוקר המוסד מצוין מפי המערער כי הפרוייקט התחיל בחודש מרץ 2004). המערער ציין שביעות רצון שחש מעצם ההחלטה על המעבר לפרוייקט החדש, שביטאה הכרה במעמדו, ביחס לתפקיד הקודם (עמ' 4 להודעת המערער לפני חוקר המוסד, בשורה 5). אלא שאין חולק כי הלחץ הרב והעומס החריג שהיו כרוכים בעבודה על הפרוייקט בפועל במהלך כל התקופה, באו לידי ביטוי באופן חד ומיידי, מיד בתחילת העבודה בפרוייקט. בד בבד ובסמוך לתחילתה של התקופה חלה התדרדרות במצבו הנפשי של המערער. ביטוי לכך נמצא בתעודה רפואית נושאת תאריך 27.6.2004 בה מצוין כי "באמצע חודש מרץ שנת 2004 הוא [המערער, ר.ר.] התחיל להתלונן על חרדות קשות של לחצים בראש לחצים בחזה יובש וריח רע בפה ירידה במשקל של 15 ק"ג וחוסר יכולת להירדם בלילה. ..." (ראו תעודה רפואית חתומה בידי דר' דיק ג'ואן רופאת משפחה). 16. הנה כי כן, בחינת התשתית העובדתית מצביעה על מעבר חד לעבודה בלחץ כבד ומתח מיוחד. המערער החל לעבוד בפרוייקט בתנאים אלה, כאשר לאחר פרק זמן קצר ביותר ומתוחם, הוא החל להתלונן על התסמינים כמפורט בתעודה הרפואית, שהאמור בה לא נסתר. לטעמנו, יש בכך כדי להצביע על ראשית ראיה לקיומו של "אירוע מיוחד" אצל המערער, כנטען על ידו. לפיכך, די באמור כדי להצדיק הפניית המומחה גם אל האירוע המיוחד הזה, כחלק ממסכת כוללת של אירועים שהתרחשו בעבודת המערער, ששנים מהם כבר הוכרו כ"אירועים מיוחדים" כאמור, והכל לצורך בדיקת קיומו של קשר סיבתי בין האירועים שאירעו למערער במסגרת העבודה, ובין מצבו הנפשי. 17. סוף דבר הערעור מתקבל. נקבע בזאת כי "האירוע השני", שבא לידי ביטוי במעבר חד לעבודה בלחץ כבד ומתח מיוחד בסוף חודש פברואר - תחילת חודש מרץ 2004 כמפורט בפסקה 16 לעיל, הינו בבחינת אירוע מיוחד ובלתי שגרתי בעבודת המערער. כמו כן, ועל יסוד הסכמת הצדדים נקבע בזאת כי "האירוע השלישי", כמפורט בפסקה 2 סיפא לעיל, הוא אירוע מיוחד ובלתי שגרתי בעבודת המערער. מובהר כי ככל שקיים קשר סיבתי בין האירוע השלישי לבין מצבו הנפשי של המערער, הרי שהוא קשר המבטא החמרה, ולא קשר של גרימה. כל זאת, בנוסף ל"אירוע הראשון", שכבר הוכר על ידי בית הדין האזורי כאירוע מיוחד ובלתי שגרתי. התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין שלושת האירועים שאירעו למערער כמפורט לעיל, ובין מצבו הנפשי. נוכח פרישת השופטת אהובה עציון לגמלאות, יובא התיק לפני הנשיאה אפרת לקסר, על מנת שתקבע את המותב שידון בו. בית הדין ידון בתביעה בהקדם ככל הניתן. אין צו להוצאות. ביטוח לאומי