דוגמא להחלטה בנושא פסילת מומחה נוירולוגי: לפניי בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגי שמונה מטעם בית המשפט, ולמינוי מומחה אחר תחתיו. רקע: עסקינן בתביעת נזקי גוף שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המשיבה - התובעת עתרה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי ובתחום הנוירולוגי ובית המשפט מינה מומחה בתחום הנ"ל- פרופ' גרשון וולפין אשר התבקש לחוות דעתו אם יש מקום למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. ביום 19.02.12, ולאחר שהומלץ ע"י המומחה האורתופדי שמונה מטעם בית המשפט - פרופ' גרשון וולפין, על מינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי, מונה פרופ' אסא מאירסדורף כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי (להלן: "המומחה"). חוות דעתו של המומחה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 03.04.12. יצויין כי המומחה קבע בחוות דעתו כי למשיבה נותרו 10% נכות צמיתה עקב "תסמונת נפשית", וכן 10% נכות צמיתה בגין תסמונת הלחץ על עמוד השדרה הצווארי ושורשיו, לפי תקנה 37(5)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל). טענות הצדדים: המבקשת טוענת בבקשתה כי יש להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. לטענתה, המומחה הינו מומחה נוירולוגי ועל כן לא הייתה לו כל סמכות לקבוע ממצאים בתחום הנפשי והאורתופדי. באשר לתחום הנוירולוגי מוסיפה המבקשת כי המומחה ביצע בדיקה נוירולוגית בלבד, ולא ערך בדיקה אורתופדית כמקובל, ועל כן לקביעתו בתחום זה אין כל ערך, וכן כי המומחה התעלם ממצבה הרפואי של המשיבה עובר לתאונה. באשר לתחום הנפשי טענה המבקשת כי הקביעה בתחום זה ניתנה באופן סתמי, בלתי מבוסס, מבלי לבצע כל בדיקה בתחום זה, וכאשר קביעה זו אינה נסמכת על אחת מתקנות המל"ל. עוד טוענת המבקשת כי המשיבה לא טענה לנכות בתחום הנפשי, ועל כן נכות המשיבה בתחום זה אינה בגדרי המחלוקת בין הצדדים, וודאי לא נכללה בכתב המינוי שניתן למומחה. המבקשת טוענת כי על פי תקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 רק מומחה רפואי בעל רישיון מומחה נחשב למומחה רפואי. המבקשת טוענת כי מבדיקה שערכה עולה כי המומחה הינו מומחה בתחום הנוירולוגי בלבד. המבקשת טוענת כי סטייתו של המומחה מכתב המינוי, כמו גם הקביעות הבלתי מבוססות שבחוות דעתו, מהוות פגם היורד לשורשה של חוות הדעת, המחייב את פסילתה של חוות דעת המומחה, ומינוי מומחה אחר תחתיו, מחשש לעיוות דין. המבקשת טוענת כי הותרת חוות הדעת אף תפגע במראית פני הצדק. המשיבה טענה כי באשר לטענות המבקשת לגבי תחום האורטופדי - בית המשפט לא תיחם ולא הגביל את חוות דעתו של המומחה אך לשאלת כאבי הראש. עוד טוענת המשיבה כי ממצאיו של המומחה המסתמכים על תקנה 37(5)(ב) לתקנות המל"ל, הינם ממצאים מפרספקטיבה נוירולוגית, וכי תקנה זו משמשת גם אמת מידה למומחה בתחום הנוירולוגי. המבקשת טוענת על כן, כי המומחה ביצע בדיקות והסיק מסקנות בהתאם למומחיות וכי לא נפל כל פגם בחוות דעתו בעניין זה. המשיב מוסיפה כי למבקשת אין הידע הנדרש על מנת לקבוע כי המומחה לא ביצע בדיקות כנדרש, ואין היא יכולה, על כן, להחליט מי מבין חוות הדעת היא הנכונה - מן הבחינה הרפואית. המבקשת טוענת עוד כי לעיתים אותה פגיעה תגרום לנכויות שונות בשטחים רפואיים שונים, כאשר אין בהכרח חפיפה חלקית או מלאה ביניהן. עוד טוענת היא כי טענת המבקשת כאילו לא התייחס המומחה לעברה הרפואי של המשיבה אינה נכונה, וכי בחוות הדעת התייחסות מפורשת לכאבי הראש מעברה של המשיבה. באשר לתחום הנפשי טוענת המשיבה כי מומחים בתחום הנוירולוגי קובעים ממצאים בתחום הנפשי כדבר שבשגרה, ועל כן טוענת המשיבה כי המומחה לא חרג מכתב המינוי הקובע כי המומחה יתייחס למצבה הרפואי של המשיבה בתחום הנוירולוגי. עוד טוענת היא כי על אף שבתיק הרפואי מסמך שערך פסיכיאטר - הקובע כי למשיבה אין כל פגיעה נפשית, יש לבכר בעניין זה את חוות דעתו של המומחה, כיוון שהינו מומחה מטעם בית המשפט, וכן כיוון שהוא התייחס למסמך הפסיכיאטרי ושלל את מסקנותיו. עוד טוענת היא כי על אף שלא נטענה נכות בתחום הנפשי, לעיתים תוך הבירור הרפואי מתגלות נכויות בתחומים נוספים, ואם כך קרה בענייננו, הרי אין כל מקום לפסול את חוות הדעת המומחה בתחום הנפשי. המשיבה טוענת כי אף אם לא נסמכה קביעת המומחה בתחום הנפשי על תקנות המל"ל, הרי אין כל מקום לפסול את חוות הדעת, אלא יש להפנות אליו שאלות הבהרה. לטענת המשיבה פסילת חוות דעת המומחה הינה סעד קיצוני, השמור למקרים חריגים בהם יש חשש לעיוות דין, אולם המבקשת לא הניחה תשתית ראייתי לכך שאכן זהו המצב. למקרא הבקשה והתגובה, ביקשתי את התייחסותו של המומחה, והיא הוגשה ביום 23.10.12. המומחה טוען כי התמחה בנוירולוגיה בארה"ב, וכי התמחות זו כוללת התמחות פסיכיאטרית. המומחה טוען כי בכל אופן ישנה חפיפה בין התחום הפסיכיאטרי לבין התחום הנוירולוגי, כי שניהם מוגדרים כמדעי המוח, וכי לחולים רבים תסמינים הן מן התחום הנפשי והן מן התחום הנוירולוגי. באשר לנכות שנקבעה למשיבה, המומחה מסכם כי למשיבה פגיעה נוירולוגית בלתי הפיכה, אשר אושרה בבדיקות עזר. דיון והכרעה: לתפקידו של המומחה חשיבות מכרעת, שכן מסקנותיו הן עניין שבמומחיות, וברגיל לא יסטה בית המשפט מן המסקנות אליהן הגיע המומחה (ראו: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ פד"י מ"ז(5) 170; עא 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ (טרם פורסם, ניתן 28.03.07)) ככלל, על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה כי המומחה הרפואי עשה מלאכתו נאמנה על פי מיטב כישוריו בתום לב ובהגינות (רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח נ' סאלח פ''ד נה(3) 97). חוות הדעת תיפסל רק אם שוכנע בית המשפט כי נפל בחוות הדעת פגם היורד לשורשו של הליך, כגון פגם בשיקול הדעת, פגם העשוי להעיד על חוסר תום לב, משוא פנים או דעה קדומה (ראו: בש"א (י-ם) 4261/05 מדינת ישראל, משרד הביטחון נ' אבו עודה פ"מ תשס"ד(2) 72 (להלן: עניין אבו עודה)), או אם נגרם לאחד הצדדים עיוות דין (רע"א 3358/91 סהר נ' ציון (טרם פורסם, ניתן 06.11.91)). עוד מצווה בית המשפט לבחון האם השגגה שיצאה תחת יד המומחה ניתנת לתיקון (רעא 6116/97 ד"ר אברהם שוחט נ' ציון, חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן 28.11.97)). בענייננו ניתן לחלק את טענות המבקשת לשניים: האחד - טענות באשר לקביעה לפיה למשיבה נותרו 10% נכות צמיתה עקב "תסמונת נפשית" (להלן : הנכות הנפשית); והשני - הקביעה לפי למשיבה נותרו 10% נכות צמיתה בגין "תסמונת הלחץ על עמוד השדרה הצווארי ושורשיו", לפי תקנה 37(5)(ב) לתקנות המל"ל (להלן: הנכות בעמ"ש). באשר לנכות הנפשית - אמנם על פי תקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי מומחה רפואי מוגדר כ- "רופא בעל תואר מומחה ששמו כלול ברשימת הרופאים שנתפרסמה לפי תקנה 34 לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל"ג-1973", אולם בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהן הרלוונטיות לענייננו, מוגדר מומחה כ- "רופא או מי שעוסק כמומחה בנושא רפואי, לרבות בנושא דרכי שיקומו של נפגע". נראה אם כן כי הגדרתו של מומחה על פי תקנות המומחים - רחבה וגמישה יותר, כך שגם מי שאינו בעל רישיון מומחה - למומחה ייחשב (ראו גם א. ריבלין "תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים" (תש"ס) עמ' 532), אך לדידו של ריבלין (שם, עמ' 534), להבחנה זו אין כל הצדקה עניינית. על פי הפסיקה, לבית המשפט מרחב של שיקול דעת האם לקבל חוות דעת של מומחה רפואי, בשטח אשר אין הוא מומחה בו. וכך נאמר מפי השופט אור ברעא 3816/96 אבו ג'ודה ג'מלאת נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן 30.01.97) "ראוי, ככלל, למנות כמומחה אדם שיש לו התמחות באותו תחום רפואי בו נדרשת חוות הדעת. זו הפרקטיקה הנוהגת וכך ראוי. תחומי הרפואה השונים דורשים התמחות מיוחדת, ונדרשים ידע וניסיון מיוחדים בכל תחום רפואי. מומחה באורטופדיה, לא בהכרח יהיה לו הידע הנדרש בתחום הנוירולוגיה, או רפואת שיניים. ייתכנו, על כן, מקרים בהם מינויו של רופא כמומחה ייפסל. כך, לדוגמא, אם ימונה רופא ליתן חוות דעת רפואית בתחום אשר אין לו בו כל מומחיות. מינוי כזה יענה על דרישת התקנות, על פיה ניתן למנות רופא כמומחה בכל ענין רפואי. אך שיקול הדעת שעמד ביסוד המינוי יימצא לקוי עד כי יצדיק התערבות וביטול למינוי. עם זאת, יקרה לא אחת שמי שאין לו, או אין לו עדיין, תיאר מומחה בשטח רפואי מסויים יהיה לו ידע בתחום זה וניתן יהיה לסמוך על חוות דעתו באותו תחום. במקרה כזה, אין לפסול את אפשרות מינויו כמומחה. ואם התמנה רופא כזה ליתן חוות דעת בתחום מסויים - ומכוח הגדרת מומחה ניתן למנותו כמומחה על אף שאינו מומחה רפואי באותו תחום - לא בהכרח יהיה מקום לבטל את מינויו". אולם זאת, באשר ליכולתו המקצועית של המומחה ליתן חוות דעת אשר אינה בתחום מומחיותו, מקום שבית המשפט ממנה אותו לעשות כן. בענייננו, ישנה שאלה נוספת, והיא האם ראוי כי מומחה יקבע נכות בשטח שאינו מומחה בו, כאשר בבקשה למינוי מומחים רפואיים, לא עתרה המבקשת למינוי מומחה בתחום הנפשי, ובמיוחד, כאשר בכתב המינוי של המומחה מיום 19.02.12 נכתב במפורש כי המומחה מתמנה "כמומחה בתחום הנוירולוגי" (סעיף 1 להחלטה). בעניין זה שמענו מפי כב' השופט הנדל דברים נכוחים בע"א (ב"ש) 1106/99 עזריאל מיכאל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן 30.01.01) (להלן: עניין עזריאל): "המומחה הרפואי לפי חוק הפלת"ד פועל עפ"י כתב המינוי. המומחה ממונה בתחום רפואי ספציפי, זאת עפ"י נסיונו והכשרתו. גם אם הרופא מקבל מינוי רפואי, אין זה הופך אותו ל רופא מומחה כללי הרשאי להביע עמדתו בכל תחום אשר ימצא לנכון... על בימ"ש למנותו לתחום נכות מוגדר. בעניין זה ראה טופס 1 לבקשה לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים המורה למבקש להגדיר את הנושא הרפואי נשוא הבקשה למינוי. בקשה כזו אשר מכוונת את ב"כ התובע להגדיר את תחום הנכות לו נטען, מביאה לתוצאה כי כתב המינוי אשר ניתן ע"י ביהמ"ש חייב להגדיר את גבולותיו... המומחה ממונה ע"י בימ"ש לחוות דעתו בתחום ספציפי. חריגה מתחום זה ע"י המומחה איננה טעות בשיקול דעת אלא פעולה ללא הסמכה... " גם כשאלה של מדיניות ראויה, נכון יהיה לקבוע לכל מומחה תחום משלו לבל יסיג מומחה תחום חברו, ויימצא כי בפני בית המשפט יותר מחוות דעת אחת בתחום מסויים, שהרי תכליתו של ההסדר המיוחד הקבוע בתקנות המומחים, על פי תיקון מס' 5 לחוק הפיצויים (ס"ח תשמ"ה מס' 1129 מיום 8.1.1985 עמ' 16) לפיו בית המשפט הוא הממנה מומחה רפואי, ואין הצדדים, ככלל, רשאים להביא חוות דעת מטעמם, הינה מניעת התדיינויות מיותרות. ראו דברי ההסבר (ה"ח תשמ"ד מס' 1674 עמ' 192) המובאים בהצעת התיקון: "המצב כיום הוא בלתי נסבל, כאשר לפני בית המשפט הדן בתביעות פיצויים לנפגע בתאונת דרכים, מובאות שתי חוות דעת רפואיות: אחת של התובע והשניה של חברת הביטוח, ולרוב אין מנוס מבקשת חוות דעת שלישית של מומחה שקבע בית המשפט. מצב זה גורם לסחבת ולבזבוז משווע של משאבים ומוצע לבטלו". על כן, ראיתי לפסול חוות הדעת של המומחה, ככל שהיא נוגעת לתחום הנפשי. באשר לנכות בעמוד השדרה - למקרא התייחסותו של המומחה ברי, כי על אף שהסתמך הוא על אותה תקנה מתקנות המל"ל עליה סמך פרופ' וולפין, קבע המומחה נכות צמיתה בהסתמך על הבדיקות והממצאים בתחום הנוירולוגי. יש לזכור כי "קיים ערפול תחומים. יש ותחום אחד משיק למשנהו. הרי כך בנוי גוף האדם" (עניין עזריאל, לעיל). על כן ייתכן כי פגיעה מסויימת תצמיח נכויות בשטחים שונים, כאשר יכול וישנה חפיפה ביניהן. על כן, לטעמי, בתחום זה לא חרג המומחה מכתב המינוי, וקביעתו נוגעת למצבה הרפואי של המשיבה בתחום הנוירולוגי. וכך תיאר המומחה את ממצאי בדיקותיו, אשר מצמיחים את נכותה של המשיבה: "הפרעות הנובעות מהנזק הצווארי: שינויים ניווניים באזורים רבים של דיסקים צווארים שגורמים ללחץ על חוט השדרה הצוואר, השורשים, והפלקסוסים העצביים באזור ושגורמים לתסמונות בגפיים עליונות, יותר משמאל" סוף דבר, הבקשה מתקבלת בחלקה. מסקנותיה של חוות הדעת בתחום הנפשי - נפסלות, ואין להן כל ערך ראייתי, ואילו חוות הדעת העוסקת בנכות בעמ"ש תעמוד על תילה. בנסיבות העניין, ראיתי שלא לעשות צו להוצאות. נוירולוגיהמומחהפסילת מומחה