בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת: לפסוק הוצאות משפט לזכות המבקש, מר אורי כהן, ת.ז. _________, בגין הגשת בקשתו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אשר הובילה לפרסום הוראת אגף השיקום מס' 56.04 "רכב רפואי לנכים המתגוררים דרך קבע בחו"ל", ובכך הועילה לציבור נכי צה"ל. ## ואלו נימוקי הבקשה: ## ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקש: מר אורי כהן, ת.ז. _________, תושב _________, תל אביב, אשר הגיש את הבקשה המקורית לפי פקודת ביזיון בית המשפט. 2. המשיבים: מדינת ישראל, באמצעות משרד הביטחון, אגף השיקום, אשר נמנעו מפרסום הוראה חדשה ביחס לזכותם של נכי צה"ל המתגוררים בחו"ל לרכב רפואי, בניגוד לפסק דינו של בית המשפט העליון. ## ב. מסכת העובדות ## 3. ביום 6.10.2009, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון בעע"מ _________ (להלן: "פסק הדין"), אשר קיבל עתירה שהוגשה על ידי מר דוד לוי, וחייב את המשיבים לפרסם הוראה חדשה בנוגע לזכותם של נכי צה"ל המתגוררים בחו"ל לרכב רפואי. 4. למרות פסק הדין המחייב, המשיבים לא קיימו את הוראת בית המשפט העליון ולא פרסמו את ההוראה החדשה במשך קרוב לשלוש שנים, תוך התעלמות מחובתם החוקית ומבלי לבקש הארכת מועד מבית המשפט. 5. ביום 30.9.2012, הגיש המבקש, מר אורי כהן, בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בטענה כי המשיבים הפרו ובזו את פסק הדין בכך שלא פרסמו את ההוראה הנדרשת. 6. רק ביום 9.4.2013, ובעקבות הגשת בקשת המבקש, פרסמו המשיבים את הוראת אגף השיקום מס' 56.04 "רכב רפואי לנכים המתגוררים דרך קבע בחו"ל", אשר התייחסה לנושא שבמחלוקת. 7. לאחר פרסום ההוראה, התייתרה בקשת המבקש לפי פקודת ביזיון בית המשפט לגופה, אך המבקש עומד על זכותו לפסיקת הוצאות משפט, שכן הסעד המבוקש על ידו ניתן בסופו של דבר על ידי המשיבים. 8. המשיבים התנגדו לבקשה לפסיקת הוצאות, בטענה כי פרסום ההוראה נעשה ללא קשר לבקשת המבקש, וכי עבודת מטה מקיפה בנושא החלה כבר בשנת 2010. 9. המשיבים טענו עוד כי למבקש לא הייתה זכות עמידה להגיש את הבקשה, שכן לא היה צד להליכים המקוריים ואינו נכה צה"ל המתגורר בחו"ל, וכן כי פקודת ביזיון בית המשפט אינה חלה על המדינה. 10. המבקש השיב כי טענות המשיבים לא נתמכו בתצהיר, וכי העובדות מוכיחות קשר ישיר בין הגשת בקשתו לבין פרסום ההוראה, וכי יש לו זכות עמידה כ"עותר ציבורי" שפעל לטובת כלל ציבור נכי צה"ל. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## זכות המבקש להוצאות משפט ## 11. המבקש זכאי לפסיקת הוצאות משפט לזכותו, שכן הגשת בקשתו לפי פקודת ביזיון בית המשפט היא שהביאה בסופו של דבר לפרסום הוראת אגף השיקום מס' 56.04, ובכך השיג את הסעד המבוקש, גם אם הבקשה לגופה לא נדונה. 12. העובדה שהמשיבים לא תמכו את טענתם בדבר היעדר קשר בין הגשת הבקשה לפרסום ההוראה בתצהיר, מחזקת את עמדת המבקש כי בקשתו היא שהאיצה את פרסום ההוראה, וכי ללא התערבותו, ייתכן שההוראה הייתה מתעכבת עוד זמן רב. 13. פסיקת הוצאות במקרים כגון אלה, בהם בקשה שהוגשה על ידי אדם בודד מביאה תועלת לציבור רחב, מהווה תמריץ חיוני לאזרחים לפעול לאכיפת זכויות ולקידום שלטון החוק, ובכך תורמת לאינטרס הציבורי הרחב. 14. יש לראות בהגשת הבקשה על ידי המבקש פעולה ציבורית חשובה, אשר מנעה פגיעה מתמשכת בזכויותיהם של נכי צה"ל המתגוררים בחו"ל, והבטיחה את קיום פסק דינו של בית המשפט העליון, גם אם באיחור ניכר. 15. התעלמות המשיבים מפסק דין חלוט של בית המשפט העליון במשך תקופה כה ארוכה, מחייבת הטלת הוצאות על מנת להרתיע מפני הישנות מקרים דומים בעתיד, ולחזק את מעמדו של בית המשפט ואת חובת הציות להחלטותיו. ## מעמד המבקש כ"עותר ציבורי" ## 16. למבקש קיימת זכות עמידה להגיש את הבקשה, גם אם לא היה צד להליכים המקוריים ואינו נכה צה"ל המתגורר בחו"ל, שכן הוא פעל לטובת כלל ציבור הזכאים לרכב רפואי, ובכך קידם עניין בעל חשיבות ציבורית כללית. 17. הפסיקה הרחיבה את זכות העמידה של "העותר הציבורי" כדי לאפשר ביקורת שיפוטית בעניינים בעלי אופי ציבורי הנוגעים לקידום שלטון החוק ולאכיפת עקרונות חוקתיים, ובמקרה דנן, המבקש פעל בדיוק ברוח זו. 18. אי קיום פסק דין של בית המשפט העליון מהווה פגיעה ישירה באינטרס האישי של כל נכה צה"ל, ובפרט אלה שהם תושבי חוץ או מתעתדים לעבור לגור בחו"ל, ולכן למבקש, כנכה צה"ל, יש אינטרס לגיטימי לפעול בנושא. 19. גם אם לעותר המקורי, מר דוד לוי, לא הייתה עוד מוטיבציה להוסיף ולקדם את זכויות ציבור נכי צה"ל, חיוני לאפשר לאזרחים אחרים לפעול במקומו, על מנת להבטיח את אכיפת פסקי הדין ואת שמירת זכויות הציבור. 20. הגישה המרחיבה של בתי המשפט ביחס לזכות העמידה של עותרים ציבוריים, נועדה למנוע מצב שבו פגמים מהותיים בפעולת המינהל לא יתוקנו בשל היעדר עותר בעל אינטרס ישיר, ובכך להבטיח את שלטון החוק. ## חובת המדינה לקיים פסקי דין ## 21. חובת הציות לפסקי דין חלה באופן מוחלט גם על המדינה ועל אורגניה, ואין לה כל פטור מחובה זו, אשר מהווה נדבך יסודי בשלטון החוק ובאמון הציבור במערכת המשפט. 22. התעלמות המשיבים מפסק דינו של בית המשפט העליון במשך קרוב לשלוש שנים, ללא כל הסבר מניח את הדעת או בקשה להארכת מועד, מהווה הפרה חמורה של חובתם כרשות ציבורית. 23. טענת המשיבים בדבר מורכבות יישום פסק הדין אינה יכולה להצדיק עיכוב כה ארוך בפרסום הוראה פשוטה יחסית, במיוחד כאשר מדובר בזכויות מהותיות של ציבור נכים. 24. המדינה, כרשות ציבורית, מחויבת לפעול בשקיפות, ביעילות ובתום לב, ובמקרה דנן, התנהלותה הייתה רחוקה מלעמוד בסטנדרטים אלה, תוך פגיעה באמון הציבור. 25. יש להדגיש כי אי קיום פסק דין על ידי המדינה פוגע לא רק בזכויות הפרט, אלא גם בעקרון הפרדת הרשויות ובמעמדו של בית המשפט כגורם המפקח על פעולות הרשות המבצעת. ## תחולת פקודת ביזיון בית המשפט על המדינה ## 26. הפסיקה קבעה במספר מקרים כי פקודת ביזיון בית המשפט חלה על המדינה ועל האורגנים שלה, ואין כל מניעה עקרונית להפעיל סנקציות מכוחה גם נגד רשויות ציבוריות. 27. טענת המשיבים כי פקודת ביזיון בית המשפט אינה חלה על המדינה בשל אופי הסנקציות (מאסר או קנס לאוצר המדינה) אינה עומדת במבחן הפסיקה, אשר הכירה באפשרות להטיל סנקציות אלה גם על המדינה. 28. גם אם הסנקציה של קנס משולמת לאוצר המדינה, אין בכך כדי לשלול את תחולת הפקודה, שכן מטרתה העיקרית היא אכיפת פסקי דין והבטחת כבוד בית המשפט, ולאו דווקא פיצוי ישיר לנפגע. 29. השימוש בפקודת ביזיון בית המשפט הוא כלי חשוב בידי האזרח לאכיפת פסקי דין, במיוחד כאשר מדובר ברשויות ציבוריות הנוטות להתעלם מהם, ואין לצמצם את תחולתו באופן בלתי סביר. 30. יש לפרש את הוראות הפקודה באופן המאפשר אכיפה אפקטיבית של פסקי דין גם נגד המדינה, על מנת למנוע מצב שבו רשויות ציבוריות ירגישו חסינות מפני אי-ציות להחלטות שיפוטיות. ## הקשר הסיבתי בין הבקשה לפרסום ההוראה ## 31. העובדה שהמשיבים פרסמו את הוראה 56.04 רק מספר חודשים לאחר הגשת בקשת המבקש, ולאחר עיכוב של קרוב לשלוש שנים, מצביעה על קשר סיבתי ישיר בין הגשת הבקשה לבין פרסום ההוראה. 32. היעדר תצהיר מטעם המשיבים, אשר יפריך את טענת המבקש בדבר הקשר הסיבתי, מחזק את המסקנה כי הגשת הבקשה היא שדחפה את המשיבים להשלים את תהליך הפרסום. 33. טענת המשיבים כי עבודת מטה החלה כבר בשנת 2010 אינה סותרת את הקשר הסיבתי, שכן עצם התחלת העבודה אינה מבטיחה את השלמתה ופרסומה בפועל, והבקשה היא שזרזה את השלמת התהליך. 34. לוח הזמנים, לפיו הבקשה הוגשה בספטמבר 2012 וההוראה פורסמה באפריל 2013, תומך באופן מובהק בטענת המבקש כי בקשתו האיצה את הפרסום, וכי ללא התערבותו, ייתכן שהעיכוב היה נמשך. 35. יש לראות בהגשת הבקשה כ"זרז" הכרחי לפרסום ההוראה, אשר מנע עיכובים נוספים ומיותרים, ובכך הוכיח את יעילותה וחשיבותה של פעולת המבקש. ## תועלת ציבורית כעילה לפסיקת הוצאות ## 36. כאשר בקשה המוגשת לבית המשפט מביאה תועלת לציבור גדול של אנשים, יש מקום לפסוק הוצאות לזכות המבקש, גם אם הבקשה לגופה התייתרה, על מנת לתגמל את מי שפעל לטובת הכלל. 37. פסיקת הוצאות במקרים אלה יוצרת תמריץ חיובי לאזרחים לפעול לאכיפת זכויות ציבוריות, ובכך מחזקת את שלטון החוק ומבטיחה כי רשויות ציבוריות יקיימו את חובותיהן. 38. המקרה דנן דומה במהותו למקרים בהם נפסקים גמול ושכר טרחה בתביעות ייצוגיות, גם כאשר הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נדחית, וזאת בשל התועלת שהביאה הבקשה לשיפור מצב הקבוצה. 39. המבקש לא עתר לגמול העולה על הוצאותיו בפועל, אלא ביקש רק כי ייפסקו לזכותו הוצאות, דבר המצדיק במיוחד את קבלת בקשתו לאור התועלת הציבורית שהביא. 40. יש לראות בפסיקת הוצאות במקרה זה כהכרה בחשיבות פעולתו של המבקש, אשר פעל מתוך אינטרס ציבורי רחב, ותרם לתיקון עוול מתמשך כלפי ציבור נכי צה"ל. ## חשיבות אכיפת פסקי דין ## 41. אכיפת פסקי דין היא אבן יסוד במערכת המשפטית ובשלטון החוק, ואי קיומם פוגע קשות באמון הציבור במוסדות המדינה וביכולתם להגן על זכויות האזרח. 42. עיכוב של קרוב לשלוש שנים בפרסום הוראה מחייבת, לאחר פסק דין של בית המשפט העליון, מהווה פגיעה חמורה בעקרון סופיות הדיון ובמעמדו המחייב של פסק הדין. 43. יש להבטיח כי רשויות המדינה יפעלו במהירות וביעילות ליישום פסקי דין, ובמיוחד כאשר מדובר בזכויות של אוכלוסיות מוחלשות כגון נכי צה"ל. 44. פסיקת הוצאות במקרה זה תשלח מסר ברור לרשויות המדינה כי אי-ציות לפסקי דין אינו נסבל, וכי יש לכבד את החלטות בתי המשפט באופן מלא ובמועד. 45. המבקש, בהגשת בקשתו, פעל למעשה כ"שומר סף" של שלטון החוק, והבטיח כי פסק הדין ייאכף בסופו של דבר, ובכך תרם לחיזוק מעמדה של מערכת המשפט. ## חובת תום הלב של המדינה ## 46. המדינה, כרשות ציבורית, מחויבת לפעול בתום לב כלפי אזרחיה, ובכלל זה לקיים פסקי דין שניתנו נגדה, ולפרסם הוראות מחייבות ללא דיחוי בלתי סביר. 47. התנהלות המשיבים, אשר נמנעו מפרסום ההוראה במשך תקופה ארוכה, תוך התעלמות מחובתם, אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב המנהלי. 48. טענת המשיבים כי ההוראה פורסמה ללא קשר לבקשה, כאשר לא הוגש תצהיר לתמיכה בטענה זו, מעלה חשש לחוסר תום לב בניסיון להתחמק מאחריות. 49. חובת תום הלב מחייבת את המדינה גם לדווח לבית המשפט על התקדמות ביישום פסק דין, או לבקש הארכת מועד מנומקת, דבר שלא נעשה במקרה דנן. 50. יש לראות בהתנהלות המשיבים כהפרה של חובת תום הלב, המצדיקה פסיקת הוצאות לזכות המבקש, אשר נאלץ לפעול כדי לאכוף את פסק הדין. ## היעדר חלופות אפקטיביות ## 51. המבקש בחר בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט ככלי לאכיפת פסק הדין, וזאת לאחר שהמדינה התעלמה ממנו במשך זמן רב, ולא הותירה לו ברירה אחרת. 52. גם אם קיימות חלופות תיאורטיות, כגון פנייה נוספת לבג"ץ, אין בכך כדי לשלול את זכותו של המבקש לבחור בהליך שנראה לו אפקטיבי בנסיבות העניין. 53. הפסיקה הכירה בכך שהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט יכול להיות כלי יעיל לאכיפת פסקי דין, גם אם קיימים ספקות לגבי אפקטיביותו המלאה נגד המדינה. 54. יש לאפשר לאזרחים להשתמש בכלים משפטיים העומדים לרשותם כדי לאכוף את זכויותיהם, במיוחד כאשר מדובר בהתנהלות רשלנית או מכוונת של רשויות המדינה. 55. המבקש פעל בתום לב ובאופן סביר בבחירת ההליך, ואין להעניש אותו על כך על ידי שלילת הוצאות, במיוחד כאשר פעולתו הניבה תוצאות חיוביות. ## עידוד פעילות ציבורית ## 56. פסיקת הוצאות לזכות המבקש תעודד אזרחים נוספים לפעול למען אינטרסים ציבוריים, ובכך תחזק את הדמוקרטיה ואת מעורבות האזרחים בשמירה על שלטון החוק. 57. יש חשיבות עליונה ליצירת תמריצים חיוביים לאזרחים לפעול כאשר רשויות המדינה אינן מקיימות את חובותיהן, ובכך למנוע מצב של "אדישות ציבורית". 58. המקרה דנן מדגים כיצד פעולה של אדם בודד יכולה להביא לשינוי מהותי ולתיקון עוול כלפי ציבור שלם, ולכן יש לתגמל פעילות כזו. 59. פסיקת הוצאות תהווה הכרה בכך שהמבקש נשא בנטל ובסיכון הכרוכים בהגשת הבקשה, וכי ראוי לפצותו על הוצאותיו, גם אם לא זכה בסעד המלא. 60. יש לראות בפסיקת הוצאות כחלק ממדיניות שיפוטית רחבה יותר, המעודדת אקטיביזם אזרחי ומעורבות ציבורית, לטובת החברה כולה. ## ד. סיכום הסעד: ## לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על פסיקת הוצאות משפט לזכות המבקש, מר אורי כהן, בסכום כולל של 6,000 ₪, כפי שנקבע בהחלטה, וזאת בגין תרומתו החשובה לאכיפת פסק הדין ולקידום זכויות ציבור נכי צה"ל. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.ביזיון בית המשפטפסיקת הוצאות