##האם ניתן לבטל צו הפסקה מנהלי שהוצא לעסק## האם ניתן לתקוף ולבטל צו הפסקה מנהלי שהוצא לסגירת עסק או להפסקת פעילותו על ידי הרשות? התשובה היא כי ניתן להביא לביטול הצו כאשר נפל פגם מהותי בהליך המנהלי, כגון חוסר סמכות של הגורם החותם או היעדר תשתית ראייתית מספקת המבססת סכנה ומפגע. ##סמכות מתן צו הפסקה מנהלי לפי חוק רישוי עסקים## במסגרת הדיון בסמכות להורות על סגירת עסקים, עולה כי במקרה שנדון במסגרת ##בר"ש 44709-12-25 (שלום ראשון לציון)## נבחנה שאלת תוקפו של צו הפסקה מנהלי שהוצא לעסק עקב חתימת גורם לא מוסמך במקום ראש הרשות המקומית. על פי המתואר בתיק, הסמכות למתן צו הפסקה מנהלי מעוגנת בהוראות סעיף 20 לחוק רישוי עסקים. סעיף 20(א) לחוק רישוי עסקים קובע כי אם ראה גורם מהגורמים המנויים בסעיף קטן (ג), על יסוד דוח שהגיש לו מפקח, כי יש יסוד סביר להניח כי מתקיים אחד התנאים המנויים, רשאי הוא לצוות בכתב על בעל העסק, על המחזיק בעסק, על מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בעסק, בין בסגירת החצרים ובין בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק. רשימת הגורמים המוסמכים מפורטת בסעיף 20(ג) לחוק רישוי עסקים וכוללת בעלי תפקידים מוגדרים: ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק. לעניין עסק הנמצא מחוץ לתחומה של רשות מקומית – עובד בכיר של משרד הפנים במשרד הראשי או במחוז, ששר הפנים הסמיכו לפי סעיף 5(א)(2). מפקד משטרת המחוז. מפקד מחוז כהגדרתו בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012. עובד בכיר של המשרד להגנת הסביבה, במשרד הראשי או במחוז שהשר להגנת הסביבה הסמיכו לכך. מנהל שירות המזון הארצי במשרד הבריאות, ראש המערך הארצי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות ורופא מחוזי כהגדרתו בפקודת בריאות העם, 1940, או סגנו. מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. מפקח עבודה ראשי כמשמעותו בסעיף 2 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954, במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים. בהתאם למתואר באותו הליך, המחוקק בחר בסעיף 20(ג)(1) לייחד את הסמכות למתן צו הפסקה מנהלי לראש הרשות המקומית, וזאת לאור מהותה של ההחלטה – החלטה מנהלית שיש עמה פגיעה של ממש בזכות לחופש עיסוק וזכות הקניין. על כן צוין כי אף אם יש הצדקה לפגיעה זו בהתקיים התנאים שנקבעו בחוק, לצורך הפעלת הסמכות נדרשת החלטה של אחד מן הגורמים שפורטו בסעיף 20(ג) לחוק, ובהם ראש הרשות המקומית. לעומת זאת, נקבע כי הסמכות למתן צו הפסקה מנהלי אינה נתונה בידי ראש רשות הרישוי שאינו ראש הרשות המקומית. ##תקינות ההליך המנהלי חובת שימוע והתייעצות## במקרה שבו עלתה שאלת תקינות הליך הוצאת הצו, כפי שנדון במסגרת ##בר"ש 66714-06-25 (עניינים מקומיים חיפה)##, נבחנה בקשה לביטול ועיכוב ביצוע של צו הפסקה מנהלי שהוצא על ידי ראש העיר לעסק של אחסנת רכבים. באותו עניין נדחתה הבקשה לביטול הצו לאחר שנקבע כי לא נפל פגם בהליך הוצאתו. על פי המתואר בתיק, ראש העיר ציין בצו כי ההחלטה התקבלה לאחר שעיין בדו"חות שהוגשו לעיונו על ידי אגף רישוי עסקים ואגף הפיקוח העירוני, לאחר שניתנה למפעילי העסק הזדמנות להשמיע טענותיהם במסגרת שימוע, ולאחר שהתייעץ עם מנהלת התביעה העירונית המוסמכת כתובעת מטעם היועץ המשפטי לממשלה. באשר להליך השימוע, ביום 22.6.25 נשלח למפעילת העסק זימון מפורט ומנומק לשימוע, אלא שהמפעילה או מי מטעמה בחרו שלא להתייצב לשימוע והגישו את תגובתם בכתב. ראש העיר חתם על צו ההפסקה המנהלי ביום 25.6.25 לאחר קיום ההתייעצות האמורה, ובית המשפט מצא כי ההליך התנהל כדין ללא פגם. ##דרישת תשתית ראייתית מספקת להוצאת צו## סוגיה מרכזית נוספת נוגעת לצורך בביסוס ראייתי עובר לחתימה על הצו. במקרה שבו עלתה השאלה במסגרת ##בע"א 62680-08-18 (עניינים מקומיים בני ברק)##, בוטל צו הפסקה מנהלי שהוציא ראש עיריית בני ברק ביום 27.8.2018 לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, נגד חברה, מנהליה ויו"ר הדירקטוריון שלה. בהכרעת הדין צוין כי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים מסמיך בעלי תפקידים שונים להוציא צווי הפסקת עיסוק לעסקים. עם זאת, הואיל ובעת חתימת הצו לא עמדו בפני ראש העירייה ראיות משכנעות לאמור בו בדבר מפגעים סביבתיים רבים שגורם מפעל הבטון אשר יוצרים סיכון בריאותי ממשי לציבור, הורה בית המשפט על ביטול הצו שהוציא ראש העירייה בשל היעדר תשתית ראייתית מספקת. בנוסף, במקרה שנדון במסגרת ##עמ"נ 3442-02-17 (המחוזי מרכז)##, עלתה טענה בדבר אי-יכולת לעשות שימוש בנכס למטרות תעשייה עקב צו הפסקה מנהלי שהוצא על ידי ראש העירייה. על פי המתואר בתיק, בחודש מאי בשנת 2000 ניתן צו סגירה מנהלי באשר לנכס, ורק בעקבות מתן צו הפסקה מנהלי זה חדלה הפעילות בנכס. באותו עניין תואר כי עסקינן בצו שנחתם לכאורה על ידי ראש העיר דאז מכוח סעיף 24 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968. ##הבחנה בין שימוש במקרקעין לעבודות בניה לפי חוק התכנון והבניה## גבולות הסמכות המנהלית נבחנו גם בהקשר של סמכויות לפי חוק התכנון והבניה. במקרה שבו נדונה הסוגיה במסגרת ##בב"נ 53372-11-15 (שלום נתניה)##, בוטל צו הפסקה מנהלי שהוצא על ידי רשות מקומית בגין שימוש במקרקעין בהיעדר סמכות חוקית לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה. באותו עניין נטען כי ראש העיר החדש של העיר טייבה הודיע על ביטול רישיון העסק שהיה בתוקף בעת הוצאת צו ההפסקה המנהלי, אף שרישיון העסק נחתם על ידי הגורם המוסמך בזמן אמת, והוענק רישיון עסק עד לשנת 2017 אשר בוטל במכתבו של ראש העירייה. בדיון שהתקיים ביום 24.12.15 הצהיר בא כוח המבקשת כי אין במקום פעולות בניה אלא אך ורק שימוש ושפיכת פסולת. מקור הסמכות שהוצג בבקשה התבסס על סעיף 224 לחוק התכנון והבניה, הקובע: "היה ליושב ראש הועדה המקומית, ובעיריה – גם ליושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה, או ליושב ראש הועדה המחוזית או למתכנן המחוז או למהנדס העיר, ובאין מהנדס עיר – למהנדס שהוסמך לכך על ידי יושב ראש הועדה המחוזית או על ידי יושב ראש הועדה המקומית, ובתחום גן לאומי או שמורת טבע כהגדרתם בחוק גנים לאומיים, גם למנהל כמשמעותו בחוק האמור, יסוד סביר להניח כי מבצעים עבודת בניה בלי היתר לפי חוק זה או בסטיה מהיתר או מתכנית, הרי כל עוד לא הוגש לבית המשפט כתב אישום בדבר העבירה שבבניה זאת או בקשה להפסיקה לפי סעיף 239, רשאי הוא לצוות בכתב לכל אדם הנראה לו אחראי לפי סעיף 208 לביצוע העבירה ולכל עובד בשירותו של אותו אדם, להפסיק מיד את הבניה שנעשתה ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית (להלן – צו הפסקה מינהלי)". על פי המתואר בתיק, הסמכות המנהלית לפי סעיף זה יוחדה להפסקת עבודות בניה שנעשו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, בעוד שסמכות רחבה יותר ניתנה לבית המשפט, ומאחר שבמקום התקיים אך ורק שימוש ושפיכת פסולת ולא פעולות בניה, נקבע כי הצו הוצא בהיעדר סמכות. בהתאם לכללי בחינת הפסיקה שברצף, במסגרת ##עת"מ 210/09 (המחוזי באר שבע)## עלתה שאלה הנוגעת להחלטות ראש עיריית אשדוד בענייני רישוי. ##בדיקת תקיפותו של צו הפסקה מנהלי צעדים מעשיים## בדיקת זהות הגורם החותם על הצו: יש לוודא כי הצו נחתם אך ורק על ידי אחד מבעלי התפקידים המוסמכים המנויים במפורש בסעיף 20(ג) לחוק רישוי עסקים, דוגמת ראש הרשות המקומית, ולא על ידי ראש רשות הרישוי שאינו ראש הרשות. בחינת התשתית הראייתית שליוותה את החלטת הרשות: יש לבדוק האם בעת חתימת הצו הונחו בפני הגורם המוסמך דוחות מפקחים וראיות משכנעות לקיומו של סיכון ממשי או מפגע המצדיק את הפסקת הפעילות. בירור מיצוי זכות הטיעון והשימוע: יש לבחון האם נשלח זימון מפורט ומנומק לשימוע והאם ניתנה לבעל העסק הזדמנות להשמיע טענותיו או להגישן בכתב בטרם קבלת ההחלטה. בדיקת קיום חובת ההיוועצות: יש לוודא כי ראש הרשות קיים התייעצות מקדימה כדין עם הגורמים הנדרשים, כגון מנהלת התביעה העירונית המוסמכת כתובעת. אפיון מדויק של הפעילות מושא הצו: אם הצו הוצא מכוח סעיף 224 לחוק התכנון והבניה, יש לבחון האם מדובר בעבודות בניה בפועל ללא היתר, שכן סעיף זה אינו מקנה סמכות מנהלית להפסקת פעולות של שימוש במקרקעין או שפיכת פסולת בלבד. ##שאלות ותשובות## ##ש:## מי מוסמך להוציא צו הפסקה מנהלי לעסק לפי חוק רישוי עסקים? ##ת:## הסמכות מוקנית אך ורק לגורמים המנויים בסעיף 20(ג) לחוק רישוי עסקים, ובהם ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק, עובד בכיר שהוסמך במשרד הפנים (לעסק מחוץ לתחום רשות מקומית), מפקד משטרת המחוז, מפקד מחוז בכבאות והצלה, עובד בכיר שהוסמך במשרד להגנת הסביבה, גורמים מוסמכים במשרד הבריאות ובריאות העם, מנהל השירותים הווטרינריים ומפקח עבודה ראשי. סמכות זו אינה נתונה לראש רשות הרישוי שאינו ראש הרשות המקומית. ##ש:## האם היעדר התייצבות לשימוע פוסל את חוקיות הצו? ##ת:## על פי המתואר בפסיקה, כאשר נשלח זימון מפורט ומנומק לשימוע ובעל העסק בחר שלא להתייצב אלא להגיש תגובה בכתב, ולאחר מכן נשקלו הטענות ונערכה התייעצות עם התביעה העירונית, הליך הוצאת הצו עשוי להימצא תקין וחוקי. ##ש:## מה הדין כאשר צו הפסקה מנהלי נחתם ללא ראיות משכנעות לקיומו של סיכון? ##ת:## במקרה שבו נחתם צו לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים מבלי שהיו בפני ראש העירייה ראיות משכנעות לקיומם של מפגעים סביבתיים וסיכון בריאותי ממשי לציבור, עשוי בית המשפט להורות על ביטול הצו בשל היעדר תשתית ראייתית מספקת. ##ש:## האם ניתן להוציא צו הפסקה מנהלי לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה בגין שימוש בלבד? ##ת:## סעיף 224 לחוק התכנון והבניה מסמיך את הגורמים המנויים בו לצוות על הפסקת עבודת בניה שנעשתה ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ואינו מסמיך הוצאת צו מנהלי כאשר במקום מתבצעות אך ורק פעולות של שימוש או שפיכת פסולת ללא עבודות בניה. ##דוגמא להחלטה בנושא צו הפסקה מנהלי מראש העיר:## בפני בקשת המבקשים 1-6 (להלן: "המבקשים") לבטול צווי הפסקה מינהליים שניתנו על ידי מר נשאת כיוף, ראש העיר הממונה עיריית טייבה ביום 16.8.11 (להלן: "המשיב") ובתוקף סמכותו לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים") ובהם הורה על הפסקת העיסוק בעסק המבקשים שהינו תחנת מעבר לפסולת ולגזם "תחנת מעבר שרונים" בטייבה מערבית לכביש 6 בגוש 7824 (להלן: "העסק"). בנימוקי כל אחד מצווי ההפסקה המינהליים כתב ראש העיר הממונה - עיריית טייבה, הוא המשיב, כך: "... יש לי יסוד להניח כי הנך מפעיל בניגוד לחוק עסק: תחנת מעבר לפסולת ולגזם "תחנת מעבר שרונים" בטייבה, מערבית לכביש 6 בגוש 7824 (להלן:"העסק") והפעלתו כאמור מהווה עבירה לפי סעיף 4 א', 14 לחוק: לפיכך הנני מצווה בזאת על הפסקה ארעית של הפעלת העסק וזאת על ידי סגירתו המוחלטת מייד עם קבלת צו זה..." ביום 21.8.11 הגישו המבקשים בקשה לביטול צווי ההפסקה המינהליים (להלן:"הצווים") ובקשה לעיכוב ביצוע הצווים. ביום 21.8.11 הורתה כב' השופטת הדס עובדיה על עיכוב ביצוע הצווים עד החלטה אחרת שתינתן לאחר דיון בבקשה במעמד הצדדים והוסיפה בהחלטתה, הבקשה לביטול הצווים תדון במעמד הצדדים בפני שופט תורן וכך גם הורתה למשיב להגיב לבקשת המבקשים לביטול הצווים בכתב ואכן תגובת המשיבה לבקשת המבקשים לביטול הצווים הוגשה לבית המשפט כנדרש על פי החלטה זו. ביום 2.10.11 התקיים דיון במעמד הצדדים ובמהלך הדיון העיד צבי וטנשטיין סמנכ"ל מבקשת 1, (הוא מבקש 6) שתצהירו צורף לבקשת המבקשים לביטול הצווים. לתגובת ב"כ המשיב בכתב, תגובה שהוגשה על פי החלטת בית המשפט לענין בקשת המבקשים לביטול הצווים לא צורף תצהיר כלשהו, ולא זומן לחקירה עד כלשהו מטעם המשיב. בתום הדיון, הודיעו הצדדים כי יגישו סיכומיהם בכתב ובית המשפט בהחלטתו מיום 2.10.11 הורה על הגשת סיכומי הצדדים בכתב, סיכומים שאכן הוגשו על פי החלטה זו. המבקשים עתרו בבקשתם לביטול צווי ההפסקה המינהליים בטענה כי לא נתגבשו התנאים שנקבעו בפסיקה להוצאתם של הצווים. לטענתם מדובר בעסק הפועל במקום נשוא הצווים בידיעת כל הרשויות מזה כעשר שנים, עסק שהיה בעל רישיון עסק אשר חודש במשך שנים ולא חודש שוב משנת 2008 משום שלא הושלם הליך אישור התוכנית המיוחדת לצורך כך. עוד טענו המבקשים כי האתר בו פועל העסק נמצא בהשגחה ובפקוח של המשרד להגנת הסביבה, לעסק אישור מרשויות כבוי האש, העסק מוגדר כמפעל חיוני על ידי משרד התמ"ת ומספק פתרון למיון פסולת ביתית לאיזור השרון מזה כעשור. הוסיפו וטענו המבקשים כי הצווים הוצאו באופן פתאומי ומיידי ובלא כל נימוק המופיע בצווים מדוע הוצאו הצווים באופן פתאומי ומיידי לעסק הפועל שנים כה רבות כאשר עיריית טייבה ורשויות רבות נוספות מפנים לעסק זה פסולת מידי יום. למבקשים, כך נטען, חודשו רישיונות העסק באופן קבוע עד לאוגוסט 2008 (העתק מרישיונות העסק צורפו כנספח 11 לבקשת המבקשים) אלא שמאחר ובשנים האחרונות הוחלט כי תחום אתרי הפסולת יוסדר באמצעות תוכניות מיוחדות (להבדיל מהיתרים לשימוש חורג) הרי שהחל מאוגוסט 2008 הפסיקה עיריית טייבה לחדש את רישיונות העסק של המבקשים בשל הצורך באישור התכנוני הנדרש בחוק והנמצא בעיצומו דבר הכרוך בזמן. המבקשים הדגישו את הנזק העצום שיגרם להם אם לא יבוטלו הצווים. עוד טענו המבקשים כי על פי הפסיקה הסמכות להפסקת עיסוק בדרך הוצאת צווי הפסקה מינהליים הינה סמכות דרסטית ויש להשתמש בה בזהירות ורק במקרים חריגים ונדירים בהם לא ניתן להמתין לקיום הליך פלילי ויש לעשות שימוש בסמכות זו רק במקרים בהם יש חשש שקיימת סכנה לשלום הציבור בריאותו או בטחונו כדי למנוע המשך קיומם של מפגעים חמורים במקרים בהם מדובר בעסק חדש מה שאין כך בעניינם שהרי עסקם פועל כעשר שנים, עסק שעד אוגוסט 2008 ניתנו לו רישיונות עסק כדין ומאז לא חודשו רישיונות העסק בשל הליך תכנוני מתקדם המתקיים לגבי מקום הפעלת עסקם כשעסקם המעסיק עובדים רבים ובו הושקעו משאבים עצומים ממשיך לפעול בחסות הרשויות בידיעתם ותחת פיקוחם המלא ותוך קיום ההוראות הנדרשות מהם על ידי הרשויות. המשיבה עתרה לדחיית בקשת המבקשים לביטול הצווים המינהליים בהדגישה כי מדובר בעסק המבקשים הפועל ללא רישיון עסק לפחות מאז שנת 2007 כשהמבקשים משנת 2007 אף לא טרחו להגיש בקשה לרישיון עסק כדין כך גם לפי נספח 5 לבקשת המבקשים מחזיקים המבקשים בהיתר בניה למטרה מוגדרת ומסוימת משנת 2003 ומאז שנת 2003 לא נתבקש על ידם היתר לשימוש חורג לעסקם, ומשכך טענה המשיבה הוצאו הצווים כדין שכן אין בידי המבקשים לא רישיון עסק ולא היתר לשימוש חורג במקרקעין ובמבנים בהם פועל עסקם נשוא הצווים והם כלל לא פעלו להשגת ההיתרים הנדרשים בדין. עוד טענה המשיבה כי הצווים המינהליים לא הוצאו כטענת המבקשים "באופן פתאומי ומיידי ללא כל התרעה ואזהרה מוקדמת" שכן המבקשים עצמם צרפו לבקשתם צו הפסקת שימוש לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה שהוצא שנמסר להם כדין צו מחודש 2/2011, שלא הוגשה בקשה לביטולו והינו בגדר התראה מוקדמת. המשיבה בהגינותה מציינת כי אכן ניתן לעסק המבקשים "אישור מפעל חיוני" מאת משרד התמ"ת (נספח 2 לבקשת המבקשים) כטענת המבקשים אלא ששעה שניתן אישור זה, טענה המשיבה, לא הובא לידיעת משרד התמ"ת שמדובר בעסק המבקשים הפועל ללא רישיון עסק ובניגוד לדין ואישור מפעל חיוני זה פקע בסוף שנת 2011 ומכל מקום, הוסיפה וטענה המשיבה אין עסק המבקשים נשוא הצווים פועל בברכת הרשויות כטענת המבקשים שכן משהובא לידיעת הרשויות שעסק המבקשים פועל בניגוד לדין החלו הרשויות בפעולות אכיפה הנדרשות לביעור נגע זה והמשרד להגנת הסביבה כבר הנחה את הרשויות להערך למציאת מקום חלופי לפינוי הפסולת ליעדי פינוי אחרים. המבקשים, כך טענה המשיבה אינם עומדים בכל התנאים הנדרשים להוצאת רישיון לעסקם נשוא הצווים, צווים שהוצאו כדין ואין בנזק שיגרם למבקשים, אם יבוצעו הצווים, כדי להביא לביטולם של הצווים אלו שניתנו כדין. המשיבה אף ציינה כי מאז הוצאו צווי ההפסקה המינהליים באוגוסט 2011 הרי שבתאריך 31.12.11 הוגש כנגד המבקשים לבית המשפט השלום בנתניה כתב אישום במסגרת תיק תו"ב 56399-12-11 שבו הם מואשמים בעבירות לפי חוק רישוי עסקים ובעבירות לפי חוק התכנון והבניה (נספח 1 לסיכומי המשיבה) וכך גם כאשר הובאו צווי ההפסקה המינהליים שהוצאו באוגוסט 2011 לידיעת מנהל המחוז במשרד להגנת הסביבה, מיהר מנהל המחוז במשרד להגנת הסביבה עוד בחודש אוגוסט 2011 להנחות כאמור את הרשויות המשתמשות בעסקם הלא חוקי של המבקשים להערך לפינוי הפסולת ליעדי פינוי אחרים. בנסיבות אלו עתרה המשיבה לדחות בקשת המבקשים לביטול הצווים המינהליים. עיינתי בבקשת המבקשים באמור בה, בתגובת המשיבה לבקשה ובאמור בה, שמעתי טיעוני הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים בכתב. אדון תחילה בצו הפסקה מינהלי - עקרונות יסוד: לענין זה יפים הדברים שנאמרו בר"ש 30291-11-09 זלזניק נ' עיריית רמת גן החלטת כב' השופט חיימוביץ בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן (החלטה מיום 6.12.09) המסכמת את שנאמר בפסיקה לא אחת על ידי ערכאות בתי המשפט לסוגיהן וזו לשונם: "צו הפסקה בו אנו מדברים מקורו בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים, וזו לשונו: "היה לממונה על המחוז, לממונה על איכות הסביבה, לרופא מחוזי או לראש הרשות המקומית יסוד סביר להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (להלן - "צו הפסקה מינהלי")... כידוע, דרך המלך לטיפול בעברייני רישוי הוא הגשת כתב אישום לפי סעיף 14 לחוק, ובמקרים המתאימים הגשת בקשת לפי סעיף 17 לחוק להוצאתו של צו שיפוטי להפסקת העיסוק בעסק. הסמכות להוצאתו של צו הפסקה מינהלי הוא אפוא חריג, שנועד לעצירה מיידית של עסק הפועל ללא רישיון עוד טרם קיומו של הליך משפטי שעשוי להיות ממושך. הואיל ומדובר בסמכות דרקונית העלולה לפגוע בזכויות היסוד של הפרט ובחופש העיסוק שלו עוד טרם הורשע או אף הועמד לדין יש להשתמש בה בזהירות ורק במקרים דחופים בהם גובר האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי, היינו - מקרים בהם מתעורר צורך דחוף הקשור בחוק רישוי עסקים, למשל: סגירתו של עסק חדש שנפתח ללא רישוי, מניעת מטרד, או חשש לסכנה לשלום הציבור, בריאותו או בטחונו. ראו והשוו: ע"א 394/82 מייזלר נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לז (4), 42), ב"ש 11179/08 חב' עמ. אס. אם השקעות נ' ראש עיריית ת"א ב"ש (אשקלון) 1313/05 סולטן אנרגיה בע"מ נ' ראש עיריית אשקלון (פורסם בתקדין), ב"ש (ר"ג )26/04 גולד ניהול מסעדות נ' עיריית רמת גן (פורסם בתקדין), ב"ש (חי') חוות שוני בע"מ נ' לשכת בריאות חדרה ד"ר אליהו וינוגרד, דיני רשויות מקומית כרך א' ע"מ 471 וראו עוד: בגץ 265/05 סרולוביץ נ' הממונה על מחוז ירושלים, פד' י"ט 3, 69, 70)". ומן הכלל אל הפרט - מקובלת עלי טענת המשיבה כי מדובר בצווים מינהליים אשר קיימת לגביהם חזקת התקינות והנטל להוכיח כי נפלו בצווים המינהליים פגמים המצדיקים ביטולם רובץ על המבקשים. כך גם מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה בית המשפט לא ימיר שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות המוסמכת ובחינתו של בית המשפט תעשה מנוקדת מבטו של המשפט המינהלי. עם זאת אני סבורה לאחר ששקלתי בזהירות יתרה טיעוני הצדדים כי נפלו בצווים המינהליים שבענייננו פגמים המצדיקים להורות על ביטולם. נימוקי צווי ההפסקה המינהליים נשוא הבקשה שהוצאו ב- 16.8.11 ע"י ראש העיר הממונה טייבה (נספח 1 לבקשת המבקשים) הם: "1. יש לי יסוד להניח כי הנך מפעיל בניגוד לחוק עסק: תחנת מעבר לפסולת ולגזם, "תחנת מעבר שרונים" בטייבה, מערבית לכביש 6 בגוש 7824 (להלן:"העסק") והפעלתו כאמור מהווה עבירה לפי סעיף 4 א, 14 לחוק". זאת ותו לא! יצויין ויודגש כי הצווים מתייחסים כאמור רק לניהול העסק ללא רישיון עסק. אין לפנינו אלא הנימוקים שמנתה רשות הרישוי בצווים המינהליים שהוצאו על ידה - ניהול עסק רישיון עסק כדין. לא אחת נקבע בפסיקה שעסק שנפתח זה עתה ונתפס "על חם" יכולה פתיחתו התכופה לשמש במקרים רבים עילה, אפילו יחידה, למתן צו הפסקה מינהלי אולם גם שם - כל מקרה ומקרה ונסיבותיו. בענייננו, מדובר בעסק המבקשים המתנהל במקרקעין נשוא הצווים המינהליים כעשר שנים כשמשנת 2007 מתנהל עסק זה של המבקשים ללא רישיון עסק כדין ומבלי שהוגשה בקשה לקבלת רישיון עסק כדין - דבר אשר היה בידיעת הרשות. חרף כל זאת לא אצה דרכה של הרשות להוציא, לאלתר צו מינהלי להפסקת העיסוק. צו הפסקת שימוש לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 הוצא רק בחודש 2/2011 כמפורט בנספח 16 לבקשת המבקשים ובהמשך הוצאו הצווים המינהליים רק ב- 16.8.11.- זאת ועוד הוצא לעסק המבקשים "אישור מפעל חיוני" מאת משרד התמ"ת (נספח 2 לבקשת המבקשים) כשאישור זה לכשעצמו איננו שנוי במחלוקת וזאת מבלי שנבדקה כלל חוקיותו של עסק המבקשים שלמעשה פעל שלא כדין וללא רישיון עסק כדין אישור אשר פקע לטענת המשיבה בסוף שנת 2011 וכך גם עם הוצאת הצווים המינהליים ב- 16.8.11, משהובאו צווי ההפסקה המינהליים לידיעת מנהל המחוז במשרד להגנת הסביבה מיהר זה האחרון עוד בחודש אוגוסט 2011 להנחות רשויות המשתמשות בעסק המבקשים הפועל ללא רישיון עסק כדין, ועל כך אין חולק, להערך לפינוי הפסולת ליעדי פינוי אחרים. אין לפנינו מקרה בו גילתה הרשות את העיסוק האסור רק אחרי תקופת מה מפתיחתו כי אז אפשר היה להתייחס אליו, כפי שנפסק לא אחת, מבחינת הרשות כאל עסק חדש. כאמור, לא כך בענייננו! נכון הוא כי תנאי יחודי המופיע בסעיף 20 לחוק רשוי עסקים המאפשר הפעלת שיקול דעתה של הרשות המנהלתית לתת את צווי ההפסקה הוא שיהיה לבעל הסמכות יסוד סביר להניח שנעברה עבירה בעסק עבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים. כפי שנפסק לא אחת, זהו התנאי בלעדיו אין שכן אם יש לעסק רישיון עסק אין הסעיף בר שימוש והפונקציה המנהלית עוברת להסדר של ביטולו של רישיון שניתן. ברם, כפי שנפסק לא אחת, מעודם לא הסתפקו בתי המשפט בנימוק יחיד זה, ודרשו להוכיח נסיבות שתצדקנה עקיפתו של ההליך המשפטי, ותתגברנה על גורם הזמן. עיקר השיקול הוא סכנה לציבור, מטרד בלתי נסבל, תנאי תברואה קשים וכו'. הפסיקה כבר ענפה בסוגיה זו. בענייננו לא נטען בנימוקי הצווים המינהליים דבר לענין סכנה לציבור, מטרד בלתי נסבל, תנאי תברואה קשים וכיוב' וכך גם לא הועלו טיעונים שכאלה בתגובת המשיבה לבקשה בכתב, תגובה אליה לא צורף תצהיר המעיד על כך ולא הובאו ראיות ממשיות כלשהן להוכחת סכנה ממשית לציבור. עוד ייאמר כי צו הפסקה מינהלי הוא צו שלא מפסיקים לכנותו "דרסטי" ויש לתתו רק במקרים מיוחדים המצדיקים שלא להמתין להליך המשפטי המחייב הגשת כתב אישום תחילה. צו מינהלי צריך להתבסס על העובדות שהצדיקו את הוצאתו. לעיתים, הנימוקים להוצאת צו מינהלי מורכבים הם ובהתחברם יחד מקווה הרשות להצדיק את מתן הצו. לפעמים, נימוק אחד מכמה נימוקים אינו מספיק להצדיק הוצאת הצו המינהלי ורק בהתחברו יחד עם נימוקים נוספים הוא מוסיף את הנופך הדרוש להצדקת מתן הצו. כפי שנפסק לא אחת, דין הוא שהנימוקים למתן הצו יפורשו בצו עצמו והם יהוו בסיס למתן הצו המינהלי. על בסיס נימוקים אלה מתנהל מאבקו של הרואה עצמו נפגע ממנו לביטולו. הצו הוא זמני, ומטרתו לסגור עסק "מסוכן" עד לפתיחת ההליך המשפטי על ידי הגשת כתב אישום ואם יש צורך והצדקה עד לדיון בבקשה למתן צו סגירה שיפוטי לפי סעיף 17 לחוק. בענייננו, בתאריך 31.12.11 הוגש כנגד המבקש כתב אישום לבית המשפט השלום בנתניה במסגרת תו"ב 56399-12-11 (להלן:"כתב האישום") שבו הם מואשמים בעבירות לפי חוק רישוי עסקים ובעבירות לפי חוק התכנון והבניה (נספח 1 לסיכומי המשיבה). בענייננו כאמור הנימוקים למתן הצווים המינהליים, פרט לעובדת ניהול העסק נשוא הצווים ללא רישיון עסק כדין, לא פורטו בצווים המינהליים עצמם ועיקר השיקול שעניינו סכנה לציבור, מטרד בלתי נסבל תנאי תברואה קשים וכו' לא נטענו כנימוקי מתן הצווים, אין מדובר בעסק חדש שהוא נשוא הצווים אלא בעסק הפועל כעשר שנים כשמשנת 2007 פועל ללא רישיון עסק כדין וזאת בידיעת הרשות. על כן, קובעת אני שלא היה בסיס מספיק להוצאת צווי ההפסקה המינהליים נשוא הבקשה ואני נעתרת לבקשת המבקשים ומורה על ביטולם של צווי ההפסקה המינהליים נשוא הבקשה. אוסיף ואציין את שנאמר לא אחת בפסיקה כי הסמכות הקבועה בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים אינה סמכות ענישתית אלא מניעתית ואם חטאו המבקשים הם יבואו על עונשם במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בעניינם שכן הוגש כנגדם כתב אישום במסגרת תיק תו"ב 56399-12-11 בית משפט השלום בנתניה ביום 31.12.11 כאמור. צודק ב"כ המשיבה בטענתו לפיה המשיבה עושה הכל להשלטת שלטון החוק ואכן חופש העיסוק אינו כולל בחובו זכות לעסוק בעסק בניגוד לחוק. אין ספק שהעובדה שהמבקשים ממשיכים ועוסקים בעסק נשוא הדיון תקופה ארוכה ללא רישיון עסק כדין, ועל כך אין חולק, היא חמורה ואל להם למבקשים להסיק מהחלטה זו שעומדת להם הזכות להמשיך ולהפר את החוק על כן אני סבורה שהדרך הראויה במקרה זה היא הגשת בקשה על ידי המאשימה בתיק תו"ב 56399-12-11 בית משפט השלום בנתניה להקדמת מועד הדיון בתיק זה. לסיכום, ולאור כל האמור אני מחליטה לקבל את בקשת המבקשים ומורה על ביטול צווי ההפסקה המינהליים נשוא הבקשה, צווים שניתנו ביום 16.8.11. צו הפסקה מנהליראש עירצווים