דוגמא להחלטה בנושא צו ביניים האוסר על גירוש מהארץ: לפני בקשת המבקש למתן צו ביניים האוסר על המשיב לגרש את העותר מישראל עד להכרעה סופית בעתירה אותה הגיש. בקשת המבקש לסעד במעמד צד אחד נדחתה ע"י כב' הש' ד"ר קובי ורדי בין היתר בשל סיכויי העתירה הנמוכים. העותר הדגיש בראשית בקשתו כי עתירה קודמת שהגיש בתאריך 29.1.2013 נמחקה בשל אי תשלום אגרה. העותר נכנס לישראל כדין בתאריך 11.9.2010 ופנה בהמשך בבקשה למקלט מדיני. ראיון מקדמי נערך עמו בתאריך 15.11.2010 ובקשתו למקלט הועברה ליחידת ה-RSD שערכה עמו ראיון מקיף בתאריך 27.11.2012. המשיב דחה בקשתו למקלט מדיני עוד באותו היום. עותק ההחלטה נמסר לו בתאריך 12.12.2012. לטענת העותר, ההחלטות בעניינו התקבלו תוך חריגה מסמכות לאחר שהבקשה סורבה ביחידת ה-RSD מקום שהסמכות לדחייה על הסף נתונה ליחידת הרישום ע"י העומד בראשה כפי העולה מסעיף 4 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל מ-2.1.2011. מעבר לכך, לו חפצה יחידת ה-RSD לדחות הבקשה היא היתה צריכה להעביר החומר לבחינת הוועדה בסדר דין מקוצר או לדיון בוועדה כפי סעיף 6 לנוהל, ולפיכך בדחותה היא עצמה את הבקשה היא חרגה מהנוהל וההחלטה לכן בטילה מעיקרא. לגופן של טענותיו ציין, כי בהמשך לאמנת הפליטים מ-1951 שאושררה ב-1954 וכן הפרוטוקול המשלים מ-1967 שאושרר אף הוא, הוצא בישראל נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני. לטענת העותר מצבו האישי מבסס "חשש מבוסס היטב" ל"רדיפה" כאשר קיים קשר סיבתי בין הרדיפה לבקשתו. מעבר לאלה ועל פי עקרון "אי ההרחקה" למדינה בו יעמוד המבקש בסכנת חיים או חירות, כי אז גם עובדות המקרה נכנסות לגדר חלופה זו בבקשתו בעוד המשיב לא בחן אפשרות זו בעניינו. לטענת העותר, לאחר מות אמו בשנת 2003 הוא החל חווה איומים מילוליים מצד קרובי משפחתה של אמו להם יכולות כישוף רוחני כטענתו לאחר שקינאו בעותר בין היתר לאור השכלתו הנרחבת-הינו בוגר תיכון ולאחר שתי שנות לימוד אקדמאיות. טרם עזיבת מדינתו קיבל העותר, כך טען, איומים רבים על חייו ובין היתר נמסר לו כי אם לא יברח יוטלו עליו כשפים רוחניים הידועים כ-JUJU ואף ינקטו כנגדו אלימות פיסית קשה. העותר ציין כי הינו חושש מהכישופים ופעולות התגמול הרוחניות אותן חווה. עוד הינו חושש כי עת ישוב למולדתו חירותו עלולה להיפגע ואף חמור מכך הוא עלול להיפגע פיזית. העותרת הדגיש כי האמונה בכשפים שלאנשי המערב יכולה להישמע מגוחכת הינה אמתית וכנה אצל בני אפריקה. כל אלה הביאוהו כאמור להימלט ממדינתו. מכל מקום פניותיו למשטרה המקומית לא סייעו בהיות משטרת ניגריה אחד הגופים המושחתים במדינה ואינה יעילה. המשיב עתר לדחיית הבקשה מאחר ובקשת העותר נבחנה והוחלט על דחייתה על הסף ככזו שאינה עומדת בקריטריונים של אמנת הפליטים לצורך הכרתו כפליט. המשיב פירט את שלבי מגעיו של המבקש עם השלטונות. הוא נכנס לישראל בתאריך 11.9.2010 באשרת ב/2 שהייתה בתוקף עד 18.9.2010. בתאריך 14.11.10 נעצר ע"י אנשי יחידת עוז בפעילות יזומה לאיתור שוהים בלתי חוקיים, הועבר לממונה על ביקורת הגבולות ובשימוע ציין שרצה להישאר בישראל כי איבד את הוריו וכי אין לו היכן לישון בניגריה. עוד טען, כי פנה ב-10/2010 ליחידת בפליטים והמסתננים והציג אישור לפיו זומן לראיון ביום 15.11.10 והוסיף כי הינו יודע שבישראל הוא אינו חוקי וכי עובד בעבודות מזדמנות בניקיון בתים. בשלב זה הוצא כנגדו צו הרחקה וצו משמורת אך הוא שוחרר בכפוף להתייצבותו בכל יום שני בשעה 09:00 בחולון עד לדיון של ועדת הפליטים בעניינו. בתאריך 15.11.10 נערך לעותר ראיון לצורך מילוי פרטם אישיים ביחידת המסתננים ממנו עלה כי הגיע לישראל "בגלל תחרות ג'ודו" והסביר שהוא ספורטאי והגיע כחלק ממחנה אימונים של האיגוד הישראלי לג'ודו. בהמשך הסביר כי בניגריה יש הרבה קונפליקטים בגללם לא יכול היה להמשיך ולהתאמן בג'ודו בעוד שהוא ביקש לתת את המיטב שבו שכן רוצה להצליח ובגדול. כן ציין שעולה הרבה להתאמן בג'ודו ויש לו בעיה כלכלית בשל פטירת הוריו. כשנשאל מדוע אינו רוצה לחזור לניגריה השיב " בעיית כסף אין לי כסף מצב כלכלי גרוע". כשנשאל מה יקרה אם ישוב השיב "אני מאמין שהם יהרגו אותי" כשהכוונה לבני משפחתו בטענה שהם רוצים את הירושה. כשנשאל מה קרה בעניין זה השיב: "הם קרו (כך במקור) לי לפגישה ואחר כך אחד מהם קרוב משפחה שלי דקר אותי ביד" בתגובה הוא צעק וברח, כך גם פנה למשטרה והתלונן והמשטרה ביקשה כי יביא אליהם את הדוקר אך הוא ציין כי הינו פוחד. כשנשאל כיצד ספורטאי ג'ודו לא השתלט על הסכין השיב כי זה היה לגמרי בהפתעה וכי היו שם אנשים רבים. בהמשך ציין כי הבעיה הינה הירושה שהותירו הוריו. בתאריך 27.11.10 נערך לעותר ראיון בסיסי ביחידת ה-RSD לטיפול במבקשי מקלט לצורך בחינה מקדמית של בקשת העותר למקלט. הראיון היה מפורט ומלא. בראיון נשאל מדוע הוציא דרכון והשיב "בגלל לא אני לא אשקר בגלל האל משיהו שעזר לי לקחו אותי בבוקר לשם ועשו את הדרכון נתנו לי פלט ואמרו לי לבוא לקחת את האיש שעזר לי מכספו" באותו ראיון ציין כמו כן כי יש לו אחות אחת שנמצאת בניגריה. כשנשאל מדוע יצא מניגריה השיב: "מישהו שעזר לי, לי לבוא הוא ראה את מצבי ואמר לי שהמצב הולך נגדי הוא אמר לי תרצה לצאת לישראל אמרתי כן. הוא אמר שהוא יתפלל למעני לפני שיצאתי אז באתי" כשנשאל מה היתה הבעיה השיב "הוא ראה את מצבי לא היה לי כלום כלכלית. נאבקתי לשרוד והא התקשר אליי אני הייתי נאמן וצנוע והם התקשרו אליי ועזרו לי" לשאלה מה היתה הבעיה הכלכלית שלו השיב "לא היה אף אלד שיעזור לי לא היה לי אף אחד היה קשה להשיג כסף זה מה שהביא אין לי איפה להיות. אני נשארתי רק לא היה לי איפה להיות. כשבאתי לישראל הבאתי ציונים חשבתי שאמשיך בלימודיי. פניתי לאולפן מכון למדה אבל לא היה לי הכסף לעזור לי זה מה שדיכא אותי". מלבד הבעיות הכלכליות לא ציין כי יש לו בעיות נוספות. יחד עם זאת ציין כי חושש בעיקר ממשפחת אביו בניגריה. לטענתו לפני שאימו נפטרה היא ביקשה שלא ילך אליהם בהמשך הוא למד כי הם מלאים רוע. פרט לאלה לא היו לו סיבות לעזיבת מדינתו. כשנשאל אם היו מי שפגעו בו ציין כי היו מצד אמו במילים רעות קסם כשהכוונה לג'וג'ו. וכשנשאל מדוע השיב שזה בשל השכלתו. לשאלה האם הינו חושש לחייו בניגריה מפני שבני משפחתו קינאו בו ובגלל בעיות כספיות השיב "כן". עוד ציין כי לא היו לו בעיות נוספות. לא תקפו אותו באופן אישי לא פנה להתלונן במשטרה ביחס אליהם והשאיר זאת לאל כלשונו. הבעיות החלו לאחר מות אמו ב-2003 . ולשאלה מדוע לא עבר למקום אחר בניגריה השיב, כי הספיריטואליסטים יכולים עדיין להגיע אליו לקחת אותו לפולחן ולפגוע בו. 10. לאחר ראיון זה ובתאריך 12.12.2012 נשלח לעותר מכתב הדוחה את בקשתו למקלט בו נטען בין היתר כי בקשתו נדחית מאחר וסיבת עזיבת מדינתו הינה סכסוך משפחתי שאינו מבוסס על אחד היסודות הקבועים באמנת הפליטים. 11. לטענותיו המשפטיות של העותר טענה, כי במקרה דנן הוחלט על סמך הראיון הבסיסי שלא לקבל בקשת העותר ולדחות אותו על הסף ע"י ראש צוות ה-RSD, בדיוק כפי שמתיר הנוהל ובהיות הבקשה כזו שאינה מגלה על פניה עילה. המשיב הדגיש כי בקשות שעוברות את הראיון הבסיסי ויש הצדקה לקיים ביחס אליהן דיון מקיף ומעמיק במיוחד מועברות לוועדה בדנה בדיון מקוצר או נדונות ע"י הוועדה ובך מוגשם האינטרס הציבורי למניעת ניצול לרעה של ההליך באמצעות הגשת בקשות סרק. מכל מקום לא נערך לעותר ראיון מקיף כטענתו היינו ערכו שימוש בסעיפים 2 ו-3 לנוהל - ראיון בסיסי. והדחיה התבצעה מכוח סעיף 4. 12. אשר לעקרון אי ההחזרה ציין המשיב, כי אין כל חשש לחייו או חירותו של העותר במדינתו וכי כל מטרתו הינה שיפור חייו מבחינה כלכלית. מכל מקום אין להחיל את עקרון אי החזרה ביחס למי שטוען לקיומן של בעיות משפחתיות, אלא במקרי "סכנת חיים" ולא על סמך טענה לפגיעה ערטילאית. 13. אשר להחלטת הדחייה על הסף ציין המשיב כי ההחלטה הינה סבירה ולא נפל כל פגם שבדין וההחלטה לדחות את הבקשה התקבלה כדין. המבקש לא חווה פגיעה פיזית משנת 2003 ועד עזיבתו ולכן גם לא הוכיח תשתית אובייקטיבית לרדיפה או חשש אובייקטיבי מפגיעה בחזרתו למדינתו ולכן גם לא הוכיח חשש מבוסס היטב. הוא לא חווה בעיה כלשהי מהרשויות במדינתו, הנפיק דרכון ללא מניעה ויצא אותה באופן חוקי ולכן אין גם חשש מהשלטונות ולכן אין לקבל את הטענה לפחד מבוסס היטב מרדיפה או פגיעה עם החזרה למדינתו. 14. אשר לטענת החשש מבני משפחתו ניתן היה לצפות מנו לאיזה שהם תימוכין אובייקטיביים ולכן הטענה לסכנת חיים נטענה בצורה כללית וסתמית וללא תמיכה עובדתית או ראייתית. מעבר לכך הדרכון הונפק כ-7 שנים לאחר פטירת אמו ותחילת הבעיות כטענו וגם אז לא עזב מיידית אלא המתין לקבלת אשרת כניסה לישראל ב-8/2010 ואז המתין חודש נוסף טרם הגעתו. לו באמת חשש יכול היה להתגורר במקומות אחרים ולא בכפרו. המשיב ציין כי ניגריה היא המדינה השביעית בגודלה בעולם עם אוכלוסיה של 160 מיליון בני אדם ולכן סביר היה שהיה מבקש מקלט במדינתו הוא טרם ייצא ממנה. 15. אשר לחשש לחזרה למדינתו בשל המצב הכלכלי, זו אינה טענה מבוררת על פי האמנה המחייבת רדיפה פרטנית כלפי מבקש המקלט. בכל הקשור לחשש מפגיע קרובי אביו ציין כי אינו קרוב אל אלה, ואשר לפגיעה ע"י קרובי אמו הוא לא הרים כל תשתית אובייקטיבית לרדיפה ולכן מדובר על חשש ערטילאי. גם אחותו גרה עם קרובי אמו ואין חשש שכך ינהג גם המבקש. מכל מקום הינו יכול לפנות לגורמי אכיפה במדינתו וליהנות מהגנתם מה גם שהינו יכול להתגורר במקום אחר במדינה רחבה זו. 16. בתשובת העותר ציין בא כוחו כי המשיב אינו מתמודד עם טענתו בדבר חריגה מהנוהל עת הדחייה בוצעה ע"י יחידת ה-RSD בעוד זו אינה יכולה לדחות על הסף אלא להעביר לוועדה. כך גם נערך לעותר ראיון מקיף ולא בסיסי. 17. לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה וכן בנספחיהם, סברתי כי המשיב התעלם למעשה לחלוטין מהראיון המקיף שנערך עם המבקש התאריך 27.11.2012 (צורף לעתירה עצמה) ונראה כי כלל לא היה מודע לו. ראיון זה נערך ע"י יחידת ה-RSD. עם תום הראיון היה מקום להעביר עניינו של העותר לבחינת יו"ר הוועדה המייעצת כפי דרישת סעיף 6א' לנוהל, וממנו למנכ"ל הרשות שיבחן אם יש לקבל המלצת יו"ר הוועדה כאמור. במקרה זה החלטת המשיב ניתנה על פי סעיף 4 לנוהל וזה אינו המקרה כאמור. מטעם זה בלבד, ומבלי קבוע מסמרות לגופן של טענות העותר, למרות שלטעמי קיימות השגות לא מבוטלות לבקשתו, סברתי כי יתכן ויהיה מקום להחזיר את ההליך לבחינה מחודשת בסיכומו של יום אל הגוף המתאים למתן החלטה כמי שמחויב לעמוד בנהלים. לפיכך, ניתן צו ביניים כפי המבוקש. המשיב ישקול השבת ההליך לגורם המתאים על מנת לחסוך התדיינות בעתירה גופה. צו בינייםצווים