דוגמא לפסק דין בנושא פיצויים על רטיבות בדירה מקבלן: מבוא התובע מבקש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ליקויי בניה רבים בדירה אותה רכש ממנה. בעיקר מלין התובע על נזקי רטיבות בחלקים נרחבים בדירתו ועותר לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 121,489 ₪, הכולל פיצוי בגין עגמת נפש בסך 30,000 ₪. הנתבעת, חברה קבלנית אשר בנתה ומכרה לתובע את דירתו, טוענת כי התובע לא הודיע לה על מרבית הליקויים ואלה נודעו רק עם הגשת התביעה דנן. כמו כן, כי תיקנה את הדרוש תיקון באופן מקצועי ובהתאם לדרישות התובע אלא שהתובע לא נתן לה הזדמנות נאותה להגיע לידי גמר התיקונים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע חב לה סך 30,000 ₪ בגין שינויים שבוצעו מעבר למפרט, וכי סך זה יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע. הפלוגתאות העיקריות הדורשות הכרעה הינן: מהות הליקויים ועלות תיקונם? האם התובע זכאי לפיצוי הנתבע, לאור טענות הנתבעת כי לא איפשר את תיקון הליקויים על ידיה? מה דינה של טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת? האם זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש? העובדות וטענות הצדדים התובע רכש מן הנתבעת דירה ברחוב ניל"י 4/3 בנתניה (להלן: "הדירה"), על פי הסכם מכר מתאריך 22.10.07 , והחל להתגורר בה החל מחודש נובמבר 2008 (להלן: "הסכם המכר"). לטענת התובע, הנתבעת התחייבה לספק לו דירה באיכות בנייה וברמת גימור מעולה, אולם היא כשלה בכך; לטענתו, הליקויים והחוסרים שנתגלו, מצביעים כולם על בנייה שלא לפי התחייבויות הנתבעת, שלא על פי פרסומיה ומצגיה, שלא לפי הסכם המכר ובניגוד לתקנים ולדין. הליקוי המרכזי, המתמשך והפוגע בקניינו ורמת איכות חיי התובע ומשפחתו, הינם נזקי רטיבות בחלקים רבים בדירה. העדר יכולתה של הנתבעת לתקן ליקויים אלה, כך נטען, מעצימה את הנזק ועוגמת הנפש אותה חווים התובע ומשפחתו. לאור זאת, טען התובע כי דירתו אינה ראויה למגורים וכי לא ניתן לעשות בה שימוש סביר, כפי שהתחייבה הנתבעת וכפי שמצופה בעת שנרכשת דירה חדשה מקבלן. לטענת התובע, הנתבעת אומנם ביצעה ניסיונות לאיתור מקור הרטיבות ותיקון הליקויים, אולם ניסיונות אלה עלו בתוהו והגבירו עוד יותר את תחושת התסכול ועוגמת הנפש. במהלך ניסיונות התיקון על ידי הנתבעת, הפכה דירתו של התובע במשך שבועות לאתר בנייה, כאשר פועלי הנתבעת שברו וחצבו בקירות הדירה ושיבשו את חיי התובע ומשפחתו; למרות זאת, פעולות אלה לא הניבו כל תוצאה לבד מהחרפת הליקויים. התובע שב ופנה לנתבעת, אולם על אף שנקבעו פגישות לביצוע התיקונים, לא הגיע אליהן נציג הנתבעת ובהתנהגות זו ויתרה הנתבעת הלכה למעשה על זכותה לבצע תיקונים נוספים. התובע תמך תביעתו בחוות דעת מומחה ותבע בכתב התביעה המקורי סך 80,000 ₪. לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, תיקן את תביעתו בהתאם לקביעות המומחה שמונה, ועתר לחייב את הנתבעת בסך 121,489 ₪, סך הכולל 30,000 ₪ בגין עגמת נפש, אי נוחות ועוד. הנתבעת טענה מנגד כי דין התביעה להדחות, שכן התביעה הוגשה בחוסר תם לב וטרם זמנה; לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי לסעד כספי, שכן לא נתן לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים. עוד נטען, כי התובע לא הודיע לנתבעת על קיומם של מרבית הליקויים הנטענים בחוות הדעת שהוגשה על ידיו, למעט טענה בדבר קיום בעיית הרטיבות, ולראשונה נודע לנתבעת על יתרת הליקויים עם קבלת כתב התביעה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לבקשת התובע הגיעו נציגים מטעמה לדירה, על מנת לתקן את הרטיבויות ואלה ביצעו את עבודות התיקון באורח מקצועי ואיכותי וביעילות רבה. משביקשה הנתבעת לתאם מועד נוסף בו תוכל לעמוד על הצלחת עבודות התיקון, סרב התובע ודחה את בקשותיה באמתלות שונות. הנתבעת טוענת גם כי התובע לא הודיע כי אינו שבע רצון מן התיקונים שבוצעו ו/או כי קיימים ליקויים נוספים הדורשים תיקון. בנסיבות אלה, טענה הנתבעת כי קיימת לה הזכות לבצע תיקונים בפועל והיא אינה חייבת לפצות את התובע בעלות ביצוע התיקונים על ידי אחר. עוד נטען, כי בין הצדדים נחתם פרוטוקול מסירת דירה, במסגרתו ויתר התובע על טענות כנגד הנתבעת למעט ליקויים שנזכרו בו ואף בשל כך נעדרת התביעה עילה. באשר לטענת ליקויים במעקה שהותקן בדירה, טענה הנתבעת כי עבודה זו בוצעה על ידי בעל מקצוע בהתקשרות ישירה עם התובע. לטענתה, התובע דרש ביצוע מעקה שונה מהמעקה המסופק על ידי הנתבעת כ"סטנדרט", ומשכך אין לה כל אחריות לליקויים אלה, ככל שקיימים. הנתבעת טענה גם כי התובע ביצע בעצמו יציקות ועבודות נוספות, אשר גרמו לרטיבות אותה נאלצה הנתבעת לתקן. לאור האמור, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב התובע בהוצאות. ראיות הצדדים מטעם התובע הוגש תצהירו במסגרתו תמך בעובדות התביעה, אשר תוארו לעיל. בתמיכה לתביעתו המקורית הגיש התובע חוות דעת הנדסית מתאריך 13.01.09, מטעם המהנדס פנחס פיכמן, אשר העריך כי עלות תיקון הליקויים והנזקים בסך 73,053 ₪. לימים וכאמור, מונה מומחה בית המשפט והצדדים ויתרו על חקירתו ועל היותה של חוות דעת זו כראיה. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מנהל העבודה במועדים הרלבנטיים, מר אורן גאוי. יצוין כי מנהל הנתבעת, מר אלי דבש ז"ל, עימו היה כנטען התובע בקשר בכל הקשור לרכישת הדירה, הלך לעולמו לאחר הגשת התביעה, טרם הוגש תצהיר מטעמו. כפי שיפורט להלן, בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק התייחס מר דבש ז"ל למספר נקודות הנוגעות לתובענה ואתייחס לכך להלן. מר גאוי פרט בתצהירו את הטענות דלעיל והוסיף וטען כי מקור ליקויי הרטיבות הינו בתובע, אשר ביצע יציקות ועבודות נוספות בדירה, ובכללן איטום בור סופג בחצר הדירה שמטרתו לספוג מים. לאור פעולה זו, אם קיימת רטיבות הצהיר מר גאוי, הרי שזו נגרמה באשמתו של התובע. מר גאוי טען גם, כי לנתבעת אין כל אחריות לעלות החלפת מעקה שהותקן בדירת התובע, שכן זה הותקן על ידי בעל מקצוע אחר שאינו קשור לנתבעת, במסגרת התקשרות ישירה בין התובע ובין אותו בעל המקצוע. עוד הוגש תצהיר מטעם מר אבו מוך אחמד אשר ביצע את עבודות המסגרות מטעם הנתבעת, לרבות המעקה. מר אבו מוך, טען כי התובע עמד על קבלת מעקה אחר מהמעקה הסטנדרטי שהוצע לו, חרף דרישת מר דבש ז"ל כי יש לבדוק את התקן של המעקה המבוקש. מומחה בית המשפט לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה מונה אינג' נתן גרשוני כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה" או "מומחה בית המשפט"). בדומה לקביעות מומחה התובע, קבע מומחה בית המשפט, בין היתר, כי בבדיקתו אובחנה בוודאות בעיה חמורה של חדירת רטיבות משטחים שמחוץ לדירת התובע אל תוך הדירה. על פי חוות דעתו, הגורם לחדירה זאת, הינו תכנון לקוי של פרטי האיטום בבנייה ו/או ביצוע לקוי של עבודות האיטום של הנתבעת ו/או שניהם גם יחד. המומחה קבע גם כי מעקה שהותקן בדירת התובע אינו בהתאם לתקן וכי ישנם ליקויים נוספים הדורשים תיקון. לאור זאת ועוד קבע המומחה כי יש לראות בנתבעת כאחראית לכלל הליקויים, והעריך כי עלות תיקון הליקויים הינה סך 79,000 ₪ בתוספת מע"מ. דיון והכרעה חוות דעתו של מומחה בית משפט לא נסתרה חוות דעת מומחה בית המשפט באשר למקורם של הליקויים והנזקים, לא נסתרה. המומחה קבע כי הנתבעת נושאת באחריות מלאה לליקויים, כדלקמן: "...בבדיקתי אובחנה בעיה חמורה של חדירת רטיבות משטחים שמחוץ לדירת התובע אל תוך הדירה. הגורם לחדירת רטיבות זאת- הוא תכנון לקוי של פרטי האיטום בבנייה ו/או ביצוע לקוי של עבודות האיטום של הנתבעת ו/או שניהם גם יחד. ראה פירוט בטבלאות המצורפות. בין אם מדובר בתכנון לקוי או בשניהם גם יחד, האחריות כולה של הנתבעת כלפי התובע." (עמוד 3 לחוות הדעת, ס' 15). עוד קבע המומחה כי:"...לא מקובלת עלי טענת הנתבעת בעניין הליקויים הבטיחותיים במעקה והקשר עם המסגר מבצע המעקה. מבצע המעקה היה קבלן-משנה של הנתבעת ועל כן הנתבעת נושאת באחריות מלאה של הליקויים מול התובע." (עמוד 3 לחוות הדעת, ס'16). המומחה אף הצביע על הגורם לרטיבויות בדירה הקשור בעבודתה של הנתבעת: "...הגורם לחדירת הרטיבות הינו העדר איטום (או ביצוע לקוי) של איטום רצפת הקרקע וחלקי הקירות שמאחוריהם מילוי אדמה גבוה. רצפת שטחי החנייה בקומת קרקע עשויה מאבנים משתלבות וגם אינה מנוקזת כהלכה. בתנאים מסויימים ובנקל היא מוצפת מים. מים אלה חודרים בקלות אל מתחת לרצפה של דירת התובע עקב היעדר מחסום האיטום". (טבלת ליקויים השוואתית - נספח לחוות הדעת, עמוד 1, סעיף 1). קביעות אלה של המומחה, לא נסתרו. אמנם ב"כ הנתבעת ניסתה לקעקע את חוות דעתו של המומחה באשר לסיבה שגרמה לרטיבויות בבית התובע ולקשור זאת בעבודות שביצע התובע. למרות זאת, משנשאל המומחה באשר ליציקת הבטון שביצע התובע מעל הבור הסופג, השיב: "ש. האם נכון שבמהלך הסיור,אורן,נציג הנתבעת, הראה לך את יציקת הבטון שהתובע יצק מעל בור הסופג? ת. הוא הראה לי שבוצעו העבודות ע"י התובע, בפירוש כן אבל ציינתי בחוות דעתי שלדעתי כאשר בדקתי את העניין במקום נוכחתי לדעת כי העבודות שבוצעו ע"י התובע בשום פנים ואופן לא היו אלה שגרמו לרטיבות " (עמוד 15, שורות 19-23). המומחה שב ועמד על כך כי לא עבודות התובע הן שגרמו לרטיבות, וכך אף העבודות הקשורות עם הבור הסופג. המומחה שב וקבע כי אין רלבנטיות בין טענה זו של הנתבעת ובין בעיית הרטיבות (עמוד 15, שורה 27; עמוד 16, שורות 1-8). אף באשר למעקה שהותקן בדירת התובע ואשר הנתבעת טענה כי אין לה אחריות לגביו, קבע המומחה כי מעקה זה פגום שכן המרווח המכסימלי המותר בין רכיבי המעקה הינו 10 ס"מ ואילו המרווחים שנמדדו בדירת התובע גבוהים מ - 11 ס"מ; לפיכך קבע המומחה כי מדובר בליקוי בטיחותי חמור (ראה טבלת ליקויים השוואתית עמוד 2, בהתייחס לסעיפים 5,6 ו - 10 לכתב התביעה). יצוין כי בענין זה טען נציג הנתבעת, מר גאוי, כי התקן בעת בניית הדירה עמד על רווח של 12.5 ס"מ ומשכך אין כל בעיה במרווחים, כפי שקבע המומחה (עמוד 47, שורה 8). דא עקא, בישיבת קדם המשפט הראשונה אישר מר דבש ז"ל, מנהלה של הנתבעת, את קביעת המומחה בענין זה ובכך שמט את הקרקע תחת טענותיה המאוחרות של הנתבעת (ראה עמוד 3 שורה 16 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2011). באשר לתמיהת הנתבעת באשר לסכום חוות הדעת, הגבוה מהסכומים שקבע המומחה מטעם התובע, השיב המומחה: "...אני לא יכול לענות מאיפה נולד הפער הזה, אני יכול לומר ואני אומר בוודאות שאני עומד מאחורי כל מילה וספרה שהשתמשתי בה בחוות דעתי. אם אני צריך לומר משהו מחוץ לפרוטוקול ניסיתי לא להגזים וניסיתי להיות מאוד שמרני מבחינת העלויות יש כל הסיכונים בבעיה בבניין הספציפי הזה שאם ייקחו קבלן כמו שצריך זה יעלה יותר." (עמוד 23, שורות 17-20). המומחה נתן הסבר לאופן קביעת המחירים על ידיו, המבוסס על ניסיונו בתחום ואף הוצג נייר עבודה (נ/1) על בסיסו חושבו הסכומים בחוות הדעת. הסברים אלה בשים לב לעדותו של המומחה, מקובלים עלי (ראה גם עמוד 20, שורות 19 ואילך). המומחה הדגיש אף כי ניסה להיות שמרני וסביר בהערכתו (עמוד 23, שורה26) והתרשמתי כי אכן כך הם פני הדברים. באשר לטיב העבודות שבוצעו על ידי הנתבעת קבע המומחה וקביעות אלה לא נסתרו כי: "כללית אילו זה היה בית שלי, קבלן שעשה עבודה כזו לא הייתי נותן לו הזדמנות לגעת בבית, אני כתבתי את זה בחוות דעתי בעדינות שההחלטה בסופו של דבר של בימ"ש לקבוע אם הקבלן ינתן לו הזכות לתקן את זה או שינתן הזכות לתובע. זה עניין משפטי." (עמוד 16, שורות 22-24). ב"כ הנתבעת ניסתה לקעקע את חוות דעתו אף בשל כך שלא קבע אחוזי רטיבות. למרות זאת, המומחה נתן הסבר לענין זה וקבע כי הואיל ודירת התובע סובלת מרטיבויות בחלקים נרחבים, אחוזי רטיבות אינם רלבנטיים; הסבר זה, בהיעדר ראיה לסתור, נראה סביר בעיני (עמוד 21, שורות 21-28). לאור כל האמור לעיל ומשלא נסתרה חוות דעתו של מומחה בית המשפט, די בקביעותיו החד משמעיות כדי לקבוע את אחריות הנתבעת לנזקים. אף פירוט הליקויים בחוות דעת המומחה לא נסתר על ידי הנתבעת בראיות או בחוות דעת אחרת. הלכה פסוקה היא כי אין לסטות בנקל מחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית משפט אלא כשמונחים בפניו נימוקים כבדי משקל. ראה לענין זה ע"א 2099/08 עיריית אשקלון ואח' נגד תשל"וז השקעות והחזקות בע"מ ואח' (פורסם במאגרים, מיום 28.10.2010), שם פרט בית המשפט העליון את ההלכות לענין זה: "...משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ( 23.4.90)). היקף התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית, המתבסס על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, מצומצם הוא (ע"א 293/88 הנ"ל; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998))." [פסקה 22; ההדגשה שלי - נ.ע.]. במקרה שבפני ולאור האמור, לא מצאתי כל סיבה לסטות מחוות דעתו של המומחה ולא הוצג כל שיקול ו/או טעם לעשות כן. לא מצאתי גם בסיס לטענת הנתבעת כי יש להפחית מהסכומים שקבע המומחה סכומים בגין עבודת הקבלן אבו מוך בכל הקשור להתקנת מעקה בדירת התובע. כפי שהודה מר אבו מוך הרי שפעל כקבלן משנה מטעם הנתבעת. בנוסף, אישר מר אבו מוך כי לאחר שהתובע דרש שדרוג למעקה בדירתו, הדבר היה בנוכחות מר דבש ז"ל ומר דבש ז"ל היה זה אשר חייב את התובע בתוספת תשלום (עמוד 37, שורה 16; עמוד 38, שורה 7). מר אבו מוך אף הודה כי מי ששילם לו את שכרו היה מר דבש ז"ל (עמוד 38, שורה 11) ואף הודה כי עבד עבור מר דבש ז"ל ולא עבור התובע (שם, שורה 13). אף תצהירו של מר אבו מוך שומט את הבסיס תחת טענות הנתבעת, שכן אילו היה בהן ממש והתובע אכן התקשר במישרין עם מר אבו מוך, לא בור מדוע הנתבעת היתה זו ששילמה את תמורת העבודות לידיו ולא התובע במישרין?! (סעיף 5 לתצהיר אבו מוך). לאור זאת ברי כי אין בטענות הנתבעת בענין זה דבר, ומוטב היה לו לא היו נטענות. לא מצאתי בסיס אף לטענות הנתבעת בסיכומיה (סעיפים 18 ואילך), בדבר מגמתיות מובהקת מטעם המומחה. טענות מעין אלה לא הוכחו ואף נסתרו בעדותו של המומחה. בענין זה יצוין כי לאחר מינוי המומחה, הגישה ב"כ הנתבעת בקשה לפסילת חוות דעתו, בקשה אשר נדחתה על ידי. למרות זאת, אף בחקירתו של המומחה על ידי ב"כ הנתבעת, הועלו טענות לפיהן נוטה הוא לטובת התובע. כך למשל נשאל: "ש. האם אתה שם לב שאתה נוטה לטובת התובע, יש לכך סיבה אישית?" והשיב: "ת. בשום פנים ואופן לא, איטום הבניין מתחת לכל ביקורת, אם משמעות הדבר שאני מגיע למסקנה שהתובע צודק מבחינת הרטיבות זה לא אומר שאני נוטה לטובתו. אני רואה את הבניין לא משהו אחר. אני גם לא חבר שלו ולא שתיתי איתו קפה." (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 29 ואילך). כאמור, לא מצאתי כל בסיס לטענות אלה. תחושות ב"כ הנתבעת, בכל הכבוד, הן בגדר תחושות שלא נמצא להן בסיס בראיות ו/או בחקירת המומחה. לפי שיטת הנתבעת כל אימת שמומחה מקבל עמדת צד כלשהו באופן מוחלט יש להורות על פסילתו, וברור כי אין בכך דבר. יצוין גם כי מעיון בחוות דעת המומחה ניתן לראות כי המומחה אף חולק על מסקנותיו של מומחה התובע בכמה נקודות, ואף במקרים מסוימים קבע כי הליקויים שנטענו על ידי מומחה התובע, הינם באחריותו הבלעדית של התובע דווקא. דוגמא לכך היא הטענה כי אין מנעול בטחון בדלת הכניסה: "דלת הכניסה שודרגה באחריות התובע - אין צורך בתיקון" (עמוד 2 לטבלה ההשוואתית). יש בכך טעם נוסף כדי לשמוט טענות הנתבעת באשר למומחה. לענין זה יפים אף הדברים שנקבעו בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נגד אברמוביץ אבנר ואח': "הכרעה בסכסוכים שעניינם ליקויי בנייה מחייבת בדיקה ובחינה מקצועית של הסוגיות שבמחלוקת ולצורך כך נוהג בית המשפט להיעזר במומחה מקצועי המתבקש לחוות דעתו באותן סוגיות. לבית המשפט שמור, כמובן, שיקול הדעת בשאלה באיזו מידה יש לאמץ את מסקנותיו של המומחה (ראו ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 570-568 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פסקה 3 (טרם פורסם, 22.8.2005) (להלן: עניין סגל))....יפים בהקשר זה דבריה של השופטת ט' שטרסברג-כהן בפרשה אחרת, אשר נראה כאילו נכתבו ממש לענייננו אנו: "למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בנייה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כוח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכות של מאן דהוא..." (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן, פסקה 4 (לא פורסם, 2.6.1996); וראו גם: ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פסקה 10 ( 2.9.2003) (להלן: עניין אביצור); עניין סגל, שם). [פורסם במאגרים, פס"ד מתאריך 1.12.2008]. לאור כל האמור, הנני מקבל ללא סייג את חוות דעת מומחה בית המשפט. דחיית טענות הנתבעת כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים התרשמתי כי לנתבעת ניתנה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים ואף מעבר לכך. ודוק. התובע העיד ועדותו היתה מהימנה עלי כי נציגי הנתבעת היו מספר פעמים בדירתו (עמוד 30, שורות 13-14). נוסף על כך העיד כי: "יש התחלה וסוף אבל אין אמצע. האמצע נמצא בתהליך בו עברתי שרשרת נסיונות או אירועים לא באופן ישיר עם אורן אלא עם החברה, כל הנסינוו8ת (כך במקור) שלי להביא את המצב לתיקון לא עלו יפה. אי אפשר עוד ניסיון ועוד ניסיון ואני חייב לציין שאני גר בבית, החיים בבית. יש משפחה. אנו מתקיימים עם ליטוש, בעלי מקצוע, פיגומים, זה ימים שלי בתוך הבית. לרוץ ולתבוע זה הכי קל, אני חושב שמבחינתי כאשר ראיתי כל מה שעשיתי אני מבחינת זמן ומה שנעשה ע"י הקבלן והגענו למצב יותר גרוע ממה שהתחלנו זה לא הגיוני להישאר באותו מצב. ש. בא המומחה שלך וכותב בחוות דעתו ההנדסית מה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה ועלויות הדבר הזה. למה לא פניתי לנתבעת ואמרת שהמומחה מטעמך קובע מה צריך לעשות שיעשו זאת?ת. כאשר עושים אותו מהלך ומגיעים לאותה תוצאה שלילית, שהיא לא מצאה פיתרון אני לא ראיתי סיבה להמשיך. זה לא עניין של לבוא, הם באו, עשו, פירקו, כל מה שאני כלקוח יכול לעשות עשיתי." (עמוד 31, שורות 10-22; הטעויות במקור). יתרה מכך, התובע העיד ועדותו לא נסתרה כי מנהל הנתבעת המנוח, מר דבש ז"ל היה מודע לכך כי בידיו חוות דעת וכי כל ההתנהלות היתה מולו (עמוד 32, שורה 6 ואילך). בנסיבות אלה אין כל חשיבות למתן הודעה בכתב על הליקויים כפי שטענה הנתבעת (סעיפים 6 ו - 7 לסיכומיה) ואין גם בסיס לנטען כי הנתבעת לא ידעה על הליקויים; ממילא לא היה בידי מר גאוי כדי לסתור טענות אלה של התובע. בענין זה נקבע: "הלכה היא מלפני בית-משפט זה כי אין באי-מתן הודעה בכתב או במכתב רשום כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענות הרוכש על-אף האמור בחוזה המכר. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט בע"א 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט (להלן - פרשת עמיגור [1]), בפיסקה 8: "אף אם תאמר כי ההודעה על הליקויים לא נשלחה בכתב, כאמור בחוזה, עדיין אין בכך, בנסיבות המקרה, כדי לפתור את המערערת מחבותה לתיקון הליקויים. ההודעה בכתב נדרשת כדי לוודא שהמערערת יודעת על הליקויים ותוכל לתקנם כנדרש. אך במקרה הנדון אין ספק שהמערערת ידעה על הליקויים, שהרי בפועל עסקה בתיקון הליקויים. לכן, אפילו נאמר כי לא נשלחה למערערת הודעה בכתב, יש מקום להוסיף ולומר כי המערערת ויתרה על הכתב. יתירה מזאת: האם תום לב הוא מצד המערערת לומר, מצד אחד, שידעה על הליקויים, ומצד שני שאין היא חייבת בתיקנים כיוון שלא הודיעו לה על הליקויים בכתב?". [ראה ע"א 8939/01 אביצור ואח' נגד חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נד (6) 83, בעמוד 89]. תמיכה לכך היא אף עדות התובע כי הנתבעת טענה כי התיקונים אינם באחריותה או כי כבר תיקנה את הדרוש ולכן מבחינתו של התובע מדובר בסירוב לתקן וממילא להבנתי, בידיעה על הליקויים (עמוד 33 שורות 23-27). התמונה שעלתה הן מעדות התובע, הן מחוות דעת מומחה בית המשפט והן מעדותו של מר גאוי מטעם הנתבעת, כי לנתבעת ניתנו הזדמנויות רבות לתיקון; בפועל אף בוצעו תיקונים בעלי היקף משמעותי לרבות בדרך של הצבת פיגומים בתוך הדירה, ביצוע חציבות בקירות מספר ימים וכל אלה לא הועילו. בנסיבות אלה ואף בשל כך, אין לומר כי לנתבעת לא ניתנה הזדמנות נאותה לתקן. מר גאוי אף אישר כי בוצעו מספר פעמים תיקונים בדירה (עמוד 44, שורות 12-16) ובסיום חקירתו אף הודה כי בוצעו תיקונים רבים בדירת התובע בניגוד לאמור בתצהירו: " ת. רוב התיק על בעיית הצינור משם באה חוות דעת נרחבת. הוא שמר חוות דעת שלו שנה בכיס, ומצלם אותי עובד בבית שלו יום יום שנה שלמה וזאת אחרי חוות הדעת. צילם אותי יום יום לא הבנתי מה המטרה שלו, היום אני יודע שידע לתבוע אותי." (עמוד 47, שורות 26-28). כלומר, אף לשיטתו של מר גאוי נעשו ניסיונות רבים לתיקון, ללא הצלחה, משך זמן רב של כשנה. אף מומחה בית המשפט התייחס לסוגיה זו והשיב: "ת. כללית אילו זה היה בית שלי, קבלן שעשה עבודה כזו לא הייתי נותן לו הזדמנות לגעת בבית, אני כתבתי את זה בחוות דעתי בעדינות שההחלטה בסופו של דבר של בימ"ש לקבוע אם הקבלן ינתן לו הזכות לתקן את זה או שינתן הזכות לתובע. זה עניין משפטי. ש. אם זה עניין משפטי למה אתה מתייחס לזה? ת. בסיור שלי נוכחתי לדעת שהקבלן ביצע כמה מאמצים לתקן ולא הצליח, צריך לתת הזדמנות למישהו אחר, כנראה שאין לו, כך אני מתרשם, שגם האיטום היה לקוי וגם מאמצים לתקן היו ליקויים והמסקנה מובנית מאליה." (עמוד 16 שורה 22 - עמוד 17, שורה 3). לאור דברים אלה והאמור בחוות דעתו, המומחה אף קבע כי: "...העבודה הזו חייבת להיות תחת פיקוח מחמיר של מהנדס ואסור להשאיר את הביצוע לטוב ליבו ומקצועיותו של הקבלן כי העבודה עד עכשיו היתה מתחת לכל ביקורת. " (עמוד 27, שורות 1-3). בנסיבות אלה אני סבור כי הנתבעת מיצתה את זכותה, בלא הצלחה, ואיבדה את אמונו של התובע (פרשת חפציבה, בעמוד 93). יפים לענין זה אף הדברים שלהלן: "כאמור, על פי העקרונות שהגדיר בית-משפט קמא עצמו...כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי תוך סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו הזדמנות לבצעם." (פס"ד חפציבה הנ"ל, בעמוד 92). בשל מסקנתי כי אין לאפשר לנתבעת לתקן, אין אף יסוד לטענות הנתבעת כי יש לחייב אותה במחירי עלות קבלן. טעם אחד הוא כי חוות דעת המומחה לא נסתרה והאמור בה מקובל עלי. טעם נוסף הוא כי טענה זו מבוססת על קבלת הטענה בדבר סירוב שאינו כדין לביצוע תיקונים וכאמור, טענה זו נדחתה. אף שורת ההגיון מחייבת דחית טענה זו, שהרי כל חברה קבלנית שתתקשר עם התובע תחייבו בעלויות מקובלות, ולא בעלויות קבלן המחויב לפי הסכם/דין לבצע תיקונים. הנני דוחה אף את טענת הנתבעת כאילו יש בפרוטוקול מסירת הדירה כדי לאיין את זכות התביעה (סעיף 11 ואילך לסיכומיה). ברי כי אף לטענה זו אין כל בסיס שהרי הוכח כי הליקויים ובפרט הרטיבויות בדירה, נתגלו לאחר מסירת הדירה, והתובע אף טען כי לא היה מתקשר בהסכם לו היה מודע להתנהלות זו של הנתבעת ולליקויים שנתגלו (סעיף 13 לתצהיר התובע). דחיית טענת הקיזוז של הנתבעת הנתבעת טענה כי התובע נותר חייב לה סך 30,000 ₪ בגין עבודות, חומרים ושינויים מעבר למפרט וסכום זה יש לקזז מהסכומים שיפסקו. דין הטענה להידחות. ראשית, טענה זו נטענה בעלמא ולא הובא בדל של ראיה לתמוך בה. שנית, עדות התובע כי שילם את מלוא התמורה לנתבעת באמצעות המנוח דבש ז"ל, היתה מהימנה עלי ולא נסתרה. שלישית, עיון בנ/3 - חשבונית הנתבעת מספר 0989 - מלמד כי נערך גמר חשבון וכי לנתבעת שולמו מלוא התשלומים. רביעית, מקובלים עלי טענות ב"כ התובע כי לו אכן היה חוב כלשהו של התובע, לא היתה נמסרת החזקה בדירה. אין לי ספק כי לו היה ממש בטענה זו הנתבעת לא היתה שוקטת על שמריה ולכל הפחות היתה פונה לתובע פעם אחת בדרישה לשלם חוב נטען זה. משלא הוכח ואף לא נטען כי נעשה נסיון דרישה ו/או גביה שכזה, לבד מהעלתו לראשונה בכתב ההגנה, דין הטענה להידחות (סעיפים 14-17 לסיכומי התובע). חמישית, מר גאוי מטעם הנתבעת הודה בעדותו כי אין לו ידיעה בענין זה, כי לא עסק בכספים וכי מי שעסק בכך היה המנהל המנוח; אף בשל כך ובהיעדר כל עדות לתמוך, מדובר בטענה חסרת בסיס (עמוד 41, שורה 24 - עמוד 42, שורה 11). פיצוי בגין עגמת נפש עיון בתמונות שהוצגו מעלה תמונה קשה של רטיבות אשר ברור כי הסבה ומסבה עוגמת נפש רבה ואי נוחות. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר ברכישת דירה חדשה מקבלן עם כל הציפיות הקשורות בכך. אין ספק כי ליקויים מעין אלה כפי שהוכחו ובפרט ליקויי הרטיבות, פוגעים באיכות החיים ומצדיקים פסיקת פיצוי בשל עוגמת נפש. לענין אופן חישוב פיצוי בגין עוגמת נפש נקבע בע"א 6540/05 בענין סולל בונה הנ"ל, בין היתר, כדלקמן: "בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות - ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון - עלות תיקון הליקויים - נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)." לעניננו יפים הדברים שנפסקו בעא (י-ם) 6481/05 אלי כהן נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ: "קרוב לעשור שנים סבלו המערערים מפגמים מקיפים וחמורים בדירה שאותה רכשו, כולל רטיבות קשה. נכונותה של המשיבה לבצע את התיקונים לא יכלה להמתיק את הגלולה המרה, אלא רק אולי לפתח מדי פעם ופעם צפייה אצל המערערים, שלבסוף נכזבה. בנסיבות אלו אנו סבורים, כי יש לקבוע סכום האמור לבטא את הפיצוי הראוי וההולם לעוגמת הנפש, הסבל, הטירדה ואי הנוחות מנת חלקם של המערערים, בשים לב למצוקתם לגבי נכס המשמש קורת גג להם ולילדיהם, אשר ברכישתו השקיעו את מיטב כספם. לנוכח האמור, אנו קובעים את סכום הפיצויים בסך של 50,000 ש"ח, זאת חלף הסכום שנקבע בפסק הדין". (פורסם במאגרים, מתאריך 1.2.2006, בעמוד 3 לפסק הדין). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בשים לב להלכה הפסוקה ולקביעותי דלעיל, למשך הזמן בו סובל התובע מן הליקויים, טיב הליקויים והיותו של הנכס דירת מגורים חדשה, הנני מעמיד את סכום הפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪. סיכום לאור האמור התביעה מתקבלת כמפורט לעיל. הנתבעת תשלם לתובע סך 111,489 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשא הנתבעת בהוצאות התובע בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל, ובכללן אגרת בית משפט, עלות חוות דעת מומחה התובע, עלות חלקו של התובע בשכר מומחה בית משפט (לענין זה יגיש ב"כ התובע חשבוניות), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום (ימי הפגרה במנין). זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז. נזקי מיםפיצוייםרטיבותקבלן