קשר סיבתי תאונת דרכים | עו"ד רונן פרידמן

המבחן העיקרי לקביעת הקשר הסיבתי המשפטי בהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים הינו מבחן הסיכון התעבורתי (על-פיו שימוש ברכב יהא גורם ממשי לנזק הגוף אם הנזק מצוי בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק לתת פיצוי), בו משולב גם מבחן השכל הישר (על-פיו על הקרבה הרעיונית של השימוש ברכב לנזק הגוף להיות מעבר למקריות מזדמנת בלבד). במקרים גבוליים נעשה שימוש ב מבחן הזירה (הבוחן אם הרכב שימש רק כזירה לאירוע או האם השימוש בו גרם לאירוע המזיק) שנועד לאבחן בין מקרה בו השימוש ברכב תרם לנזק גוף פגיעה מקרית או פגיעה רלבנטית. קשר סיבתי-משפטי לא יתקיים במקום בו הקשר בין השימוש ברכב לסיכון שהתממש הוא מקרי בלבד, כך שהשימוש התחבורתי שנעשה ברכב לא תרם תרומה רלבנטית וממשית להתרחשות הנזק. ברע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' יונאן, הוזכרו מבחן ההסתברות ומבחן השכנות, לפיו האירוע הינו חלק מ"מכלול הדרך" ולא אגבי לה. באותו עניין נעשה שימוש במבחן עזר נוסף, הוא מבחן הגורם המתערב הזר, ועל-פיו התערבותו של גורם זר, שאינו חלק אינטגרלי מהסביבה התעבורתית והשכיחות למעורבותו בסביבה זו אינה גבוהה ממעורבותו בזירות אחרות, תנתק את הקשר הסיבתי אם אינה מהווה מימוש של סיכון. (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית, 2012) 84-82; דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' מזאוי, פ"ד נז(3) 152-145 (2002); ע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 15. יש לזכור כי מבחן הצפיות אינו מתאים לקביעת הקשר הסיבתי-המשפטי בחוק הפיצויים, מאחר ומבחן הצפיות מבוסס על אשמה ואילו חוק הפיצויים מבוסס על אחריות מוחלטת. לפיכך, אין אשמת המזיק רלבנטית לשכלול אחריותו על-פי חוק הפיצויים (ע"א 6000/93 עזבון קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661, 671-670 (1996)). ##קשר סיבתי בין תאונת דרכים לפטירה:## מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קשר סיבתי בין תאונת דרכים לפטירה: 1. התובעת היא אלמנתו של מר שאול זכאי, שנפטר ביום 26.09.08 (להלן: "המנוח"). התובעת פנתה לנתבע וטענה כי פטירת המנוח נבעה מתאונת דרכים שאירעה לו כחודשיים וחצי קודם לכן, ביום 07.07.08, ואשר הוכרה גם כתאונת עבודה (להלן:"התאונה"), וביקשה לשלם לה קצבת תלויים. הנתבע דחה את התביעה, וזאת על בסיס הטענה לפיה אין קשר סיבתי בין התאונה לבין פטירת המנוח. מכאן תביעת תאונת דרכים שבפנינו. 2. יוער כי תביעה זו התבררה, בתחילה, בפני כב' השופטת איטה קציר, והיא נמחקה מחוסר מעש בפסק דין שניתן ביום 14.02.10. בהחלטה שניתנה ביום 20.01.11, ביטל בית הדין, בהסכמת הצדדים, את פסק הדין, והתיק הועבר למותב זה, מאחר וכב' השופטת קציר כבר איננה מכהנת בבית דין זה. לאחר מכן, הצדדים הסכימו כי בית הדין ימנה מומחה בקשר לשאלת הקשר הסיבתי בין פטירת המנוח ביום 26.09.08 לבין אירוע התאונה מיום 07.07.08, וזאת על סמך התשתית העובדתית הבאה: א. המנוח עבד כמכונאי רכב במוסך סופר רכב בקריית שמונה משנת 1990 ועד לפטירתו. ב. ביום 07.07.08 עבר המנוח תאונת דרכים, תאונה שהייתה תאונת עבודה, מאחר ואירעה במהלך עבודתו. בתאונה זו נפגע, בין היתר, בבית החזה. ג. לאחר התאונה היה המנוח באי כושר במשך כשלושה שבועות ושב לעבודתו ביום 25.07.08. לטענת אשתו, המשיך להתלונן על כאבים בחזה (יוער, שבהחלטה מיום 12.09.11, שניתנה לבקשת ב"כ הנתבע, הורה בית הדין על השמטת אותו משפט מפרק העובדות, וזאת לאחר שהתקבלה בקשת ב"כ הנתבע שבה צוין כי לא נכללה ברשימת העובדות המוסכמות - ועוד נתייחס לעניין זה בהמשך). ביום 26.09.08 נפטר המנוח, לאחר שהתעלף באופן פתאומי במקום העבודה. 3. בהתאם להסכמה האמורה, מונה מטעם בית הדין דר' דבירי אהוד, מומחה רפואי בתחום כירורגיה של בית החזה, תוך שהופנו אליו השאלות הבאות: א. האם פטירת המנוח ביום 26.09.08 היא תוצאה של אירוע תאונת הדרכים שאירע ביום 07.07.08 ואשר אושר כתאונת עבודה? ב. האם במסמכים הרפואיים של המנוח, יש סימנים המעידים כי מחלותיו ופטירתו של המנוח קשורים עם התאונה הנ"ל ואם כן מהי מידת הקשר? ג. האם השפעת אירוע תאונת הדרכים מיום 07.07.08 על פטירת המנוח ביום 26.09.08 הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? 4. בהתייחס לשאלות הנ"ל, חיווה דר' דבירי את דעתו באופן הבא: "מדובר באירוע נדיר בו גבר כבן 50 ללא גורמי סיכון מת באופן פתאומי כחודשיים לאחר חבלת חזה שאובחנה כקלה. מחד אין מידע על מחלות המקצרות את תוחלת החיים באופן משמעותי ומאידך מדובר בחבלת חזה שאובחנה כקלה יחסית ללא עדות לשברים בצלעות או לפגיעה באברים פנימיים בחזה שלדעת הרופאים לא הצריכה התערבות כלשהי או אשפוז בבית חולים. בהתאם לתיעוד שעמד בידי להערכתי לא ניתן לקבוע בוודאות כי פטירת המנוח הינה תוצאה לאירוע תאונת הדרכים שאירע ב- 7/7/08 ואשר הוכר כתאונת עבודה. במסמכים הרפואיים שהובאו בפני אין סימנים המעידים כי מחלותיו של המנוח נובעות מהתאונה הנ"ל אך מהיעדר מחלות או מצבים אחרים לרבות גורמי סיכון המסבירים את מותו ומהעדר מידע על בדיקות הדמיה לאחר התאונה כפי שפורט לעיל לא ניתן לנתק כליל את הקשר בין התאונה הנדונה למותו של המנוח. מהעדר מידע על גורמים אפשריים אחרים מלבד התאונה למותו של המנוח ובהתחשב בתיעוד שעמד בפני להערכתי השפעת תאונת הדרכים מיום 7/7/08 על מותו של המנוח איננה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". 5. לנוכח קביעות המומחה הנ"ל , ביקשה ב"כ הנתבע למנות מומחה רפואי אחר בתיק, ולחלופין למנות מומחה רפואי נוסף, ולחילופי חילופין להפנות למומחה שאלות הבהרה. בית הדין מצא לנכון להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה, ואלה השאלות והתשובות שניתנו לגביהן, בהתאמה - א. בהחלטת המינוי נכלל המשפט "לטענת אשתו, המשיך להתלונן על כאבים בחזה". ההחלטה תוקנה, באופן שבית הדין הורה על השמטת אותו משפט מפרק העובדות. ההחלטה בדבר התיקון האמור נשלחה לכב' המומחה לאחר שכבר שוגרה החלטת המנוי. יחד עם זאת, בחוות דעתך ציינת בין היתר כי לדעתך "העובדה שהמנוח התלונן על כאבים בחזה שבועות לאחר הפגיעה תומכת באפשרות שייתכן והיו שברים בקדמת הצלעות שלא אובחנו בצילום חזה רגיל". לפיכך, הינך מתבקש להבהיר, האם בקביעתך דלעיל התבססת על הנתון שכאמור נכלל בפרק העובדות אך הושמט ממנו? אם כן, וככל שלקחת את המשפט הנ"ל כבסיס לקביעתך, מה המשקל אותו ייחסת לנתון שהושמט, לצורך קביעת הקשר הסיבתי עליו התבקשת לחוות דעתך? האם יש בהשמטת המשפט הנ"ל, כדי לשנות מי מבין קביעותיך שבחוות דעתך ביחס למנוח? אנא הסבר. "המשפט המצוטט: "העובדה שהמנוח התלונן על כאבים בחזה שבועות לאחר הפגיעה תומכת באפשרות שייתכן והיו שברים בקדמת הצלעות שלא אובחנו בצילום חזה רגיל", נלקח מתוך פרק הדיון בחוות דעתי מתאריך 12/10/11. משפט זה מסתמך על הכתוב בפרק סיכום העובדות ומתבסס על ביקורי המנוח במרפאת קופת חולים בתאריכים 10.7.08, 16.7.08 ו- 21.7.08. בביקור מרפאה מתאריך 10.7.09: "המשך לחץ בחזה ובגב עליון, קושי וכאב בשינה". בביקור במרפאה מתאריך 16.7.08: "עדיין מתלונן על כאבים בחזה בצוואר ובגב תחתון". בביקור מרפאה מתאריך 21.7.08: "כאבי גב תחתון חזה". קביעת התלונות על כאבים הנדונה בשאלת ההבהרה מתבססת על רישומים אלו ולא על טענות אשתו, יתירה מזו-הדיון מתייחס לסיכום העובדות ובפרק זה ובכל חוות דעתי אין ביטוי והתייחסות לטענות אשתו". ב. האם הינך סבור שראוי בנסיבות מקרהו של המנוח להיוועץ עם מומחה בתחום הקרדיולוגיה? האם יש מקום לראות במומחיות זו כמתאימה יותר לנסיבות המקרה דנן מאשר מומחיותך בתחום כירורגיה של בית החזה? "לעניות דעתי עומדת לדיון הנקודה האם ייתכן שהיה קשר נסיבתי כלשהו בין מותו של המנוח לבין חבלה בחזה. מי שעוסקים בחבלות חזה הם כירורגים של בית החזה או רופאים העוסקים בטראומה (טראומטולוגים) ולא קרדיולוגים. לכן להערכתי, בנסיבות המקרה דנן, אינני סבור שקרדיולוג מומחה שאיננו נוהג לטפל בנפגעי חבלות בית החזה מתאים יותר לחוות דעתו בסוגיה מכירורג חזה שמטפל בחבלות של בית החזה". 6. לאחר שהתקבלו תשובות המומחה הנ"ל, והצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם בתיק, ניתנה ביום 06.03.12 החלטה, לפיה נקבע כי לא ניתן לבסס על חוות דעתו של המומחה הכרעה חד משמעית בתביעה שבפנינו, ובשאלות הטעונות הכרעה בהליך. על כן מונה באותה החלטה, דר' פז יואב, כמומחה רפואי נוסף בתחום כירורגית חזה ולב. 7. בחוות דעתו, בהשיבו על השאלות שבהחלטה מיום 07.09.11, התייחס דר' פז לשאלת הקשר הסיבתי בין פטירת המנוח ביום 26.09.08 לבין אירוע תאונת הדרכים מיום 07.07.08, באופן הבא - "א. הדרך בה ניתן לקבוע סיבת מוות ומנגנון שגרם לו בוודאות סבירה היא ע"י נתיחה שלאחר המוות, כלשהי ולמרבה הצער נפטר מול עיני המטפלים לא תמיד ברור מה הייתה הסיבה לכך אם כי השערות ניתן תמיד לשער לעסוק בסבירויות. עולה שאלה האם יתכן בכלל ולו רק מהזוית התיאורטית שפטירת המנוח היא תוצאה של טראומה ממנה נחבל חודשיים וחצי קודם לכן? התשובה לכך היא כן. המנגנונים בהם יכול להיווצר קשר כזה מרובים. אביא דוגמה לאחד מהם: מעבר לדעתי האישית גם הספרות הרפואית מכירה מושג שנקרא Minimal Aortic Injury שמשמעותו פגיעה "מינימלית" באבי העורקים, הפגיעה המינימלית הזו יוצרת "פצע" באבי העורקים, היא אינה גורמת לדימום גדול, נוצרת "התארגנות" סביב ה"פצע" הזה אשר שולטת בדימום המינורי הזה. היכולת לזהות פגיעה מינורית כזו בצילוני חזה נמוכה מאוד, היא בד"כ אינה גורמת לסימפטומים מיוחדים, אבל זו יכולה להיות "פצצה מתקתקת" שכן עלית לחץ דם ו/או דופק פתאומיים כתוצאה מעבודה פיזית או ביצוע פעולה שמגייסת עלית דופק ולחץ דם לביצועה יכולים לגרום לקרע ודימום בלתי נשלט לתוך חלל בית החזה, בהמשך נפילת לחץ דם, שוק ודום לב. הספרות הרפואית מתארת זו לא אחת, מקור אחד מובא בהמשך. האם זה הגורם במקרה הנדון? לא ניתן לדעת מהנתונים המובאים. לאור האמור איני יכול לדעת אם במקרה זה פטירת המנוח היא תוצאה של אירוע תאונת הדרכים. ב. ממעבר על הממצאים בתיק הרפואי לא מצאתי קשר בין עברו הרפואי לתאונה אותה עבר, במידה והכוונה בשאלה הייתה לקשר שבין עברו הרפואי לאירוע בו נפטר המנוח הרי שיתכנו 3 גורמי סיכון: במידה והחולה היה מעשן כבד כפי שנכתב באחד הדיווחים הרי שהיה בסכנה למחלת לב איסכמית ולאוטם לבבי שאחד מסיבוכיו הוא הפרעת קצב מסוג פרפור חדרים, עם זאת סביר שלפני זה היה מתלונן על תעוקה מה שחסר בדיווחים. המנוח סבל מתת משקל. תת משקל גם הוא מהווה גורם סיכון לתמותה, גם הוא מתואר יותר מאחת בספרות הרפואית, דוגמה לכך בהמשך. יש דיווחים על הפרעה בתפקוד בלוטת המגן, התיעוד חסר תאריכים, אין דווח על המשך מעקב וסטטוס תפקודי של הבלוטה בסמוך לזמן פטירת המנוח. להפרעות בפעילות בלוטת המגן יש בין השאר גם קשר להפרעות בקצב הלב. המדובר בגורמי סיכון בלבד ולא בהוכחה לקשר ישיר. ג. מאחר ואיני יודע מה הייתה השפעת כל אחד מהגורמים הרי שאיני יכול לחוות דעתי על היחס שביניהם. גם במונחי סבירויות לא ניתן להתייחס כיוון שחסר מידע בסיסי ביותר המתאר את מנגנון החבלה ועוצמתה הקינטית, שני פריטי מידע שחשובים לכל רופא מכל תחום כירורגי הנמצא במחלקה לרפואה דחופה ושעליו להחליט איזה בדיקות לבצע ובאיזו גישה רפואית עליו לנקוט, כך שאני משוכנע שהמידע הזה קיים באילו מן הרשומות רק שלא מצאתי אותו במסמכים שהובאו בפני". 8. מטעם ב"כ התובע הוגשו סיכומים בהם התייחס בא כוחה לחוות דעתו של דר' דבירי בלבד. לגישתו, יש לאמץ את חוות דעתו של אותו מומחה, ובהתאם לקבל את התביעה ולקבוע כי פטירתו של המנוח הינה כתוצאה מהתאונה. כתימוכין לטענותיו, הפנה ב"כ התובעת להלכות לפיהן נקבע שככל וקיים ספק הרי שספק זה עליו לפעול לטובת המבוטח, וכי סטייה מחוות דעת תיעשה אך ורק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. 9. מטעם ב"כ הנתבע הוגשו סיכומים, בגדרם התבקשה דחיית התביעה. בהתייחס לחוות דעתו של דר' דבירי נטען, כי קביעת המומחה ביחס לפטירתו של המנוח הינה אך ורק בגדר השערה, כאשר באופן חד משמעי לא עולה כי מתקיים מבחן הסיבה הסבירה לפטירה, כדרישת הפסיקה. בהתייחס לחוות דעתו של דר' פז נטען, כי גם חוות דעתו זו עוסקת בהשערה בלבד, השערה שאין די בה להוכחת הקשר הסיבתי בין אירוע תאונת הדרכים לבין פטירת המנוח. דיון והכרעה - 10. עסקינן, כאמור, בתביעה לתשלום קצבת תלויים, כשבבסיס הטיעון עומדת שאלת הקשר הסיבתי בין פטירת המנוח ביום 26.09.08 לבין אירוע התאונה, אשר הוכרה כפגיעה בעבודה. סעיף 131לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כי: "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה". זכאות לגמלת תלויים מותנית, אם כן, בכך שהייתה "תאונת עבודה", וכי אותה תאונה גרמה למוות (ראו דב"ע נה/0-14 אסתר לוסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 31). בענייננו, גדר המחלוקת נטוש באשר לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין פטירת המנוח, לבין האירוע שהוכר כתאונת עבודה. בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין פגיעה בעבודה לבין פטירתו של המבוטח, לצורך בחינת הזכאות לקצבת תלויים, נפסק כי כדי להוכיח שפגיעה בעבודה "גרמה למותו" של מבוטח "די להוכיח קיומו של קשר בין סיבה לתוצאה, ואין חובה להוכיח סיבתיות ישירה ובלעדית" (דב"ע מא/0-142 גולדה דוקטורציק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 164; דב"ע מו/0-146 חביבה אליעזר -המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 360; בג"צ 1199/192 לוסקי נגד בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(5) 737). "הגרימה", אין פירושה סיבה בלעדית, ודי בכך שהפגיעה בעבודה הייתה גורם מסייע או מחיש (דב"ע שם/0-158 גרטרוד שידלובר - המוסד המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם). עוד נקבע, כי אין די בהשפעה מסוימת אלא שיש צורך "בהשפעה משמעותית" על מנת להוכיח כי הפגיעה גרמה למוות (דב"ע מג/0-48 הרטה פלגי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 150). 11. לצורך בחינת השאלה, האם מבחינה רפואית מתקיים קשר סיבתי בין פטירתו של המנוח לבין התאונה מינינו כאמור שני מומחים רפואיים. על פי ההלכה הפסוקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע תשן/0-48 המוסד לביטוח לאומי - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322). במקום אחר נפסק כי, בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר). לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. 12. בענייננו מונחות בפנינו חוות דעתם של שני רופאים, שהשני מונה בנוסף לראשון (ולא במקומו), ועל כן נתחשב בחוות דעתם של שניהם (וראו עב"ל 341/96 שמעון מליחי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 377). ונדגיש- בהחלטה בה מינינו את המומחה הנוסף, קבענו כי מחוות דעתו של דר' אהוד דבירי ותשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, לא היה ניתן לבסס הכרעה חד משמעית בתביעה, ובשאלות הטענות הכרעה בהליך. אין ספק שעסקינן במקרה זה בנסיבות מורכבות וסוגיה בעייתית ועל כן מצאנו לנכון להידרש לחוות דעתם של שני מומחים. 13. מסקנותינו מחוות דעתו של דר' אהוד דבירי: בחוות דעת מפורטת ומקיפה, התייחס דר' דבירי לשאלה "האם ניתן לקשור את מותו (של המנוח) לתאונה הנדונה ובאיזה מידה". לצורך השבה על אותה שאלה התייחס המומחה לשתי שאלות משנה - הראשונה "בהתייחס לאפשרות שגורם המוות הוא מחלה שאינה קשורה לתאונה הנדונה", והשניה "בהתייחס לאפשרות שגורם התאונה הוא חבלה בחזה". בהתייחס לשאלה הראשונה, דר' דבירי ציין כי "ניתן לשער שהסיבה למוות פתאומי היא אוטם שריר הלב או הפרעת קצב קטלנית. בתיעוד הקיים אין עדות למחלת לב כלילית טרשתית כמו כן אין עדות לגורמי סיכון למחלה זו...". על כן לדעתו, "מהעדר מידע על גורמי סיכון למחלות לב כליליות כרמות כולוסטרול גבוהות, מידע מהימן לגבי עישון, עדות לסכרת, יתר לחץ דם, מחלה תורשתית או מצב רפואי אחר הכרוך בסיכון של מוות פתאומי אין בבעיותיו הרפואיות עובר לתאונה הנדונה (כפי שהובאו בפני) הסבר למותו הפתאומי". בהתייחס לשאלה השנייה, דר' דבירי ציין, כי "חבלות קהות בחזה עלולות לגרום למוות פתאומי חודשים ואף שנים לאחר האירוע...". בהקשר זה הפנה המומחה למאמרים מתחום הרפואה המבססים אותה הנחה, וסיכם את דעתו באפן הבא: "אמנם המאמרים שצוינו לעיל אינם מתארים את המקרה הנדון באופן מובהק. במקרה זה על פי תיעוד חדר המיון מדובר בחבלה קלה יחסית כאשר בצילום החזה לא אובחנו שברים בצלעות ולא פורשה בצילום החזה עדות לקרע חלקי באבי העורקים. יחד עם זאת לא מן הנמנע שהייתה תת הערכה של חומרת הפגיעה בחזה. צילומי חזה לא מאבחנים תמיד שברים בצלעות בייחוד שמדובר בשברים בקדמת הצלעות. בדיקה ספציפית לבדיקת שברים בצלעות היא בדיקת CT של בית החזה או מיפוי עצמות - בדיקות אלו לא בוצעו. העובדה שהמנוח התלונן על כאבים בחזה שבועות לאחר הפגיעה תומכת באפשרות שייתכן והיו שברים בקדמת הצלעות שלא אובחנו בצילום חזה רגיל. ניתן גם לשער כי מותו של המנוח נגרם מחבלה לבבית כתוצאה מחבלת החזה כתוצאה מהתאונה הנדונה. העובדה כי בדיקת א.ק.ג לאחר התאונה פורשה כתקינה איננה תומכת באפשרות זו אולם עדיין איננה שוללת. מאחר ולא ניתן לשלול את ההנחה כי חבלת החזה בפועל הייתה חמורה מכפי שאובחנה בחדר המיון לא ניתן לשלול את האפשרות שמותו של המנוח הוא תוצאת של חבלת החזה. לו היו תוצאות נתיחה לאחר המוות (אם בוצעה) ולו לפחות הייתה נעשית בדיקת CT כל גופי לאחר מותו ייתכן והיה ניתן לקבוע את הקשר של התאונה למותו של המנוח ביתר דיוק". נוכח כל אלה, העריך דר' דבירי כי "השפעת תאונת הדרכים מיום 7/7/08 על מותו של המנוח איננה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים" (ההדגשה אינה במקור). מסקנותינו מחוות דעתו של דר' יואב פז- מקריאת חוות דעתו דר' פז כמכלול עולה, כי היא מוסיפה על הקביעות שבחוות דעתו של דר' דבירי, ואף מחזקת אותן. נזכיר כי דר' פז ציין כי ייתכן "ולו רק מהזוית התיאורטית שפטירת המנוח היא תוצאה של טראומה ממנה נחבל חודשיים וחצי קודם לכן". בנוסף גם הסביר כי לא היו גורמי סיכון מובהקים שיש בהם להעיד כי מחלותיו ופטירתו של המנוח נגרמו בעטיים של אותם סיכונים. בפנינו, אם כן, שתי חוות דעת מפורטות ומנומקות, המבוססות על הידע המקצועי של המומחים, על העובדות שפורטו בהחלטה שהופנתה אליהם ועל החומר הרפואי שהיה בפניהם. אשר לטענת ב"כ הנתבע, לפיה הדיון שנערך בשתי חוות הדעת לגבי סיבת מותו של המנוח הינו בגדר השערה בלבד: אך ברור הוא ששני המומחים לא ידעו להצביע בבירור על סיבת פטירתו של המומחה, באשר לא בוצע ניתוח שלאחר המוות. ממילא בנסיבות שכאלה - מסקנותיהם של מומחים יהיו בגדר הערכות או השערות. ברם - סבורים אנו שבתביעה מהסוג בו עסקינן די ברמת הוכחה של מאזן ההסתברות, וכנקבע בהלכה הפסוקה, אליה הפנינו לעיל, בדבר מהותו של הקשר הסיבתי שאותו יש להוכיח, הרי שבתביעה לקצבת תלויים די להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הסיבה (הפגיעה בעבודה) לתוצאה (מות המבוטח), ואין צורך להוכיח סיבתיות ישירה ובלעדית. על כן, מוצאים אנו שעל בסיס חוות דעתם של שני המומחים במצטבר, ניתן לומר כי סביר יותר שקיים קשר סיבתי בין פטירת המנוח ביום 26.09.08 לבין הפגיעה בבית החזה בה נפגע בעקבות אירוע תאונת הדרכים מיום 07.07.08. ראוי גם בהקשר זה להפנות להלכה הפסוקה, לפיה נקבע - "אי ביצוע ניתוח לאחר המוות אינו חורץ כשלעצמו את גורל התביעה לדחייתה... העובדה שלא בוצעה נתיחה לאחר המוות, שבגינה ניתן היה לקבוע את סיבת הפטירה, לא סוגרת מראש ועל הסף את האפשרות של קיום קשר סיבתי בין האירוע החריג לפטירה. בנסיבות מעין אלה יש למנות מומחה רפואי, שיישאל, בין היתר, מהי הסיבה הסבירה ביותר לדעתו לפטירת המנוח בהתחשב בכלל החומר שבפניו" (עבל 196/07 רינה שטרסבורגר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.01.08; עבל 702/06 אילינה ג'אריק - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.04.08). יפים לעניין זה גם הדברים שנאמרו בפסק הדין שניתן בעבל 510/09 המוסד לביטוח לאומי נגד מינה גלפנד (ניתן ביום 03.01.11), אליו הפנתה ב"כ הנתבע במסגרת סיכומיה : "נציין, כי טבעם של דברים הוא, כי כאשר מדובר בנפגע שנפטר כתוצאה מן התאונה אין אפשרות לבדוק את הסיבות לפטירתו במידת הוודאות שניתן לבדוק כאשר הנפגע בתאונה נותר בחיים. לעיתים קרובות אין מבצעים ניתוח שלאחר המוות מסיבות שונות. אין לצפות ממשפחתו של המנוח המצויה בצערה ובאבלה, כי תעלה על דעתה, באותה עת, כי יש לבצע את הניתוח לצורך תביעה עתידית מול המוסד לביטוח לאומי. ולכן האמצעים העומדים לרשות המומחה במקרה של פטירה הם מצומצמים יותר ובשל כך הוחל במקרה של פטירה מבחן "הסיבה הסבירה לפטירתו של הנפגע בתאונה". זהו המבחן המתאים ביותר במקרה של פטירתו של הנפגע". לאמור לעיל נוסיף, כי כאשר מדובר בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי, הרי שככל שמתעורר ספק, וודאי כאשר מדובר בתחום הרפואי, ספק זה יפעל לטובת המבוטח - אשתו של המנוח, היא התובעת שבפנינו (עבל 1055/02 סולטאן - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג (97), ; ע"ע 600034/97 מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נגד יוסף גלאור, תק-אר 2005(1) 145). 14. על בסיס האמור לעיל אנו קובעים כי קיים קשר סיבתי בין פטירת המנוח ביום 26.09.08 לבין תאונת העבודה מיום 07.07.08. לפיכך דין תביעת התובעת לתשלום קצבת תלויים להתקבל. מאחר והתובעת הייתה מיוצגת מטעם הסיוע המשפטי - לא יינתן צו להוצאות. 15. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. תאונת דרכיםקשר סיבתי