להלן פסק דין בסוגיית שביתת עובדי נמל אילת: פסק דין 1. תובענה זו, ראשיתה ב "בקשה בהולה למתן סעד זמני" בו עותרת המבקשת "חברת נמל אילת בע"מ" (להלן - "חברת הנמל / המבקשת") להורות למשיבה "הסתדרות העובדים החדשה במרחב אילת" (להלן - "ההסתדרות") להורות לכל העובדים בנמל אילת ובכללם עובדי מחלקת ים, מחלקת גוררות, מחלקת עגינה, מחלקת תפעול, מחלקת ציוד ובינוי, מחלקת מתקן צובר, לשוב מיד לעבודתם הסדירה ולמלא אחר הוראות הנהלת הנמל. 2. ברקע לבקשה עומד סירובם של עובדי הנמל לטפל באונייה JORUND של חברת "צים שירותי ספנות משולבים בע"מ" (להלן -"צים") שהגיעה לנמל אילת ביום 11/2/07 כשעל סיפונה עשרות מכולות המיועדות לפריקה, וכן כ- 100 מכולות ריקות המיועדות להטענה לצורך החזרתן לסיפון האונייה. 3. לטענת חברת הנמל, מדובר בשביתה פראית בלתי מוגנת העומדת בסתירה לחוק יישוב סכסוכי עבודה ובניגוד להסכם הקיבוצי המיוחד בינה לבין ההסתדרות מיום 24/2/05. 4. ביום 11/2/07, משהתברר כי האונייה אינה מטופלת בנמל אילת, הגישה צים נגד חברת הנמל בקשה במעמד צד אחד ל"מתן צו עשה זמני" לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (בש 4476/07) אשר יורה לחברת הנמל לנקוט בכל הפעולות הדרושות כדי לאפשר לאונייה להכנס לנמל אילת לפרוק את מטעניה ולטעון את המכולות הדרושות ולאפשר את הפלגתה ללא עיכוב. בית המשפט המחוזי מפי כב' ס.נ. הש' טימור נענה לבקשה והורה לחברת הנמל "לנקוט בכל הפעולות הדרושות על מנת לאפשר לאונייה JORUND להכנס לנמל אילת ולפרוק את מטענה וכן לאפשר לה להפליג לדרכה ללא עיכוב. היה ותבקש המשיבה (חברת הנמל - מ.ש.) לטעון כנגד צו זה, עליה להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט". 5. עוד באותו יום, עתרה חברת הנמל לבית הדין בתובענה זו למלא אחר הצו, שכן ההסתדרות והעובדים שלא היו צד בבקשה בבית המשפט המחוזי, המשיכו שלא לטפל באונייה. ב"כ חברת הנמל הבהיר במהלך הדיון, כי :- "אנו נמצאים כאן לא רק מכח צו שניתן בבית המשפט המחוזי, אלא בהיותנו מעסיק המחוייב לתקינות ופעילות במקום העבודה". 6. הבקשה לבית דין זה הוגשה ביום 12/7/07 בשעות אחה"צ, ובשל דחיפותה נקבע בה הדיון במעמד הצדדים לערבו של אותו יום. 7. בתוך כך, התקבלו בבית הדין שני כתבי טענות:- א. בקשת ההסתדרות לצרף את צים כצד להליך, בהיותה צד דרוש ורלוונטי. ב. "הבעת עמדה מטעם צים" שהוגש על ידי בא כוחה. טענות הצדדים עמדת המבקשת - חברת הנמל 8. לטענת חברת הנמל, מדובר בשביתה פראית שהעובדים החלו בה בניגוד להוראות חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957, מה גם שהגורם המוסמך להכריז על השביתה הוא הארגון היציג - ההסתדרות, ולא וועדי העובדים. 9. מוסיפה חברת הנמל שאין מדובר כלל בסכסוך בינה לבין העובדים, אלא שהעובדים נקטו בצעדי מחאה נגד צים, אשר החליטה להפסיק את השימוש בנמל אילת לאוניות מכולות. 10. לדעת חברת הנמל, השביתה מפרה את הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם בינה לבין ההסתדרות ביום 24/2/05 הכולל התחייבות לשמור על שקט תעשייתי עד שנת 2010. 11. כן טוענת חברת הנמל שמדובר בשביתה בלתי מוגנת בשירות ציבורי כמשמעותה בסעיף 37 א' לחוק יישוב סכסוכי עבודה. עמדת ההסתדרות 12. בתגובה לבקשה שהוגשה על ידי ההסתדרות לאחר הדיון ביום 12/2/07, טוענת היא כי נמל אילת הינו "עוגן תעסוקתי" בעיר, וכי אוניית מכולות המגיעה לנמל מהווה מקור תעסוקה לעובדים רבים "ולמעשה התעסוקה סביבה מהווה כ- 60% מהעבודה התפעולית בנמל", וכן היא תורמת לתעסוקתם של עובדים נוספים כגון נהגי משאיות וכיוצ"ב. צים פועלת בנמל מזה כ- 40 שנה והיא "אחת מאבני היסוד לקיומו", כלשון ההסתדרות. 13. ההסתדרות אף מסתמכת על החלטת ממשלה משנת 1992 ולפיה, תשמור צים על נפח פעילות בנמל, גם אם יהא צורך במתן סובסידיות לצורך כך, אלא שלאחר הפרטתה של צים, נכנסו אינטרסים אחרים לעניין, הגורמים להפחתת פעילותה בנמל. 14. ההסתדרות אף מציינת, כי צים כלקוח מרכזי של הנמל, היתה בעלת השפעה על קבלת החלטות בו, כמו העמקת הנמל והתאמת רציפים, ורכישת ציוד חדיש. 15. לדעת ההסתדרות, הרצון האמיתי של צים הוא "לייבש" את פעילות הנמל כדי לנצל את נכסי הנדל"ן שלו, ואולם, משהסתבר כי פעילות הנמל נושאת רווחים, החלה צים בצמצום פעילותה בנמל וכן בהפסקת הובלת המכולות אליו, שכן לדברי ההסתדרות "הגיעה כנראה העת להוריד את מכת החסד האחרונה". 16. מוסיפה ההסתדרות, כי בחודש ינואר השנה, הודיעה צים במפתיע על הפסקת קו המכולות מדרום אפריקה לנמל אילת והפעלתו של קו חלופי שיעבור דרך תעלת סואץ, מהלך שפירושו חיסול התשתית המקצועית של הנמל כתוצאה מהקטנת הפעילות בו באופן דרסטי. 17. ההסתדרות טוענת, כי צים לא יידעה במהלך הצפוי, לא את הנמל ולא את נציגי העובדים, ולבקשת הנהלת צים, התקיימה בחודש 1/07 פגישה משולשת (הסתדרות - עובדים, הנמל וצים), וכי בפגישה זו נתקלו העובדים ביחס צונן ואטום כלפיהם, שלא שינה את החלטתה של צים בנושא. 18. כן טוענת ההסתדרות, כי ביום 7/2/07, עוד בטרם יצאה האונייה מנמל ג'יבוטי פנה נציג צים בנמל אילת למר אבי אזולאי - יו"ר מרחב ההסתדרות וכן ליו"ר ועד התפעול מר אבי אטיאס, בשאלה האם יפרקו העובדים את האונייה כשתגיע לנמל, ותשובתם היתה שלילית, וחרף זו - יצאה הספינה לדרכה והגיעה כאמור ביום 11/2/07 לנמל אילת. 19. בפרק המשפטי של טיעוניה, מסתמכת ההסתדרות על פסיקתו של בית הדין הארצי בנושא השביתה ברשויות המקומיות, וכן בנושא השינוי המבני בנמלים, לצורך ביסוס טענתה כי יש לראות גם בצים צד נכון להליך זה וכי:- "הגם שביחסי עבודה אין לצד שלישי עילה ו/או זיקה פורמאלית מול ארגון העובדים השובת בשביתה מוכרזת כדין, משית משפט העבודה מגבלות במסגרת השביתה על צד העובדים. בכך מקנה המשפט הישראלי לאותו צד שלישי, לאותו לקוח, ו/או משתמש ו/או נהנה, זכויות משפטיות. למעשה, מגבש המשפט הישראלי זיקה משפטית ישירה בין הצד השלישי לבין העובדים. העקרון המשפטי הוא כי אין זכות בלא חובה. הצד האחד של המשוואה היא בכך שבזכותו של הצד השלישי אל מול השביתה, אותה זכות שמקנה לו זכות עמידה בשביתה בבית הדין לעבודה, ומקנה לעניינו האישי מעמד ומשקל במסגרת השביתה ואיזונה, מטילה חובה על צד העובדים. אלא שזיקה זו אינה חד כיוונית. זיקה זו מקנה זכויות גם לצד העובדים מפני צדדים שלישיים". 20. באשר לטענה כי מדובר בשביתה פראית, ההסתדרות גורסת כי חל הסייג הקבוע בסעיף 37 א' (1) לחוק יישוב סכסוכי עבודה ולפיו, שעה שמדובר בשביתה שאינה קשורה בשכר או בתנאים סוציאליים, אין לראות בה שביתה או השבתה בלתי מוצדקת. 21. ההסתדרות סבורה, כי על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו, ובמקרה מסוג זה להמנע מלהורות לה ולעובדים לפעול לפריקת האונייה ג'רונד והעמסתה. 22. בבקשתה לצירוף צים כצד לתובענה, מוסיפה ההסתדרות ומציינת כי הבקשה שהוגשה על ידי צים לבית המשפט המחוזי הוגשה בחוסר סמכות ובניגוד להוראת סעיף 24 (א) (1.ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, וכן כי צים הינה צד רלוונטי לסכסוך. עמדת צים 23. לדברי צים, פנייתה לבית המשפט המחוזי נעשתה על רקע של יחס מפלה כלפי האונייה שלא הוכנסה לנמל ולא טופלה, להבדיל מאוניות של חברות אחרות, ולדבריה חברת הנמל מחוייבת לתת לה שירות, והיא - במעשה או במחדל תרמה למצב שנוצר. 24. מוסיפה צים, כי אין בינה לבין עובדי הנמל יריבות כלשהי, וכי "היחסים שבינם לבין המבקשת אינם מעניינה של צים". 25. לדעת צים, ככל שמי מהצדדים סבור כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות עניינית לדון בנושא, הרי שעליו לפנות לבית המשפט המחוזי ולשטוח בפניו את טענותיו. 26. צים מציינת עם זאת, כי תביעתה לבית המשפט המחוזי נגד חברת הנמל מושתתת על דיני הנזיקין המצויים מחוץ לגדרי סמכותו של בית דין זה. ההליכים בפנינו 27. כאמור, ביום 12/2/07 קיימנו דיון במעמד הצדדים שבמהלכו שבו הצדדים על טיעוניהם, וכן נשמעו דבריו של יו"ר ועד התפעול מר אטיאס. צים, שלא זומנה בשלב זה לדיון, גם לא התייצבה אליו, ובסופו של דבר החלטנו לקיים דיון נוסף למחרת היום, אליו זומנה גם צים כדי להבהיר את עמדתה. 28. בדיון ביום 13/2/07 נשמעו טענות הצדדים בשאלת צירופה של צים כצד להליך. צים התנגדה לבקשה, עמדת ב"כ הנמל היתה כי יש לו ספק אם טענות צים צריכות להתברר בבית המשפט המחוזי, וב"כ ההסתדרות עמד על בקשתו. הצדדים אף הוסיפו טיעונים נוספים ומשלימים, אליהם נתייחס בפסק דין זה. 29. שתי הערות שיש להוסיף :- א. בהסכמת הצדדים התאפשרה החלפת נציגי הציבור שהשתתפו בדיון ביום 12/2/07 (דיון שזומן בהתראה של שעות ספורות), בנציגי הציבור שישבו בדיון למחרת, וזאת בשל העדר אפשרות מצד נציגי הציבור הראשונים להגיע אליו. ב. הצדדים נענו להצעת בית הדין, כי הבקשה לסעד זמני תחשב להליך העיקרי, היינו ל"בקשת צד בסכסוך קיבוצי" וכי ינתן בה פסק דין. הכרעה 30. שאלה מקדמית שנדרשנו להכריע בה היא צירופה של צים כבעל דין להליך. לטעמנו, אין מקום לצרף את צים כצד להליך. מדובר בלקוח של הנמל, שברצונו רוכש את שירותיו, וברצונו נמנע מכך. ככל שמוטלת על צים חובה חוזית או אחרת להשיט את ספינותיה דווקא לנמל אילת, הרי שעניין זה הוא בינה לבין חברת הנמל, וחזקה על חברת הנמל שאם סבורה היא כי יש בידיה כלי לכוף על צים את השימוש ברציפיה, כי תעשה כן, ועילת תביעה בעניין זה שמורה לחברת הנמל, ולה בלבד. המשמעות המעשית של צירוף צים להליך זה היא - חיובה של צים להשתמש בנמל אילת בניגוד לרצונה, שימוש שכרוך בעלות כספית לא מבוטלת מצידה ולטעמנו לא ניתן לעשות זאת באמצעות סכסוך קיבוצי, בין חברת הנמל לעובדיה. יחד עם זאת, לדעתנו חיוני היה שצים תתייצב בהליך כצד מעוניין שלעמדתו יש השלכות על ההכרעה בסכסוך שבפנינו. 31. בתחילת הדיון סברנו, כי יש צורך לברר את שאלת "מירוץ הסמכויות" שבין בית המשפט המחוזי לבית דין זה, אולם לאחר ששבנו ובחנו את הדבר, בעת כתיבת פסק הדין, מסקנתנו היא כי מעת שבית המשפט המחוזי הוציא תחת ידיו את הצו הזמני, הרי שכל עוד לא התקבלה על ידיו החלטה אחרת, אין בית דין זה מוסמך להתערב בהחלטתו, וכי הפה שאסר צריך להיות גם הפה שיתיר. בית המשפט המחוזי טרם נדרש כלל לשאלת הסמכות העניינית, והוא זה שצריך להכריע בה לכשטענה זו תובא בפניו. בית דין זה גם אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי, ולכן ככל שבפי צים או ההסתדרות טענות בשאלת הסמכות העניינית או צירוף ההסתדרות להליך בבית המשפט המחוזי - חובתם לפנות אליו, ואין הם יכולים לעשות זאת במסגרת הליך זה. 32. מאידך, בפנינו בקשת צד בסכסוך קיבוצי בין מעביד לארגון העובדים היציג, סכסוך המצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ואין אנו מוצאים כי מתקיים "מירוץ סמכויות" כלשהו בין בית המשפט המחוזי לבית דין זה, ומשמצוות המחוקק היא כי אנו נדון בסכסוך הקיבוצי - כך נעשה. 33. לטעמנו, אין צורך להידרש למכלול השאלות אותן ניסתה ההסתדרות להביא להליך זה, שכן גם אם היינו מחליטים לצרף את צים כצד להליך, הרי שהיינו מגיעים לאותה תוצאה שעה שמסקנתנו היא כי המשיבים פעלו בניגוד להוראות חוק יישוב סכסוכי עבודה, ותוך הפרת ההסכם הקיבוצי, וכי יש להיעתר לבקשה וליתן את הסעד המבוקש. 34. את הכרעתנו החלטנו כאמור לבסס על שניים:- א. פעולת המשיבים בניגוד לחוק יישוב סכסוכי עבודה. ב. הפרת ההתחייבות ל"שקט תעשייתי" שבהסכם הקיבוצי. לטעמנו, די בשני טעמים אלו כדי לקבל את בקשת חברת הנמל, ולהורות להסתדרות ולעובדים לחזור לעבודה הסדירה גם בכל הקשור לאונייה ג'ירונד, שאין חולק, כי מעת הגעתה לנמל אילת, סירבו העובדים לטפל בה. חוק יישוב סכסוכי עבודה 35. כזכור, הוראת סעיף 5א. לחוק יישוב סכסוכי עבודה קובעת, כי:- ".... חייב צד לסכסוך למסור הודעה כאמור באותו סעיף לצד שני ולממונה הראשי על כל שביתה או השבתה, לפי העניין, חמישה עשר יום לפחות לפני תחילתו". הוראה זו באה בהמשך להוראת סעיף 5 לחוק העוסק במתן הודעה לממונה הראשי על סכסוך עבודה . 36. סעיף 37 א' לחוק יישוב סכסוכי עבודה מגדיר כ"שביתה או השבתה בלתי מוגנת" :- " (1) שביתה או השבתה של עובדים בשירות ציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי, למעט שביתה שאינה קשורה בשכר או בתנאים סוציאליים ושהמוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך הכריז או אישר אותה; (2) שביתה של עובדים בשירות ציבורי בזמן שלא חל עליהם הסכם קיבוצי, או שההסכם הקיבוצי שהיה חל עליהם אינו בר-תוקף עוד, והשביתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסד או המוסדות המוסמכים לכך ובהליכים הקבועים לכך, הכל לפי תקנונו של ארגון העובדים המוסמך; אישור בכתב של המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך כי שביתה פלונית הוכרזה או אושרה כאמור - יהיה ראיה מכרעת לכך; (3) שביתה או השבתה בשירות ציבורי שלא נמסרה עליהן הודעה בהתאם לחוק זה". 37. אין חולק, כי התנהלותם של העובדים במקרה שבפנינו מהווה שביתה, שכן מדובר ב"הפסקת עבודה מאורגנת, מלאה או חלקית, של קבוצת עובדים לרבות שביתת האטה והפרעה מאורגנת אחרת של מהלך העבודה התקין" (סעיף 37 א' הגדרת "שביתה"), וכי בסירובם לטפל באונייה, מתקיימת הגדרת "שביתה" שבחוק. 38. גם ב"כ ההסתדרות הכיר למעשה בכך שמדובר בשביתה לא מוגנת, ובדיון הראשון טען בהקשר זה, כי:- "אין חובה לתת צו נגד שביתה, גם כשאינה מוכרזת כדין, וגם כשאינה מוגנת. נכון שבחוק ישוב סכסוכי עבודה נקבעו כללים, שכאשר הם מתקיימים על בית הדין אסור לתת צו. הגם שבמסגרת שיקול דעתו הוא יכול גם במקרה כזה ליתן צו, אבל כאשר הכללים אינם מתקיימים, עדיין יש שיקול דעת לבית הדין האם להיעתר לבקשה אם לאו". בדיון השני הוסיף ב"כ ההסתדרות:- "החוק אכן קבע כללים כיצד להכריז על שביתה כדי שיהיה סדר, אבל לא קבע שאם לא עובדים לפי הכללים, זו הפרה ושיש חובה ליתן צו" (עמ' 8 לפרוטוקול). 39. ב"כ ההסתדרות מסתמך על פסק הדין בעניין עובדי התברואה של עיריית ת"א - יפו (דב"ע 97 / 92-41) בו נפסק בדעת רוב, כי בית הדין אינו חייב לתת צו מניעה בכל מקרה של שביתה בלתי מוגנת, ועליו להפעיל את שיקול דעתו בשים לב למכלול הנסיבות. באותו מקרה מדובר היה בנסיונה של עיריית תל אביב להפעיל חלק משירותי התברואה בתחומה באמצעות קבלני משנה תוך דחיקתם של עובדי העירייה שעשו מלאכה זו. 40. ואולם, לטעמנו גם אליבא דדעת הרוב, שהובאה מפי כב' הנשיא אדלר - ספק אם היתה מתקבלת אותה תוצאה, שכן באותו מקרה הנימוק המרכזי לקבלת הערעור, וביטול צו המניעה הזמני היה :- "הנהלת העירייה החליטה לשנות את המצב הקיים באופן חד צדדי, אין אנו מביעים עמדה אם הדבר היה רצוי ביחסי עבודה או במסגרת סמכותה החוקית של הנהלת העירייה. אולם משעשתה כן, הרי שאין תימה מכך שארגון העובדים הגיב כפי שהגיב". 41. בהקשר זה ראוי גם לציין את דבריו של פרופ' גיא מונדלק במאמרו "שביתה מעין פוליטית, הוראה מעין פוליטית: הרהורים על אבחנות משפטיות והוראתן" (עיוני משפט כ"ה 343) :- "על אף חדשנותה של ההלכה בעניין תאגוד בתי החולים הממשלתיים, סטה בית הדין מהלכה זו כעבור שנתיים בדב"ע 92/97 - 41 ארגון העובדים בעיריית תל אביב - יפו. עילת השביתה של עובדי התברואה היתה התנגדותם להעסקה של קבלני משנה בעבודות תברואה אף על פי שתנאי עבודתם לא נפגעו, בעוד שבית הדין האזורי בתל אביב קבע שאין זו שביתה. וזאת על סמך הלכת תאגוד בתי החולים הממשלתיים הנ"ל, קבע בית הדין הארצי שכל שינוי במבנה הארגוני מעורר חשש לפגיעה מיידית או עתידית בתנאי העבודה של העובדים. אי לכך, אף על פי שהעובדים מתנגדים לעצם השינוי במבנה הארגוני, יש לראות בכך עניין השייך לתנאי עבודה או ליחסי עבודה, בית הדין הארצי הדגיש כי העירייה החליטה על השינוי המוצע באופן חד צדדי ; וראוי ששינויים כאלה ייעשו לאחר תהליך של היוועצות עם ארגון העובדים היציג ...". 42. במקרה שבפנינו, שונה המצב מקצה לקצה. בסעיף 12 לבקשה מדגישה חברת הנמל כי:- "במקרה דנן, על פניו, כלל אין מדובר בסכסוך בין העובדים ובין הנהלת הנמל. אדרבא : להנהלת הנמל ולעובדים השובתים אינטרס זהה להגדיל את נפח הפעילות בנמל אילת ועל כן, החלטתה העסקית של צים פוגעת בראש ובראשונה בנמל אילת...", ועל דברים אלו חזר בא כוחה גם במהלך הדיונים. 43. גם ב"כ ההסתדרות הבהיר בדיון, כי "אין בינינו ובין הנמל סכסוך" (עמ' 8 לפרוטוקול), וכי השביתה מופנית נגד צים, ונגדה בלבד, והראייה לכך היא שרק האונייה שלה אינה מטופלת. 44. בנסיבות אלו, שבהן ההנהלה לא נקטה בצעד חד צדדי כלשהו, אלא שלקוח מרכזי של הנמל החליט לצמצם או להפסיק לרכוש את שירותיו, לא מתקיימות הנסיבות שהיו בפני בית הדין בעניין עובדי התברואה, והתוצאה המתחייבת בהקשר זה היא קבלת התובענה. 45. גם הטענה כי מדובר ב"שינוי מבני כולל של הנמל", אין בה ולא כלום. לא רק שטענה זו עומדת בסתירה למצב העובדתי שאין למעשה סכסוך בין הנמל לעובדיו, מצב עליו מסכימים, הן חברת הנמל והן ההסתדרות,אלא שלטעמנו מדובר בנסיון מלאכותי מצד ההסתדרות להסתופף בדלת אמותיו של פסק הדין בעניין עובדי התברואה שכאמור אין בינו לבין המקרה שבפנינו זיקה כלשהי עובדתית או משפטית. 46. גם נסיונה של ההסתדרות לטעון, כי בשל הסייג שבסעיף 37 (א) (1) לחוק אין מדובר בשביתה בלתי מוגנת - לא יצלח. טענה זו המובאת בסעיף 50 לתגובת ההסתדרות, ולפיה מדובר בשביתה שאינה קשורה בשכר או בתנאים סוציאליים, עומדת בסתירה לדברי עו"ד שילוני בדיון, כי "הפרמיות המהוות חלק משמעותי בשכר נפגעות ...". 47. לא זו אף זו - במהלך הדיון ביום 13/2/07, הגיש ב"כ ההסתדרות מסמך הנושא את הכותרת "אישור סכסוך עבודה לעובדי נמל אילת" בחתימתו של ממלא מקום יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, מר ג'יהאד עקל, המאשר הכרזה על סכסוך עבודה. כמו כן, הגיש ב"כ ההסתדרות "הודעה על שביתה או השבתה" כמתחייב מהוראות סעיף 5 וסעיף 6 לחוק יישוב סכסוכי עבודה. בסעיף 6 להודעה על שביתה, שבו מפורטים העניינים נשוא הסכסוך, נכתב :- "דרישה לקיום מו"מ קיבוצי להבטחת הבטחון התעסוקתי ותנאי העבודה של העובדים בעקבות חשש לירידה חמורה בהיקף העבודה ולחתימה על הסכם קיבוצי בהתאם" (ההדגשה שלי - מ.ש.). 48. לבד מהתהייה על הסתירה שבין ההצהרות שבפנינו על אי קיומו של סכסוך בין העובדים והנמל - להודעה האמורה המכריזה על קיומו של סכסוך ושביתה בעקבותיו, ברור כי העילה על פי ההודעה היא שכר ותנאי ההעסקה. מכאן, שאין ההסתדרות יכולה לחסות בצל הסייג שבסעיף 37 (א) (1) לחוק, מה גם שהארגון המוסמך - ההסתדרות, לא הכריזה על השביתה ואף לא אישרה אותה במועד פריצתה - 11/2/07, עת הטילה הספינה עוגן בנמל אילת. 49. ראוי גם להזכיר שההסתדרות לא עמדה בחובת ההודעה על השביתה כמתחייב מהוראת ס"ק (3) לסעיף 37א. לחוק יישוב סכסוכי עבודה הקובע, כי יש לראות בשביתה בלתי מוגנת, שביתה שלא נמסרה עליה הודעה, ואין חולק כי במועד פרוץ השביתה והגשת הבקשה לבית הדין, לא ניתנה הודעה כזו. ההסכם הקיבוצי 50. סעיף 25 להסכם הקיבוצי קובע:- "הצדדים ישמרו על שקט תעשייתי עד ליום 16/2/2010 בעניינים המוסדרים בהסכם זה, לרבות בעניינים האמורים בסעיף 24. למען הסר ספק, אין באמור כדי לגרוע מזכותם של העובדים להשתתף בשביתה שתוכרז על ידי ההסתדרות במישור הארצי של עובדי המגזר הציבורי או כלל המשק. מובהר כי גם אם יוארך תוקפו של הסכם זה על פי הסכם 4 או על פי סעיף 16.6, סעיף זה לא יחול בתקופה המוארכת למרות האמור בתקופה שעד 16/2/2010 יחול בכל מקרה סעיף 25 זה". 51. שעה שהתבקש להתייחס לסעיף "השקט התעשייתי", אמר ב"כ ההסתדרות כי :- " באשר לסעיף השקט התעשייתי (סעיף 25 להסכם הקיבוצי) אם הצד האמיתי שנגדו אנו שובתים הוא צים, אזי אין לנו מגבלה של שקט תעשייתי. צריך לפרש תנייה של שקט תעשייתי בהקשר להסכם ואני מצהיר שאנו מחוייבים להסכם. מה שקורה כאן הוא שינוי מבני כללי של כל המערכת של נמל אילת. אני חושב שלא לזה כיוון השקט התעשייתי, הכוונה היתה למצב עניינים רגיל ולשקט תעשייתי יחסי ורק לעניינים שבתוך ההסכם". 52. בדברים אלו לא מצאנו תשתית מינימלית שתצדיק את הפרת ההתחייבות של ההסתדרות והעובדים כלפי חברת הנמל לשמור על שקט תעשייתי - במיוחד שעה שהשביתה מופנית כלפי צים, ולא כלפי חברת הנמל. קבלת טענה מסוג זה עלולה לאיין סעיפי שקט תעשייתי שבהסכמים קיבוציים, שכן הצדדים להסכם הם אלו שניהלו את המשא ומתן הקיבוצי, ואת "המיקח ומימכר" והתנאים שהוסכמו במסגרתו, ושבעטיים התחייבה ההסתדרות לשמור על שקט תעשייתי. טענת ההסתדרות שהסכסוך הקיים כביכול בינה לבין צים אינו חלק מההסכם הקיבוצי ולכן סעיף 25 אינו חל על הצדדים, אינה הגיונית, ולמעשה יוצרת מצב שבו, במקרה כמו שבפנינו, המעסיק שנפגע באותה מידה מהפסקת השימוש בנמל כשם שנפגעים העובדים, חשוף לשביתה שאין לו שום קשר לעילות היווצרותה. 53. התוצאה היא איפוא, כי שעה שהמשיבים לא עמדו בחובתם לפעול בהתאם להוראות חוק יישוב סכסוכי עבודה, ואף הפרו את התחייבותם לשמור על שקט תעשייתי, ובהעדר קיום נסיבות כלשהן שיש בהן להצדיק שביתה בלתי מוגנת - דין הבקשה להתקבל. 54. לפיכך, ולאור העובדה שהאונייה מעוכבת בנמל כבר 3 ימים, אנו מורים כי המשיבים יתנו לה מיידית שירות וכל סיוע, לפרוק סחורה בנמל אילת לרבות פריקת וטעינת מכולות מן האונייה ואליה ולאפשר הפלגתה לדרכה. 55. לא למותר לציין, כי במהלך הדיונים נעשו מאמצים רבים למצוא פתרון מוסכם על הצדדים, והדבר לא עלה בידינו. עמדתה של צים, כי מדובר בהחלטה עסקית של חברה מסחרית, ככל שהיא נכונה - הרי שקשה לנתקה מעבודה משותפת של 40 שנה, וללא קשר להכרעה זו - ראוי היה בעינינו כי הצדדים ינהלו משא ומתן שיכול ויאפשר להם לשוב לעבודה משותפת ופוריה כבעבר. 56. כמקובל בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות. שביתה