דוגמא לפסק דין בנושא קרעים בכבד ובטחול עקב תאונת דרכים: 1. התובע, יליד 1977, נפגע בתאונת דרכים, כאשר נהג ברכב מעבידתו, מס' רישוי 6358519 בדרכו חזרה מהעבודה. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995. 2. התובע הגיש נגד מעבידתו (הנתבעת מס' 1) ונגד מבטחת הרכב (הנתבעת מס' 2) תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה. 3. הנתבעות הודו בחבותן לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה, והמחלוקת היא בשאלת הנזקים הנ"ל וגובה הפיצוי לו זכאי התובע. 4. ממקום התאונה נלקח התובע לבי"ח העמק בעפולה ושם נמצא כי הוא סובל מקרעים בכבד ובטחול עם נוזל חופשי בחלל הבטן וכן אובחנו שברים בירך שמאל וביד שמאל. התובע עבר ניתוח להתקנת מתיחה שלדית והטריית פצע ביד ימין ובהמשך היה מאושפז בבית החולים עד תאריך 6.12.06. במהלך האשפוז גם נבדק על ידי פסיכיאטר ונמצא סובל מ- ACUTE STRESS DISORDER. מבית חולים העמק הועבר התובע להמשך אשפוז שיקומי בבי"ח לוינשטיין ברעננה, שם שהה עד תאריך 17.1.07. גם בבי"ח לוינשטיין נזקק התובע לטיפול נפשי. הנכות הרפואית - 5. ועדות רפואיות של המוסד קבעו לתובע נכויות כדלקמן:   מיום 18.1.07 עד 30.4.07 - 80% מיום 1.5.07 עד 31.7.08 -    60%   מיום 1.8.08 נכות לצמיתות בשעור של 50% לפי הפירוט כדלקמן:   40% לפי סעיף 48(1)(ג) - קישיון פרק ירך שמאל. 7.5% לפי סעיף 47(5)(ב) - קיצור רגל שמאל. 10% לפי סעיף 34(ב) בגין הפרעות פסיכונויורוטיות.   כמו כן הופעלה תקנה 15 במלואה, באופן ששעור הנכות הצמיתה הינו 76%. הנכות התפקודית -   6.         התובע הינו הנדסאי בנין בהכשרתו וכן בעל תעודה של טכנאי מוסמך בגיאודזיה ותעודה ממשרד התמ"ת בנושא בטיחות בעבודה ובניה הנדסית.             עובר לתאונה עבד בענף הבנין כמודד וכמנהל עבודה. בתצהירו (ת/ 8) הוא הצהיר כי עבודתו עובר לתאונה היתה עבודת שטח מאומצת , שהיתה כרוכה בעמידה , הרמת משאות וטיפוס, וכי עקב נכותו הוא אינו מסוגל לעבודה דומה, בגלל היותו מוגבל מאד ברגליים ובאגן. לדבריו, עקב נכותו הוא מתעייף מהר ואפילו ישיבה קשה לו. כן טען כי מצבו הנפשי הינו קשה ומקשה עליו בתפקוד היומיומי. התובע הצהיר כי פנה לשיקום אך נאמר לו  כי אינו כשיר לכך עקב מצבו הנפשי .   7. בסיכומים טען ב"כ התובע כי מצבו של התובע קשה ביותר וכי הוא איבד את כושרו לעבוד עבודה פיזית כלשהי ובנוסף, לאור נסיבותיו האישיות לרבות מצבו הנפשי, נפגע משמעותית כושר העובדה שלו. ב"כ התובע טען כי בגלל מגבלותיו הוא לא יוכל להשתלב בשוק העבודה וביקש להעמיד את נכותו התפקודית על 85%. 8.         ב"כ הנתבעים טען בסיכומים כי אין לנכותו של התובע כל השלכה על תפקודו, כאשר הנכות המשמעותית היחידה שיכולה להשפיע על התפקוד היא בגין ההגבלה בתנועות המפרק הימני - מאחר ויתכן כי נכות זו מגבילה את התובע מבחינת עמידה ממושכת או הליכה ממושכת. יחד עם זאת, בשים לב לעובדה כי התובע הינו הנדסאי בנין, טוען ב"כ הנתבעות כי אין מניעה כי יוכל לבצע עבודה משרדית גרידא. ב"כ הנתבעים טען כי הנכות הנפשית לא פגעה ולא תפגע בעתיד בכושר השתכרותו, וגם הנכות בגין קיצור הרגל (בשעור של 7.5%), היא נכות מינורית, שאין לה כל השפעה תפקודית. ב"כ הנתבעים טען כי אין כל הצדקה לעובדה כי התובע לא עבד מאז התאונה ועד היום. ב"כ הנתבעים טען כי מתוך הנכות הרפואית של 50% שנקבעה לתובע יש להעמיד את נכותו התפקודית על 25% בלבד.   9.         ב"כ התובע טען בסיכומי התשובה כי במשך שנתיים מיום התאונה הועמדה נכותו של התובע על ידי הועדות הרפואיות של המוסד על 60% עד 80% וכי הוא אף הוכר כנכה נזקק - באופן שלא היה מסוגל לעבודה וכי גם היום נפגע ביותר כושר השתכרותו. 10. אין ספק כי שני הצדדים הגזימו ביותר בטענותיהם, כאשר מחד התובע מציג עצמו כמי שאינו מסוגל לעשות דבר ומאידך הנתבעים סבורים כי מדובר בנכות מינורית שכמעט אינה משפיעה על כושר העבודה וכלשונו של כבוד השופט רובינשטיין, בהתייחסו לפער בקביעות מומחים רפואיים בעע"מ 4821/10 מינהל מקרקעי ישראל נ. צ.מ.ח המרמן ואח' (פסק דין מיום 17.4.11): "זה המקום להביע ביקורת חריפה של שכל ישר ושל התנהלות מקצועית על ההבדלים בין השומות השונות, מקום שההבדלים הללו עצומים כפי שתואר מעלה. הדבר מזכיר את התנהלותם של מומחים מקצועיים, רפואיים למשל, במקרים מסוימים - והדברים נאמרים מבלי לפגוע או להכליל, ובלשון חדה לשם המחשה - שלעתים התובע בתיק רשלנות רפואית מתואר על-ידי מומחה מטעמו כאילו סבבו בשוק הסופדים וחברה קדישא מצפה, ואילו מומחה הנתבעים מציג כאילו בכוח התובע לרוץ מרתון בקלילות".   והדבר נכון גם בענייננו.   אכן, פגיעתו האורטופדית של התובע קשה, וכי הוא מוגבל בהליכה, בהרמת משאות ובכל עבודה פיזית. הדבר גם עולה מהאמור בדוחות הרפואיים של הועדות הרפואיות של המוסד.   מאידך, אני סבורה כי התובע מגזים ביותר בהעצמת תלונותיו במישור הנפשי. לתובע נקבעה נכות בשעור של 10% בגין תסמונת פוסט טראומטית וככזו- איני סבורה כי היא עשויה להגביל את התובע בכל הקשור לעבודה משרדית או כל עבודה שאינה קשורה במאמץ פיזי. התובע אמנם הציג מסמכים של אבחון תעסוקתי שלא איפשר הכשרה מקצועית בעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי - אך איני מוצאת לייחס משקל לאמור שם מאחר והמסקנות שם מבוססות על תלונות סובייקטיביות של התובע לפיו פגיעתו הנפשית "קשה ביותר" (כפי שנאמר במסמכי האבחון).   יצויין עוד כי בהתאם לסיכום פעילות של מרכז השיקום, מחודש פברואר 2012, הוצעו לתובע עבודות בישיבה אך הוא שלל עבודה במרכז טלפוני ואף שלל עבודות מחוץ לאום אל פחם בהעדר תחבורה ציבורית. אין זאת כי במידה ויפסק לו פיצוי בגין ניידות, כמפורט להלן, לא תהיה לו כל מניעה להגיע למקומות תעסוקה כפי שהוצעו לו, מחוץ לאום אל פחם, באופן שנופל הבסיס לטענתו כי אינו מסוגל לעבוד. ואפנה בענין זה לדברי  כבוד השופט רובינשטיין בע"א 5231/10 פלונית נ. סהר חברה לביטוח בע"מ (פסק דין מיום 2.8.12) :   "אזכיר, כי בעניין אדהם נפסקו 80% נכות תפקודית לאדם מרותק לכסא גלגלים, הסובל מפרה-פלגיה מלאה (לרבות ההשלכות שעשויות להיות לכך לגבי השליטה בסוגרים), ונאמר כעניין שבעיקרון, "שככל הניתן אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד כל עיקר, אלא כשהנסיבות ברורות וחדות... אין לראות את המערער דנא כשבר כלי חלילה; רואה אני כחיוני וכעניין ממדרגה ראשונה, שבית המשפט יימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם, פרט - כאמור - למקרים שבהם אין כל מנוס" (פסקה י"א(1)); תודה לאל לא זהו מצבה של המערערת". לאור האמור, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע הינה כשעור נכותו הרפואית המשוקללת - דהיינו 50%. השכר -   11. התובע עבד אצל הנתבעת מס' 1 מחודש ספטמבר 2005 ועד מועד התאונה. בהתאם לתלושי השכר של התובע מחודש ינואר 2006 ועד חודש ספטמבר 2006 עמד שכרו נטו על 8,148 ₪ (כאשר שעור המס שנוכה הינו כ- 9%). יצויין כי לקחתי בחשבון בקביעת השכר הנ"ל את שווי הטבת הרכב הצמוד שהועמד לרשות התובע בסך 1,618 ₪ (כאמור בחוות דעתו של מר מוגילבקין ת/1).   בתצהירו טען התובע כי היה אמור לעבוד  בחברה אחרת (חברת "קריב") במשכורת של 15,000 ₪ לחודש, וכי בכל מקרה הוא היה צפוי להעלאה משמעותית בשכרו מאחר והיה רק בתחילת דרכו התעסוקתית ובשים לב להכשרתו המקצועית. התובע טען גם כי הוא היה יכול לפתוח עסק עצמאי בתחום המדידות ו/או היה יכול להשתכר כמו חבריו (שהצהירו על השתכרות גבוהה יותר). 12. התובע הגיש חוות דעת של רואה חשבון מיכאל ויזל (ת/9) שחיווה דעתו באשר ל"חישובי שכר של מנהל עבודה בתחום הבניה הכוללים רכב צמוד, דמי הבראה, חופשה שנתית, הפרשות מעביד לפנסיה ולפיצויים", כאשר החישוב נעשה "תוך השוואת השכר הממודד לשכר הנהוג במשק, לשכר הרשום בטבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולשכר עובד אחר ברמתו של התובע".   רואה חשבון ויזל ערך השוואה בין שכרו של התובע לשכר של עובד בחברה אחרת עדנאן ג'ובראן שהצהיר (ת/5) על הכנסותיו ועל שכרו של התובע עצמו ועל פי ממוצע ההשתכרות שלהם (תוך הצמדת השכר למדד ) קבע כי יש להעמיד את שכרו החודשי הפוטנציאלי של התובע על 19,363 ₪. 13.       מטעם התובע הוגש תצהירו של  נביל מחאמיד (ת/3), יליד 1977 שעבד בעברו כעצמאי ולאחר מכן הוכשר כמנהל עבודה והוא משתכר שכר בסיס של 12,600 ₪. הנ"ל הצהיר כי מנסיונו בתחום הבניה שכר מנהלי עבודה עולה באופן משמעותי במשך השנים וכי השכר שהתובע השתכר 7,200 ₪ ברוטו אינו משקף את הפוטנציאל שלו והוא סבור כי אלמלא התאונה היה שכרו עולה.   תצהיר נוסף הוגש על ידי עדנאן ג'בארין (ת/ 4) יליד 1977, שלמד עם התובע במכללה במסלול הנדסאי בנין. לדבריו בתחילת דרכו עבד כעצמאי אך בהמשך סגר את עסקו ועבר לעבוד בחברת דורי בתפקיד ראש צוות ולאחר מכן כמנהל עבודה. לדבריו התובע סיפר לו כי הוא מחפש עבודה אחרת וכי הוצעה לו עבודה בחברת קריב בשכר גבוה בהרבה. 14. בסיכומים ביקש ב"כ התובע להעמיד את שכרו של התובע, לצורך חישוב נזקיו, מיום התאונה ועד היום על בסיס שכרו המשוערך אצל הנתבעת; מהיום עד שנת 2015 על בסיס שכר נטו של 13,714 ₪; ומשנת 2016 ועד יציאתו לפנסיה - על בסיס 16,177 ₪ נטו  לחודש (20,000 ₪ ברוטו). 15. ב"כ הנתבעים טען כי אין מקום לערוך השוואה בין שכר התובע לעובד אחר וכי חוות הדעת עליה הסתמך התובע יוצרת פיקציות שאין בינן ובין המציאות ולא כלום. 16. ב"כ התובע טען בסיכומי התגובה כי יש לקבל את ההשוואה בין שכרו של התובע לזה של ג'בארין, שלמד איתו במסלול הנדסאות בנין ואף הוא עבד קודם כמודד וקודם לתפקיד מנהל עבודה וכי התובע היה צפוי להתחיל לעבוד בחברה אחרת בשכר גבוה. כן טען כי יש ליתן משקל לאמור בחוות דעתו של מר ויזל וכי הנתבעים לא הביאו חוות דעת נגדית שיש בה כדי לסתור את האמור בחוות דעת זאת. 17. בשים לב לגילו של התובע (בן 29) מחד, ושנות עבודתו מאידך (בהתאם לדיפלומות שצירף התובע לתצהירו , הוא סיים את  הכשרתו המקצועית בשנת 1998, כאשר בהמשך רכש הכשרה בקורסים נוספים), ניתן לאמר כי התובע לא מיצה את מלוא הפוטנציאל התעסוקתי שלו וכי הותק היה משפיע על קידומו בתפקיד ו/או בשכר. יחד עם זאת איני מוצאת מקום לעשות השוואה לשכר חבריו של התובע שהצהירו מטעמו (נביל מחאמיד ועדנאן ג'בארין). די בעובדה כי הם בני גילו של התובע והשתכרו בשנת 2006 הרבה מעל השכר שהשתכר התובע - כדי ללמד שאינם ברי השוואה. גם העובדה שהתובע היה אמור לעבור לעבוד במקום אחרת אינה אומרת דבר והבסיס חייב להיות מצב השתכרותו בפועל בלבד , עם סיכויי הקידום, כאמור, ללא קשר לאחרים .   18. גם איני מוצאת מקום לייחס משקל לאמור בחוות דעתו של רואה חשבון ויזל שהינה תיאורטית בלבד, ואין כל קשר בין עבודתו של התובע והשתכרותו עובר לתאונה לבין קביעותיו. כך למשל, עורך מר ויזל השוואה לשכר של ג'בארין הנ"ל, שהשתכר  בשנת 2006 כ- 12,500 ₪ והוא מניח הנחות כי "עפ"י נתוני עובד אחר, יש להניח שגם התובע היה מתקדם בשכרו".  או שלקח בחשבון גם את  השכר בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שעמד באותה תקופה על 11,517 ₪.   לא ברור לי על סמך מה מצא מר ויזל לנכון להניח הנחות על סיכויי קידום של התובע ו/או לקבוע כי העובד האחר היה "ברמתו" של התובע. גם להשוואה לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אין בסיס שהרי אלה היו גבוהים באופן משמעותי משכרו של התובע בפועל באותה תקופה.   19. בנסיבות אלה אני קובעת כי ממועד התאונה ועד היום ( 6 שנים ) יש לחשב את שכר של התובע בהתאם לשכר עובר לתאונה (משוערך להיום), ומהיום ועד המועד בו התובע היה צפוי לצאת לגמלאות - בתוספת של 10% מהשכר הנ"ל. אציין כי לקחתי בחשבון 10% בלבד בשים לב לעובדה כי השכר, במצב דברים רגיל, כלל אינו עולה בקצב עליית המדד וכאשר ברור כי תנודות במצב המשק עשויות להשפיע על השכר גם בכיוון השלילי. 20. מכל האמור אני קובעת כי שכרו המשוערך של התובע להיום עומד על 9,500 ₪. כן אני קובעת כי יש לחשב את הפסדי השכר של התובע מיום התאונה ועד 31.7.08 על בסיס הפסד מלא וממועד זה ואילך על פי שיעור נכותו התפקודית, כפי שקבעתי לעיל. הפסד השתכרות וכושר השתכרות - 21. לעבר: - 18.10.06 עד 31.7.08 לפי 100% - 9,500 ₪ x 22.5 חודשים = 213,750 ₪ ובצירוף ריבית - 217,296 ₪   מ- 1.8.08  עד  15.8.12 - 50% x 9,500 ₪ X 5 שנים ו-1/2 חודש = 287,375 ₪ ובצירוף ריבית -  296,160 ₪    לעתיד: מהיום עד 13.5.2044 - 50% x  10,450 ₪ X   302.9657 = 1,582,996 ₪. הפסד תנאים סוציאליים -   22. ב"כ התובע טען כי יש לפסוק לתובע בגין אובדן תנאים סוציאליים, כאשר שיעור ההפרשה לביטוח פנסיוני היה צריך להיות בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, לפי חוק הסכמים קיבוצים, התשי"ז 1957. 23. ב"כ הנתבעים טען כי נכון למועד התאונה לא מופיעות בתלושי השכר של התובע כל הפרשות שכר וכי התובע לא הוכיח זכאותו לפיצוי בגין אובדן זה. 24. אכן- במועד התאונה לא חלה על המעביד חובה להפריש לביטוח פנסיוני. יחד עם זאת, כיום, לאור התיקון לחוק וצו ההרחבה, החל מיום 1.1.08 ההפרשה הינה חובה ואין חולק בדבר זכאותו של התובע לפיצוי זה. 25. בשים לב לבסיס השכר ופנסיה בשיעור של 70% למשך 13 שנה, ובניכוי הפרשות התובע עצמו (5.5%), אני מעמידה את הפיצוי בגין אובדן הפנסיה על סך של 100,000 ₪. עזרת צד ג' - 26. לטענת התובע הוא היה מאושפז במשך 91 יום, ובשים לב לפציעתו ומגבלותיו, היה זקוק להשגחה וסיוע תמידיים כל תקופת האשפוז. בנוסף, גם היום הוא נעזר בקביים לצורך הליכה ומוגבל בתפקודו והוא זקוק לעזרת בני משפחתו. 27. בסיכומים הפנה ב"כ התובע לתצהירו של התובע ואלה של הוריו (ת/5, ת/6) ושל אשתו (ת/7) , אשר פרטו את העזרה שהעניקו לתובע. ב"כ התובע טען כי לאור האמור בתצהירים בתקופת האשפוז היקף הסיוע עמד על 12 שעות ביממה ובהמשך על 35 שעות בשבוע. לעתיד מבקש ב"כ התובע לקבוע כי התובע זכאי לסיעוד בהיקף של 30 שעות לשבוע לפחות. ב"כ התובע הפנה לעובדה כי המוסד הכיר בעבר בתובע כ"נכה נזקק" ובהמשך אושרה לו קצבת שירותים מיוחדים בסך 3,098 ₪ לחודש. כן הפנה לעובדה כי אשתו  חלתה במחלת הסרטן והוא נזקק לעזרה מוגברת לצורך הטיפול בילדיו. 28. ב"כ הנתבעים טען כי עזרת הורי התובע היתה מוגבלת מאד וכי כחודש ימים לאחר התאונה חלה האב ואף אמו של התובע, סעדה את האב לא התפנתה לתובע. ב"כ הנתבעים טען כי התובע לא נזקק היום לקביים והוא עצמאי בתפקודו. 29. גם ככל שעסקינן בסיעוד אני סבורה כי התובע מגזים ביותר במגבלותיו ובצרכיו והתרשמתי כי הוא מסוגל לתפקד באופן עצמאי, ככל שעסקינן בלבוש, ניקיון והאכלה. יצויין בהקשר זה כי כבר בסיכום המחלה מבי"ח לוינשטיין מיום 17.1.07 נרשם כי "מבחינת הריפוי בעיסוק: בתנאים מסוימים נצפה כי הוא עצמאי בשרות עצמו". יחד עם זאת, אין ספק כי בעבר נדרש התובע לסיוע מוגבר ולא היה מסוגל לתפקד באופן עצמאי ואילו היום התובע נזקק לעזרה בחיי היומיום, המתבטאת בעזרה בעבודות משק הבית מאחר והוא מוגבל בתנועותיו ובתפקודו הפיזי. הדבר בא לידי ביטוי גם נוכח מחלת אשתו. 30. בשים לב לאמור, ובשים לב לעובדה כי עסקינן בעזרת בני משפחה בלבד והתובע לא יכול היה להצביע על הוצאות בפועל לסיעוד, אני פוסקת לו גם בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 1,000,000 ₪. ניידות - 31. ב"כ התובע טען כי בעקבות התאונה ונכותו נפגעה יכולת הניידות שלו והוא נזקק להסעות מוגברות. כן טען כי ועדה רפואית של משרד הבריאות קבעה לתובע מוגבלות בניידות בשעור של 50% והמליצה על רכב מסוג קיה סול בעל נפח מנוע של 1600 סמ"ק. לטענתו, על פי חוות דעתו של המומחה, בעוז מוגילבקין (ת/1) בשים לב למימדי גופו של התובע ומגבלותיו, הוא זקוק לרכב גדול יותר וכי הוא העריך אותו כרכב מסוג הונדה FRV ששוויו 133,200 ₪ שעלות החזקתו 2,300 ₪ לחודש (על בסיס נסיעות בהיקף של 1,400 ק"מ לחודש). ב"כ התובע ביקש לפסוק לתובע בגין העבר פיצוי בסך 2,500 ₪ לחודש ולעתיד על בסיס 2,500 ₪ לחודש - 902,120 ₪. 32. ב"כ הנתבעים טען כי בהתאם לחוות דעתו של מר קצין עלות אחזקה של רכב יציג בעל נפח מנוע של 1600 סמ"ק הינה 2,060 ₪ וכי אין הצדקה לרכב גדול יותר או להיקף הנסיעות הנטען על ידי התובע. כן טען כי מסכום אחזקת הרכב יש להוריד את שווי השימוש ברכב הפרטי שהיה לתובע עובר לתאונה. ב"כ התובע הציע לפסוק לתובע בגין ניידות סכום של 50,000 ₪. 33. כזכור, לקחתי בחשבון בקביעת שכרו של התובע, את הוצאות אחזקת הרכב הצמוד ממנו נהנה התובע וברי כי אינו זכאי לכפל פיצוי. באשר לסוג הרכב - איני מוצאת מקום לסטות מקביעת משרד הבריאות לפיה התובע נזקק לרכב בעל נפח מנוע של 1,600 סמ"ק . נסיעות בהיקף של 1,400 ק"מ לחודש גם הן נראות לי מופרזות ביותר, במיוחד כאשר התובע טוען כי אינו עובד ובמידה ויעבוד יבצע עבודה משרדית בלבד , כאמור לעיל.   34. בשים לב לאמור אני פוסקת לתובע בגין ניידות סכום של 375,000 ₪. הוצאות - 35. ב"כ התובע טען כי לתובע נגרמו הוצאות רפואיות (לרבות בגין רכישת מיטה חשמלית ונעליים אורטופדיות בסך 4,975 ₪ ובגין רכישת תרופות פסיכיאטריות). ב"כ התובע ביקש להעמיד את ההוצאות הרפואיות על סך של 50,000 ₪ לעבר ו- 150,000 ₪ לעתיד. 36. ב"כ הנתבעים טען כי היות והתאונה מהווה תאונת עבודה, מכוסות כל ההוצאות הרפואיות, לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים, על ידי המוסד. 37. אכן - בהיות התאונה תאונת עבודה - מכוסות כל ההוצאות על ידי המוסד ובנוסף , התובע לא הצביע על הוצאות שנגרמו לו בפועל, פרט לשתי קבלות על הוצאות וקבלות על יעוץ רפואי המסתכמות ב- 13,518 ₪. בנסיבות אלה - התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות רפואיות. יחד עם זאת, בשים לב לקבלות שהוגשו, אני פוסקת לו החזק הוצאות אלה בסך של 18,500 ₪. מדור - 38. התובע טען בתצהירו כי הוא מתגורר בבנין בן 4 קומות, כאשר קומת הקרקע שייכת לאחיו והוא מתגורר בקומות 1,2,3, כאשר בבנין 65 מדרגות. לטענתו, ממקום החניה עליו לעלות עד הכניסה לביתו 25 מדרגות ומשם עוד 20 מדרגות אל קומת המגורים ועוד 20 מדרגות לחדרי השירות. התובע טען כי הוא מתקשה בטיפוס ועליה במדרגות וכי הבית אינו מתאים לצרכיו הרפואיים. 39. בסיכומים הפנה ב"כ התובע לסיכום אשפוז של בי"ח לוינשטיין ולתצהירו של התובע וטען כי יש לפסוק לתובע בגין התאמת הדיור, לרבות התקנת מעלית, סך של 150,000 ₪ ובקיזוז השתתפות המוסד- 80,000 ₪. 40. ב"כ הנתבעים טען כי ראש נזק זה לא הוכח, לאחר שלא מונה מומחה שיקומי ולאחר שלא הוגשה חוות דעת מהנדס בדבר עלויות התאמת דיור שידרשו. 41. איני סבורה כי נדרש מומחה שיקומי על מנת לקבוע כי התובע , שנפגע ברגליו והוא מתקשה בהליכה, זקוק להתאמת דיור - ולו למעלית שתקל על הנגישות לדירתו (כאשר ממגרש החניה לדירתו 25 מדרגות ואף בתוך הדירה הוא חייב להעזר במדרגות על מנת לנוע מקומה לקומה). מאידך, התובע לא הגיש חוות דעת מומחה באשר לעלויות התאמת הדיור וכפי שציין השתתף המוסד בסכום של 50,000 ₪ בעלויות התאמה שכזאת. בנסיבות אלה , אני פוסקת לתובע, על דרך האומדנא, סכום נוסף של 50,000 ₪ מעבר לזה שנקבע על ידי המוסד. כאב וסבל - 42. בגין כאב וסבל זכאי התובע לפיצוי בסך  134,780 ₪ (נכותו המשוקללת של התובע הינה בשעור של 50%, במועד התאונה היה בן 29 שנים והיה מאושפז בבתי חולים למשך 91 ימים). 43. ב"כ התובע טען כי התובע נדרש לשלם  למומחים (רואה החשבון ויזל ומר בועז מוגילבקין) סך של 13,499 ₪ ואני פוסקת לו סכום זה, כהחזר הוצאות מיוחדות. 44. סה"כ נזקי התובע מסתכמים בסך של 3,788,231 ₪. 45. לתובע שולמו תשלומים תכופים כדלקמן: בחודש מאי 2007       - 20,000 ₪ בחודש נובמבר 2007  - 20,000 ₪ בחודש יולי 2008       - 20,000 ₪ בחודש ינואר 2010     - 30,000 ₪   סכומים אלה מסתכמים (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום) בסך של 109,603 ₪. 46. בהתאם לחוות דעת אקטואריות שצורפו לסיכומי ב"כ הנתבעים , ומעודכנות ליום 30.4.12, סכום הקצבאות (ששולמו וישולמו לתובע )הינו כדלקמן:   קצבת נכות מעבודה: "הסכום המהוון של קצבת הנכות מעבודה ל- 30.4.12  (בניכוי קצבת זקנה)                                                        1,251,230 ₪ קצבאות נכות מעבודה כולל דמי פגיעה ופיצויי הלנה ששולמו עד 30.4.12                                                330,761 ₪ שערוך (ללא ריבית) לתשלומי העבר                                22,974 ₪       סה"כ                                                                     1,604,965 ₪". קצבה מיוחדת: "הסכום המהוון של הקצבה המיוחדת ל-30.4.12 (לכל החיים)                                                                   864,194 ₪ קצבאות מיוחדות (כולל מענק חד פעמי בסך 34,250 ₪ לסיוע ברכישת אביזרי עזר) וכולל פיצויי הלנה                                                                    171,212ש"ח שערוך (ללא ריבית) לתשלומי העבר                               6,764 ₪ סה"כ                                                              1,042,170 ₪" קצבת ניידות: "הסכום המהוון של קצבת הניידות ל- 30.4.12 (לכל החיים)                                                                    151,193 ₪ קצבאות ניידות ששולמו לתקופה מ-1.9.07 עד 30.4.12                                                                 23,621 ₪ שיערוך (ללא ריבית) לתשלומי העבר                                1,305 ₪ סה"כ                                                              176,119 ₪"   47. סך הניכויים מסתכמים ב- 2,932,857 ₪. 48. התוצאה - אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 855,374 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשעור של 13% מהסכום הנ"ל.   הסכומים האמורים ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. 49.       הצדדים יישאו ביתרת האגרה על-פי הקבוע בתקנות. כבדטחולתאונת דרכים